0%
בוקה ומבולקה

מי מרוויח מהכאוס בישראל? כשהמשבר הפוליטי הופך לנשק

המבוי הסתום בהרכבת הממשלה, העימותים סביב גיוס החרדים והמחזות הקשים של מעצרים והפגנות יוצרים מציאות נפיצה • האם מישהו מנצל את הקרע בחברה הישראלית — ומדוע נראה שאיש אינו מצליח לעצור את ההידרדרות? • דעה

שלומי שוורץ
אין תגובות
מי מרוויח מהכאוס בישראל? כשהמשבר הפוליטי הופך לנשק
צילום: ראובן ביאלה YWN

במציאות פוליטית מקוטבת, עימותים עשויים לשרת שחקנים שונים. פוליטיקאים יכולים לגייס תמיכה באמצעות הצגת יריביהם כאיום; מפלגות קטנות עשויות לצבור כוח מיקוח כאשר אין רוב ברור; וגורמים תקשורתיים ומשפיענים יכולים לזכות בחשיפה רבה יותר באמצעות מסרים חריפים ותמונות דרמטיות.

אלא שהרווח המיידי של שחקן פוליטי אינו בהכרח טובת המדינה. כאשר כל צד מרגיש שעליו להוכיח שהוא חזק יותר, מרחב הפשרה מצטמצם, והמשבר הופך למעגל שמזין את עצמו.

מבחינה פסיכולוגית, אירוע קשה – ובמיוחד אירוע שנתפס כהשפלה או כפגיעה בכבוד האדם – עלול להפוך במהירות לסמל של מאבק רחב. כאשר הציבור חש שמדובר בפגיעה בקהילה שלמה, התגובה אינה נשארת בגבולות המקרה הפרטי.

מכאן עלול להתחיל מעגל מסוכן: פעולה נתפסת כהתגרות, מתפתחת מחאה, מופעלת אכיפה נוספת, וכל צד רואה בתגובת הצד השני הוכחה לכך שחששותיו היו מוצדקים מלכתחילה.

כך יכולה להיווצר הסלמה גם בלי שאיש תכנן מראש להגיע אליה. כל גורם עשוי לחשוב שהוא רק מגיב למציאות, אך התוצאה המצטברת עלולה להיות הידרדרות באמון וביכולת לנהל מחלוקת.

האם יש גם יד מכוונת מבחוץ?

מבחינה אסטרטגית, יריביה של ישראל עשויים להפיק תועלת מחברה שסועה, מממשלה שמתקשה לתפקד ומאובדן אמון בין הציבור למוסדות המדינה. עימותים פנימיים עלולים להסיט תשומת לב מאתגרים ביטחוניים ומדיניים ולהחליש את תחושת הלכידות הלאומית.

אבל יש הבדל מהותי בין ניצול של משבר קיים לבין יצירתו. ללא ראיות לתיאום, למימון או להתערבות מוכחת, אין בסיס לקבוע שגורם חיצוני עומד מאחורי האירועים. נכון יותר לבחון אם המציאות שנוצרה מאפשרת לגורמים עוינים להעמיק את השסע.

הסכנה הגדולה אינה בהכרח קיומה של תוכנית סודית אחת, אלא האפשרות שגורמים שונים ימשיכו לקבל החלטות שמחריפות את המצב, משום שבטווח הקצר הן משרתות את האינטרסים שלהם.

הפתרון אינו לוותר על שלטון החוק או על מחלוקות עקרוניות. הוא מחייב אכיפה מקצועית ומידתית, בחינה רצינית של אירועים חריגים, אחריות של מנהיגים והימנעות מהפיכת כל עימות למלחמה בין מחנות.

השאלה החשובה ביותר היא לא רק מי מרוויח מהכאוס, אלא מי מסוגל לעצור אותו — ומה מונע ממנו לעשות זאת.

כאשר כל צד עסוק בהוכחת צדקתו, המדינה כולה עלולה לשלם את המחיר. ובמציאות שבה אמון הציבור נשחק, ייתכן שהמפסיד הגדול ביותר אינו מחנה פוליטי מסוים, אלא היכולת של החברה הישראלית להישאר חברה אחת גם כשהיא חלוקה עמוקות.

הכתבה עניינה אותך?

83%
17%

תוכן שאסור לפספס

הוסף תגובה לכתבה

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם

כתבות נוספות

דיווח על כתבה

מצאתם טעות, אי דיוק או בעיה בכתבה? ספרו לנו ונבדוק.