אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. סיפור מקומם שנחשף ב'גלובס'.
עו"ד רפאל ציק פנה בשם לקוחו בבקשה כי עילת סגירת תיק החקירה נגדו תוחלף מ"חוסר ראיות" ל"חוסר אשמה".
הסיפור קפקאי למדי. בחור ישיבה קיבל כרטיס אשראי מקרוב משפחתו שביקש ממנו לקיים מצוות "השבת אבידה" בתחנת המשטרה.
כאשר הגיע הבחור למשטרה, הוא עוכב לחקירה בחשד להחזקת נכס החשוד כגנוב, זאת לאחר שהתברר כי מדובר בכרטיס אשראי גנוב שנמשכו ממנו כספים. הבחור ההמום הכחיש את המיוחס לו, והתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות.
לאחר חמש שנים התברר לבחור כי הרישום הפלילי מונע ממנו אפשרויות תעסוקה, והוא הגיש בקשה לשינוי עילת הסגירה.
יומיים לאחר מכן דחתה בכירה במערך החקירות של משטרת ירושלים את הבקשה, תוך שהיא מציינת כי קיימות ראיות נגד הבחור, חרף העובדה כי הקצין החליט לסגור את התיק ולא להעמידו לדין בגין החזקת נכס החשוד כגנוב.
עו"ד ציק דרש לקבל את נימוקי הדחייה לצורך הגשת ערר על ההחלטה. בתגובה השיבה לו הקצינה הבכירה כי "במקרה שתרצה לערור שוב, התיק יסוכם כנגדו ויועבר לעיון תביעות ירושלים".
עו"ד ציק לא נבהל והגיש את הערר, ואכן מספר ימים לאחר מכן השיבה לו הקצינה הבכירה כי "מכיוון שהגשת ערר נוסף, הוחלט לפתוח את תיק החקירה מחדש.
בסיום הטיפול בתיק החקירה, התיק יועבר לתביעות ירושלים להחלטתם". זאת כאמור, חמש שנים לאחר שהתיק בחשד לעבירת עוון כבר נסגר. יש לציין כי לבסוף התביעה המשטרתית אכן שינתה את עילת הסגירה לחוסר אשמה.
עו"ד ציק פנה בתלונה לממלאת-מקום נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, עו"ד ליעד מאיר-צדר. לטענתו, הקצינה איימה עליו שאם יעז להגיש ערר, הרי שיוגש כתב אישום נגד מרשו.
לדבריו, "בדברים אלה יש סחיטה באיומים ואיום ברור על-מנת שלא אערור על החלטת הדחייה. מדובר בהתנהגות מילולית של בכירה במשטרת ישראל – ראש משרד חקירות – אשר מאיימת על עורך דין במדינת ישראל, בכדי שלא יעז להשתמש בסמכות המוענקת לו על-פי דין – לערור על החלטת הדחייה".
כאשר ממלאת-מקום הנציב, עו"ד מאיר-צדר, פנתה לקצינה, היא ניסתה בדרכים שונות להתחמק מבירור עובדתי של התלונה.
עורך דינה טען טענות שונות בדבר היעדר סמכותה של הנציבות לברר התלונה. אולם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הכריעה כי בסמכותה של הנציבות לברר תלונה בעניינם של קציני חקירות בעלי הסמכה כתובע.
כאשר התבקשה התגובה בשנית, משטרת ישראל הגישה בקשה לקיים דיון נוסף בסוגיית הסמכות, בראשות היועץ המשפטי לממשלה דאז, אשר אימץ בהמשך את עמדת המשנה ליועמ"ש ומסר במהלך הדיון דברים דומים לאלה שנמסרו מפי המשנה לו.
כאשר התבקשה תגובתה בפעם השלישית, הקצינה הגישה עתירה לבג"ץ, אשר נדחתה על הסף. בפעם הרביעית שהתבקשה התגובה, הקצינה העבירה את התייחסותה באמצעות סנגורה.
עורך דינה של הקצינה, לירן זילברמן, טען כי במבט לאחור ניתן היה אולי להסביר את כוונתה של מרשתו טוב יותר, אולם במרווח שבין טענות קשות בדבר איומים וסחיטה באיומים ובין היותו של המענה טומן בחובו ביטוי מעבודת היום-יום של המשטרה – ביטוי שכנראה התפרש לא נכון על-ידי סנגורו של החשוד – המרחק רב.
ממלאת-מקום הנציב, עו"ד מאיר-צדר, קיבלה את התלונה וקבעה כי נפל פגם של ממש בהתנהלות הקצינה. לפיה, דברי הקצינה "עלולים להעלות חשש, ודאי בעיני האדם הסביר, שמא ביסוד ההחלטה לפתוח מחדש את תיק החקירה ולשקול אפשרות העמדתו לדין פלילי, עומד, בין היתר, שיקול בלתי ענייני – עמידת מרשך על זכותו לערור על החלטת הדחייה בעניין עילת הסגירה של התיק, ובהמשך עצם הגשת הערר מטעמו, ומכך ודאי יש להימנע".
לדברי הנציבה, "העובדה כי הקצינה לא מצאה להורות על חידוש החקירה בתיק עת בחנה את הבקשה לשינוי עילת הגניזה, אך מצאה לעשות כן בעקבות הערר, עלולה לתמוך באפשרות לעיל, היינו כי עצם הגשת הערר היא שהניעה אותה לפתוח מחדש את תיק החקירה".
בתוך כך, בעקבות פנייה של עו"ד שמואל הורוביץ שהתבררה בנציבות, החליט המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, אודות קבועי זמן לטיפול בעררים על עילת סגירת תיקים.
עד כה לא הייתה כל הנחייה מחייבת בנושא. בהנחיית המשנה לפרקליט המדינה נקבע כי ההסדרים שחלים על עררים נגד סגירת תיק, יחולו גם על עררים על עילות גניזת תיקים.
בהנחיה נקבע כי "ככל שאין מדובר בעבירות אלימות או מין מסוג פשע, חוות-דעת הגוף הסוגר, בצירוף תיק החקירה ותיק יחידת התביעה, יועברו למחלקת עררים תוך 90 יום לכל היותר מהמועד בו התקבל ביחידה זו הערר".
עוד נקבע כי ערר על החלטה שלא לשנות עילת סגירה יטופל על-ידי הגוף הסוגר אם הוגש תוך 60 יום מההחלטה. חוות-דעת הגוף הסוגר, בצירוף תיק החקירה ותיק יחידת התביעה, יועברו למחלקת עררים תוך 90 יום.
עוד נקבע כי יש לסיים את הטיפול בערר תוך שנה לכל היותר ממועד הגעת התיק למחלקת עררים, כשמשך זמן לסיום הטיפול בכל תיק ותיק ייקבע על-ידי מנהל המחלקה לפי סוג התיק והיקפו.
לבסוף נקבע כי מנהל מחלקת עררים מוסמך להאריך את מועד סיום הטיפול לכל היותר בשישה חודשים נוספים, מטעמים מיוחדים שיירשמו בתיק הערר. "הארכה נוספת לפרק זמן שייקצב בהתאם לנסיבות תינתן באישור פרקליט המדינה בלבד".
