מאת: צבי אסקל
סיפורו של המכתב מתרחש בחודש ניסן תרס"ט (1909), כאשר לראדין מגיעה מעטפה שעליה שמו וכתובתו של החפץ חיים, בול דואר רשום ושני בולים של 10 קופיקות של האימפריה הרוסית.
בתוך המכתב מופיע גט ששלח יהודי שעבר להתגורר בבוסטון שבארה"ב יחד עם הרשאה לשליח שיוביל אותו אל אישה המתגוררת בעיר. החפץ חיים מקבל את המכתב לידיו, מעיין בכתב המינוי ומגלה טעות: השליח נקרא שם 'שמואל ליב', אבל בראדין אין שמש בשם הזה אלא רק בשם 'משה לייב'.
מתיישב החפץ חיים ומנסח מכתב תשובה. הוא כותב בכתב ידו כי לדעתו עדיף למנות כשליח את חותנו של ר' משה ליב, ששמו ר' יצחק צבי, והוא "איש משכיל ושמש ראשון בבית המדרש שלנו".
ואז מגיע המשפט שמעניק למכתב את ייחודיותו הנדירה. החפץ חיים מחזיר את הגט וההרשאה לבוסטון, ומבקש שלא ישלחו אליו אותם שוב, כי "אין דרכי מעולם להתערב בענינים הנוגעים לרבנות", הוא כותב, "וידוע שלא קבלתי עלי רבנות מעולם". כמו כן, הוסיף, הוא עומד לנסוע מביתו לזמן ארוך בקיץ.
התשובה הקצרה הזו מתארת היטב את דמותו של גאון הדורות שמעולם לא נשא משרת רבנות רשמית, ובכל זאת העולם היהודי כולו עקב אחר הוראותיו בהערצה גדולה.
המכתב נשלח אל רבי זלמן יעקב פרידערמאן, רב אגודת קהילות הקודש בבוסטון, חתנו של רבי יעקב ליפשיץ מקובנה, מחבר 'אמת ואמונה' ו'נחלת יעקב'. הוא היה מקורב לחפץ חיים, סייע לו בהפצת ספריו ובתמיכה בישיבת ראדין.
אל המכתב מצורפים שני מכתבים נוספים. הראשון נכתב בידי אבי האישה, ר' אברהם קאפלאן מראדין, ובו הוא כותב בשם החפץ חיים להחזיר את הגט אל רבה של ראדין, רבי אריה מרדכי מירוויס. השני הוא מכתבו של רבי אריה מרדכי עצמו אל רבה של בוסטון, ובו הוא מפרט את שמה המדויק של האישה ואת אופן שליחת ההרשאה.
ב'גנזים' מציינים כי מחיר הפתיחה של האיגרת הנדירה עומד על 30,000 דולר, וההערכה היא שיימכר בכ־60,000 דולר.
