שאלה: מעשה בבעל עסק של פנצ'רייה ומכירת צמיגים שהיה נוכל גדול. העסק שלו היה בסמוך לתחנת דלק העומדת על אם הדרך. האיש היה נוהג להתבונן היטב על הרכבים הממתינים לתדלוק, ולנהג שהיה נראה קצת תמים, היה פונה ושואל אותו: "לאן אתה נוסע?" – הלה היה מסתכל עליו בתמהון, כאילו שואל מה זה עניינו, ומיד היה מפטיר הנוכל לעברו, "אני לא שואל סתם, אני יודע למה אני שואל". לאחר שהנהג היה משיבו לדוגמא כי הוא נוסע לירושלים, היה איש הצמיגים משווה לעצמו פנים כעוסות, ופונה אליו: "אתה לא מתבייש לסכן כך את המשפחה שלך?! עם כאלו צמיגים אתה נוסע לירושלים?!", וכך היה משיג עוד ועוד לקוחות… ולא זו בלבד, אלא שאת הצמיגים הטובים שהיה 'שולף', מן הרכב של הקרבן הקודם, הוא היה 'מוכר' לבעל הרכב התמים שלאחריו… א'גנב! לבסוף בס"ד, מעשי נוכלותו של הגנב נודעו, ונתפס על ידי המשטרה. והנה, נהג אחד שנפל קרבן בידי אותו נוכל, פנה אל חכמי ההלכה ושאל: האם בכלל מותר לי לנסוע בצמיגים שהחליף לי בעל הפנצ'רייה, הרי מן הסתם הם נגנבו מהקרבן שקדם לי…?
תשובה: שנינו במסכת בבא קמא )קיד.(: "נטלו מוכסין )גזלנים( את חמורו, ונתנו לו חמור אחר, נטלו ליסטים את כסותו, ונתנו לו כסות אחרת – הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן". ובנידון דנן, שהבעלי צמיגים לא היו מודעים לדבר גניבת צמיגיהם, הרי שהיאוש שלהם מוגדר כ'יאוש שלא מדעת' )ובשעה שקיבל בעל הרכב את הצמיגים, הרי ש'באיסורא אתא לידיה'(, שהדין הוא שאינו יאוש, ולכן לכאורה השאול דנן לא זכה בצמיגים. ברם, בכל זאת נראה שבעל הרכב יכול להשתמש בצמיגים אלו, מהטעמים הבאים: א( הרי בעל העסק הגזלן היה נוטל את הצמיגים של האנשים התמימים, ותחתיהם נתן להם צמיגים אחרים )ומן הסתם חלק מן הצמיגים שנתן לא היו פחות שווים מאלו שלקח(, ונמצא שמה שגזל מהם למעשה היה רק את כספם! משום שעבור הצמיגים השיב צמיגים אחרים, ואילו למשל היו ניגשים בעל העסק והנהג אל בית הדין, במצב זה שלקח בעל העסק את צמיגי הנהג )ועירבם בתוך כל צמיגיו, באופן שאינם ניכרים כעת(, ותחתיהם נתן לו אחרים )שאינם פחותים מאלו שהיו לו(, בית הדין היה מחייב את בעל העסק לשלם רק את הממון ששילם לו הנהג, משום שצמיגים כבר נתן לו. ואם כן, גם בנידון דנן, רשאי השואל להשתמש בצמיגים אלו. ואף על פי שמן הסתם חלק מן הצמיגים היו פחות שווים מאלו שהוציא ולקח הגנב, והרי אלו צמיגים גנובים, מכל מקום הרי שנינו בשולחן ערוך )חו"מ ס' שסט ס"ג(: "אסור ליהנות מהגזלן )שהוחזק ממונו שבא בגזילה(. ואם היה מיעוט שלו, אע"פ שרוב ממונו גזול, מותר להינות ממנו, עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו". ב( מבואר בשו"ע )חו"מ ס' שנו ס"ב( שהקונה חפץ מגנב שאינו מפורסם, ואח"כ נתברר שהחפץ גנוב, חוזר החפץ לבעליו, והבעלים נותנים לקונה את הדמים ששילם לגנב, מפני 'תקנת השוק', )שאם לא יחזירו הבעלים ללוקח את הדמים ששילם, לא יקנה אדם דבר בשוק, מחשש שמא גנוב הוא, ויוציאנה בעליו מידו בלא דמים(. א"כ כל זמן שלא קיבל השואל את הכסף והצמיגים ברשותו, רשאי להשתמש בהם. [מתוך ספר והערב נא]
