תקופתנו היסטורית ומשמעותית ביותר בתולדות עם ישראל. אנו נמצאים בעיצומו של תהליך בירור בעם ישראל ביחסו הפרטי והכללי אל מצוות הדת והתורה הקדושה בתוך שיבת הגלויות אל ארץ הקודש.
בחירות וטעויות שכולנו נעשה היום ישפיעו על הדורות הבאים לטווח הרחוק.
תהליך הבירור הוא עמוק ונוקב אך יש לדעת כי בבואנו לדחות הכרעות קשות כאסטרטגיה לחיים נוחים ושקטים אנו לא פותרים בעיות אלא מעצימים אותם למימדי נזקים עתידיים קשים וכואבים – מוטב להתמודד כראוי עם דליקה מקומית קטנה מאשר לעצום עין ולאחר מכן לפעור פה בתדהמה אל מול שרפת ענק משתוללת ללא אפשרות שליטה.
ללמוד מהעבר
גם בתקופת דור המדבר לאחר מתן תורה עברו בני עם ישראל בירור אחר בירור בטרם זכו להיכנס אל הארץ המובטחת – בירורים קשים וכואבים שעלו בחייהם של עשרות אלפים.
מעשה אבות סימן לבנים וגם אנו בדורנו נדרשים לעבור את אותם בירורים כחלק מתהליך השיבה אל ארצנו הקדושה ויסוד הריבונות הדתית בה על פי דת משה וישראל.
בבואנו להתבונן באותם בירורים שעברו אבותינו במדבר התוהו, השממון והבלבול בטרם נכנסו אל הארץ הקדושה כעם השב אל נחלת אבותיו ניתן לציין בעיקר שלושה בירורים עקרוניים המובאים במקבץ הפרשיות בהם אנו אוחזים – שלושה בירורים כואבים מול כוחות הרסניים שכולם עלו במחיר מגיפה קשה.
ההקבלה ההיסטורית אל דורנו מדהימה ומאלפת ומאור שבתורה פותח את העיניים ללמוד מנסיון העבר ומסיפורי ההתמודדות של דור המדבר על פי פרשנות חז"ל לאותם אירועים.
כאמור נתמקד בשלושת הבולטים והקשים שבהם – קורח, המרגלים ובלעם.
מכנה משותף אחד לכל שלושת הבירורים והוא המרדנות ההרסנית וההתנגדות לרצון ה' והסמכות התורנית השלטת – אך אמנם הסיבות לאותה מרדנות משתנה בכל שלושת הבירורים.
קורח מלמד על המרדנות מתוך גישה של שכל וביטוי טענות הגיונית אשר נועדו לפורר את מקור הסמכות התורנית כחלק ממאבק של שליטה והנהגה על עם ישראל.
המרגלים מלמדים על מרידה מתוך גישה מקובעת וקיצונית אשר איננה מסוגלת להתבטל לרצון האלוקי המשתנה ומבקשת לשלוט בעצמה על רצון האל כפי שיקול דעתה ונטית ליבה – להכניס את רצון הבורא אל הכיס הקטן של הנברא.
בלק ובלעם מלמדים על מרידה מתוך גישה של הפקרות ומתירנות הנותנת דרור לכל תאוות ומידות רעות שבאדם ללא סמכות מוסרית אלוקית שתחייב אותה בסייגים ברורים והגדרות מפורשות.
לעומתם, פרשת חוקת ופרה אדומה מלמדים על תשובה אחת לכל הטענות והגישות – התבטלות לרצון ה' וציות מוחלט לחוקי הדת והגבלותיה ללא שום טעם וללא שום הבנה שכלית – אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ואף על פי כן אקבל גזירתו – זו דרישת הבורא בתורה הקדושה לקיים חוקים דתיים וגזירות שאין בהם סיבה והגיון אנושי ובנוסף אין לנו רשות להרהר אחריהם.
קורח מערבב את השכל בקושיות
מפלגת קורח בשעתו ידעה לדבר היטב אל הציבור. קורח במתק שפתיו וברעיונותיו סחף אחריו קהלים שלמים ואף את כל גדולי דור בהשמיעו טענות הגיוניות ומצדקות- הוא רצה דמוקרטיה ובחירות הוגנות, הוא דרש שיויון ושקיפות בקבלת החלטות, הוא הקשה קושיות מקוריות וחריפות על חוקי משה והדת החדשה שהביא לעולם.
וישמע משה ויפול על פניו – מלמד שחשדו אותו באשת איש (סנהדרין ק"י.) – גם שיימיניג רכילותי עסיסי וחרושת שמועות רעות הוא ידע להפיץ באמצעות מקורות זרים כנגד משה רבינו אך תמיד התהדר בתדמית מנהיג המאבק הצודק ונקי הכפיים.
כמובן הוא איננו מתיימר חס ושלום לחלוק על אלוקי ישראל ותורתו רק טענותיו כלפי חוסר הצדק ושלטונו המושחת של משה רבינו במינוי מקורבים וחקיקת חוקים אינטרסנטיים לטובת אנשי שבטו.
קורח אדם גדול היה ומנושאי הארון, הצגת האמת היתה מושלמת, הלהט האידיאולוגי בער כתנור אך הריקבון תסס בחדרי ליבו וכל מה שפעל היה מנגיעה אישית של קנאה וצרות עין שהעבירה אותו על דעתו ודעת קונו למרוד בגלוי בנביא ה' ועבדו הנאמן, להשפילו ולנסות לרשת את כסאו.
נסיון ההפיכה עלה ביוקר – 14,700 הרוגים מלבד המתים על דבר קורח אך הסיפור עוד לא נגמר.
בני קורח לא מתו – יורשי קורח ותלמידיו עדיין נוכחים ביננו להסית ולבלבל את הציבור בישראל בשלל טענות הבל ועקרונות של ריק כנגד דת משה וישראל. גם הם משמיצים את תורת ישראל ונושאיה בחדרי חדרים אך מקפידים בפרהסיה לבטא את טענותיהם באופן הגיוני ושכלי בניסיונם לשלוט על העם ולעצב את תרבותו מחדש.
הם משתמשים במילים נקיות ומכובסות כדי לחדור אל השכל ביתר קלות – הדרת נשים, שיוויון בנטל, זכויות אזרח וחופש דת הם רק חלק משלל הביטויים המעומלנים לפורר ולנגח את תורת ישראל ושומרי הדת.
גם הם מסתירים את שאיפות השלטון שלהם במשפטים צודקים ובסיסמאות נבובות אך צחנת הריקבון מתפשטת למרחוק – הכל נגיעה אישית ואינטרסים של שליטה אשר בעבורם ימשיכו להשפיל את דת משה וישראל ולחסל את האלטרנטיבה השלטונית האמיתית והיחידה שמסוגלת לעמוד מול הדף השקר של גלי הרשעה.
גם הם יאבדו מתוך הקהל ופי הארץ מחכה לבלוע אותם אל דראון עולם אך רחמנות על אותם אלו חללי המגיפה שישלמו בחייהם את מחיר המרדנות של בני קורח המודרני ועדתו המסיתה.
בלעם פורץ גדרי מוסר
בלעם היה קוסם גדול, מכשף מצליח, מושחת בכל מידות רעות ומאחז עיניים מהפנט. גם הוא סחף בשיטתו אלפי מאמינים מושחתים כמותו. הוא היה מופקר לכתחילה ושיטתו בבית המדרש גרסה בלי בושה להיות גאה ולהתנשא ברוח גבוהה, לראות כל דבר אסור ולחפש תמיד את השלילי בזולת באותה עין רעה ויחידה שהיתה לו (העין טובה שלו הרי היתה סתומה) ולאגור ממון בנהנתנות מופרזת ולכנוס לרשותו מלא ביתו כסף וזהב ותענוגי עולם הזה מתוך נפש רחבה.
לטעמם של אסכולת בלעם ושות' לדבר עבירה אין שום חוק מחייב ואין מוסר וצדק אלא הרגשי אדם ובהמתו הם הקובעים את התנהגות האדם ואין להגביל בשום אופן את זכותו של כל אחד לעשות כרצונו ללא דין וחשבון וללא שום מגבלות של דת או מוסר אנושי.
אמנם בחסדי הבורא נתהפכה קללתו לברכה אך זרע הפורענות בעם כבר נשתל ופרח – רעל המתירנות החצוף וארס הזימה שחילחל בלב העם גרם לגל של הפקרות מוסרית פומבית עד אשר נשיא שבט בישראל פרץ ברבים את גבולות המוסר למרוד במצוות הדת בעזות מצח ולכפור בלגיטימיות המחייבת של תורת משה.
נראה שאין צורך בדורנו לחפש היטב את תלמידיו של בלעם הרשע המקדשים את מסורת סדום ועמורה בחוקי גאווה ורשע – בתי המשפט בישראל כבר מזמן הוכיחו לאיזה אסכולה הם שייכים ברדיפה שיטתית של תלמידי אברהם אבינו, כלי התקשורת והמדיה מנגנים את המנון הזימה והטנופת של חסידי בלעם להכשיר כל שרץ וטומאה ושלל ארגונים חברתיים רפורמיים עורכים קורסים וסדנאות להפיץ את תעמולת הרשע בחומרי הלימוד של משרד "החינוך".
פגיעתו של בלעם היתה קשה וכואבת יותר מעלילות קורח – שוב שולם מחיר יקר בנפשות ישראל ועד שלא קינא פנחס את כבוד התורה המושפלת כבר הספיקו למות במגיפה ארבעה ועשרים אלף.
מרגלים צבועים לשם שמיים
המרגלים היו נשיאי השבטים ואנשים גדולים ומכובדים – עם הבשורה על הכניסה הקרובה לארץ החלה לקנן בחדרי ליבם תחושת חרדה שאולי יאלצו לרדת מגדולתם. החשש המובן לקראת ירידה בדרגה אל נחלת הארץ והגשמה בעולם החומר אל מול ניתוק מהנהגה רוחנית על טבעית בזמן השהות במדבר גרם להם לעשות טעות חמורה שעתידה לגרום חורבן ובכייה לדורות.
אל מול הדרגה הרוחנית הגבוהה שהיו בה בדור המדבר באמת קשה שלא להבין אותם – לומדים תורה מפי משה, ללא עול פרנסה, ענני כבוד מכל עבר, מגורים קרובים למשכן ומחנה מסודר לדגליו ושבטיו – מי צריך יותר מזה – אין יותר גבוה מזה.
וכך, מתוך אמונה עזה בצדקת הדרך ובעוד הם משלים את עצמם שזהו רצון הבורא להשאר במדבר בחסות רוחנית של ענני כבוד ולחם מן השמיים- הם בחרו לעשות עבירה חמורה לשם שמים.
העיקרון הראשי בשיטתם סבר שאסור להכנס לארץ ויש להשאר במדבר בדרגה הרוחנית הגבוהה של הנהגה על טבעית. בעיקר לאחר ששמעו כל העם את נבואת אלדד ומידד "משה מת ויהושוע מכניס" הם החלו גם לקנא לכבודו של משה רבינו וביותר להצדיק את עמדתם שאסור חס ושלום להכנס לארץ כדי שלא נאבד גם את לימוד תורתו והנהגתו הניסית של משה רבינו.
כל עוד זו היתה עמדתם האישית ודרכם בעבודת ה' אפשר להבין ולקבל אך הם לא הסתפקו בהבעת עמדתם – הם החליטו לרדוף בקנאות ולעשות עבירות חמורות כדי לחסל כל סיכוי להכנס לארץ בהקדם.
כל מי שצידד בעמדה אחרת הטוענת שיש להכנס לארץ בהקדם האפשרי הושמץ בקנאות דתית כאילו לכבוד האמונה ולכבודו של משה ומלחמת חרמה חברתית פגעה בו ובמשפחתו. גם תלמידו הנאמן של משה הוכפש ברבים והואשם בחתרנות תחת הנהגתו של משה רבנו – הם קראו לו 'רישא קטיעא' (סוטה ל"ה.) מתוך מגמה לבזותו ולהלחם בו.
הם החליטו – לשם שמים כמובן – להוציא את דיבת הארץ רעה ובכך לגדוע בעם את הרצון להכנס לארץ ולרשת אותה כרצון הבורא. הם עשו את כל המניפולציות וקידשו את כל האמצעים כדי להשיג את מטרתם – לגרום לעם ישראל להמשיך ולהשאר במדבר.
האינטרסים השבטיים שלהם גברו על שיקול דעתם ונגיעת הכבוד האישי הטריפה את מוחם בשגעון קנאי להלחם ממש ברצון הבורא שהוא להכנס באופן מיידי לארץ הקודש ולהתחיל באופן מעשי וגשמי לעבד אותה ולרשת אותה במלחמת מצווה מידי שבעת עממין.
בצביעות נוראה עטו על פניהם מסכות של צדקות וקנאות וניסו להמריד את העם נגד רצון הבורא. הם כפו את דעתם בשתלטנות ובאלימות וכמעט רגמו באבנים את מי שחשב אחרת מהם אם לא כבוד ה' מאוהל מועד שהציל ברגע האחרון את יהושוע וכלב מלינץ' של סקילה המונית. הם הצליחו לשבש בדעתם את כל העם שזו טעות איומה להכנס לארץ והכל זה נסיון של אמונה בה' האם נמשיך ללכת אחריו במדבר ולא נסכים לעזוב כביכול את השגחתו הפלאית – הסילוף היה מושלם.
המחיר במקרה הזה היה חמור שבעתיים – לא זו בלבד שהם עצמם נספו במגיפה מיידית אלא שכל הדור ההוא שילם את המחיר על מאסם את ארץ חמדה ונידונו לגזירת כליון ושמד. המעילה בתפקידם ההיסטורי להכניס את העם אל הארץ ולרשת אותה כפי ציווי הבורא גרמה לשינוי פני העתיד עד לימינו אנו ומכאן צמח המושג 'בכייה לדורות'. האחריות שהייתה למנהיגי אותו דור היתה עצומה אך בגלל אינטרס אישי מקומי הם גרמו לנזק ציבורי עתידי קשה והרסני.
דור חדש של מרגלים
קשה מאוד שלא להשליך את טעותם הגדולה וההיסטורית של מרגלי המדבר אל התקופה האחרונה שבה זכה עם ישראל לברכת קיבוץ גלויות בגלוי. דוגמה כואבת ניתן לראות במלחמתם הקנאית של קיצוני 'הישוב הישן' כנגד ר' עקיבא יוסף שלזינגר בעל 'לב העברי' – ת"ח עצום וגאון בתורה, חתנו של האדמו"ר מקולמייא ובן לאחד מתלמידיו החשובים של החתם סופר.
עוד כשהרצל היה ילד הונגרי קטן ומתבולל בבודפשט (1870) 'הלב בעברי' כבר החל לגייס כספים ולרכוש שטחים עצומים במוצא, גדרה, קרית עקרון, מגדל עדר ופתח תקווה – הוא חלם להקים כאן שלטון יהודי ריבוני המבוסס על דת משה וישראל – הוא חלם להקים מדינה יהודית אמיתית עם כלכלה חזקה ובטחון לכל יושביה מתוך סמכות חוקית הלכתית על פי חוקי התורה.
אבל שוב טעות היסטורית של פרנסי כספי 'החלוקה' שחששו מפגיעה באינטרסים הצרים והאישיים ומתוך התקף פראנואידי שלא יקוצצו כספי התרומות מחו"ל הם חירפו וגידפו אותו בעלילות שווא ושקר בכל העולם היהודי והכל באיצטלה של קנאות דתית לשם שמיים – שוב מלבישים אינטרסים במצוות, שוב עושים עבירות לשם שמיים.
באותו זמן הסתובב זוג מיליארדרים יהודים מלונדון וחיפשו היכן להשקיע כספים בישוב ארץ ישראל אך הם לא רצו לזרוק את כספם לריק – הם חיפשו אנשי מעשה וביצוע לממש את השקעתם בצורה היעילה ביותר.
זו היתה נקודה היסטורית מכרעת – מדינה יהודית על פי חוקי התורה היתה יכולה להתממש ולקום לו נפגשו 'הלב העברי' בעל החזון והמעש עם השר משה מונטיפיורי וזוגתו הספונסרים למפעל הענק.
לדאבוננו עד עתה – סוכלה הפגישה בידי הקנאים הקיצונים באמצעות לחץ חברתי ואלים כלפי 'הלב העברי' והוא נאלץ להכנע ולהוריד פרופיל מכל "התכניות המשוגעות" שלו.
את סוף הסיפור כולנו יודעים וכואבים – את הפרי הבשל של ישוב ארץ ישראל קטפה הציונות לאורך הימים והקימה מדינה של כפירה ומינות הרודפת בחוקיה וגזרותיה את דת משה וישראל.
האם נזכה שוב לאותה הזדמנות היסטורית לבסס בארץ הקודש שלטון ריבוני תורני כראוי למדינה יהודית אמיתית ?
לפי הקצב המואץ של הרקבון וההתפוררות של השלטון הציוני חילוני ניתן לומר שכבר צריך לתת את הדעת ולהתחיל בהכנות הדרושות לאיחוד הכוחות בציבור הדתי לגווניו לכדי זרוע פוליטית מבצעית להחלפת השלטון.
פרה אדומה – תשובה לכל הקושיות והספקות
לכל אותם שלושת הגורמים ההרסניים יש תשובה אחת פשוטה הנלמדת בפרשת חוקת – פרה אדומה.
בלי פלפולי שכל ופוליטקלי קורקט אנו נשמעים לחוקי האל וגזרותיו, בלי להצדיק את עצמנו על היותנו יהודים שומרי דת אנו מבקשים ודורשים לחיות על פי חוקי תורתנו הקדושה, ללא הגיון והסבר אנו מבקשים לקדש את הארץ ולהסיר מנחלת אבותינו הקדושה תועבות סדום ועמורה ומוסדות של טומאה וכפירה.
כמו פרה אדומה ללא שכל והבנה עלינו לשאוף לקיים את כל מצוות הדת בשלמותן בכל רובדי החיים הפרטיים והציבוריים ולא לחשוש מפני ערבובי השכל של קורח ועדתו, לא לפחד מפני תלמידי בלעם המופקרים שוכני סדום ועמורה וגם לצאת באומץ מול קנאים צבועים החפצים בשררה מקומית ואינטרסים על פני טובת העם בארץ הקודש והכל כמובן לשם שמיים.
באמונה תמימה ללא שיקולים זרים נבהיר את עמדתנו הפשוטה והיסודית – מכח רצונו של הבורא הגענו אל ארצנו מכל קצוי תבל לחיות בה כעם על אדמתו על פי תרבותו ומורשתו ואמונת אבותיו ואין לשום ארגון ציוני או רעיון זהות ישראלית חדשה את הזכות לפגוע בנו ולהצר את צעדינו מלהגשים את ייעודו של עם ישראל המבואר בנבואות התנ"ך.
כל חוקי עקו"מ הפוגעים בחוקי התורה הקדושה שנתנה לנו את זכות הישיבה על ארץ הקודש הרי הם בטלים ומבוטלים כאפרא דארעא ללא שום מנדט שלטוני בהיותם שומטים את הלגיטמציה החוקית של כל סוג של שלטון יהודי בארץ ישראל המנסה לפגוע במי שנתן את הארץ לעם ישראל ובתורתו הקדושה.
לסיכום
כבר נכתב בראשית המאמר כי הברור הוא נוקב וחריף ותשובות מעורפלות רק ירחיקו ויעצימו את הבירור ויגרמו נזק עתידי.
אל מול חורבן המרחב הציבורי בישראל בידי עושי רשעה על הציבור הדתי לשאוף להקמת אלטרנטיבה שלטונית על בסיס ריבונות תורנית על ארץ הקודש ולא להתכנס בקהילותינו בדאגה פרטית למוסדותינו – עלינו לחשוב על העוגה ולא על הפירורים שלה.
מאמר זה נכתב לאחר התבוננות רבה על מצוקתו של הציבור הדתי והחרדי בארץ הקודש תחת שלטונות הכיבוש של הציונות החילונית והפגיעה המתמשכת בשומרי התורה ובדת.
מאמר זה נכתב בכאב לאור ההפקרות השלטונית של השלטון בארץ ישראל אשר אינו מסוגל להגן על יושביה בפני פרצי אלימות קשה על רקע לאומני או פלילי ומסכן את חיי האזרחים בחוסר הרתעה כלפי אלימות עבריינית בגלל אילוצי חוק פלורליסטי מבית ההזיות של שופטני בג"ץ.
גם אם יש תגובות לדברים הנוקבים שנכתבו בשורות אלו אבקש לכתוב אותן בדרך ארץ ובצורה עניינית ומכובדת.
