אחד המשפטים הכי מוכרים בזוגיות הוא: נתינה מולידה אהבה וזה באמת משפט יפה. יש בו הרבה אמת. כשאדם נותן מתוך רצון, מתוך לב פתוח ומתוך בחירה, הנתינה באמת יכולה ליצור קרבה, חיבור ואהבה. אבל יש סוג של נתינה שלא יוצרת אהבה. היא יוצרת ריצוי.
ופה הרבה זוגות מתבלבלים, כי מבחוץ זה נראה כמעט אותו דבר. הוא עוזר, היא מוותרת, הוא נותן, היא מתאמצת, הוא אומר כן, היא עושה בשביל השני. מבחוץ זה נראה כמו זוגיות טובה, מלאה בנתינה. אבל השאלה האמיתית היא לא רק מה עשיתי. השאלה היא מאיפה זה בא.
אם אני נותן כי אני רוצה לתת, זו נתינה. אבל אם אני נותן כי אני מפחד שהיא תכעס, כי אני לא מסוגל לראות אותה מאוכזבת, כי אני רוצה שלא יהיה מתח בבית, כי חשוב לי שיחשבו שאני בעל טוב, או כי אני מנסה לקנות שקט, זו כבר לא נתינה נקייה. זה ריצוי.
וריצוי לא יוצר אהבה. ריצוי יוצר עומס פנימי. כי כשאני מרצה, אני אולי נראה מאוד נותן מבחוץ, אבל בפנים אני מתחיל להתרוקן. אני אומר כן כשאני מתכוון לא. אני נותן כשאין לי באמת כוח. אני מוותר כשמשהו בתוכי מתנגד. אני מחייך מבחוץ, אבל בפנים מתחיל לצבור כעס.
ואז קורה דבר מעניין: בהתחלה אני מרצה כדי לשמור על הקשר, אבל עם הזמן הריצוי מתחיל להרוס את הקשר. כי אני מתחיל להרגיש שלא רואים אותי. שלא מעריכים אותי. שאני תמיד זה שנותן. שאני תמיד זה שמוותר. שאם אני אפסיק לתת, כבר לא יאהבו אותי. וזה כבר לא אהבה. זה פחד שמתחפש לנתינה.
הבעיה בריצוי היא שהוא לא באמת מאפשר קרבה. כי כשאני מרצה, אני לא באמת מביא את עצמי לקשר. אני מביא גרסה נוחה שלי. גרסה שמנסה לא לאכזב. גרסה שמנסה להרגיע. גרסה שמנסה להיות מה שהשני רוצה. אבל אני עצמי לא באמת שם ואם אני לא באמת שם, איך תיווצר אהבה אמיתית?
אהבה לא נוצרת מזה שאני מוחק את עצמי בשבילך. אהבה נוצרת כשאני יכול להיות איתך באמת. לתת, אבל לא להיעלם. לאהוב, אבל לא למחוק את הרצון שלי. להיות אכפתי, אבל לא לחיות בפחד מהתגובה שלך.
ופה חשוב להבין: ההפך מריצוי הוא לא אגואיזם. ההפך מריצוי הוא נתינה מתוך בחירה. אני יכול לתת המון. אני יכול להתאמץ. אני יכול לוותר לפעמים. אני יכול לעשות בשבילך דברים שלא תמיד נוחים לי. אבל ההבדל הוא שאני עושה את זה כי אני בוחר. לא כי אני מפחד. לא כי אני חייב. לא כי אני לא מסוגל לעמוד מול האכזבה שלך.
זוגיות בריאה לא נבנית על ריצוי. זוגיות בריאה נבנית על שני אנשים שיכולים לתת אחד לשני, בלי לאבד את עצמם בדרך. כי נתינה שמגיעה מתוך פחד, בסוף יוצרת כעס. אבל נתינה שמגיעה מתוך בחירה, באמת יכולה ליצור אהבה.
נחמן קליגר- יועץ זוגי ויועץ חינוכי | 0547-862860
