חודש: ינואר 2024

זה היום השלישי ברציפות, הגיעו מפגינים – ובהם משפחות חטופים – למעבר כרם שלום שדרכו נכנסות משאיות עם סיוע לרצועת עזה, והחלו לחסום את מעברן מבלי המשטרה מנסה לפנות את המפגינים. כתוצאה מכך חצי מהסחורות לא נכנסות לעזה.

גורם מדיני בכיר כעס על השר לביטחון פנים איתמר בן גביר שהורה למשטרה שלא תמנע את פינוי המפגינים. "החלטת המשטרה לאפשר את חסימת המשאיות היא החלטה פוליטית של השר איתמר בן גביר שנועדה לפגוע בהחלטת הקבינט. בסוף כבר שלושה ימים החלטת הקבינט לא מבוצעת. המסרים האמריקניים התחילו להגיע, הם רואים בזה דבר שצריך למצוא לו פתרון מיידי ולא סובל דיחוי", כך הגורם לוינט. לפי הגורם, רוב המפגינים בימים האחרונים בכרם שלום אינם קשורים למשפחות החטופים.

בארגון "צו 9 ", שמארגן את החסימות אמרו כי "על אף מזג אוויר הגשום הגיעו פעילי התנועה ובני משפחות החטופים אחרי הליכה ארוכה בשדות, כדי לעקוף מחסומים רבים, למעבר כרם שלום וחסמו את שיירות המשאיות שבדרכן לרצועת עזה כאספקה וסיוע לחמאס. מאות פעילים נוספים מכל רחבי הארץ עושים את דרכם למעבר כרם שלום".

בשיחה שנערכה הלילה בין שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין לשר הביטחון יואב גלנט, הדגיש אוסטין את החשיבות של "העברת הסיוע ההומניטרי לעזה, ללא הפרעה"

פרופ׳ שקמה ברסלר פנתה הבוקר לח״כ טלי גוטליב באמצעות פרקליטיה, עוה״ד עידן סגר ואוהד רוזן, בדרישה שתודיע כי היא מוותרת על טענה לחסינות פרלמנטרית על הפצת שקרים וקונספירציות בזמן מלחמה המהוות פגיעה חמורה בבטחון המדינה. "דבריה של גוטליב פוגעים פגיעה קשה באנשי שירות הביטחון ובבטחונם של בני משפחותיהם", כתבה ברסלר מובילה המחאה נגד הרפורמה.

במכתב נכתב כך: ״בלב המעשיה שפרסמת בעניין מרשתנו – במטרה לגרוף הון פוליטי על גבה – מיקמת את בן זוגה. היותו עובד ציבור, המנוע מלהגיב על שקרייך הבוטים, הפכה אותו למטרה נוחה לתאוריות הקונספירציה ההזויה שבחרת להפיץ ולטפח, בכוונה לפגוע במרשתנו".

ברסלר מוסיפה: "הדברים מובאים לאחר מופע האימים של נתניהו בקבינט אמש, שבוחר ביודעין ובכוונת מכוון להפקיר את בטחונם של אנשי שירות הביטחון ופוגע בבטחונם שלהם ושל בני משפחותיהם.

טלי גוטליב כתבה בתגובה: "שקמה ברסלר, זאת שהסיתה וקרעה את העם הזה, החלישה את מעמד עם ישראל, השוותה את הימין לנאצים. זו שאמרה שבספטמבר לא יהיה מודיעין ולא חיל אויר, פרסמה כי פנתה אלי שאסיר חסינות. ברור שלא אסיר חסינות! רק לא ברור לי איך אחרי ההסתה וההמרדה שלה היא לא נחקרה עד היום מעניין מאד מי שומר עליה".

הבקשה הגיעה בעקבות תיאוריה שפרסמה גוטליב לפיה בן זוגה של שקמה של ברסלר שעובד בשב"כ שוחח עם יחיא סינוואר לפני המתקפה. גוטליב טענה כי ראש המוסד דדי ברנע נפגש עם שקמה ברסלר ערב המתקפה דבר שהוכחש בתוקף על ידי ברנע.

יש לציין כי ברסלר הזהירה חודש קודם המתקפה כי נתניהו יישאר בלי צבא, כפי שאכן אירע ב-7 אוקטובר.

ישראל חתמה על עסקת נשק גדולה מול ארצות הברית ובמסגרתה ישראל תקבל מספר רב של כלי טיס וכמות גדולה של תחמושת, כך מדווח ניר דבורי בערוץ 12.

מדובר בעסקה בסדר גודל יוצא דופן, בזמן שהמלחמה בעזה נמשכת – וגם הלחימה בצפון.

העסקה נחתמת ביממה האחרונה בוושינגטון, כאשר משלחת של משרד הביטחון – ובה גם האלוף אייל הראל, ראש אג"ת (אגף התכנון) בצה"ל – חותמת על העסקה מול האמריקנים. 

במסגרת העסקה יועברו לישראל:

• טייסת מטוסי F35 (עשרים וחמישה מטוסים)
• טייסת F15 AI (עשרים וחמישה מטוסים)
• טייסת אפאצ'י (לפחות 12 מסוקי קרב)
• אלפים רבים מאוד של חימושים צפויים להגיע כבר בימים הקרובים.

העסקה סוכמה ואספקת המטוסים תסופק בהקדם האפשרי, גם מתוך הצבא האמריקני.

החימושים צפויים להגיע בתוך ימים.

גורמים במשלחת הישראלית אומרים: "מדובר בעסקה דרמטית ממש. ישראל מבקשת מהאמריקנים תיעדוף באספקה, נוכח התפתחות המערכה והאפשרות שתתפתח למלחמה רב-זירתית".

יו"ר ש"ס אריה דרעי התייחס בראיון ב'קול ברמה' לחשש מהסלמה בצפון ופתיחת מלחמה שתוכל לשתק את מדינת ישראל.

״המצב הביטחוני בדרום ובצפון מדיר שינה בעיני. לצערי התחלתי להיעזר בכדורי שינה כדי להירדם בלילה״", הודה דרעי שנחשף בישיבות הקבינט לתחזיות אימים.

"מה שאוכל לומר, שכל החלטה שתחייב אותנו לעצור את המלחמה ולהוציא את כל כוחות צה"ל מהרצועה ושהחמאס ימשיך לשלוט שם – אני אתנגד", הוסיף. דרעי תקף גם את הביקורת של חמאס על דברי נתניהו למשפחות החטופים: "על מה הזעם של קטאר? הם הרי בנו את החמאס! במימון שלהם הם בנו את מבצר הטרור הכי גדול. תחנת אל-ג'זירה שבשליטתם זו תחנת ההסתה הגדולה ביותר. זה שהיא רוצה כעת לתווך בעסקת החטופים לא אומר שהפכנו להיות ידידים שלהם ולא יודעים מי הם בדיוק. אם הם לא רוצים להצטייר כחמאסניקים ותומכי רוצחים לפחות שיפעלו להשיב את החטופים. לא צריך להתרגש מהם".

דרעי סיפר בריאיון גם על ההתייעצויות עם הרבנים: "מכיון שאני הנציג החרדי היחיד בקבינט הביטחוני, ומכיון שאני מאמין בכוח הלימוד והתפילה, הגעתי לאדמו"ר מגור ולעוד גדולי ישראל כדי להציג להם את המצב הבעטחוני האמיתי של עם ישראל, כדי שהם יטכסו עיצה כיצד לעורר את עם ישראל, אילו תקנות או עצרות תפילה לעשות".

דרעי התייחס גם לבחירות המוניציפליות: "לפני המלחמה ניסיתי לעשות שלום. אצלי במרפסת ישבו ראשי אגודת ישראל ודגל התורה והצעתי מתווה איך הולכים לבחירות בלי מחלוקות. זו היתה תקופה של ההפגנות על הרפורמה המשפטית והצעתי ללכת באחדות. לצערי לא שמעו לי ואני אומר זאת בכאב גדול. אני מאמין שאם היום היו פותחים את הרשימות היה יותר סיכוי לשלום. בכל מקרה, הנחתי את כל נציגי ש"ס לא להתעסק בקמפיינים ולא בדברים מעוררי מחלוקת. זה לא הזמן לכך".

ל'המחדש' נודע כי מקורבי דרעי מדברים על כך שמלחמה בצפון היא עניין של זמן לאור המשך ההתכתשות ההולכת וגוברת בין הצדדים.

יש לציין כי משרד הבריאות נערך בחודש האחרון לקליטת אלפי פצועים והכין לצורך כך מיטות בחניונים תת קרקעיים במספר בתי חולים כפי שהיה בתקופת מגיפת הקורונה.

שר הביטחון גלנט למזכיר ההגנה האמריקני אוסטין: ״ללחץ האמריקני יש חשיבות רבה במאמצים להחזרת החטופים״

שר הביטחון יואב גלנט, שוחח הלילה עם מזכיר ההגנה האמריקני הגנרל לויד אוסטין. השר גלנט סקר בפני המזכיר אוסטין את התקדמות הלחימה לפירוק החמאס ברצועת עזה, שמתמקדת כעת במרחב ח׳אן יונס.

שר הביטחון הביע את הערכתו בפני הממשל האמריקני ומשרד ההגנה על המעורבות במאמצים השונים להשבת החטופים. השר גלנט הדגיש כי ללחץ האמריקני יש חשיבות רבה במאמץ זה.

השניים שוחחו על המשך התוקפנות של חיזבאללה בגבול הצפון. שר הביטחון גלנט הדגיש כי המשך התוקפנות וסירוב חיזבאללה לנסיגת כוחותיו ממרחב הגבול מגבירה את המתיחות הביטחונית, ומקטינה את האפשרות להגעה לפתרון מדיני בסוגיה – למרות תמיכתה של ישראל בפתרון זה.

שר הביטחון הודה למזכיר ההגנה אוסטין על תמיכתו האישית בביטחון ישראל ובהשגת מטרות המלחמה, והביע את הערכתו על הפעולות האמריקניות השונות לחיזוק היציבות האזורית במזרח התיכון.

הנקישות והחששות

השבוע הקשה ביותר: 24 נקישות בדלתות, שהפכו ברגע אחד את החיים של יושבי הבית

אזלו המילים ונגמרו האמירות לתיאור המצב וכל המתרחש סביב המלחמה בעזה וסביב החטופים. כל שבוע מזמן לנו עוד כותרות על הלחימה והשלכותיה ועוד דיווחים על החששות בעניין גורל החטופים, אותם שעדיין נותרו בחיים. אך נדמה שעל דבר אחד אין חולק: השבוע החולף היה הקשה ביותר לצבא ולציבור, מאז החלה הכניסה הקרקעית פנימה לרצועה.

האסון בו נהרגו 21 החיילים, כ-500 מטרים ממערב לקיבוץ כיסופים, סמוך ממש לגבול הרצועה, ואך שעות בודדות קודם, שלושה קצינים שנהרגו בתקרית בחאן יונס, העלו את מספר ההרוגים ל-24 בתוך יממה אחת. מספר כזה של הרוגים ביום אחד הוא בלתי נתפס.

זה כבר לא "הותר לפרסום" של שם אחד, שניים או שלושה, כפי שלצערנו הגדול התרגלנו לקבל בכאב. הפעם מדובר היה ברשימה ארוכה ארוכה, בה פירטו את שם ההרוג, גילו, מקום מגוריו, וכמה ילדים הותיר אחריו, במיוחד שרוב ההרוגים השבוע היו חיילי מילואים בעלי משפחות.

24 נקישות בדלתות, שהפכו ברגע אחד את החיים של יושבי הבית. הלב נקרע לרסיסים למשמע סיפורי המשפחות על יקיריהם, כל אחד והסיפור שלו. לוויה רודפת לוויה, אסון רודף אסון. יתומים שלא יכירו את אביהם, אלמנות שמבכות את בעליהן. הורים ששיכלו את בנם. לב מי לא יכאב.

"כשאני נדרש בתקופה זו להגיע למישהו לביתו, אני נוקש באופן הכי מוזר ומשונה שיכול להיות, כדי שלא יחשבו שזו הנקישה הרשמית שאינם רוצים לקבל", סיפר השבוע ח"כ מתן כהנא מ"המחנה הממלכתי". החשש מהנקישות הללו, גרם למשפחות רבות שבניהם נלחמים בעזה, להציב בפתח הבית שלט: "נא לא לנקוש בדלת". 

בכל מקרה, קשה ואין להשלים עם התשובה הפשטנית שניסו כמה לספק ש"ככה זה במלחמה", ו"אלו החיים" ולעבור לסדר היום לאחר האסון. גורמי ביטחון ציינו כי אירוע שכזה שמתרחש בפעולה מבצעית שגרתית יחסית סמוך מאד לגדר, של פיצוץ שני מבנים, מחייב בחינה לעומק של סדר הפעולות, האופן בו בוצע הפיצוץ, האם נשמרו כל אמצעי הזהירות, האם כמות האנשים בתוך הבתים הייתה נדרשת ומה ניתן לעשות כדי שהדבר לא יחזור.   

השמועות והמשפחות

מה השתנה מאז ועד היום: בין האסון הנוכחי לאסון המסוקים לפני 26 שנים

כמו בכל אסון בסדר גודל שכזה, יש צורך להתמודד מול גל השמועות שמסב צער רב למשפחות. בהעדר הודעה רשמית של דובר צה"ל, מסתמכים מפיצי השמועות על חברים וקרובים במערך הלחימה, בדרג הביטחוני, ובשאר דרגי העורף שקשורים לאירועים הללו. המספרים שעברו ברשתות השונות, דיברו על 29 הרוגים ורק הגבירו את החרדה בקרב המשפחות שטרם קיבלו את ההודעות הקשות.

אי אפשר היה שלא להיזכר בסיפור של רונה רמון ז"ל אלמנתו של האסטרונאוט אילן ז"ל, שסיפרה כי התוודעה על מות בנה, טייס הקרב אסף, בתאונת אימונים, כאשר ראתה מול ביתה צלמים ותקשורת. "האם זו הדרך בה הייתי צריכה להבין על מות בני", קוננה אז.

"מאחורי השמועות יש משפחות", התחנן השבוע דובר צה"ל בפני הכתבים ומפיצי השמועות, כאשר הדף את המספרים המוגזמים שנזרקו לחלל האוויר. הדבר הזכיר את דרך ההתמודדות של הצבא ב"אסון המסוקים" שארע לפני 26 שנים בסוף חודש שבט תשנ"ז.

באותו אסון נורא התנגשו שני מסוקים של חיה"א הישראלי זה בזה מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים לפעילות מבצעית במוצבי צה"ל שברצועת הביטחון, דלעת ובופור שבדרום לבנון.

אחד המסוקים התרסק בחצר מבנה ששימש כצימר לנופשים במושב שאר ישוב, והשני התרסק בסמוך, בערוץ נחל בין שאר ישוב לקיבוץ דפנה. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. 8 מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים.

האסון ארע בשעות הערב, ודובר צה"ל דאז עודד בן עמי, פנה לכל הכתבים והצלמים שלא להעביר למערכות שום חומרים ותמונות, כיון שתרמילי החיילים נושאים את שמותיהם, ואסור שהמשפחות יגלו בדרך זו על מות יקיריהם.

"טסתי עם הרמטכ"ל דאז אמנון שחק, למקום האירוע ותוך 50 דקות הגענו לשאר ישוב ושמענו דיווח פנימי שכל ה-73 חיילים שהיו על המסוקים נספו", נזכר השבוע בן עמי. "התקשורת החלה ללחוץ, ולא נותרה לנו ברירה, אלא להוציא הודעה כי נספו 73 חיילים וממש עכשיו נמסרות הודעות למשפחות. באותו ערב ניתנה גם פקודה מהרמטכ"ל לכל החיילים ששהו בלבנון להתקשר הביתה ולהרגיע את בני המשפחות".

"זה היה משהו חריג מאד, כי אי אפשר היה לעצור את הפרסומים והשמועות", ממשיך ונזכר בן עמי. מה שברור שבמצב הנוכחי היום, כאשר לכל אחד יש נגישות וזמינות לכל אירוע, קשה עד בלתי אפשרי לעצור את השמועות.

במקביל, גם לתקשורת יש במקרים כאלו קודים משלה וכאשר היא מדווחת (כפי שעשתה ביום שני) על "קרבות עזים" ברצועה, כולם כבר מבינים היטב, מה עומד מאחורי הדיווח הזה.   

קרועים בצרה

משפחות ההרוגים דורשות להמשיך בלחימה; חלק ממשפחות החטופים דורשות לעצור

יש שמנצלים את האסון הנורא השבוע ואת האבדות הרבות והכואבות כדי להעצים את המחלוקת על המשך הלחימה. לא במקרה הם משתמשים במילה "להעצים", כהשאלה נגטיבית מול "עצימות המלחמה". לצורך כך הם מגייסים את תקדימי העבר במלחמת לבנון, שבה "אסון המסוקים", שהוזכר כבר לעיל, היווה את הזרז לנסיגה החד צדדית מלבנון.

הוויכוח נחצה במידה רבה בין ימין לשמאל. נתניהו שמוביל את טענת הימין, מצהיר כי החמאס סופג אבדות רבות ויש להמשיך ולהכות בו עד שתגיע נקודת השבירה, שתוביל בסופו של דבר לעסקת שחרור החטופים בתנאים שאפשר לקבל. גם גלנט, שהפך לבר פלוגתא של נתניהו כמעט בכל נושא, מסכים עמו לחלוטין בנקודה הזו.

מנגד, בשמאל מאשימים את נתניהו בשיקולים פוליטיים, תוך טענה שהוא תומך בהמשך הלחימה רק כדי לשרוד פוליטית. לפיכך הם תומכים בהפסקת הלחימה ובביצוע עסקה מהירה לשחרור החטופים בטרם ימותו בשבי או ייעלמו.

לפי הנתונים שבידי הצבא, 30 חטופים מתוך 136 שמצויים בידי החמאס כבר אינם בחיים, וייתכן שהמספר האמיתי גדול אף יותר. "כל יום שעובר מסכן עוד יותר את חיי החטופים", אומרים משפחותיהם בכאב רב, אך שוגים בכך שהם נותנים לאנשים פוליטיים, שכל רצונם מסתכם בהדחת נתניהו, לנהל אותם. 

הוויכוח האם לעצור את הלחימה או להמשיכה עובר לפסים עצובים וכואבים בבתי העלמין מחד, ובכיכרות ההפגנות של משפחות החטופים מאידך. 

מי שנהרג לו חייל, צועק שלא לעצור את הלחימה, כפי שהיה השבוע באחת ההלוויות, כאשר אח של חייל שנהרג באסון המבנים, צעק בסערת רגשות לשר גנץ, שנטל חלק בהלוויה: "אח שלי לא מת לחינם, אל תעצרו את המלחמה"!

מאידך מי שיש לו בן משפחה חטוף, צועק שיש לעצור את הלחימה. מדובר אמנם בהכללה גסה כיון שיש בני משפחות חטופים שאינם צועקים ואינם חושבים שיש לעצור את הלחימה. אולם כרגע, מי שצועקים יותר חזק הם משפחות החטופים, הקוראות לבצע עסקה בכל מחיר, גם אם זה כרוך בהפסקת הלחימה.

משפחות אלו נתמכות בידי התקשורת, שרואה בכך אפשרות לפגוע בנתניהו, ומכאן חוזק הצעקה והרושם כאילו רוב הציבור מעוניין בעצירת המלחמה. בפועל, מצביעים כל הסקרים על ההפך המוחלט: הציבור לא תומך בעצירת המלחמה, לבטח לא בתנאים שמוצגים בתקשורת – תנאי כניעה מוחלטים.

כך או כך, האבדות הרבות יחד עם הדיווחים (המגמתיים) על דשדוש במלחמה, מביאות את משפחות החטופים לדרוש עסקה מידית, יחד עם דרישת מתנגדי נתניהו לבחירות עכשיו. חלק מהמשפחות העצימו (פעם נוספת המילה הזו) השבוע את מחאותיהם הן בכנסת, כאשר התפרצו לדיונים בוועדת הכספים, והן בהפגנות ברחובות ובכבישים, ובכוונתם להמשיך בכך.

דיווחים סותרים

מחלוקת בין חמאס "מנהרות עזה" לחמאס "מלונות הפאר" מונעת התקדמות בעסקה

הדיווחים נעים מצד לצד. לרגע יש עסקה קרובה ממש, ולרגע העסקה מסתבכת והולכת. מחד מדווחים על מגעים ופריצת דרך, ומאידך מדברים על התבצרות, חוסר אמון ואי הסכמה. המשפחות נקרעות בתווך.

לאלו גם אלו ברור מה רוצה החמאס: הפסקת לחימה כוללת, חזרה לשליטה מלאה בעזה, ערבויות ביטחוניות ומעשיות שישראל לא תמשיך לתקוף, שחרור כל המחבלים לרבות מחבלי הנוחב'ה שנתפסו בעיצומו של הטבח ולאחריו, ואז לשחרר אט אט בחזרה את החטופים טיפים טיפים ובשלבים. זאת רק לאחר שיווכחו לראות, שישראל מקיימת את כל תנאי העסקה. ובקיצור: הסכם השפלה על מלא, לא פחות מהטבח עצמו.

בדרך כלל הצד המנצח במלחמה, הוא זה שמכתיב את תנאי סיומה. במלחמה הנוכחית, החמאס רואה את עצמו כמנצח בגלל ההפתעה שהנחיל לישראל במכת הפתיחה. מאידך, הצבא התעשת במהירות ומנחיל מכות קשות לחמאס בכל הרצועה. כל זה גורם לשני הצדדים להתעקש על התנאים שלהם לסיום המלחמה.

במקביל לוויכוחים בישראל בין ימין לשמאל על עצירת המלחמה (כפי שתוארו לעיל), גם בחמאס קיימת מתיחות מתמשכת בין מנהיגי החמאס המתחבאים כעכברים בבונקר בעזה, לבין מנהיגי החמאס בחו"ל שחיים חיי פאר במלונות בקטאר וברחבי העולם. המתיחות הזו מונעת התקדמות בהצעות הישראליות לביצוע העסקה. נתניהו רמז על כך בפגישתו השבוע עם משפחות החטופים, כאשר אמר להם, שיש הצעה ישראלית על השולחן "עליה אני לא יכול להרחיב בפרטים".

אין לדעת מה בדיוק ההצעה והאם הכוונה להגליית ראשי החמאס בתמורה להחזרת החטופים, כפי שדווח בעבר. אולם ברור כי החזרת החטופים לא תבוא על חשבון מטרות המלחמה למיטוט החמאס. עם זאת, ייתכן וקיימת אפשרות להפסקת אש לפרק זמן מסוים ולא ארוך, כדי לתת עדיפות להחזרת החטופים, הגם שכרגע ממש מתנהלת פעילות עצימה בחאן יונס עם תחושה שמתקרבים לראש הנחש.

רוב הדיווחים השבוע על העסקה המתרקמת, הסתמכו על מקור רשמי במצרים, שאישר את הידיעות, לפיהן ישראל הציעה הפסקת אש של חודשיים בלחימה. במהלכה ישוחררו חטופים, בתמורה לשחרור מחבלים, ובהם ככל הנראה גם כאלו עם דם על הידיים, בעוד מנהיגי חמאס יורשו לצאת מרצועת עזה למדינה אחרת. המקור המצרי ציין, כי  הנהגת חמאס דחתה את ההצעה ומתעקשת על עמדתה המקורית: חמאס לא ישחרר חטופים עד שישראל תסיים את המלחמה ותיסוג לחלוטין מרצועת עזה. סינוואר מתעקש גם להישאר בעזה.

דחיית ההצעה רק מוכיחה את מה שנכתב לעיל: החמאס מתנהג כמי שניצח במערכה והוא מתבצר ומתעקש לכפות את תנאי סיומה. כך או כך, בישראל דחו את הפרסומים וציינו, כי "יש פערים מאוד גדולים, ואין התקדמות במגעים וכי אסור להשלות אף אחד, זה ייקח עוד הרבה זמן".

הרצועה מתהדקת

הפגנות פנימיות נגד החמאס: מחסום הפחד של העזתים נשבר גם בחאן יונס

ללא קשר לאסון קריסת המבנים, נרשם השבוע לחץ צבאי גובר בדרום הרצועה בחאן יונס. הצבא כיתר את העיר והתושבים ההמומים ראו מול עיניהם טנקים בלב העיר השנייה בגודלה ברצועה, מחזה לא שכיח מאז ההתנתקות. אם הצבא ימשיך שם את הכתרים והסגרים, הוא ייצור מהלך שישנה את המציאות בדרום הרצועה.

בחאן יונס פועלים עדיין מוסדות שלטון המרוכזים מתחת לקרקע. ההנהגה הכינה שם מראש אזורים שלמים לשהות ארוכת טווח. למעשה תוכננה העיר הזו למטרות לחימה כקו עומק מול ישראל. לחמאס היה ברור שאם יהיה תמרון ישראלי, כפי שאכן מתבצע עתה, תתחיל הלחימה בצפון הרצועה, דבר שיגרום לנסיגה והתבצרות בדרום עזה בחאן יונס וברפיח.

החשיבות של חאן יונס נמדדת בכך, שזו עיר הבית של סינוואר. ההערכה היא, שכל מפקדת החמאס והחטופים נמצאים שם. לפיכך היקף המנהרות בה הופך את הלחימה לקשה ואיטית ומאלץ את הצבא להילחם מעל ומתחת לפני הקרקע. 20 שנה חיכו שם למהלך הזה ואי אפשר להרוס הכל כה מהר.

עד כה טרם נשבר המבנה הצבאי בחאן יונס, ועדיין יש שם אפשרות להעביר פקודות ולנהל את המערכה. ולמרות כך הלחץ הצבאי עושה את שלו. האינדיקציה לכך היא התנועה של האזרחים. מסתבר שלעזתים יש את הסנסורים הכי משוכללים לזיהוי המצב גם בצפון הרצועה וגם בדרומה. כאשר הם הבחינו שהצבא הישראלי רציני בכוונותיו בערי צפון הרצועה הסמוכות לגבול הישראלי, הם מיהרו לנוע לכיוון מרכז הרצועה ולדרומה. החמאס ניסה להניע אותם מלנוע, אך הצליח בכך רק חלקית.

השבוע נוכחו העזתים לראות, שהרצינות הזו נמשכת גם בדרום הרצועה, ולכן נראו המונים עושים את דרכם עוד יותר דרומה לעבר רפיח. הדבר יוצר לחץ על גבול מצרים, שכועסת על ישראל וזו אולי אחת הסיבות מדוע א-סיסי, נמנע מלקבל שיחה השבוע מנתניהו.

השאלה העיקרית היא כיצד הדבר ישפיע, אם בכלל, על סינוואר ודף, והאם הם מרגישים שמדובר בקרב הכרעה מול אחת משתי החטיבות החזקות של החמאס – יחידת הבית שלהם. אין לדעת מתי יגיעו הכוחות לשני מנהיגי החמאס, אך ניתן להעריך, שאם הם לא ברחו לרפיח, הם שומעים מקרוב ממש את כוחות הצבא. החבל מתהדק סביבם.

העזתים כאמור חשים בכך ומחסום הפחד שלהם מהחמאס נשבר. הדבר התבטא בהפגנות בחאן יונס נגד החמאס שקראו להחזרת החטופים לישראל, כדי שהם (העזתים) יוכלו לחזור לבתיהם, משם ברחו.

שורה תחתונה: הפעולה בחאן יונס מתקדמת הרבה יותר ממה שמצטייר לציבור בישראל. הצבא לא ממהר לחשוף את ההתקדמות הזו, מתוך הנחה שיחיא סינוואר עוקב בדריכות אחר כל דיווח בתקשורת הישראלית, שנותרה מקור המידע העיקרי שלו. אולם על פי כל הרמזים, הצבא מתקרב למוקדי הכוח, כולל כניסה למנהרות הנחשבות ל'נכס אסטרטגי' של החמאס.

המגבלה היחידה: הימצאותם (ככל הנראה) של החטופים הישראלים במנהרות אלו. כל כוח שפועל בגזרה זו, ובמיוחד חיל האוויר והארטילריה, מודע היטב למגבלות הללו ופועל בהתאם. יש להניח שסינוואר אינו נמנה על עשרת קוראי המדור, ובכל זאת גם כאן צריך להיזהר מלחשוף פרטים נוספים שהצבא מסתיר מסיבות מבצעיות.

מתקרבים למערכה

תמימות דעים: הסרת האיום בצפון, היא כבר לא שאלה של 'אם' אלא רק של 'מתי'

אם בנושא הדרומי ניסו לייצר מחלוקת, האם יש להפסיק את הלחימה לצורך העסקה, אם לאו, הרי שבנושא הצפוני יש תמימות דעים שהמערכה הולכת ומתקרבת. אין שום מצב שחבל ארץ שלם הפך לנטוש ושומם כל כך הרבה זמן.

ובכל זאת היו שניסו לקשור בין ביצוע עסקת החטופים גם למצב בצפון בדרך זו: החיזבאללה לא מפסיק לשגר רקטות ולאיים על הצפון, כסוג של התחייבות לחמאס על המלחמה בעזה. אולם אם תבוצע עסקה לשחרור החטופים, שתגרום להפוגה כזו או אחרת בעזה, הדבר יאפשר לחיזבאללה לרדת מהעץ ולהפסיק את הירי, דבר שיזרז גם את ההסדרה המדינית בצפון. במקרה כזה, גם אם יחודשו הקרבות בעזה, וגם אם בסופו של דבר לא תהיה הסדרה בצפון, החיזבאללה יימנע מלחזור לירי.

מדובר בספקולציה מפותלת, שכרגע פחות מעניינת. המצב העכשווי הוא שהחיזבאללה בעצם הצליח ליצור אזור חייץ ענק הכולל פינוי של יותר מ-60 אלף תושבים ישראלים מבתיהם. 

בישראל כאמור לא יכולים להשלים עם זה ועל פי דיווח השבוע שפורסם ב'וושינגטון פוסט', הבהירו גורמים בכירים בישראל למקביליהם בארה"ב, כי אם לא יגיעו להסכם גבול ארוך טווח עם לבנון בשבועות הקרובים, "ישראל תחריף את המאבק שלה עם חיזבאללה". בדיווח הודגש שישראל סימנה את סוף חודש ינואר (בימים אלו) כתאריך יעד להגיע להסכם, ואם לא, היא "תגביר את המערכה הצבאית נגד חיזבאללה".

שר הביטחון גלנט, שביקר השבוע בגבול הצפון אמר, כי הוא לא מייחל למלחמה ואינו רוצה לקחת את זה כברירה ראשונה, ולכן מנסים למצות את האפשרות ההסכמית. "אבל אם אנחנו נצטרך להפעיל כוח על מנת להחזיר את האנשים שלנו לבתיהם, אנחנו נפעיל כוח".

בלבנון עוקבים בעניין אחר האזהרות הללו ושגריר של מדינה אירופית גדולה אף העביר אזהרה לרשויות בלבנון כי "המלחמה מתקרבת למדינה, ויש חשש גובר שהמצב ייצא משליטה". השגריר סיפר  כי רק ההתערבות של ארה"ב וצרפת מנעה בינתיים את התרחבות המלחמה בלבנון.

כל זה מוכיח בוודאות, שהסרת האיום בצפון, היא כבר לא שאלה של 'אם', אלא רק של 'מתי'. הדבר מחזיר אותנו לאחור, לכ"ו תשרי, ה-11 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הטבח הנורא בדרום. לאירועים שקרו באותו יום, יש משמעות פוליטית וצבאית רבה בכל הקשור ללחימה בצפון. בקטע הבא. 

חוכמה לאחר מעשה

מי מנע את מתקפת המנע על החיזבאללה ומי מנע בזמנו את המתקפה באיראן?  

הראיון שקיים גדי איזנקוט בתקשורת בשבוע שעבר עורר הדים רבים. איזנקוט, אב שכול טרי עורר המון אמפטיה, ובשמאל מיהרו להכתירו כמנהיג החדש וכמועמד לגיטימי לראשות הממשלה. אחרים אמרו כי ההיפרדות שלו מגנץ קרובה מאד, ופניו להפוך למנהיג מפלגת העבודה, מרצ וארגוני המחאה (תפקיד שיאיר גולן תופר לעצמו).   

במהלך הראיון התייחס איזנקוט גם למה שארע בחדר ישיבות הקבינט ב-כ"ו בתשרי, ארבעה ימים לאחר הטבח. בדיעבד התברר כי באותו יום, רגע לפני ש'המחנה הממלכתי' נכנסו לממשלת החירום, הייתה מדינת ישראל קרובה ממש לפתוח במלחמה מול החיזבאללה באמצעות הנחתת מכת מנע, עם ניסיון לחסל את נסראללה.

במהלך הראיון, תואר איזנקוט כמי שמיד עם כניסתו לקבינט יחד עם גנץ, מנע את המתקפה הזו "בצרחות אדירות שהדהדו גם מחוץ לחדר הדיונים". חבריו הקרובים סיפרו שהוא לא היסס לצרוח ממש על נתניהו ובכך מנע את המתקפה, שאם הייתה מתבצעת, הייתה מסבכת את ישראל בשתי זירות קשות, כחלומו הגדול של סינוואר. 

הצגת הדברים באופן זה, קוממה את נתניהו ואנשיו, שמספרים סיפור אחר לגמרי. לדבריהם, גלנט ועימו הרמטכ"ל הלוי ובכירי מערכת הביטחון, תמכו ביציאה למתקפה בצפון, אך נתניהו התנגד לכך. בהמשך הצטרפו לקבינט גנץ ואיזנקוט ותמכו בעמדתו. "זו הייתה אחת ההחלטות החשובות בהיסטוריה של ראש ממשלת ישראל", הסבירו בסביבתו של נתניהו. "ראש הממשלה יצר רוב בקבינט נגד עמדת גלנט והצבא, והציל את המדינה מאסון נוסף".

התנגדות נתניהו לפתיחת זירת לחימה בצפון, תואמה אז עם ארה"ב, במטרה ליצור בידול מזירת הדרום. בסביבת ראה"מ מוכנים להודות, שאיזנקוט היה שותף למאמץ למנוע את הלחימה בצפון, אבל הרוב בקבינט היה מובטח לו גם עם גנץ ורון דרמר.

מנגד אומרים בסביבתו של איזנקוט, שנתניהו היה שרוי בהלם לאחר הטבח והתקשה לקבל החלטות מול המערכת הצבאית, שניסתה לסחוב אותו למערכה גם בצפון. התנגדותו הייתה רפה. רק הצטרפותם של גנץ ואיזנקוט באותו יום לקבינט, מנעה מלחמה. במילים אחרות: נתניהו היה צריך אותם כדי שיסייעו לו לעמוד מול הדרג הצבאי ושר הביטחון.

כך או כך, היו שתהו האם הייתה זו החלטה נכונה למנוע מלחמה בצפון, לנוכח הקונספציה שכשלה בדרום. פירוש: במשך כל השנים הבליגה ישראל והכילה את ההתעצמות של החמאס, עד המכה הכואבת שספגה בשמחת תורה. לפיכך ראוי לשאול: מדוע ההבלגה בדרום נחשבת לטעות אסטרטגית, אבל כאשר גנץ ואיזנקוט תמכו בהבלגה בצפון, הם זוכים לשפע מחמאות.

שמא מכת פתיחה בצפון הייתה מצליחה לשנות את המצב, בדיוק כמו שאם ישראל הייתה תוקפת את איראן לפני עשר שנים, כפי שתמכו אז ברק ונתניהו, מול ראשי הצבא ומערכת הביטחון, אשכנזי דיסקין ודגן, המצב היום היה יכול להיות שונה בתכלית. איראן הייתה פחות חזקה, פחות תומכת בטרור ופחות מעורבת באזור.

התקשורת אז תמכה בעמדה הצבאית של אשכנזי, דיסקין ודגן נגד התקיפה ויצאה נגד נתניהו ושר הביטחון שלו ברק. מאז כאמור הכול השתנה. רק השאלות נותרו והתחדדו. 

התיישבות במחלוקת

קמפיין החזרה לגוש קטיף בעיצומו: התמונות מגיעות גם מהחיילים הנמצאים בשטח

"זה נשמע מעט הזוי ודמיוני, אבל יש כאלו שמנסים לקדם את זה במרץ: התיישבות יהודית בעזה. התוכניות מוכנות, יש כבר אפילו שמות לישובים שיוקמו, וביום ראשון יערך כנס גדול בבניני האומה בו ייטלו חלק אלפים. פוליטיקאים רבים מהליכוד ומהימין כבר הבטיחו את מקומם. אפילו שרים מהממשלה יגיעו וינאמו. הכותרת הלא מוצהרת: חוזרים לגוש קטיף.

ראש הממשלה נתניהו אינו תומך (לפחות רשמית) בהתיישבות יהודית בעזה. כאשר נשאל באחת ממסיבות העיתונאים, האם ישראל מתכוונת לכבוש את עזה והאם מתוכננת התיישבות יהודית במקום, השיב קצרות: "זה לא יקרה". נתניהו בהחלט מבין מה היה קורה מבחינה מדינית מול ארה"ב ושאר התומכים במלחמה, אם היה משיב תשובה חיובית. חבריו בליכוד מבינים זאת פחות, והשרים מיקי זוהר וחיים כץ, אף מתכוונים לנאום בכנס וקראו להשתתף בו.

האם יש סיכוי להתיישבות כזו? תלוי כמובן את מי שואלים. יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון, אחד האנשים החזקים בליכוד, מראשי המיזם לחזרה יהודית לעזה, טוען שהדבר ריאלי לחלוטין. "לפני 16 שנה נלחמנו לחזור לחומש אחרי ההתנתקות. בסוף זה קרה וחוק ההתנתקות בוטל. חזרנו לחומש ולצפון השומרון ונחזור גם לגוש קטיף".

המטרה של המארגנים היא להתחיל במאחזים קטנים בצפון הרצועה, סמוך לגבול, היכן ששכנו דוגית, אלי סיני וניסנית. "בלי הממשלה זה לא ילך", אומר יוסי דגן ומצפה לקבלת תמיכה מעשית. "אנחנו לא קוראים תיגר על נתניהו, אבל האמירה שלנו היא חד-משמעית".

למרות הקריאה של דגן, קשה לראות כיצד הממשלה במתכונתה הנוכחית תתמוך בקמפיין החזרה לעזה, בפרט שכיבושה והקמת התיישבות יהודית בה אינה נכללת במדיניות של ממשלת ישראל ליום שאחרי.

האירוע בשבוע הבא לבטח יעורר כותרות עם התנגדות בינלאומית נרחבת, והלחץ על נתניהו יגבר מכאן ומכאן. המארגנים כבר רצים קדימה ואפילו חשבו על שמות הישובים שיוקמו. לדבריהם, השמות לא יהיו אותם השמות שהיו לפני ההתנתקות. כל יישוב יהיה על שם של נופל אחר, או ראשי תיבות של כמה לוחמים שנפלו בעזה.

בינתיים הקמפיין הזה מחלחל גם לצבא ובתמונות רבות ששולחים החיילים מעזה, הם מצטלמים במקומות בהם היו בעבר ישובים יהודים בגוש קטיף, עם כתובות גרפיטי: "חוזרים לגוש קטיף". המארגנים משוכנעים שזה יקרה. ימים יגידו.

האולפנים והצנינים

הפרשנים "נעלבו" מהביקורת שהוטחה בהם לנוכח קמפיין התבוסתנות שהם משמיעים

אם בימין מנהלים קמפיין חזרה לגוש קטיף, הרי שבאולפני התקשורת מנהלים שיח מסוג אחר: קמפיין תבוסתנות. ככל שמדובר בקצינים בכירים יותר בעבר, וככל שמדובר בפרשנים בכירים בהווה, כך התנגדותם הנחרצת למהלכי המלחמה. הם אינם בוחלים באמירות תבוסתניות על אי הצלחה, דשדוש, חוסר יעילות וחסר תכליתיות. המטרה, כפי שכבר כתבנו בשבועות האחרונים, היא נתניהו וממשלתו. 

אם עד לא מכבר הביקורת הזו הוצנעה, הרי שבשבועיים האחרונים היא גברה. כך לדוגמא הפרשן הבכיר רונן ברגמן, הכותב גם בעיתונות בארץ וגם בארה"ב, התבטא באומרו כי "אי אפשר להשלים את שני היעדים, מיטוט החמאס והחזרת החטופים וגם בצמרת הצבאית והמדינית אומרים שאפילו אחד אי אפשר להשיג".

הפרשנות הזו היא רק דוגמא לקולות הנהי באולפנים, דבר שהביא להתייחסות ישירה של נתניהו באחד ממסיבות העיתונאים שקיים. כאר נשאל על ידי אחד מהעיתונאים על אי הצלחת המלחמה, יצא בתקיפות נגד קמפיין התבוסתנות, ונראה היה כי הגיע מוכן ו"קרבי" לשאלה הזו. "אתם באולפנים תמשיכו להילחם בי, ואני אלחם בחמאס", השיב.

במפגש השבוע עם קצינים, המשיך נתניהו את המתקפה בנושא: "אני שומע באולפנים, פרשנים וכל מיני זה מסבירנים "אי אפשר" ו-"לא צריך". אפשר, צריך וגם אין לנו ברירה אחרת". גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', תקף השבוע את האווירה שמנסים האולפנים ליצור: "כשסינוואר צופה באולפנים מהבונקר הוא אומר לעצמו שזה בסדר ויש לו תקווה".

הדברים של השניים גרמו כצפוי לתגובות רבות באולפנים ש"נעלבו מהדברים". רק להם מותר לבקר ולהתלונן מבלי לקבל ביקורת חזרה. כאשר נשמע קול בודד של כתבת מדינית באחד מרשתות התקשורת, שהצדיקה את הביקורת על האולפנים, עטו עליה עמיתיה בחמת זעם. היה זה כאשר טענה כי הביקורת אינה מגיעה רק מראש הממשלה אלא גם מהרחוב. "זו ביקורת לגיטימית ומותר לנו לעשות חשבון נפש על דברים שנאמרים כאן. יש אמנם קולות שונים בין יושבי הפאנלים אבל עדיין הקולות הרווחים באולפנים הם מאד מסוימים, ותחושת חלק גדול מהציבור היא שהדברים הללו מחלישים אותם".

חברי הפאנל לא יכלו כאמור להתאפק ומיהרו לגלגל את הכדור לכיוונו של נתניהו: "זה רק הוא שמנסה לייצר את התחושה הזו בקרב הציבור. רק הוא", השיבו לה ופטרו עצמם מכל חשבון נפש. מעניין עתה יהיה לראות, כמה זמן תחזיק אותה כתבת באותה רשת תקשורת לאחר דבריה האמיצים.

ולסיום, למצעד האמירות בעניין האולפנים הצטרף השבוע בני גנץ, שלא יכול היה להשאיר את האירוע רק לנתניהו ומצא את הזווית שלו לעקוץ את ראש הממשלה: "מי שנושא באחריות הם המנהיגים ולא האולפנים. האחריות רק עלינו". הפוליטיקה האולפנים והצנינים.

בעקבות פנייתו של הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי למבקר המדינה מתתיהו אנגלמן, בה הוא מלין על ההחלטה לפתוח בבדיקה נגד צה"ל בעקבות מחדלי השבעה באוקטובר, אמש שיגר המבקר מכתב תשובה לרמטכ"ל, בו הוא מבקש להיפגש עימו, אך דוחה את טענותיו ומבהיר כי למרות ההתנגדות, הוא נחוש לערוך את הבדיקה.

"במסגרת עשרות הביקורות בהן פתחנו לאחרונה בנושאי "חרבות ברזל", כלל הגורמים הבכירים והגופים הממשלתיים הרלוונטיים עומדים לביקורת – החל מראש הממשלה, דרך דרג השרים והקבינט המדיני-ביטחוני וכלה במשרדי הממשלה והגופים הציבוריים. תכנית הביקורת כוללת את בדיקת הכשלים והסיבות לעומק המחדל, שקיימת חשיבות עליונה לבדיקתם. זוהי חובתנו הערכית כלפי אזרחי מדינת ישראל הזכאים לתשובות לשאלות הקשות שנלוו לכשל החמור בתולדות המדינה" פותח המבקר את מכתבו.

לדברי המבקר, "כפי ששבתי והצהרתי בעבר, לביקורת המדינה אין כל כוונה להפריע לצה"ל במאמץ המלחמתי. החל מהשבוע הראשון שלאחר ה-7.10 ועד היום, צוותי הביקורת במשרד מבקר המדינה קיימו עשרות רבות של סיורים בשטח תוך קיום מאות פגישות עם גורמים שונים. סיורים ופגישות אלו הובילו לגיבוש רשימה מפורטת של ליקויים וכשלים משמעותיים בנוגע לטיפול הממשלתי בעורף האזרחי. רשימת הכשלים הועברה בזמן אמת לראש הממשלה לצורך תיקון מידי".

אנגלמן מוסיף ומציין כי "במשך התקופה הזו, הנחיתי את כלל צוותי הביקורת במשרד מבקר המדינה שלא לקיים סיורים בבסיסי צה"ל ופגישות עם גורמים בצה"ל על מנת שלא להסיט את הקשב של צה"ל מהמלחמה". יחד עם זאת, מוסיף המבקר וכותב כי "לאחר למעלה מ-100 ימי לחימה בהם צה"ל עבר לשלבי לחימה שונים, כפי שהצהירו גורמי צה"ל, הכשלים החמורים שהובילו לאירועי ה-7.10 מחייבים בדיקה עמוקה ונוקבת של ביקורת המדינה על כלל הדרגים – המדיני, הצבאי והאזרחי".

המבקר שב ומסביר: "כאמור, כל עוד הלחימה הייתה בעצימות הגבוהה ביותר נמנעתי מפתיחה בפועל של הביקורות במערכת הביטחון; תחת זאת הודעתי שהביקורות ייפתחו בהתאם להתפתחות המלחמה תוך התחשבות במצב המלחמה והתפתחויות עתידיות אפשריות".

מתתיהו אנגלמן מוסיף ומותח ביקורת מרומזת נגד הרמטכ"ל: "כחלק ממכתב פתיחת הביקורת שנשלח לצה"ל הודגש כי כל שנדרש מבחינת צוותי הביקורת בעת הזו הוא גישה למסמכים, כדי להיערך להמשך פעולות הביקורת. תהליך זהה נעשה באופן ענייני וסדור גם עם גופי ביטחון אחרים שאף הם מעורבים במלחמה, ללא מתן פומבי למעורבותם. אין כל סיבה ששיתוף פעולה זהה, שיודגש כי אינו מצריך הפניית הקשב מצד הדרג הלוחם, לא ייקבע גם עם צה"ל".

יתרה מזו, לדברי המבקר, "אין כוונה בעת הזו להיפגש עם גורמים בצה"ל הנמצאים בלחימה. שנית, מינוי צוות הבדיקה החיצוני על ידך מעיד על כך שאכן סברת כי צה"ל מסוגל להפנות קשב לבדיקת המחדלים בעת הזו. ההודעה על הפסקת עבודתו של צוות הבדיקה החיצוני מחדדת את חשיבות פעילותה של ביקורת המדינה כגוף אובייקטיבי חסר פניות אשר יבצע בדיקה עצמאית ובלתי תלויה וזאת מבלי שהגוף הנבדק יוכל לקבוע את סדרי פעולתו של הגוף הבודק אותו. לפיכך, ברור לכל כי אין להסתפק בכך שצה"ל יתחקר את עצמו על כשלים בהם היה מעורב.

כפי ששבתי והבהרתי בשבועות האחרונים – אין חולק על חשיבותה ותרומתה של הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה ולאירועים שהובילו למתקפת הטרור הרצחנית ב-7.10. עם הקמת ועדה חקירה, ייקבעו גבולות הגזרה ביחס לנושאים שייבדקו. יתרה מזו, בהתאם לחוק מבקר המדינה, הוועדה לענייני ביקורת המדינה תוכל להורות על הקמת ועדה חקירה ממלכתית על בסיס דוח מבקר המדינה".

אנגלמן שהשיב במכתב ארוך ומנומק מוסיף וכותב כי "אירועי הטבח ב-7.10 אינם דומים בשום צורה לאירועים ממערכות צבאיות קודמות ואין תקדים לכשלים שהובילו לאירועי ה-7.10. יובהר כי ליבת הביקורות על הדרג המדיני והצבאי אינה עוסקת בניהול מלחמת "חרבות ברזל" אלא בבחינת הכשלים שקדמו לה. בשל התארכותה של המלחמה בהשוואה למלחמות עבר, נקבעה מתכונת לפיה בשלב זה יומצאו לצוותי הביקורת המסמכים הנדרשים מצה"ל ומגורמי הביטחון האחרים, מבלי לקיים פגישות עם דרגים לוחמים בעת הזו.

לצד זאת, יש חשיבות בקיומם של תחקירים ותהליכי הפקת לקחים בכלל הגופים, ובפרט בצה"ל, אך הם אינם באים להחליף את ביקורת המדינה. לאור האמור לעיל, הביקורת בצה"ל תתקיים בשים לב להתפתחות המלחמה, זאת במקביל לביצוע הביקורות על הדרג המדיני והאזרחי ועל הגופים הביטחוניים האחרים".

על אף ההתעקשות של המבקר לערוך את הבדיקה כמתוכנן, מציין אנגלמן כי "נוכח חשיבות הנושא, הנחיתי את מנהל החטיבה לביקורת על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה לפעול לקביעת פגישה שלך עמי בהקדם".

עידכונים שוטפים

15:00- בן גביר בתגובה: האג שמאג.

14:49- בנוסף השופטים קובעים: חמאס חייב לשחרר באופן מיידי את החטופים וחשוב: אין דרישה להפסיק את הלחימה.

14:48- בית הדין בהאג: ישראל צריכה לנקוט בצעדים למניעת פגיעה נרחבת והשמדה להקל על הכנסת סיוע הומניטרי

ישראל צריכה לשמור על הראיות להגיש דו"ח בעוד חודש לבית הדין

14:22- מסעדת השווארמה בירדן הסירה את השם המביש והמזעזע 7/10.

14:22- בית הדין בהאג: יש דעות מנוגדות בבית הדין האם פעולותיה של ישראל מהוות רצח עם. לא ניתן לדחוף על הסף את התביעה

14:17- בית הדין: יש פעולות שנעשו ע"י ישראל בעזה שיש יכולת לבית המשפט לפסוק צווים בעניינים.

14:10- בית הדין דוחה את בקשת ישראל לסילוק על הסף

14:00- נשיא טורקיה ארדואן: מצפה מבית הדין הבינלאומי לקבוע שישראל ביצעה רצח עם בעזה.

13:58- לפני זמן קצר זוהו מספר שיגורים מלבנון לאזור החרמון, שנפלו בשטחים פתוחים.

13:44- גורם מדיני בכיר ל-Ynet: "החלטת המשטרה לאפשר את חסימת המשאיות בכרם שלום היא החלטה פוליטית של השר בן גביר שנועדה לפגוע בהחלטת הקבינט".

13:33- לשכת ראש הממשלה מגיבה לדיווח לפיו הנשיא האמריקני ג'ו ביידן הבהיר לנתניהו כי לא יתמוך בישראל אם הלחימה בעזה תימשך עוד שנה ויותר. "ראש הממשלה נתניהו מעריך את התמיכה של הנשיא ביידן והבהיר בשיחה עימו שישראל נחושה להמשיך במלחמה עד להשלמת כל יעדיה".

13:10- דיווח CNN: יותר מ-40 בכירים ביטחוניים לשעבר, מדענים ואנשי עסקים קראו לנשיא ויו"ר הכנסת להדיח את נתניהו מתפקידו. הבכירים טוענים במכתבם כי רה"מ נושא באחריות העיקרית לנסיבות שהובילו לטבח, ומאשימים אותו בהשקעה בחמאס על חשבון הרשות הפלסטינית – בניגוד לעמדת ארה"ב שיש לחזקה

12:33- בישראל מעריכים לקראת החלטת בית הדין בהאג: ההחלטה לא תהיה חד משמעית בעד הפסקת אש – יקח כמה ימים לבחון האם ישראל יכולה ומחוייבת למימוש הצו.

12:10- הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל רס״ם (מיל׳) אלירן יגר (Eliran Yeger), בן 36, מתל אביב, לוחם בגדוד ההנדסה 8170, חטיבת גבעתי, נפל אתמול (ה') בקרב בדרום רצועת עזה.

11:30 – עשרות מפגינים חוסמים כעת (שישי) את צומת כיכר השבת בירושלים, במחאה על כוונת המשטרה לבצע נתיחה בגופת צעירה מבית שמש שמתה אמש. כוחות משטרה גדולים פועלים לפיזור המוחים.

11:20- בלומברג מדווח שפוטין אותת לארה"ב שהוא מוכן לשיחות על סיום המלחמה באוקראינה.

10:45- ראש הממשלה פנה לנשיא קולומביה, גוסטבו פטרו, בו ביקש ממנו לסייע בשחרורם של החטופים הישראלים, כך דווח בכלי תקשורת במדינה

10:05- גורמים בממשל ביידן מבהירים לפוליטיקו: בניגוד לדיווחים והשמועות – אין שום תוכנית או כוונה לפנות את הכוחות האמריקניים מסוריה ועיראק, ותוכנית כזאת כלל לא הגיעה לשולחנו של הנשיא.

9:38- בפעם השלישית ברציפות, מפגינים ובני משפחות חטופים חסמו את מעבר כרם שלום לשיירות האספקה והסיוע לעזה: "אף סיוע לא יעבור עד שאחרון החטופים יחזור".

9:30- הניו יורק טיימס: גורמים אמריקנים הזהירו כי מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און עלול לנקוט צורה כלשהי של פעולה צבאית "קטלנית" נגד דרום קוריאה בחודשים הקרובים, למרות שהם לא רואים סיכון מיידי למלחמה מלאה בחצי האי הקוריאני.

9:00 -לפני זמן קצר מערכת ההגנה האווירית יירטה מטרה אווירית חשודה מעל הים התיכון באזור מושב לימן

8:44- היום ב14.00: בית הדין בהאג יפרסם את החלטתו האם להוציא צו ביניים שיורה לישראל על הפסקת המלחמה.

8:26 – עמית סגל ב'ידיעות': המחלוקת העיקרית בקבינט היא על הענקת המפתחות. למי מעבירים את שקי הקמח שמגיעים כסיוע הומניטרי? יש שתי אפשרויות: או למצוא הנהגה מקומית – שייח', חמולה, עובדי רשות – או להקים ממשל צבאי ישראלי. מסיבות פנים־ישראליות נמנע נתניהו מאיתור גורמים מקומיים; מסיבות בינלאומיות מהקמת תשתית צה"לית ברצועה, שנתפסת בעולם כמבוא לכיבוש.

7:55- אזעקה במרגליות

07:45 – הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס חושפת את מיצג הדגלים Flags For Israel לזכר קורבנות טבח 7 באוקטובר: המיצג הוא הגדול מסוגו שנעשה עד היום וכולל 1,400 דגלים של מעל 30 לאומים שונים, המייצגים את קורבנות השבת השחורה. דובי פרנסס, יזם הייטק ישראלי שהיה שותף למיזם שיתף: "פעולות אלו בעלות ערך רב ליהודים ולאמריקנים שחשים הזדהות עם ישראל". צילום: עיריית בוורלי הילס.

07:30 – במערכת הביטחון מעריכים: לחמאס נשארו מאות רקטות בלבד (ישראל היום).

07:00 – היום בשעות הצהריים, צפוי בית המשפט הבינלאומי בהאג להוציא צו ביניים נגד ישראל, המורה על הפסקת הלחימה. בישראל לא צפויים לקבל את ההחלטה.

06:30 – צרפת מחזקת את נוכחותה הצבאית במימי המזרח התיכון עם ספינה צבאית שלישית.

:00 – דובר צה"ל מפרסם תיעוד מהלחימה ברצועת עזה

04:53 – עימותים בין מחבלים לכוחות הביטחון הפועלים בעיירה טובאס שבגזרת שכם. הכוחות פעלו במקביל גם בשכם ובעיירה עראבה שמדרום לג'נין.

04:11 – דיווחים פלסטיניים: צה"ל תוקף בשעה זו בח'אן יונס.

03:24 – כוחות צה"ל פועלים הלילה בכפר יאסוף שבסלפית ובכפר ביתא שבנפת שכם. במהלך הפעילות בכפר יאסוף, החרימו הלוחמים רכבים, אמל"ח וציוד.

02:00 – לאחר שעות ארוכות של דיונים, הסתיימה ישיבת הקבינט המדיני ביטחוני ללא שהתקבלו החלטות בדיון. במהלך הדיון הכחיש ראש השב"כ את דבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב, אודות בעלה של שקמה ברסלר מראשי מחאת השמאל.

01:06 – הפלסטינים מדווחים: צה"ל תוקף בארטילריה יעדים שונים במערב העיר עזה.

00:49 – העיתונאי העזתי תיעד: כך נראה ההרס מתקיפות צה"ל ברחוב אלראשיד ובסביבת נמל עזה.

00:00 – חיזבאללה מפרסם תיעוד של הפגיעה במכ"ם בראש הנקרה. בצה"ל אומרים שהמתקן לא נפגע.