חודש: מאי 2024

משרד החינוך הציע למורים מבחנים פנימיים, שנכתבו כך שיוכלו להיבדק בידי בינה מלאכותית (AI) – כך פורסם היום (חמישי) בחדשות הערב בכאן 11. בשלב זה, מדובר במבחנים לכיתות ה' וח', במקצועות עברית, ערבית ואנגלית, שייעשו במחשב.

המטרה של המהלך של משרד החינוך היא לחסוך למורה את זמן הבדיקה. זאת ועוד, כלי הבינה המלאכותית ממפים במהירות את מצב התלמידים בכתיבה, בקריאה ובהבנת הנקרא.

סוגי המבחנים שייבדקו בידי בינה מלאכותית:

• מבדקי הבעה בכתב, המאפשרים למפות את יכולת הכתיבה של התלמידים וכוללים בדיקה אוטומטית באמצעות AI.
• מבדקי הבנת הנקרא, המאפשרים למפות את היכולות השפתיות-אורייניות של התלמידים, כולל ידע לשוני, ובאנגלית – גם הבנת הנשמע ואוצר מילים.
• מבדקי שטף קריאה, המאפשרים למפות את הדיוק והקצב של הקריאה הקולית. התלמיד מקליט את הטקסט לכלי הדיגיטלי, שמנתח אותו באמצעות למידת מכונה.

מספר ימים לפני פרוץ המלחמה דניאל קיבל טלפון מעמותת עזר מציון בו נאמר לו כי נמצא מתאים לתרומת מח עצם לאישה בשנות ה-60 לחייה שזקוקה בדחיפות להשתלה שתציל את חייה. דניאל, שהצטרף למאגר מח העצם בעת הגיוס לצה"ל לפני כשנה, נמצא כתורם יחיד המתאים להצלתה בהתאמה של 100%.

דניאל נרתם למשימת הצלת החיים והחל עקב הדחיפות בהליך מזורז של בדיקות לקראת ההשתלה. ב-7/10 היה אמור להתחיל בהליך ההכנה לתרומה. עם פרוץ המלחמה בבוקר שמחת תורה דניאל לחם בשדה הקרב בשדרות, בבארי ובמתחם המסיבה ברעים. דניאל המשיך בלחימה, וההשתלה שהייתה אמורה להתקיים מספר ימים לאחר מכן- נדחתה.

עקב הדחיפות והחשש לחייה של החולה נעשה בעמותה מאמץ כנגד השעון לפעול לשחרורו של החייל לביצוע התרומה. בעמותה הצליחו ליצור קשר עם מפקדיו בשטח, שהבינו את החשיבות העצומה בהצלת חיים ושחררו את דניאל לשם התרומה. בסופו של דבר, ב-26/10 דניאל הגיע לבית אורנית של עזר מציון ותרם מח עצם עבור אישה שלא הכיר.

דניאל הי"ד אמר: "יש לי זכות, גם כלוחם אתה שואל כמה אני יכול להציל חיים בתור פרט, ופה יש את השילוב של גם של הלוחם וגם הצלת חיים שזה משהו ממש ממשי. תחושות ממש טובות. משהו מטורף."

דניאל נפל בקרב, אך חייו ימשיכו להתקיים אצל האשה שהציל.

מנהלת מאגר מח העצם הלאומי ד"ר ברכה זיסר:"גם כשדניאל נלחם בשדה הקרב- הוא לא וויתר על הזכות להציל חיים שהגיעה לפתחו. בתוך עומס הלחימה, כשפנינו למפקדים שלו- הם הבינו מיד את המשמעות הגדולה של מעשה התרומה- והתהליך יצא לדרך. נציגי העמותה הגיעו לשטח אל דניאל כדי להסביר לו על ההליך וללוות אותו בפן הרפואי. מאוחר יותר הוא הגיע אלינו למרכז האיסוף בפתח תקווה, פגשנו בחור חייכן, מלא בטוב, ששמח להיטיב עם הזולת. דניאל הי"ד נפל בקרב, אך חייו ימשיכו להתקיים אצל האישה שהציל."

גם יממה אחרי, הסערה בעקבות דבריו של שר הביטחון יואב גלנט על "היום שאחרי המלחמה", לא נרגעת והערב, משפחות חטופים מפורום תקווה הביעו זעם רב.

"שר ביטחון מדבר על היום שאחרי כאשר בנינו נמקים בשבי הנאצים מחמאס" אמרו המשפחות והוסיפו עוד "חמאס היום מעודד מאוד מדברי השר גלנט שגם דיבר מפורשות על סיום המלחמה וגם הודיע על הקמת שילטון ערבי".

משפחות החטופים תקפו גם את הצורה בה נאמרו הדברים: "הטחת האשמות הפומבית של השר גלנט על הדרג המדיני מחלישה את רוח החיילים ומקטינה את הסיכוי לשחרור ילדנו. אנו קוראים לשר גלנט, אם אינך יכול לנצח אנא קום ותתפטר".

בסיומה של ההודעה החריגה, הוסיפו המשפחות: "החזרת החטופים וההגנה על מדינת ישראל חשובים לאין ערוך מכל יעד פוליטי שאותו ניסית להשיג."

שר הבטחון גלנט ערך מסיבת עיתונאים והביע ביקורת חריפה על ראש הממשלה: "ממשל צבאי בעזה – יעלה בדם ובקורבנות ללא תכלית". ראש הממשלה נתניהו לא נשאר חייב וענה בסרטון וידאו: "אני לא מוכן להחליף את חמאסטן בפתחסטן".

עוד לפני שנכנסים לשאלה מי צודק – אני בדעה שבעת מלחמה אסור לשר הבטחון לתקוף פומבית את ראש הממשלה. איזה מסר זה מעביר לחיילים המוסרים את נפשם למען המדינה? איזה מסר של פלגנות זה מעביר לעם? המקום להביע דעות וגם נחרצות הוא בישיבות הקבינט והממשלה. ורק שם. בעניין זה שר הבטחון גלנט טעה.

ובאשר למהות? בואו נודה על האמת – ישראל בבעיה. המלחמה נמשכת למעלה משבעה חודשים ואיש אינו רואה לה סוף. אם לא נתפוס את ראשי חמאס – המלחמה בעזה עלולה להמשך עוד חודשים ארוכים, כאשר אנחנו משמידים עוד ועוד מחבלים, אבל החמאס ממשיך לשגר רקטות לעבר יישובי עוטף עזה, חיילים עלולים להיפגע וכניעה – אין.

לא זו בלבד אלא שהדשדוש הזה מקרין גם על הצפון. בתחילה ניתן היה להבין ולהסכים למדיניות הממשלתית לפיה בואו קודם נסיים את האירועים בדרום ואחר כך נתפנה לצפון ונגיע להסדרה בלי מלחמה, ואם יהיה צורך עם מלחמה.

הבעיה היא ששבעה חודשים החיזבאללה יורה כל יום רקטות, כטב"מים ובעיקר נ"ט לעבר יישובינו, הורג ופוצע אנשים ומונע מעשרות אלפי תושבי הצפון לחזור לביתם. מצב קשה.

זה הזמן לבחון מחדש את האסטרטגיה של ישראל. מה שהיה נכון עד עכשיו – המתנה בצפון עד להסדרת המערכה בדרום – כבר אינו נכון לאור העובדה שאין שום סימן לסיום המלחמה בדרום.

נראה שהגיע רגע ההכרעה של ישראל: או שחותרים לסיום מהיר של המאבק בעזה – או שפותחים גם במלחמה בצפון. ובתוך כך, כמובן שבשיח בימים האחרונים כבר לא מזכירים מספיק את החטופים. אם המלחמה בעזה תמשך ותמשך ותמשך, כפי שנראה עכשיו, החטופים ימשיכו להיות בשבי החמאס, מי יועד עוד כמה זמן.

הקרב על חוק הגיוס

ובתוך כל זה צץ לו חוק הגיוס. אומרים שנתניהו עשה תרגיל והעלה מן האוב את הצעת חוק הגיוס שעברה בקריאה ראשונה בזמן הממשלה הקודמת – ממשלת בנט-לפיד. התרגיל הוא בכך שכביכול גנץ שהיה שר בטחון באותה ממשלה ושהוא הוא אחראי לחוק ההוא – לא יוכל להתנגד. והנה גנץ התנגד בקלות באומרו שהנסיבות השתנו מאז ה 7 באוקטובר, והשחוק ההוא אינו עונה על הצרכים של צה"ל כיום.

להתנגדות גנץ הצטרפו גם גדעון סער ואביגדור ליברמן. מבחינת הצדק המוחלט הם צודקים – צה"ל של לפני ה-7 באוקטובר יכול היה להסתדר גם עם גיוס סמלי של חרדים, ואילו היום, לאור המלחמה, הצורך נהיה אמיתי.

ואחרי כל זה אם הם באמת רוצים לגייס חרדים, הם צריכים לתמוך בקידום חוק הגיוס כפי שהביאה אותו הממשלה הקודמת וכפי שמוצג עכשיו על ידי ממשלת נתניהו. למה? אני מאמין שאם רוצים לגייס את החרדים, צריך להתחיל במשהו, גם אם לא מושלם. להתחיל לסובב את הגלגל, שהחרדים יתגייסו גם אם במספרים קטנים. אני מאמין שבסוף היום, חוק בהסכמה, יביא לגיוס רב יותר של חרדים.

אנחנו תמיד מחפשים את המושלם. לפעמים כדאי לוותר כדי להניע תהליכים בריאים וחשובים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים היום (ה'), סיור אווירי על רצועת עזה, עם סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם ומפקד אוגדה 162 תא"ל איציק כהן. במהלך הטיסה קיבל רה"מ נתניהו סקירה אווירית על הפעילות ברצועת עזה, תוך מיקוד והעמקה בעשייה המבצעית של אוגדה 162 במרחב רפיח ממפקד האוגדה.

לאחר מכן ביקרו רה"מ נתניהו וסגן הרמטכ"ל בגדוד 55 של תותחנים בבסיס בני נצרים, שם קיבלו סקירה מבצעית ממג"ד 55 סא"ל מור גורביץ על פעילות הגדוד מתחילת המלחמה והעשייה בעת האחרונה במרחב רפיח. כמו כן, נפגש רה"מ נתניהו עם מפקדי, לוחמי ולוחמות הגדוד ושמע מהם על הפעילות המבצעית בגזרה הדרומית.

"אנחנו פה ביום קשה, יום בו אנחנו מתבשרים על חמישה מהלוחמים שלנו שנפלו. זה לא ירפה את רוח הלחימה שלנו. אתם דור הניצחון. אתם נלחמים בצורה נפלאה, עם הקרבה ועם המשכיות גדולה של חודשים ארוכים. עם ישראל גאה בכם, אני גאה בכם. אנחנו ממשיכים עד הניצחון" אמר נתניהו ללוחמים.

ראש הממשלה התייחס לסוגיית רפיח והסביר: "הקרב ברפיח הוא קריטי. זה לא רק שארית הגדודים שלהם, זה גם צינורות החמצן שלהם אחורה למילוט ולהספקה. הקרב הזה, שאתם חלק אינטגרלי ממנו, הוא קרב שמכריע הרבה דברים במערכה הזאת. אני חוזר ואומר: אנחנו בקרב קריטי עכשיו. הפעולה שלכם מסייעת לסיים אותו. הסיום שלו מקדם אותנו מרחק עצום להכרעת האויב".

כלי טיס של חיל האוויר תקפו חוליית מחבלים במרחב קנא שבשטח לבנון שהיו בדרכם לממש מתווה טרור מיידי לעבר שטח הארץ.

במקביל, מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו והשמידו לאורך היום באופן נרחב שורת מטרות של ארגון הטרור חיזבאלה בשטח לבנון.

בין המטרות שהותקפו, מבנה צבאי ועמדת תצפית במרחב עייתא א-שעב, עמדת תצפית ותשתית טרור במרחב מיס אל-ג'בל, מבנה צבאי במרחב כפר כילא, ושני מבנים צבאיים במרחבים א-נקורה וחולא, בהם שהו מחבלים.

בתוך כך, במהלך השעות האחרונות כוחות צה"ל תקפו להסרת איום במספר מרחבים בשטח לבנון.

התקיפות מגיעות לאחר שמאז שעות הבוקר שוגרו למעלה ממאה רקטות במטחי שיגורים בלתי פוסקים. בין היתר פגעו במטולה, שם נפצעו שלושה לוחמי צה"ל, אחד מתוכם במצב קשה.

לוחמי צוות הקרב של חטיבה 401 תחת אוגדה 162 ממשיכים בהובלת הפשיטה במזרח רפיח.

במהלך ההתקפה החטיבתית, לוחמות יחידה 414 הפועלים תחת צק״ח 401 , הטיסו רחפנים אשר איתרו משגרים טעונים ומוכנים לירי רקטות ארוכות טווח לשטח מדינת ישראל. משגרים אלו שימשו את ארגוני הטרור ברצועה ושיגרו לעבר שטח הארץ בחודשים האחרונים. המשגרים הושמדו.

בפשיטה על מרחב שיגור נוסף, הכוחות איתרו תשתית שיגור מרכזית ומסועפת במרחב רפיח שמכילה עשרות קני שיגור שמחוברים אחד לשני ורקטות מוכנות לשיגור. תשתית השיגור הייתה פעילה בירי רקטי לעבר שטח הארץ בחודשים האחרונים וכעת הושמדה.

המאבק המשטרתי בהסתה ותמיכה בטרור: בפעילות משותפת של שוטרי תחנת אריאל של מרחב שומרון וכוחות צה"ל כנגד תכני הסתה ברשת, נעצר חשוד בגין הסתה לטרור.

אמש בפעילות משותפת של כוחות צה"ל ושוטרי תחנת אריאל של מרחב שומרון נעצר חשוד בעבירות הסתה ברשת והסתה לטרור. החשוד נחקר בגין החשדות המיוחסים לו ובמקביל אישור העסקתו לעבודה נשלל ממנו.

החשוד תושב בלאטה בן 31 נעצר בעקבות פרסומים שפרסם ברשת החברתית, ובהם תכני הסתה ותמיכה בטרור. לאחר מעצרו הוא הועבר לחקירה ביחידת החקירות של תחנת אריאל.

הסיפור החל לאחר שרשומה שפרסמה איילת לאש – אשת ניו מדיה – באמצעות הרשת החברתית, הצביע על כך שאברהים ג'בר, עובד באיזור תעשייה ברקן, מפרסם הסתה לרצח יהודים ברשתות ומצטלם באיום עם נשק M -16 מונף.

הרשומה הגיעה לידי ראש מועצת שומרון יוסי דגן וקב"ט המועצה מתושבים ובעקבות כך הנחה ראש המועצה בהתייעצות עם גורמי הבטחון של המועצה, לבדוק מיידית את הדברים ואף לחסום את כניסתו של הפלסטיני. כאשר זה הגיע לכניסה לאיזור התעשייה ברקן, כניסתו נחסמה והמשטרה עצרה אותו. היום כאמור, הודיעה המשטרה על מעצרו ושלילת רשיון העבודה שלו.

ממשטרת ישראל נמסר: "המשטרה תמשיך לפעול לחשוף ולעצור את כל מי שמסית לטרור ואלימות ותומך בטרור, בין אם מאחורי מקלדת או בכל מקום אחר, ותפעל למצות עמו את הדין".

בצפון רצועת עזה, כוחות אוגדה 98 ממשיכים בלחימה בלב מחנה ג׳באליא ועד כה הכוחות בשיתוף חיל האוויר חיסלו למעלה מ-150 מחבלים, תקפו מספר משגרים ואיתרו עשרות רקטות, חלקן ארוכות טווח.

במקביל, לוחמי חטיבת הצנחנים פשטו על תשתיות טרור רבות במחנה, חיסלו ועצרו עשרות מחבלים. כמו כן, לוחמי צוות הקרב של חטיבות 7 ו-460 פועלים במרחב ופושטים על תשתיות טרור רבות במרחב המחנה.

במסגרת הפעילות הלוחמים עצרו מספר מחבלים שניסו להימלט בחסות אוכלוסיה אזרחית ואיתרו אמצעי לחימה בצמוד לבתי ספר ומחסות הומניטרים.

בעקבות החלטת מערכת הביטחון לאסור את העלייה לאתרא קדישא מירון בעת הילולת רשב"י ביום ל"ג בעומר, הוקם מערך הסברה ייעודי במשרד ירושלים ומסורת ישראל, לפרסום והטעמת ההנחיות לציבור.

כזכור, מפקד פיקוד העורף אלוף רפי מילוא פרסם הוראה מנומקת לציבור הרחב את המסקנות שבגללן קיבל את ההחלטה על ביטול האירועים ההמוניים במירון, הנערכים מידי שנה על ההר הקדוש, ואלה מתפרסמים לציבור באופן מותאם, עם הסבר על הצורך להקפיד על מצוות ונשמרתם, ולא לסמוך על הנס.

בפיקוד העורף הסבירו כי קיים איום משמעותי מארגון הטרור חיזבאללה ומארגון הטרור חמאס בלבנון, באמצעות ירי תלול מסלול ונ"ט, וכן בשיגור כלים אוויריים למרחב הר מירון – כפי שהיה בפועל מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים.

מרחב ההר מאופיין בפערי מיגון משמעותיים, דבר המסכן את שלומם וביטחונם של הנוכחים בשטחי ההר בזמן ההתקפות מצד האויב. במקום לא קיים מיגון מספק באופן אשר יאפשר את כניסתם של כלל המשתתפים מידי שנה באירוע.

זכר אסון מירון, בו נמחצו למוות מ"ה קדושים ע"ה, עדיין צרוב בזיכרון של כולנו ולכן קיים סיכון משמעותי לפיו בעת הפעלת התרעה במרחב הר מירון, ייפגעו הנוכחים הרבים במקום בעת המנוסה למרחבים המוגנים.

הקמפיין מזכיר כי עשרות רקטות וטילים נפלו במרחב הר מירון במהלך החודשים האחרונים, עשרות טילים מדויקים מכוונים בכל רגע נתון לכל נקודה בהר מירון, זמן ההתגוננות במרחב הוא כ-15 שניות בלבד ולעיתים אף לא נשמעת אזעקה, במרחב ההר אין אפשרות להציב מיגוניות והשוהים בו חשופים לפגיעה ישירה ה"י, בעת הפעלת אזעקה במרחב ההר רבים עלולים להיפגע בעת המנוסה.

תחת הכותרת "נשמרתם, אשריכם!", מדגישים במערך ההסברה של משרד ירושלים ומסורת ישראל כי השנה לצערנו אי אפשר לעלות לאתרא קדישא מירון בעת הילולת רשב"י

דובר צה"ל מפרסם הערב כי הרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי, קיים אתמול (ד׳), הערכת מצב וסיור באוגדה 210 עם מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, מפקד אוגדה 210, תת-אלוף ציון רצון ומפקדים נוספים.

״אימנו את האנשים, הם בקיאים בתוכניות, יש את כל מה שצריך ואנחנו יודעים לעשות את זה מעולה" אמר הרמטכ"ל ופנה למשתתפים: "אתם משדרים לי מוכנות מאוד גבוהה. אני חוזר מכאן חזרה עם תחושה של מוכנות מאוד גבוהה, אתם תמשיכו לפתח אותה ואנחנו נעשה את ההחלטות בהתאם להתפתחויות. הדבר החשוב, מוכנות גבוהה, תגובות חזקות, למצוא מטרות נכונות, להכאיב לצד השני." דברי הרצי הלוי, שממשיך בקו של מגננה ותגובות, במקום ליזום.

ביקורו של הרמטכ"ל מגיע ברקע ההסלמה החמורה בצפון, במהלך הימים האחרונים, עם התגברות ירי הרקטות והכטב"מים מלבנון ליישובי הצפון, כאשר בין היתר כטב"מ של ארגון הטרור הצליח לחדור עד לאזור צומת גולני, מרחק של עשרות קילומטרים מהגבול.

מטחי הטילים וירי הכטב"מים לעבר יישובי הצפון אינם פוסקים וגובים מחיר כבד פעם אחר פעם.

בשעות אחה"צ חידש חיזבאללה את הירי לעבר יישובי קו העימות וכטב"ם נפץ שחצה משטח לבנון לעבר שטח הארץ, התפוצץ במרחב מטולה.

כתוצאה מפיצוץ כלי הטיס, הודיעו בצה"ל כי לוחם נפצע באורח קשה ושני לוחמים נוספים נפצעו באורח קל. הלוחמים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, משפחותיהם עודכנו.

שלושת הלוחמים, הובאו למלר"ד במרכז הרפואי זיו, סמוך לשעה 14:35, כשהם סובלים מפגיעות רסיסים וטראומה. "פצוע אחד מוגדר במצב קשה מאוד, מונשם ומורדם, והוכנס להדמיית ראש. 2 פצועים נוספים מוגדרים קל, ועוברים סדרת בדיקות ומטופלים ע"י ד"ר חובב הנדלר (כירורג)" מסרו מבית החולים.

מנהל יחידת הטראומה של המרכז הרפואי זיו הד"ר אלכסנדר ברסלבסקי: "הצוותים במרכז הרפואי זיו מנוסים בפציעות מסוג זה. עם קבלת ההודעה על הגעתם הצפויה של הפצועים, נערכנו בהתאם במלר”ד ובחדר ההלם. נמשיך לשמור על מוכנות גבוהה לכל תרחיש בתקווה שלא נצטרך."

מאוחר יותר, הפצוע קשה הועבר מבית החולים זיו לבית החולים רמב"ם והוא מטופל כעת בחדר הלם ועובר בדיקות הדמיה.

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': (ויקרא כג, טו-טז)

מבואר בגמ' מנחות סה, ב שמצות ספירת העומר מוטלת על כל אחד ויש מצוה לספור כל יום ויום

שכח לספור בלילה

בטור סי' תפט "כתב בה"ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום, ואינו נראה לר"י, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיספור ביום בלא ברכה, וכתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד הימים שלא יברך עוד בימים שאחריו עכ"ל.

ונראה דדעת הבה"ג שאם שכח ולא ספר שיספור ביום עם ברכה והרא"ש חלק וס' דיספור ביום בלא ברכה, וכן בתוס' מנחות סו, א ובר"ן סוף פרק ערבי פסחים, העתיקו דעת הבה"ג ותלו הנידון אם העומר שנקצר ביום כשר, וכן נראה בדברי הב"ח בדעתם אלא שהביא בשם המרדכי שאינו מברך ביום, וכן בתוס' במגילה כ, ב ד"ה כל, הביא בשם בה"ג דשכח לספור בלילה שיכול לספור ביום בלא ברכה, א"כ מצינו שנחלקו הראשונים בשכח לספר בלילה אם יכול לספר ביום עם ברכה.

ויש להקשות על שיטת התוס' במגילה והמרדכי דאם יש דין 'תמימות' שצריך לספור ברצף א"כ מה מועיל לספור בלא ברכה שאם דין 'תמימות' מעכב ולכך צריך שיספור בלילה למה יועיל שיספור ביום ואם הדין לספור בלילה לא מעכב למה לא יוכל לברך כשסופר ביום, ועוד יש להקשות שהרי אם שכח ולא ספר גם ביום דאינו יכול להמשיך לספור עם ברכה כיון שצריך 'תמימות' וכן פסק בטור כן הביא בתוס' במגילה שם בשם בה"ג ואיך יועיל כששכח לספור בלילה שסופר ביום בלא ברכה ובלילה שלאחריו יוכל לספור עם ברכה שלא גרע ממי ששכח לספור לגמרי באותו יום כיון שסו"ס לא בירך על הספירה.

ובשו"ע סי' תפט, ז' פסק בשכח לספור בלילה שיספור ביום בלא ברכה, ובס"ח כ' כששכח לספור יום אחד שסופר בשאר ימים בלא ברכה, וכתב במשנה ברורה ס"ק לד, בשכח לספור בלילה שסופר ביום בלא ברכה ודוקא באותו יום אבל בשאר ימים סופר עם ברכה, ובשר הציון בס"ק מה כ', לדברי התרומת הדשן שכן כתב לדינא, ובי' דהו"ל ספק ספיקא, ספק אם ספירת יום מועילה ואם נאמר שלא יצא בספירת היום ספק אם נפסק כהשיטות שאיןהיום אחד מעכב שכל יום הרי"ז מצוה בפ"ע.

וכ"ז דוקא לדברי הרא"ש שסופר ביום בלא ברכה אבל לשי' בה"ג שסופר ביום מדינא וכן בשאר ימים משמע דאי"ז ס"ס.

וכן משמעות המ"ב תפ"ט סק"ג שהביא מספר שלחן שלמה שנשים לא יברכו על ספירת העומר כיון שמסתמא ישכחו יום אחד דהיינו וממילא כל מה שברכו עד היום זה שלא כדין דהיינו שסתם אדם שיש לו חיוב לספור מסתמא הוא לא ישכח אבל אישה שאין לה חיוב יש סיבה שתשכח ואין לה לברך ולפי"ז מי שיודע בעצמו שמצוי אצלו מאוד ששוכח אין לו לברך [אמנם בספר שלחן שלמה כתב שהחיסרון שתמשיך לברך אם ברכה אמנם המ"ב השמיט תיבות אלו].

בשו"ת רב פעלים או"ח ח"ג סל"ב ד"ה מיהו וכן בשדי חמד מערכת יוה"כ סימן א' סוף אות ג' הקשו על הבה"ג דאיך חז"ל תיקנו ברכה על ספירת העומר הרי ודאי יתכן שישכח יום אחד ונמצא כל ברכותיו למפרע לבטלה ואין קושייתם מוכרחת דכיון שעל פי רוב אדם זוכר א"כ בשעת ברכתו יש לו הכרעה בדיני התורה שיכול לברך וגם אם אחרי זה יהיה סיבה שזה לא ברכה אבל כיון שהיה לו הכרעה בדיני התורה לברך אין כאן עבירה.

ברכת שהחיינו בספירת העומר

בספר המנהגים (למהרי"א טירנא) הל' פסח ומטה משה סי' תרס"ט הביאו משו"ת מהר"ם מינץ שהקשה למה לא מברכים שהחיינו על ספירת העומר ותירץ הנ"ל שכיון שאם ישכח יום אחד הוי ברכה לבטלה, ותמה עליו המהרש"ם בעין הרועים דהרי על הספירה בעצמה מברכים ולא חוששים שישכח ולמה לגבי שהחיינו יש לחוש שישכח, ולכאורה יש לומר שחלוק דין ברכת המצות מדין שהחיינו דברכת המצות יסודה על מעשה המצוה, משא"כ שהחיינו יסודו על קיום המצוה [כעין חילוק זה מובא בברכת שמואל קידושין סי"ח] ומקור לזה דהראשונים תמהו למה לא מברכים שהחינו על ספירת העומר, ועיין ר"ן סוף סוכה שכתב שאם נימא שביום אי אפשר לספור א"כ כיון שלא הגיע כל הזמן אי אפשר עדין לברך וצ"ב כוונתו הרי ברכת המצות הרי מברכים, אמנם הביאור כנ"ל שברכת המצות שזה על מעשה המצוה ממילא כיון שכל יום זה מעשה לעצמו ממילא אפשר לברך משא"כ שהחיינו שזה על קיום המצוה וקיום המצוה זה על ידי כל הימים לכן כל שלא הגיע זמן קיום כל המצוה אי אפשר לקיים.

לפ"ז א"ש מה שכתב המהר"ם שביחס לשהחיינו אם לא יגמור הספירה הוי לבטלה משא"כ על ברכת המצות דברכת המצות שזה על מעשה המצוה בזה גם אם ישכח יום אחד לא הוי ברכה לבטלה שחשיב שהיה כאן מעשה מצוה משא"כ שהחינו שזה על קיום המצוה כל שלא יגמור את כל הספירה הוי ברכתו לבטלה [וראיתי לדון לפ"ז דגם לראשונים דמברכים על ספק מצוה בפשוטו הביאור שכיון שמחויב לעשות הפעולה יש כאן מעשה מצוה שהוא סיבה לברך כמבואר בשאגת אריה אבל שהחינו שזה על קיום המצוה באמת לא יברכו.

מצוות צריכות כונה

והקשו האחרונים שהרי בסימן ס' כ' השו"ע יש אומרים שאין מצות צריכות כונה ויש אומרים שצריכות כונה לצאת בעשיית אותה מצוה וכן הלכה. וא"כ כשאומר לחברו ואינו מתכוון או אפי' מתכוון שלא לצאת למה לא יוכל לברך אח"כ.

ובפרי מגדים במש"ז סק"ז כ', שנסתפק המחבר אם מצות צריכות כונה ודעתו להחמיר בכל ענין ולהכי נקט להחמיר גבי קריאת שמע שיחזור ויקרא שוב, ולגבי אם מסתפק אם לחזור ולברך כשקיים את המצוה ללא כונה מחמיר שלא יחזור ויברך, ובביאור הלכה דחה את דברי הפרי מגדים דאין ספק כלל אלא אמת מוחלטת דצריכות כונה וכן לשון השו"ע שכתב וכן הלכה.

ובחק יעקב כ' שאפר דזה מקרי כונה כיון שמתכון עכ"פ לומר כמה ימי ספירה ומצותו הוא רק ספירה בעלמא, וצריך לבאר החילוק בין מצוה זו לשאר מצות דהא גם מצות קריאת שמע היא מצות קריאה בעלמא ומ"ש כאן שכבר יצא בספק.

ובגר"א סק"ב כ' ודוקא בלשון שמבין ואם אנו מבין בלשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא עכ"ל והקשה ע"ד במור וקציעה דמ"ש מכל מצות שבדיבור שכ' בתוס' בסוטה לב, א שאם אומר בלשון הקודש אע"פ שאינו מבין שיצא, ובמה שונה דין ספירת העומר.

והנה בדין שומע כעונה (סוכה לח) ובמגן אברהם סק"ב הסתפק אם מועיל דין שומע כעונה בספירת העומר דשמא אי"ז נחשב לכל אחד ואחד כפי שמבוא בגמ' במנחות, וצ"ב בזה מ"ש מכל המצות שבדיבור שמועיל בהם דין שומע כעונה.

ובשו"ת הגרעק"א סי' כט, הסתפק אם מועיל דין כתיבה כדיבור לגבי ספירת העומר והק' הערוך השולחן דלא מצינו בכל המצות כתיבה כדיבור ואיך יש צד שמועיל בספירת העומר, ובשבות יעקב ח"א סי' לא ובכף החיים הביאו מכמה פוסקים דמהני.

יסוד גדר 'תמימות'

ואפשר לייסד ע"פ דברי התרומת הדשן בסי' לז, לגבי מי שהיה מסופק אם החסיר יום אחד, שאם מסופק רק על הלילה שיספור ביום בלא ברכה דהכי נהגינן אפי' בודאי שכח בלילה לספור וסופר ביום בלא ברכה סופר שוב בברכה (בשאר ימים) דמקרי שפיר 'תמימות' הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי עכ"ל, ומוכח שמה שספר באותו יום הרי"ז מועיל גם לדין 'תמימות' ומשום כך סופר בשאר הימים עם ברכה כיון דבדיעבד אפשר לקיים המצוה גם ביום, וא"כ יקשה דאם מהני בדיעבד גם ביום שיוכל גם לברך ביום שהרי כל המצות שמקיימים בדיעבד שמברכים בהם.

מצווה בכל יום ומצוה כללית

אלא מוכח מכ"ז שהתחדש שני דינים במצות ספירת העומר של 'תמימות' מצוה אחת היא ספירה בכל יום ויום וכדילפי' בגמ' שצריך לספור בלילה שהוא תחילת היום, ועוד דין 'תמימות' על כל המ"ט ימים ולכן אם שכח יום אחד לספור שוב אינו מברך בשאר ימים שאי"ז בדין 'תמימות', ובזה חילק הבה"ג דמה שצריך לסופר בכל יום ויום הוא דווקא כשסופר בלילה וצריך לספור על כל היום וכששכח לספור בלילה וסופר ביום לא יועיל לדין זה כיון שהמצוה לדין זה היא בלילה, אמנם לגבי ה'תמימות' של שאר הימים הרי זה נחשב שכבר ספר כיון שלא נחשב שדילג שהרי באותו יום נחשב שספר כבר, יוצא א"כ שלעניין דין 'תמימות' של אותו היום הוא לא קיים את המצוה ולכך אין יכול לברך בברכה ביום, משא"כ לדין 'תמימות' הכללי הרי נחשב שכבר ספר ויכול להמשיך ולספור בברכה.

שכל מטרת ומהות הספירה אינו מצוה בעצם אלא כאמצעי לדעת מה סופרים שבשאר מצות שבדיבור יש ענין לדעת מה אומרים משא"כ בספירה (וכן בשאר ספירות כגון ספירת העומר, שמיטה ויובלות, ספירת שבעה נקיים דזבה וספירת מעשר בהמה) דכל המהות בתוצאת הספירה.

וכעין זה כתב בחינוך מצוה שו, שהביא את דברי הבה"ג כששכח יום אחד וכ' וז"ל ולא הורו מורינו שבדורינו לסברא זו אלא מי ששכח יום אחד יאמר אמש היו כך בלא ברכה ומונה האחרים עם כל ישראל עכ"ל, ומשמע שאפי' שחלק ע"ד הבה"ג בשכח יום שלם ולא בירך מ"מ אם רוצה להמשיך ולספור בברכה צריך למנות קודם את הימים שעברו ששכח ונראה כדברינו שאם לא יספור את אותו היום ששכח שוב אאניו יוצא בדין 'תמימות' שחסר לו יום אחד, ומה שסופר את של אתמול ודאי שאין מקיים הבזה מצוה אלא זה בשביל להשלים את הספירה הכללית של כל הימים, שהרי לא שייך בדין ספירה שידלג על כמה ימים שכל הדין 'תמימות' הו ברציפות.

אבל בדעת הבה"ג אפ"ל שכיון שספר ביום אפי' שספר בלא ברכה ולא קיים את המצוה אבל בדין 'תמימות' הכללי הוא יוצא.

שיטת הרא"ש

וברא"ש בסו"פ ערבי פסחים הביא את דברי הבה"ג וכ' ואינו נראה לר"י דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא, ומבואר דסבר הרא"ש בשי' הבה"ג ד"מ שאינו יכול לברך יותר כיון שכל הספירה מצוה אחת היא ואם החסיר שוב חסר לו חלק במצוה ואינו יכול להמשיך בספירה, וע"ז חלק וסבר דכל יום מצוה בפני עצמה היא, ולכאורה כ"מ שכ' הרא"ש בשיטת הבה"ג משום שסבר בשיטתו שסופר ביום עם ברכה ולכך חלק וס' שאין אפשרות לספור לברך ביום, אמנם לפי מה שנתבאר בדברי התוס' במגילה וכן במרדכי שסופר ביום בלא ברכה ובשאר ימים סופר בברכה כיון שלא נחשב שדילג א"כ אי"ז משום שכל מנין הספירה היא מצוה אחת אלא שצריך שיספור בלא ברכה בשביל דין 'תמימות' הכללי שצריך רציפות, וכן מבואר בתוס' במנחות ובתרומת הדשן שחסר בתמימות ולא משום שזה מצוה אחת דא"כ הרי לא קיים את המצוה, אלא מוכח שאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר כיון שחסר ברציפות ולא משום שזה מצוה אחת אלא שכל לילה זה מצוה בפ"ע וצריך שיהיה מנין שלם בלי שיחסיר וכשופר ביום אפי' שאי"ז מצוה מ"מ נחשב אותו היום כספור.

ולפי"ז היה מקום לבאר נ"מ בכמה נידונים:

קטן שהגדיל בספיה"ע

בקטן שהגדיל בימי הספירה שיש לדון כיון שכל מה שספר עד עתה הוא לא היה בר חיובא וא"כ אינו יכול להמשיך לברך עם ברכה כשיגדיל, אמנם לפי מה שנתבאר בשיטת התוס' במגילה וכן במרדכי שדין 'תמימות' הכללי הוא שיהיה רציפות בספירה א"כ נוכל לצרף גם את מה שספר בקטנותו לדין ה'תמימות' הכללי וכשסופר מכאן ואילך הרי יש לו כל לילה מצוה בפני עמה וממשיך עם המניין שספר בקטנותו.

מצות צריכות כונה

והנה בשו"ע תפט, ד' כתב מי ששואל אותו חברו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יוכל לחזור ולמנות בברכה.

שמצד אותו היום נחשב שכבר ספר ולגבי שאר הימים יכול להמשיך לספור עם ברכה וכדברינו שהרי זה לא נחשב שהחסיר יום אחד אלא שכבר יצא ונכלל במנין ה'תמימות' הכללי.

וא"כ כל מה שצריך מצות צריכות כונה זה רק כשעצם עשית המצוה היא התכלית הנרצית כגון קר"ש ברכות ושופר וכו' אבל מצות שתכליתן היא התוצאה כגון מעקה וברית וכדו' אין מעכב הכונה בזה כמו שמצינו בגמ' בע"ז כא,א אם גוי כשר למלילה ואפי' למ"ד שפסול כותי מהני, וזה מה שכ' בחק יעקב דשאני ספירת העומר דאינו אלא ספירה בעלמא ולפי"ז כיון שכל הענין כדי לספור את הימים לא יצא א לא יבין את לשון הספירה.

ספירת העומר ע"י כתיבה

וכן מובן איך יש צד שמועיל בכתיבה כיון שמ"מ נחשב שהוא סופר, דאי"ז מצוה שבדיבור אלא מצוה שמקיימים אותה ע"י עשה של דיבור ואם כתיבה ג"כ נחשב מעשה יועיל, משא"כ שמיעה שאינה מעשה כמו שכ' הרא"ש בנדרים עב, דל"מ שליחות בשמיעה וכמבואר בקצוה"ח קפב,א.

ובשערי תשובה סק"א כתב שאם כותב מכתב לחברו שלא יכתוב איזה יום לעומר אם עדין לא ספר כי יש דעות שיוצא בזה ידי חובה ובפשוטו אם לא התכוין שיחשב כדיבור ודאי לא יוצא וכמבואר בשו"ת רעק"א אמנם אם רוצה לספור בכתב יש אומרים שכתיבה כדיבור ונפק"מ לאלם לצד שלא יוצאים בשומע כעונה ולהלכה זה ודאי שגם אם כתב יכול עדין לספור בברכה.

אונן שלא יוכל לספור

עוד יש לדון לגבי אונן שכתב בביאור הלכה שאם יהיה אונן עד סוף היום שיוכל לספור למרות שלא מקיים את  המצוה באותו יום אבל לא יצא מכלל הספירה של שאר הימים שהרי לא דילג יום אחד בלי ספירה.

ש"צ ששכח

וכן דן בפרי חדש גבי ש"צ אם יכול להוציא את הציבור וכ' בשערי תשובה ס"ק כח שאינו יכול להוציא מדין ערבות כיון שלא קיים את הדין הכללי של הספירה.

מי שיאנס ולא יוכל לספור

וכן נ"מ לגבי אדם שיודע מראש שלא יוכל לספור באחד מן הימים שאם זה מצוה אחת כללית שוב אין יכול להתחיל לספור מתחילה כיון שלא יוכל לקיים את המצוה משא"כ אם יש מצוה בכל יום שיכול להתחיל לספור בברכה כיון שמקיים לכל הפחות את המצוה של אותו היום, אמנם יש הסוברים דגם אם זה מצוה אחת כיון שעכשיו יכול לספור א"כ מה שלא יוכל לספור ביום אחר לא צריך לחשוש דשמא הוא בסוף יוכל לספור.

וכל זה רק לשיטות שיש מוצה בכל יום ויום לשיטות שיש מצוה אחת א"כ בכל דינים אלו לא יוכל לספור בברכ כיום של קיים את המצוה או שלא יקיים.

ספירת העומר בזמן הזה דאורייתא או דרבנן

ובמשנה ברורה פסק דבספר ביום סופר אח"כ עם ברכה ולא משום ספק ספיקא, ומה שכתב השו"ע דאם הסתפק אם ספר שסופר עם ברכה וכ' בזה המ"ב דהוה ס"ס, והרי בתרומת הדשן משמע שאם ספית העומר דאורייתא כשי' הראבי"ה בזמן הזה הרי"ז ספק דאורייתא ומברך ואם ספירת העומר דרבנן בזמן הזה כהרא"ש א"כ אין הימים מעכבים ומשמע דאי"ז משום ס"ס, וכן הוכיח בחיי אדם בכלל ה' אות ו' בננשמת אדם דלא מברכים בס"ס ולא רצה לסמוך על שי' הראב"ד שמברכים בספק דאורייתא, וצ"ב שהרי ספק ברכות להקל, והגר"א תלה את דברי התרומת הדשן בשיטות שמברכים על ספק דאורייתא, וכיון שזה ספק התלוי במחלוקת לא מברכים בזמן הזה.

בטעם מצות ספירת העומר

כ' בספר החינוך מצוה שו, וז"ל משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב"אם לא בריתי יומם ולילה וגו והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" פירוש הפסוק כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלוקים על ההר הזה, כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם, יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות צאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העיקר. ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.

ואל יקשה עליך לומר, אם כן, אחר שעברו רוב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מיעוט הימים הנשארים, לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו. ואם תשאל, אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון, התשובה כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם על בני האדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד. ואין לומר היום כך וכך ימים ליום שני של פסח, שלא יהיה חשבון ראוי לומר ליום שני, ועל כן הותקן למנות המנין ממה שנעשה בו, והוא קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד שבו זכר שאנו מאמינים כי השם ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו, עכ"ל.

ובזה מתבאר העניין של 'תמימות' ברציפות בספירת העומר כדי לחבר בין זמן יציאת מצרים לשאוף ליום קבלת התורה.