אביו של הרב אברהם צבי טויב שליט"א מבני ברק, היה תלמיד ישיבת חברון, שמחת נישואיו התקיימה בירושלים, הוא התחתן עם בתו של רבי חיים טודרס הרשלר זצ"ל, באותו ערב התקיימה חתונה נוספת של בחור מישיבת חברון בתל אביב. רבי יחזקאל סרנא זצ"ל אמור היה לסדר חופה וקידושין בתל אביב וגם בירושלים.
תכננו את שעות החופה, באופן שיתחיל בתל אביב, ויגיע אחר כך לירושלים בשעה היעודה, ויהיה אפשר לקיים את שניהם. אך, רבות מחשבות בלב איש, מחמת עיכובים בלתי צפויים רבי יחזקאל סרנא התאחר, והחופה התעכבה.
רבי חיים טודרס היה תושב שערי חסד בירושלים, ולכן לחופה הוזמן גם תושב השכונה הרב מטשעבין שכעת נאלץ להמתין זמן רב, המחותן, רבי חיים טודרס, הרגיש מאד שלא בנוח מחמת העיכוב והטירחה של הרב מטשעבין שעומד כך וממתין, לקחת מונית שתחזיר את הרב לביתו בשערי חסד, חשב.
גם זה לא נעים – לשלוח את הרב הביתה?!… הסתובב מתוח ואובד עצות ולא ידע מה לעשות. האיחור לא כאב לו כל כך כמו כאבו של הטשעבינר רב המחכה לריק. הרב מטשעבין שם לב לכך, שהמחותנים נבוכים מחמת הטרדה שנגרמה לו.
סיפר רבי חיים טודרס: באמצע שהוא מסתובב דרוך ומודאג, מה יהיה? מתי רבי חצק'ל סרנא יגיע? לפתע חש שמישהו תופס בכתפו, הסתובב המחותן לראות מיהו זה שמצא לו זמן להטרידו כעת ?…
הסב את ראשו, והנה עומד מולו – הרב מטשעבין!
"אני מבין שראש ישיבת חברון מאחר להגיע לחופה", אמר לי בחיוך, "ואתה בודאי רוצה שכבר תהיה חופה, מדוע לחכות סתם? זאת, מה שנוגע לך, ואולי לעוד אחרים. אבל אם מותר ואפשר להגיד, לי – לטעמי זו טובה גדולה שהוא מאחר, ואסביר לך את העניין".
"מה אני עושה כל היום? יושב בבית, ולומד קצת, ברוך ה', אבל לומד לבד, משעמם לי. אין אנשים… אפילו שיש לי ב"ה מה לעשות, אבל בכל מקרה להיות כל כך הרבה לבד, זה משעמם. וכאן, הנני יושב בחתונה, עם אנשי ירושלים היקרים, זה בא ושואל שאלה, ויהודי אחר ניגש ואומר מילה טובה, ווארט הגון, הנה ממש לפני רגע פלוני בא לשאול, ממש א'מחיה.
מצדי, אני מעדיף אם ראש הישיבה יאחר ויבוא רק בעוד שעתיים, טוב לי עוד יותר. כי מה יהיה? מיד אחר כך אלך לביתי ושוב אשב לבד… זה לא בשבילי…".
אמר ר' חיים טודרס: "אני לא חסר דעת, ועם כל זאת, באותו רגע שהרב מטשעבין אמר לי את הדברים, היה רגע קל שחשבתי שאכן אולי באמת משעמם לו בבית, וכאן באולם, כל כך טוב לו. הוא אמר את הדברים בצורה טבעית כל כך, כדי לשמח אותי שלא אהיה מודאג"…
בכל מקרה, אחרי דבריו הנעימים, סר המתח לגמרי. הכל נוכחו לראות כמה חובה להיות נינוחים ושלווים ולהשלים עם המצב, כרצונו של הרב מטשעבין.
את המעשה סיפר המגיד הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל כפי שמובא בספר יחי ראובן, ששמע זאת מרבי אברהם צבי טויב
פעם היו אנשים של צורה,
היום כל זה הולך ונכחד
שיבוא כבר משיח ונזכה לימים יפים יותר
הכול מושגח מלמעלה והכול לטובה ויש מנהל לעולם בכול רגע לכול זמן לכול עת צריך לחיות את זה לא רק ליקרוא את הפסוקים האלה בלי מתח בלי עצבים בכול נושא ותחום בחיים
הרב מטשעבין הגיע כמובן בלי משמשים ובלי גבאים וכמובן בלי נכדים …. ולכן היה באמת גדול הדור
גדול הדור יכול להיות גם עם נכדים. לא להיסחחף לעזות
זכותו תגן עלינו