אין משפחה חרדית אחת שלא מכירה מקרוב את המציאות. השנים האחרונות טלטלו את כולנו: מלחמה קשה, אובדן ושכול, חטופים ומשפחות שחייהן התהפכו באחת. ובתוך כל אלה נאלצנו להתמודד עם הסתה חסרת תקדים נגד הציבור החרדי ולומדי התורה, ועם שנאה יוקדת. די להביט בחלק מנציגי השמאל בכנסת, אנשים שמתקשים אפילו להישיר מבט אל נציגיו של ציבור יראי ה'. אל השנאה הזאת התלוו ניסיונות חוזרים לחנוק מוסדות תורה בעצירת תקציבים, גורמי אכיפה שפעלו בדורסנות נגד בתי כנסת, ולבסוף מעצרים של בחורי ישיבות בעוון לימוד תורה. אבות ואימהות שולחים את בנם לישיבה וחוששים שייעצר רק משום שבחר ללמוד תורה.
"מה כבר תועיל הצבעה?"
אני רואה את נציגי הציבור נאבקים, ואני שומע אזרחים ממורמרים. הכעס רב, והוא נשאל מתוך כאב: חוק הגיוס לא נחקק, ואפילו חוק שעבר בכנסת לאחר מאמצים אדירים נזרק לפח בהחלטה שרירותית של שופט יחיד. וכבר אין מעונות, אין הנחות, אין תקציבים, ויש מעצרים. ויש ששואלים, ובצדק: אם לא הצלחתם הפעם, מי ערב שתצליחו בממשלה הבאה?
התשובה כואבת ופשוטה: אין הבטחות, יש חובה. מה שנלקח מאיתנו לא יחזור מעצמו. הוא יחזור רק בכוח, ומי שנשאר בבית מבטיח את התוצאה הגרועה ביותר.
הפעם המלחמה רחבה בהרבה מחוק הגיוס. היא נוגעת לשבת, לחינוך, לעולם הישיבות, לצביון החרדי ולכוחנו לגדל כאן משפחה חרדית. פעם אחר פעם מערכת המשפט רודפת ומסכלת מהלכים לטובת עולם התורה והיהדות. הכנסת מחוקקת והם מבטלים, הממשלה מחליטה והם בולמים, שליחי הציבור נאבקים להסדיר את מעמדם של בני התורה והם משליכים את החוקים לפח. מול היהדות החרדית ניצב כוח אדיר שאיש לא בחר בו, המבקש לכפות את השקפת עולמו על העם ולרמוס את הכרעת הרוב.
בקדנציה הבאה יוכרעו מינויים דרמטיים: שמונה שופטים לבית המשפט העליון, מינוי היועמ״שית וחלוקת מוקדי כוח נוספים. שוו בנפשכם מה יקרה אם משרדי החינוך, הפנים והאוצר ייפלו, חלילה וחס, בידי מי שמבקשים לקעקע את יסודות הדת. תקציב הישיבה של בנכם, המעון של הקטנים, הכיתה של הבנות, כל אלה יהיו תלויים ברצונם הטוב של מי שאינם רוצים בטובתנו. ואם השאלה היא אם התורה תנצח, או שתגבר ידם של רודפי עולם התורה דוגמת עו"ד מיארה ושכמותה, התשובה נמצאת אך ורק בידיים שלכם. אם לא נהיה חזקים, השמאל יקבל את ההכרעות האלה במקומנו, וזו עלולה להיות בכייה לדורות.
גדולי הדור לא התייאשו
גדולי ישראל שעלו מאפר הכבשנים, לאחר שאיבדו את קהילותיהם, ישיבותיהם ויקיריהם, לא שקעו בייאוש. בכרוזיהם בבחירות הראשונות קראו להיחלץ ולהילחם נגד מהרסי הדת ולעמוד על משמר כל הקדוש לנו. הם לא קיבלו הבטחה לניצחון, אך ידעו שחובת ההשתדלות חלה בכל עת ובכל מצב. כשהקב״ה נותן בידינו את היכולת לפעול, עלינו לעשות כל שלאל ידינו. זהו העיקרון שהתוו גדולי הדורות, ועליו אין לערער.
וגם היום, כשרואים את גדולי ומאורי הדור שליט"א, מכל החוגים והמחנות ובכל הגילאים, חוצים את הארץ מצפון ועד דרום בסדרת כינוסים כדי לעורר את הלבבות, מבינים מה מונח על כף המאזניים. אי אפשר עוד להישאר שאננים. כשאתם הולכים אל הקלפי הולכים יחד עמכם גדולי ומאורי הדורות הקודמים זי"ע, שהקימו בעמל דם ודמעות את המפלגות הדואגות לציבור החרדי. מלווה אתכם ברכתם, וברכת גדולי הדור שליט"א. ועל זה אתם מוותרים?!
צו השעה
מי שמציע להישאר בבית, או לפזר את הקול על רשימות שלא יעברו את אחוז החסימה, נותן מתנה ישירה לרודפי הדת, ומעודד את הקמפיינרים משמאל שדואגים השכם והערב לתזכר את כולנו כמה היה לנו רע, אבל שוכחים לתזכר שהם הם אשמים בכל. כל קול כזה הולך לאיבוד. אין ליהודי חרדי ברירה אלא להצביע לאחת משתי הרשימות שמייצגות את הציבור בכנסת: ש״ס, תנועת השליחות והעשייה שהקים מרן הגר"ע יוסף זי"ע, או יהדות התורה ג׳ שהקימו גדולי ומאורי הדורות הקודמים זי"ע. שתיהן עומדות על המשמר, ושתיהן יביאו את קולנו אל שולחן הממשלה. בחרו באחת מהן, אך אל תישארו בבית. כל קול מכריע.
ככל שנהיה חזקים יותר, כך נוכל להמשיך ולהבטיח ששלוחי דרבנן יוכלו להמשיך במאבק עד להסדרת מעמדם של בני התורה. על כל אחד לפעול גם בקרב משפחתו, שכניו ומכריו, כדי ששום קול לא יישאר מאחור.
אלו הזכויות שלכם, העתיד שלכם והילדים של כולנו. מתוך אחדות, אחריות וציות לגדולי ישראל, צאו אל הקלפי. זו לא מלחמה על הגיוס לבדו. זו מלחמה על הבית. אל תעמדו מנגד.
הכותב הוא עורך עיתון 'מרכז העניינים', השבועון לציבור החרדי
