הנה האמת שלא רוצים שתראו: צה"ל של השנים האחרונות לא עוסק רק בהגנת המולדת, אלא הפך ליצרן תוכן שמקדם "דת חדשה" וערכים פרוגרסיביים. תמונת המצב המדאיגה הזו נחשפת דווקא מתוך הפרסומים הרשמיים של דובר צה"ל, שבוחר להציג בגאווה, אפילו בעיצומם של ימי לחימה סוערים, אג'נדות חברתיות שנויות במחלוקת במקום נחישות צבאית וחתירה לניצחון.
כך למשל, בזמן שהתותחים רועמים, מערך ההסברה הצבאי מצא זמן להפיק סרטון רשמי בשפה הפרסית, שבו פונות חיילות ישראליות לנשות איראן ומדברות איתן על "אחווה נשית" ועל "עצמאות". ברוח זו של פוליטיקת זהויות, נדחקות הצידה הגבורה וההרתעה לטובת תאוריות הכלה שבאות לידי ביטוי גם בנהלי פתיחה באש מחמירים ביותר – נהלים המנומקים בצורך בהגנה על "זכויות האויב" ומסכנים בפועל את חיי הלוחמים בשטח.
האבסורד מגיע לשיאו בתוך הרצועה: פקודה צבאית דרשה למחוק כתובות גרפיטי כמו "יחד ננצח" ממבנים בעזה בטענה שהן נוגדות את הקוד האתי, אך במקביל הדוברות לא היססה להפיץ בגאווה תמונה של הכתובת "לוחמת על D9". תוסיפו לזה כתבות על רופאות צבאיות שמסתיימות בקריאות פוליטיות ל"ניפוץ תקרת הזכוכית", או קמפיין רשמי של "Love is Love" שבו מוצג חייל העטוף בדגל צבעוני שריח יהדות לא יכול לסבול את קרבתו, ותקבלו מערכת שמחלקת את העולם למדכאים ומדוכאים.
זהו לא שילוב תמים, אלא ניסיון מובהק לשינוי תודעתי פוליטי של המגזר החרדי לפני שיהפוך לרוב במדינה וכאן בדיוק מתחבר הקשר הישיר למאבק על גיוס בני הישיבות.
הציבור החרדי נותר כיום האי האחרון בחברה הישראלית שמנותק לחלוטין מאותה תרבות פרוגרסיבית, וממשיך להתחנך על ערכי התורה, הצניעות, המשפחה והנחישות האמונית. מי שדוחף לגיוס המוני וכפוי מבין היטב: כניסה נרחבת של צעירים חרדים למערכת תחשוף אותם באופן יומיומי לתעמולה תרבותית אגרסיבית.
המערכה הזו היא לא על מדים או שוויון בנטל, אלא על השאלה מי יקבע את אופייה של המדינה בעוד כמה עשורים – האם נשמור על זהות יהודית-תורנית, או שניכנע לערכים המערביים הקיצוניים?
