חודש: אוגוסט 2024

ממשלת דרום אפריקה נוקטת צעדים משמעותיים לקראת הפסקת הפרקטיקה השנויה במחלוקת של גידול אריות בשבי למטרות מסחריות. החלטה זו, שהתקבלה בעקבות המלצות צוות משימה מיוחד שמונה על ידי השרה לאיכות הסביבה לשעבר, ברברה קריסי, מעוררת דאגה בקרב בעלי חוות לגידול חתולים גדולים ברחבי המדינה.

ההמלצות, שהוגשו בדצמבר 2022, קראו לסגירה הדרגתית של ענף גידול האריות בשבי, צעד שהממשלה אימצה ויישמה באפריל השנה. עם זאת, ההחלטה לא כללה תאריך יעד מוגדר להפסקת הרבייה, מה שמותיר את בעלי החוות במצב של אי-ודאות לגבי עתידם. יתרה מזאת, הממשלה לא הציעה תמריצים כספיים או תוכניות פיצוי לבעלי האריות שייאלצו לסגור את עסקיהם, מה שמעורר חששות כבדים בקרב העוסקים בתחום.

החלטה זו מהווה נקודת מפנה משמעותית במדיניות הסביבתית של דרום אפריקה ומשקפת מגמה עולמית גוברת של דאגה לרווחת בעלי חיים ושימור חיות בר. עם זאת, היא מעמידה אתגרים כלכליים ומעשיים בפני אלה שפרנסתם תלויה בתעשייה זו. מומחי שימור טבע מברכים על המהלך, בטענה שהוא חיוני להגנה על אוכלוסיית האריות הטבעית ולשיפור תדמיתה של דרום אפריקה בזירה הבינלאומית. מנגד, בעלי החוות טוענים כי הם תורמים לשימור האריות ומספקים מקומות עבודה באזורים כפריים, ומבקשים מהממשלה לשקול מחדש את ההחלטה או לספק תמיכה במעבר לפעילויות חלופיות.

סאדיק אל-כביר, נגיד הבנק המרכזי של לוב, חשף בראיון דרמטי לעיתון הפייננשל טיימס את המצב הקשה והמסוכן בו נמצאת מערכת הבנקאות במדינה. אל-כביר, יחד עם בכירים נוספים מהבנק המרכזי, נאלצו לעזוב את לוב בחופזה מחשש לחייהם, על רקע איומים ואלימות מצד מיליציות חמושות.

בשיחת טלפון עם העיתון הבריטי, תיאר אל-כביר מציאות מטרידה בה מיליציות משתמשות בטקטיקות של הפחדה וחטיפות כדי לכפות את רצונן על עובדי הבנק. "מיליציות מאיימות ומפחידות את עובדי הבנק ולפעמים חוטפות את ילדיהם וקרוביהם כדי להכריח אותם ללכת לעבודה," אמר הנגיד, חושף את עומק המשבר המוסדי במדינה. תיאורים אלה מדגישים את חוסר היציבות הפוליטית והביטחונית השוררת בלוב, ואת ההשפעה ההרסנית שיש לכך על מוסדות המדינה החיוניים.

בנוסף לאיומים מצד המיליציות, אל-כביר מתמודד גם עם לחצים פוליטיים פנימיים. הוא טען כי ניסיונותיו של ראש הממשלה הזמני, עבדולחמיד אל-דבייבה, להדיחו מתפקידו אינם חוקיים ומנוגדים להסכמים בינלאומיים. לדבריו, מהלכים אלה של אל-דבייבה מפרים את ההסכמים שנחתמו בחסות האו"ם בנוגע לניהול הבנק המרכזי. גילויים אלה חושפים מאבק כוח פנימי על השליטה במוסד הפיננסי החשוב ביותר במדינה, ומעלים שאלות קשות לגבי יציבות המערכת הפיננסית הלובית ויכולתה לתפקד תחת לחצים פוליטיים וביטחוניים כה כבדים.

פרויקט תחבורה ציבורית ענק בסידני, אוסטרליה, מעורר התלהבות חסרת תקדים ברשתות החברתיות, תופעה נדירה בעולם התכנון העירוני. קו המטרו החדש, שעלותו מוערכת ב-21.6 מיליארד דולר אוסטרלי (כ-15 מיליארד דולר אמריקאי), הפך במהירות לכוכב וירטואלי מאז השקתו בסוף אוגוסט.

לפי הפרסום ברויטרס, הקו, המשתרע לאורך ציר מרכזי מצפון לדרום-מערב העיר, זכה לחשיפה נרחבת בפלטפורמות כמו טיקטוק ואינסטגרם. מאות תמונות וסרטונים המציגים את המטרו החדש הוצפו לרשתות, כשאחד מסרטוני הטיקטוק הפופולריים ביותר, שזכה ליותר מ-600,000 צפיות, מראה קבוצת צעירים חוגגים ורוקדים על רציף תחנת רכבת תוך שהם מחזיקים בשלטי המטרו של סידני.

תופעה זו מדגימה כיצד פרויקט תשתית ציבורי יכול להפוך לאייקון תרבותי ולעורר התלהבות בקרב הדור הצעיר. מומחי תקשורת ותכנון עירוני מציינים כי הצלחה זו ברשתות החברתיות עשויה לתרום משמעותית לאימוץ מהיר של המערכת החדשה ולשיפור תדמית התחבורה הציבורית בעיר. הם מדגישים כי הפופולריות הבלתי צפויה של הפרויקט מספקת תובנות חשובות לגבי האופן שבו ניתן לשווק ולקדם פרויקטים דומים בערים אחרות ברחבי העולם, תוך ניצול כוחן של הרשתות החברתיות ליצירת מודעות והתלהבות ציבורית.

כוחות אוגדה 98 השלימו את הפעילות האוגדתית במרחב חאן יונס ודיר אל באלח במקביל לאחר כחודש של תמרון בעל ובתת-קרקע. במסגרת הפעילות הכוחות חיסלו למעלה מ-250 מחבלים והשמידו עשרות תשתיות טרור.

יחידת יהל״ם וצוותי הקרב של חטיבה 7 והצנחנים איתרו והשמידו 6 מנהרות שאורכן מגיע לכ-6 קילומטרים של תוואי תת-קרקעי. בחלק מהמנהרות אותרו מתחמי שהייה של מחבלים, אמצעי לחימה ומחבלים שחוסלו.

צוות הקרב של חטיבה 7 נלחמו במרחב חאן יונס ובדיר אל באלח, איתרו אמצעי לחימה והשמידו עשרות מארבים ומתחמי לחימה. כוחות גדוד 77 פשטו על מוצב מרכזי של ארגון הטרור חמאס במרחב דיר אל בלאח ואיתרו בו אמצעי לחימה, משגר רקטות ומסמכי מודיעין. בשיתוף יחידת יהל״ם אותר והושמד תוואי תת-קרקעי שהיווה חלק מרשת הלחימה של מחבלים במרחב המתחם.

צוות הקרב של חטיבת הצנחנים נלחמו בשכונת ׳חמד׳ שבמערב חאן יונס ובשכונת המזרחיות של העיר. הכוחות, פעלו במרחב צפוף ובבניינים רבי קומות.

בנוסף, במבצע משותף של כוחות הצנחנים עם יחידת יהל״ם חולצו גופותיהם של החטופים יגב בוכשטב ז״ל, אלכסנדר דנציג ז״ל, אברהם מונדר ז״ל, יורם מצגר ז״ל, נדב פופלוול ז״ל, וחיים פרי ז״ל.

במהלך המבצע של צה"ל, שב"כ ומג"ב בצפון השומרון, בשעות האחרונות זיהו הכוחות חוליית מחבלים ובראשה ראש התארגנות הטרור של חמאס בג׳נין ברכב במרחב ג׳נין.

לאחר הזיהוי, מסתערבי מג"ב איו"ש פעלו בהכוונה מודיעינית של שב״כ, וחיסלו בחילופי אש את וסאם חאזם, ראש התארגנות הטרור של חמאס בג׳נין. חאזם היה מעורב בביצוע והכוונת פיגועי ירי ומטענים וקידום פעילויות טרור נוספות במרחב יהודה ושומרון.

זמן קצר לאחר מכן, כלי טיס של צה״ל חיסל שני מחבלים נוספים בזמן שניסו להימלט מהרכב שבו היו עם חאזם. המחבלים, מיסרה משארקה ועראפת עאמר, הינם פעילי טרור של חמאס בג׳נין אשר פעלו תחת וסאם חאזם והיו מעורבים בפיגועי ירי במרחב התפר לעבר ישובים ישראלים. ברכבם של המחבלים ועל גופם אותרו רובים מסוג "M16", אקדח, מחסניות, מטענים, רימוני גז ועשרות אלפי שקלים של כספי טרור.
אין נפגעים לכוחותינו.

הרב חיד"א זצ"ל היה מתגורר בסוף ימיו בעיר ליוורנו שבאיטליה. יהודי מסכן היה בעיר, שאשתו הייתה עושה לו צרות צרורות, וממררת את חייו, אך מחמת סיבות שונות לא הייתה לו אפשרות לגרשה. אותו אדם היה שבור מאד, וכמעט שקץ בחייו.
יום אחד הציע לו חברו שילך לרב חיד"א, ישאל בעצתו ויבקש ממנו ברכה. קיבל האיש את העצה, ונכנס לבית מדרשו של הרב חיד"א לפני תפילת ערבית. הוא התפלל עם הרב ועם התלמידים, ולאחר מכן ישב בצד כאשר הרב חיד"א למד עם התלמידים, ופניו כפני מלאך ה' צבאו-ת.
לפני שהתחיל השיעור ביקש הרב מהשמש, שיכין ליהודי האורח תה עם הל וקינמון, ועוד כמה סממנים. היהודי שתה את התה, ותוך כדי לגימה, הקשיב לקולו של הרב, על אף שלא הבין את הפלפולים העמוקים בגמרא וברמב"ם.
לאחר שסיים לשתות את התה, נרדם האיש, וחלם חלום מוזר. בחלומו, הוא נפטר מן העולם. עשו לו הלוויה, ועלתה נשמתו לבית דין של מעלה. הוא הובל על ידי מלאכים, ושמע את הכרוז מכריז: "היום מת פלוני מעיר ליוורנו, כל מי שיודע על מעשיו של האיש הזה, יבוא ויעיד". מלאכים רבים מתקבצים סביב. אימה וחרדה אופפים את האיש, הן עכשיו עומדים לגזור את דינו, האם יזכה לקבל שכר נפלא בגן עדן, או שמא יובל חס ושלום לגיהינום, להתייסר בייסורים נוראים. לדאבון לבו, עוד ועוד מלאכים רעים, לבושי שחורים, ממהרים ובאים לכיוונו. הם מתחילים לספר על העוונות שלו שרבו מספור, על חטאים שחטא במשך שבעים שנה, במעשה ובדיבור וגם בהרהור. שום דבר לא נשכח ולא נאבד. אחר כך מונים המלאכים את המצוות שלו, אך כולן מלאות פגמים וחסרונות. התפילה נאמרה ללא כוונה, ולעיתים אף בחיפזון ובהבלעת מילים. הצדקה לא ניתנה בלב שלם ולא כפי יכולתו, את הסוכה לא בנה כהלכה ולא הקפיד כראוי בכבודה, "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה". האיש נתון בצער גדול ובחרדה נוראה, מאין יבוא עזרו? גדודים גדודים של מלאכים אכזריים לוטשים בו עיניים, מחכים כמו כלבים רעבים לרגע שייגזר דינו וייפול לידיהם, ויעשו בו שפטים. פתאום נשמע הקול בבית דין של מעלה: שקלנו את הזכויות ואת העוונות של איש פלוני בן פלוני, ונמצאה כף המאזניים מלאה עוונות ומעטה בזכויות. אם יש עוד למישהו לימוד זכות על אותו אדם, ימהר ויבוא כי כמעט כלתה אליו הרעה. מן הצד מקרטע ומדדה מלאך אחד קטן וכחוש, ואומר בקול חרישי: "יש לי דבר סנגוריה לומר עליו." האיש מביט בו ורוחו נופלת: זה בא להציל אותו? אוי ואבוי לו, הרי בקושי יכול הוא לדבר… פותח המלאך ואומר: "לאיש הזה היתה אשה קשה, שעשתה לו צרות צרורות". התחיל המלאך לספר איך ציערה האישה את בעלה בבוקר, ואיך הקניטה אותו בערב, איך עשתה לו בושות בחתונה של הגיס, ואיך צעקה עליו בבית חמיו, ואף שרפה את האוכל שהכינה לו בכוונה תחילה. ַ אמרו הדיינים: "אכן, ייסורים קשים ומרים הם, ה ְכ ִנ ּ יסו את הייסורים לכף הזכויות!" ִה ְכ ִנ ּ יסו את הייסורים, והכריעו את הכף לזכות. מיד פסקו הדיינים: "לאיש הזה היה גיהנם בעולם הזה, יש לשלוח אותו כעת לגן עדן". אך אז בא מלאך
והקשה: "מה יעשה איש זה בגן עדן, והרי אין הוא יודע ללמוד תורה? אפילו את השיעור של הרב חיד"א הוא לא הבין…" אמרו לו הדיינים: "נשלח לו צוות מלמדים. מלאך אחד ילמדו תורה, והשני ילמדו נביאים. מלאכים ילמדו אותו פירוש רש"י ורבנו בחיי, ואחר כך גם גמרא ותוספות, ומהרש"א ומהר"ם שיף, ושאר ראשונים ואחרונים, ויוכל לקבל שכרו מושלם בגן עדן". מיד החלה תזמורת לנגן ניגונים מרטיטי לב, ומלאכי חסד ורחמים התקרבו לעברו עם אפריון מפואר, כדי לקבל את פניו ולהובילו לגן עדן. רגע לפני שהוכנס בכבוד גדול ובשמחה עצומה לגן עדן, התעורר האיש, והנה חלום.
הוא ראה את הרב חיד"א מולו, מביט בו במאור פנים. לפליאתו, נוכח לדעת שחלפו רק כעשר דקות מאז שהחל לשתות את כוס התה. הבין האיש את הרמז אשר נרמז לו, ולאחר שהסתיים השיעור נישק את ידיו של הרב חיד"א והלך לו לביתו. מיד בבואו החלה אשתו לצעוק לעומתו, אך הוא לא איבד את עשתונותיו ולא נשבר לבו בקרבו. הוא קיבל עליו את הדין באמרו: "אשרי, שצרות וביזיונות מכפרים לי על עוונותי, מצילים אותי מאישה של גיהינום, ומזכים אותי בחיי עולם הבא".
"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה" [דברים פרק יא]
יש לדקדק מה פשר המילים "לפניכם" ו"היום", היה צריך לומר: 'ראה אנכי נותן לכם ברכה וקללה'!
הפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" אומר לנו בעצם כך: דע לך, העולם כולו מורכב מברכה ומקללה. הברכה היא הטוב והקללה היא הרע. זה נשמע קצת קשה, קצת משונה. מצד אחד בורא עולם אומר לנו שיש לפנינו כל הזמן ברכה וקללה, ומצד שני הנביא אומר ִ [איכה ג, לח]: "מ ִּפ ֶ י ע ְל ֵ יוֹ ן לֹא תֵצ ָא הָר ְ עוֹ ת וַה ּטוֹ ב". מה מונח כאן?
האדמו"ר רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל מביא בשם הבעל שם טוב הקדוש שאמר, שאם אדם ישתדל וימצא בכל דבר רע איזושהי נקודה טובה, ויידע להדגיש את הנקודה הטובה שמצא – הוא עצמו הופך בכך את הרע לטוב. וכמו כן בכל קללה: אם האדם ידע למצוא את חלק הברכה שנמצאת בתוך הקללה – הוא בעצמו הופך בכך את הקללה לברכה. גדולי תלמידי הבעל שם טוב, וגדולי החסידות בכל הדורות, עמלו על כך.
כידוע, הרבי רבי זושא מאניפולי זצ"ל היה עני מרוד. בכל יום היה מסתמך על כך שהיה מבקש מהקב"ה, והקב"ה היה שולח לו את מזונו ומזונות בני ביתו. ביום מן הימים הם הגיעו ממש לחרפת רעב, והרבי רבי זושא נשא עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, יש לי חושים ואני מרגיש רעב. בבתי הקברות שוכבים מאות אלפי מתים ואף אחד מהם לא מרגיש רעב. אם אני מרגיש רעב – סימן שאני חי. הרעב נותן לי תחושה של חיות. אני מודה לך עליו! אנא, שלח לי מזונות להרגיע את הרעב". הוא לקח את הדבר הנורא הזה, רעב, והפך אותו לטובה.
אומר הבעל שם טוב הקדוש: על ידי שבן אדם יודע להסתכל, לקחת את הנקודה הטובה שבכל דבר – הוא מהפך את הרע לטוב. לרבי נחמן מברסלב היה משפט שהיה אומר: "יש בחינה שיתהפך הכל לטובה", והבחינה הזאת תלויה באדם עצמו.
האבות הרגישו שיש להם הכל אומרת הגמרא [בבא בתרא טז ע"ב]:"שלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מעין העולם הבא,
ואלו הם: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה 'בכל', יצחק דכתיב ביה 'מכל', יעקב דכתיב ביה 'כל'
אצל אברהם אבינו כתוב" וַֽיקֹוָ֛ק בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל":[בראשית כד, א]:
והגמרא [שם]מביאה כמה דעות מה הכוונה "בכל": "רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם 'ובכל' שמה". רש"י מביא דעה נוספת: "בכל עולה בגימטרייה בן".
שאל רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל: בשלמא אם נאמר שהיה לו בן, או שהיתה לו בת – מובן מה ה' ברך אותו. אבל אם נאמר שלא הייתה לו בת – מדוע זה נחשב ברכה?
וביאר: לבני אדם יכול להיות כל טוב, אבל הם רואים תמיד את מה שאין להם. אבותינו הקדושים, בכל דבר שהיה להם, גם כשהיה להם קושי, הם ראו בזה ברכה מאת ה'. גם כשלא היתה לאברהם בת, והוא יכול להצטער ולומר: 'אין לי בת, אני לא מקיים מצות פריה ורביה', הוא ראה בזה ברכה. מה שהקב"ה נתן לי – זה בדיוק מה שצריך להיות לי, ויש לי הכל. ָ
אצל יצחק אבינו כתוב [שם כז, לג]: " וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל " היה זהִ כאשר עשו נכנס והביא לו מֵּצידוֹ , לאחר שיעקב כבר הביא לו את המטעמים וקיבל את הברכות. ואז אומר לו יצחק: היה כברָ מי שהביא לי. " וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל "– לא משנה מה הוא הביא, איך הוא הביא, בשבילי זה הכל. ְ
אצל יעקב אבינו כתוב [שם לג, יא]: " וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל היה זה כאשר ביקש מעשו לקחת מידו את המנחה שהכין לו. יעקב הולך עכשיו להיפרד מכמות גדולה של צאן ובקר, אעפ"כ 'יש לי כל' – מה שיש לי זה הכל, ברוך ה'. "שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא"
פירושו: שלשה שעבדו על עצמם להרגיש תמיד שיש להם כל.
נשאלת השאלה: למה כתוב "הטעימן הקב"ה", הרי לא הוא הטעים אותם, הם הטעימו את עצמם, הם עמלו על כך! התשובה היא: היא הנותנת! גם אדם שיש לו – מרגיש את מה שחסר לו. אם היה משכיל לראות את חלק הטוב שבו, כמו שאמר הבעל שם טוב, בזה עצמו היה מייצר שיהיה לו כל! בזה עצמו היה משלים את מה שחסר לו! הוא רק צריך לחפש ולראות את הנקודה הטובה, ולהודות עליה.
האבות הקדושים זכו כולם לעשירות ולכל טוב. מכח מה? כי גם כשלא היה להם, גם כשהיו להם נקודות של משבר – הם תמיד חיפשו את הנקודה הטובה, הם חיזקו בקרבם את הטוב ואת היש ולא ראו את האין, ממילא "הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא"! "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". אדם חי בעולם. אומרת התורה: כאן בעולם, לפניך, יש ברכה וקללה. אבל תסתכל נכון בעיניים! יש ברכה ויש קללה, אבל הן אינן תלויות במציאות, אלא בהגדרה שלך.
בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב אומר דבר נפלא: "וקללה" – ראשי תיבות "והקרן קיימת לו לעולם הבא"! מרומז לנו שאצל הצדיקים, גם דבר שנחשב לקללה, זה בעצם ברכה, כי הקב"ה נפרע מהם בעוה"ז כדי שיקבלו שכר משלם בעוה"ב. מה שצריך הוא להסתכל על הנקודה הטובה. '
ראה אנכי נותן לפניכם' – זו המציאות של העולם, בה יש לפניך ברכה וקללה. אבל אתה בעצמך, אם תשמע לקול ה', ותדע שבורא עולם עומד מאחורי כל דבר – תראה בקללה עצמה את "והקרן קיימת לו לעולם הבא". אבל אם חלילה לא תשמע בקול ה', ותלך רק אחרי נטיות לבך ורצונותיך האישיים, וכשלא מסתדר לך אתה כועס ורוטן, וכואב לך – אצלך זו אכן קללה, קללה נוראה ואיומה. "ויש בחינה שיתהפך הכל לטובה"! אדם יכול להפוך את הכל לטובה, אם רק יחפש תמיד את הנקודה הטובה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון

אירוע מדאיג התרחש לאחרונה על טיסה מסחרית, כאשר חבר הכנסת בועז ביסמוט הותקף מילולית לעיני ילדיו. בראיון ל'פעמיים הפוך' עם זיו מאור ויסכה בינה, חשף ביסמוט את הפרטים המטרידים של התקרית, המעלה שאלות נוקבות על גבולות המחאה הפוליטית וההשפעה שלה על בני משפחה תמימים.

ביסמוט תיאר כיצד אישה ניגשה אליו במהלך הטיסה והחלה לתקוף אותו מילולית. בעוד שעבורו, כפוליטיקאי מנוסה, ההתקפה הייתה לא יותר מ"זמזום", עבור בתו בת התשע, נעמי, החוויה הייתה טראומטית. "הקטנטונת שלי, אם זה מה שהם רצו שהיא תפחד לצאת עם אבא שלה לרחוב אז כל הכבוד להם, באמת הישג אדיר של אנשים רעים," אמר ביסמוט בכאב מהול בזעם.

חבר הכנסת הדגיש את חומרת המעשה, במיוחד לאור העובדה שהתוקפים צילמו את האירוע, כולל את ילדיו, ופרסמו את הסרטון ברשתות החברתיות. הוא הגדיר זאת כעבירה פלילית, והביע תסכול מהתחושה שהתוקפים חשים מוגנים מפני החוק. ביסמוט השווה את המצב ל"אינקוויזיציה מודרנית וליברלית", וטען כי קבוצה זו מנסה לקבוע את כללי המשחק הפוליטי מחוץ למסגרת הדמוקרטית.

בהרחבת הביקורת שלו, ביסמוט תיאר מה שהוא רואה כ"משולש ברמודה" של כוחות הפועלים נגד הממשלה הנוכחית: בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה, התקשורת, והמחאה הציבורית. הוא טען כי קבוצות אלו מנסות "לשאוב" את העם הישראלי, אך הביע ביטחון שהן מייצגות מיעוט שולי בלבד. אירוע זה מדגיש את המתח הגובר בחברה הישראלית ומעלה שאלות חשובות על גבולות המחאה הפוליטית וההשפעה שלה על החיים הפרטיים של נבחרי ציבור ומשפחותיהם.

בשעות הקטנות של הבוקר מטוסי קרב של חיל האוויר ביצעו מבצע תקיפה נגד תשתיות טרור של ארגון חיזבאללה בדרום לבנון. התקיפה, שכוונה נגד מספר משגרים שהוגדרו כאיום מיידי, הובילה לתגובה מיידית מצד הארגון הלבנוני, כאשר מספר רקטות שוגרו לעבר שטח ישראל.

בעקבות הפגיעה המדויקת באחד המשגרים של חיזבאללה, זוהו מספר שיגורים לכיוון ישראל. אחת הרקטות חצתה את הגבול הבינלאומי ונחתה בשטח פתוח באזור מגדל תפן שבגליל המערבי. למרות החומרה של האירוע, לא דווח על נפגעים או נזק משמעותי. יתר השיגורים, על פי הדיווחים, לא הצליחו לחצות את הגבול ונפלו בשטח לבנון.

בתגובה לאיום המתפתח, מערכת ההתרעה של פיקוד העורף הופעלה במרחב הצפון, בהתאם למדיניות הקיימת. תושבי האזור התבקשו להישאר קרובים למרחבים מוגנים ולהישמע להנחיות פיקוד העורף. גורמי ביטחון בכירים מעריכים את המצב ובוחנים את ההשלכות האפשריות של התקרית על היציבות באזור. בינתיים, כוחות צה"ל נמצאים בכוננות גבוהה לאורך הגבול, מוכנים להגיב לכל התפתחות נוספת.

אתמול התבצעה כניסה מתואמת של שיירת רכבי סיוע הומניטרי מארגון “ANERA” למרחב דרום רפיח. במהלך נסיעת השיירה, השתלטו חמושים על רכב בקדמת השיירה (ג'יפ) והחלו להובילה.

לאחר ההשתלטות ולאחר וידוא נוסף כי ניתן לתקוף רק את רכב החמושים, בוצעה תקיפה לעברם. לא הייתה כל פגיעה בשאר רכבי השיירה והיא הגיעה ליעדה על פי התוכנית. תקיפת החמושים הסירה את האיום של ההשתלטות על השיירה ההומניטרית.

לאחר האירוע, שוחחו נציגי מתפ"ש עם נציגי ארגון “ANERA” שאישרו כי כלל אנשי הארגון והסיוע ההומניטרי שהיו חלק מהשיירה בריאים ושלמים והגיעו ליעדם בשלום.

המצאות חמושים בתוך שיירה הומניטרית שלא בתיאום היא בניגוד לנהלים ומקשה על אבטחת השיירות ועובדיהן ובכך גם פוגעת במאמץ ההומניטרי בעזה.

ביממה האחרונה לוחמי אוגדה 162 חיסלו במרחב רפיח שבדרום הרצועה עשרות מחבלים שהיוו איום על כוחותינו ואיתרו אמצעי לחימה רבים. כוחות חטיבת הנח״ל זיהו באמצעות רחפן חוליית מחבלים במרחב ובסגירת מעגל מהירה, המחבלים חוסלו על ידי כלי טיס של חיל האוויר.

אוגדה 98 תקפה באמצעות ירי ארטילרי את המרחב ממנו בוצעו שיגורים לעבר מרחב כיסופים אתמול (ה׳) ובנוסף, כלי טיס של חיל האוויר תקף את המבנה ממנו בוצע השיגור.

במהלך היממה האחרונה, חיל האוויר תקף כ-30 מטרות טרור ברצועת עזה, בין המטרות שהותקפו משגרים, מבנים צבאיים, תשתיות טרור, מחסני אמצעי לחימה ועוד.

שוטרי מחוז מרכז עצרו הלילה בפארק בפ"ת 12 שוהים בלתי חוקיים ו 2 תושבי סילוואן שהעסיקו אותם במקום כעובדי ניקיון

שוטרי תחנת פ"ת פעלו הלילה לשמירת הביטחון והסדר בפארק הגדול בפ"ת במסגרת הפנינג שהתקיים במקום.
במהלך הפעילות ביקש שוטר שעבד במקום לבדוק את אחד מעובדי הניקיון ובסיומה התברר כי הוא תושב איו"ש השוהה במקום ללא אישורים מתאימים.
כח השיטור אסף את כלל עובדי הניקיון במקום לבדיקה בסיומה נמצא כי 12 מהם שוהים ללא אישורים, ביניהם קטין אחד.
בתום הבדיקה עצרו השוטרים את כלל ה 12 שב"חים ו 2 מעסיקיהם, תושבי סילוואן לחקירה, בסיומה יוחלט האם לבקש את הארכת מעצרם.

רגיעה זמנית 

הירידה החדה במפלס החרדה: ההבדל התהומי בין השבוע שעבר לשבוע הנוכחי 

קשה להסביר את ההבדל התהומי שנרשם בין אירועי השבוע הנוכחי לתחושה שהייתה כאן רק בשבוע שעבר. באוויר שלטה כזכור אווירת כוננות ודריכות בצל איומי הנקמה של איראן והחיזבאללה לאחר שני החיסולים בביירות ובטהראן.

ההתנהגות הציבורית הושפעה מהאיומים. כל דבר גרם לחרדה. כל טריקת דלת חזקה נדמתה כתחילתה של מתקפת טילים. כך לדוגמא נשאלתי על ידי חברים: "תגיד, האם מסוכן להגיע לחיפה"? "אני רוצה לשכור דירה ולהגיע עם כל המשפחה. מה התחושות בעיר"? כל ניסיונות ההרגעה שלי כי חיפה היא מהערים הבודדות בארץ, בהן לא הייתה אזעקה מתחילת המלחמה (הייתה אחת והתבררה כשווא), לא הצליחו להרגיע את השואלים. חלקם בכל זאת הגיעו והאחרים נשארו בבתיהם. הפחד היה מפני איום הנקם של החיזבאללה לפגוע במתקנים אסטרטגיים במפרץ חיפה, ואגב כך ייפגעו גם אזורים אזרחיים נוספים. 

לא חלף אלא שבוע ובאוויר ניכרת תחושת הקלה ורגיעה, כאשר מפלס החרדות ירד מתחת לקו האדום. מתקפת המנע נגד החיזבאללה וההתמתנות באיומי איראן, החזירו את הציבור לרחובות, למרכזי הקניות, ואפילו לנסיעות נופש בין הזמנים לצפון הרחוק יותר. יש אמנם פחות אנשים ופחות תנועה, במקומות שנחשבו לסואנים, במיוחד בתקופה זו מדי שנה. אבל יש סוף סוף מבקרים. חסדי שמיים.  

מחיר התמכרות   

מתקפת המנע וחילוץ החטוף זכו לשבחי האופוזיציה עם מילת ההסתייגות: "אבל"

רצף וקצב האירועים השבועי היה כרגיל עמוס לעייפה. קצב אש (תרתי משמע): מתקפת מנע נגד החיזבאללה, שחרור חטוף חי נוסף מעזה, הכותרת בערבית ב"יתד נאמן" שיצרה הדים נרחבים בארץ ובעולם ומבצע "מחנות הקיץ" נגד קיני הטרור ביו"ש. כל אחד מהנושאים הללו שווה הרחבה בפני עצמו.

נתחיל במתקפת המנע: לאותם שהתעוררו ביום ראשון בשעה 6 בבוקר ונחשפו לחדשות, נדמה היה כי אנו בעיצומה של מלחמה כוללת. השדרנים המרכזיים שהגיעו טרוטי עיניים לאולפנים וכן הכתבים הצבאיים דיווחו (בעצבנות יתירה בשל השעה המוקדמת בה נאלצו לקום), כי החיזבאללה עמד להפציץ את תל אביב באלפי טילים. חלק מהכתבים (שנזהרו בלשונם) ציטטו שהיעד היה מרחב גלילות, שם נמצאים על פי מקורות זרים מטה המוסד ויחידת 8200. אחרים ציינו ביובש עובדה זו בלי להכניס את "המקורות הזרים".

בד בבד החלו להגיע תמונות יח"צ של ראש הממשלה ושר הביטחון שיושבים זה לצד זה בבור בקריה ומנהלים את "מתקפת המנע והסרת האיום" – כלשונם. גם פיקוד העורף הוסיף לפאניקה עם שורה של הוראות להימנע מהתקהלות ולשהות ליד מרחבים ממוגנים. כעבור מספר שעות הוסרה הכוננות והשגרה חזרה. המלחמה הכוללת נמנעה (לפי שעה), מלחמת ההתשה בצפון נמשכת, כאשר התושבים המפונים כועסים ומכנים את מתקפת המנע כ"מלחמת שלום תל אביב".

וכרגיל גם על כך יש מחלוקת: מתנגדי הממשלה קוראים להפסקת אש בעזה שתביא לסיום המלחמה גם בצפון, בעוד התושבים עצמם, קוראים לממשלה להמשיך במתקפה, כדי שיוכלו בסופה לחזור לבתיהם.

אלא שמתקפת המנע המרכזית עוברת בשלב זה ליו"ש, עקב כמות ההתרעות, הפיגועים ואמצעי הלחימה המתקדמים. אחד מהם הגיע בשבוע שעבר עד בית כנסת בדרום ת"א, שם ארע נס אמיתי כפי שסוקר בהרחבה. מדובר במבצע הרחב ביותר ביו"ש מאז מבצע "חומת מגן" שעוד ידובר בו רבות.    

בד בבד גם חילוץ החטוף החי מעזה עורר וחידד את הוויכוח המתמשך: האם יש להמשיך בנוכחות צבאית מאסיבית ברחבי עזה כדי להביא לעוד חילוצים וכך ליצור לחץ על החמאס. או להפסיק את המבצע הצבאי ולהגיע לעסקה. מדובר כמובן בוויכוח עם ניחוח פוליטי, בדיוק כפי התגובות של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. לצד דברי השבח על החילוץ, הגיע מיד מילת ההסתייגות "אבל" ועמה דרישה להגעה לעסקה שתביא לשחרור עוד חטופים ולא להסתפק בחילוץ בודדים.

מבחינת מתנגדי הממשלה, ובעיקר אנשי המחאה, כל חילוץ של בודדים מרחיק אותם מהעסקה המיוחלת, וממטרתם המרכזית: הפסקת הלחימה שתביא לנפילת הממשלה. היטיבה להגדיר זאת השדרנית הודיה קרן (כפי שכבר נכתב ב"על הפרק")  שסיפרה כי הציעה לאנשים מהשמאל דיל: כל החטופים חוזרים, ונתניהו נשאר ראש ממשלה לעוד 8 שנים. "עוד לא גמרתי את המשפט והצרחות היו: 'בשום אופן לא'. וזה אנשים שהולכים וצועקים בכל מחיר. אז הנה יש מחיר". מחיר ההתמכרות נגד נתניהו. 

סערה תקשורתית

בשפה הערבית: הכותרת האמיצה והדרמטית שקבעה סדר יום אידיאולוגי בנושא הר הבית

הכותרת התקדימית והדרמטית בשפה הערבית, שפורסמה ביום ג' השבוע ב"יתד נאמן" בעיתון רב התפוצה, עוררה סערה תקשורתית רחבת היקף. לא היה ולו כלי תקשורת אחד בארץ, שלא ציטט את הכותרת בה הובעה עמדתם הנחרצת של מרנן ורבנן שליט"א בעניין האיסור החמור לעלות להר הבית.

"העיתון הגדול והחזק ביותר בציבור החרדי מבהיר את עמדת הנהגת הציבור החרדי בעניין הר הבית", נכתב בחלק מהכתבות שסיקרו את הכותרת הדרמטית והבלתי שגרתית. עד מהרה הפכה הכותרת האמיצה והדרמטית, שקבעה סדר יום אידיאולוגי בנושא הר הבית, לנושא ארצי ועולמי. התגובות שהגיעו מכל רחבי העולם ובעיקר ממדינות ערביות, ציטטו את הכותרת ביתד נאמן בכותרות הראשיות שלהם.

בד בבד פנו רבנים ומנהיגי קהילות יהודיות רבות בעולם למערכת בעקבות הסערה התקשורתית, וביקשו לשלוח להם העתקי עיתונים ולא רק את צילומי הכותרת, כדי שיוכלו להציגם בפועל בפני גורמים איסלאמיים בארצותיהם. לדבריהם, הפרסום הבולט בעיתון ועוד בשפה הערבית, יסייע להם בארצותיהם לדו קיום ולאי איום במטרה לשכך את האנטישמיות המוסלמית האפשרית.

במסגרת זו הונח העיתון על שולחנותיהם של מנהיגי מדינות איסלאמיות, אימאמים ואיגודים מוסלמים, כולל אפילו במכה. הרצון היה להבהיר את עמדתה הנחרצת של הנהגת הציבור החרדי האוסרת התגרות באומות כדי למנוע אנטישמיות מוסלמית במדינות הנחשבות למתונות וידידותיות.

הרצון העיקרי היה למנוע מצב בו הסכסוך המדיני-פוליטי סביב הר הבית יהפוך לסכסוך בין-דתי בעקבות המעשים החמורים וההתבטאויות הבעייתיות, שמדברות על ריבונות בהר הבית באיצטלה של תפילה, ובפרט האמירה הלא אחראית והשערורייתית של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר על "בניית בית כנסת על הר הבית". מדובר בקריאת תיגר והתגרות מיותרת הנחשבת לפיגוע מילולי שסופו מי ישורנו.

לפיכך מטרת מרנן ורבנן שליט"א באמצעות ביטאונם "יתד נאמן", הייתה להבהיר את עמדתם, לפיה, אין להפוך את הסכסוך המדיני לסכסוך בין דתות. הסיבה: אם סוגיית "אל אקצא" על הפרק, אין עוד מדינות ערביות "מתונות וידידותיות", אין עוד "מוסלמי מתון" ואין שליטה על התוצאות. הדבר עלול להצית עוד יותר את המתיחות הקיימת באזור, ולהביא חלילה לפרץ מהומות ולשפיכות דמים תוך סיכון רב ליושבי ארה"ק ולקהילות ישראל בעולם.

"ההסברה הכי טובה"

תרגום הכותרת לשפה הערבית נעשה ברמה אוניברסיטאית גבוהה במטרה להעביר את המסר

בעוד הציבור החרדי מדגיש את חשיבות שמירת ההלכה ומניעת פרובוקציות בהר הבית, ממשיכים גורמים פוליטיים חסרי אחריות וערבות יהודית לקדם יוזמות המערערות את הסטטוס-קוו הרגיש בהר בחוסר אחריות משווע. הדבר עלול כאמור להוביל להסלמה מהירה ומסוכנת. בדיוק משום כך נוצר הצורך להבהרה חד משמעית של ההנהגה החרדית, כפי שאכן ביטאה הכותרת לעיל.

כאמור הכותרת בערבית זכתה להדים רבים בארץ ובעולם, אך הייתה חפה משיקולי "רייטינג". השיקול היחיד היה, שמדובר בשליחות של הצלה ואחריות בימים מתוחים אלו. ואכן התגובות שהגיעו מגורמים דיפלומטיים בעולם וממנהיגים איסלאמיים בעולם הערבי היו בהתאם. כולם ציטטו, צילמו ועסקו בעמדתה האחראית של ההנהגה החרדית.

חלק מערוצי החדשות אף ציינו כי מדובר ב"הסברה הכי טובה של מדינת ישראל", בעיקר לנוכח הכישלון ההסברתי הכולל מאז תחילת המלחמה. בדבריהם ציינו כי העובדה שהדברים נכתבו ב"יתד נאמן", עיתון שהוא בר סמכא לבטא את עמדת ההנהגה החרדית, זו ההסברה הכי חזקה של מדינת ישראל, כדי להפריך את ההסתה סביב העלייה הפרובוקטיבית והאסורה להר הבית.

בהקשר זה אי אפשר שלא להתייחס גם לתרגום המדויק ביותר בשפה הערבית של הנוסח המקורי בעברית. כל מילה שהגיעה משולחנם של גדולי ישראל נשקלה בקפידה, מתוך ידיעה שזה יגיע לכל מקום בעולם. תחילה הייתה מחשבה לכתוב שאסור לעלות "בזמן הזה", כאשר הכוונה עד ביאת המשיח במהרה בימינו, כשנוכל להיטהר כדין ונעלה לבית המקדש. אולם החשש היה שזה ישמע כאילו היום אסור, ומחר יתכן ותשונה הפסיקה כאילו מותר, דבר שהרי אינו נכון.

בסופו של דבר לאחר שהתקבל הנוסח הסופי בעברית מגדולי ישראל, הושקע מאמץ רב לתרגום הנוסח בערבית ברמה הגבוהה ביותר. "ערביסטים" בכלי התקשורת הכללית שעברו על הטקסט בערבית אישרו כי אכן מדובר בניסוח ברמה אוניברסיטאית. זאת משום שהמסר כוון בין השאר אל ההנהגה האיסלאמית המשכילה והאינטליגנטית ואל הפרופסורים באוניברסיטאות במדינות ערב ובאוניברסיטאות המובילות בארה"ב, "הראוורד", "קולומביה", "ניו יורק", "ייל", ג'ורג'יה ועוד, שם נוצרות עלילות הדם נגד ישראל והיהודים בין השאר בנושא הר הבית.   

סיכום: הכותרת עשתה את שלה, פעלה את פעולתה, הגיעה לכל מקום בעולם, ועתה יש להתפלל ולייחל שאותם גורמים בלתי אחראיים, יימנעו מפרובוקציות נוספות ואסורות המסכנות את הציבור היהודי בארץ ובעולם.   

"אבו יאיר"

נקודה שלילית: האם נתניהו שב ומתקשר לבני המשפחה ולחטופים רק לאחר הצלחות?

מיד כאשר החלו להגיע הידיעות הראשונות ביום שלישי בערב על חילוץ חטוף חי מעזה, היה ברור שבתוך כמה שעות תגיע גם שיחת טלפון מצולמת בין ראש הממשלה לחטוף. ואכן נתניהו לא החמיץ את ההזדמנות ומיד כאשר התברר כי האיש בריא ומסוגל לדבר, הגיעה השיחה המיוחלת. "תודה לך, 'אבו יאיר', תודה לך", הודה החטוף הבדואי, פרחאן אל קאדי בקול נרגש. נתניהו שהוחמא מהכינוי שהוצמד לשמו, המשיך את השיחה, ונהנה לשמוע כיצד החטוף מודה לו שוב ושוב כשהוא מזכיר את בנו הבכור (ממיאמי).

על פי תקדימי העבר, אם החטוף לא היה חוזר חי, ספק רב אם נתניהו היה מתקשר לנחם את בני המשפחה. "הוא מתקשר או מוציא הודעות מצולמות, רק לאחר הצלחות", אומרים יריביו.  "אם ישנם כישלונות, או אם חלילה חוזרות גופות מעזה, הוא לא מתקשר לבני המשפחה".

באם הדברים הללו נכונים, הרי שזו נקודה שלילית הנרשמת לנתניהו. ראש ממשלה צריך לקחת אחריות על כישלונות והצלחות כאחד. הוא לא יכול להיות "ראש ממשלת הצלחות" בלבד. אין מנוס אלא לחזור שוב לאחור כדי לבחון, כיצד נהג נתניהו לאחר הטבח וכיצד נהגו בו יריביו בדיוק בקטע הזה של הכישלונות וההצלחות.  

נתניהו כזכור לא לקח אחריות על האירועים הקשים בעוטף עזה, אך מלבד הביביסטים השרופים, כולם מבינים שיש לו חלק כזה או אחר בכישלון. מדובר לכל הפחות באחריות מיניסטריאלית על הטבח שארע במשמרת שלו. בד בבד אי אפשר להסיר את האחריות מבכירי הצבא, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן וכל הצמרת הפיקודית שהייתה קשורה לאירוע ולכל מה שקדם לו.

בהקשר זה חייבים לומר, שאם ראשי הצבא וראשי מערכת הביטחון היו כפופים באופן מוחלט לכל החלטות הממשלה ולעומד בראשה כנהוג בכל מדינה דמוקרטית (אמיתית), הרי שבמקרה כזה אפשר היה לפטור אותם מאחריות, ואז לבוא חשבון רק עם הדרג המדיני.

אולם כאשר הרמטכ"ל ומפקדים בכירים נוספים מתדרכים תכופות נגד נתניהו והממשלה, כשהם יוצרים כותרות שליליות נגד הדרג המדיני, וכשהם מעיזים שלא להעיר את ראש הממשלה באותו לילה מר ונמהר, הרי שהם שותפים מלאים (ואפילו יותר) בכישלון הנורא. במקרה כזה הם לא יכולים להתחבא מאחורי הדרג המדיני. מכאן אפשר להסיק מסקנות רבות – בקטע הבא.

העירו והתריעו

מתקפת המנע השבוע מחזקת את טענת אנשי נתניהו: "כאשר מעירים אותו הכל נראה אחרת"

במבט לאחור ראוי היה שמיד לאחר השבעה באוקטובר, תצא קריאה לכו–לם – לראש הממשלה נתניהו וכן לכל הצמרת הצבאית והביטחונית שכשלה באירוע, לקחת אחריות ולהניח את המפתחות ולהתפטר. כולם כולם ללא יוצא מהכלל.

אם אכן הייתה מגיעה דרישה רוחבית שכזו, היה קשה לתומכי נתניהו (מלבד כמובן הביביסטים) להתעלם ממנה והם היו מקבלים אותה בשם "שיקום ביטחון המדינה". אלא שבפועל זה לא קרה. העניינים הלכו והסתבכו והגיעו למחוזות פוליטיים.

המפגינים, אנשי המחאה, התקשורת ורוב הפרשנים פצחו מאז (ועד היום) בקריאה ובדרישה לפטר רק את נתניהו, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מאחריות מהדג הצבאי. חלקם אף עודדו את בכירי הצבא להישאר בתפקידיהם, תוך שהם מציינים עד כמה הם חשובים להמשך הלחימה.

כל זה הביא את הימין ואת תומכיו של נתניהו להתבצר בעמדותיהם ולדחות את הטענות נגדו על אי לקיחת אחריות. הנרטיב השולט: רק הצבא אשם במה שקרה, כיוון שאם נתניהו היה יודע כבר באותו לילה על ההתרעות, הוא היה מעיר את כל הצבא על הרגליים, ובעיקר את חיל האוויר ואת כל החיילים שהיו בעמדות התצפית מול הגבול.

הראייה לדבריהם התקבלה השבוע: כאשר הגיעו התרעות המודיעין על תזוזות של החיזבאללה לקראת שיגור רב היקף של טילים לעבר עומק שטח ישראל (חיפה ותל אביב), הגיע נתניהו לבור בקריה, התיישב ליד גלנט (לא קל) וליד שאר בכירי הצבא, ומשם הם ניהלו את מתקפת המנע. "כאשר מעירים אותו ומתריעים בפניו על הצפוי, הכל נראה אחרת", אומרים בסביבתו.

הדבר מתבטא בימים אלו בסקרים, כשנתניהו חוזר להוביל (או לפחות להגיע לתיקו). אם היו אומרים לאחר הטבח, שמקץ 11 חודשים, מצבו הפוליטי יהיה כזה, איש לא היה מאמין.

כך או כך, אם נרצה או לא, לנתניהו יש חלק רב בטיפוח החמאס לאורך השנים בהעברת כספים אליו. נכון אמנם לומר, שהוא הקשיב בהקשר הזה למערכת הביטחון ויישם את המלצותיה. אבל זו בדיוק נקראת "אחריות מיניסטריאלית", אותה הוא היה חייב לקחת.         

למזלו הרב, מי שסייעו לו להגיע למצבו הפוליטי הנוכחי, הם המפגינים נגדו, שרק חיזקו אותו. דרישתם ממנו להתפטר יחד עם ממשלתו, תוך דילוג על קריאה דומה למערכת הצבאית, התפרשה כפוליטית גרידא ולא אמיתית. "אבו יאיר", נשאר אפוא בתפקיד ובוחר לעצמו למי להתקשר ולמי לא. המפגינים נגדו רק מסייעים לו לשמור על כסאו.   

משפטפטת ושולטת

מונולוג כואב ומאשים: כך מנעו המשפטנים במשך שעות ארוכות את הכרזת המלחמה

אם הגענו שוב לאירועי הטבח, קשה להתעלם מהחשיפה מסמרת השיער שפורסמה השבוע  בשמו של ניצב משנה בדימוס אבי וייס. המידע שהוא יודע ונוצר על כל מהלך האירועים סביב הטבח יבוא מן הסתם לידי ביטוי בוועדת החקירה העתידית, שתחקור את האירועים. בינתיים אפשר לשמוע ממנו חלקיקי מידע, כפי שהדברים פורסמו השבוע בשיחה (פודקאסט) שקיים בנושא. לטובת אלו שלא נחשפו לה, הנה תמצית הדברים.

"הראשונים להתייצב בבור הקריה בבוקר השבעה באוקטובר, דקה לאחר שנתניהו התייצב, היו גדוד של 100 משפטנים בהנחיית היועמ"שית גלי בהרב מיארה, הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי והמשנה ליועמ"שית גיל לימון".

"נתניהו יצא בשעה 11.30 בבוקר והכריז על 'מצב מלחמה'. אולם להקת המשפטנים קמה עליו והזהירה אותו שאסור לו לנהוג כך עד שיכנס את הקבינט ואחר כך את הממשלה. רק לאחר ששני הגופים הללו יאשרו, יהיה אפשר להכריז על מלחמה. לפיכך הכרזת המלחמה יצאה רק במוצאי החג, שעות ארוכות ביותר לאחר תחילת הטבח".

"במהלך האירוע ביקש נתניהו לבטל את נוהל 'הקש בגג' כדי לסייע בלחימה, אך להקת המשפטנים שוב קמה עליו בטענה: 'אסור לך לפגוע בבלתי מעורבים'. מפקד פיקוד דרום, רצה להוציא 'פקודת חניבעל', כדי להפסיק את תנועת הרכבים של העזתים מעזה ליישובי העוטף, הלוך וחזור, כאשר בכל אותה עת נחטפים חטופים לעזה. אולם גם כאן לא קיבל אישור מאותם משפטנים, שטענו כי זו פקודה לא חוקית בעת הזו".

לדברי וייס, כאן מגיעה הנקודה המזעזעת: המשפטנים ידעו ושמעו שיהודים נרצחים, נשחטים, בתים עולים באש, אנשים נחטפים ובכל המרחב מתקיים ציד אדם, ובכל זאת התעקשו לכנס תחילה את הקבינט, אחר כך את הממשלה, ורק אז להתחיל לפעול בנוהל של מלחמה. לפיכך לכל השואלים היכן היה הצבא במשך שעות ארוכות, התשובה היא: הצבא נפל בשבי בידי המשפטנים. "במשך שמונה שעות, הרמטכ"ל הרצי הלוי התעקש על מבצע ולא על מלחמה. בכל הדיונים הללו ישב מפקד חיל האוויר וידיו קשורות".

אם אכן מהלך העניינים היה כזה, הרי שזו הסיבה מדוע הבג"צ אוסר על מבקר המדינה לחקור את המחדל. ולמי שעדיין תוהה: עתה ברור מדוע הבטיחו בכירי הצבא בכל תקופת המחאה את נאמנותם ליועצת המשפטית ולבג"צ. לדברי הכותב, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאין להקים ועדת בדיקה ממלכתית, שתמונה על ידי הבג"צ ותפעל בהתאם להשקפותיו, תוך שהיא מסירה ומסתירה את חלקם של המשפטנים בכל מהלך האירוע.

מסקנת הכותב קשה ביותר: דם הנרצחים וההרוגים מיום השבעה באוקטובר עד היום, על ידיהם. "הנה, כתבתי את זה בהרבה אימה, אבל כתבתי", מסתיים המונולוג שללא ספק עוד יעסקו בו בעתיד.  

הדלפות תכופות

תוך כדי מבצע החילוץ, החלו להתגלגל שמועות והדלפות שסיכנו את הלוחמים והחטוף

בחזרה לשחרור החטוף פרחאן אל קאדי השבוע: בניגוד לפרסומים השונים, שביקשו להמעיט מהצלחת הפעולה וציינו כי הוא חולץ ממש במקרה, יצא המבצע לפועל שבוע קודם החילוץ. זאת   בעקבות מידע על הימצאות חטוף או חטופים במנהרה בדרום הרצועה.

המבצע התנהל בתוואי מנהרות מסועף, תוך חשש ממחבלים וממטענים שעלולים לפגוע בלוחמים. טרם ירדו למנהרה, ביצעו הכוחות פעולה (שלא פורטה), שגרמה לבריחתם של המחבלים שהחזיקו בחטוף. רק אז ירדו לוחמי שייטת 13, לוחמי יהל"ם וכוחות השב"כ למנהרה והחלו לסרוק אותה. לפתע שמעו את החטוף קורא להם בעברית. לאחר שווידאו שלא מדובר במלכודת, חברו אליו וחילצו אתו בבטחה.

דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי, קיים מסיבת עיתונאים בשעה שהכוחות עדיין פעלו במנהרה, ואישר כי המבצע בעיצומו. לאחר מכן הוסיף כמה משפטים נוספים: "ישנם פרטים נוספים שלא אוכל לפרסם בשלב זה. זה ייקח זמן. עליכם לגלות אחריות ולא להפיץ פרטים אודות המבצע. קודם כל מפאת ביטחון חטופינו וגם בגלל ביטחון כוחותינו וביטחון המדינה". דבריו אלו של הגרי עוררו תמיהה: איזה סודות נוספים זוקף המבצע הזה.

כדי להבין את דבריו של הגרי ואת העיתוי בו נשא את דבריו, יש צורך לחזור שעות ספורות לאחור. היה זה ביום ג' בשעות הצהרים המוקדמות. באותה שעה היו הלוחמים בעומק האדמה ב"דרום הרצועה" (המיקום הכללי שהצנזורה אישרה לכתוב) ופעלו כפי שתואר לעיל להוצאת והצלת החטוף. המידע הראשוני על האירוע הועבר לכתבים הצבאיים, והם התבקשו לשמור אותו בסוד כדי לאפשר את גמר החילוץ בבטחה.

אלא שכמו תמיד, היה מי שהדליף את הדברים לרשתות החברתיות ובתוך דקות החלה חגיגת רמזים: "משהו שמח מתרחש בעזה". בצבא לא הבינו מי הדליף את המידע וציינו כי הוא מעמיד בסכנה את חיי הלוחמים, שממש באותם רגעים עדיין נמצאים במעבה האדמה. זו הסיבה שדובר צה"ל מיהר לעלות לשידורים, תוך שהוא מתחנן: "הפעולה בעיצומה, כל שמועה עלולה לפגוע בביטחון החטופים והחיילים. תשמרו עליהם. תפסיקו להפיץ שמועות".

הדברים לא שכנעו והשמועות המשיכו. מאוחר יותר כאשר השרה מירי רגב ציינה היכן בדיוק בוצע החילוץ (ולאחר 40 דקות מחקה), עטו עליה אנשי התקשורת, כי היא ביצעה עבירת צנזורה. האבסורד היה שאחד מכלי התקשורת פרסם את הדברים עוד קודם, ולא נמנע מלתקוף את רגב בשל "עבירת צנזורה" שביצעה.

למחרת בבוקר פרסם גם יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, תמונה ממקום האירוע כאשר הדברים היו עדיין אסורים בפרסום. גם אדלשטיין, כמו רגב, חטף ביקורת נוקבת על כך. מסקנה: בעידן הנוכחי קשה לצנזורה לשלוט על המידע שנחשף ויוצא, מה עוד שגם בכירים מהדהדים אותו. אם הדבר ימשיך בקצב הזה, לא מן הנמנע שבקרוב נחזה בחילוצים בשידור חי.     

החזית השמינית

מהומה בעיצומה של מלחמה: האם הרפורמה המשפטית שוב חוזרת לפתחנו?  

לשבע החזיתות עמן מתמודדת מדינת ישראל, נוספה לאחרונה חזית שמינית מבית. מדובר בחזית מוכרת, שפילגה את המדינה ויש הטוענים שהאיצה את הטבח הנורא. מדובר כמובן ברפורמה ("מהפכה" בלשון המחאה) ששוב חוזרת למרכז המפה.

עוד לפני המלחמה היה ברור כי הרפורמה לא תעבור, כיון שהיא נעשתה בדרך שגוייה. אולם שר המשפטים, יריב לוין, לא נואש מלקדם אותה, אך הפעם ניסה לעשות זאת באמצעות הסכמה וחתירה לפשרות. יריביו של יריב אינם מוכנים לכך וטוענים כי לא מדובר בפשרות אלא בהמשך מלחמתו לשינוי מערכת המשפט.

הוויכוח העיקרי נסוב סביב בחירת נשיא ביהמ"ש העליון ומינוי שופטים נוספים. לוין מתנגד חריף למינויו של השופט יצחק עמית לנשיא ביהמ"ש העליון, בשל עמדותיו הליברליות הרדיקליות. עם זאת הוא מסכים למינוי תמורת "פיצוי": בחירת ד"ר רפי ביטון או ד"ר אביעד בקשי (אנשים שהיו מאדריכלי הרפורמה), לשופטים בביהמ"ש העליון. 

ההצעה הזו אינה מקובלת על מ"מ הנשיא, עוזי פולגמן ועל שופטים נוספים, והם לא מוכנים לקבל את הדיל. ביטון ובקשי הם סדין אדום בעיניהם, בדיוק כמו שיצחק עמית לא מקובל על לוין. עקב כך נמנע לוין מלכנס את הוועדה למינוי שופטים. בתגובה עומד הבג"צ להוציא נגדו צו המחייבו לעשות זאת. לוין לא נכנע ובשיחות סגורות הוא אומר, שאם עמית ימונה בכפייה מעל ראשו, הוא לא ישתף עמו פעולה. המשמעות: שוב פילוג ושום מהומה בעיצומה של מלחמה.

 קשה להכריע בין הצדדים, בפרט שההתעקשות של לוין בזמנו על קידום הרפורמה, תקעה את שאר החוקים שעמדו על הפרק, ובעיקר את חוק הגיוס, דבר שהביא לכל התסבוכת בנושא. אולם קשה להבין גם את עמדת השופטים: וכי שופט אחד מתוך 15 (שמרן ככל שיהיה), יגרום להפיכה משטרית, כפי שהם מתריעים?

הצעת הפשרה הנוספת של לוין: מינוי של השופט יוסף אלרון (השמרן) לנשיא ביהמ"ש העליון לשנה אחת (עד פרישתו בגיל 70), ולאחר מכן לאפשר את מינוי יצחק עמית לנשיא. אולם גם הצעה זו נתקלת בסירוב. הפרשנות לכך היא פוליטית, מתוך הנחה שבשנה הקרובה תמונה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים שהביאו לטבח. מי שימנה את שופטי ההרכב הוא נשיא ביהמ"ש העליון. לפיכך טוענים יריביו של לוין, כי הוא רוצה לשלוט באמצעות אלרון על זהות השופטים שימונו לוועדת החקירה.    

כך או כך, לוין עצמו מאוכזב מחוסר הגיבוי של חברי מפלגתו במהלך, והוא יודע שאם היום הכנסת הייתה צריכה להצביע בעד הרפורמה, לא היה לו רוב. מנגד גורמים בליכוד טוענים כי לוין פועל על דעת עצמו ללא אישור נתניהו. "החוצפה שלו אינה יודעת גבול. הוא לא מסוגל להגיע לפשרות בזמן מלחמה, ומנסה להפיל את זה על חברים אחרים בליכוד כדי שלא יפגע פוליטית".

האם הוויכוח הזה יסתיים שוב בכיכר קפלן? על פי דלילות הקהל בהפגנות האחרונות, קשה להאמין שזה יקרה. עייפות החומר והמריבות בתוך גופי המחאה, מרחיקים את הציבור מהשתתפות בהפגנות. 

אופקים רחבים

היסטוריה: מי שכנע את ראש מועצת אופקים לשעבר להתמודד שוב על התפקיד ולנצח

לפני שבועיים הלך לעולמו מר יחיאל בנטוב ז"ל, שכיהן כראש מועצת אופקים בשנות ה-70 וה-80 עוד לפני הפיכתה לעיר ואם בישראל. תחילה כיהן 9 שנים רצופות מ-69 ועד 78. ולאחר מכן מ-83 ועד 89 – משך 6 שנים נוספות. בין שתי הכהונות היה בביתו ועשה למשפחתו. 

יו"ר "דגל התורה" ח"כ הרב משה גפני, שגדל בעיר הזו, כיהן אז כחבר צעיר במועצה המקומית עוד לפני שהגיע לכהונתו כח"כ. בשבוע שעבר הגיע  לנחם את משפחת בנטוב, וסיפר להם את הסיפור הבא שמתפרסם כאן לראשונה.

היה זה בין שתי הכהונות של בנטוב, כאשר מאחוריו היו כבר 9 שנים בראשות המועצה. בנטוב רצה לחזור לשוב ולהתמודד על התפקיד אותו מילא בעבר, לאחר תקופת החופש שנטל לעצמו. אולם הוא הסתפק אם לעשות זאת, כיון שבני משפחתו לא היו שלמים עם המהלך. "עשית מספיק לטובת המקום", הם אמרו לו.  

באותה עת התמודד לתפקיד מועמד נוסף ובנטוב התקשה להחליט האם להיכנס שוב למרוץ. "אתם יודעים את ההמשך", אמר גפני למשפחה בניחום האבלים, "אביכם התמודד וזכה. אבל יש כאן סיפור מאחורי הקלעים".  

סקרנותם של האבלים גברה, והרב גפני המשיך בסיפורו: "עליתי אז למרן הגרא"מ שך זצוק"ל ושטחתי בפניו את הצדדים לכאן ולכאן, במי לתמוך לראשות המועצה. אמרתי למרן שיש אדם, אמנם לא משלנו, אבל אדם ערכי ששמו מר בנטוב, והוא מסתפק האם להתמודד לראשות המועצה, בפרט שרעייתו ומשפחתו אינם תומכים בכך ומבקשים שיישאר בבית".

"מרן ביקש ממני לקרוא לאביכם יחד עם האימא ורצה להיפגש איתם. וכך היה. הם עשו דרכם לבני ברק למעונו של מרן, ושם במשך שעה ארוכה הוא שכנע את שניהם, ובעיקר את האימא לתת לו להתמודד לראשות המועצה ובעזרת השם הוא ינצח. כך בדיוק היה".

בנטוב התמודד מול המועמד השני, ואף שהחל את המרוץ באיחור עם סיכויים פחותים, הוא הצליח לנצח ולהתמנות לראשות המועצה במשך 6 שנים רצופות נוספות. "בשנים אלו התקדמה אופקים מאד והפכה למקום תורה פורח, הנזקף לזכותו של אביכם", סיים הרב גפני את סיפורו. הפוליטיקאים של פעם ידעו לקבל עצות נכונות מהאנשים הנכונים. שבת שלום. 

הטור פורסם ונכתב במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן