"היהודים מרעילים בארות": כך נקבעה תענית ח' אלול בעקבות העלילה

המגפה השחורה הייתה המגפה החמורה בהיסטוריה. החוקרים סבורים שמדובר היה במגפת דֶבֶר, אם כי יש הסבורים שמדובר דווקא באבעבועות שחורות או במחלה אחרת. היא עשתה שמות באירופה, כשהרגה עשרות מיליונים מתושבי היבשת במאה ה-14, בין השנים 1347 ל-1353. ההיסטוריונים אומדים את המתים ממנה כמשהו שהוא בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה

גם אז כמו היום ניסו לבלום את המגיפה בבידוד וריחוק חברתי, ישנו תיעוד המספר כי כל אנייה שביקשה לעגון לחופי אירופה נותרה בים עם נוסעיה 40 יום. לאחר 40 יום הניפה את הדגל 'בריאה אני'. רופא מקומי היה עולה לאנייה לוודא שאין עליה חולים פעילים ורק אז הורשתה לעגון ולהוריד את נוסעיה ליבשת.

האנטישמיות

הנוצרים באירופה ובייחוד בגרמניה הפנו אצבע מאשימה לעבר היהודים והעלילו עליהם שהרעילו את הבארות ואת מקורות המים ולכן פרצה המגיפה. כתוצאה מעלילה זו יהודים רבים נעצרו ונחקרו בעינויים קשים עד ש'הודו' בזיהום מקורות המים. אפילו הייתה קונספירציה שבראש המזימה יושבים יהודים בעיר טולדו בספרד המבקשים לכבוש את אירופה. לפי חלק מהגרסאות תרמה להסתה גם העובדה שאחוזי התמותה בקרב היהודים היו נמוכים ביחס לנוצרים בשל נטילת ידים וכדו' ונקיות הגוף בהלכה היהודית

טבח אכזרי

ההמונים ששוכנעו כי היהודים הם שהפיצו את המגיפה יצאו למסעי טבח אכזריים ביהודים. בעיקר בשנים ק"ח-ק"ט (1348-1349). בקהילת באזל נשרפו למוות כל בני הקהילה, בתוך בניין עץ שבנו  במיוחד לצורך המוות האכזרי. בשטרסבורג ריכזו את היהודים בבית הקברות ושרפום, בקהילת פרנקפורט דמיין, העלו היהודים את עצמם באש בטרם נפלו בידי הערלים. במיינץ [מגנצא], היהודים הגנו על עצמם ונלחמו מול ההמון והרגו בהם עד שהאספסוף השתלטו עליהם וטבחו בהם באכזריות. חלק מיהודי מיינץ נשרפו בבתיהם.

כתוצאה מכל ההריגות והשחיטות נחרבו כל הקהילות ומערב אירופה התרוקנה כמעט לחלוטין מיהודים. ונגרמה ירידה גדולה ברוחניות

וכפי שהעיד המהרי"ל: "זה המחבר (בעל האגודה) היה קודם הגזירות שידוע שאז היו גאוני ארץ, ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע בין ימינו לשמאלו".

מצבה אחת נותרה שלמה

יהודי אירופה מלבד המוות מהמגיפה שהיה מנת חלקו כמעט של כל בית אב סבלו מטבח אכזרי מידי שכניהם הערלים. מצבה אחת בעיר טולדו שבספרד נותר בשלמותה ומגלה הספד שכתב אב על בנו שמת במגיפה.

וכה כתב:

האבן הזאת לזכרון / למען ידעו דור אחרון / כי נגנז תחתיה פרח נעים / ילד שעשועים /  תמים דעים / היה קורא בתורה / ושונה במשנה ובגמרא / למד מאביו מה שלמד מרבותיו / את חקי האלקים ואת תורותיו / והיה בן ט"ו שנים / ובדעת כבן שמונים / ברוך מבנים אשר נ"ע בר' יוסף בן טוריאל האל ינחמהו / נפטר במגפה בחדש תמוז שנת ק"ט / וימים אחדים לפני מותו / בנה ביתו / ואמש נהפך קול חתן וקול כלה / קול יללה / וישב אב נכאב ונדאב / אלקי מרומים / ישלם לו נחומים / ולשובב נפשים / זרע אנשים.

תענית ח' אלול

ח' אלול תענית ציבור במגנצא מיינץ לכל אלו הנולדים בה ומזכירים בה הרוגי המגיפה השחורה ונהגו לומר 'אב הרחמים'. בח' באלול שנת ק"ט (1349) שנת המגיפה השחורה היו פרעות ביהודים בכל אירופה שהגויים חשדום בהרעלת הבארות וקבעו תענית במיינץ על מות 6000 מיהודי העיר, כך מוזכר בספר מהרי"ל