תחת מעטה כבד של שלג סיבירי מקפיא ובטמפרטורות צונחות, התחולל השבוע מחזה בלתי נתפס של מסירות נפש וזיכרון היסטורי חי, שהוכיח כי גחלת היהדות מסרבת לדעוך גם בתנאים הקיצוניים ביותר עלי אדמות. רוחות הקור העזות ששרקו בין עצי היער הסבוך בפיוובריחה, השוכן מחוץ לעיר אירקוטסק שברוסיה, לא הצליחו להרתיע את בני הקהילה היהודית המקומית, שעשו את דרכם באישון סופה אל אתר ההנצחה הלאומי השוכן בלב השממה המושלגת כדי להעלות את זכרם של הקדושים הי"ד שנרצחו ונהרגו בשנות האימה של הדיכוי הסובייטי בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת.
ההיענות המרשימה בשטח הביאה להתייצבותו של מניין גברים שלם שהבטיח אמירת קדיש ותפילת רבים על גבי קברי האחים, בהמשך ישיר למסורת שורשית ובלתי מתפשרת המציינת עשרים שנה רצופות. לרגל המעמד מסר רבה של אירקוטסק, הרב אהרן הכהן וגנר, שנבצר ממנו להיכנס לתחום קברי האחים מפאת קדושת הכהונה, דברי חיזוק והתעוררות מיוחדים אל בני הקהילה שיצאו לשטח. בדבריו, שנמסרו למשתתפים לקראת צאתם מבית הכנסת המרכזי, עמד המרא דאתרא על המשמעות הפנימית של הזיכרון היהודי, וציטט את האמירה הנודעת כי אדם חי כל עוד זכרו שמור בלבבות. הרב וגנר הדגיש כי הניצחון האמיתי על מבקשי נפשנו שביקשו לגדוע את גזע היהדות בסיביר, מתבטא בכך שדווקא מתוך הכאב צמחה קהילה חיה ותוססת, וכל תפילה, לימוד תורה ומצווה שמתקיימים כיום באירקוטסק מהווים נחת רוח עצומה לנשמותיהם של הקדושים הי"ד.
במהלך הביקור המרגש צעדו המתפללים בשבילי היער ועצרו במספר מוקדים מרכזיים, החל מאבן הזיכרון שבשער הכניסה ועד לאנדרטה היהודית המרכזית. התרגשות מיוחדת נרשמה סביב מצבת הגרניט המנציחה את דמותו הפלאית של הקדוש ר' יצחק ברודוצקי הי"ד. הרב ברודוצקי, הגם ששימש רשמית כשמש בית הכנסת העתיק של אירקוטסק, היה איש אשכולות ותלמיד חכם עצום שניהל התכתבויות תורניות עמוקות עם גדולי עולם, ובראשם הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל – ה'רוגצ'ובר' המפורסם. לצד תורתו, נשא בעול הציבורי באחריות כבידה על גיוס והעברת תרומות קריטיות עבור ישיבת תומכי תמימים המפוארת וישיבת מיר, עד שנעצר בידי השלטונות והוצא להורג במקום זה בשנת תרצ"ח (1938).
רגעים של דמעות אחזו בנוכחים כאשר חברת הקהילה, מרת ילנה איבנובה, ניגשה אל לוח הזיכרון הנושא את שמו של סבה, הקדוש ר' ז. ד. טפר הי"ד (יליד תרנ"א–1891). הסב, יהודי שעמל לפרנסתו כגזרן בקואופרטיב לייצור נעליים, נעצר בעלילת שווא מופרכת שלפיה שימש כמרגל פולני, והוצא להורג ביער פיוובריחה בחודש תשרי תרצ"ט (אוקטובר 1938). אל מול המצבות המכוסות בשלג הדליקו נרות נשמה, הניחו זרי זיכרון וזעקו פרקי תהילים, תפילת "קל מלא רחמים" וקדיש שהדהדו בחלל היער הקפוא, בהכרזה צלולה על נצח ישראל ובמחויבות עמוקה להמשיך את המורשת היהודית בגאון.
