עם כניסת הפסקת האש לתוקפה נפתחה מערכת הבחירות בישראל. ראשי האופוזיציה – יאיר לפיד, נפתלי בנט ויאיר גולן פצחו במתקפה חסרת תקדים על ראש הממשלה נתניהו: "כשלון מדיני מהדהד", "מפולת אסטרטגית", "נתניהו הוכיח שהוא סכנה לבטחון ישראל", "הממשלה מכרה אשליות". לעומתם נתניהו העצים את ההצלחות של ישראל: "איראן חלשה מאי פעם וישראל חזקה מאי פעם".
מה שמצער אותי בתגובות האופוזיציה, בעיקר של לפיד ובנט, הוא שהם הרי תמכו בעצם קיומה של המלחמה, והרי עצירת המלחמה בעת הזאת היא החלטה של נשיא ארה"ב, שצבאו שיתף פעולה עם ישראל באופן מופלא. אז מה יש לכם להלין על נתניהו? ומעבר לכך האבק טרם שקע על המלחמה והשקדים במרק עוד לא הסתדרו – אז למה לא להמתין קצת עם סכיני הביקורת?
אגב, צודק מי שטוען שאמנם עוד לא השגנו את המטרה החשובה ביותר והיא ניטרול יכולתה הגרעינית של איראן על ידי הוצאת האורניום המועשר משטחה, אבל בסופו של דבר, המלחמה הסיגה לאחור את איראן בתחומים רבים מאד גם צבאית וגם כלכלית. האם היום איראן חזקה יותר או פחות מכפי שהיתה ערב המלחמה? ברור שאיראן חלשה הרבה יותר וגם הגרעין נסוג לאחור.
נכון, האיראנים עיקשים, מבחינתם לא להפסיד זה ניצחון. נכון, הם תפסו את מיצרי הורמוז ומשתמשים בהם כקלף איום על המערב, אבל עדיין הם היום הרבה הרבה יותר חלשים מאשר לפני המלחמה.
לפוליטיקאים הישראלים אצה הדרך, אבל מבקרי הממשלה למיניהם לא מביאים בחשבון את האפקט שיש לדבריהם בחו"ל. הם מצוטטים והדברים מקבלים נפח המקרין בשלילה על ישראל. עם זאת, מאחר וכל הביקורת המשתלחת נובעת מרצון להרוויח נקודות בדעת הקהל – אני חושב שכולם טעו: הציבור בישראל מחפש קצת ממלכתיות, קצת אחדות, קצת שותפות גורל. מנהיגי האופוזיציה סיפקו את ההפך הגמור מכך ובשפע. וחבל.
גם נתניהו לא חף מטעויות. הטעות הבולטת שלו היתה הדגש שהוא שם על הוצאת האורניום מאיראן. ואם בסופו של דבר בדרך כזו או אחרת האורניום לא יצא – בכך נתניהו נתן ליריביו נשק פוליטי לבקר אותו בחריפות כאשר המלחמה באמת תגיעה לסופה. אפשר היה להסתפק באמירה כללית יותר.
ובאשר לנו, תושבי ישראל: כן, השגנו הישגים מופלאים במלחמה הזאת ועדיין אנחנו מקווים שהמו"מ בין ארה"ב לאיראן יניב תוצאות חיוביות כמקווה, או לחילופין שהמלחמה תיפתח מחדש עד אשר האיראנים יאמרו:"רוצים אנחנו". אמן!
הם נראים בזויים ועלובים