נתניהו הדהים את עולם התקשורת, והכניס נוק-אאוט מוחלט למתחרה ממול, בני גנץ.
אפרק לשתי נקודות: 1ההחלטה של נתניהו באמצע הדרך, על כביש ירושלים-ת״א (כביש 1) להודיע לחברת החדשות שהוא מוכן לבוא ולהתראיין, בשידור חי, היא לא פחות מגאונות צרופה. ולמה: עצם המוכנות לראיון בשידור חי, מול מומחית לכלכלה (קרן מרציאנו) והפרשן הפוליטי הטוב בישראל (עמית סגל) – רגע אחרי שהמתחרה על תפקיד ראש הממשלה (גנץ) העניק ראיונות מוקלטים, ערוכים ומתואמים, שהתקיימו לא באולפני החדשות וכאמור – לא בשידור חי, זהו צעד אמיץ והוכחה לכך שגם נתניהו, ששנים החרים את כלי התקשורת, לא מפחד מהם כמו גנץ ששתק במשך תקופה וגם כשהתראיין – לא עשה זאת בשידור חי. (ואגב, עם סוללת אנשי יחסי ציבור ויועצים מאחורי המצלמות). נתניהו נכנס לבדו לאולפן, בשידור חי.
הראיון של נתניהו היה כפרי יפה שהתגלה ככזה שטרם הבשיל, אחרי שנקטף. נתניהו היה רוב הזמן לחוץ אבל הצליח להסתיר זאת באומנות (שילב פעמיים את הידיים אחרי שאלות קשות, אך מיד פתח אותן חזרה. התעסק עם כוס המים באופן חריג, וכו׳). אני הקטן מתפלא על עמית סגל המצוין שעשה הנחה מפליגה לנתניהו ושתק במשך דקות ארוכות, תוך שהוא מותיר את קרן מרציאנו להתמודד לבדה. סגל אכזב ולא מעט, לפחות אותי. נתניהו נהנה והרוויח משתיקתו של סגל שמחזיק בזיכרון מדהים והיה יכול בהחלט לשאול שאלות קשות. אגב, בחלקו הראשון של הראיון נתניהו -למי שלא שם לב- פירק כמעט לחלוטין את מה שנראה כמו פרשיה חדשה (פרשת המניות), בחלקו השני של הראיון, כשנשאל (בקושי) על תיק 4000 – גמגם.
הסיכום הפרטי והלא חשוב שלי: צעד תקשורתי גאוני, חכם. התועלת בהחלט עלתה על הנזק. התשובה היחידה שיכול בני גנץ לתת לאירוע התקשורתי הנדיר שצפינו בו הערב: ראיון בשידור חי
