הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת וורן העלתה מחדש את הצעתה למס עושר, והציתה שוב את הדיון על מיסוי העשירים ביותר. לפי ההצעה יוטל מס שנתי של 2%, או שני סנט, על כל דולר שמחזיק אדם מעל ל-50 מיליון דולר. כל דולר שמחזיק אדם מעל מיליארד דולר ימוסה ב-3%.
וורן אמרה לחדשות CNBC כי היא מאמינה שלרוב האמריקנים לא יהיה אכפת להיות עשירים מספיק כדי לשלם מס זה. "זה אומר שאם יש לך עושר בשווי של מעל 50 מיליון דולר אתה תשלם עליו. אם העושר שלך נמוך מ-50 מיליון דולר, לא תשלם. זה טוב בשבילך, בכל מקרה".
לדבריה, מיסוי זה יכול להניב לארצות הברית 3.75 טריליון דולר תוך עשר שנים. "אנחנו מבינים את הכיוון בו אנחנו הולכים. המגפה הזה יצרה יותר מיליארדרים. האנשים בפסגה לא מתקשים להחזיק מעמד". על פי הערכות, במהלך הקורונה הגדילו המיליארדרים את הונם בכ-4 טריליון דולר.
הייחודי במס מסוג זה הוא שהוא אינו מס על הכנסה, הוצאה או העברה של כסף, אלא על עצם ההחזקה בעושר. מטרתו להתמודד עם העובדה שקשה מאוד למסות את העשירים ביותר בצורה אפקטיבית. לצד הטענות שהוא יסייע למימון הוצאות הקשורות בנגיף הקורונה, כלכלנים אחרים מצביעים על כך שהערך המרכזי שלו הוא דווקא בצמצום פערים, ואומרים שאת נזקיו של משבר הקורונה אפשר לצמצם בדרכים אחרות.
על פי הדיווח באתר 'דבר' מס זה לא צפוי לזכות לתמיכתה של שרת האוצר ג'נט ילן, שאמרה שיש לו "בעיות יישום גדולות מאוד". בכך מתכוונת ילן כנראה לקושי להעריך את הונם של העשירים ביותר, בהתחשב בכך שחלק ממנו מתגלם בנכסים, נדל"ן והחזקות אחרות שקשה להעריך את שוויים המדויק, ולפעמים גם את מבנה הבעלות עליהם. מצב זה יכול לעורר מוטיבציה בקרב עשירי העל להחביא את הונם בצורות יצירתיות יותר, תוך שהם נעזרים בסוללות של רואי חשבון ועורכי דין.
אף שקשה לראות איך הצעה מסוג זה תעבור בקונגרס האמריקני המפוצל, עצם העלאתה בתקופה זו, יחד עם עיסוק גובר במס ירושה, מסמן אולי שינוי כיוון בשיח בנושא פערי עושר בתקופת הקורונה. אפשרויות אחריות יכולות להיות היטל מיוחד שאותו ישלמו מקבלי השכר הגדולים ביותר, באופן חד פעמי, זמני או קבוע.
בישראל אין כל רישום של העושר שמחזיקים העשירים ביותר, ואף אין מידע על היקפו הכללי.
