מפגע סביבתי ובריאותי חמור, המאיים על תושבי הדרום ומחריב באין מפריע את אפיקי הנחלים בנגב, מגיע לפתחם של שופטי בית המשפט העליון. בסוף השבוע האחרון קבע שופט בג"ץ, אלכס שטיין, כי על המדינה, שרי הממשלה וגופי האכיפה הרלוונטיים להשיב בתוך שישים ימים לעתירה מפורטת שהוגשה נגדם על ידי תנועת "רגבים" ועמותת "ירוק עכשיו"
העתירה דורשת להורות לרשויות לפעול לאלתר לסגירתם של מפעלי אבן ענקיים, מזהמים ובלתי חוקיים הפועלים באזור חברון, אשר פלשו לתוך שטחי C הנמצאים תחת אחריות ושליטה ישראלית מלאה. מפעלים אלו מזרימים באופן רציף זיהום תעשייתי כבד לנחל חברון, ומשם הבוצה זורמת ישירות לנחל באר שבע ולאגן הבשור.
על פי כתב העתירה, הפקרת המרחב המתמשכת על ידי רשויות החוק אפשרה את הקמתם והפעלתם של מפעלי הענק הללו ללא שום היתר בנייה, תוך הפרה בוטה של חוקי התכנון, הבנייה והגנת הסביבה. המפעלים מייצרים כמויות אדירות של תשטיפים תעשייתיים ובוצת אבן (נסורת) המוזרמים ישירות למערכת הביוב ומשם לאפיקי הנחלים.
ההשלכות של הפעילות הזו על אזור הנגב הן הרסניות וכוללות פגיעה אנושה ורחבת היקף בחקלאות המקומית, במערכות המים, הניקוז ומי התהום. מדובר במפגע ישיר המאיים על בריאותם ואיכות חייהם של תושבי הדרום – נושא שכבר עלה והוצף בצורה חמורה בדוח מבקר המדינה עוד בשנת 2017, אך לא זכה לטיפול שורש.
בחוות דעת מקצועית של עמותת "ירוק עכשיו" שהוגשה לשופטים, מובהר כי בהיעדר תשתיות איטום ומערכות טיפול בסיסיות, חומרים רעילים מחלחלים ישירות אל מי התהום. מומחי העמותה מזהירים כי המצב מהווה סכנה חמורה ובלתי הפיכה לטבע, מחריב את האיזון האקולוגי וממיט אסון על בעלי החיים, העופות והצמחייה באזור. עלות השיקום הכלכלי של הנזקים הללו כבר נאמדת במאות מיליוני שקלים.
לאורך השנים, כאשר התריעו גורמי המקצוע על המפגע הקשה, נהגו הרשויות בישראל לגלגל אחריות ולטעון כי ידיהן כבולות מאחר ואין ביכולתן לבצע פעולות אכיפה בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. אולם, העותרים מנפצים את הטענה הזו באמצעות הוכחות חותכות: תיעודים מפורטים של רכזי השטח מוכיחים מעבר לכל ספק כי המפעלים התרחבו ופלשו באופן מובהק לתוך שטחי C – מרחב שבו למדינת ישראל יש שליטה ביטחונית ואזרחית מלאה.
מעבר לנזק הסביבתי, מדובר גם באפליה כלכלית חמורה. בעוד שמפעלי אבן חוקיים הפועלים במדינת ישראל מחויבים לעמוד ברגולציה סביבתית קשוחה ומחמירה ומשקיעים הון באמצעי מניעה, המפעלים הפיראטיים בחברון פועלים ללא כל פיקוח או עלויות נלוות, דבר המעניק להם יתרון כלכלי פסול ועברייני על גבם של שומרי החוק.
יהודה קאפח, מנהל מרחב דרום בתנועת רגבים, תיאר בכאב את המציאות בשטח: "כמי שמסתובב בנגב, אני עד להיקפי הזיהום המזעזעים ולפגיעה הבלתי נתפסת בטבע ובבעלי החיים בסביבת נחל באר שבע. תושבי באר שבע מכירים את המציאות הזו היטב – אחת לכמה זמן הנחלים והאגם העירוני נסגרים בגלל זיהום, והרשויות נותנות טיפול נקודתי, סוג של פלסטר, עד הפעם הבאה. הפעם אנחנו דורשים פתרון מהשורש. זה מצב הזוי לחלוטין שעבריינים שמחפשים רווח קל פוגעים בבריאות ובאיכות החיים של כולנו".
ברק ורקר מעמותת ירוק עכשיו חשף כשל תשתיתי עמוק שממחיש את גודל האבסורד: "בהשקעה עצומה של מיליוני יורו הוקם מכון טיהור שפכים (מט"ש) מודרני לעיר חברון. אולם, המט"ש המושקע הזה פשוט לא פועל – ולעולם גם לא יוכל לפעול – כל זמן שלא תיעצר לחלוטין הזרמת נסורת האבן מהמפעלים הסמוכים לתוך מערכת הביוב העירונית. מדינת ישראל מתכננת כעת פתרונות יקרים, מסובכים ומורכבים לבעיה הזו, במקום להבין שפשוט אסור לאפשר למפגע המקורי הזה להתקיים מלכתחילה".
