את הכתבה הזאת כדאי לפתוח לפני שיהיה מאוחר
את השורות הבאות אנא קראו בעיון – אך בזריזות.
לא שהזריזות תבוא על חשבון הבנת הנקרא, אבל תזדרזו. כמה שאפשר.
כי בכל רגע, עלול עוד בית בעיר קרית גת לאבד מקדושתו וטהרתו, חס ושלום.
זהו סיפור עגום, מהותי, שאם לא אנחנו נתגייס עבורו – לא יהיה מישהו אחר שיעשה זאת במקומנו.
קרית גת נחשבת היום לעיר גדולה, מתקדמת, משופעת ברבי קומות, מרכזי מסחר, כבישים וקניונים.
על הכל חשבו שם. מקסימום נוחיות, טכנולוגיה, קידמה ועשיה.
ורק העתיד היהודי, מקוה הטהרה, נשאר אי שם בסטטוס של 1960.
כן כן. מבנה המקוה בעיר המשוכללת הזו, הוא סיבה לבושה וכלימה. חדרים צפופים, אפס מקומות המתנה, מערכות אינסטלציה שבורות ומגמגמות, בורות קטנים ואפס מתחמי שהיה והכנה.
והבושה והכלימה הללו גם גורמות, במישרין, לחוסר ביקוש.
ו"חוסר ביקוש" במקוה, רחמנא ליצלן, משמעותו ברורה. ונוראה.
"ישנן משפחות בעיקר צעירות" מעידים בפנינו עסקנים ורבנים, "שחושבות פעמיים לפני הכניסה למקום, ולפעמים, שחס ושלום, מוותרות".
"מוותרות". איזה ביטוי נורא!
ערב ימי הדין תשפ"ז, אנחנו חייבים להם, חייבים לדורות הבאים ולכלל ישראל, שוויתורים כאלו לא יעמדו על הפרק.
המקום הקדוש הזה חייב להפוך למזמין, מודרני ומשוכלל, לא פחות מהקניון, תחנת הרכבת וחדרי הכושר בקרית גת.
עזרו לנו לשנות את המציאות בקרית גת ולהקים מקווה ראוי, מכובד ומהודר >>
פחות משבוע לעמידתנו מול מלך נורא ואיום, "אם כבנים אם כעבדים".
לב יודע מרת נפשו. כף זכויות מכאן, וכף אחרת, מהצד השני.
והנה, עומדים גדולי הדור שליט"א, ומציעים לנו עיסקה שאין דוגמתה: אנחנו ניתן את שלנו – וקצת יותר, והם, הגאונים והצדיקים שליט"א, יעמדו בתפילה ובתחנונים עבורנו.
ולפתע, על כף הזכויות יוטח גוש כבד; מקוה מפואר, משוכלל, מזמין ונגיש.
ודורות של בנים ובנות, טהורים וטהורות, נשמות אין סוף ומלאכים לבנים יכריזו בקול גדול:
אלו לחיים!
הצטרפו עכשיו לשיקום המקווה, וזכו בסגולה הנדירה לפרי בטן ובתפילת גדולי הדור ביום הדין >>
