שלום וברכה מורי ורבותי!
ואחת מצופות החיזוק היומי הנאמנות שואלת את השאלה שאנחנו 'זוכים' לקבל לצערנו ולבושתנו הרבים בכל שנה מחדש:
"אתם מבקשים לסלוח לכל מי שפגע בי, אבל מה אני עושה עם אותו אחד שפגע בי וממשיך לפגוע בי והרס לי את החיים? כל מסלול החיים שלי השתנה בגללו, האם אני עדיין יכולה לסלוח לו? האם אני עדיין חייבת לומר לו "מחול לך"? להיכן אתם רוצים שאני אגיע?".
השאלה קשה מאוד. ורק מי שחווה זאת מבין עד כמה השאלה קשה!
אבל ישנם שלושה תובנות שיכולות בהחלט לשנות את התמונה:
דבר ראשון, יש אלוקים גדול בעולם, ושום דבר לא קורה בעולם הזה מבלי שהוא מאשר ומחליט שזה מה שיקרה, ואם הוא החליט שזה מה שיקרה, אותו אדם שנשלח לשם כך – הוא רק שחקן קטן בתמונה.
דבר נוסף, אחרי שה'שחקן הקטן' עשה את מה שעשה, לעולם אין לנו אפשרות להאמין שהוא גרם לנזק מסוים, כי כל מה שנעשה על ידו היה מתוכנן מראש ואם זה תוכנן מראש כנראה שזה לטובתי. גם אם אני רואה את הרע בעיניים, יתכן שבזכות זה ניצלתי מאיזו שהיא מחלה, יתכן שבזכות זה ניצלנו ממוות, אנחנו לא יודעים מה באמת טוב ומה באמת רע בעולם הזה.
והדבר האחרון, כל עוד ולא סלחנו, אנחנו סוחבים משהו מאוד מאוד כבד על הגוף שלנו. למעננו כדאי לנו מאוד להשתכנע בשני הסעיפים הראשונים ולסלוח ולמחול כי אנחנו צריכים חיים שלווים ושקטים יותר.
אבל זה לא מספיק למי שבאמת חווה כזו טראומה, ולכן היום, בניגוד לימים רגילים, לא נסתפק בשתי הדקות הללו אלא נוסיף סרטון נוסף שיהיה ארוך יותר ומפורט יותר ובו נזכה לנקות את הלב גם מאותם לכלוכים קשים, גם מאותם כתמים הקשים להסרה, כי זוהי אחת ממצוות היום המיוחדות של יום הכיפורים.
ברוכים תהיו!
