הבדידות הצורבת, הכמיהה לחבר קרוב, תחושת הדחייה מהחברה ה"רגילה" – ומעל הכל, אסירוּת תודה לחבר ילדות קרוב, ששומר על הקשר הבלתי-שגרתי, בראש זקוף ומורם, תוך התעלמות מוחלטת ממבטים מתפלאים ובלתי-רגישים.
בשורת הפרופיל שלו בוואטסאפ, מצטט חיים אלחנן עידן את האמן המוזיקלי, לירון אטיה, המתמודד עם מוגבלויות גופניות בעקבות תאונת-דרכים: "לכולנו יש כסא גלגלים, שלי רק נראה לעין".
הכירו את חיים אלחנן עידן (19.5), בחור עם חיוך ענק המתמודד עם מחלת שיתוק מוחין (CP) שפגעה בגופו בארבעת הגפיים והפה. הוא איננו מסוגל ללכת בלי עזרה ותמיכה, לאכול, לשתות ולבצע פעולות שונות. שרירי הפה הרפויים אינם מאפשרים לו לדבר באופן ברור והוא מתקשר עם הסביבה הרחוקה באמצעות הקלדה בעזרת האף על גבי טאבלט שמקובע על כסא הגלגלים שלו. רמתו הקוגניטיבית והשכלית תקינה לחלוטין, הרבה מעל הממוצע.
מגיל שנה עד חמש, למד חיים אלחנן בגני מש"י, גן שיקומי המלמד, מטפל ועובד על בריאותם וחינוכם של ילדים מוגבלים מסוגו. מפאת רמתו הקוגניטיבית התקינה המליץ הצוות המקצועי של הגן לשלבו בחברה רגילה, בליווי סייע צמוד שיעזור לו בצרכיו האישיים.
בעשור הבא למד חיים אלחנן בתלמוד תורה 'רוממה', לצד ילדים מן השורה. הוא השתלב היטב בכיתה וניהל קשרים מעולים עם הצוות ועם החברים. עם השנים התלכדה סביבו חבורה קבועה של ארבעה-חמישה חברים שבילו איתו במשך שעות ארוכות, שימחו אותו ועזרו לו לחוות את החיים שמבעד למוגבלות הגופנית.
בסיום לימודיו בתלמוד תורה, לא נמצאה עבור חיים אלחנן הישיבה שתסכים לקבל אל שורותיה תלמיד נכה על כסא גלגלים, וכך מצא את עצמו חוזר לאחר עשור אל ישיבת מש"י. המעבר מן החברה הרגילה, הבריאה, התוססת והמפכה חיים, אל חברה מוגבלת ונכה, היה מאתגר למדיי. הגעגוע אל סביבתם של החברים, צרב את נפשו עד למאוד.
בשיר ביכוריו "חברי אהובי", משתף חיים-אלחנן ברגשותיו האישיים ביותר כלפי חבר ילדות קרוב, בעל אישיות נדירה, שנכנס ללמוד בכיתתו בשנתיים האחרונות ללימודיו בתלמוד תורה. הקשר שנרקם בין השניים היה בלתי ניתן לניתוק וכלל שיחות ארוכות, 'צחוקים' וחברות בריאה ואמיתית.
הקשר בין השניים המשיך להתקיים, גם לאחר סיום הלימודים בתלמוד התורה, למרות מעברו של החבר הקרוב ללמוד בישיבה קטנה מרוחקת, אם כי בצורה בלתי קבועה ויציבה. אותו חבר שימש עבור חיים אלחנן חלון אל העולם הבריא, השמח והמשוחרר, שכה חסר לו. אין גבול אפוא לשמחה שמילאה את לבו, כאשר בחלוף שלוש שנים בישר לו החבר שהוא עובר ללמוד בישיבה הממוקמת בקרבת מקום.
"חשוב לי לציין", אומר חיים אלחנן, "כי כל מילה בשיר האהבה האישי שלי לחברי האהוב – מדויקת ורחוקה מן הגוזמה.
הקשר ביני לחברי האהוב, מהווה עבורי מסע ארוך ומטלטל שכל כולו רצוף אהבה וחיבור שאיננו ניתן לתיאור. מעט מהכרת הטוב שהנני חש כלפיו תוכלו להבין ממילות השיר.
קשרי החברות בינינו עמדו למבחן אינספור פעמים, מכל מיני סיבות. בהזדמנויות שונות נפגעתי עד עומק נשמתי כאשר חלפו ימים ו"חברי אהובי" הלומד בישיבה הרגילה, נשטף בזרם טרדות היומיום ולא מצא את הפנאי ליצור עמי קשר. אין לי מילים לתאר איך היטיב חברי בשיחות שניהלנו לאחר מכן "לרפא את לבי", במילות-מרפא, להרגיע אותי ולהסביר לי את עמדתו.
גם כשהייתי בטוח שזהו זה, הקשר עלה על שרטון והינו שייך להיסטוריה, והכרזתי בתוכי בטון פגוע-ונעלב כי "אני איתו – סיימתי!", תמיד האהבה הגדולה, שאינה תלויה בדבר, ניצחה, כאשר בתוך תוכי נטועה הידיעה הפנימית שאחרי שיחה פתוחה יתאחו השברים והקשר – לא יוּתר לעולם".
"היה לי חלום שבקליפ המצולם, נופיע אני והוא יחדיו. חשוב היה לי להראות לכל העולם מי הוא אותו חבר מיוחד, שמעניק לי חיים, כמאמר חכמים: או חברותא – או מיתותא. למרות זאת, הנני מכבד את רצונו להישאר אנונימי ולא להיחשף לאור הזרקורים. רצונו של אדם – כבודו, ולבי שלם (כמעט…) עם החלטתו.
היכולת להבין שהאדם שמולי רואה את הדברים בצורה אחרת ממני, ורצונו אינו עולה בקנה אחד עם רצוני, למרות הקשר הקרוב שיש בינינו – מהווה שיעור נוסף בחיי. מתנה גדולה חדשה שמעניק לי חברי-אהובי".
"ההמלצה לפורקן רגשי באמצעות כתיבה", משתף חיים אלחנן, "הגיעה מאת עובד סוציאלי בשם ארהלה טראוב, אישיות נהדרת ואב לבן נכה, ששמע את הכאב שיש לי מן המרחק מן החברים הרגילים במחיצתם התרגלתי לשהות בשנות ילדותי. ארהלה שיתף אותי שבנו הנכה הוציא שיר, בסיוע עו"ס, והתחברתי לרעיון. באופן כללי אני מחובר מאד למוזיקה, ממנה אני שואב המון כוח ושמחת חיים, והרעיון להוציא שיר משלי – הדליק אותי לגמרי.
המילים והרגשות נשפכו כמות-שהם על המקלדת והודפסו. לאחר שהטקסט היה מוכן, הוא עבר עריכה ועיבוד על ידי אחותי הגדולה והאלופה, רבקה שמש.
את הטקסט העברתי למפיק המוזיקלי המוכשר מנחם לב, אליו הגעתי בעקבות חשיפה שהעניק לי ה'פרופסור' דודי קפלר, דודו של מנחם. את החיבור בינינו ביצע אמן-המילים אשר לב, אחיו של מנחם.
מנחם לב ביד-אמן דייק את הטקסט והלחין עבורי את המנגינה הנוגעת ללב. ביני לבין הלחן נוצר חיבור "ממבט ראשון". הרגשתי שהמנגינה תפורה על המילים ומביעה את רגשותיי באופן מושלם.
הזמר הענק, אליה והב, ששמע את הסקיצה, התרגש והודיע לי מיד שהוא מעוניין לבצע את השיר. התוצאה הרי היא לפניכם. אין לי ספק שגם אתם תתחברו אליה.
תודתי העמוקה נתונה לכל מי שהיה חלק מן המסע שלי עד כה, וביותר ביותר אל "חברי אהובי" המהווה קרן שמש בחיי, שהתמסר ועודנו מתמסר אליי באופן מעורר השתהות, למרות רכבת-ההרים של רגשותיי.
ומעל הכל – תודתי נתונה לבורא עולם, השם הטוב, על חיים מיוחדים ובלתי שגרתיים שהעניק לי במתנה. כמו ב"חבילה עוברת", אני לא גומר לפתוח אריזות ולגלות מתנות חדשות בחיי, יום יום, שעה שעה".
