צפו: זה הזמן שלוקח לכמויות הפלסטיק בים להתכלות

לפי דו"ח שפירסמה הקרן הבינלאומית לחיות בר (WWF), בכל שנה מגיעים לים התיכון כ-0.57 מיליון טונות של פלסטיק (כמות השקולה להשלכת 33.8 אלף בקבוקי פלסטיק לים בכל דקה). אולם, למרות הנוכחות המסיבית של פלסטיק בים, המדענים מתקשים להעריך כמה זמן לוקח לפסולת הפלסטיק להתפרק במים – מדד חשוב כדי להבין את חומרת הבעיה ואולי אף לפתח בסיס למחקר על סוגי פלסטיק שמתפרקים בים תוך זמן קצר יותר מאחרים.

כדי שיוכלו לעקוב בקלות אחר הפלסטיק, החוקרים מאוניברסיטת פלימות' שבאנגליה השתמשו בפריט שעשוי מפלסטיק שתמיד בולט בים ולכן קל יותר לעקוב אחרי התפרקותו: קוביות לגו. חלקי הלגו, שעשויים מפולימר בשם ABS, ניתנים לזיהוי גם אחרי שהייה ממושכת במים, זאת בגלל המבנה הקבוע שלהם. תוצאות המחקר שלהם פורסמו בפברואר 2020 בכתב העת Environmental Pollution.

החוקרים השתמשו בחתיכות לגו שנאספו על-ידי מתנדבי ניקוי חופים באנגליה במהלך העשור האחרון. הם שקלו את חתיכות הלגו והשתמשו בקרינת רנטגן כדי לקבל סיגנל פלורסנטי (X-ray fluorescence – XRF) מהן ובאמצעותו יכלו לזהות את ההרכב הכימי שלהן. בדיקה זו מאפשרת הערכה של החומרים המרכיבים את הלגו – הכוללת גם את הרכב הפיגמנטים, המשמשים לצביעה של חתיכות הלגו – על מנת לקבוע את גילו.

המרכיבים של הלגו התפתחו והשתנו במהלך השנים בגלל שינויים בעלויות חומרים, שינויים טכנולוגיים ותקנות סביבתיות. כך, למשל, בתחילת שנות השבעים ועד תחילת שנות השמונים השתמשו בצבעים מבוססי קדמיום, לצביעת לגו – כיום, צבעים אלו אסורים לשימוש מטעמי בריאות. משום שהתוספים הכימיים ששימשו לייצור לגו השתנו עם הזמן, הרכב כל לבנה מכיל רמזים לגבי תאריך היווצרותה. בעזרת טביעת האצבע הכימית של חתיכות הלגו, החוקרים יכלו להעריך מתי הן יוצרו.

החוקרים השוו את חתיכות הלגו שנמצאו בים עם אוספים שנשמרו בתנאים טובים מאותן שנים, ובחנו את ההשפעות הפיזיות והכימיות של הסביבה הימית על פלסטיק. הם הסיקו שבלייה של פלסטיק גורמת לשינויים בצבע, לעיוותים ולשברים במבנה הפלסטיק ולמעבר של תוספים ופיגמנטים מהפלסטיק אל מי הים, והעריכו שהפלסטיק של הלגו יתפרק כעבור 100 ל-1,300 שנה –בהתאם לסוג ולעובי שלו.

אגב, חברת לגו דווקא נחשבת למתקדמת מבחינת חשיבתה על ההשפעה של מוצריה על הסביבה והיא אף הודיעה לאחרונה על כוונתה להשיק קווי מוצרים המבוססים על תחליפי פלסטיק מהצומח.

אמנם, המחקר בדק את ההשפעה של כוחות הבליה של הים (כגון חמצון, שחיקה על ידי תנועת הגלים, התיישבות עליו של אוכלוסיית צמדה ̶ כגון אצות, בלוטי-ים, ספוגים ובעלי חיים אחרים ̶ ופירוק על ידי קרינת UV של השמש) על פיסות הלגו, אבל ממצאיו נוגעים גם לסוגי פלסטיק אחרים, בעיקר אם לקוחים בחשבון את היקף הבעיה של פסולת הפלסטיק בים. "הפלסטיק נמצא כבר בכל מקום, כולל באיים מרוחקים ובאזורים הכי עמוקים בים, כמו שקע מריאנה שבאוקיינוס השקט שממוקם כ-11 קילומטר מתחת לפני הים", אומרת פסטרנק.

"כמות הפלסטיק הגדולה ביותר מגיעה דרך נחלים ותעלות ניקוז אל הים", מציין ד"ר נועם ואן דר האל, חוקר מיקרופלסטיק ועמית בתכנית ממשק של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "הפלסטיק מגיע דרך ביוב שנשפך לנחל, דרך פסולת שמגיעה לנחל אחרי שיטפונות של גשמים, או מתעלות ניקוז של הערים שגם הן במקרים רבים מוצאות את דרכן אל הים".

"יש מחקרים חדשים לא מעטים שמצביעים על המצאות פלסטיק באוויר, פלסטיק בבריזה מהחוף, פלסטיק בגשם ובשלג, המגלים עולם חדש של מעבר חלקיקי המיקרופלסטיק מהים בחזרה אל היבשה", אומר ואן דר האל.

אז מה בעצם הסכנות הנשקפות מהפלסטיק שכל כך נוכח בים? לפי ואן דר האל, "לפלסטיק יש מספר יתרונות שהופכים לחסרונות ברגע שהוא הופך לפסולת. הפלסטיק לרוב קל ממי הים ובעל גוונים שונים, לכן הוא צף במים ובעלי-חיים עלולים לזהות אותו כמזון. פלסטיק הוא גם מוצר זול ולכן נעשה בו שימוש רב. מוצרי פלסטיק גם דוחים מים, מה שגורם לחומרים אחרים שהם גם דוחי מים להיספח אליהם. החומרים הנספחים לפלסטיק הם בדרך כלל רעילים וכוללים חומרי דישון והדברה למיניהם שגם בעלי קצב פירוק איטי מאוד".

"פלסטיק עלול לפגוע פיזית בבעלי החיים. שקית או רשת דיג נטושה שמגיעות לאזור סלעי או לשונית אלמוגים עלולות לפגוע באותו בית גידול, משום שהן מונעות מעבר של חומרים או של בעלי חיים לבית הגידול או ממנו החוצה. לא מעט בעלי-חיים מסתבכים בחוטי וברשתות דיג או בשקיות פלסטיק", מסבירה פסטרנק. "בנוסף, בעלי חיים אוכלים פלסטיק בשוגג. כך, למשל, מינים מסוימים של צבי ים שניזונים ממדוזות, אוכלים שקיות ניילון. הן משום שהפלסטיק חצי שקוף וזז במים והן משום שהחזר האור של הפלסטיק במים דומה להחזר האור של מדוזות".

מיקרו וננו פלסטיק
בהתחשבות בהיקף הנוכחות של הפלסטיק בים וזמן ההתפרקות הרב שלו, נשאלת השאלה איך בדיוק מתרחש תהליך ההתפרקות שלו. "קיימים שלושה מרכיבים המעורבים בהתפרקות של פלסטיק, מרכיבים פיזיקלים וכימיים הכוללים את קרינת השמש, המגע עם המים, הטמפרטורה, הלחות, המליחות, חיכוך עם החול והשפעה של זרמים", מסביר ואן דר האל.

"מרכיבים ביולוגיים גם יכולים לגרום להתפרקות פלסטיק והם כוללים חיידקים ואצות שמתיישבים על חלקיקי הפלסטיק, נעים אתם, ויכולים לגרום למשיכה של יצורים פלנקטונים נוספים ולבלייה של הפלסטיק", הוא מוסיף. "הפלסטיק מתפרק לחלקים יותר ויותר קטנים, אבל הוא מתכלה רק אחרי מאות שנים. נוצרת תופעה של התפרקות לחלקיקי מיקרופלסטיק זעירים ואף ננופלסטיק קטן עוד יותר (בגודל של מיליוניות המ"מ). כך, כמויות חלקיקי הפלסטיק בים הן הרבה יותר גבוהות מהכמויות שניתן לראות בעין".

"כיוון שלפלסטיק לוקח מאות שנים להתפרק, ופלסטיק קיים בצורה מסחרית כ-70 שנים, מעריכים שכל הפלסטיק שהגיע לים עדיין נמצא שם", מציינת פסטרנק. "המחקר החדש על אורך החיים של הלגו בים מהווה הצצה ראשונה לתהליך הבליה של הפלסטיק בסביבה הימית, ומכן גם אפשרות לנבא את קצב הפירוק של סוגי פלסטיק שונים בהמשך. נדרש מחקר רב להבנה של ההתנהגות של הפלסטיק בסביבה הימית, ובעיקר השפעתו על הסביבה".

המחקר ממחיש ביתר שאת את הבעיות שיוצרת פסולת הפלסטיק – גם כשמקור הפלסטיק ידוע, כמו לגו, הרי שההרכב המדויק שלו משתנה בין מוצרים שונים וקצב הפירוק משתנה בין סביבות שונות.

עתיד הפלסטיק
אז מה ניתן לעשות כדי להקטין את זיהום הפלסטיק בים? "הקטנת זיהום הפלסטיק בים מתחלקת לכמה רמות, רמה אישית, רמה מוניציפלית, מקומית, רמה ארצית, ורמה בינלאומית", אומרת פסטרנק. "ברמה האישית, כדאי לצרוך כמה שפחות כלים חד-פעמיים. ברמה מוניציפלית, רשויות מקומיות צריכות לנקות את החופים ולמנוע הגעה של פסולת לים ולחופים. כך, למשל, ניתן להקים מלכודות פסולת ביציאה מנקזים בעונת הגשם, ולדאוג שמסעדות ועסקים שפועלים לאורך חוף הים יצמצמו את השימוש והמכירה של כלים חד-פעמיים".

"ברמה הארצית, נדרשת חקיקה מתאימה שתצמצם את השימוש בפלסטיק או שתדחוף לכיוון של פלסטיק מתכלה, או לפחות כזה שניתן למחזר אותו", מציעה פסטרנק. "יש המון דברים שניתן לעשות, אבל צריך להתחיל קודם בהבנה שיש כאן בעיה שצריכה טיפול וכולם צריכים להיות שותפים לפתרון שלה: תעשייה, כלכלה, אזרחים וממשלה".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ופורסם באתר 'ווינט'