שלום וברכה מורי ורבותי!
וכחלק מנקיון השולחן אותו אנו עורכים יחד לקראת סיומה של שנת תש"פ ותחילתה של השנה המבורכת – תחל שנה וברכותיה – שנת תשפ"א, אנחנו אמורים ללמוד דבר אחד נוסף.
כל כך הרבה פעמים קיבלנו על עצמנו קבלות טובות, כל כך הרבה פעמים השתכנענו שאנחנו מתחילים בדרך חדשה, והנה, כבר בחודש חודשיים הראשונים, עוד לפני שהגענו לעיצומה של השנה, מצאנו את עצמנו נופלים ומתרסקים. ואז אמרנו: "די! זה לא בשבילי, אין לי כחות, אני לא אותו אחד שתכננתי להיות".
מה עושים בשביל שזה לא יקרה שוב פעם בשנה הקרובה?
מי אמר שהשתניתי עד כדי כך, שהשינוי שאותו אני עובר הולך להחזיק מעמד ולא אחזור שוב לכסלה?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז).
שבע זה לא מספר, שבע זה אומר המון, הרבה. זה יכול להיות שבעים וזה יכול להיות שבע מאות. אז אני לא מבין, אם שבע פעמים הוא נופל מדוע אתה קורא לו צדיק? הוא רשע. זה שהוא קם זה לא אומר שהוא עדיין נשאר צדיק.
מה התשובה?
הגיע אותו אדם שקיבל על עצמו שהחל מהשבת הקרובה הוא לא מעשן סיגריות. הוא קם בבוקר והיד שלו נשלחת באופן אוטומטי לחפיסת הסיגריות, נטל סיגריה הצית והדליק ביום שבת קודש, תוך כדי שהוא אומר: "אוי ואבוי! אוי לי מיום הדין!", משליך את הסיגריה ומחליט לשמור את השבת בצורה מושלמת.
זה יכול לקרות גם שבע, שבעים ואפילו שבע מאות פעם.
אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אם לא נשברת אלא כל הזמן התייחסת לסוף הדרך ואמרת 'התחלתי דרך חדשה', אז התחלת דרך של צדיק.
"אם התחלת דרך של צדיק, למרות הנפילות שלך, אני קורא לך צדיק!".
אבל לעומת זאת, אם חס ושלום וחס וחלילה בנפילה הראשונה אמרת: "די, זהו כבר, לא הולך, אני אישית לא ילך לי לעולם ואני אשאר מאחור כל ימי חיי", באותו רגע אומר לך הקדוש ברוך הוא: "בחרת בדרך הרשע, לך כבר לא אקרא צדיק לעולם".
מקבלים קבלה, מאמינים בדרך ויודעים, שאם היעד נכון, כל הדרך, למרות שהיא רצופה מכשולים, היא דרך של צדיקים, ומקבלים כחות לצלוח שנה שלימה עם קבלה חזקה, טובה ואיכותית.
ברוכים תהיו!
