ערב שבת שלום, אחים יקרים שלי! אנחנו נמצאים בט"ו באב, זה הזמן שלנו.
על ט"ו באב אומרת המשנה בסוף מסכת תענית (פ"ד מ"ח): "שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין. שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ". למה? כדי לא ליצור הבדלים בין הרמות שיש בעם: זאת עשירה, זאת ענייה, זאת בינונית. אלא כל הרבדים כולם נראים אותו דבר. גם לא הבגדים שלהם אלא כולם שואלים – גם הבנות העשירות ביותר, לוקחות בגד בהשאלה מהאחרת. ואם כן, כך הן באות, וזה זמן טוב לקשרי שידוכין.
ממשיכה הגמרא ואומרת שם בסוף מסכת תענית (דף ל"א ע"א): אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה – כאשר נראה בביאת משיח צדקנו בקרוב – לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן. וכל אחד ואחד מראה (כביכול) באצבעו, שנאמר (ישעיה כ"ה, ט') "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ. זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".
התיאור הזה של שהקב"ה כביכול "עושה מחול". מה זה "מחול"? רש"י כותב: "מחול – סביב. לשון מחול הכרם (כלאים פ"ד מ"א)". כלומר מעגל והקב"ה יושב ביניהם. מה זה בא ללמד אותנו? יש כאן דבר גדול, שגם קושר אותנו לט"ו באב.
במעגל, כל נקודה במעגל היא רחוקה במרחק שוה בדיוק מהמרכז. אין נקודה קרובה יותר. וזה בעצם הרעיון אצל בנות ישראל שהיו שואלות כל אחת בגד מאחרת, כדי שכולם יהיו שוות. כולם באות אל "המרוץ הזה" כביכול שוה בשוה.
גם כאן, הקב"ה אומר לכל יהודי: תדע לך, אני במרכז ואתם סביבי במעגל. זה לא מרובע שיש קרובים ויש רחוקים. אין רחוקים, כולנו קרובים במדה שוה אל ה' יתברך. רק נתחבר ונפתח את הלב שלנו להתחבר לאבא שבשמים.
וזה הסוד סביב התיאור הגשמי של "מחול והקב"ה יושב ביניהם" וכו'. ללמד אותנו, כולנו כולנו, כל יהודי באשר הוא, קרוב אל אבא שבשמים במידה שוה. זה יחבר אותנו איש אל רעהו ויחד אל הקודש, אל רצון ה' יתברך ולעובדו בלבב שלם.
שבת שלום ומבורך!
