חודש: אוגוסט 2024

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, הביע תמיכה עקיפה בקיום בחירות חדשות בוונצואלה, בעקבות הצעה דומה שהעלה עמיתו הברזילאי, לואיז אינאצ'יו לולה דה סילבה. הצעה זו מגיעה על רקע המשבר הפוליטי העמוק במדינה, שבו שני הצדדים טוענים לניצחון בבחירות האחרונות.

ביידן, שנשאל על הנושא במהלך ביקורו, השיב בחיוב לשאלה האם הוא תומך בקיום בחירות חדשות. עם זאת, גורמים בממשל האמריקאי מיהרו להבהיר כי דבריו של הנשיא יש לפרש בהקשר של ההתנהלות הבעייתית של משטר מדורו, ולא כהכרה בלגיטימיות של טענותיו לניצחון בבחירות.

המשבר הפוליטי בוונצואלה נמשך זה שנים, והניסיון למצוא פתרון מוסכם על שני הצדדים נותר בעינו. הצעתו של לולה דה סילבה מעלה את האפשרות לקיום בחירות חדשות תחת פיקוח בינלאומי, אולם נראה כי עדיין קיימים פערים גדולים בין הצדדים בנוגע לתנאים שבהם יתקיימו בחירות כאלה.

מהגאון רבי אלעזר חיימוב שליט"א, רבה של 'העדה הבוכרית' באשדוד .
המשפחה שלו היתה משפחה מסודרת מאוד בבוכרה שבאוזבקיסטן. להוריו היו נכסים, הם היו מתפרנסים יפה, והצליחו עם הזמן לצבור אפילו אונקיות זהב שהיו שומרים במקום מסתור, כי חששו שאם יפקידו את הכסף בבנק, הרשויות יניחו עליו את היד. החיים שלהם נעו על מי מנוחות, במקום התנהלה קהילה יהודית פורחת ומשגשגת. אבל הגיע שלב שבו הרגיש אביו הר"ר יעקב זצ"ל, שהחינוך הטהור של ילדיו נמצא בסכנה. האבא לא החזיק במשרה תורנית כלשהי, הוא היה איש עסקים פשוט, שקבע עיתים לתורה והקפיד על קלה כחמורה. הדאגה שלו לחינוך הילדים, כך הסתבר, היתה גדולה יותר מכל דבר אחר. ברגע שהוא הבין ששם בבוכרה מתחיל מצב החינוך להתדרדר, ויש סכנה שהילדים שלו לא יקבלו חינוך ליראת שמים ואהבת תורה, הוא לא התלבט. בתוך ימים אחדים מכר את נכסיו בזיל הזול, ומיהר לצאת מהמדינה, כשהוא מותיר את כל הרכוש מאחוריו. כמובן שבגבולות לא יכלו להעביר אונקיות זהב, וגם אותן הוא נאלץ להשאיר מאחור. כך נדדה המשפחה עד שהגיע לארץ הקודש, ופקידי הסוכנות שילחו אותם להתגורר בטבריה. האמא היתה אחות רחמנייה בבית החולים בבוכרה, ועם הגיעם לטבריה הוצע לה לעבוד בבית החולים 'פוריה', אבל כשביררה את הפרטים התברר שהיא תיאלץ לעבוד בשבת, ואף אחד לא מבטיח לה שהיא תוכל לשמור שם שבת, עם כל הנהלים שמחייבים כתיבה ועשיית מלאכות, שלא תמיד יש בהן את ההיתר של פיקוח נפש. הם סירבו להצעה. כך ירדה המשפחה למצב של עוני מחפיר. הם רעבו לפת לחם, אבל ההורים לא השמיעו אפילו לרגע אחד, איזושהי אנחה של צער על ההחלטה שקיבלו. האווירה בבית היתה כזאת, שלכולם היה ברור שגם אם הם היו יודעים מראש שהם ירעבו ללחם, זה לא היה גורם להם לקבל החלטה אחרת. החינוך של הילדים ועתידם הרוחני – חשוב יותר מכסף וזהב. הוא חשוב יותר אפילו מפת לחם!
אחרי שנתיים בטבריה, התגלגלה המשפחה לתל אביב. כמובן שעם הגיעם לתל אביב, מיהר האב לברר מה הוא תלמוד התורה הטוב ביותר בעיר, והתשובה היתה 'יסודי התורה', בהנהלתו הרוחנית של המחנך הידוע הרה"צ רבי משה טורק זצ"ל, תלמוד תורה שממנו יצאו כמה וכמה מגדולי התורה. והנה הגיע השלב שבו הבן הגדול היה צריך להיכנס לישיבה. שוב בירר האב ושמע שיש בבני ברק הסמוכה ישיבה לצעירים, ישיבת פוניבז' הקטנה. הוא לקח את בנו להיבחן בתקווה שיתקבל לישיבה. הסדר בבחינות היה שמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל היה יושב בלי גמרא, והבחורים המעוניינים להתקבל לישיבה היו עוברים לפניו, הוא היה שואל כל אחד "מה אתה לומד "?.
הילד היה משיב איזה פרק הם למדו השנה בכיתה ח', והרב שטיינמן היה שואל אותו כמה שאלות מתוך אותו פרק, ומיד היו ממשיכים לילד הבא. כשהגיע מיודענו עם בנו, הוא העמיד את הילד בתור יחד עם כל שאר הנערים הצעירים, וכשהגיע תורו הוא נשאל כמה שאלות על ידי מרן הגראי"ל. האבא לא יכול היה להתאפק, הוא מיד התפרץ וניגש לראש הישיבה ושאל: "נו ? הרב החליט לקבל את הבן שלי או לא???".
מרן הגראי"ל שמע את השאלה, אבל הוא גם שמע את המבטא שבו היא נאמרה. זה היה מבטא שונה ממה שהורגל לשמוע, והוא מיד שאל את האב: "מהיכן אתם"?, השיב לו האב "אנחנו מבוכרה, הגענו לא מזמן לארץ הקודש". בתגובה החל מרן הגראי"ל לצטט את הפסוקים שמופיעים בפרשתנו:
" וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ:
(יא) וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֘ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ: " .
נענה האב ואמר למרן: "כבוד הרב, אנחנו את הבתים המלאים כל טוב השארנו מאחור, בבוכרה. שם היה לנו בתים, כרמים, שדות וזיתים. צברתי מאות אונקיות זהב שהשארתי שם, פה אנחנו רעבים ללחם, כאן אין לנו כלום, באנו לכאן בעירום ובחוסר כל כדי שנזכה לבנים תלמידי חכמים!!!". כששמע זאת מרן הגראי"ל הרים את עיניו, והתבונן בתוך עיניו של היהודי הלא מוכר שעמד לפניו. הוא ענה לו בשתי מילים: "הלוואי, הלוואי!!!". אמר לי הגאון רבי אלעזר שליט"א: "זכה אבי מורי זצ"ל, שכל בניו, ללא יוצא מן הכלל, זכו להיות מורי הוראה בישראל, וזאת,
בזכות הברכה שקיבל מפה קדשו של הרב שטיינמן שאמר לו 'הלוואי הלוואי'…". כמובן שברכת קדשו של מרן הגראי"ל יש בה כח עצום. אני מאמין באמונה שלמה שאפילו עם אמירת 'הלוואי' פעם אחת – הוא יכול היה לשדד את הטבע, ולהשפיע ברכות וישועות למעלה מדרך הטבע,
אבל יש בסיפור הזה עוד משהו בחינוך הילדים . !
התורה הקדושה אומרת בפרשתנו:
רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ …. וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:…
אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י …. וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן: " [דברים פרק ד]
יש כאן אזהרה כפולה ומכופלת: לא מספיק לחנך את הילדים לשמור תורה ומצוות, צריכים להעביר להם את התחושה הזאת של מעמד הר סיני, פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח "זכור אל תשכח", "הישמר לך פן יסורו מלבבך".
הגמרא אומרת במסכת ברכות: "כל המלמד בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני", אפשר לומר שזה לא רק עניין של זכות גדולה שיש לאב, שהוא קיבל את התורה מסיני, אלא שהגמרא מסבירה לנו איך צריך אב ללמד את בנו תורה – כאילו קיבלה מהר סיני. עם קולות וברקים, באימה ביראה ברתת ובזיע. לימוד יבש וחסר התרגשות והתלהבות, אינו מניב את האפקט הזה. שמירת מצוות באופן כזה גם היא אינה חינוך אמיתי לילדים.
חינוך אמיתי משיגים כשמראים לילדים דוגמא, כשממחישים להם את המחויבות שלנו ללימוד התורה וקיום המצוות.
העובדה שבאים זוג הורים ונוטשים את כל רכושם מאחור, כדי לחיות בעירום ובחוסר כל מבחירה חופשית ומלאה, וזאת רק בגלל החשש לעתידם הרוחני של ילדיהם, זהו מתכון בטוח להצלחה בחינוך הילדים.
"מעשה אבות סימן לבנים" – הילדים מחקים את דרך התנהגותם של הוריהם. לפעמים רואים ילד בגיל שנה או שנתיים, לוקח ספר ומתחיל להתנדנד מעליו, ולעשות את עצמו מתפלל. כולם תמהים מנין לו הנהגה זו ? האם מישהו אי פעם לימד אותו דבר כזה ? התשובה היא, שכך עשו אביו ואמו. המראה נקלט בנפשו, כבר אמר ה'חינוך' [מצוה תקס]: "טבע האב צפון בבן". ישנם גנים הטבועים בילד, והטבעים הללו – גם כי יזקין לא יסור מהם
הדברים לעילוי נשמת אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון .

ההוריקן ארנסטו, שמתחזק במהירות, צפוי להכות בברמודה בסוף השבוע. התושבים מתכוננים לרוחות עזות, גלי סערה מסוכנים וגשמים כבדים שעלולים לגרום לשיטפונות ולהצפות, כך דווח ברויטרס.

מרכז ההוריקנים הלאומי האמריקאי מזהיר כי ארנסטו, שכבר הגיע לעוצמת הוריקן קטגוריה 1, צפוי להתחזק עוד יותר לפני שיגיע לברמודה. הסערה צפויה להביא עמה רוחות במהירות של מעל 140 קמ"ש, גלי ענק שעלולים לגרום לשחיקת חופים ולהצפות נרחבות.

ההוריקן כבר הותיר חותם כבד בפורטו ריקו, שם אלפי תושבים נותרו ללא חשמל בעקבות מעברו של הסופה. כעת, תושבי ברמודה נדרשים להתכונן לאפשרות של נזק משמעותי לבתים, לתשתיות ולרכוש.

מי שנחשף מאז הטבח הנורא בשמחת תורה לתקשורת הישראלית, יכול להתרשם ש"אי גיוס החרדים לצבא מהווה איום על מדינת ישראל". כותרות בסגנון הזה מאפיינות כותבים ופרשנים רבים, כמו גם אנשי צבא בדימוס. בכך הם מנסים לחפות על התפיסה ששלטה במערכת הביטחון על "צבא קטן וחכם".

רמטכ"לים רבים הלכו עם התזה הזו והצליחו להשריש אותה בדעת הקהל. אולם המלחמה שפרצה לאחר הטבח, שינתה את דעתם ועתה הם דוגלים ותומכים בהגדלת הצבא עקב שלל החזיתות. לכל זה השתרבבה הפוליטיקה מתוך מטרה לשבור ולפרק את ממשלת נתניהו, דרך הלחץ על הציבור החרדי, אליו גויסה גם היועמ"שית לממשלה.

כדי לקבל פרופורציה לדברים, נצטט כאן עיתונאי זר, ג'וש פלדמן מאוסטרליה שמתמקד בכתבותיו בנושאים הקשורים לישראל וליהדות. פלדמן אינו מתווכח עם התזה של התקשורת הישראלית ושל אנשי הצבא בדימוס. תחת זאת הוא ממשיך באותו קו ומציין כי לאחר בדיקה מקיפה מצא (את מה שרבים יודעים ושותקים): יותר מדי ישראלים נמנעים מגיוס, רבים מהם אינם חרדים.

הפירוט שלו מוכיח כי הוא אכן עשה עבודה יסודית בבדיקת העניין. לדבריו, בתחילת 2023 פרסם מבקר המדינה נתונים על שיעור הגיוס לצבא שנתיים קודם, מהם עולה כי מתוך כל המתגייסים הפוטנציאליים ב-2021, 31.4% לא התגייסו. רק 17.6% מהם תלו את הסיבה ב"תורתו אומנותו". באותה שנה, פרסם אגף כוח אדם בצבא את שיעורי הגיוס לפי ערים: בתל אביב-יפו רק 68% התגייסו, לעומת מודיעין עם 90%.

פלדמן ממשיך וחושף כי בפגישה השנה עם בכירים במערכת המשפט, חשף מפקד יחידת מיטב, אל"מ אלון מצליח, ממצאים מעניינים נוספים (שהועלמו בתקשורת), לפיהם צעירים שקיבלו בשנים האחרונות פטור נפשי, מבקשים פתאום להתגייס בגלל המלחמה. כאשר הם נשאלים על הפטור שיש להם, הם מתוודים: "זה לא היה אמיתי. אמא שלנו דאגה לזה או שקנינו את חוות הדעת הללו". בצבא מעריכים שבאופן זה שוחררו אלפים רבים בני 18 כשירים ובריאים.  בתמורה לתשלום הם קיבלו פטור צבאי.

ואכן הנתונים בפועל מצביעים על המגמה הזו: ב- 2020 קיבל הצבא 2,000 בקשות לפטור על רקע נפשי. ב-2023, קפץ המספר הזה ל-9,000. מי שהדהד את הדברים היה הכתב הצבאי של "ידיעות" יואב זיתון, שציין כי "תמורת כמה אלפי שקלים לעורך דין ולפסיכיאטר, כל בן 17 יכול בקלות לקבל פטור משירות על רקע נפשי משירות צבאי, מבלי שצה"ל יכול לעשות עם זה כלום".

המסקנה של העיתונאי האוסטרלי: "ההתמקדות בחרדים תוך התעלמות מאלפי ישראלים אחרים שנמנעים מגיוס, אינה הוגנת". הנה לנו חוות דעת נטולת פוליטיקה מאורח שמגיע מבחוץ ובודק את הנתונים לעומקם ללא כיבוס פוליטי. 

וכדי להשלים את הנושא, פרסם השבוע העיתון הכלכלי "גלובס" מחקר קטן, שבדק את דבריו של ח"כ יאיר לפיד, שהתפאר כי חוק הגיוס שיזם בעבר "הביא את החרדים לבקו"ם". העיתון שבדק את הנושא גילה כי לפיד לא מדייק ודבריו מטעים. לפי "גלובס" העלייה בגיוס החרדים, עליה מדבר לפיד, הייתה מתונה משמעתית מהתקופה שטרם העברת החוק. במילים אחרות: חוק הגיוס עליו הוא מתפאר רק הרחיק חרדים מהבקו"ם, כפי שאנו באמת יודעים.

פורסם במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן

בין דוחא לדאחייה

עסקה או הסלמה: הפסגה בקטאר על רקע הניחושים והשמועות סביב התקיפות שלא היו 

עם תחילת השבוע, ציינו הפרשנים הצבאיים והמדיניים בהתאם למקורות המידע (שאין) להם, שזה עומד להיות "השבוע המתוח ביותר". הפירוט היה כדלהלן: בזירה הצפונית מתכוון החיזבאללה לנקום את חיסולו של הרמטכ"ל פואד שוכר בדאחיה. במקביל מתכוונים האיראנים לתקוף השבוע את ישראל כנקמה על מותו של של אימסעיל הנייה בטהראן, אותו הם מייחסים למוסד. במהלך השבוע חל גם תשעה באב – שהזכיר לרבים את מלחמת יוה"כ, שהחלה בעיצומו של הצום, ולכן נטו לגזור גזירה שווה אפשרית. עם סיום השבוע מתקיימת פסגת המתווכות לשחרור החטופים בדוחא שבקטאר וגם שם אמורות לכאורה להתקבל הכרעות שישפיעו על האזור כולו. הכול קשור וכרוך זה בזה.

בשעה ששורות אלו נקראות (הנה שוב המשפט המסייג), לבטח יש כבר הדלפות ראשונות מהשיחות בדוחא. ההערכה הישראלית עוד לפני הפסגה הייתה, שארה"ב יחד עם המדינות המתווכות, קטאר ומצרים, יפעילו לחץ כבד על שני הצדדים להגיע להפסקת אש באמצעות אישור העסקה וכדי למנוע הסלמה מצד איראן והחיזבאללה. דוחא תמורת דאחייה. הסכם שימנע התלקחות כללית באזור, יעצור את המלחמה בעזה ואת העימות בגבול הצפון.

עוד קודם לשיחות בדוחא, רחש שוק השמועות והספקולציות סביב התקיפה האפשרית של איראן. הכותרת המרכזית שחזרה על עצמה השבוע הייתה: "איראן תתקוף את ישראל בתוך 24 שעות". לצידה נכתבה כותרת חוזרת נוספת: "כוננות שיא בישראל".   

לאוויר נזרקו תאריכי יעד שונים שהתבססו על ניחושים, שניסו לפרש את הרמזים ששתלו האיראנים בכלי התקשורת התעמולתיים שלהם. תשעה באב הפך להיות יום כוננות מיוחד, שהכניס רבים לחרדה, עקב ההערכות המוקדמות לפיהן איראן והחיזבאללה מבינים את מהות התאריך ויבצעו את התקיפה דווקא בו, עקב משמעותו הסמלית. השעה שצוינה הייתה 2 בלילה ורבים אכן המתינו ולא עלו על יצועם, רק כדי להיות ערים כאשר המתקפה תתחיל.

התאריך חלף עבר ועכשיו מדברים על "רגע קובע" נוסף: כישלון אפשרי של השיחות בדוחא. לאחר מכן יעלו מן הסתם תאריכים נוספים, טו' באב, אולי תחילת "זמן אלול" (אם האיראנים מבינים) וכך הלאה עד הימים הנוראים, החגים וצפונה. שוק הניחושים הזה יחד עם הכותרות "הדרמטיות" משחק כמובן לידי האיראנים ולידי נסראללה.  

האיראנים הסבירו את האסטרטגיה שלהם וציינו כי "לחכות למוות, יותר גרוע ממות". בהתאם לכך הם מנסים לתרץ את אי ביצוע המתקפה עד כה. מסתבר שיש עוד כמה סיבות. בקטע הבא

עוקבים ומתעכבים

מאחורי הקלעים: הפגישה הסודית בטהראן בין משמרות המהפכה לכוחות הפרוקסי

בישראל ניסו להבין מדוע האיראנים מתעכבים מתגובה, כמו גם החיזבאללה, בפרט לאחר שמנהיגיהם, חמינאי ונסראללה, הבטיחו בפומבי לנקום ולהכאיב לישראל על החיסולים בטהראן ובביירות.

הפרשנים הביטחוניים שעוקבים אחר הדיווחים מאיראן, ניסו להסביר כי העיכובים נובעים מכך שהתיאום וההיערכות המשותפת בין איראן לארגון הטרור חיזבאללה טרם הושלמו. היו שניסו להסביר כי הדבר נובע ממחלוקת פנימית באיראן בין הנשיא החדש לחמינאי, עקב החשש מתגובה ישראלית בלתי מידתית שתהרוס ותחריב כליל את כלכלת איראן.

מידע מעניין נוסף, הגיע אתמול מעיתון כוויתי, שידע לספר מה התרחש מאחורי הקלעים בשבוע האחרון. לפי העיתון, שמקורותיו נשענים של בכירים ב"כוח קודס" של משמרות המהפכה באיראן, התכנסו בתחילת השבוע בטהראן נציגים של משמרות המהפכה ושל שלוחותיה של איראן – נציגי חיזבאללה, החות'ים והמילציות השיעיות מעיראק. על הפרק עמדה תגובה משולבת נגד ישראל.

נציג משמרות המהפכה הפתיע את הנוכחים כאשר דרש מהם לפעול באיפוק ולהמתין עם התגובה. כוחות הפרוקסי לא אהבו את הדברים, דרשו תגובה מידית והחלו בגידופים ובמסכת עלבונות נוסח המזרח התיכון. דעתם הייתה שיש לפעול בהיקף גדול ומשולב שיושיב את תושבי ישראל זמן ממושך במקלטים "כדי שיחושו מה עובר על תושבי עזה".

נציג חמאס דרש לקבוע כ"מטרת על" את ראשו של נתניהו, כמשוואה על חיסולו של הנייה. לדבריו, חיסול בדרגים נמוכים יותר של קצינים בכירים, לא ישפיע על המשך שלטונו של נתניהו. הדברים עוררו ויכוחים ואי הסכמות, שבסופם קם נציג משמרות המהפכה ממקומו וקבע: "ההחלטה היא בידי איראן והיא זו שתחליט על עיתוי התגובה".

על פי הדיווח, הדבר לא מצא חן בעיני הנוכחים, שאמרו כי הגיעו במיוחד לאיראן כדי לתאם יחד את פעולת התגובה ולא כדי לשמוע על דחייתה. עתה חוששים באיראן מפני פעולות עצמאית של הפרוקסי.

כך או כך הלחץ באיראן גדול. מצד אחד הם רוצים להגיב כפי שהתחייב חמינאי. מאידך הם מבינים שתגובתם תביא לפגיעה קשה ואנושה בכלכלתם ובתכנית הגרעין שלהם. גם אם יחליטו בסופו של דבר לתקוף, טרם קיבלו החלטה על היעדים: האם זה יהיה נגד ת"א ומרכזי האוכלוסייה או נגד מטרות איכות ספציפיות.

לתוך כל השיקולים הללו נכנסת האפשרות של הפסקת אש, שיכולה להוציא אותם בכבוד מהמערכה תוך נימוק שעשו זאת "למען עזה". אלא שהכדור לא בידי איראן. נתניהו הוא שיצטרך לקבל החלטה (דבר שהוא אוהב לדחות), האם ללכת על עסקת חטופים שתביא להפסקת אש, או לדחותה עקב תנאיה הבלתי אפשריים. כל החלטה לכאן או לכאן תשפיע כאמור על האזור כולו.    

עקיצה כפצצה

"קשקוש" ללא חידוש: בשיא הדריכות נרשם עוד עימות חזיתי ומכוער בין גלנט לנתניהו

תזכורת: באחת מישיבות הממשלה בעיצומה של המחאה נגד הרפורמה המשפטית והקריאות לסרבנות, הרעים נתניהו בקולו באופן יוצא דופן באומרו כי המחלוקת הפנימית הזו משרתת את האויב. לאחר הטבח, המשיכו אנשיו באותו קו וציינו כי המחלוקת הפנימית גרמה לאויב לחשוב, שהצבא חלש והציבור מפולג, דבר שהקל עליהם את המלאכה.

אם נמשיך באותו קו, הרי שהמחלוקת הפומבית בין נתניהו לגלנט, שהשבוע שברה שיאים חדשים, משרתת את האויב כפליים. מדובר בראש ממשלה ושר ביטחון, הדמויות הכי בכירות, שאמורות לנהל יחד את המערכה אך השניים מתכתשים ללא הרף. ואכן המחלוקת שלהם השבוע צוטטה בכלי התקשורת של החיזבאללה עם תגובות של אנשי חמאס, שחגגו על הדברים.

המחלוקת השבוע די הפתיעה. נדמה היה שהשניים נמצאים במצב של הודנה. סימני הרגיעה נראו בשטח: בלשכת נתניהו הודיעו שאין כוונה לפטר את שר הביטחון, בעוד גלנט מצידו תמך ביוזמת נתניהו (נגד היועמ"שית) למנות בעצמו נציב שירות המדינה. וכך משנדמה היה כי השניים משקמים את היחסים הרעועים ביניהם, קפצה על גלנט רוח קרב פנימית, והוא שיגר עקיצה רבת משמעות נגד נתניהו. זו לא הייתה סתם עקיצה, זו הייתה פצצה.

האירוע התרחש בדיון של ועדת חוץ וביטחון שהתקיים בקריה בתל אביב. גלנט כנראה חשב שאם הוא המארח, עומדת לזכותו הפריבילגיה לומר כל מה שירצה. בהתאם לכך הוא לא חסך מהמתכנסים את דעותיו על נתניהו ועל צעדיו. מניסיונו הוא לבטח ידע שדבריו יודלפו, בפרט כאשר בין חברי הוועדה ישנם ח"כים מהליכוד שמייחלים להתפטרותו. למרות כך לא נמנע מלעקוץ את נתניהו, כאשר לעג לסיסמת "הניצחון המוחלט" שלו, בלי להזכיר את שמו.

"זה קשקוש", אמר במופגן. "אולי אני מבין פחות בתקשורת ובדיבורים, אבל בביטחון אני מבין הכי טוב". לאחר מכן הזכיר כי מיד בתחילת המלחמה תמך יחד עם המערכת הצבאית ביציאה  למתקפת מנע בצפון, אך הדבר נמנע ממנו. אף שלא זרק את האשמה על נתניהו, הבינו כולם את כוונתו: נתניהו יחד עם גנץ ואיזנקוט מנעו בזמנו את המתקפה. במקביל הבהיר שהוא תומך בעסקת חטופים מידית, בעוד היחיד שמתנגד לה, הוא ראש הממשלה נתניהו.

התגובה של לשכת נתניהו לא איחרה לבוא: "הניצחון המוחלט מחייב גם את גלנט, וכשהוא מאמץ את הנרטיב האנטי־ישראלי הוא פוגע בסיכויים להגיע לעסקה לשחרור החטופים. היה ראוי שיתקוף את סינואר". ההודעה התייחסה גם לאפשרות שגלנט יפוטר: "ראש הממשלה אינו עוסק בכך. הוא ממוקד כל כולו באתגרים הביטחוניים שלפתחנו". ובמילים אחרות (שלא נאמרו): נתניהו משתוקק לפטרו, אך לא יכול לעשות זאת בשלב הנוכחי.   

החזית השמינית

למי באמת כוונו דבריו של גלנט, והאם הוא ייכנס לרשימת שרי הביטחון הלעומתיים לנתניהו?

חילופי הדברים הקשים בין נתניהו לגלנט, מעידים כאמור על המשבר החריף ביניהם, עד שקשה באמת להבין כיצד הם יכולים לשבת זה מול זה ולנהל יחד את המלחמה. מדובר בקבלת החלטות שדורשת הרבה אמון, דבר שאינו קיים בין השניים זה זמן רב.

בשני הצדדים מנסים לומר שבדיונים המקצועיים, הם מניחים את כל המחלוקות האישיות בצד ומקיימים סדרי עבודה תקינים. אולם קשה להבין איך זה באמת עובד. גלנט יודע שנתניהו לא יכול לפטרו, לבטח לא עכשיו. "ליל גלנט", נחרט היטב בזיכרונו, והוא לא ימהר לחזור על כך, אף שהנסיבות השתנו והזמן חלף.

במערכת הפוליטית אמנם הוגים שוב ושוב את שמעו של גדעון סער, כמי שעשוי להחליף את גלנט, אך בינתיים זה לא קורה. התפקיד רגיש מידי בתקופה הזו. יתכן מאד שאם לא הכוננות מול איראן והחיזבאללה, היינו כבר עדים למכתב פיטורים. המתיחות הביטחונית שומרת על גלנט בתפקידו.

בהקשר זה ממש היו שכתבו בהלצה, כי במסגרת הניחושים וההערכות, מי יתקוף קודם – החיזבאללה או איראן, הגיעה התשובה ממשרד הביטחון: גלנט תקף ראשון את נתניהו. אחרים הוסיפו בחידוד כי המלחמה אינה מתנהלת בשבע חזיתות, אלא בשמונה, ולאור העקיצות הארסיות ששיגר גלנט לנתניהו, יש לתהות באיזו חזית חשוב לו להפציץ הכי חזק.

במערכת הפוליטית זוכרים יריבויות קשות בין ראשי ממשלות לשרי ביטחון. כך היה בין יצחק רבין ושמעון פרס, אהוד אולמרט ועמיר פרץ, וכמובן נתניהו עם שלל שרי הביטחון שעבדו עמו. למעשה, מאז 96 עבדו מולו שמונה שרי ביטחון. שלושה מהם הודחו על ידו (איציק מרדכי, יואב גלנט, משה יעלון). שר ביטחון נוסף ספג תרגיל הונאה באי קיום רוטציה (בני גנץ), שלושה שרי ביטחון סיימו את תפקידם עם התפזרות הממשלה (אהוד ברק, משה ארנס, נפתלי בנט), ושר ביטחון אחד התפטר ביוזמתו (אביגדור ליברמן).

התקופה הנוכחית היא הקשה מכולם, ומצופה היה מנתניהו ומגלנט להתגבר על כל המשקעים ולהניחם בצד. תחת זאת התנהל גלנט בצורה בלתי אחראית עם דבריו בוועדת חוץ ובטחון. ובמקביל גם התגובה של לשכת נתניהו, לפיה "גלנט מאמץ נרטיב אנטי ישראלי", הייתה בלתי מידתית.

גלנט לבטח ידע שהוא פוגע בנקודה הכואבת ביותר לנתניהו, כאשר זלזל ב"ניצחון המוחלט" – הסיסמא שלו מאז פתיחת המלחמה. ככל הנראה הוא (גלנט) שכח, שגם הוא השתמש במונח הזה "ניצחון מוחלט" ברבים מראיונותיו וכן בדברים שנשא בפני לוחמים בצפון ובדרום.

היו שניסו להמעיט מהמחלוקת וציינו כי גלנט לא התכוון באמת לפגוע בראה"מ, אלא כיוון את דבריו לעברם של ח"כי הליכוד שסנטו בו לאורך הדיון. ואכן כמה שעות לאחר הדיון, פרסם גלנט הודעה חצי מתנצלת לפיה "במהלך הסקירה הביטחונית שקיימתי בפני ועדת חוץ וביטחון, הדגשתי כי אני נחוש לעמוד במטרות המלחמה ולהמשיך את הלחימה עד לפירוק חמאס והשבת החטופים". בהודעתו האשים את חברי הוועדה בהדלפות מהפורום החסוי. כמה נאיביות.

ראיון כבקשתך

שלושת בכירי האופוזיציה עוסקים בשיווק עצמי, אך מסתמכים על הקואליציה שתפרק את עצמה

"האופוזיציה סובלת מתת ייצוג בתקשורת", צוטט כאן יאיר לפיד, בשבוע שעבר, באמירה שגרמה לפרצי צחוק. התקשורת ברובה המוחלט נחשבת לאופוזיציה קולנית לנתניהו ולממשלה, עד שהיא מייתרת לחלוטין את נציגי האופוזיציה הרשמיים. ובכל זאת, כאילו כדי לסתור את דברי לפיד, זכו שלושה מבכיריה – הוא עצמו וכן גנץ וליברמן, לראיונות מפנקים וארוכים השבוע בתקשורת. 

המסרים שהשמיעו שלושתם, כל אחד לחוד, היו מסרים מפוצלים ולא אחידים עם המון סיסמאות שחוקות. נקל לתאר מה היה קורה, לו הקואליציה הנוכחית הייתה באופוזיציה. נתניהו היה עושה מהממשלה עפר ואפר (כפי שעשה לממשלה הקודמת). הוא היה מבליט את המחלוקת בין ראש הממשלה לשר הביטחון כסכנה אסטרטגית לביטחון המדינה והיה מנהל על זה קמפיין שלם. כמו כן היה דואג להצמיד לממשלה את כל התחלואים העדכניים, החל מהביטחון הרופף, אי החזרת העקורים לבתיהם בצפון, המשבר הכלכלי, השמיים הסגורים, המשך דשדוש הלחימה, תקופת ההמתנה מורטת העצבים מול איראן, ועוד. לא הייתה נשארת אבן אחת שהוא לא היה מרים.

לשמחתו של נתניהו, האופוזיציה הרשמית אינה מתפקדת. המלחמה הפוליטית שלו ושל חבריו בממשלה, היא רק נגד האולפנים והפרשנים, המהווים את האופוזיציה האמיתית, תוך ניצול כאבן הקשה של משפחות החטופים. 

מעקב אחר הראיונות השבוע עם שלושת בכירי האופוזיציה הנ"ל מראה, כי הם עסוקים בעיקר בשיווק עצמי לראשות הממשלה. כל אחד מהם רואה את עצמו ראוי ובשל לתפקיד, ולכן בראיונות הם מנסים להראות עד כמה הם מתאימים ועד כמה חבריהם לאופוזיציה הרבה פחות.

גנץ נראה בראיונות תשוש ומודאג. הישיבה באופוזיציה ולא בקבינט המלחמה מציקה לו. הראיונות שלו בהתאם. הוא נזהר מלמתוח ביקורת חריפה מידי בנתניהו, ושומר על אופציות פתוחות. ליברמן, חוזר שוב ושוב על אותן סיסמאות, כאשר המוטו המרכזי שלו, שרק הוא מתאים בימים אלו לכהן כראש ממשלה.

המגוחך ביותר (כהרגלו) הוא לפיד. האזנה לראיון עמו מגלה כי הוא מקבל "ראיון כבקשתך". המראיין (עודד בן עמי), לא מקשה עליו במאומה. להפך. הוא מניח עובדות: "יש בעיה במריבות בין גלנט לנתניהו", ולפיד מאשר כמובן ומשיב. לאחר מכן שוב הרמה להנחתה, עם "יש בעיה במצב הכלכלי" וכו', ושוב לפיד מאשר כמובן ומוסיף. "היצירתיות" היחידה שגילה לפיד במהלך הראיון הייתה כשקבע כי הוא יפיל את הממשלה עוד לפני סוף 2024. מדובר כמובן באמירה ללא שום כיסוי, בדיוק כמו הפתק שהשאיר בלשכת ראה"מ לאחר הבחירות: "לפיד 2024" חלומות פז.

מי שבכל זאת יכולים לסייע לאופוזיציה הם רק חברי הקואליציה, כפי שעשו השבוע כאשר הפסידו באופן חריג בהצבעה בכנסת (על חודו של קול) לאחר שרובם (ובעיקר אנשי עצמה יהודית) לא הגיעו להצבעה. הסדקים הללו יכולים להתרחב לשברים של ממש לשמחתה של האופוזיציה המביטה מהצד בהנאה. מלאכתה נעשית בידי אחרים.

סקרים קרים   

בנט הפיק לקחים מסבבי הבחירות הקודמים ומבין שתם עידן "ראש ממששת המנדטים"

נפתלי בנט, האיש שמתחמם על הקווים, קורא את הסקרים ומתבשם מניחוחם. הוא מאד רוצה להאמין להם, ובפרט לכותרת הקובעת שהוא יהיה האיש, שיכריע את הכף בבחירות הבאות. הרעב לחזור לתפקיד ממנו הודח, ממלא את כולו ומעסיק אותו יותר ויותר. החופש שגזר על עצמו לאחר התקופה הקצרה בה כיהן כראש ממשלה, הסתיים זה מכבר. הפעם הוא נחוש לחזור בשל יותר, לא לחזור על טעויות, לא לפזר הבטחות שווא, ובעיקר לדעת לעשות פוליטיקה. חברים בדמותם של שקלי, סילמן וניר אורבך, לא יהיו ברשימתו. הפעם הוא יבחר אותם אחד אחד על פי מידת נאמנותם כלפיו. 

השבוע בוועידת "ישראל היום", הגיע (בחולצה ללא חליפה) להעניק הרצאה ללא שאלות ותשובות. המוטו המרכזי בדבריו: יש להחליף את ההנהגה המדינית כולה וכן את ההנהגה הביטחונית "למרות חיבתי אליה".

בנט אכן מחבב את ההנהגה הביטחונית הנוכחית, זו שאחראית על הטבח הנורא. ממשלתו היא זו שמינתה את הרמטכ"ל הרצי הלוי, ואת ראש השב"כ רונן בר. נתניהו וחבריו התנגדו למינויים הללו וטענו כי הם נעשים במחטף, לאחר  שהממשלה כבר נפלה. אלא שהיועמ"שית שתקה (איך לא) והמינויים עברו ואושרו. עכשיו נזכר בנט לקרוא להדחתם. עוד רגע קט הוא יפרסם גם ספר (דמוי הקורונה) "כך אפשר לנצח את הטבח הבא" (עם מינויים נכונים יותר). 

כך או כך, על פי הסקרים האחרונים מקבל בנט 22 מנדטים, והוא זה שיוכל לכאורה להוביל את גוש הימין אחרי נתניהו. זאת לאחר שהסקרים מראים שאין לממשלה הנוכחית יכולת להרכיב ממשלה וגם לא לאופוזיציה. רק מפלגה חדשה מבחוץ, שתהווה את הפתעת הבחירות, יכולה לעשות זאת עם אחד הגושים הקיימים – ימין או שמאל.  

בנט כאמור נהנה מהסקרים, אך העבר מוכיח שזה קורה לו שוב ושוב. הוא ממריא מעלה כבועה ואז מתנפץ אל קרקע המציאות. בעבר הוא קיבל את כל הקולות שלו מימין, עם מעט בלבד מהגוש שכנגד, עד שהכול קוצץ והתאייד. עתה מצבו שונה: הוא מקבל את מירב כוחו מהקולות של גנץ, לפיד וליברמן, ואינו מוריד כלל מנדטים מגוש הימין. מדובר בקולות נודדים, שכרגע חונים אצלו, אבל אין ודאות שיישארו שם לאורך זמן.          

בנט מעדיף להתחמק משאלות קשות כדי לא להסתבך עם שום צד. הפרשן עמית סגל אפיין היטב את מצבו של ראש הממשלה לשעבר. "הסקרים שמעניקים לבנט 22 מנדטים לא משקפים את המציאות. כמו תמיד זה יגמר בשישה – שבעה מנדטים, ולכן הוא יוכל לכל היותר, להיות ראש ממשלה".

בנט כמובן לא קונה את התחזית הזו ומכוון גבוה יותר. נדמה, שהוא למד דבר או שניים מהעבר. גם הוא מבין שאין אפשרות להיות כאן ראש ממשלה עם מספר מנדטים חד ספרתי. ימי "ראש ממששת המנדטים" לא יחזרו.

סיכום עגום

"ראו הוזהרתם": מה מטריד את הפרשנים ומה מטריד את הציבור בימים אלו של שיא הקיץ?

הפרשנים השונים רואים את הסקרים האחרונים ומתכווצים בכורסאותיהם מול מקלדותיהם. מה יהיה, הם שואלים בייאוש. איך יתכן שהציבור משלים עם המציאות הנוכחית הקשה ועם מלחמת ההתשה, וממשיך לתמוך בממשלה הנוכחית. מה מניע את ההתחזקות של הליכוד ושל נתניהו? איך מונעים ובולמים אותה?

הסקרים שמטרידים את מנוחת הפרשנים, התפרסמו בסוף שבוע שעבר (עוד לפני הנזק שעשה בן גביר השבוע) ומהם עולה כי הליכוד בראשות נתניהו, חזרה להיות המפלגה הגדולה ביותר, בפעם הראשונה מאז תקופת הרפורמה. נתניהו רחוק אמנם ממספר המנדטים שקיבל בבחירות הקודמות. אך משיג 22 מנדטים (עשרה פחות ממה שיש לו כיום בכנסת). יחד עם השותפות האחרות מקבל הגוש 53 מנדטים, בדיוק כמו בסקרים שלפני המלחמה. 

מי שצוללת מטה היא מפלגת המחנה הממלכתי של גנץ, שמאבדת יותר ממחצית מכוחה. בימים הטובים היו לה בסקרים 43 מנדטים ועכשיו 20. גנץ יכול לספוק כפיים ולהצטער על היציאה מהממשלה שעשתה לו רק רע.

הסקר מראה כי ציבור הימין מתרגל מחדש להובלה של נתניהו, למרות שרבים מתוכו האמינו שיהיה עליו לפרוש בסוף המלחמה. עתה הם מבינים, שהמלחמה לא מתקרבת לסיומה, וגם אם כן, עדיין לא קמה לו אלטרנטיבה ראויה.

נקודה מעניינת: בניגוד לגוש האופוזיציה שאינו מצליח להתאחד סביב מועמד אחד, הרי שבקואליציה אין כרגע שום התארגנות סביב מועמד אחר. ניר ברקת נזהר, יולי אדלשטיין כבר לא בתמונה, ושאר המועמדים האפשריים, ישראל כץ וגלעד ארדן (שחוזר מהאו"ם) כמו גם אבי דיכטר ואחרים, אינם יוצאים בגלוי נגד נתניהו.  

זו בדיוק הנקודה שמפריעה לפרשנים. כיצד יתכן שהכול כל כך גרוע ובכל זאת קיימת אפשרות שנתניהו יישאר בשלטון. הפחד הגדול שלהם, הוא שאם נתניהו יחוש שהוא רוכב על גל פופולריות, הוא לא יהסס לפזר בחטף את הכנסת, ללכת לבחירות ולזכות בהן.

"ראו הוזהרתם!" כתב השבוע הפרשן סבר פלוצקר, שמתעסק בנושאים כלכליים, אך לא מסתיר את עמדותיו הפוליטיות הכלליות מלבד הכלכליות. פלוצקר מודה ביושר כי מחיר המלחמה והשלכותיה עדיין נמוך מהחזוי. הבורסה בת"א עלתה לא רע, השקל זיגזג אך לא נפל מול הדולר, האבטלה לא זינקה, השכר הריאלי לא נשחק, עתודות מטבע חוץ גדלו ובריחת הון לא התרחשה.

במקביל, כותב פלוצקר, "נתניהו לא נשבר, נאם בקונגרס, רב עם נשיאים, ראשי ממשלות, הופיע על שערי מגזינים בינלאומיים ("טיים"), ולמרות שלא לקח מיליגרם אחריות על מחדלי הטבח, הוא ממשיך לשרוד כמוביל המדינה".

הסיכום לפי פלוצקר עגום: "מה שמערער את היציבות האזרחית בשיא הקיץ, הוא לא מספר ההרוגים והפצועים בעזה ולא שאר האיומים, אלא הקושי להשיג כרטיס טיסה בטוח לחו"ל ומחו"ל. אם המדינה תתחייב מראש לשלוח מטוסי תובלה להחזיר את אלו שטסים לאירופה וכלואים בנמלי התעופה ללא יכולת לחזור, הכול יהיה בסדר".

ההתשה וההדגשה 

על רקע מלחמות העבר: האם המלחמה הנוכחית נמשכת ונמתחת זמן רב במכוון?

על רקע הוויכוח הפוליטי, האם נתניהו מושך את המלחמה לצורך שרידותו או שמדובר בצורך אמיתי עד להכנעת החמאס ו"הניצחון המוחלט", חשוב לחזור לימים הראשונים של תחילת המלחמה, בהם הצהיר כי המלחמה תארך זמן והיא תדרוש מכולם אורך רוח. נתניהו חזר על דבריו אלו גם בהצהרה שנשא לאחר חיסולם של בכיר חיזבאללה פואד שוכר ושל בכיר חמאס איסמעיל הנייה, כאשר אמר כי המלחמה אינה עומדת להסתיים ויש להתאזר בסבלנות להשלמת מטרותיה. "לפנינו ימים מאתגרים", הוסיף.

בהקשר זה ראוי לחזור למלחמות העבר כדי לבדוק ולהשוות כמה זמן הן נמשכו. מלחמת סיני ב-1956, נמשכה שבוע וקצת. מלחמת ששת הימים ב-1967 נמשכה שבוע. מלחמת ההתשה שהחלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים, נמשכה זמן רב, עד 1970. מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הייתה קצרה ונמשכה 18 ימים. מלחמת "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה), נמשכה ארבעה חודשים. מלחמת לבנון השנייה שהחלה כתגובה על חטיפת שני חיילים ב-2006, נמשכה קצת יותר מחודש.

בתוך כל המלחמות הללו וביניהן, נרשמו מבצעים צבאיים רבים, חלקם מוגבלים בהיקפם וחלקם רחבים יותר. עיקר המבצעים היו מול רצועת עזה דוגמת "עופרת יצוקה", "צוק איתן" ועוד.

המלחמה הנוכחית נמשכת כבר מעל עשרה חודשים, וכאמור היא מייצרת מחלוקת פוליטית באשר להתמשכותה. אם היו שומעים בקול הגנרלים בדימוס הממלאים את האולפנים, היינו היום כבר בסיום המלחמה, כאשר יחיא סינואר היה חוגג ברחובות עזה את ניצחון החמאס ושחרור כל המחבלים מהכלא הישראלי. ספק רב אם היינו מקבלים בתמורה את כל החטופים, חיים או מתים, בחזרה.      

זה גם המקום וזו ההזדמנות לתקן טעות שנכתבה כאן בשבוע שעבר ממנה ניתן היה להבין שתקופת ההמתנה ומלחמת ההתשה חד הן. מדובר כמובן בשתי תקופות שונות. תקופת ההמתנה הייתה לפני מלחמת תשכ"ז, בעוד מלחמת ההתשה הגיעה אחריה ונמשכה 17 חודשים משנת תשכ"ט ועד קיץ תש"ל. מלחמה זו גרמה למותם של 594 חיילים ו-127 אזרחים, מגבול לבנון ועד תעלת סואץ. ישר כוח לכל (עשרת הקוראים) שהעירו על הטעות ובהם ד"ר מרדכי הלפרין ועו"ד ישראל אליוביץ. שגיאות מי יבין.

הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן

עשרות רעולי פנים נכנסו הערב (חמישי) לכפר ג'ית באזור קלקיליה והציתו כלי רכב ובתי מגורים. הפלסטינים מדווחים על בן 22 שנהרג מירי חי, ועל צעיר נוסף שנפצע באורח קשה.

לשכת ראש הממשלה: ראש הממשלה נתניהו רואה בחומרה את ההתפרעויות שהיו הערב בכפר ג'ית, שכללו פגיעה בנפש וברכוש על-ידי ישראלים שנכנסו לכפר. מי שנלחם בטרור הם צה״ל וכוחות הביטחון, ולא אף אחד אחר. האחראים לכל מעשה עבירה ייתפסו, ויועמדו לדין.

נשיא המדינה יצחק הרצוג: "אני מגנה באופן נחרץ את הפרעות הערב בשומרון. מדובר במיעוט קיצוני שפוגע בציבור המתיישבים שומר החוק ובהתיישבות כולה ובשמה ומעמדה של ישראל בעולם בתקופה רגישה וקשה במיוחד. זוהי לא דרכנו ובטח לא דרכה של תורה ושל היהדות. על גורמי אכיפת החוק לפעול באופן מידי כנגד התופעה החמורה הזו ולהביא לטיפול בפורעי החוק".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב לאירוע: "הפורעים הערב בג'ית לא קשורים בשום צורה להתיישבות למתיישבים. הם עבריינים שצריכים להיות מטופלים על ידי רשויות האכיפה במלוא חומרת הדין. אנו בונים ומפתחים את ההתיישבות בצורה חוקית וממלכתית, מגבים את צה"ל במאבקו בטרור, ומסתייגים בתוקף מכל גילוי של אלימות עבריינית אנרכיסטית מסוכנת שאין לה דבר וחצי דבר עם אהבת הארץ וההתיישבות בה".

ראש מועצת שומרון יוסי דגן, וראש מועצת קדומים עוזאל ותיק, תקפו את ההתפרעות בכפר ג'ית: "נוער שמגיע לבלאגן ואלימות – אל תבואו לשומרון, אתם לא רצויים כאן. אנו מבקשים לומר בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים: גם לאחר זריקת אבנים, לאף אחד אין זכות לקחת את החוק לידיים – מי שצריך לטפל בכך זה הצבא וגורמי האכיפה".

ראש מפקדת החטופים אלוף (במיל') ניצן אלון הזהיר מפני הידרדרות בתנאי החטופים המוחזקים בשבי חמאס בעזה. בדיון אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני יציאת המשלחת לשיחות המשא ומתן בקטאר, כך פרסם ירון אברהם בחדשות 12.

"ככל שעובר הזמן", נאמר במסמך האזהרה, "החטופים ניצבים בפני איומים משמעותיים לחייהם. לאור זאת נכון לתת משקל משמעותי להשפעה השלילית של משך הזמן בשבי על החטופים במסגרת המשא ומתן". עוד נאמר כי "בהתחשב בזה, צריך גם לדעת למצוא מקום של גמישות במסגרת המשא ומתן".

כמו כן צוין כי "הכאוס שנוצר בשטח בשל מצבו הקשה של חמאס עובד לא רק לטובת ישראל. הוא מקשה את תנאי החטופים ועל היכולת שלנו לדעת מה מצבם ומה יעלה בגורלם".

בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הדיווח ומסרו בתגובה: "ניצן אלון לא הגיש שום מסמך לראש הממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן לצוות המשא-ומתן מנדט שסוכם על דעת כל ראשי מערכת הביטחון וצוות המשא-ומתן".

ברקע המו”מ שמתנהל בדוחה על עסקת חטופים, שר ועשרה חברי כנסת משורות הליכוד שיגרו הערב (חמישי) מכתב חיזוק ותמיכה לראש הממשלה נתניהו. בשיחה עם ‘חדשות 14’ מדגישים הח”כים כין אין המדובר במכתב איום אלא במסר נוקב בעיקר מול הגנרלים שדוחפים לכניעה ותבוסה.

הח”כים כתבו: “בימים גורליים אלו לביטחון ישראל, מול לחצים מטורפים מבית ומחוץ, אנו מחזקים את ידיך בעמידתך הנחרצת על יסודות הביטחון הלאומי שלנו, על ארבעה קווים אדומים שאין לחצות אותם.

ארבעת הקווים האדומים:

1. אין לסמוך על אחרים בכל הנוגע לביטחון ישראל. אף אחד לא יכול להחליף את חיילי צה”ל, לא בציר פילדלפי, לא במעבר רפיח, לא בציר נצרים ולא בשום מקום אחר. התפיסה של ראשי מערכת הביטחון שניתן לסמוך על סנסורים או גורמים אחרים, קרסה על כולנו ב-7.10. לכן זהו קו אדום. הוא אדום מדמי אחינו ואחיותינו שנטבחו ואין לחצות אותו שוב בשום אופן.

2. אין לאפשר חזרת האויב לצפון רצועת עזה. האזור מלא במחסני אמל”ח ורקטות והוא מהווה איום ישיר על תושבי שדרות והעוטף. חזרת האויב גם בלבוש אזרחי, תביא לחידוש הירי משם כנגד אזרחינו. משמעות צעד זה היא אובדן ההישגים המשמעותיים והפיכת הנופלים בקרב לכאלו שנפלו לשווא. זהו צעד בלתי מתקבל על הדעת ועל המצפון.

3. החזרת כל החטופים. המחויבות של כולנו להשבת החטופים היא מחויבות מוסרית עליונה. איבוד כל הנכסים האסטרטגיים מבלי לקבל את כל החטופים, משמעותו הפקרה בפועל של כל שאר החטופים לשנים ארוכות או למוות. ישראל תישאר ללא מנופים להשבת שאר החטופים, לכן יש להתנות כל הסדר בהחזרה של כולם יחד.

4. שלילה מוחלטת של כל נסיגה בקו הגבול עם לבנון. כידוע לך, הסכם הגז שנחתם מול חיזבאללה כלל נסיגה טריטוריאלית בגבול הימי של ישראל והביא לפגיעה קשה מאוד בהרתעה הישראלית ולעלייה בתוקפנות של חיזבאללה עד ימי מלחמה אלו, בהם תושבי הצפון מפונים מביתם. כל הסדר שיכלול כניעה לתכתיב של נסראללה, גם בתיווך אמריקאי, יאושש את תפיסתה של ישראל בקרב אויביה כקורי עכביש ויעצים את השתלטות איראן על המזה”ת.

“מכובדנו ראש הממשלה”, מוסיפים החותמים: “ארבעת העקרונות הללו מבטאים את יעדי המלחמה כפי שקבע הקבינט בראשותך בתחילת המלחמה. אנחנו עומדים נדהמים מול עמדות שר הביטחון, הרמטכ”ל, ראש השב”כ ושאר ראשי מערכת הביטחון, שאלפי המרצחים שחדרו דרך הסנסורים, הגדרות והאמצעים הטכנולוגיים, לא גרמה להם להתפכח. חזרה על אותה טעות קונספטואלית, הופכת אותה מטעות לפשע”.

ולכן, מסיימים החותמים: “יחד עם רבבות חיילי צה”ל בפילדלפי וברפיח, בנצרים ובגבול הצפון, אנו ניצבים מאחוריך, ומחזקים את עמידתך על ביטחון ישראל, כנגד רוחות החולשה מבפנים והלחצים האגרסיביים מבחוץ”.

סקר מנדטים חדש שפורסם הערב בערוץ 14 מעלה כי המפה הפוליטית בישראל נותרת יציבה יחסית, אך עם שינויים מעניינים.

מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו ממשיכה לשמור על כוחה, ומקבלת 28 מנדטים, בדומה לסקרים הקודמים. נתניהו ממשיך להוביל בסקרים לראשות הממשלה, אך הפער מול בני גנץ הצטמצם במקצת.

מפלגת "עוצמה יהודית" חווה עלייה משמעותית בתמיכה ומקבלת 8 מנדטים, לעומת 7 בסקר הקודם. עלייה זו מעידה על חיזוק מעמדו הפוליטי של איתמר בן גביר והשפעתו הגוברת על הבוחרים בימין. במקביל, "הציונות הדתית" חווה ירידה קלה במספר המנדטים.

מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד ממשיכה להיחלש ומאבדת מנדט נוסף, מה שמעלה חששות בקרב תומכיה. ירידה זו מצביעה על קושי של לפיד להתאושש מההפסד בבחירות האחרונות.

המפלגות הערביות שומרות על כוחן, כאשר רע"ם וחד"ש-תע"ל מקבלות יחד 10 מנדטים. מפלגות אחרות כמו ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה שומרות על כוחן באופן יחסי.

תאונה קשה ומזעזעת אירעה היום בכביש החוף, גבתה את חייהם של שני בני אדם ופצעה שניים נוספים. על פי החשד, התאונה נגרמה כתוצאה ממעשה של רשלנות קריטי: אחד הנהגים המעורבים בתאונה נסע נגד כיוון התנועה.

תושבת חיפה, עדה לתאונה הקשה, תיארה את החוויה המטלטלת. לדבריה, היא נסעה בכביש החוף כאשר לפתע הבחינה ברכב נוסע במהירות ובכיוון ההפוך. ברגע האחרון הצליחה לסטות לנתיב סמוך ולהימנע מפגיעה חזיתית. תיעוד ממצלמת הרכב שלה תומך בתיאור המזעזע ומראה את הרכב הנוסע נגד הכיוון.

הנהג שנסע נגד הכיוון, יחד עם נוסע נוסף ברכבו, נהרגו במקום. שני נוסעים ברכב נוסף מעורב בתאונה נפצעו, אחד מהם במצב קשה. כוחות ההצלה הוזעקו למקום ופינו את הפצועים לבית החולים.

המשטרה פתחה בחקירה לבירור נסיבות התאונה. החוקרים בודקים כעת את נסיבות ההתרחשות, כיצד נכנס הנהג לנתיב הנגדי, ומדוע המשיך בנסיעה למרות הסכנה הגלומה בכך.

במבצע משולב של צה"ל, שב"כ ויחידת הגדעונים, נעצר היום מחבל תושב קלקיליה החשוד במעורבות ישירה בפיגוע הירי שבוצע השבוע בעיר. המעצר מהווה פרק נוסף במרדף המתמשך אחר חולית הטרור של טארק דאווד, האחראית לפיגוע שבו נפצע אזרח ישראלי.

על פי החשד, המחבל שנעצר העביר מידע מודיעיני חיוני לחוליית הטרור, אשר איפשר להם לבצע את הפיגוע. המידע שמסר איפשר למחבלים לאתר את האזרח הישראלי שהיה במוסך בעיר ולביצוע הירי הממוקד.

כזכור, ביום שני האחרון, ליל תשעה באב, אירע פיגוע הירי הקשה בקלקיליה. המחבל, טארק דאווד, ששוחרר בעסקת החטופים, פתח באש לעבר אזרח ישראלי ופצע אותו, בנוסף לשני פלסטינים נוספים. לאחר מרדף, חוסל המחבל על ידי מפקד חטיבת אפרים.

ליל שישי שקט בצפת הפך לדרמטי בעקבות שריפה שפרצה בבית הכנסת "אור החיים" בשכונת כנען. האירוע, שהתרחש בסביבות השעה 20:15, הוביל להזנקת ארבעה צוותי כיבוי מתחנת גליל-גולן, אשר פעלו במהירות ונחישות כדי להשתלט על האש.

לוחמי האש, בפיקודו של רשף אושרי אלמקייס, הגיעו למקום תוך זמן קצר ומצאו את בית הכנסת עולה בלהבות. בפעולה מסוכנת, חצו לוחמי האש את קו האש וחדרו לתוך המבנה הבוער. תוך כדי מאבק בלהבות, הם ביצעו סריקה מדוקדקת אחר לכודים, תוך חשש כבד לגורל המתפללים או חפצי הקודש.

לבסוף, הצליחו לוחמי האש למשימה קריטית נוספת: חילוץ ספרי התורה מארון הקודש. הספרים, הועברו בזהירות רבה למתפללים שהמתינו בחוץ, תחת אנחות של רווחה והודיה.

לאחר מאבק עיקש, הצליחו הכבאים להשתלט על השריפה ולמנוע אסון גדול יותר. למרבה המזל, לא דווח על נפגעים בנפש, אך הנזק למבנה משמעותי.

בישראל מעריכים גם הערב שהמתקפה של חיזבאללה ואיראן קרובה. לפי הערכות, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה נחוש לתקוף ולא ימתין לאיראן.

בחדשות 13 פורסם כי הקבינט המדיני-ביטחוני מכונס בשעה זו לדיון בקריה – וחיל האוויר יישאר בכוננות גבוהה בסוף השבוע.

מקור ישראלי מסר לרשת סקיי ניוז בערבית כי ״חיזבאללה נחוש להגיב. ארגון הטרור עשוי לעשות זאת בימים הקרובים. ישראל במוכנות גבוהה במהלך סוף השבוע לאפשרות שחיזבאללה יתקוף״.

גורם בממשל האמריקני מעריך כי בממשל מעריכים – תוצאות הפסגה בקטר – ישפיעו על אופי התגובה האיראנית. בממשל האמריקני נערכים לאפשרות שהבכירים, ראש הCIA ברנס ויועצו של ביידן ברט מקגורק, יישארו מעבר למחר בשיחות. גורם בממשל אומר לכאן חדשות כי "המטרה לייצר אופטימיות שניתן להגיע לעסקה. יש רצון שהפסגה תוביל להתקדמות משמעותית".