שלום וברכה מורי ורבותי!
וביום הזה, לפני מאה שמונים ואחד שנה, נפטר לבית עולמו רבינו משה סופר, החת"ם סופר, זכותו תגן עלינו אמן.
החת"ם סופר היה רב קהילה, ראש ישיבה, מגדולי הפוסקים, מגדולי המעיינים, מגדולי מזכי הרבים, ואחד ממנהיגי הציבור היהודי בעולם לדורותיו.
איך זוכים לכל הכתרים האלו יחד? מה היה סודו של החת"ם סופר שנתן לו את הכח להיות 'איש האשכולות', איש שהכל בו?
אחד מהמעשים הנפלאים על החת"ם סופר על תלמיד שלו שניסה להיות רב באחת מהעיירות מחוץ לפרשבורג. כאשר הוא התמודד על אותה משרת רבנות, התמודד מולו אדם שלא היה ראוי לכך, ולכן החת"ם סופר תמך בכל כחו באותו תלמיד.
אבל המאבק היה גדול, המאבק היה קשה, כל אחד ארגן לעצמו אנשים, רבנים ועסקנים. ואז הגיע הפריץ של העיירה, מי שכיהן בעצם כראש העיר, ואמר: "שלחו אלי את שני הרבנים ואני אחליט מי משניהם ראוי להיות הרב הראשי".
שניהם הגיעו לכבוד הפריץ, והפריץ שאל אותם: "מה הוא הספר הנקרא ביותר בציבור היהודי?", שניהם ענו לו שסידור התפילה. הוא ביקש מהם להגיע אליו עם סידור תפילה, כאשר הוא פונה לרב שמתחרה מול תלמידו של הרב משה סופר, ומבקש ממנו לפתוח את סידור התפילה ולומר בעל פה את מה שכתוב באותו עמוד אותו הוא פתח.
פתח את הסידור, נפתח לו ב"אשרי יושבי ביתך", והוא התחיל 'להרביץ' בעל פה את המזמור.
לאחר מכן הוא ביקש מכבוד תלמידו של החת"ם סופר לפתוח את הסידור, והוא יצא לא עליכם ולא על אף אחד מעם ישראל על פיוט נדיר וקשה, שאומרים אחינו האשכנזים בעשרת ימי תשובה פעם אחת בשנה, המתחיל במילים בסגנון של "קצוץ קצה לקצוצך"… תלמידו של החת"ם סופר החל לומר את הפיוט, התבלבל באמצע עד שקולו נדם. הפריץ מיד פסק שהשני הוא זה שיהיה הרב הראשי של העיר.
חזר תלמידו של החת"ם סופר למורו ורבו בבכי ואמר: "כבוד הרב! תראה על מה נפלתי. לא שאלות בהלכה, לא שאלות בדיינות, 'אשרי יושבי ביתך' מול 'קצוץ קצה לקצוצך'".
שאל אותו החת"ם סופר: "האם הפריץ מבין עברית?", אמר לו התלמיד: "ברור שלא!, הפריץ אינו יודע מילה אחת בעברית". שאל אותו החת"ם סופר: "אז מה הפריע לך לומר את המילים: 'אשרי יושבי ביתך', או כל פרק תהילים אחר אותו אתה מכיר בעל פה. למה אתה צריך להיות נאמן לדף יותר מאשר נאמן למשרתך התורנית? אם כך, אתה באמת לא ראוי להיות רב! תחזור חזרה לכולל, תלמד עוד כמה שנים, תחכים בחכמת התורה, תדע להתנהל גם מול פריץ ואז תהיה ראוי להיות הרב הראשי של אותה עיירה או של עיירה אחרת".
זה הכח של גדולי ישראל שמעניק להם בחכמת התורה להסתדר עם כולם וליטול את כל הכתרים האפשריים, ואיתם להנהיג את עם ישראל באהבה ובחכמת אמת.
ברוכים תהיו!
