כבוד היושב ראש, פתח חבר הכנסת ברוכי את נאומו, חבריי חברי הכנסת.
מעולם לא הייתי באומן. לא בראש השנה. גם לא באמצע השנה.
לא לפני הקורונה. וכפי הנראה, גם לא אחרי הקורונה.
למה לא?
כי "כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות".
בתפילת ראש השנה אנחנו מבקשים: "ויֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם".
הליטאי שמתפלל בפתח תקווה והחסיד-ברסלב שמתפלל באומן, מצפים לאותו הדבר.
צפו בנאום המלא של חבר הכנסת הליטאי על הנסיעה לאומן
חשוב לי להבהיר:
לא בחנתי את מתווה אומן. לא את הסיכויים שבו ולא את הסיכונים שבו.
אני מודה: לא עסקתי בנושא.
אין לי המלצות בעד. אין לי גם המלצות נגד.
לכן, אני לא מדבר על ההחלטה ועל סמכותה.
אני מדבר רק על הסגנון.
מידי שנה, עשרות אלפי אנשים נוסעים לשם בשביל להתפלל. עשרות אלפים שמאחוריהם עומדים – ובעיקר עומדות! – עוד עשרות-עשרות אלפי בני משפחה שהם לגמרי חלק מהסיפור הזה.
לכנות אותם כ"חוגגים", זה לא רק פגיעה בהם.
זה פגיעה במאמץ הלאומי-המשותף לעצור את הנגיף.
אני לא עומד פה רק בגלל הפגיעה בחסידי ברסלב ובבני משפחתם.
אני כואב את הפגיעה במאבק המשותף. במאמץ המשותף של כולנו.
כבוד היושב ראש,
אני מבקש לסיים, איך לא, באמרה נוקבת של רבי נחמן מברסלב שרלוונטית לכל מי שעסק, לכל מי שעוסק, ולכל מי שיעסוק בנושא החשוב הזה:
"איש הישראלי, צריך תמיד, להסתכל בשכל של כל דבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו".
הלוואי ונזכה לקיים.
תודה רבה.
