חודש: אוגוסט 2023

עונת המלפפונים: שום דבר לא עוצר את המחאה והתקשורת מהמשך ליבוי האווירה

השבוע הכי חם השנה, הלהיט גם את המחלוקת שמנסה התקשורת לייצר בכוח בין הצבא לממשלה תוך גיוס אנשי ביטחון במילואים, המזוהים עם המחאה, שתקפו בשצף קצף את נתניהו.

תקופה זו של השנה נחשבת בדרך כלל ל"עונת מלפפונים" דלילה מחדשות. רבים במערכת הפוליטית והמדינית, כמו גם הציבור ברובו, מנצלים את ימי החופשה האחרונים טרם החזרה ללימודים ולשגרה, לצורך חופשות בארץ ובחו"ל. אך טבעי היה שגם התקשורת תיקח חופשה קצרה מהמחאה ותתרכז בכתבות פיקנטיות כלליות.

אולם המודעות הממלאות את העיתונים על פני עמודים שלימים, והכסף הרב שהן מזרימות, מחייבות את העורכים, הכתבים, הפרשנים ובעיקר את המולי"ם להמשיך ולייצר מידי יום כותרות מחאה רועשות, גם אם מדובר בפייק ניוז על "מחלוקות קשות בין הצבא לממשלה".   

הטיעונים, דמגוגים בעיקרם, נעו השבוע סביב "הוא איבד את זה ואינו כשיר עוד לכהן כראש ממשלה", (כרמי גילון, האיש שכיהן כראש השב"כ ברצח רבין), "נתניהו מסואב, אין אפשרות להילחם עבור דיקטטור" (עמירם לוין, אלוף פיקוד הצפון לשעבר). החרה אחריהם הפרסומאי אילן שילוח מראשי המחאה עם הציוץ הבזוי: "יוני נתניהו הקריב עצמו למען ביטחון המדינה. אחיו, מקריב את ביטחון המדינה למען עצמו". וכך נמשכו להם טיעוני השמאל, המחאה והתקשורת באותו כיוון ובאותו נוסח. כשהם יורדים, הם נופלים מטה עד באר שחת.    

נתניהו שביקש למלט את עצמו לחופשה קצרה, תחילה בנוה אטיב ואחר כך במושב רמות,  נאלץ לקטוע את חופשתו הראשונה לצורך דיון דחוף בקריה, מה שהוליד שמועות רבות על "משהו שמתחולל ומתבשל בגבול הצפון". לאחר הישיבה בקריה, הוציאה לשכת ראה"מ הודעה בה נאמר כי הדיון עסק בהמשך הכשירות הצבאית. ובמילים אחרות (שלא נאמרו) בתופעת הסרבנות והשפעותיה.

אנשי המחאה מצדם, לא נתנו לנתניהו מנוח. הם הגיעו גם לנווה אטיב למרגלות החרמון, וגם למושב רמות בגולן כדי למחות נגדו ולהפריע לו בחופשתו. "לא ייתכן שבזמן שהצבא בהתפרקות, נתניהו מתעסק בחופשות", טען בדמגוגיות, נדב גלאון ("הבן של") מראשי המחאה.

גלאון הגיע בעצמו יחד עם בני משפחתו למושב רמות, מיד לאחר שסיים "משמרת" בקפלן.  "מסירות נפש" של ממש. לדבריו, המארגנים סיפקו הסעות מעשרות מוקדים, למי שרצה להפגין במושב אליו הגיע נתניהו. לא הייתי שם כדי לשמוע את הסיסמאות שלהם, אך מעניין האם החליפו את ה"בושה בושה" ב"חופשה בושה". מציאות כבושה. 

אגב, כאשר גלאון נדחק השבוע להשיב באחד הראיונות עמו, מהיכן הוא מתפרנס, אם כל היום הוא מתרוצץ. הודה כי הוא מקבל כסף מהמחאה "עבור דוברות והסברה". יש מי שעושים כסף (לא מעט) מההפגנות, מה ששב ומוכיח, שאין להם כל סיבה לעצור אותן לטובת פשרה כזו או אחרת.

הסערה והגערה

מחיקה מהירה: נתניהו הצעיר גינה את הרמטכ"ל, אביו ראש הממשלה גיבה את הלוי 

מי שחשב שהגלות במיאמי הרחוקה, שנטל על עצמו מרצון, יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, תרגיע את המערכת ותביא לשקט סביבתי, טעה. הסערה השבוע החלה בעקבות פרסום (הדהוד), שעשה נתניהו הצעיר לכתבה שכתב, איש הליכוד ארז תדמור ברשתות החברתיות.

תדמור שהיה מועמד לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי, תקף את התנהלות הרמטכ"ל, הרצי הלוי, מול סרבנות הטייסים וגורמים נוספים. "כבר חצי שנה שאתה עומד מנגד" כתב תדמור,  "חצי שנה שמשרדי פרסום ובריונים מתוקצבים היטב מסיתים ומדיחים לסרבנות ולאיומי סרבנות, ואתה רא"ל הרצי הלוי לא עשית דבר. לא רק שלא שפטת ולא הדחת אפילו אחד מהמארגנים והמסיתים, אלא שנכנעת להם והפכת לשגריר הסרבנים שדורש מהממשלה להיכנע להם. עשית זאת בחודש מרץ ואתה עושה זאת שוב כעת".

תדמור סיכם את דבריו וכתב: "אל תסתנוור מהכותרות בעיתונים רא"ל הלוי. במבחן ההיסטוריה, כשהערפל יתפזר והאבק ישקע, אתה תיזכר כרמטכ"ל הכושל וההרסני בתולדות צה"ל ומדינת ישראל".

אם הדברים הללו היו נשארים בחותמו של תדמור, איש לא היה מתייחס אליהם באופן חריג. תדמור מוכר כמי שכתב את הספר: "איך תמיד אתה מצביע ימין, ומקבל שמאל". אולם השיתוף שיצר יאיר נתניהו למאמר הזה, גרם לסערה אדירה, ולכותרות ענק: "בנו של ראש הממשלה מכנה את הרצי הלוי – הרמטכ"ל הכושל ביותר".

נתניהו הצעיר מיהר למחוק את דבריו, כנראה בעקבות נזיפה וגערה שקיבל מאביו. אולם הדברים עשו את שלהם. הפרשנות שלוותה לסערה הייתה, שמדובר בפרק נוסף של התנגשות בין צמרת מערכת הביטחון לראש הממשלה וסביבתו.

האופוזיציה עטה על העניין ומיהרה לגנות. גם חברים בממשלה, דוגמת יואב גלנט עשו זאת. הלוי הוא מהקצינים המצטיינים שפגשתי בכל שנותיי במערכת הביטחון, כתב שר הביטחון. כולם חיפשו את תגובת נתניהו, ששהה כאמור בחופשה. "מדוע נתניהו לא מגנה את דברי בנו", תהו. התגובה הגיעה כעבור 24 שעות. 

נתניהו הבהיר כי הוא מקיים יחסים ביטחוניים מלאים עם הרמטכ"ל ומשתף עמו פעולה באופן מלא. תגובתו הייתה אמורה להשתיק את הסערה המדומה. אולם המחאה והתקשורת לא נתנו לה לגווע והמשיכו בהבערתה. בקטע הבא

מסלול התנגשות

אם נתניהו יחליט שוב לפטר את שר הביטחון, לא יחזרו מראות "ליל גלנט" באיילון

מי שקרא את כותרות התקשורת השבוע יכול היה להשתכנע כי נתניהו גמר אומר לפורר את הצבא ויהי מה. הכותרות נעו בשני צירים: מצד אחד "רמטכ"ל תחת מתקפה", כדי להדגיש את היריבות בין ראש הממשלה להרצי הלוי. מצד שני ניסיון לחדד את המחלוקת בין גלנט לנתניהו תחת הכותרת "מסלול התנגשות". התחושה היא שבקרוב מאד נראה שר אחר יושב במשרד הביטחון. 

גלנט היה הראשון לתת גיבוי לצבא ולרמטכ"ל לאחר ההתקפות עליהם (לעיל). נתניהו הצטרף אחריו עם הודעה משותפת של שניהם יחד. למרות כך, היחסים ביניהם לא משהו. המתח כזכור נוצר כאשר שר הביטחון יצא נגד הרפורמה בעוד נתניהו שוהה בחו"ל. יממה לאחר מכן פיטר אותו ראש ממשלה באותו "ליל גלנט" מפורסם. הלחץ הציבורי הכריע את נתניהו, שהחזירו לתפקיד, אך מאז נותרו ביניהם משקעים קשים.   

השנים אמנם ניסו ומנסים לשדר עסקים כרגיל ושיתוף פעולה פורה. אך לאחרונה גוברת שוב המתיחות ביניהם על רקע הדיווחים על המשבר בתוך הצבא, ועל רקע המתקפות של שרים וחכ"ים מהקואליציה דוגמת השר אמסלם וח"כ גוטליב נגד הסרבנות הצבאית.

השבוע ביקר שר הביטחון בבסיס חיל האוויר במצפה רמון ושוחח עם טייסים במילואים ובסדיר. הוא הזהיר אותם מפני פגיעה בכשירות הצבא לנוכח הדיבורים על הסרבנות, ושמע מכמה טייסי מילואים את הסיבות בגינן הן שוקלים "להפסיק להתנדב".

בדבריו, הבטיח גלנט לטייסים שיעשה כל שביכולתו להפסיק את המתקפות עליהם מצד בכירים בקואליציה. "אני פונה לנבחרי הציבור", אמר, "אם אינכם מתאפקים, תתקפו אותי, את שר הביטחון, אני ממונה על הרמטכ"ל ועל מפקד חיל האוויר. תוציאו את הצבא מהדיון הפוליטי".

גלנט מוכיח באמירותיו אלו, שככל שהמתיחות בין בכירי הצבא לראש הממשלה עולה, ברור שהוא כשר הביטחון, יהיה קרוב יותר לעמדת הצבא. לפיכך נראה שההתנגשות בינו לנתניהו היא בלתי נמנעת ועניין של זמן בלבד.

מה שברור הוא, שאם נתניהו יחליט שוב לפטר את שר הביטחון, הרי שהמראות שהיו ברחובות באותו "ליל גלנט" היסטורי, לא יחזרו עוד. אנשי המחאה ובעיקר אנשי 'אחים לנשק' התאכזבו מכך שגלנט לא יצא בתקיפות נגד הרפורמה כפי שציפו, ולכן אינם מתכוונים לצאת שוב ולהפגין לטובתו, אם יפוטר.  "ליל גלנט 2 לא יהיה", הם מבטיחים.

הרצי לא לבד

איומים פוליטיים: לנתניהו יש היסטוריה של יריבויות מול רמטכ"לים ואנשי צבא בכירים

הרמטכ"ל הרצי הלוי, שהיה השבוע בעין הסערה, מונה כזכור לתפקידו הנוכחי בשלהי הממשלה הקודמת, בתקופת ממשלת המעבר. נתניהו לא רצה בו. היה לו מועמד אחר: אייל זמיר, שהיה מזכירו הצבאי בעבר. שר הביטחון הקודם בני גנץ התעקש על הרצי הלוי, והיועצת המשפטית אישרה את המינוי תחת מעטה סודיות של "נימוקים ביטחוניים", שלא פורטו עד היום.

הטענה המושמעת נגד הלוי מסביבתו של נתניהו הייתה, שהוא לא יצא מיד בהתחלה נגד תופעת הסרבנות. בהמשך הבין הלוי את טעותו ואכן יצא חוצץ נגד התופעה הזו. מכיריו של הרמטכ"ל אומרים כי לנתניהו יש מזל שכרגע הלוי מכהן בתפקידו ולא מישהו אחר, דוגמת אביב כוכבי (שבעתיד יכנס למערכת הפוליטית ויתמודד על ראשות הממשלה).

לדבריהם, הלוי הוא ממלכתי ומחושב. אם לא היה כזה, הרי שהיה כבר מזמן מכנס מסיבת עיתונאים בשמונה בערב, מתאר את העובר עליו ועל הצבא ומביא ל'הפגנת מיליון' נגד הממשלה.

אין ברצוננו וגם לא ביכולתנו להכריע במחלוקת בין השניים. אולם חשוב לציין עובדה היסטורית מעניינת: הלוי אינו מקרה בודד ויחיד. לנתניהו יש היסטוריה של יריבויות מול רמטכ"לים ואנשי צבא בכירים. את חלקם ראה כאיום פוליטי עתידי על מעמדו. השמות מוכרים. אמנון לפקין שחק, גבי אשכנזי, בני גנץ, גדי איזנקוט ואביב כוכבי.

אם מפליגים עוד לאחור, אפשר להזכיר גם את יצחק רבין, אהוד ברק, בוגי יעלון, שאול מופז, יצחק מרדכי, אריק שרון, עמי איילון ומאיר דגן. הרשימה עוד ארוכה.

אויבים מרים

אחד אחרי השני: מיהו שר הביטחון היחיד שלא הסתכסך עם נתניהו ולא רב עמו

"אני לא מכיר ולו שר ביטחון אחד ששירת עם נתניהו, לא רמטכ"ל, לא ראש שב"כ או ראש מוסד, שגמרו את זה באופן שבו הם תומכים בו", אמר לא מכבר, בוגי יעלון, אחד מיריביו הגדולים של נתניהו.

יעלון עצמו הפך ליריבו של נתניהו, לאחר שהתבקש לעבור לתפקיד שר החוץ ולפנות את מקומו לליברמן. הוא סירב, התפטר ומאז גמר אומר להילחם בשנוא נפשו, בכל דרך אפשרית: ביבשה באוויר ובצוללות.   

לדעת יעלון, נתניהו מעולם לא סמך על שרי הביטחון שלו. עם כולם הסתכסך ואת רובם פיטר. הראשון היה יצחק מרדכי. נתניהו פיטר אותו לפני תום הקדנציה הראשונה שלו לאחר שראה בו איום פוליטי. מרדכי הקים את מפלגת המרכז, ונקם בו פוליטית בבחירות 99 כאשר סייע לאהוד ברק לנצח את נתניהו.

ברק, עצמו היה בהמשך שר ביטחון בממשלת נתניהו. יחד תכננו לתקוף את איראן ונסוגו ברגע האחרון. כיום הם נחשבים ליריבים מרים ביותר. ברק (בדיוק כמו אולמרט) מקנא בנתניהו, שהיה פקודו בסיירת מטכ"ל ולא ישקוט עד שיראה אותו מחוץ ללשכת ראה"מ. לצורך כך הוא מוכן לעשות הכול, כפי שניתן לראות מהראיונות שהוא מקיים, ומלהט השנאה והקנאה של דבריו.  

הבא בתור היה בוגי יעלון, שכבר הוזכר לעיל, ואחריו אביגדור ליברמן, שהתפטר כעבור זמן קצר והכריז גם הוא מלחמה על נתניהו. אחרי ליברמן הגיע נפתלי בנט, וגם איתו זה נגמר רע על רקע החתירה שלו בעניין המנהרות בעזה ב"צוק איתן".

שר הביטחון היחיד שנתניהו לא הסתכסך עמו, הוא נתניהו עצמו, שכיהן בתפקיד זמן קצר. הבא בתור היה בני גנץ, וגם איתו זה נגמר רע, באי כיבוד הסכם הרוטציה (ולא משנה מי אשם). ימים יגידו האם גלנט ייכנס לרשימה הארוכה הזו, והאם יהפוך להיות אויבו המר של נתניהו, מתחרה ביעלון ובברק.      

פרשן מדושן 

מי הם ארבעת האנשים היחידים שמחזיקים במספרים המדויקים של נתוני הסרבנות

למחלוקת הנוכחית בין גלנט והרצי הלוי לנתניהו, משתרבב הוויכוח האם כשירות הצבא כבר נפגעה כתוצאה מהליכי הרפורמה, ועד כמה היא קרובה.

בסביבתו של נתניהו מדגישים כי הדיווחים על הפגיעה בכשירות הצבא, לא נועדו לעצור את החקיקה אלא להפיל את הממשלה ולהקדים את הבחירות. לפיכך הם רואים את הקריאות לעצור את הרפורמה למען הצבא כמניפולציה פוליטית ותו לא. זו הסיבה שנתניהו חוזר בכל הזדמנות על קריאתו להותיר את הצבא מחוץ לתחום הפוליטי.

גם הפרסום השבוע על כוונתם של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד לצאת בהודעה משותפת נגד הרפורמה, הכעיסה מאד את לשכת ראש הממשלה, אף שמהר מאד התברר כי שוב מדובר בפייק והמצאה תקשורתית.  

מבחינת נתניהו, כל הדיבורים על אי כשירות של הצבא דולפים החוצה ומסבים נזק ביטחוני אדיר ממדים. האויב, במקרה זה נסראללה, מנצל כל פיסת מידע פנימית לצורך כוונותיו העתידיות. מנהיג החיזבאללה עוקב, מדושן עונג אחר הנעשה בישראל, והפך להיות פרשן פוליטי צבאי כשהוא מנתח את המהלכים הישראלים, ואינו מהסס לשתף את כולם במידע שצבר.

"המצב הנוכחי של הצבא הישראלי הוא הגרוע ביותר בהשוואה לכל זמן. זה מה שאומרים בישראל וזה מה שאומרים בשיחות אצל ראש הממשלה, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר", התבטא השבוע מנהיג החיזבאללה באחד מנאומי הרהב שלו. בעבר אפשר היה לומר שהוא מנהל מלחמה פסיכולוגית. הפעם הוא נסמך על נתונים גלויים לעין. 

זו אפוא הסיבה שנתניהו ממעט לכנס את הקבינט, וגם אינו רוצה לעסוק בנושא בשום פורום. השבוע זה נכפה עליו בדיון חשאי שנערך בוועדת חוץ וביטחון בהשתתפות בכירי הצבא. מסקנת הדיון הייתה, שכרגע אין בעיה של כשירות הצבא, אבל בעתיד זה בהחלט עלול להיות.

עוד התברר כי הנתונים האמיתיים על היקפי אי ההתייצבות בצבא – "הפסקת התנדבות" בלשון מכובסת לסרבנות, ידועים רק לארבעה אנשים בלבד: ראש הממשלה, שר הביטחון ושני המזכירים הצבאיים של שני האישים. מדי שלושה ימים מועבר דיווח עדכני על המצב לארבעה האלה ופעם בשבוע נעשית הערכת מצב מקיפה. כל הדיווחים עולים על הכתב ומקוטלגים כ"סודיים ביותר".

סוללים ומייללים

אין דבר יותר מגוחך מהעתירה שהגישו אתמול אנשי המחאה נגד סגירת כבישים לשעתיים בת"א

הבה נתאר לעצמינו מה היה קורה בקדנציה הקודמת של ממשלת לפיד-בנט, אם בתוך שבוע אחד דירוג האשראי היה נשאר גבוה ללא ירידה. אם הייתה נרשמת עליה בצמיחה של שלושה אחוזים. אם הייתה ירידה באינפלציה. אם היו מדינות חדשות שמעבירות את השגרירויות לירושלים פרגוואי ואורוגוואי. במקרה כזה היו לבטח חגיגות גדולות של דוברי הממשלה והתקשורת סביב ההצלחה הכבירה של לפיד ובנט.

והנה כל זה קורה השבוע בממשלה הנוכחית, והכל עובר בדממה יחסית. התקשורת שותקת כמובן ואינה מעניקה קרדיטים למי שצריך.  למרבה הפלא גם דוברי הממשלה השונים, אינם יוצאים במחול. במקום להציג את הנתונים בגאון, הם מתחפרים עדיין סביב הרפורמה והמחאה.

בכל מקרה סוכנות פיץ', האחראית לאי הורדת דירוג האשראי של ישראל, אכזבה קשות את אנשי המחאה, הכלכלנים השונים והפרשנים, שלא הפסיקו לייצר תבהלה סביב הכלכלה. כל התחזיות שלהם נסדקו והתנפצו כמו שמפוצצים בלון. כל האוויר יצא החוצה ולא נשאר דבר מכל טיעוניהם. לא צונאמי מדיני ולא שואה כלכלית.

אם בכל זאת, נרשמה התייחסות תקשורתית, הרי שהיא הייתה מסויגת תוך ניסיון למצוא פגם בכל דבר שתואר כהצלחה. "המשק אמנם צמח אך פחות מהפוטנציאל", כתבו הפרשנים הכלכליים. "דירוג האשראי אמנם לא ירד, אבל יש אזהרה שאולי ירד בעתיד בגלל הרפורמה", הסבירו הכתבים הכלכליים. "זה נכון שמתקדם הסכם עם סעודיה, אבל לא בטוח שהוא יהיה טוב לישראל", פרשנו הכתבים המדיניים, שחוששים כמובן מהישג מדיני אפשרי של נתניהו.

רמת הטירלול עולה ומטפסת כל יום לשיא חדש, אך אתמול היא הגיעה לשיא בלתי יאומן, עד שקשה שלא לחייך לנוכח הדברים.

מדובר בעתירה שהגישו ראשי המחאה "כוח קפלן" נגד סגירת כבישים בתל אביב לשעתיים, בעת שנתניהו הגיע לחנוך את הרכבת הקלה. אתם מבינים: אנשי המחאה שחוסמים באלימות כבישים, ומשבשים את החיים לנוסעים בנתיבי איילון, אינם מתביישים להגיש עתירה מגוחכת נגד חסימת כבישים נדרשת (מטעם השב"כ) למשך שעתיים.

לפריווילגים מותר הכל. הם הרי הקימו את המדינה והם סללו את הכבישים. אז מי שסולל מותר לו להשתולל, וליילל (דמוקרטיה", "דמוקרטיה") הגיון צרוף.

אפשר לזלזל באנשי המחאה ואפשר להגיד עליהם מה שתרצו. אולם אי אפשר ליטול מהם את חוש ההומור המפותח.

אלופים בשנאה

מה מאחד את עמירם לוין, יאיר גולן, עמוס מלכה, רם בן ברק וביטחוניסטים נוספים במיל'?

הסערה השבועית שייכת להתבטאות של לוין (לא יריב), עמירם. אלוף פיקוד הצפון לשעבר, ששירת גם בסיירת מטכ"ל, וגם כמשנה לראש המוסד, הרשה לעצמו להתבטא באופן קיצוני ביותר, שמעיד יותר מכל על האיש עצמו. 

"התהליכים המתרחשים כאן מזכירים את גרמניה הנאצית", אמר האלוף במיל'. "56 שנים אין דמוקרטיה באיו"ש, אלא אפרטהייד מוחלט. צה"ל שבעל כורחו צריך להשליט שם ריבונות , נרקב מבפנים, עומד מהצד, מסתכל על הפורעים המתנחלים ומתחיל להיות שותף לפשעי מלחמה, אלו תהליכים עמוקים, אנחנו מרקיבים את צהל והחברה הישראלית".

המראיין חידד את אוזניו ותהה: האם מה שמתרחש כאן מהווה תזכורת לימים הללו במדינות אחרות בהיסטוריה?  "בוודאי, אחד לאחד" ענה האלוף במיל'. דבריו הזכירו "אחד לאחד" את התבטאותו בעבר של אלוף במיל' נוסף, יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, שדיבר בדיוק כך עם אותם מילים על אותם "תהליכים". 

אין זה השימוש הראשון שעושה לוין במוטיבים הלקוחים מתקופת השואה. לא מכבר השווה את מה שקרה בחווארה ל"ליל הבדולח". הכותרות שניתנו לדבריו הנוכחיים, כמו אלו בעבר היו בהתאם. האלוף במיל' זקוק כנראה לתשומת לב, והוא קיבל אותה במנות גדושות גם באל -ג'זירה ובכלי תקשורת רבי תפוצה נוספים במדינות ערב. ההשוואה של צה"ל לגרמניה הנאצית זכתה שם כצפוי לתהודה רבה ולכותרות ענק.   

לוין לא חסך גם במילים קשות ביותר נגד נתניהו. נראה שהאלופים במיל' מתחרים זה בזה, בדברי הגידופים נגד ראש הממשלה. האלוף במיל' עמוס מלכה, ראש אמ"ן לשעבר, היה גם הוא בוטה השבוע כאשר הגדיר את נתניהו כ"סיכול לביטחון המדינה".  בשבוע שעבר זה קרה לטייס בדימוס עו"ד עופר ברטל, שאמר כי "נתניהו מרגל איראני".

מי שלא נותר מאחור הוא סגן ראש המוסד לשעבר, ח"כ רם בן ברק מ"יש עתיד", שאמר השבוע כי "נתניהו גורם נזק גדול יותר מהאיראנים, איתם לפחות אנחנו יודעים להתמודד". חברו למפלגה, איש ביטחון נוסף, ששירת בעבר בצמרת המשטרה, ח"כ יואב סגלוביץ', תרם נופך משלו: "נתניהו הוא אסון גדול למדינת ישראל, נכון לרגע זה".

כאשר שומעים את כל האלופים ואנשי הביטחון הבכירים לשעבר, מתבטאים באופן דומה כאילו חטפו להם את המדינה, ומבחינתם שהיא תעלה באש ותישרף, אי אפשר שלא להיזכר בדברי ח"כ אחמד טיבי, שאמר בעבר בכנסת: "אם כך נראים אנשי הביטחון הבכירים שלכם מהצבא, מהשב"כ ומהמוסד, אני לא מבין למה אנחנו הערבים פחדנו מכם כל השנים".

ולנו לא נותיר אלא להוסיף: אם אלו אנשי הצבא הבכירים ביותר שהחזיקו בעמדות מפתח בצבא במוסד, בשב"כ, באמ"ן, ובחיל האוויר, ואם כך הם מדברים ומתנהגים, הרי שזה רק מחזק בקרבנו את האמונה, עד כמה אנו חיים בניסי שמיים ועד כמה צריך להתפלל הלאה. אם ד' לא ישמור עיר… במוחש ממש.

"אחים לקרב" 

כך פועל הארגון האלים ביותר שמוביל את המחאה וכך פעלה "כתבת התרבות"

"פלוגות האגרוף" שימשו בזמנו את אבא חושי ר"ע חיפה לשמור על הסדר באירועים ציבוריים. פלוגות אלו הוקמו עוד קודם כזרוע ביצועית-פוליטית של ההסתדרות עד שנות ה-60 נגד כל מי שהמרה את החלטות ההסתדרות. בהשאלה, ניתן לקבוע שפלוגות האגרוף של היום הם אנשי "אחים לנשק", הכוח המרכזי שמוביל את המחאה. אין גבול לאלימותם, והכל כמובן בחסות הדמוקרטיה, תוך שהם משגרים לאולפנים אנשים מטעמם שמנסים בצחצוח לשון להכשיר את מעשיהם האלימים.

השבוע פרסם הארגון פוסטרים של גלנט וסמוטריץ' עם עיגולים כסימונים של מטרות ירי. אף שמאוחר יותר הם התנצלו וניסו להסביר שלא התכוונו, הרי שמדובר על מגמה מתמשכת של אלימות. מדובר בארגון קיצוני ביותר שפועל בשיסוי ובקיטוב באופן רדיקאלי להפלת הממשלה. נקל לתאר מה היה קורה לו היה קם כזה ארגון מצד ימין. במקרה כזה, לא היה יום ללא כותרות ענק נגד "הימנים האלימים המשליטים אימה ופחד בכוח הזרוע". הדבר לא מונע כאמור מהתקשורת להעניק זמן מסך ללא הגבלה לאנשי אחים (פחים) לנשק.

אנשי הארגון הזה לא בוחלים כאמור בשום צורה של אלימות. כך היה עם הפוגרום והמחסומים שעשו במשרדי קהלת, כך פעל אחד מהם כאשר השליך שטרות כסף על חרדים כדי ליצור פרובוקציות, כך הם עשו אנשים (שלבשו חולצות אחים לנשק) כאשר ניפצו שמשת חלון של רכב עם אמא וילדים, וכך הם נהגו גם נגד פעילי שמאל אחרים, "הגוש נגד הכיבוש" כאשר חשבו שהנפת דגלי פלשתין אינה משרתת את מטרתם באותה הפגנה. 

השבוע הרחיבו את מחאתם ועלו לקו אוטובוס באזור חרדי תוך שהם נוהגים בפרובוקציות בזויות ביותר, המעידים עליהם עצמם.

מי שאינה שייכת לארגון הזה, אף פעלה גם היא באופן מתריס, היא כתבת חדשות 13 נריה קראוס, שמתהדרת בתואר "כתבת תרבות". קראוס עלתה למטוס בארה"ב וצייצה ברשתות החברתיות על "חרדים שרצו שהיא תעבור מקום בטיסה בגלל שהיא אישה". התגובה שלה הגיעה ליותר ממיליון אנשים וברור לכל מה היא גורמת ומעוללת.

עד מהרה התברר שלא מיניה ולא מקצתיה. האדם שישב לידה סיפר כי ביקש ממנה בסך הכל לעבור מקום אחד באותה שורה כדי שהבן שלו וחברו יוכלו לשבת יחד. "היא ראתה את הכיפה על ראשי והחלה לצעוק: אפליה אפליה". הסברתי לה את בקשתי, אך היא התעקשה לקרוא לדיילת, וזו מצידה רצתה לעצור ולבטל את הטיסה אם אכן מדובר ב"אפלייה". לאחר שהדיילת הבינה את שארע, הטיסה לא בוטלה. מי שמחכה להתנצלות של "כתבת התרבות", שימשיך לחכות.

"מקצועי ולא פוליטי"

מתי יעלה חוק לימוד בני הישיבות, האם הוא קשור לרפורמה וכיצד מתכוננים לבחירות ברשויות?

את ח"כ הרב גפני תפסנו שלשום, כאשר ירד מירושלים לאחר שסיים דיון בוועדת הכספים בראשותו, שעות ספורות לפני שמחת אירוסי נכדתו (מזל טוב).

קוראי המדור לבטח הרגישו בעובדה, שזה זמן לא בקשנו לראיין כאן את ח"כי דגל התורה, כדי להימנע מעיסוק פומבי עמם בנושאי הרפורמה המשפטית. זאת מתוך הבנה והנחייה, שהדבר אינו קשור לציבור החרדי בשום צורה. הדבר היחיד שחשוב לכולנו, הוא המשך לימודם של בני הישיבות ואברכי הכוללים ללא הפרעה. אם אפשר להגיע לכך ללא פסקת התגברות וללא חוקי רפורמה אחרים, מה טוב. הדבר כזכור הובהר היטב במאמר המערכת ביתד נאמן, דבר שיצר תהודה רבה והוביל את כל המערכות לנהוג בהתאם.

הסיבה שבקשתי לדבר עמך ולצטט את דבריך, אלו הפרסומים השבוע, על קידום החוק להמשך לימודם של בני הישיבות, מה שהתקשורת מכנה "חוק הגיוס", אני אומר לח"כ הרב גפני בפתח שיחתנו, ושואל: עד כמה נכונים הפרסומים על הווטו שהטלתם למנוע את המשך הרפורמה, עד שיעבור חוק הלימוד של בני הישיבות?

"אני יודע שרבים כותבים דברים כאלו ואחרים, שלמרביתם אין קשר למציאות, כפי שהיה גם השבוע", אומר הרב גפני ומיד מבהיר: "יש סיכום ברור שבתחילת מושב החורף יעלה החוק המכונה 'חוק הגיוס' שלא באופן פוליטי אלא מקצועי. החוק הזה נולד במשרדי הביטחון והאוצר ויש לו תהליך ברור".

במהלך השיחה, חוזר הרב גפני ומדגיש שאין מדובר בחוק פוליטי אלא בחוק מקצועי. "אמרתי השבוע לנתניהו, שכל הפרסום של הנושא מיותר, כיון שזה לא חוק פוליטי. יש עובדות. יש סיכומים. החוק המקצועי הזה יעלה בכנס החורף של הכנסת".

האם הוא יעלה במהלך מושב החורף, באופן שנתניהו יוכל שוב לדחותו, אני תוהה. "החוק הזה יעלה בפתח מושב החורף", מדגיש בפסקנות הרב גפני. ומה באשר לווטו שהטלתם, או לא הטלתם על המשך הרפורמה, אני מנסה לחדד. "כל נושא הרפורמה אינו רלוונטי כרגע. לא עוסקים בזה עכשיו ואין כאן שום התניה", סוגר גפני את הדיון בנושא. 

האם לדעתך, היעד הבא של אנשי המחאה יהיה הפעלת הרכבת הקלה בשבת רח"ל? אני עובר לנושא נוסף. "זה לא קשור למחאה. יש סטטוס קוו ארצי. אם המחאה תפגין נגד זה, הם יכולים להפגין נגד כל מה שהוסכם עליו בעבר, ואני לא חושב שהם יעשו זאת".

ומה באשר לבחירות המוניציפאליות. עד כמה למחאה תהיה השפעה על תוצאותיה והשלכותיה? "לא תהיה לזה השפעה ארצית, אלא רק בכל מקום ומקום. המחאה תנסה לייצר כותרות בכל הערים, ספק רב עד כמה תהיה לה השפעה".

ואי אפשר בלי דגל התורה. האם התחלתם להיערך לבחירות? "בוודאי שהתחלנו. אנו על זה וכבר עובדים ללא הרף", אומר יו"ר דגל התורה. ומתי נדע על המועמדים לראשי הערים, עם מי הולכים, היכן הולכים לבד והיכן ביחד, אני שואל ומבין שלא אקבל תשובה מפורטת. "לאחר שנקבל את ההנחיות, וכאשר יגיע המועד נודיע. שום דבר לא יישאר בלתי פתור ובלתי ברור", מאשר הרב גפני (כצפוי) את מה שחשבתי. בראיון הבא, לבטח נתעדכן יותר בכל שלל הנושאים. שבת שלום וחודש טוב. אלול.