בפרשת שמיני אנו פוגשים באחד הרגעים המטלטלים ביותר בדברי ימי עם ישראל. בעיצומם של ימי המילואים, בשיא השמחה של חנוכת המשכן, מתרחש האסון הגדול: נדב ואביהוא, שני בניו הגדולים של אהרן הכהן, נפטרים בהקריבם "אש זרה" לפני ה'. אהרן ובניו הנותרים, אלעזר ואיתמר, מוצאים את עצמם במצב של "אוננות" – מצב הלכתי שבו אדם שמת לו קרוב משפחה בטרם הקבורה, אסור לו באופן עקרוני להקריב קורבנות.
אלא שבאותו יום חל גם ראש חודש, והיה צורך להקריב את שעיר החטאת של ראש חודש. משה רבנו, בראותו כי שעיר החטאת נשרף ולא נאכל על ידי הכוהנים, פונה בביקורת נוקבת אל אלעזר ואיתמר: "מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ?". משה מדגיש כי אכילת הכוהנים היא היא המכפרת על העם.
תשובתו של אהרן למשה מהדהדת עד היום: "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'?". אהרן מסביר כי הוא הבין שיש להבחין בין קורבנות השעה (הוראה זמנית של משה לאותו יום) לבין קורבנות הדורות (כמו חטאת ראש חודש). לשיטת אהרן, אסור היה לו לאכול מקורבן הקבוע לדורות בעודו אונן.
כאן מתרחש רגע מופלא של גדלות אנושית ורוחנית. התורה מעידה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו". רש"י הקדוש, מבאר שמשה רבנו הודה מיד בטעותו ולא בוש לומר: "לא שמעתי". הוא לא ניסה להצטדק או להשתמש בסמכותו כמנהיג, אלא הודה על האמת.
לכאורה, ניתן לשאול: האם זוהי באמת מעלה כה גדולה? האם היינו מצפים ממנהיג בשיעור קומה של משה רבנו, "איש האלוהים", לפעול אחרת ולא להודות על האמת? מדוע התורה מוצאת לנכון לשבח אותו על דבר שנראה לנו כביכול מובן מאליו?
התשובה לכך מלמדת אותנו יסוד עצום לחיים: שום דבר בעולם אינו מובן מאליו. התורה מבקשת להפוך את כיוון המחשבה שלנו. גם אם אדם רם מעלה עושה מעשה שנראה קטן או מתבקש לפי שיעור קומתו, חובה עלינו לשבח אותו על כך. לפני הקדוש ברוך הוא, גם דברים שנראים קטנים הם עצומים וגדולים.
שני לימודים כבירים עולים מכך: הראשון שאסור לנו להמעיט בערכו של אף מעשה טוב, ולו הקטן ביותר, שאנו או שזולתנו עושים. והשני, עלינו לסגל לעצמנו מבט שמעריך ומתפעל מכל נקודת אור. גם כשאדם גדול פועל כראוי, אין לומר "זה ברור שהוא ינהג כך", אלא יש להגדיל את המעשה בזכוכית מגדלת.
מנגד, את הפגמים והמומים עלינו ללמוד להקטין – להסתכל עליהם דרך הצד השני של העדשה, המקטין את הדברים. כי "כל הפוסל – במומו פוסל". רק על ידי העצמת הטוב והתמקדות ביופי שבכל מעשה, יכול האדם לזכות ולגדול עוד ועוד בעבודת השם.
שבת שלום ומבורך!
