שלום וברכה מורי ורבותי!
מחקר חדש מגלה, שלפחות כשליש ממחלימי מחלת הקורונה לאחר שפגע בהם הנגיף, 'זוכים', במרכאות כפולות ומכופלות לחיי דיכאון וחרדות.
ההגיון שמסתתר מאחורי הדברים הוא, ככל הנראה, אדם חולה במחלה כלשהי ושמע תוך כדי על רבים וטובים שנעלמים ונפטרים מן העולם, תוך כדי הוא גם שומע שישנם אנשים שנשארים עם תסמינים לכל החיים, וכאשר הוא יוצא, הוא מרגיש עד כמה הוא היה סמרטוט באותם שבוע או שבועיים של מחלה, ומבין עד כמה אין גורלנו בידינו.
איך יוצאים מזה? האם זו גזירת שאמורים למות איתה? או שגם מאותם חרדות ודכאון ניתן לצאת?
התשובה היא חד משמעית!
אדם בלי אמונה לא יכול להיות לעולם ללא פחדים וחרדות, ואדם עם אמונה לא יכול לעולם להיות עם חרדות ופחדים.
"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג, ד). גם אם אני נמצא בגיא, בפני ירידה עצומה, לפני בור עמוק, ואני נמצא בצילו של המוות, אני כבר רואה את המוות מעלי, ואני רואה את צילו משליך על גופי, "לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי".
אתה הקדוש ברוך הוא נמצא איתי גם בזמנים הטובים וגם בזמנים הקשים. אתה יכול להחליט לקחת כל אחד מהעולם, אבל אתה מחליט לאחר מחשבה מדוקדקת ולאחר שדאגת לו ולכל בני משפחתו. אם אני נמצא בידיים שלך, אין לי ממה לפחד, כי אותה חרדה ואותו פחד לא יקדמו אותי לשום מקום.
הדבר היחיד שעל כל אחד מאיתנו לעשות הוא, ליישר את דרכיו עם בורא העולם ולומר: "ריבונו של עולם! אני בידיים שלך ועושה איתך יחד את כל מה שתדרוש ממני. אבל מכאן ועד לחיות בחרדות ופחדים ולדמיין את העתיד הגרוע והשחור, הדרך רחוקה".
התפקיד היחיד של כל אחד מאיתנו הוא להתחזק באמונה, להבין עד כמה הקדוש ברוך הוא כל יכול, עד כמה הוא אוהב אותנו ועד כמה אין משהו שהוא לא יכול להעניק לנו, ואם הוא לא העניק, כנראה שזה לא לטובתנו.
בצורה כזו יוצאים מכל פחד, מכל חרדה, מתחילים את החיים מחדש, והקורונה תהיה, בעזרת ה' ובישועתו, בקרוב ממש מאחרינו, גם מאחרי המחלימים, וגם מאחרי כל מי שטרם זכה לטעום את טעמו המר של הנגיף הארור הזה.
ברכת הצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
