פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (דברים א,ז)
ברש"י בפ"ג (פסוק כה) מבאר ע"פ דברי הגמ' ביומא (לט,ב) ההר הטוב הזה. זו ירושלים: והלבנון. זה בית המקדש. במדרש תנחומא פרשת כי תצא (פרשה יג) אמר הקב"ה בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת חומת אש שנא' 'ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'.
וברבינו בחיי כ' על דברי המדרש הנ"ל, שבית ראשון ובית שני שנעשו על ידי בשר ודם והם שלמה וכורש לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם שנא' 'ציון היא עיר דוד' וכתיב 'קרית חנה דוד', אבל הבית השלישי שעתיד להיות הבנין בנין שמים ועתיד להתקיים לעולם לכך נקרא על שמו של הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם שנא' וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל.
וכן בילקוט שמעוני (רמז שמ"ה) עה"פ 'כי תצא אש' מעצמה 'שלם ישלם המבעיר את הבערה' אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון שנא' 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה' ואני עתיד לבנותה באש שנא' 'ואני יהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבות אהיה בתוכה'.
אמנם ויקרא רבה (ט,י) נאמר 'ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון' מלך המשיח שנתון בצפון יבא יבנה אתבית המקדש הנתון בדרום, וכן מבואר בירושלמי במגילה כ', לכשיתעוררו הגליויות שהן נתונות בצפון ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום וכו', ובבקרבן העדה כ' שמבאר את הפסוק של עורי צפון וכן שבבל היא מצפון לארץ ישראל.
וכן פסק הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וכו', ובהלכה ד' כתב, ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו. כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה'. הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו. וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ומבואר שמלך המשיח הוא בונה את בית המקדש.
בית המקדש קודם למכות בית דוד
ובמעשר שני פרק חמישי כ' אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד ליבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב ודם ענבים תשתה חמר, ובי' בפני משה שהפסוק אינו מדבר כלל על ימות המשיח ולא על מה שיהיה לעתיד לבוא אלא מטובות ישראל שהיה להם בזמן שהיו עושין רצונו של מקום, ולמדנו מהפסוק שאין הטובות באות אלא בהדרגה, שהרי יין וחמר הם אותו דבר רק שחמר הוא יין משובח, שבתחילה יבוא להם יין שהוא משובח ואח"כ יבוא להם חמר שהוא יותר משובח, כן הקב"ה יבנה להם קודם את בית המקדש ואח"כ יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהיה תשועה גמורה ב"י אמן.
ירושלים של מעלה
והנה בגמ' בתענית (ה,א) הקשה רב נחמן לר' יצחק מהפסוק 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' שמשמע שמושם שבקרבך קדוש לא אבוא עיר, ותי' בשם ר' יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה, ובי' רש"י שביאור הפסוק הוא שיהיה מצב שיהיה בקרבך קדוש דהיינו ירושלים ועדיין לא יבוא, ומוכיחה הגמ' שיש שירושלים של מעלה ממש"כ 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', ופירש"י שירושלים של מטה תהיה בנויה כעיר שחוברה לה ומשמע שיש עוד ירושלים מכוונת כנגד ירושלים דל מטה.
וברשב"א בתענית (בחידושי אגדות ה,א) כ' יש בזה סוד ודע כי ירושלים של מטה וציון בית המקדש כולם ציורים הם לעניינין שכליים דקים מאוד, גם כל ארץ ישראל ועל כן נקראת ארץ החיים ונחלת ה' ועל כן תלויות בארץ כמה מצוות התורה, ועל זה אמרו כל הדר בחוצה לארץ כאילו אין לו אלוק, וכלי המקש ציורים לעניינים רוחניים והוא אמרו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.
וברבינו בחיי (כד הקמח, ראש השנה א') כ' בביאור הפסוק פלס מעגל רגליך אחר חיים פן תפלס, שביאור 'פלס' הוא בעל כף אחת ו'מאזנים' בעל שתי כפות כי כן המלה הזאת מורה חשבון שנים כמילת מהרים, וירושלים של מעלה ושל מטה וכו' ועל כן 'מאזנים' בעל שתי כפו כף זכות וכף חובה והן הן שתי מדות שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו והן נקראות מדת הדין ומדת רחמים.
ובנפש החיים (שער א' פרק ד') כתב ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו. לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה. בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום. הרבה יותר ממה שהחריב נ"נ וטיטוס.
כי הלא נ"נ וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול כלל למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועי"כ היה להם כח לנ"נ וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז"ל (איכה רבתי) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה.
ובעיקר מה שנא' ירושלים של מעלה מצינו בגמ' ביומא (נד,ב) לגבי אבן שתיה שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא, וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר (תהילים נ-א) מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם.
וכן מצינו במדרש תנחומא פרשת קדושים (פרשה י,ו) ששלמה היה נוטע על אבן השתיה פלפלין שנ' 'מציון מכלל יופי אלקים הופיע' שמציון נשתכלל כל העולם כולו, ונקרא שמה אבן השתיה כי ממנה הושתת העולם כולו, ומבואר שירושלים היא מרכז כל העולם כולו, שממנה התחיל בריאת העולם ועליה מושתת כל העולם.
ובכלי יקר בדברים (ג,כה) כתב, ותועלת הרוחני אינו בא מכלל שטח הארץ, כ"א מן ההר הטוב הזה והלבנון שלמטה המכוון כנגד בהמ"ק שלמעלה, ושם חביון עוז השכינה ונקרא המקום ה' יראה (שם כב.יד) על שם שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד קני שלימות נפשו ונתלבש ברוח קדושה וטהרה כי מלך ביופיו תחזנה עיניו
שי' רש"י שירד בנוי משמים
והנה בגמ' בסוכה (מא,א) לגבי מה ששינינו שיהא יום הנף שולו אסור שמהרה יבנה המקדש ויטעו יאמרו שאכלו שנה שעברה בהאיר מזרח ואז לא היה בנוי, ומביאה הגמ' שנבנה סמוך לשקיעה, וכ' רש"י שאין נבנה בלילה שמצינו בשבועות (דף טו,ב) שאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים, ולא יבנה בט"ו שהוא י"ט שמצינו בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה י"ט ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך.
והק' הגרי"פ פערלא (עשה יג ד"ה ואמנם) שכיון שעתיד להבנות בידי שמים יבנה גם בלילה, והרי בנין שנבה בלילה פסול לעבודה וא"כ גם בבנין שנעשה בידי שמים יהיה פסול לעבוד בו, ועוד שהרי המשכן נגמר בדרך נס ובכו"T נאמר בו 'ביום הקים את המשכן' ולא בלילה ומשמע דל"מ אם נעשה בלילה בכל אופן.
ובערוך לנר בסוכה (מא,א) כתב אף שגם תוס' והרא"ש הסכימו לזה ולענ"ד דוחק הוא לפרש הגמ' כן מדקאמר מהרה יבנה ביהמ"ק, ולפי דברי רש"י היה צ"ל מהרה יגלה ביהמ"ק, וכן הלשון שיבנה ממש, וכן מהגמ' בסוכה (נב,ב) גבי ד' חרשים ופרש"י שיהיו אומנים לבנות הבנין, ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מה שייך אומנות בז, וכן מה שמצינו במשנה בתמיד (פ"ג מ"ז) ומה שאנו מתפללים תפילותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו לפי"ז יהיו תפילות שוא כיון שהוא כבר נבנה והיה צריך להתפלל שיגלה בית המקדש במהרה.
ולכך כ' הערוך לנר שודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה ממש בידי אדם ומה שנא' 'מקדש ה' כוננו ידיך' שנדרש בתנחומא שירד למטה הוא ביהמ"ק רוחני שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה לתוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן ביאר במכילתא (בשלח פרשה י') שדרש מהפסוק 'מכון לשבתך פעלת ה" שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה ועל זה אמר מקדש ה' כוננו ידיך שלעתיד לבא כשימלוך ה' לעולם ועד ישכון בתוך בית המקדש שהוא מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה והיינו שירד למטה, והביא מזוהר פרשת וישב שכשם שאין נשמה בלא גוף למטה כך צריך ביהמ"ק למטה.
ובספר הערות הביא מהמרי"ל דיסקין דאע"פ שביהמ"ק השלישי ירד בנוי מהשמים אבל שערי המקדש יכונו ע"י ישראל כמו שנא' 'טבעו בארץ שעריה' שטבעו ונגנזו ולעתיד יעלו ע"י ישראל ויעמידום במקומם ועי"ז יחשב שבנו כמו שמצינו גבי חזקה בשער בנכסי הגר.
ומבואר שאמנם אם יתקבצו הגלויות יבוא מלך המשיח ויבנו את בית המקדש של מטה עדיין לא יהיה לו קיום אם לא שיבנו קודם את בית המקדש של מעלה, וכפי שיבואר להלן.
בעתה ובאחישנה
בגמ' בסנהדרין (צח,א) אמר רבי אלכסנדרי כתיב 'בעתה' וכתיב 'אחישנה', זכו אחישנה לא זכו בעתה, וכ' המהר"ם שיק (יו"ד סי' ריג) ונראה דיש עוד בינייהו בין קץ של אחישנה לק של בעתה שהרי הרמב"ם כ' (בהלכות מלכים שם) שמלך המשיח יבנה את ביהמ"ק, וכ' לבאר דזה יהיה תלוי בשני קיצין הנ"ל דאם זה יהיה בקץ של אחישנה הכל יהיה במהירות ומהרה יבנה הבית, ואם זה יהי ע"י מלך המשיח הנ"ל צריך שזה כבר יהיה זמנם וא"כ אין סתירה בין הגמרות שהגמ' בתענית הוא ע"י קץ של אחישנה.
ובחגי (פ"ב פסוק ט') 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבקות ובמקום הזה אתן שלום נאם ה' צבקות', ובביאור הלשון אחרון כ' בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' קפז) לגבי ויכוח שהיה לו עם אחד מחכמי ישמעאל, שהק' עליו שמשמע בפסוק שאין בית אחר בית שני שנא' גדול יהיה כבוד הבית האחרון ומשמע שבית שני היה אחרון, וכ' שלא קראו אחרון אלא לפי שהצטרף אל הראשון, והוכיח ממש"כ לגבי יעקב 'וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים' שאע"פ שרחל ויוסף היו אחרונים מ"מ קרא ללאה וילדיה אחרונים כלפי השפחות.
וכן מבואר במשנה בדמאי (פ"ז מ"ג) לגבי פועל שרוצה להפריש תרו"מ שמפריש מעשר שני באחרונה, וכ' התיו"ט שלשן התוספתא הבאות אחריהן לפי שאין טעם שיאחרם עד לאחרונה, והוכיח ג"כ מיעקב, ולא נמנע לקרוא אחרונים לאמצעיים אע"פ שיש עוד אחרים אחריהם, וביאר כן בפסוק בחגי, וכ' עוד ממש"כ ושמעו לקול האות האחרון אע"פ שהיה עוד אות אחריו.
האם מותר לבנות את בית במקדש בזמנינו
והנה דנו באחרונים האם אפשר לבנות את ביהמ"ק בזמניניו, דלמי שסובר שבנין ביהמ"ק יהיה קודם ביאת משיח א"כ יוכלו לבנות את ביהמ"ק וימתינו עד שיבוא ביהמ"ק, ויש לדון לשיטות שקודם יבוא משיח ואח"כ יבנה ביהמ"ק האם מותר לבנות קודם שיבוא משיח.
דמצינו שהירושלמי סבר שבית המקדש יבנה קודם שיבוא משיח בן דוד, והבבלי סבר שקודם יבוא משיח בו דוד ואח"כ יבנה המקדש, וכן מבוואר במדרש כהבבלי וכן כ' הרמב"ם שמלך המשיח יבנה את ביהמ"ק, וכן בתפילת יעלה ויבוא אומרים 'וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון ירושלים' אחריו.
ויש להוכיח ברמב"ם מש"כ בפיה"מ בתחילת מסכת מדות שהביא אחרד תמיד מדות שהוא זוכר מעשה המקדש כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההיא, ואם היה נבנה אחר שתבוא מלכות בית דוד הלא אין לנו צורך לדעת לבנותו שהרי משיח הוא יבנה או ע"י מלאכת שמים.
וכן יש להוכיח ממה שהגמ' במגילה (יז,ב) אומרת לגבי סידור תפילת שמו"ע וכיון שנבנית ירושלים בא דוד ולכך מזכירים קודם בנין ירושלים ורק אח"כ צמיחת בית דוד, וברש"י שם ביאר שירושלים היינו בית המקדש, ומבואר שם במהרש"א שע"י שיבנו את ביהמ"ק יתפללו שם על מלכות בית דוד.
וכ"כ המנחת חינוך (מצוה צה) שגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש מצוה לבנות כמבואר במדרש שבימי רבי יהושע בן חנניא נתנו רשות והתחילו לבנות.
וכ"כ הכפתור ופרח מאחר שאנו היום טמאי מתים והנכנס במקום הבית חייב כרת והביא בשם הר"ח מריש שאמר לבא לירושלים ולהקריב קרבנות בירושלים.
ועוד שאם בנין ביהמ"ק יבנה משמים הרי יבטל מצוה של 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' וכ"פ ברמב"ם, שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיה ההקרבה והבערת אש תמיד ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה, וכ"כ בפ"א מהל' בית הבחירה (ה"א) מצות עשה לעשות בנין מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגים אליו שצש פעמים בשנה שנא' 'ועשו לי מקדש', וכ"כ במנין המצות (שם) שיש מצוה לבנות ביהמ"ק, ולא נראה שיבנה מאליו דא"כ למה צריך את המצוה.
בסידור שיח יצחק במוסף של יו"ט כ' שהק' כן ההגאון ר' יהושע ליב דיסקין מבריסק, דלמ"ד אין מצוות בטלות לעתיד לבא איך יבנו, ואפי' למ"ד מצוות בטלות מ"מ שיבנו מה שיוכלו והו"ל לכה"פ מדין אינו מצווה ועושה, ותי' דואי לטובתן של ישראל ישאיר הקב"ה כמה דברים קטנים שיצטרכו לתקן ובזה יחשב שראוי לעבודה וע"י המעשה של ישראל יהיה כשר לעבודה ויקיימו בזה המצוה וזה שמתפללים 'והראינו בבניינו ושמחנו בתיקונו' ע"י התיקון, אמנם בלשון משוכלל אינו משמע כ"כ.
והגרח"ש פראנק רצה לבאר דגם אם בית המקדש ירד משמים אינו דין שיהיה איסור לבנותו בידי אדם אלא שקיימת האפשרות שיבנה באופן זה,וזה כוונת רש"י שאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ותי' שירד מן השמים היינו שיש אפשרות כזו שירד בנוי אם לא יבנו אותו מצד בני"א, ומה שנא' 'מקדש ה' ' היינו שישנה גם אפשרות כזו ולא בהכרח.
והנה בגמ' בכתובות (ה,א) מצינו דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח-יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו-יז) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש, ומבואר דלא כרש"י שהוכיח מפסוק זה שיבנה ע"י הקב"ה, דלדברי הגרי"ל דיסקין מבואר שמקדש ה' הוא ממש ע"י הקב"ה וכוננו ידיך זה ע"י התיקון שע"י התיקון יבנה ביהמ"ק, ולדברי הגרח"ש פראנק זה כולל ב' אפשורויות או שיבנה ע"י בני"א אם יזכו לזה או שיבנה משמים אם לא יזכו לזה.
בנין בית המקדש השלישי ע"י תורה ומעשים טובים
ובנפש החיים שער ד' פרק י"א כ' לפי זה נמצא שבעומק העולם הבא שיש לכל יחיד ויחיד זהו מה שהוא בונה מתוך עסק התורה לשמה ומעין כך מבואר בדברי רבותינו שבית המקדש השלישי שעתיד להיבנות במהרה בימינו נבנה על ידי מעשיהם של ישראל שהרי בית המקדש השלישי הוא מעיך עולם הבא הוא הממוצע בין העולם הזה לעולם הבא, וכפי שמאריך בשער א' (פ"ד) שהאדם כולל כל הכוחות והלב של האדם כנגד קודש הקדשים שבו אבן השתיה שכולל כל הקדושות, וכפי שנא' יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים, וצריך לשמור מאוד על מחשבתו שלא לפגום בקודש.
תפילת הדור האחרון יותר מדורות קודמים
ובבית אלוקים למבי"ט כ' כי להיות ענין הגאולה גדול ערך צריך ריבוי תפילות דור אחר דור כדי שתקובל תפילת הגואלה ובהיות נשלמות תפילות הצריכות והידועות לו ית' אז בדור ההוא תקובל תפילת גם כי בזמנים קודמים לא היתה מקובלת, ובעת שנשלם סכום התפילות הצריכות תקובל התפילה לא בשביל תפילה זו בלבד כי אם בהצטרף אותה עם התפילות הקודמות באופן שכל התפילות הודמות הן מועילות גם כן.
ובדברי שמואל בחוקותי (עמ' קלב) כ' הנה כל מה שמתקן האדם הוא גורם תמיד בנין ירושלים של מעלה וכמו בבנין בית ישים אבן על אבן עד שיגמור הבנין ומשום זה אנו אומרים בתפילתנו בונה ירושלים בלשון הווה כי באמת כל יום הוא נבנה לאט.
וכן בסידור תפילה שער הרחמים עם פי' מגיד צדק כ', שכ' ולירושליום בוא"ו, לרמוז על ירולשים של מעלה כמו שדרשו חז"ל בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה.
וכן כ' בסוף ספר הכוזרי, גם מי שמעורר בלב בני האדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותינו כמו שנא' 'אתה תקום תרחם ציון לעת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, זאת אומרת ירושלים לאט תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית התשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.
