השבת, פרשת מצורע. שבת הגדול. השבת שלפני חג הפסח, בה אנחנו מציינים את הנס שעשה עימנו ה' לפני יציאת מצרים. בשבת הזו יורד אור גדול. אור של כל שבתות השנה. השבת הזו יש בה סגולה להמשיך ישועות, ולהתפלל מעומק הלב לזכות לגאולה פרטית.
בימים אלו שמראש חודש ניסן, ישנה סגולה מיוחדת להביט לתוך עצמנו. לראות היכן אנחנו משועבדים, במה אנחנו תלויים ,איפה סטינו מהאמת שלנו. תוך כדי הניקיונות, ההכנות, מכירת החמץ, שריפתו ובעורו אני מציעה שתתבוננו בעצמכם. תשאלו את עצמכם מה מונע מכם להתקדם, איזה שעבודים משאירים אתכם באזור הנוחות וההרגל. על מה אתם נוגשים מכים וממרמרים לעצמכם את החיים. תכינו את עצמכם בבקשה, גם במחשבה לגאולה. לחירות הנפש. תבקשו לזכות למלא את הייעוד שלכם ולהשתחרר מהתלות בדרמות של החיים ובאגו פגוע.
אחד מי יודע
זה מה שעשיתי, הכנתי את עצמי לגאולה במחשבה. שליח הגיע עם משלוח חומרי הניקיון אליי עד הבית. ארגז קטן עם ברכת חג פסח כשר ושמח ממשפחת כ. פתחתי להריח את האקונומיקה בריח לבנדר ונזכרתי בה. במיכל.
נפגשנו לראשונה לפני שנתיים. בתקופה הזו, כמה ימים לפני חג הפסח שאחרי הקורונה. היא הייתה חייבת להגיע לפגישה. היא לא יכלה לחכות שלושה שבועות. הדחיפות נשמעה בקולה. חרגתי מהרגלי. סיכמנו על יום ושעה. ביום של פגישות עבודה צפופות שלפני החג. היא חיכתה בסבלנות שאסיים.
נעים להכיר
"אני מרגישה נבוכה, האמת היא שאני גם מאשימה את עצמי. הרגשתי בשנה האחרונה שהעסקים בחברה לא כל כך. הייתי צריכה להתחיל לחפש עבודה הרבה קודם. סיפרתי לעצמי כל מיני סיפורי נאמנות כדי לכסות על הפחדים שלי. על הפחד ללכת שוב לראיונות עבודה הפחד לקבל תשובה שלילית. הפכתי מרירה, כעסנית. אני עסוקה בהלקאה עצמית ותחושת התרסקות כלכלית ונפשית. למרות שבפועל אנחנו עדיין חיים על פיצויים וביטוח לאומי. לא יודעת איך לשתף את בעלי בתחושות שלי. אני חוששת להלחיץ אותו עוד יותר. הוא עצמאי, והתקופה הזו לא עשתה טוב לעסק שלו. מה גם שהוא היה במילואים כמה חודשים והשאיר את קו החלוקה שלו באחריות הנהג. אני יודעת שמאז שהשתחרר לפני חודש הוא מנסה לשקם את הקו. לא צפיתי את זה שהחברה, שבה עבדתי, תיסגר.
"כבר שנים שאני עובדת בתפקיד בכיר, מנהלת פרויקטים גדולים מול לקוחות בחו"ל. ראיתי את עצמי ממשיכה עד סוף הקריירה כשכירה, במשרה מלאה, בארגון, בכפיפות למנכ"ל. כלכלת הבית עלי, ככה אני מרגישה. פתאום הכל נגמר. לאן אני הולכת מכאן?! איך אני ממשיכה?! כמה זמן ייקח לי למצוא עבודה חדשה?!
"המחשבות על העתיד על הלא נודע מטרידות אותי. אני לא יודעת מה יקרה. יש לנו משכנתא גדולה. הוצאות בשוטף ברוך השם לא חסר עם חמישה ילדים. אני מרגישה שאיבדתי כיוון. אומרת לעצמי בקול :הכל לטובה. אבל הגוף שלי מספר לי סיפור אחר. אני בקושי קמה בבוקר מהמיטה. אני מתה מפחד מה יהיה. אני מנסה להתחזק באמונה. ברכת המזון מברכון בכוונה. מנסה להיות יותר אופטימית. תודה שהסכמת לפגוש אותי בזמן כל כך לחוץ."
אזור נוחות
הבנתי אותה. לרובנו קשה מאוד לצאת מאזור הנוחות. לפעמים אנחנו מעדיפים להסתפק בקיים, בבינוני, ורק לא לצאת לעולם הגדול והמאיים. אלא שלא פעם ההישגים הכי גדולים שלנו מגיעים כשאנחנו מצליחים לצאת אל הלא-נודע ולפגוש באומץ את הפחדים הכי גדולים שלנו.
הסברתי לה שהסיפור עם אזורי נוחות הוא, שאם אנחנו לא יוצאים מהם מתוך בחירה, אנחנו לא אחת נאלצים לצאת מהם בכפייה, כמו במקרה שלה כשפוטרה. גם ההלקאה העצמית ורגשות האשמה שהיא מתארת מעידים על הפחד שלה מדחייה וכישלון. אמרתי לה " כרגע את מנסה להרגיע את הפחד עם רגשות האשמה, חשבון הנפש שאת עושה הוא פגיעה עצמית שמשאירה אותך במקום. במקרה שלך, משאירה אותך גם במיטה ומקבעת אותך "לאזור נוחות פנימי" של קורבנות, של אגו פגיע ואת מייצרת את דרמה של החיים .במקום לעשות פעולות לצאת מהבור, את שוקעת.
חכם מה הוא אומר
סיפרתי לה על חכם אחד שטייל עם התלמיד שלו ביער מרחוק הבחינו בבקתה. כשהגיעו ראו בית ישן זוג הורים ושלושה ילדי יחפים ולבושים בבגדים קרועים. החכם התקרב אל האיש ושאל אותו: איך אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד במקום הנידח הזה".
האיש ענה לו: "יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום, חלק מהתוצרת אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה ובחלק השני אנחנו מכינים יוגורט וגבינות לעצמנו, וכך אנו שורדים".
החכם הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה אל התלמיד ואמר לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה אל התהום ודחוף אותה". התלמיד התווכח וניסה להניא את החכם מבקשתו: הרי הפרה הקטנה היא אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. החכם לא ענה לו והמשיך ללכת. התלמיד מילא את פקודת מורו. כעבור מספר שנים, אכול ברגשי חרטה, החליט התלמיד לחזור כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, בית גדול נבנה באותה חלקה. ילדים שיחקו בחצר. הוא חש רגשי אשמה ,עד ששמע את הסיפור מאב המשפחה. "הייתה לנו פרה קטנה שפרנסה אותנו בדוחק אך היא נפלה לתהום ומתה. מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שלא ידענו שאנו מסוגלים להן. ככה הצלחנו להגיע להישגים שאתה רואה".
כקריעת ים סוף
הסברתי למיכל שהסיפור עם אזורי נוחות הוא, שאם אנחנו לא יוצאים מהם מתוך בחירה, פעמים רבות אנחנו נאלצים לצאת מהם בכפיה. כמו הפיטורים שלה, למרות שאני מניחה שכבר כמה שנים היא לא הרגישה סיפוק בעבודה. אבל היה לה נוח להישאר. עכשיו יש לה אפשרות להמציא את עצמה מחדש.
בתהליך שעברנו יחד העלנו על דף את החוזקות והחולשות. כתבנו את החלומות ,השקענו מחשבה ויצירתיות. מיכל סיפרה על חלום ילדות שלה ועל האהבה שלה לניקיון ולריחות. בעזרת הכתיבה מיכל הצליחה לשתף את בעלה במה שעובר עליה עם הפיטורים.
בפגישה עם דודו, בעלה של מיכל הסברתי לו שאת הפחד והדכדוך של מיכל אפשר לנצח בעשיה. צריך לעזור למיכל להשתמש בפחד שלה כמנוף לצמיחה .מחשבות על, ודיבורים על, אינם מהווים תחליף למעשים ולשגרה בריאה. ואכן הוא נרתם למשימה, וביקש ממנה לעזור לו בינתיים עם ניהול הקו ,החשבונות והספקים.
הם התקרבו. נהנו לעבוד ביחד. והחליטו שעכשיו כשהם בכוחות משותפים, הם יכולים להרחיב את קו החלוקה למוצרי ניקיון. חומרי הניקיון שחיכו לי ליד הדלת היו הדרך שלהם להביע את תודתם. אז בסך הכל, הכל בסדר.
ליל הסדר
ליל הסדר הוא הלילה בו אנו עושים סדר לכל השנה. מסדרים את הראש את המחשבות ואת הלב לכל ימות השנה. בליל הסדר אנו מכריזים שאין עוד מלבדו, ויש לנו על מי להישען והכל לטובה.
גם אם יש לנו קשיים ומיצרים ואזורי נוחות- אנחנו יכולים להמשיך ולהיות בני חורין. איך? העובדה שיש לנו על מי להישען, שיש לנו במי לבטוח היא המעניקה לנו את החירות ומוציאה אותנו מהשעבוד לחוסר הערך העצמי, הלקאה ושאר מרור.
בן חורין מרגיש כל הזמן שהוא בידיים טובות. וזה מה שנותן בו את העוגן הפנימי והמסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים על אף הקשיים במציאות.
והיא שעמדה
עוד כמה ימים, נסב כולנו כבני מלכים. נצא מעבדות לחירות. נקבל משמים את המתנה הגדולה. "והיא שעמדה"- את גרעין האמונה שהכול לטובה. חירות של העברת העול לאבא שבשמים. הישענות אמיתית שבאמצעותה נוכל להיגמל מכל הרגל, להיגאל מכל קושי, לפרוץ כל מגבלה. להתחדש ולהיוולד מחדש כבני חורין.
נצטייד בחירות לכל השנה, וכימי צאתנו מארץ מצריים ו"מאזורי הנוחות" המשעבדים וכובלים אותנו בשלשלות של האשמות ופחדים- יראנו נפלאות. אמן. פסח כשר שמח לכל ישראל.
