עם תחילת זמן אלול, כשתלמודי התורה התמלאו בקול לימוד, בני הישיבות חזרו לספסלי בית המדרש, וביתר שאת עם פתיחת שנת הלימודים הכללית, כשבנות הסמינר רק עכשיו חזרו לספסליהן, נפתח לו חלון הזדמנויות קטן לדבר על מה שמנסים להדחיק. זהו הזמן להציב מראה מול תופעה מכוערת, כואבת ורבת שנים: הגזענות הממסדית של האשכנזים כלפי הציבור הספרדי בקבלת תלמידים ותלמידות למוסדות החינוך.
דמיינו לעצמכם צורף אומן שמקבל לידיו יהלומים גולמיים ומרהיבים. הוא בוחן אותם בזכוכית מגדלת, בודק את הברק, את הניקיון ואת האיכות. אך ברגע שנודע לו שהיהלום הגיע ממכרה מסוים באפריקה, הוא עוצר, מחשב "חישובים פילוסופיים" ושואל את עצמו: "כמה יהלומים כאלו מותר לי להכניס לחנות? האם זה יפגע בתדמית של העסק?".
בשנים האחרונות, יותר ויותר הורים ספרדים מכירים את הסיפור הזה. הטלפון למוסד מתחיל בצורה תמימה. שואלים על רישום, על תנאי קבלה, על מקום פנוי. ואז, איכשהו, השיחה מגיעה לשאלה שלא אמורה להיות חלק מהמשוואה: "המשפחה ספרדית?"
ומכאן מתחיל החשבון. כמה ספרדים כבר יש בכיתה? כמה אפשר להכניס השנה? האם זה "מתאים" לאופי המוסד? לפעמים הדברים נאמרים במפורש, ולפעמים הם עטופים במילים מכובסות של "קו חינוכי", "אופי משפחות" ו"מדיניות קבלה".
אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: אם הסיבה האמיתית לכך שילד אינו מתקבל היא רק מפני שהוא ספרדי – אין כאן קו חינוכי. יש כאן אפליה בוטה ומכוערת, והשאלה הגדולה היא לא רק מה עושים, אלא איך הגענו למצב הזה.
איפה נעלמה תורת המוסר וה"בין אדם לחברו"? כיצד היהדות, שחרתה על דגלה את "ואהבת לרעך כמוך", הפכה מוצא עדתי לקריטריון קבלה? כמו שאין שום הבדל בקבלה בין אשכנזי פולני לאשכנזי הונגרי, כך לא אמור להיות הבדל בין ספרדי לאשכנזי, מאיפה צמחה הגזענות המבזה הזו, לעשות סלקציה בילדים רכים ובבחורים מצוינים רק בגלל שם המשפחה שלהם?
הרי מה עושים בבית המדרש? יושבים ולומדים. כשדנים בסוגיית "יאוש שלא מדעת" ומנסים לברר את המחלוקת בין הקצות לנתיבות בגדרי ייאוש, האם זה מדין הפקר או הסרת בעלות, מה זה רלוונטי בכלל אם ספרדי לומד את זה או אשכנזי? כולם לומדים את אותו הדבר בדיוק. לכן הגיעה השעה לומר בקול רם: התרבות הזו מכוערת, פסולה ובזויה.
אבל אחיי בני עדות המזרח שקוראים את הטור, אל תחשבו שאתם חפים מביקורת. אם הגעתם לקריאת השורות הללו, חובת ההגינות דורשת להציב מראה נוקבת גם מולכם. אני מדבר על תופעת ה"השתכנזות" שצוברת תאוצה בקרב הספרדים.
במשך השנים נוצרה תופעה נוספת: ספרדים רבים התחילו להאמין שמוסד אשכנזי הוא בהכרח מוסד טוב יותר. כאילו עצם הכניסה בשעריו של מוסד אשכנזי מעניקה לילד תעודת איכות, בעוד שמוסד ספרדי הוא ברירת מחדל.
מה זו התופעה הזו של ה"השתכנזות"? למה רבים כל כך זונחים את הקהילה הספרדית המפוארת, את השרשרת המוזהבת של חכמי ספרד, ורצים להידחק למוסדות אשכנזיים? האם אינכם מאמינים בחינוך שלכם? בדרך שלכם?
מספרים על יזם הייטק שקם בשכונה והקים חממת טכנולוגיה חדשנית ומפוארת עבור הצעירים המקומיים. הוא צייד אותה בציוד המתקדם ביותר ואמר להם: "זה הבית שלכם, תצמחו פה".
אבל הצעירים העדיפו לעמוד בתורי ענק מחוץ למשרדים של חברה מתחרה מעבר לכביש. הם היו מוכנים לעבור מיונים משפילים ולשבת על כיסא מתקפל במסדרון, רק כדי שיופיע אצלם הלוגו של השכן.
כשמנהלי החברה השכנה ראו את ההסתערות, הם אמרו: "אם הם בעצמם מזלזלים בבית שלהם – למה שאנחנו נספור אותם?".
זה בדיוק מה שעלול לקרות גם כאן, אם הורים ספרדים בעצמם ימשיכו לשדר לילדים שלהם שהחינוך שלהם פחות טוב, שהמוסדות שלהם פחות איכותיים ושצריך "להצליח" דווקא באמצעות מעבר למוסד אשכנזי – אי אפשר להתפלא אחר כך כאשר אשכנזים מרשים לעצמם להציב בפניהם קשיים. בעיניי, הציבור הספרדי עצמו תורם בכך להתעצמות תופעת הגזענות.
ולכן, לצד המאבק באפליה, צריך להתחיל גם תהליך של בניית גאווה חיובית. לא גאווה שמזלזלת באחר, ולא מלחמה בין עדות, אלא הכרה פשוטה בכך שגם למוסדות הספרדיים יש מסורת, יש תורה, יש אנשי חינוך ויש אלפי תלמידים שגדלים בהם לתפארת.
ילד ספרדי לא צריך להרגיש שהוא "עלה בדרגה" רק משום שהצליח להתקבל למוסד אשכנזי. ובאותה מידה, ילד אשכנזי לא צריך להרגיש שהוא ירד בדרגה אם ילמד לצד חבר ספרדי.
ומה שהכי אבסורדי בכל הסיפור הזה הוא הצביעות הפוליטית, ראינו לא פעם חברי כנסת מש"ס מזדעקים מול המצלמות על האפליה, מהדהדים את קיפוח בני עדות המזרח ונלחמים על כל סמינר. אך ברגע שהמצלמות כבות – לאן הם שולחים את הילדים והילדות שלהם עצמם? בדיוק לאותם מוסדות אשכנזיים.
אין יריקה גדולה מזו בפרצופו של הציבור הספרדי. מי שאמור להנהיג את הציבור הספרדי ולהרים את קרנו, צריך קודם כול להאמין בו בעצמו.
הרי דווקא בגלל האפליה העדתית הקים מרן הגר"ע יוסף את תנועת ש"ס. אבל אם חברי הכנסת של היום משתמשים במפלגה בעיקר לצורך "סיבוב" פוליטי על גבו של הציבור הספרדי, בעוד שבביתם הפרטי הם פועלים לפי אותן נורמות פסולות שהם עצמם יוצאים נגדן בפומבי – הם מעמיקים את הבעיה במקום לפתור אותה.
אי אפשר להטיף להורים אחרים להאמין במוסדות הספרדיים, ובמקביל לשדר להם במעשים שהמוסדות האשכנזיים טובים יותר. אי אפשר לצאת נגד האפליה בשערי המוסדות, ובבית לבחור באותה היררכיה בדיוק.
בשורה התחתונה: הגיעה השעה לשינוי תודעתי כפול. מצד אחד – להפסיק לחלוטין את הסלקציה העדתית המבישה במוסדות. ומצד שני – להחזיר את הגאווה העצמית ואת האמון המלא בחינוך ובמורשת הספרדית. רק כשנפסיק לבקש אישורים מאחרים – נוכל לבנות עולם תורה מתוקן ואמיתי.
