"אני לא מפחד מהמלאך ההוא", היה אומר מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצ"ל שוב ושוב, כמי שמכין את משפחתו לרגע הפרידה הבלתי נמנע. כעת, שנה לאחר אותה הסתלקות כואבת בשביעי של פסח, עורך 'המחדש' יצא לשוחח עם אחד האנשים הקרובים אליו ביותר, חתנו הג"ר ליאור כהן, ראש ישיבת 'מאור יוסף' ומי שהתגורר בביתו של ראש הישיבה בשנים האחרונות. בריאיון מרגש נחשפים רבדים חדשים באישיותו של מי שהיה מצד אחד מנהיג תקיף שאינו חת מפני איש ומצד שני רך כקנה מול דמעותיו של ילד קטן או צערה של נמלה.
לא נפתח לכם? נסו כאן
ראש הישיבה תמיד היה אומר: "יבוא המלאך, אגיד לו ברוך בואך, אני עשיתי את תפקידי בעולם" משחזר הג"ר ליאור כהן. באחד הרגעים המצמררים בשבוע האחרון בביתו, כשהיה חלש מאוד באפיסת כוחות, קרא לנכדיו הקטנים שישבו סביבו על הרצפה וסיפר להם סיפורים. כשנשאל על כך, ענה ברגישות האופיינית לו: "ככה אני עוזר לאמא שלכם בהכנות לפסח".
הידיעה המוקדמת של הרב על פטירתו נחשפת בריאיון במלוא עוצמתה. בליל יום הולדתו ה-80, שהיה ליל בדיקת חמץ, ביקש הרב במפתיע מניין לתפילה. "הפנים שלו היו מאירות באור מיוחד", משחזר הרב כהן ל'המחדש'. כשבתו העירה על כך, ענה לה בקול חלוש: "כן, כי זה היום האחרון שלי". למחרת, כשהנכד ניסה לעודד אותו שיחיה עוד שנים רבות, השיב הרב בביטול: "היום זה לא יהיה, כי אם זה יהיה היום – יהיה צער לעם ישראל, זה יהרוס להם את החג". הרב בחר לקחת על עצמו סבל של תשעה ימים נוספים כדי לא להעיב על שמחת החג, והסתלק בדיוק במוצאי החג, בשביעי של פסח.
גם בתוך ערפל ההרדמה בטיפול נמרץ, ניצוצות האמת של הרב לא כבו. הרב כהן מספר ל'המחדש' כי בערב שביעי של פסח ניגש אל מיטתו ואמר: "הרב, אנחנו מחכים לרב בסעודת משיח". באותו רגע, הרב שהיה מורדם, פתח את עיניו והניע את ידיו בהתרגשות במשך כחצי דקה, כמי שכל כולו משתוקק לגאולה. הצלילות הזו ליוותה אותו עד הרגע האחרון; רק ימים ספורים לפני כן, בעודו לומד משניות מסכת סוטה, העיר בחדות על גרסה לא מדויקת במשנה. "המוח הזה לא עצר רגע אחד מתורה", מתפעל הרב כהן.
פרק מרתק בריאיון מוקדש ליחסי הרב עם גדולי הדור וראשי המדינה. במהלך השיחה, נחשף מכתב נדיר משנת תשמ"ח שנשלח ראש הישיבה ליצחק שמיר, בו דורש הרב בנחישות שלא להסגיר יהודי לצרפת: "זכור כי יש קונה עולמו בשעה אחת". גם מול שרי אוצר שהגיעו לפתחו והציעו עזרה, הרב מעולם לא ביקש דבר עבור עצמו או עבור מוסדותיו. "היה איזה יהודי חולה שצריך עזרה, זה מה שיש", היה אומר. הקשר שלו עם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה עמוק ובלתי ניתן לערעור. הרב כהן מספר כי גם כשניסו גורמים שונים להשפיע על דעתו, הרב עמד כצור איתן: "אני רואה את האמת שבתורה שלו, אני רואה את המהפכה שהוא עושה, זה לא עניין של אוהב או לא אוהב – זו האמת".
צד פחות מוכר באישיותו של הרב היה הרגש המתפרץ בשולחן השבת. חתנו של מרן הגר"מ מאזוז זצ"ל, מספר ל'המחדש' כי הרב אהב מאוד שירי שבת, אך כאשר הגיעו לשירים הכוללים תפילות על עם ישראל והגאולה, כמו "אל-אליהו" או 'ידידי השכחת' של רבי יהודה הלוי, עיניו היו זולגות דמעות מרוב כיסופים. גם בתוך ערפל ההרדמה בטיפול נמרץ, ניצוצות האמת לא כבו.
הקשר המיוחד של מרן הגר"מ מאזוז עם המשפחה, נמשך גם לאחר הסתלקותו. הג"ר ליאור כהן חושף ל'המחדש' כי בתו חלמה שהיא עולה הביתה ושומעת מתוך החדר את רעש גלגלי השולחן המפורסם של הרב זז. כשפתחה את הדלת, ראתה אותו והוא אמר לה: "אל תגידי להם שאני פה, אבל אני איתכם". נכד אחר חלם שהרב מגיע אליו ואומר לו פשוט: "תמשיכו בדרכי".
לסיום השיחה ב'המחדש', מציין הרב כהן את הצוואה המעשית שהשאיר הרב: לימוד פרק משנה יומי. "גילינו ש-524 פרקי המשנה הם בדיוק בגימטריה של שמו של הרב", הוא מגלה. לצד זאת, הוא מתאר את הניסים הגלויים המלווים את הקמת מבנה הקבע של הישיבה באלעד, פרויקט שהתעכב שנים ודווקא לאחר הפטירה החל לרוץ קדימה. "אנחנו מרגישים אותו מלווה אותנו על כל צעד ושעל", הוא חותם בהתרגשות, "ממשיכים את אור האמת והיושר שהוא פילס לנו במשך שמונים שנותיו".
