יחיאל לכטיגר כבר יותר משני עשורים חי את עולם המוזיקה היהודית – כזמר, כחזן, כבעל תפילה וכמי שמלווה אינספור אירועים בארץ ובעולם. בריאיון לתכנית הפופולרית 'זה נשמע טוב' באתר 'המחדש' הוא פותח את הלב על תחילת הדרך, השינויים שחלו בתעשייה, הגעגוע לאותנטיות, והחלום הגדול שלו: להחזיר את הטעם של שבת אל לב הציבור.
לא נפתח לכם? נסו כאן
"יש כל כך הרבה דברים", הוא אומר כשהוא נשאל על התקופה האחרונה. "אבל אני אדבר על השיר החדש שהוצאתי, 'חוזרים לאבא'. זה שיר שבאמת תפס בכל מקום. כיוונתי בדיוק לקהל הרחב, העממי, לדבר אליהם בשפה שלהם, בגובה העיניים. אבל כתשובת המשקל הוצאתי אחר כך את 'רברבין', שהוא שיר שחוזר בחזרה לעיירה. כדי שלאף אחד לא יהיה ספק למה התכוונתי כששרתי 'חוזרים לאבא' בשפה כל כך ישראלית וכל כך בגובה הקרקע – בשיר הבא הסברתי בדיוק למה התכוונתי".
את דרכו המוזיקלית החל כבר בילדותו, כשנשלח ללמוד פיתוח קול אצל חיים אלוזר הרשטיק. "משם התחיל התחביב הגדול שלי, ועד היום אני גם מלמד פיתוח קול", הוא מספר. בהמשך היה סולן במקהלות מובילות, הופיע בארץ ובחו"ל, ולמד מכל גדולי התחום.
אחד הרגעים המכוננים בחייו התרחש דווקא בפגישה קצרה עם האדמו"ר מסדיגורה זצ"ל. "נכנסתי אליו לפני ראש השנה כדי לקבל דבש, ובאמצע השיחה הוא אמר לי: 'למה שלא תלך ללמוד בבית ספר לחזנות?' לא הכרתי אותו בכלל. הלכתי ללמוד, וגיליתי שבית הספר של אלי יפה הוא הרבה מעבר לחזנות. למדנו מקצוענות אמיתית – קריאת תווים, פיתוח קול, איך להוציא את הקול נכון. זה נתן לי המון".
לדבריו, מי ששר במקהלה זוכה לבית ספר שאין לו תחליף. "מי שנמצא במקהלות תמיד יהיה יותר מקצועי ממי שלא שר בהן. במקהלה חייבים לדייק. כסולן אתה יכול להחליק פה ושם, אבל במקהלה מספיק שאחד מזייף – והוא הורס לכולם. להיות חבר מקהלה הרבה יותר קשה מלהיות סולן".
למרות אהבתו הגדולה לחזנות, הוא הבין מהר מאוד שהמציאות השתנתה. "ראיתי את כל החזנים הגדולים ואמרתי לעצמי: איפה אני נכנס פה? בחזנות זה או שאתה בפסגה – או כלום. ואז הבנתי שצריך להיות על התפר. לא חזן קלאסי ולא רק זמר, אלא בעל תפילה שיודע להכניס אווירה. בזה מצאתי את המקום שלי".
במקביל הוא המשיך להופיע גם בחתונות, אך עם השנים החל לסנן אירועים. "העולם של החתונות הוא עבודה סיזיפית. לפעמים אתה מרגיש כמו פועל בניין. כל רגע משנים, מבקשים, מזיזים. אתה כבר לא אמן שנותן קונצרט. היום אני מסנן. אם נותנים לי להתבטא כאמן – אני בא. אם לא, אני פשוט מוותר".
לדבריו, גם עולם החתונות השתנה לחלוטין. "פעם השירה החסידית הייתה מספיקה. היום הבחורים רוצים מסיבה. טרקים, אורות, אפקטים. אני לא אעשה את זה, כי אני אמן. מה יש לי להביע בטרקים? לרקוד – בשמחה. לשיר? לא".
עם זאת, הוא בטוח שמדובר באופנה חולפת. "גם הטרקים יעברו. אני אומר שעוד יבוא יום שיגידו: 'מה, יש פה רק טרקים? לא שווה'. אנשים כל הזמן מחפשים את הדבר הבא. אני רק מקווה שיום אחד הם ירצו להשתגע… עם חזנות".
האהבה הגדולה שלו היא דווקא השבת – והיא גם עומדת במרכז יצירתו החדשה. "בשבילי שבת היא גולת הכותרת של החיים. אני חי משבת לשבת. כשאנשים מזמינים אותי לשבת, אני משתדל שירגישו את הטעם של שבת ברמה הכי גבוהה. ב'רב רבין' רציתי שאנשים ישמעו את השיר ויגידו: 'וואי, מתי כבר שבת מגיעה?' שירגישו את המרק, את הצ'ולנט, את האווירה. זו הייתה כל המטרה שלי".
גם בבית, הוא אומר, השבת היא השיא. "השבתות בבית הן הכי יפות. הילדים שלי כולם שרים, יש קולות שניים, אווירה. אין בית מלון בעולם שיכול להתחרות בזה. ואשתי מפנקת אותנו מעל ומעבר".
אחד הסיפורים שנחרטו בזיכרונו התרחש בשבת אצל משפחה אמידה במיוחד. "הגעתי ופתאום אני רואה מיקרופונים על השולחנות. התברר שהם מסורתיים ולא הבינו את המשמעות. הסברתי להם שאני לא צריך מיקרופון ושזה אסור. זה היה רגע מאוד קשה בשבילי. בסוף השארתי לבעל הבית את הספר 'שומר אמונים'. אני מקווה שהוא קרא בו".
כשמדברים על עולם המוזיקה של היום, לכטיגר לא מסתיר את אכזבתו. "הכול נהיה מאוד מלאכותי. יותר מדי AI, יותר מדי מחשב. כבר לא שומעים בני אדם. בשיר 'רברבין' ביקשתי שכל הכלים יהיו חיים, שתהיה אווירה אותנטית של עיירה יהודית. לפי התגובות שקיבלתי – אנשים צמאים לזה".
לדבריו, גם מי שנראה רחוק מהעולם החסידי מחפש דווקא את האותנטיות. "אני פוגש חבר'ה הכי מודרניים, כאלה שבקושי הולכים עם כיפה, והם אומרים לי: 'הכנסת לי את השבת עם "רברבין"'. אנשים צמאים לזה הרבה יותר ממה שחושבים".
בהמשך הריאיון הוא מתייחס גם לטרנד תחרויות השירה בישיבות, שבהן הוא משמש לא פעם כשופט. "כולם היום מתחרים בכולם. חבר'ה, תהיו טבעיים. הקדוש ברוך הוא כבר יוליך אתכם לאן שאתם צריכים להגיע. אני כל כך שונא להגיד למישהו 'אתה יותר טוב' או 'אתה פחות טוב'. אם פגעתי במישהו בניקוד – אני באמת מתנצל. זה רק משחק, לא העתיד של אף אחד".
לסיום הוא מבקש להעביר מסר לדור הצעיר שנכנס לעולם המוזיקה. "אם אתם אוהבים את מה שאתם עושים – הלקוח ירגיש את זה. אם אתם כל הזמן מנסים רק לרצות את הלקוח, סימן שאתם לא נהנים באמת. תעשו קודם כל מה שאתם אוהבים, ורק אחר כך תוודאו שזה מקצועי".
והעצה השנייה שלו מפתיעה לא פחות: "אל תיקחו את החיים כל כך ברצינות. החיים מצחיקים. תחייכו, תיהנו ממה שאתם עושים. אפשר להיות רציניים – אבל לא יותר מדי. אם באתי לכאן רק בשביל להחזיר לאנשים את הטעם של שבת, מבחינתי זה היה שווה הכול".
