חמש שנים חלפו מאז נכנס הרב אשר לנדאו לתפקידו כרב המכון לרפואה משפטית באבו כביר, חמש שנים ששינו את פני הקשר בין העולם החרדי למוסד המושמץ ביותר במגזר. בראיון חג מרתק וחשוף, הרב לנדאו חוזר לרגעים המכוננים שבהם עמד על התפר הדק שבין הלכה לרפואה, בין דם לבין דמעות.
לא נפתח לכם? נסו כאן
"כניסתי לתפקיד הייתה צלילה למים עמוקים שלא הכרתי," הוא משחזר בריאיון מיוחד ל'המחדש'. "המכון היה מזוהה בציבור החרדי רק עם מלחמות נגד ניתוחי מתים, אבל בשנים האלו עברנו יחד את האסונות הכבדים ביותר שידעה המדינה – ממירון ועד זוועות השביעי באוקטובר."
הטרגדיה האישית של הרב לנדאו התפרצה בליל ל"ג בעומר במירון. בעודו מנסה להגיע להר כחוגג, מצא את עצמו בלב הכאוס כאיש מקצוע. "זיהיתי את בן אחותי, מנחם אשר זקבך זכרונו לברכה, במירון כבר ב-6 בבוקר," הוא מספר בקול רועד. "הייתי זה שבישר לאשתי את הבשורות הקשות. למרות האסון האישי, נשארתי במכון כדי לתפעל את הזיהויים. זה היה הישג בלתי אפשרי לקבור 17 הרוגים ביום שישי לפני שבת." לצד הכאב, הוא חושף את העימותים הקשים מול המשפחות המיוסרות בשער המכון: "מישהי מהמשפחות אמרה לרב הראשי 'אל תעמוד לידו, הוא נאצי', כי חשבה שאני מעכב את הקבורה. כאב לי מאוד, אני בן לניצולי שואה, אבל לא תופסים אדם בשעת צערו."
המלחמה האחרונה הציבה רף חדש של זוועות, כאשר הרב לנדאו פעל ב'מחנה שורה' ובאבו כביר מסביב לשעון. "ב-8 בבוקר בשמחת תורה שכבו במתחם הקליטה קרוב ל-200 גופות, המראה היה בלתי אפשרי," הוא מתאר את התופת.
הרב משתף ברגעים הלכתיים קורעי לב, כמו האב הכהן ששאל אם בנו שלם כדי לדעת אם יוכל להיטמא לו בלוויה: "זו צמרמורת מטורפת שמלווה אותי עד עכשיו." לצד המקצועיות המדעית של זיהויי ה-DNA, הרב מדגיש את חשיבותו כגשר: "אני אמון על כך שכל הזיהויים יהיו הלכתיים לחלוטין. במקרה אחד אבא התעקש שזה לא בנו, אבל האמא זיהתה לפי תפרים מהילדות. אלו עוצמות אדירות של עם ישראל."
