חודש: נובמבר 2024

המדינה הגישה היום את תגובתה לעתירת משפחות התצפיתניות שנרצחו ונחטפו במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, בנוגע לבקשתן לקבל את הקלטות הקשר מהמשמרת האחרונה של בנותיהן. לפי התגובה, ההקלטות מהיממה שקדמה לטבח יועברו רק לאחר קבלת הסכמת כל משפחות התצפיתניות שהיו בחמ"ל, כולל אלו שאינן בין העותרים.

העתירה הוגשה על ידי משפחותיהן של עשר תצפיתניות שנפלו במוצב: עדי לנדמן, מיה ויאלובו פולו, שירת ים עמר, שי אשרם, הדר מרים כהן, אביב חג'ג', שחף ניסני, רוני אשל, שיראל מור וים גלס, וכן משפחתה של נועה מרציאנו שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס. המשפחות ביקשו לקבל את ההקלטות בטענה כי "זה הזיכרון שנשאר לנו".

המדינה הסבירה כי לא ניתן לזהות באופן ודאי למי מהתצפיתניות שייך כל קול בהקלטות, ולכן נדרשת הסכמת כל המשפחות להעברתן. באשר להקלטות מיום הטבח עצמו, ציינה המדינה כי הנושא "נתון גם להיבטי ביטחון מידע".

עו"ד נאווה רוזוליו, ממייסדות ארגון 'משמרות הבושה' ומקורבת למפלגת "הדמוקרטים", חשפה כי פנתה לבית הדין הבינלאומי בהאג בבקשה לקדם צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כך פורסם בערוץ 14.

רוזוליו, שנאמה לאחרונה לצד יו"ר "הדמוקרטים" יאיר גולן והשתתפה בפרויקט של ח"כ נעמה לזימי, הביעה את דעתה כי המחאה לא תצליח להפיל את הממשלה הנוכחית. לדבריה, תפקיד המחאה אינו לשכנע את הציבור, אלא להפעיל לחץ על "שומרי הסף" – היועצת המשפטית לממשלה וראשי מערכת הביטחון – להדיח את ראש הממשלה.

פעילת המחאה, שהקימה מספר ארגוני מחאה ביניהם 'משמרות הבושה' הידוע במעקב אחר חברי כנסת מהימין, טוענת כי יצירת לחץ בינלאומי על ישראל, כולל פנייה לבית הדין בהאג, היא חלק ממטרות המחאה.

אירוע אלים חריג התרחש השבוע בגוש עציון כאשר חקלאי ישראלי הותקף על ידי תושבים מגבעה סמוכה בשל העסקת פועלים פלסטינים. החקלאי נאלץ להימלט מהמקום לאחר המתקפה, המהווה הסלמה משמעותית במאבק נגד העסקת פועלים פלסטינים באזור.

מאז אירועי ה-7 באוקטובר, מתנהל ויכוח נוקב בקרב תושבי יהודה ושומרון בנושא העסקת פועלים פלסטינים. קבוצה אחת תומכת בחידוש ההעסקה, אם מטעמים פרקטיים של מחסור בכוח אדם או מסיבות אידיאולוגיות של המשך שיתוף פעולה למרות הסיכונים הביטחוניים.

המתנגדים להעסקת פלסטינים הפגינו בחודשים האחרונים במספר יישובים באזור, כאשר בשבוע שעבר נעצרו מספר מתיישבים במהלך הפגנה בקריית ארבע שהתקיימה נגד הכנסת פועלים ליישוב.

דובר צה"ל בערבית פרסם הבוקר (שישי) אזהרה חדשה לתושבי דרום לבנון, האוסרת תנועה דרומית לקו הכולל את הכפרים שבעא, אל-חבריה, מרג'יון, ארנון, יחמר, ואל-קנטרה. האזהרה מדגישה כי כל תנועה באזורים אלה, בהם עדיין מחזיקים כוחות צה"ל, עלולה לסכן את התושבים.

במקביל, העיתון הלבנוני אל-אח'בר דיווח כי חיילי צה"ל לקחו שני אחים, עבאס ועלי אל-תנוחי, משכונת אלמידאן בכפר אל-ח'יאם בעת שהשתתפו בהלוויית קרוב משפחה. על פי סוכנות הידיעות הלבנונית, האירוע התרחש לאחר ירי הרחקה שבוצע במקום. כמו כן, דווח על שני פצועים מירי באזור בינת ג'ביל.

צה"ל הדגיש בהודעתו כי ההנחיות נועדו לשמור על בטיחות התושבים נוכח המצב הביטחוני, וכי הצבא לא יוכל להבטיח את שלומם של אזרחים שיתקרבו לקווים האסורים עד להודעה חדשה.

משטרת ממפיס עצרה הלילה (שישי) נער בן 17 החשוד ברצח המנעולן הישראלי אביב ברוק (21) מרחובות. לפי החשד, הנער, ששמו לא פורסם, רצח את ברוק במהלך שוד מזוין בעיר שבמדינת טנסי.

הרצח התרחש ביום חמישי שעבר כשברוק הגיע לקריאת שירות שהתבררה כמלכודת בדרום העיר. על פי המשטרה המקומית וחבריו של ברוק, הוא נורה ארבע פעמים בבטנו למרות שלא התנגד לשודד, ומת במקום. השודד נטל את ציוד העבודה שלו בשווי אלפי דולרים, מזומן ואף את דרכונו.

עילאי, חברו ושותפו לעבודה של ברוק, סיפר ל-ynet כי הקריאה התקבלה בסביבות השעה 22:30. החברים החלו לחשוד שמשהו אינו כשורה כשברוק לא היה זמין יותר משעה ובהודעות הוואטסאפ הופיע רק סימן "וי" אחד. באמצעות אפליקציית איתור הם מצאו אותו כשעתיים לאחר הירי, שרוע על הרצפה.

ברוק, כמו צעירים ישראלים רבים אחרים, נסע לארה"ב להגשים חלום ולעבוד כמנעולן. הוא נורה למוות בסמטה מבודדת לאחר שהגיע לטפל במה שהתברר כקריאת שווא להחלפת מנעול של מכונית.

הרמטכ"ל הרצי הלוי שיגר היום (שישי) איגרת למפקדי צה"ל בה רמז על אפשרות להתפטרותו בעקבות תחקירי אירועי ה-7 באוקטובר. "אין לי כל כוונה לפסוח על החלטות אישיות כשתתחדד ותתבהר בפנינו התמונה", כתב הרמטכ"ל בהתייחסו לתחקירים העתידיים.

באיגרת התייחס הלוי לסערה סביב מינויי הקצונה הבכירה והקפאת קידומים על ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ. הוא הדגיש כי "מינוי מפקדים אינו פריווילגיה אלא חובה פיקודית ומבצעית" והזהיר מפני אובדן ניסיון פיקודי יקר. לדבריו, אין להחליף באופן גורף את כל מי שכיהן בתפקיד ב-7 באוקטובר, אלא רק במקרים של כשל אישי משמעותי.

הרמטכ"ל התייחס גם לתהליך תחקור אירועי ה-7 באוקטובר, וציין כי הוא נעשה "בכובד ראש ובכאב רב". הוא הדגיש כי המטה הכללי בראשותו "עוסקים במלאכה זו בחרדת קודש, מתוך חשיבות המשימה ומתוך ההערכה הרבה" למפקדי צה"ל ומחויבותם.

תשעה אנשים נפצעו הבוקר (שישי) בפיגוע ירי בצומת גיתי אבישר שבשומרון, סמוך לאריאל, כאשר שני מחבלים חמושים בנשק קל פתחו באש לעבר אוטובוס אזרחי. שלושה מהנפגעים במצב קשה, אחד במצב בינוני וחמישה נפצעו קל. כל הפצועים פונו לבית החולים בילינסון.

בקרב יריות שהתפתח בין המחבלים לכוחות הביטחון שאבטחו את הצומת, חוסל אחד המחבלים בעוד השני הצליח להימלט. כוחות צבא רבים שהוקפצו למקום ממשיכים במרדף אחר המחבל הנמלט, במקביל לטיפול הרפואי שהוענק לפצועים בשטח על ידי צוותי הרפואה.

בשבועות האחרונים התקבלו התרעות רבות על כוונות לביצוע פיגועים בצפון השומרון, מה שהוביל את צה"ל לתגבר משמעותית את נוכחות כוחותיו במרחב. הכוחות נפרסו בנקודות אסטרטגיות לאורך צירי התנועה, בטרמפיאדות ובסביבת ההתנחלויות והמאחזים, שזוהו כנקודות תורפה אפשריות לפיגועי טרור.

הרב אברהם יצחק רוטשטיין ז"ל [חמיהם של הגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל והגאון רבי בנציון פלמן זצ"ל] קנה קרקע בתל-אביב, יחד עם שותף נוסף, והחליטו יחד לבנות על הקרקע – בנין, ולצורך כך השקיעו הון תועפות כדי להכשיר את הקרקע לבניה. לאחר כל ההשקעה העצומה נגמר להם הכסף והם עדיין אחזו רק אחרי היסודות של הבניין, הם לוו כספים רבים ונכנסו לחובות ענק בכדי לסיים את הבניה של הבניין, לאחר שסיימו את בניית הבניין חשבו למכור את הבניין עבור כיסוי חובותיהם ותיכננו שיישאר להם בצד עוד סכום נאה, ואכן תוך זמן קצר הם מצאו קונה.
ההסתדרות פנתה אליהם שהיא רוצה את הבניין לרכישה, והם לא ידעו מה להכריע כי ההסתדרות זה ארגון שחרט על דגלו נגד ה' ונגד משיחו בכל תהלוכותיו, הם עלו לביתו של ה'חזון איש' זצ"ל כדי לדעת מה עליהם לעשות. ענה החזון איש זצ"ל : בשום פנים ואופן אל תמכרו את הבניין שבניתם להסתדרות, כי ההסתדרות עורכים אירועים רח"ל בשבת קודש והם מחללים שבת.
הרב רוטשטיין ושותפו היו אובדי עצות, כי מצד אחד חובותיהם הרבים לחצו עליהם מאוד ומצד שני החזון איש לא מאפשר להם למכור את הנכס להסתדרות. עבר זמן ולא נמצא עדיין קונה אחר שיהיה מוכן לקנות את הבניין ובינתיים הנושים לחצו עליהם לקבל את חובותיהם, הם לא ידעו להשית עצה בנפשם. בצר להם הם שוב פנו אל החזון איש כדי לדעת מה עליהם לעשות, אמר להם החזון איש אענה לכם במשל, שדרכו תוכלו להבין מה אכן עליכם לעשות.
וכה סיפר להם: היה אדם שהלך במדבר והרגיש צמא נורא למים, החליט לחפש במעבי המדבר אולי ימצא נפש חיה שתוכל לתת לו קצת מים, הסתובב האיש שוב ושוב אבל לא מצא שום אדם, וגם שום זכר לאיזה שהוא מעיין לא נמצא בכל הסביבה, ובינתיים הצמא מכה בו ללא רחם והוא חש שבעוד רגעים ספורים יאבד את שיווי משקלו ויקרוס… ואז להפתעתו הוא שומע מים מפכים… מאיזה שהוא מקום, הוא הלך בעקבות הרעש ולהפתעתו הוא רואה שאכן יש שם באותו מקום נקודה של מים. אבל לצערו המים היו מי שופכים שהגיעו מאיזה צינור…
חשב האיש מה עלי לעשות ? באם אגש לשתות ממי הביוב, אוכל להרעיל את עצמי ולהינזק ! אבל באם לא אשתה אמות…. מה עדיף ?? בצר לו החליט לשתות מימי הביוב ובכך להרוות את נפשו !! ובאשר לזיהום… אולי הגוף יצליח לגבור על זה… אחרי כמה דקות הוא שוב שומע זרם מים מפכים… הוא ניגש לשם, והוא רואה מעיין מים חיים זכים וטהורים… הצטער האיש מאוד, וחשב לעצמו אילו הייתי ממתין עוד קצת [ולא דוחק את השעה] הייתי שותה ממעיין מים זכים אלו. מים נקיים וטהורים ללא חששות כלל…
כאן סיים החזון איש את משלו…. ופנה אליהם, כשדבריו מובנים שהם יכולים לשתות מימי הביוב של ההסתדרות… אבל אז הם יפספסו את המים הזכים של המעיין הטהור שממתין עבורם… ואז אמר להם החזון איש: דעו ! כי בחיים זה תמיד כך, אחרי שמגיע מי הביוב בדרך כלל בהמתנה קצרה אמור להגיע מים ממעיין מים חיים, רק צריך קצת להמתין ולא לדחוק את השעה… ואכן לאחר זמן מועט שינו בעיריה את הת.ב.ע. שבאותו איזור, והמקום נהפך לאיזור מסחרי מבוקש מאוד והם הרוויחו ממנו כפל כפלים מכל מה שהוצע להם קודם.
" וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיקֹוָק֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ "
אחת מנסיעותיו של הרבי ה'אמרי אמת' זי"ע מפולין לארץ ישראל היתה בשנת תרפ"ז, באותה נסיעה שהה בארץ הקודש כמחצית השנה. במהלך שהותו כאן, ביקר בכמה וכמה מוסדות, ביניהם בתלמוד תורה הותיק והנודע 'עץ חיים'. הרבי נתבקש לעבור בין הכיתות, היה זה בחדשי הקיץ, ובאחת הכיתות ראה הרבי שלומדים את פרשת תולדות, נעצר הרבי ושאל את הילדים מה הפרוש של המלים 'ויעתר יצחק לה" מהו 'ויעתר' ?
והילדים ענו שרש"י אומר 'הרבה והפציר'. ושאל אותם מהי לשון מיוחדת זו – הרבה והפציר, למה הכפילות ?
והסביר להם במשל, ילד רוצה לפעמים סוכריה, והאב נותן, אולם כשמבקש עוד ועוד, האב יודע שזה יזיק לו לשיניים ולא רוצה לתת, אולם כשהילד מרבה ומפציר, שומע לו האב ודואג על כאבו העכשוי של הילד, ולא על כאבו העתידי.
כך היה אצל יצחק. אברהם אבינו הלא נפטר חמש שנים קודם הזמן בכדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה [ראה ב"ב טז,ב]. אם היה עשו נולד חמש שנים יותר מאוחר, היה העולם מרויח את אברהם אבינו עוד חמש שנים, ולכן הקב"ה לא רצה שליצחק יולד את יעקב ועשו כל כך מוקדם, רק שימתין עוד חמש שנים. אולם יצחק הרבה והפציר עד שהקב"ה נענה לתפלתו, והסוף ידוע שאברהם אבינו אכן נפטר חמש שנים קודם הזמן , [אלא שאלו השנים לא הלכו לאיבוד רק ניתנו לדוד המלך]
את הסיפור הזה סיפר לימים כ"ק אדמו"ר הפני מנחם זי"ע, וציין ששמע זאת מיהודי קשיש ברחוב אלפנדרי בשכונת מקור ברוך שבירושלים שהיה בעצמו אחד מן התלמידים באותה כיתה, והיה נוכח במקום. והפני מנחם סיים ואמר שיש ללמוד מכך מוסר השכל גדול: שיש הלוחצים וזועקים בתפלות ותחנונים ורוצים תכף לראות הישועה [תכף לזכות לילדים, שידוך, פרנסה], צריכים הם לדעת שבסוף זה יגיע, אבל אין כדאי להרבות ולהפציר דוקא על רגע זה, יש עוד חשבונות בשמים.
חז"ל כבר אומרים [ברכות סד,א] כל הדוחק את השעה שרוצה שהצלחתו וחפצו יתממשו כבר עתה, ומרבה על כך בתפילות פעולות ויגיעות, [שעה דוחקתו] השעה דוחקת אותו ונכשל. שלא זו בלבד שלא מצליח עתה, אלא אף בהגיע אותה השעה שכן היה ראוי להוושע בה, מפסיד אותה(. וטעם הדבר, כי גם הזמן – 'השעה' מתי תבוא ההצלחה, הרפואה, הפרנסה, השידוך, מקום העבודה, הכל הכל נקבע מראש בהשגחה פרטית, ואל לו לאדם לנסות עם כוחותיו להזיז ולהקדים את אותה השעה. כשתגיע השעה כבר תבוא הישועה, 'יש לך שעה ויתנו לך', ובאו הברכות האלו 'והשיגוך', הברכות כבר ישיגו אותו, אולם אל לו לאדם לדחוק ולנסות להקדים בכח את השעה, כי לא על דרך זו תהיה תפארתו, 'השעה' כביכול חזקה ממנו.
ומיותר להדגיש: שאין כוונת הדברים שאל לו לאדם לעשות השתדלות להצלחתו, להשגת פרנסתו, זיווגו. להפך, על האדם לעשות פעולות והשתדלות, אולם בד בבד להיזהר לבל הרבות בהשתדלות יתר, בקריעת עולמות, עליו אפוא לעשות השתדלות, אולם אם רואה שאינו משיג עתה מבוקשו, הרי זה סימן שעדיין לא הגיע על כך השעה, ועליו לחדול מלפעול ולהמתין לשעה הראויה שתגיע.
אדם רוצה להתקבל למשרה פלונית, מותר לו לבקש המלצות, לנסות לשכנע, להפעיל פרוטקציות, הכל בגבול הטעם הטוב, כשהוא רואה שזה לא הולך, עליו לחדול ולהתרצות לאשר ירצה היוצר, לא הולך עתה, ילך מחר שבעתיים. ובכלל זה, גם שלא להרבות להפציר בתפילה לבכות להתחנן לקרוע עולמות שכבר היום יראה ישועה, יש להתפלל, יש לבקש, יש לבכות, אבל לא להכריח לראות כבר היום את הישועה וכנ"ל.
ובספר 'חסד לאלפים' לבעל הפלא יועץ זיע"א [סדר משא ומתן סימן קנו אות כט] כתב 'אמרו רז"ל כל הדוחק וכו' הנה כי כן יהיה סימן ביד האדם על כל מין עסק ועל כל דבר שירצה לעשות, אם בא לו הדבר בנקל בסייעתא דשמיא יעשה ויצליח, כי ה' עמו, ואי לא מסתייעא ליה מילתיה, לא יהא רודף ודוחק על הדבר בהפצרה רבה, כי היא לא תצלח, אלא ירף ממנו עד יבוא העת מן השמים'.
והמגיד מדובנא [פר' שמות] מבאר בכך מאין צמחו ארבע גלויות, כאשר בפסוקי התורה נראה כי בברית בין הבתרים נאמר לו רק על גלות מצרים, ומנין התווספו כל אותן גלויות, והגלות האחרונה הנמשכת כבר אלפיים שנה ?
רק שהקב"ה אמר לאברהם שישתעבדו בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ואם היה הדור ההוא ממתין ומתעכב במצרים עד תום הזמן, היה מסתיים הגלות ולא היתה עוד גלות אחריו, אבל בני ישראל דחקו את השעה, ויאנחו מן העבודה, ויזעקו, עד שהיה ההכרח למהר ולהקדים הגאולה טרם בוא הקץ, ואמנם התורה מעידה שלא יכלו להתמהמה כי לא היה עוד אפשר בידם לסבול עול השעבוד וצערו מגודל הלחץ והדחק ובהכרח גאלם יתברך, אבל למעשה נשאר על ישראל החוב להשלים השעבוד בגליות המלכיות עד ימינו אנו כל כך הרבה שנים. וזהו הלימוד מכאן שלא לדחוק את השעה, לבקש כן, אבל לא ללחוץ, לא להכריח, לדעת לסיים את התפילה במילים 'והטוב בעיניך עשה'.
אבל כולם יודעים את דברי הגמרא [יבמות סד:] "אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים ? מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן של צדיקים". כלומר, לא מפני שהיו האבות עקורים הם התפללו – אלא בגלל שהיו צריכים להתפלל התעכבה בׂשורת הלידה שלהם. רבינו בחיי כאן מדייק את דברי חז"ל מתוך לשון הפסוק: התיבות "ויעתר יצחק אל השם" נכתבו מוקדם יותר לתיבות "כי עקרה היא", אף שראוי היה להיכתב בסדר הפוך: תחילה לספר שהיתה אשתו עקרה, וזו הסיבה שיצחק התפלל. אלא מדייק מכאן רבינו בחיי, הסיבה הראשונה היא התפילה – ובגלל שרצה הקדוש ברוך הוא בתפילתם נעשתה רבקה עקרה. וכותב רבינו בחיי יסוד נוסף: "ומכאן יש ללמוד עוד כח התלה שהיא גדולה מאד, ואילו לשנות הטבע!". את זה הוא מדייק מדברי חז"ל שהתקשו מדוע נכתב 'ויעתר' ולא ויתפלל או ויזעק. וביארו: "מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות למדת רחמנות". מסביר רבינו בחיי באופן מעמיק, שתפילת צדיק לוקחת את ה'טבע' שלמטה, מחזירה אותו למעלה – ומורידה אותו באופן אחר, מתוקן. כלומר משנה את הטבע.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון

כתב אישום הוגש היום (28.11.24) בבית משפט השלום בירושלים נגד עלי אל-מאעבדה, תושב בית לחם, בחשד לסחיטת דמי חסות מקבלנים בביתר עילית. לפי כתב האישום, הנאשם דרש תשלומים עבור שירותי שמירה שלא נדרשו.

על פי הפרקליטות, קבלנים רבים "נאלצו לשתף פעולה עם הנאשם, ובתמורה לתשלום דמי החסות הם זכו או קיוו לזכות, ב'שקט' וביטחון יחסי בנכסיהם".

בין המתלוננים נמצא קבלן שנאלץ לשלם לנאשם סכומים שהלכו וגדלו מ-2,800 ₪ ועד 4,000 ₪ בחודש. "התשלומים עבור שירותי השמירה הכפויה ניתנו לנאשם במזומן, ללא קבלות או חוזה כתוב ומבלי שהקבלנים ידעו עבור מהם הם משלמים במדויק", נכתב בכתב האישום.

הפרקליטות מציינת כי "העיר ביתר מגודרת בגדר ביטחון ויש בה שמירה לאורך כל שעות היום", ולכן רוב הקבלנים כלל לא נדרשו לשירותי שמירה נוספים.

אל-מאעבדה, שנעצר ב-29.10.24, מואשם בעבירות של גביית דמי חסות. הפרקליטות הודיעה כי תבקש להטיל עליו עונש מאסר בפועל אם יורשע.

כתב אישום הוגש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד מחמד חמידאת (26), תושב בני נעים, בגין שורת עבירות חמורות שהובילו למותו של רוכב האופנוע יוסף כגן ז"ל. על פי כתב האישום שהגישה עו"ד מנאל אבו עאמר מפרקליטות מחוז תל אביב, הנאשם, שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה, קשר קשר עם אחרים לגנוב רכבים ולהעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית תמורת "1,000 ₪ עבור כל רכב".

בליל ה-8.11.24, חמידאת ושני שותפיו פרצו לרכב שחנה ברחוב משה שרת בתל אביב. הנאשם נכנס למושב הנהג בעוד שותפיו נמלטו מהמקום. בהגיעו למחלף הכפר הירוק, נהג במהירות של 117 קמ"ש באזור בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, חצה צומת באור אדום והתנגש בעוצמה בקטנוע עליו רכב כגן ז"ל, שמותו נקבע במקום.

למרות שראה את הפגיעה הקטלנית, הנאשם נמלט מהזירה מבלי להזעיק עזרה. הוא נטש את הרכב הגנוב כ-20 מטרים מזירת התאונה והמשיך ברגל, עד שאותר בשעות הבוקר בסיוע מסוק משטרתי כשהוא מסתתר בשיחים ליד מחלף מורשה.

הפרקליטות ציינה בבקשת המעצר כי "עבירת גניבת רכב מוגדרת בשנים האחרונות על ידי כלל הערכאות כ'מכת מדינה', וזאת לאור שכיחותה, קלות ביצועה ופגיעה באזרחי המדינה על רכושם וביטחונם האישי". כתב האישום מייחס לחמידאת עבירות המתה בקלות דעת, הפקרה לאחר פגיעה, גניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון, כניסה לישראל שלא כדין ועבירות נוספות.

בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופטת שירלי רנר, דחה היום את עתירת חברת ורידיס נגד החלטת ועדת המכרזים לפרויקטי BOT שפסלה את השתתפותה במכרז להקמת מתקן להשבת אנרגיה מפסולת עירונית.

בית המשפט קיבל את עמדת פרקליטות מחוז ירושלים, שיוצגה על ידי עורכי הדין נחמה ברוק ושחר טל, וקבע כי "מדובר בהתקשרות בעלת משמעות ציבורית ניכרת, בהיקף נרחב מאוד ולטווח ארוך". לדבריו, החשדות הפליליים נגד החברה בתחום מחזור הפסולת העירונית "קשורים קשר הדוק למכרז נשוא עתירה זו".

המכרז, שהוגדר כפרויקט דגל של המשרד להגנת הסביבה, נועד להפחית את שיעורי הטמנת הפסולת העירונית ולהגדיל את שיעור המחזור. הזוכה יקבל זיכיון להפעלת המתקן למשך כ-25 שנה.

ועדת המכרזים הדגישה כי פסילת ורידיס התבססה על "תשתית עובדתית ומשפטית מוצקה, סבירה ומידתית", נוכח חשדות חמורים לביצוע עבירות סביבתיות וקבלת כספי מדינה שלא כדין. בית המשפט חייב את ורידיס בהוצאות משפט בסך 25,000 שקלים.

פעילת הימין דניאלה וייס חשפה אמש בריאיון לערוץ 12 טענות מטרידות לפיהן נכנסה לרצועת עזה עשרות פעמים מאז תחילת המלחמה. בשיחה עם המראיין גדעון אוקו, טענה וייס כי "משבוע אחרי פרוץ המלחמה סיירתי בעזה לפחות פעם או פעמיים כל שבוע. צריך לדעת את השטח ולהכיר כל שביל".

כשנשאלה על אופן כניסתה לרצועה, השיבה וייס בעמימות: "אני נוסעת מהשומרון שוב ושוב ושוב ולפעמים – אפשר להכנס. ואם תבוא איתי, תמצא את הסוד". לאחר הראיון, ניסתה וייס למתן את דבריה וטענה כי התכוונה לסיורים לאורך הגבול בלבד.

דיווח מהשבוע שעבר חשף כי וייס אכן חדרה לרצועת עזה דרך ציר נצרים, כשגורמים צבאיים המקורבים אליה סייעו בהסעתה עד לחורבות נצרים. בדרכה חזרה לעוטף עזה, לווה הג'יפ שבו נסעה על ידי רכב צבאי, תוך הימנעות מנתיבי הבידוק הרשמיים.

דובר צה"ל הגיב בחומרה לטענות וציין: "אם הדבר אכן נעשה – הוא בניגוד לנהלים ויטופל בחומרה".

מתיחות גבוהה נרשמה היום (חמישי) בדיון הוועדה לבחירת שופטים, שהתכנסה בעקבות צו בית המשפט העליון. לפי פרסום בערוץ 14 שר המשפטים יריב לוין תקף את השופט יצחק עמית באומרו: "אתה בניגוד עניינים. עדיף שלא תתערב בסדר היום של הוועדה למינוי נשיא העליון שלך".

השופט עמית הגיב בחריפות והבהיר: "אני טוען בחיטים ואתה בשעורים אינני מדבר על הבחירה שלי, אלא על נושאים כלליים שעניינם בטובת הציבור, למשל אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים לבתי המשפט בירושלים". לאחר שיצא מהחדר בשל הסתייגות שהועלתה בעניינו, שב והדגיש: "לשר אין וטו – לא בדיוני הוועדה, לא בזמנים ולא בסדר היום של הוועדה".

העימות התרחב כשח"כ קארין אלהרר טענה כי אין מקום "לעשות קמפיין השחרה של שופטים באמצעות השקיפות הזו, יש מספיק בערוץ 14". לוין השיב בעקיצה: "למה השחרה? יש מועמדים טובים, למה לדעתך הם יושחרו? חייבים לפתוח את הדיון כדי לנקות את שמם!".

בפתח הדיון הביע השר לוין צער על כך שחברי הוועדה בחרו לנטוש את מסלול ההסכמות ולפנות למסלול הצווים, תוך שציין כי "בשנה האחרונה הצלחנו למנות 162 שופטים בהסכמה רחבה של כלל החברים כאן".

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכחיש היום במסיבת עיתונאים בקזחסטן את הטענה שהביא במכוון את כלב הלברדור שלו לפגישה עם הקנצלרית הגרמנית לשעבר אנגלה מרקל ב-2007, בידיעה שהיא פוחדת מכלבים. טענה זו עלתה מחדש בספר זיכרונותיה של מרקל "חופש", שפורסם השבוע.

בספרה חושפת מרקל כי בפגישה קודמת ב-2006 ביקשה מעוזר שלה להודיע לצוות פוטין שלא להביא את הכלב בשל פחדיה. פוטין כיבד אז את הבקשה, אך העניק לה בובת כלב גדולה והעיר: "היא לא נושכת". עם זאת, בפגישתם הבאה בסוצ'י ב-2007, כלב הלברדור של פוטין הסתובב בחדר והתקרב למרקל, שנראתה מוטרדת מנוכחותו.

בספרה מתארת מרקל את האירוע: "ניסיתי להתעלם מהכלב למרות שהוא הסתובב פחות או יותר לידי. לפי איך שאני פירשתי את הבעות הפנים של פוטין, הוא נהנה מהסיטואציה. האם הוא רק רצה לראות איך אדם מגיב כשהוא במצוקה? האם זה היה מפגן כוח קטן? אני רק חשבתי: 'תישארי רגועה, תתרכזי בצלמים, זה יעבור'".

בתגובה לטענות אלו אמר היום פוטין: "בכנות – כבר אמרתי למרקל, לא ידעתי שהיא פוחדת מכלבים. אם הייתי יודע – לעולם לא הייתי עושה את זה. להפך, רציתי ליצור אווירה רגועה ונעימה". הוא אף הוסיף התנצלות חדשה: "אני פונה אליה שוב ואומר: אנגלה, בבקשה תסלחי לי. לא רציתי לגרום לך מצוקה", והבטיח שאם תגיע לביקור נוסף ברוסיה, "בהחלט לא יעשה זאת שוב".