שלום וברכה מורי ורבותי!
ואחד מההלכות המוזרות ביותר, לכאורה, בהלכות תשובה היא, שכאשר אדם חוזר בתשובה מתוך יראה, מפחד מהקדוש ברוך הוא, כל הזדונות – כל המעשים והעבירות שהוא עשה בזדון – הופכים להיות שגגות, באותו רגע מתייחסים אליהם כאל דברים שהוא עשה שלא במודע, שלא מתוך הבנה וידיעה.
לעומת זאת, אדם שחוזר בתשובה מתוך אהבה ואומר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם! אני לא מתחרט וחוזר בי בגלל שאני חושש מהעונש שלך, אלא בגלל שהבנתי מהו גודלך ועד כמה אתה טוב איתי, ומרוב אהבה אני מבקש לחזור בתשובה", לאדם כזה כל העבירות שהוא עבר בימי חייו, לא הופכות מזדונות לשגגות, אלא הופכות לזכויות. כל העבירות כולן הופכות להיות מצוות.
מה ההיגיון בכך? האם זה הגיוני שבגלל שינוי בחזרה בתשובה יש שינוי דרסטי כל כך במצבם של העבירות?
ויתרה מכך, אם שניים חזרו בתשובה מאהבה והאחד עבר רק מאה עבירות הוא יזכה במאה מצוות בעוד שחברו שעבר מאתיים עבירות יזכה במאתיים מצוות? מה ההיגיון?
שימו לב טוב!
אומר הקדוש ברוך הוא לכולנו: "יקירי! אתה פוסק את גזר הדין שלך, אני רק מלווה אותך. אתה יודע למה?
"כאשר אתה חוזר בתשובה מיראה, אתה בעצם אומר לי, 'ריבונו של עולם! אני לא בראש שלך, עוד לא איתך במאה אחוז, אבל אין לי ברירה אני חושש מהעונשים, לא רוצה עוני, לא רוצה מחלות, לא רוצה בעיות עם האשה והילדים, ולכן אני חוזר בתשובה'".
אומר לך האלוקים: "אם היית מגיע לתובנה הזו לפני עשרים שנה, לא היית עובר את כל העבירות כי היית מבין שזה מסוכן. אם כך, אני מוכן להתייחס לכל אותן עבירות כאילו ביצעת אותן מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה, ואני ממיר אותם מעבירות של זדונות לעבירות של שגגות".
לעומת זאת כאשר מגיע אדם לקדוש ברוך הוא ואומר לו: "ריבונו של עולם אני אוהב אותך אהבת נפש ורק מתוך אותה אהבה אני רוצה לחזור אליך", אומר לו הקדוש ברוך הוא: "את העבירות שביצעת לא ביצעת מיראה, אלא ביצעת מאהבה. אילו היית אוהב אותי מאז, היית הופך את כולן למצוות, בעצם באותה אהבה היית משתמש במקום להרע, להיטיב. אני מקבל את התשובה שלך וממילא כל המעשים שביצעת לרעה מתוך אהבה יהפכו להיות לטובה מתוך אותה אהבה חדשה שיש בינינו".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
לא בטוח שזה ההסבר .
צדיק אתה…
תן הסבר אחר
אדרבה
חזק אותנו
אל תצנן
בודאי שהדברים נכונים הרי הם דברי חז"ל הקדושים.
אבל פעמים רבות הסבר מצמצם את הענין ולדעתי הקטנה הדבר הרבה יותר רחב
ורק לכך כוונתי בהערתי .
הכותרת מפחידה
אבל התוכן מאשר אותה
איי אבא רחום
תודה רבה לכבוד הרב
באמת קצר ובאמת קולע
יש הסבר במהרש"א יעויין שם יש לי הסבר המבוסס על רמב"ם שיש חשיבות בעשיית המצווה כמה שיותר פעמים מכיון שריבוי הפעמים מהווה אימון טוב ואתה יוצא ממנו הרבה יותר בנוי הרשע נמצא במינוס 100 והוא צריך לטפס 200 דרגות כדי להגיע לפלוס 100 . לעומת הצדיק שטיפס עד אותו מקום פלוס 100 . אבל האימון שהוא עבר זה רק 100 פעמים בלבד. כאן טמון ההבדל אע"פ ששתיהם באותו שיא רוחני הרשע והצדיק בשיא שווה ערך. אבל הדרך של הרשע היתה מפרכת יותר והוא יוצא ממנה הרבה יותר שרירי בצדקותו ורעיון זה מסביר עוד מאמרים בחז"ל . ותודה לרב שמאמן את… להמשך קריאה »
יגדיל תורה ויאדיר
רק שתי שאלות על דבריך
א. אם כך, העניין לא אמור להיות תלוי באהבה או יראה
ב. לדבריך גם לשב מיראה אמורה להיות עדיפות אם היו לו 200 עבירות על פני מי שהיו לו רק 100, ולהיפך הוא נשאר עם 200 שגגות בעוד חבירו רק עם 100
הכוונה כאן לשב מיראת העונש ולא מיראת הרוממות השב מיראת הרוממות הוא כן הופך את העבירות לזכויות .ולעצם שאלותיך הנכונות הנה התשובה
השב מיראה הוא תמיד באותו שלב אין לו התקדמות תמיד הוא רוצה את העבירה ורק מתוך פחד הוא מתגבר אבל השב מאהבה זה מצטבר וכל פעם נוסף עוד וכיון שזה מצטבר הרי שיש לו 200 דרגות אהבה המביאות אותו לאהבה רבה ועצומה לבורא עולם
לעומת הצדיק שהתחיל מ0 עד 100 פלוס יש במצטבר רק 100 .דרגות אהבה בלבד
זה כן תלוי באהבה וביראה והנה התשובה 200 שגגות זה 200 מינוס .לעומת 200 אהבות זה 200 פלוס ויחי ההבדל הקטן