מה הקשר בין גל השריפות בל"ג בעומר – אירו-ביזיון – רבי שמעון בר יוחאי – ופרשת השבוע ? מאת: א. שוורץ

כולנו ראינו ביום ל"ג בעומר האחרון גל שריפות ענקי
ומסוכן שפרץ במרכז מוקדים ברחבי הארץ. עשרות אלפי
יהודים פונו מבתיהם, ועשרות בתים נשרפו עד היסוד. כל
יהודי מאמין אינו יכול שלא לחוש שזהו אות ואיתות
משמים. גם אם העונש מגיע בדמותו של מצית אלמוני או
מטייל שכחן או סתם חסר אחריות ממוצע – זהו עדיין
המקל, אך כולנו יודעים כי מעל לכל מקל ישנו כח האומר
ומצווה על אותו המקל להכות.

כיהודים מאמינים כולנו יודעים שכל אסון ושריטה, כל
מכה, מחלה או תאונה הרי הם בהשגחה פרטית מתוכננת
על המילימטר, בדיוק בעוצמה הדרושה, ובמקום המדוייק
כפי שנגזר מלמעלה.

כיהודים חושבים ומתבוננים עלינו להעמיק ולחקור על מה
זאת עשה ה' לנו ככה לדון בגזירת שריפה ואבדון בתי
ישראל ומקומות מושבותם ?
שכר ועונש בפרשה

כל רב ומלומד דתי יכול בהחלט להצביע על קשר הדוק בין
המאורעות האחרונים בארצנו הקדושה, לבין התרחשותם
של הבטחות הזעם והנקמה הכתובות בנבואות משה
בסוף חומש ויקרא פרשת בחוקותי.

במיוחד אם נבחן זאת לאור כלל המאורעות ההסטורים
של המאה האחרונה, ניתן לומר בודאות כי כמעט כל סוגי
המכות הכאובות הכתובות בספר נדפסו מעל גבי
העיתונים בארץ ובעולם בתרחישים הסטוריים שונים
שנתקיימו בימים האחרונים שלנו ובשנות המאה
האחרונה.

גם אלו המכות שאינם כתובות בספר אלא מוקרנות ישר
למוח דרך מסך וירטואלי דור רביעי, התקיימו בנו ופגעו,
סרטו ופצעו את לב העברי שבנו, במיוחד בדור האחרון.
כל יהודי חי ומאמין שהתורה היא אמת ולא בדיה, התורה
היא כתב ברית נצחית ותמיד נכונה. התורה היא הוראות
הדרכה והפעלה לפרט ולאומה, על כל מעשה יש השגחה,
על כל עבירה חמורה תתרחש במקביל גם תגובה עליונה.
העולם אינו הפקר ובעל הבית איננו ותרן, הוא אמנם מוחל
ורחום לתמימים אך לעזי פנים יקשיח ערפו.

אמנם כאזרחים פרטיים במדינת ישראל כל אדם נידון לפי
מעשיו באופן פרטי, אך הרמב"ם כותב בהלכות תשובה
שבבית המשפט העליון האמיתי מתקיים דיון נוסף
המתייחס אל האדם גם כאזרח הנידון על פי מדינתו.
אירו-ביזיון לאומי

כמדינת היהודים, על פי תורת ההלכה, מדינת ישראל
ביצעה עבירה חמורה ביותר כאשר הסכימה לארח מופע
בין לאומי של פריצות ותועבה אשר גרם לחילול שם
שמיים ברבים ולביזיון קדשי ישראל בפרהסיה.

המעשים הקשים בחילול שבת המוני ונרחב פילחו בחץ
כואב ומורעל אל ליבו של כל יהודי דתי שומר שבת.

הפריצות הנוראה שפיזזה במשקל עודף וחצוף על בימת
האירוע כנציגת מדינת היהודים הטילה כתם מכוער גדול
ונורא על דפי הקדושה והמוסר של עמנו ופגעה אנושות
בגדרי הצניעות ובמעמד האשה היהודית דתית על פי
התורה.

חבילות הגאים וקהילות סדום ובנותיה שזרמו מנחלי
אירופה המזוהמים היישר אל ערינו כשבאו לחגוג בארץ
הקודש את תרבות חטאתם, טימאו פלטרין של מלך
והחדירו ארסם אל מוחות בני ישראל להכשילם בזימה,

הפקרות ופריצות.

גם המכשפה של הפופ לא אכזבה והתקשטה בהופעה
מגוחכת בכל סמלי הסטרא אחרא המקובלים ונשאה
בגאון את דגלי הס"מ.

אם במדד של עלמא דשיקרא מדינת תל אביב זכתה לציון
עובר ומצליח, הרי שבמדד אמת של תורה, מדינת ישראל
נפלה אל תהום פעורה של חוקות גויים ונכשלה בגדול !!!
כבר לא מדובר בכנס יום זכרון אלטרנטיבי עם משפחות
מחבלים להכעיס ולפגוע בזכרם של חיילים שמסרו נפשם

על הצלת חיי יהודים מיד אויב ולהשוותם לרוצחים

קניבלים ערבים טורפי אדם,

כבר לא מדובר על חוקים וגזירות אנטי-דתיות מטעם

רשויות המשפט של המדינה,

כבר לא מדובר על כרסום הולך וגובר בזכות החירות

הדתית של עם ישראל על אדמתו,

כבר לא מדובר על הפקרה פושעת לכתחילה של דמי
נפשות ישראל לטרור רצחני במאזן מקובל של הרוג ושני
טילים לשבוע,

מדובר בעליית מדרגה חמורה במאבק התרבותי-דתי
במדינה ועל רמיסה זדונית ברהב ובגאווה של חוקי
התורה וגדרי ההלכה והכרזת מלחמה חצופה כנגד קדשי
האומה.

נתאספו ובאו דור המבול ודור הפלגה,
בשבילי סדום קראו עצרה,
להרים ידם המסואבת על חוקי התורה,
ולהכריז קבל עם ועולם כל כי ישראל פרק עולו לשמצה.

יום השבת והצדיקים זכותם תגן עלינו

במצב חמור זה, בו כולנו נתבעים על חילול שמו הגדול
ונמצאים בסכנה מפגיעתה של מידת הדין, מי הוא

הממתיק את חרון אפו של בעל הבית ?

בזכותו של מי דורנו הירוד ניצל מאסונות חמורים בקנה
מידה גדול והמוני הראוי לנו על פי דיני התורה ?
במסכת שבת בדף לג מסופר על רבי שמעון בר יוחאי ובנו
רבי אלעזר שלאחר שהות של 13 שנים במערה יצאו
חזרה בפעם השניה אל העולם הרחב. רבי אלעזר שר

במבטו כל מפעל גשמי המבטא ריחוק מתכלית כבוד
הבורא, ומאידך, רבי שמעון היה במבטו מרפא חזרה.

המלחמה הרוחנית נרגעה עד שפגשו שניהם יהודי תמים
אשר בידו שתי אגודות הדסים לכבודה של השבת, אחת
כנגד זכור והשנייה כנגד שמור.

סיפור זה מלמדנו שרבי שמעון ובנו רבי אלעזר יכלו לפטור
את העולם כולו ממידת הדין. ישנו בכוחם של צדיקים
גדולים אלו ללמד זכות גדולה על כלל ישראל ולהצילו
מגזירות קשות, אך סיפור זה מלמדנו בנוסף, שהשמירה
על כבודה של השבת שומרת בעצם על עצמנו וחיינו.

ל"ג בעומר – חג אמונת חכמים

ל"ג בעומר הוא חג עממי שמהותו המרכזית היא אמונה
בצדיקים. למרות שינויי מנהגים ונוסחאות בדגשים
ההלכתיים השונים הקשורים למצוות היום, זהו יום
ההילולא היחידי שלגביו נכתבו הלכות מפורשות בשולחן

ערוך ובו ביום פוסקים כל דיני צער ואבלות של ימי ספירת
העומר ואין אומרים בו תחנון בכל קהילות ישראל.
ביום זה כלל ישראל מתאחד עם זכרו של צדיק פלאי אשר
האיר אור גדול של פנימיות התורה מתוך חושך, גלות
וחורבן עצום, אור הנמשך עד ימינו.
גם שארית תורת הנגלה המסורה עד ימינו בכתיבת תורה

הקדוש, שהיה גם מתלמידיו של רשב"י ותלמיד חבר של רבי אלעזר בנו.
עובדה מענינת היא שכל שאר ההילולות של אדמורי"ם
וצדיקים חשובים אינם אפילו מתקרבות לעוצמת מגנט
ההמונים בהילולת רשב"י במירון אשר מושכת למעלה
מכחצי מיליון מאזרחי ישראל ועוד רבבות מבני חו"ל.

אפילו הילולת צדיק נערץ כרבי נחמן מברסלב איננה
נחגגת בהיקף המוני חוצה מגזרים שכזה. אפשר לומר
בסבירות גבוהה שכמעט חצי מכלל הציבור הדתי בארץ
טורח ומגיע בעצמו ביום זה למירון ועוד מאות אלפים
אחרים משתתפים בהילולות שונות לכבוד היום הגדול
בשאר מקומות מושבותם.

אפילו רבו של רשב"י, רבי עקיבא, שנרצח ע"י הרומאים
בעינויים קשים בעיצומו של יום הכפורים כחלק מהטיהור
האתני שערך כאן הקיסר אדריאנוס בעקבות המרד
הגדול, לא זכה ליום הילולא מפואר ומכובד כתלמידו.

אין ספק שיום זה נתקבע בלוח השנה היהודי כחג דתי
המסמל אמונת חכמים וצדיקים גדולה ובטחון אמיתי
בזכותם ובכוחם.

גל השרפות הקשה שהתרחש ביום הלוהט של לג
בעומר האחרון, ביום הילולת הצדיק אשר במבט בלבד
עשאו ליהודה בן גרים גל של עצמות צועק דרשני.
השבת מגדירה את הלאום

הציווי הנצחי לעם ישראל בתורה על שמירת השבת נאמר
גם בלאו מיוחד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום
השבת" ונשמר בקנאות לאורך כל היותנו כעם. יסוד
שמירת השבת הדגיש את הבדלת הלאום בין העם היהודי
לבין עובדי אלילים ושאר אומות העולם.

גם בתוך העם היהודי לשלל שבטיו ועדותיו, שמירת
השבת הגדירה היטב בין נאמני העם ושומרי המסורת
לבין המורדים והפושעים בתוך העם פנימה. "מקדש
השבת וישראל" בחתימת ברכת הקידוש של שבת ויו"ט
היה הנוסח הקובע מאז ימות משה רבינו ועד לימינו אלה.
ישראל הוא בן זוגה הנצחי של השבת.

אין הגדרה אחרת לישראל אלא בשמירת השבת.
בהיבט תורני על פי גדרי ההלכה, יחס החומרה לחילול
שבת במזיד, כמו נסיעה ברכב לטיול או לים, עולה על יחס
החומרה של רצח זדוני לכתחילה של ילד קטן וחמוד.
לשתי העבירות החמורות ישנו עונש קשה של מיתת בית דין על פי עדים והתראה, אך לאותו מחלל השבת נוסף
ונשו גם חיוב כרת בידי שמים. שבת זו לא המלצה
חברתית חביבה אלא איסור גדול ונורא לכל אשר בשם
ישראל יקרא.
מבחינה הלכתית, עונשו של מחלל שבת חמור יותר
מהזולל סטייק ביום הכפורים ומהנואף עם אשת-איש. רק
עבודה זרה שווה בחומרתה לחילול שבת.
חשיבותה של השבת גדולה עד מאוד בהיותה חלק
משלושת המצוות המגדירות בצורה מעשית ובוטה את
בדלנותו הדתית של העם היהודי. טריפל המילים
המהותיות בהגדרתו של עם "אות" – " "ברית" –
"דורות" נאמר רק במצוות יחודיות אלו המדגישות את
השוני ההתנהגותי-חברתי וההבדל הפיזי בין ישראל
לאומות העולם.
ללא הבדלים ברורים וחותכים, הגדרת הלאום עלולה
להטשטש והעם יאבד את זהותו כמו שאר עמי קדם.
לגבי מצוות ברית מילה בהחלט ניתן לייחס למצווה זו
אלמנט מהותי של "ברור חותך" בין עם ישראל לשאר
עמים ותרבויות. השיגעון הסדיסטי לחתוך לתינוק את
קליפת העור של האיבר הזכרי בדיוק ביום השמיני
להוולדו נחשבת ברברית על גבול הפגאנית. אבל אנחנו,
בחוצפה צברית דתית, עשינו מול כל העולם מסיבות
ופתחנו שולחן בזמן שחתכנו את הקטן בסכין מיוחדת עד

זוב דם. והכל לכבוד בורא העולם – אם זו לא כת משוגעת
של דתיים אז מה כן ?
בנוסף, השתגענו לגמרי וקיזזנו את ימי העסקים ב
14.2% שהם שביעית מהזמן והפסקנו את כל הפעילות
הכלכלית למשך יום שלם באופן קבוע בכל שבוע.
נשארנו בבית, התפללנו בנחת ואכלנו בכיף והיה לנו יום
זכרון שבועי להגיד תודה ושבח לאל מוציאנו ממצרים, יום
השבת נשמר בקדושה בכל קהילות ישראל.
בשלב מסויים הגזמנו לגמרי והחלטנו עוד קצת להשתגע
וללכת עם רצועות וקוביות שחורות על הראש ועל היד,
קוראים להם תפילין ובמשך אלפי שנים הלכנו איתם צמוד
כל היום למען יראו וייראו.
שלושת מצוות אלו צעקו בעוצמה כלפי אומות ותרבויות
לאורך כל ימי ישראל בידול דתי לכתחילה.
לאורך הדורות, כל אנליזה מדעית היתה מגדירה אותנו
"כת דתית מופרעת". בזמן שרוב העולם התרבותי אחז
בשיטת הפולותיאיזם של ריבוי אלילים ופירוד כוחות
אלוקי, אנחנו צעקנו מונותיאיזם וצרחנו עם תפילין האל
אחד. אחרי שהרבה תרבויות וגויים התחילו לחקות אותנו
ולקבל את האמת המונותאיסטית שלמענה נלחמנו ונשפך
דמנו, הם התחילו לשנוא אותנו ולטעון שהאל דחה אותנו
והם המחליפים שלנו בתפקיד נושאי הדת האמיתית.
זה קרה לנצרות ועבר לאיסלם – שטפון של פשיזם דתי
המצדיק את קיומו על ידי רדיפת האחר.

היהדות מעולם גרסה יחס לגיטימי אל דתות ותרבויות
אחרות ומעולם לא ניסתה לכפות את דתה ולגייר בכוח
לאומים זרים. היהדות היא הדת הפלורליסטית באמת.
גישת השיפוט ההלכתי של התורה אל אומות העולם
איננה מהפכנית ופונדמנטליסטית המבקשת להפוך את כל
בני העולם לדת אחת, אלא מכבדת גישות יצירתיות של
גויים לביטוי אמונתם באל אחד.
שבע מצוות בני נוח, שכל באי עולם מחוייבים להם על פי
התורה, אינן באות מכח כפיה דתית אלא מהוות בסיס
הגיוני ונורמלי להגדרת החברה באופן מוסרי ובריא.
שמירת השבת, הנחת תפילין וברית המילה לא ביקשנו
מאף גוי לעשות בכח. ההפך, גוי ששבת חייב מיתה.
כמובן, ישנם עוד המון מצוות המדגישות את האופי
הייחודי והדתי של אומתנו, אך אלו השלושה מתריסות
בבוטות וחוצפה על יחודנו הדתי, שהוא בעצם יחודנו
הלאומי.
כעוצמת השמירה על שלושת מצוות אלו במיוחד, כך
התחזקה עוצמת הזהות הלאומית בכל בני עמנו. הברור
היה כל כך משמעותי עד כי ניתן לקבוע באופן מדעי
הסטורי כי תקופות של רפיון באדיקות השמירה על שלוש
מצוות אלו הוביל בהכרח ובמקביל לתהליך חברתי של
אובדן תחושת השייכות הלאומית מלווה במשבר זהות
אישי, ובעקבות כך, גם להמרת דת, התבוללות וטמיעה.

זהו הצופן הרמוז בשלושת המילים המשותפות למצוות
אלו, אות-ברית-דורות.
זו חשיבותה הגדולה של שמירת השבת ביסוד עיקרי הדת
של אומתנו.
פגיעה בקדושת השבת ורמיסתה מהווה פגיעה בזהות
הדתית של העם היהודי. יש לזה עונש, יש לזה מחיר. יש
גם שכר לנזהר ולמזהיר.
לולי זכות הצדיקים היינו ראויים ללקות שבעתיים על אותו
אירוע זמר דוחה ומתועב. באומדן פשוט של שכר ועונש,
מדינת ישראל היתה ראויה למכות כואבות וקשות על בזיון
השבת וקודשי ישראל לעיני עולם ומלואו, אך בזכותו של
רשב"י ובנו ובזכות הרבבות אשר טרחו ועלו על קברו, גל
השרפות הראוי לנו, הסתיים הפעם באובדן רכוש ולא
נפשות, שלא כפי שקרה בשנת התשע"א בהרי הכרמל עם
ד"ם הרוגים שנפחו נשמתם בשרפת הענק שהשתוללה
בזעם.
אין אנו יודעים חשבונות שמים אך אנו מחוייבים להתבונן
בדרכי שמיא ולהפיק את הלקח המוסרי הראוי.