אכזריות ורשעות: משה לוי, צעיר חרדי בן 24 משכונת נווה יעקב בירושלים, עבר ארבעה חודשים מטלטלים במעצר צבאי, שבמהלכם לא זכה לראות את אמו החולה, גם כאשר מצבה הידרדר והיא הייתה על ערש דווי. שוב ושוב פנו בני המשפחה בבקשות לאפשר לו להגיע ולשהות לצדה, אך לדבריהם, כל הבקשות נדחו. רק לאחר שהאם הלכה לעולמה, הגיע השחרור המיוחל.
הפרשה החלה כאשר משה לוי ביקש להסדיר את מעמדו מול רשויות הצבא ולנסות לקבל פטור משירות מטעמים רפואיים. בהנחיית עורך דינו הוא הגיע לתל השומר, כשהוא מצויד במסמכים פסיכיאטריים הנוגעים למצבו הרפואי, אולם במקום להסדיר את הפטור המבוקש, נעצר והועבר למעצר צבאי.
באותה תקופה מצבה הרפואי של אמו כבר לא היה טוב. בני המשפחה קיוו שלכל הפחות יוכל לשוב לביתו לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, אך בקשותיהם לא נענו. ככל שחלפו השבועות, מצבה של האם הלך והידרדר, עד שנאלצה להתאשפז בבית החולים ומצבה הפך לקריטי.
לפי עדותו של לוי, אמו, שכבר התקשתה לדבר, חזרה ושאלה שוב ושוב היכן בנה ומדוע אינו מגיע. גם בשעותיה האחרונות, כאשר הייתה על ערש דווי, היא לא הפסיקה להביע את כאבה על היעדרותו. מתוך שבעת בניה, בן אחד בלבד לא היה לצדה, משה, שנשאר מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפו.
בני המשפחה ניסו פעם אחר פעם להביא לשחרורו הזמני, ולכל הפחות לאפשר לו ביקור אצל אמו. לטענתם, הועברו לגורמים הצבאיים מסמכים רפואיים ובקשות חוזרות, אך גם כאשר מצבה של האם הפך אנוש, לא ניתן האישור המיוחל. לוי נותר במעצר ולא זכה להיפרד מאמו.
ואז הגיעה הבשורה הקשה מכל. ביום אחד בשעה 12 בצהריים הלכה האם לעולמה. אחד ממפקדיו של לוי ניגש אליו והודיע לו כי משהו אינו כשורה בבית וביקש ממנו ליצור קשר עם אחיו. המפקד לא בישר לו ישירות את הבשורה המרה, ולוי התקשר לאחיו, שמסר לו כי אמם נפטרה וכי המשפחה עומדת לצאת להלוויה בתוך דקות.
דווקא אז, לאחר ארבעה חודשי מעצר ולאחר שאמו כבר אינה בין החיים, הודיעו לו גורמי הצבא כי הוא משוחרר ויוכל לצאת לביתו. תחילה נאמר לו כי לאחר ימי השבעה יהיה עליו לשוב ולהתייצב להמשך מעצר, אולם עורך דינו התעקש כי אין מקום לדרוש ממנו לחזור לאחר השבעה וכי יש לשחררו ללא תנאים וללא דרישה להתייצבות מחודשת בתום ימי האבל.
לאחר ההתעקשות שוחרר לוי, עם זאת, מעמדו הצבאי טרם הוסדר, ולפי הדברים שנמסרו לו מצה"ל, הוא עדיין נחשב משתמט, ובמקרה של מעצר עתידי הוא עלול לעמוד בפני ענישה חמורה יותר.
