בחירת ישיבה קטנה המתאימה לבן היקר והנעים
ימי הקורונה שהחלו להם באמצע חודש אדר תש"פ, עת בו בחורים רבים בני כיתות ח' מהעיר בני ברק, שעברו כבר בחודשים כסלו-טבת, את הריאיון לישיבה קטנה בה הם חפצים להגיע, ריאיון שלהורים ולמלמד מובן שהוא די מכריע לגורלו העתידי של הילד, אולם הילד התמים והנעים הליכות, אינו מבין בזה ולא חושב כך כי לא נקרא העניין 'מבחן' אלא 'ריאיון', ולכך משקיע את כל כולו לקראת המבחן הקרב ובא בחודש ניסן.
והנה הגיע העת למבחן הראשון בתחילת חודש ניסן אך הוא בושש מלהגיע כבר שבועות רבים, עקב הוראות הרשויות על הרחקות בגלל מגיפת הקורונה, וגרם לרבים מהבחורים לבעיות משמעותיות עם לחצים כבדי משקל.
ראיתי בחורים רבים שפרצופיהם הראו כי אינם רגועים וישנים כדבעי, שוחחתי עמם ועם הוריהם ורבותיהם שעות רבות, ותוך כדי הדברים התעוררתי בדבר שהיה סתום לי ולרבים כמותי בסוד הכמוס שהוא – בחירת הורים ומורים לבן ולתלמיד בישיבה בה ילמד עת עלותו מת"ת לישיבה קטנה, ותוך כדי חשיבת הדברים אף הביא אותי לנסות ולגשש לבדוק ולחקור, מה ואיך לחפש בבחירת ישיבה קטנה לנער הגדל שכעת בכיתה ח' עבור הורה ירוק שאינו מבין בענין.
בכוונתי לנסות ולכתוב על כך כמה פרקים, וזאת בהתאם ליכולת הזמן שיש לי בעת בה גם אנוכי הקטן כרבים מידידי ומכרי… נהפכתי למלמד בת"ת ולמחנכת בבית יעקב… וביני וביני מנסה לעשות גם דבר ורעיון זה, ותפילתי שיביא הדבר לתועלת להבנת הענין, בכדי לתת להורים להם יש ילד בכיתה ח' את ההבנה והידע מה ואיך לשקול בבחירת ישיבה קטנה לבן יקיר שלהם.
פרק ראשון:
בהתייעצויותינו בענין בירור הישיבה קטנה המתאימה לבננו עם המלמד והמנהל ת"ת, האם אנו מתייעצים עם מלמד ומנהל מקצוען או חובבן? ומה ההבדל ביניהם?
- מקצוען הגדרתו – עובד לפי כללים מאוד מסודרים, משבץ ומגדיר דברים.
חובבן הגדרתו – עובד לפי תחושות, אינטואיציות ורגשות.
מקצוען – לעולם לא יחשוף את כל סודות המקצוע ושיקוליו בהמלצתו עבור תלמידו, אולם – כן יכוון את ההורה למה שמבין את טובת הילד, ורבים המקרים שהמלמד יוזם שההורה מיוזמתו ישאל מה המלמד ממליץ ויבין ההורה מיוזמתו מהי הישיבה הטובה עבור בנו.
ולכך רוב המלמדים המקצועיים לא ישמע לעולם מפיהם משפטים כמו שלא יכולים להכניס לישיבה פלונית או שאינם שולחים לישיבה אלמונית, כי לא נעים להתעסק עם הראש ישיבה בישיבה הזאת או שהר"מ בישיבה שם לא מתנהל כשורה וכד' – ומלמד שיאמר דברים מעין אלו איננו מקצוען!. אלא יאמרו זה לא מתאים וכד' בלא הפירוט האמיתי, והסיבה לכך ברורה מאוד שסודות לא מגלים, וכ"ש שלא מספרים סודות שחורים.
כמו כן אם מלמד נכשל בשליחת תלמיד בשנה קודמת לישיבה שבה מבינים כי בשנה הנוכחית לא יקבלו בה שום תלמיד מאותו מוסד, המלמד ידע שבשנה הבאה אין לשלוח לשם ילד ולא יספר זאת להורים.
- שלב כתיבת ההכרעה של 'ההורים', להיכן חושבים לשלוח את בנם – שהוא מחשבת ההורים בהתאמת בנם.
הקדמה:
הנחת היסוד שכל ההורים 'מכריזים' ללא יוצא מן הכלל, שהם רוצים אך ורק לטובת בנם, ואין על כך כלל חולק.
אך האם בפועל כך הוא הדבר?..
תלמודי תורה רבים, שולחים מכתב להורים שיכתבו להיכן חפצים לשלוח את בנם לישיבה קטנה. לאחר מכן נפגשים ההורים עם מנהל הת"ת או המלמד של כיתה ח' ללבן את העניין למה כך הם חושבים ומה צוות הת"ת חושב.
בפגישה ההורים מסבירים שלש סיבות עיקריות, למה הם בחרו את אותה ישיבה שחפצים לשלוח את בנם.
- 'רצון הבן'!. ונכתוב במילים קשות אך זהו משמעות מה שאומרים ההורים – לא אנו רוצים אלא כך הבן רוצה!, דהיינו – אין להורים דעה…,.
המסר של ההורים בזה למלמד, שאם לא נסכים ולא נעשה מה שהבן חפץ ולא נשלח אותו לישיבה הזאת, הבן ישבר ויתפרק לרסיסים…. ואחריתה מי ישורנו.
- ההורה מסביר למלמד כי הוא מכיר הכי טוב את בנו, והוא בחור טוב מאוד ומצוין.
- הישיבה בה אנו חפצים לשלוח את בננו – שמה יוצא לפניה, במילים אחרות – זהו מותג…
- האם הסיבות שאומר ההורה הינם נכונות? ואם האם נכונות האם הם מכריעות?
התשובה היא שהסיבות אכן נכונות, אך אינן מכריעות.
וננסה להסביר ולנמק מה כוונתי בענין,
ההורה מסביר בטוב טעם ובשכנוע כי הינו מכיר את בנו, והוא בחור טוב!
ונשאל את עצמנו האם באמת הבן טוב? התשובה היא כן! וכך אף משיב המלמד, כמובן מיד תמה ההורה שכבר מתחיל להבין כי מבחינת הת"ת אינם מתכוונים לשלוח את בנו לישיבה בה הוא חפץ אלא לישיבה בינונית, ותמהה בעיניים משתהות, הרי גם אתם מודים כי בני הוא בחור בחור טוב, ומשכך למה אינכם חפצים לשלוח לישיבה הטובה אלא לישיבה ממותג בינוני הרי זוהי סתירה מיניה וביה כלשון הגמ'?
כמובן בצפון לבבם ההורים אומרים בינם לבין עצמם ודאי הוא שלת"ת יש קומבינות, יש אינטרסים וכו' לטובת ילדים אחרים ועושים זאת על חשבון בננו…, יש שאף עולים דרגה במחשבתם וחושבים כי המלמד של בנם מקבל כסף לפי ראש מרשמי הישיבות וכו', – אך זהו דמיון שאינו בא למציאות כלל וכלל ובדרך כלל כמעט ב99% מהמקרים בהם ביררתי, הסיפורים אינם נכונים כלל ועיקר.
מלמד מקצועי ובעל ניסיון ומנהל ת"ת כאשר הוא מתיישב מול ההורה בדרך כלל הוא לוקח לעצמו כמה וכמה פרמטרים בענין התאמה של ישיבה לילד – מלמד ומנהל מקצועי לומד לעצמו קודם הכרעתו לגורל תלמידו, לגבי כל ישיבה לעשות הערכה והעמדה על בני כיתתו שמתחלקים לשלשה חלקים שהם ששה חלקים והן כדלהלן:
תלמידים שהם: 1. מצוינים. 2. טובים. 3. בינונים. [יוער כי בעבר היו מצוינים בינוניים וחלשים, אך כיום אין חלשים באתיקה….. אלא מצוינים טובים ובינוניים].
מי הוא תלמיד הנחשב מצוין?
מצוין מוגדר בשני פרמטרים:
א. התמדה מעל הממוצע.
ב. כשרון מעל הממוצע. – ילד שיענה על אחד מהפרמטרים האלו חיובי, כבר נחשב ילד מצוין, דהיינו כשרון והתמדה שהם מעל הממוצע זה הבסיס.
לאחר שהילד עבר פרמטרים אלו ונחשב במיון הראשוני כמצוין, יעמדו לחשיבה עוד שלשה נושאים לשקלל, אולם הם נושאים משניים:
א. יראת שמים.
ב. סוג הבית האם מתאים לישיבה.
ג. מידות – חייבים להתייחס לנקודות כגון ילד רגיש ופגיע, ילד דורש תשומת לב, ודרך ארץ – מטבעו קשה לו לקבל משמעת.
לפעמים בנתונים שליליים בנתונים המשניים אפילו שהבחור כשרון, אולם למשל הבית לא מתאים או רגיש במיוחד או חסר משמעת, המלמד ומנהל הת"ת יתאימו לילד ישיבה בינונית, ולא כי איננו כשרוני או איננו מתמיד, להיפך הילד כשרוני מעל הממוצע או מתמיד מעל הממוצע, אך התאימו לו ישיבה בינונית בשביל להציל אותו, וזהו השטח האפור הגדול ביותר, בכדי להתאים לו ישיבה שתעלהו על דרך המלך ותכין אותו לחיים.
כששוחתי בענין עם מלמד בכיתה ח' סיפר לי שבעבר היה לו ילד בכיתה כשרון מעל הממוצע ומתמיד כמו כולם, אולם היה 'ברוגז' עם השעון ואימפולסיבי [אלים] במיוחד כגון שמרים מכות בצורה אלימה ביותר שאיננה מקובלת בהתאם לבני גילו של כיתה ח', והת"ת בו למד הילד כשהציעו אותו לישיבה חשובה אך עדיין לא חשובה ביותר [דהינו ישיבה בינונית], והישיבה מקפידה מאוד על הזמנים, הסבירו לראש ישיבה את חסרון הילד שהוא ברוגז עם השעון והמלמד הזהיר את הראש ישיבה והראש ישיבה ראה את הילד התרשם ממנו עמוקות ואח"כ הסבירו לראש ישיבה שיש עוד תוספת והיא שהילד נמרץ מאוד, ראש הישיבה סבר וקיבל, ואכן הבחור שלש שנים פרח בישיבה קטנה וכיום הינו בחור בישיבה גדולה חשובה ביותר! דהיינו לפעמים יש לנו חשבון שאפילו שהילד הוא מצויין בגלל הכישרון אבל בגלל החיסרון נציע לו ישיבה חשובה אך לא הכי חשובה, וזאת בשביל שיקבלו אותו בחסרונו ויעלו אותו על דרך המלך ואכן מקרים רבים שזהו הצלת נפשות.
מיהו תלמיד הנחשב טוב?
בדרך כלל נמדדים ומוגדרים תלמידים טובים בכישרון סביר, בהתמדה סבירה, הדרך ארץ שלהם מצויין וכל שאר המידות הטובות, במבחנים בדרך כלל הם מקבלים 100. דהיינו תלמיד טוב כישרונותיו והתמדתו הינם כממוצע, ודרך ארץ אפילו מעל הממוצע.
מיהו תלמיד בינוני?
תלמיד בינוני הינו או כשרון פחות מן הממוצע או התמדה פחות מן הממוצע.
עד כאן הבאנו את השלב הראשון של המקצוענות של המלמד בהגדרת תלמידו.
ונביא דוגמא לשאלה שקיימת בשיקול דעת של המלמד מול ההורים:
ילד שבהתמדה פחות מן הממוצע אולם בכישרון הרבה מעל הממוצע ובדרך ארץ הוא פחות מן הממוצע מקרה זה מצוי הרבה בילדים – כיצד נחשיב את אותו הילד?
ההורים כמובן ידונו את ילדם שהינו כשרוני גדול ומתאים לישיבה הכי טובה, ואילו המלמד שחווה את הילד ורואה את חוסר התמדתו ומעשה ילדותו, שואל את עצמו שאלה אחרת לא רק למה הוא מתאים, אלא מי יכיל אותו, מי יסכים להשקיע בו ולמי יהיה אינטרס לפתח את הכישרון הזה לתהילת עולם, מי ידע להעביר מסר חם ומפנק לילד, תראה כמה אתה יכול… אולם אם הילד ילך לישיבה שההורים חפצים שהיא ישיבה של מוכשרים…. ינבול הצמח וינבול הפרי… ולחלום מפחיד כזה אף הורה לא רוצה להגיע….
זוהי דוגמא למקצוענות להבין בדירוג דברים אלו בלי להיכנס לנושא אחר של תתי נושאים שנדון בפרקים הבאים אי"ה.
מקצוענות כמובן איננה רק במלמד ובמנהל הת"ת אלא היא גם אצל הבוחנים לישיבה קטנה ונביא דוגמא במציאות כל ילד בכל מבחן שיגיע יצא עם הרגשה שהתקבל לישיבה אך לאחר כמה שעות מתברר שלא התקבל, והמלמד מקבל לידיו הסבר מנומק לפשר הענין וזהו בדיוק מראה על מקצועיות, ונסביר את הדברים מה הוא המבחן שאורך בממוצע חמש דקות בלבד באיזה חלק בחמש דקות ניתן לאבחן אדם באשר הוא?
התשובה לכך היא שצריך להסביר איך מתחלק המבחן.
המבחנים בדרך כלל לא משקפים את הרמה במבחנים לישיבה, מכיון שיש במבחן שלשה שלבים:
- את פתח לו – שואלים את הנבחן שאלה ראשונה שאלה קלה ופשוטה מאוד, שכל בר בי רב חייב לדעת אותה, ולמה שואלים את התלמיד כך – בשביל לתת לו תחושת ביטחון.
- שאלה שניה היא שאלה קשה וממולכדת, וכל מה שיענה הילד תשובתו תהיה נכונה, אך בשביל שתהיה משכנעת צריך הילד לדעת ולהבין, ובשעת המענה להשיב הרבה ידע והבנה אישית שלו, שהוא לא למד אותה מאף אחד.
- השאלה השלישית שהיא הסיום למבחן, היא שאלה קלה ונעימה שבזה מסיימים עם הילד.
בסיום השאלה השלישית שהיא שאלה קלה הילד יצא תמיד עם הרגשה הכי טובה, וכל בוחן ממוצע חפץ שהילד יצא עם הרגשה הכי טובה שיש, ולכן כל ילד גם כשמקבל תשובה שלילית מקשה הרי הצלחתי במבחן… וההורים שואלים איך יכול להיות שלא התקבל בני?…. אך הם לא מבינים שבשאלה השניה כבר הבוחן קלט את בנם.
וגם זהו מראה על מומחיות.
