המאבק הציבורי והמשפטי סביב סוגיית גיוס החרדים מגיע לנקודת רתיחה חדשה, כאשר הניסיונות להציג הצלחה של מדיניות הסנקציות הכלכליות והאישיות מתנפצים לרסיסים מול הנתונים היבשים של הצבא. בעוד במערכת המשפטית ממהרים לנפנף בגרפים ובאחוזים המעידים לכאורה על מהפכה בשטח, בדיקת העובדות מעלה תמונה מדאיגה של מניפולציה מספרית שמטרתה לייצר מציאות מדומה על גבם של צה"ל והמשרתים.
הפער המקומם נחשף במלוא עוזו לנוכח חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שבה נטען כי הסנקציות הוכיחו את עצמן וכי בשנת 2025 נרשם גידול משמעותי במספר החרדים המתגייסים וגידול של 13% במספר המתגייסים לקרבי. אלא שמול טענות אלו, הנתונים המגיעים מתוך אגף כוח האדם מראים תמונת מצב הפוכה בתכלית: הסנקציות כשלו לחלוטין, והמחסור הקריטי בלוחמים נותר עמוק ובלתי פתור.
בחינת המספרים בפועל מעלה כי במספר המתגייסים לקרבי לא נרשם כמעט שום שינוי והוא נע כבר שלוש שנים סביב ה-900 בלבד, מתוכם כ-700 במסלולים המותאמים והשאר יוצאי החברה החרדית. הזינוק המוצהר בשיעור של 13% מתגלה כבלון נפוח שאינו מתבטא בשום תוספת כוח אדם אמיתית ליחידות השדה הלוחמות, הנאנקות תחת נטל השירות הרב-זירתי.
יתרה מכך, גם העלייה המדווחת בשאר המתגייסים איננה תוצר של סנקציות או צעדי ענישה, אלא מיוחסת בעיקר למסלולים עורפיים וטכנולוגיים: מדובר בתוכניות דמוי "קודקוד" שהושקה בשנים האחרונות ומתרחבת משנה לשנה, בטווחי גילאים מגוונים ובלי שום קשר לסנקציות שהוטלו. הצעירים החרדים בוחרים במסלולים אלו כדי לרכוש מקצוע אזרחי מבוקש ולשרת בתנאים נוחים, בזמן שהמערך הלוחם משווע לכוח אדם.
האבסורד הגדול ביותר המפריך את חגיגות היועמ"שית נוגע לאופן שבו נופחה הסטטיסטיקה הכללית של המתגייסים: במספר הכולל של המתגייסים שהוצג כלולים גם כמה מאות העצורים ש"חוילו" אך ורק כדי להעמידם למשפט צבאי, כאשר מיותר לציין שלא מדובר בלוחמים שהתגייסו לשירות צבאי בפועל. המציאות מוכיחה כי הניסיון לכפות גיוס באמצעות צעדי ענישה וסנקציות חד-צדדיות נחל כישלון חרוץ, ואינו מספק לצה"ל אפילו לוחם אחד נוסף בשדה הקרב.