המלחמה על עולם התורה עלתה שלב, והפעם השותף החילוני אפילו לא מנסה להסתיר את המלכודת. במאמר הגותי נוקב שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה (ובבמות המרכזיות של "ישראל היום"), משרטט פרופ' דני סטטמן את התוכנית המפורטת למה שהוא מכנה "עידן סוף הפטור הגורף".
לכאורה, הטקסט מציע שפה מכובדת של "מסגרות מתאימות", אך קריאה קרה וזהירה בין השורות חושפת אבסורד המרעיד את אמות הסיפים: החברה הליברלית מודיעה רשמית כי אין לה שום כוונה להכיל את הציבור החרדי המקפיד על קלה כחמורה. הם מוכנים להעניק לנו אוכל כשר וזמן קצוב לתפילה, אך בתמורה הם דורשים דבר אחד בלבד – שנחדל להיות חרדים, ושנפקיד את נפשות בנינו בידיו של כור היתוך חילוני אגרסיבי ומחנך מחדש.
כדי להבין עד כמה עמוק השבר ועד כמה הציבור הכללי אינו מסוגל או רוצה להבין את הצרכים האמיתיים של בני הישיבות, מספיק לנתח את ארבעת העקרונות שקובע המאמר כבסיס לחוק הגיוס. המאמר קובע בריש גלי כי הצבא צריך לכבד את חופש הדת של החרדים אך ורק "במובן המצומצם". כלומר, הממסד יחליט עבור הבחור החרדי מהי הלכה ומהי "העדפה תרבותית".
בנוסף, הכותב מבהיר כי לבישת בגדי שבת או סעודות שבת ממושכות המלוות בזמירות ייאסרו בבסיסים, תחת התירוץ הממסדי ש"אין מדובר בחובה הלכתית של ממש". העיקרון המבהיל ביותר נוגע לערך העליון של אורח חיינו – לימוד התורה. המאמר קובע בפסקנות כי "הצבא לא חייב להקצות זמן משמעותי ללימוד תורה", ומגייס פלפולים תלושים כדי לטעון שחייל חרדי יכול לצאת ידי חובה ב"קריאת פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" בלבד.
בנוסף, המסמך פוסל לחלוטין את הדרישה המהותית למרחב נקי מנשים, ותובע מהמתגייסים להשלים עם נוכחות של חיילות וקצינות ביחידות, תוך השוואה מעוותת בין לשכת השלישות לבין פקידות בנק אזרחיות.
הניתוח "האקדמי" הזה הוא ההוכחה החותכת לכך שכל שיח השילוב הוא כסות לעיצוב מחדש של המגזר החרדי הצומח. הממסד החילוני השפוי מודה כאן בפה מלא: אנו מוכנים להשקיע מאמץ מיוחד, אך הוא "מוגבל" ונועד רק "להקל על המעבר התרבותי" של החייל החרדי אל תוך המערכת החילונית.
הם אינם מחפשים לוחמים שישמרו על קדושת המחנה, אלא חומר גלם לעירוב תרבויות. כאשר מובילי ההגות הליברלית מצהירים בגלוי כי "לא ניתן לשנות את הכללים בהתאם להעדפות של קבוצה", הם מבהירים לצבא להעמיד את הבחור החרדי בדילמה קיומית יומיומית בין פקודת המפקד לבין גדרי הצניעות והתורה.
המסכה הוסרה באופן סופי ורשמי. מי שחושב שניתן להגיע להסכמות או לבנות מסלולים שיגנו על בנינו, בוחר לעצום עיניים מול פקודת המבצע האמיתית של מערכת הביטחון וההגות הליברלית.
אם התוכנית המוצהרת של השותף החילוני היא לקבוע עבורנו כמה דקות מותר ללמוד גמרא ואיך צריכה להיראות השבת שלנו, הרי שחוק הגיוס לא נועד לפתור את מצוקת כוח האדם — הוא נועד לפרק את הציבור החרדי מבפנים.
האמת הזו חייבת להרעיש את השטח! אל תיתנו למילים המכובסות להרדים אתכם. חייבים לשתף את העובדה הזו, ונעמוד יחד, כאיש אחד בלב אחד, מול גזירת השמד הרוחנית הניצבת לפתחנו!
