עובדות סוציאליות מטעם שירותי הרווחה ערוכות לקליטתם של החטופים שצפויים להשתחרר בעסקה החל משבוע הבא.
בימים האחרונים השלים המשרד את ההכנות לקליטתם של השבים ולמפגשים עם בני המשפחות. משרד הרווחה מינה עובדת סוציאלית מתכללת לכל שב ובני משפחתו כבר בתחילת המלחמה. העובדות נמצאות בקשר עם המשפחות, למדו את הסיפור האישי של החטופים ומשפחותיהם מלפני ה-7 באוקטובר, את נסיבות החטיפה ומצבם של בני משפחה אחרים כדי להיות ערוכות עם סיוע מותאם אישית.
משרד הרווחה גיבש מעטפת טיפולית לכל אחד מהשבים והשבות שתלווה אותם מעתה וכוללת בין היתר סל לסיוע חומרי בסיסי ראשוני, פתרון דיור זמני מלווה במערך מותאם כשלב ביניים לאחר השחרור מבית החולים בהתאם לצורך הטיפולי הנדרש, בליווי של צוות מקצועי. לצד העו"סית תוצמד לכל אחד מהשבים גם אחות מתאמת טיפול בקהילה מקופת החולים שתקשר לכל מערכות הבריאות הרלוונטיות.
תהליך הקליטה אמור להתפרש על פני חמישה שלבים: הכנה המקדימה טרם הקליטה, 24 השעות הראשונות, תקופת השהות בבית החולים, שלב מעבר שנמשך עד חודש ימים, וליווי ארוך טווח.
שלב המעבר – תקופה אפשרית של חודש ימים לכל היותר שתוצע כשלב ביניים לאחר השחרור מבית החולים. המעבר החד מהשבי ולאחריו אשפוז בביה"ח ועד החזרה הביתה יתכן שיצריך שלב ביניים. אי לכך, יציע המשרד אפשרות לשהות בפתרון דיור זמני בליווי מערך תמיכה טיפולי עד למעבר למצב של חיים עצמאיים.
מומחים מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי ומכון חרוב גיבשו תדריכי קליטה לחטופים ולחטופות שישובו המיועדים לקליטת נשים, גברים ואבות, עבור הצוותים המקצועיים שצפויים לפגוש בהם. התדריכים שהוכנו עבור העובדות הסוציאליות שילוו את המשפחות, מבוססים על ידע שנצבר בתחום הטיפול בטראומה, בין היתר גם מעסקת השחרור הקודמת. המתווה נועד להכין את הצוותים הטיפוליים המלווים למצבים של פגיעות פיזיות ונפשיות שונות.
במסגרת ההכנות הונחו העו״סיות לקיים מפגשי הכנה והדרכה פרטניים למשפחות החטופים לקראת חזרת יקיריהן על מנת לסייע להם להיערך לבאות ולפעול ברגישות הנדרשת כלפי השבים. ההדרכה כוללת גם התייחסות למצבי פגיעה רגשיים, פיזיים ונפשיים שונים שבהם עלולים השבים להימצא.
בתדרוך אנשי המקצועי ניתנה תשומת לב מיוחדת למצבם של האבות, בהם גם אבות שכולים שאיבדו ילד טרם נלקחו בשבי, ביניהם גם כאלו שהיו עדים לרצח בני משפחתם, ואחרים ששהו בשבי בלי לדעת מה עלה בגורל ילדיהם. לחלק מהאבות ממתינים ילדים בארץ שבעצמם חוו טראומה ב-7 באוקטובר ואף היו בשבי, כמו גם בנות זוג. הליווי הטיפולי אמור לסייע לשבים ולבני משפחתם לעבד את הטראומה ולסייע גם בחיזוק הקשרים המשפחתיים.
סמנכ"לית שירותים חברתיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי, אתי קיסוס, שמתכללת את הטיפול בשבים: "אנו מצפים לחזרתם של הנשים והגברים ומחויבים להעמיד לרשותם כל סיוע שיידרש. במסגרת היערכות משרד הרווחה לחזרתם, הוכשרו העובדים הסוציאליים וגורמי המקצוע הרלוונטיים לקליטתם של השבים ואנו ערוכים לכל תרחיש. מתווה הקליטה נכתב על בסיס המידע והניסיון שנרכשו עם חזרתן של נשים וילדים משבי חמאס בעסקה הקודמת ומעט מתוך ידע הקיים בעולם במצבים דומים. כחלק מההיערכות הושם דגש על מיוחד על המאפיינים הייחודיים של נשים ושל גברים. שמנו דגש על מאפייני פגיעה אפשריים, והתייחסנו גם למשפחה ולדמויות משמעותיות בחייהם מתוך הבנה שהם מהווים עוגן מרכזי בהליך השיקום".
החל דיון הקבינט המדיני-ביטחוני בלשכת ראש הממשלה בירושלים, שצפוי לאשר את הסכם הכניעה של ישראל, במסגרתו ישוחררו 33 חטופים, חלקם אינן בין החיים.
קודם לכן התקיימה הערכת מצב ביטחונית מבצעית בנוגע ליישום ההסכם, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם צוות המשא-ומתן ששב מדוחא.
בישיבת הקבינט הביטחוני, יציגו הרמטכ”ל, רא”ל הרצי הלוי, ואלופים במטכ”ל את ההשלכות והסיכונים של ההסכם, כולל את היקף הכוחות שיישארו בשטח רצועת עזה, התכנסות סביב מוקדי שליטה, במרחב החיץ, ולאורך הגדר כולל כוננויות לאירועים מתפתחים בים ובאוויר.
גורמים ישראלים ובקרב המדינות המתווכות מעריכים כי למרות העיכוב – מתווה שחרור החטופים והפסקת האש יחל ביום ראשון ב-16:00 ולא כפי שאמרו קודם לכן הגורמים בישראל. עם זאת, גם כעת לא נמסר מתי תכונס הממשלה לאישור העסקה והכוננות כעת היא עדיין למוצ"ש.
בתוך כך, במהלך הלילה נרשמה התקדמות גדולה במגעים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', לאחר מספר פגישות אינטנסיביות שנועדו לשכנע אותו שלא להצטרף לבן גביר, בפרישתו מהממשלה.
על פי המסתמן, סמוטריץ' וחברי מפלגתו יצביעו נגד ההסכם בממשלה, אולם לא יפרשו ממנה. במקביל, תאושר החלטת ממשלה התואם לפירוק שלטון החמאס והמשך הלחימה, באופן שתואם את מטרות המלחמה. עם זאת, לא נרשמה התקדמות בנושא סיפוח שטחים מהרצועה, שסמוטריץ' ביקש לקדם.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהודיע אמש על כוונתו להתפטר מהממשלה, באם תעבור עסקת הכניעה של ישראל, מסכם את הקדנציה הקצרה במשרד לביטחון לאומי ולא מתחרט על הכרזתו.
בציוץ בחשבון ה-X שלו כתב בן גביר: "אם "העסקה" תעבור, נצא מהממשלה בלב כבד ואעזוב משרד שהשקעתי בו את כל כוחי בשנתיים האחרונות. בלב כבד אני אצא אחרי שהקמתי את המשמר הלאומי שהולך וגדל, אחרי שעשיתי רפורמה בנשק, רפורמה בבתי הכלא, הקמת יחידה מיוחדת שנלחמת בהסתה, אחרי שהחזרתי את גאוות היחידה לשוטרים, ללוחמי הכליאה והאש, אחרי שחיזקתי את מג״ב, יס״מ וימ״ס, נלחמתי על משכורות הוגנות ונתתי להם גיבוי שמגיע להם, באמצע חיזוק ועיבוי תחנות המשטרה העירוניות כדי שהמענה לאזרח יהיה אופטימלי".
"אני אוהב את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואדאג שהוא ימשיך להיות ראש ממשלה" הוסיף והמשיך, "אבל אעזוב כי העסקה שנחתמה הרת אסון; היא משחררת מאות מחבלים עם דם על הידיים, שמרגע שחרורם יחפשו לרצוח את היהודי הבא, מאפשרת חזרה של אלפי מחבלים לצפון הרצועה עם נשקים- כשמטרתם היא רצח יהודים, היא פוגעת באפשרות ההגנה של ישראל בציר פילדלפי ובנקודות חשובות אחרות ומסיגה את כל הצלחות המלחמה שעלו לנו דם רב.
במהלך השנתיים בממשלה התמודדתי גם עם דברים שפחות אהבתי ופחות היו לרוחי, כך היא דרכה של שותפות בקואליציה, לפעמים בולעים לא מעט צפרדעים. אבל כשמגיעה עסקה כזאת נוראית, עסקה שמפקירה את ביטחון תושבי ישראל ומפרה את כל הקווים האדומים שהממשלה הציבה לעצמה, למרות שהדרך הקלה ביותר היא להישאר בממשלה ולהמשיך את הרפורמות העצומות במשרד, אסור להמשיך. זה רגע של מבחן לכל פוליטיקאי: האם אדם מוותר על כל אמונותיו בשביל הכיסא או מוותר על הכיסא בשביל אמונותיו. ואמונותיי הגיעו אחרי יותר מידיי הלוויות שהשתתפתי בהן. לא אתן ידי לעסקה מופקרת".
בהתייחס לשרי מפלגתו, אמר: "אני מלא גאווה על השרים והח״כים של המפלגה שהראו עוצמה ויושר, והסכימו לוותר על הכל כי הם לא מוכנים להיות שותפים להסכם הזה. השר וסרלאוף והשר אליהו מוותרים שניהם על משרדים שעשו בהם כל כך הרבה עבודה טובה – תמיד הסמקתי מהשבחים שקיבלו, ח"כ פוגל מוותר על ועדה שעשה בה פלאים, נתן גיבוי לכוחות הביטחון וההצלה והפך אותה לועדה הכי מייצרת בכנסת, מכונת חוקים של ממש, כך ח״כ קרויזר המוכשר שם את מפתחות ועל השפעה גדולה בוועדה למינוי שופטים וח״כ סון הר-מלך הנשמה של עוצמה מוותרת גם היא על תפקיד חשוב. הם עמדו בגבורה והביעו דעתם והצביעו אחד אחרי השני בעד פרישה".
בן גביר מדגיש עוד כי "החטופים קרובים ללבי וללב כל חברי המפלגה. אנחנו רוצים לראות אותם משוחררים ומקבלים חיבוק מהמשפחות, אבל לא באמצעות כניעה לחמאס, אלא באמצעות הפסקת הכנסת דלק והומניטרי לרצועה עד החזרת כל החטופים הביתה. אם המלחמה תחזור ונדע שממשלת ישראל יוצאת להגן על אזרחיה ולא משאירה קן טרור עצום בעזה, נחזור לממשלה. אנחנו לא מפילים את הממשלה הזאת ונחזיק אותה מבחוץ, אבל לא נהיה שותפים להסכם תבוסתני. נצביע נגד העסקה בממשלה, ואם העסקה תעבור, נגיש מכתב התפטרות".
צה"ל הודיע הבוקר על נקיטת צעדים משפטיים כנגד צעירים חרדים שלא התייצבו בלשכות הגיוס.
דובר צה"ל פרסם הודעה רשמית בנושא, בה נכתב: "צה״ל הוא צבא העם, ופועל באופן מקצועי וממלכתי לגיוס כלל החייבים בגיוס, בהתאם לחוק ולהנחיות הדרג המדיני. צה״ל משקיע מאמצים רבים לגיוס חרדים בתנאים שיאפשרו להם שמירה על אורח חייהם ואמונותיהם."
הצבא הדגיש כי "מלש"ב אשר לא התייצב לגיוסו בהתאם להוראות הצו שקיבל, ייחשב כמי שעובר עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, וצפוי לעמוד בפני סנקציות פליליות".
נזכיר כי מוקדם יותר השבו, הופיע שר הביטחון ישראל כ"ץ בוועדת חוץ וביטחון, שם הציג תוכנית הכוללת סנקציות אישיות על צעירים חרדים שלא יתגייסו, כולל תלמידי ישיבות.
העיתונות החרדית הגיבה בחריפות למהלך. ביטאון 'דגל התורה', 'יתד נאמן', פרסם בעמודו הראשון: "היהדות החרדית שבה ומבהירה כי תעמוד בכל תוקף ובכל האמצעים שבידה שכל בן ישיבה שחשקה נפשו בתורה, יוכל ללמוד ללא כל הפרעה כי לא יעלה על הדעת שבמדינה יהודית ייענשו לומדי תורה בצורה כזו או אחרת על מימוש זכותם וחובתם לשקע את עצמם בתורה שהיא מגנא ומצלא, בפרט בתקופה שכלל ישראל נמצא בסכנה".
עיתון 'המודיע' של אגודת ישראל נקט גישה מעט מתונה יותר, תוך שהוא מציין כי "הדין עצמו לא התנהל כסדרו, בגלל זעקת משפחות החטופים שלא הניחו להמשיך בדיון והיו"ר הודיע על נעילת הישיבה, מבלי שהוצגו דברים ברורים".
שני העיתונים ציינו כי הנושא יובא להכרעת גדולי התורה, אשר יקבעו את דרך הפעולה בהמשך. בציבור החרדי מדגישים כי ימשיכו להיאבק בכל ניסיון להגביל את לימוד התורה או להטיל סנקציות על לומדיה.
במהלך דרמטי, הודיע היום שר הביטחון ישראל כ"ץ על החלטתו לבטל את צווי המעצר המנהלי נגד מתיישבים מיהודה ושומרון המצויים כעת במעצר מנהלי ולשחרר אותם באופן מיידי לביתם ולא לשקול גם את הארכת תקופת המעצר.
ההוראה על שחרור העצורים המנהליים מגיעה על רקע התפתחויות במשא ומתן לשחרור החטופים, במסגרתו צפויים להשתחרר אסירים פלסטינים לשטחי יהודה ושומרון.
בהודעה שפרסמה לשכת שר הביטחון נמסר כי ההחלטה התקבלה מתוך ראייה רחבה של המצב הביטחוני באזור. השר כ"ץ הדגיש את חשיבות ההתיישבות היהודית באזור ואת תפקידה בהתמודדות עם האתגרים הביטחוניים.
"על רקע שחרור המחבלים הצפוי לשטחי יהודה ושומרון במסגרת העסקה לשחרור החטופים החלטתי לשחרר את המתיישבים העצורים במעצר מנהלי ולהעביר מסר ברור של חיזוק ועידוד ההתיישבות, הניצבת בחזית המאבק מול הטרור הפלסטיני ומול אתגרים ביטחוניים גוברים", אמר השר כ"ץ.
בהתייחסו להחלטה, הוסיף השר: "עדיף שישמחו משפחות מתיישבים יהודים מאשר משפחות מחבלים משוחררים". שר הביטחון ציין כי ההחלטה תיכנס לתוקף באופן מיידי, וכי לא תישקל הארכת תקופות המעצר המנהלי לעצורים אלה.
ח״כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) אמרה בתגובה כי היא "מודה לשר הביטחון ישראל כ”ץ על ההחלטה החשובה לשחרר את המתיישבים מיהודה ושומרון המצויים במעצר מנהלי. התחלתי את המאבק להפסקת השימוש בפרקטיקה הדרקונית הזו עם כניסתי לכנסת ועכשיו סוף סוף אנו נהנים בפרותיו. זו החלטה שמתקנת עוול חמור שנגרם לאנשים שכל פשעם הוא היותם חלוצים המגנים על אדמת ישראל".
עם זאת הוסיפה: "חשוב להבהיר – אין שום סימטריה בין שחרור מחבלים, אויבי ישראל המבקשים את רעתנו, לבין שחרור מתיישבים, גיבורי ישראל העומדים בחזית. אני קוראת לשר הביטחון להמשיך במגמה ולבטל גם את צווי ההרחקה המנהליים הפוגעים במתיישבים ובמשפחותיהם ללא כל עילה מוצדקת. יש לדאוג לביטולם המיידי כדי לחזק את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ולעמוד על זכויות האזרחים במדינה."
ארגון חוננו מברך את השר כ"ץ וקוראים לממשלת ישראל להשלים את המהלך ולהורות על שחרורם של כלל האסירים היהודים הלאומיים: "אנו מברכים את השר כ"ץ על שחרורם של יהודים אוהבי ארץ ישראל, ועל שינוי הקונספציה. מדובר בצעד נכון ומתבקש, שחרור העצורים הוא מסר ברור לשב"כ – צאו מהקונספציה, תפעלו נגד אויבים ולא נגד בני עמנו אוהבי העם והארץ. לצערנו השחרור נעשה על רקע כוונת הממשלה לשחרר אלפי מחבלים אויבים לרחובות – אנו מתנגדים לכך נחרצות – אויבים יש לנצח ולחסל.
לצערנו בבתי הכלא, ישנה עוד קבוצת אסירים לאומיים יהודים, לא גדולה – חיילים שוטרים ואזרחים, אוהבי העם והארץ, אשר פעלו על רקע המצב הלאומי, הביטחוני והמדיני, אשר הם אינם האשמים בו, אך מנגד הם אלו אשר משלמים מחיר אישי יקר בגינו. ממשלות ישראל לדורותיהם, שחררו עשרות אלפי מחבלים מסיבות שונות – מחוות, חגים מוסלמים, עסקאות ובהסכמים שונים, אנו קוראים לממשלת ישראל הגיע הזמן כעת להורות על שחרורם של אסירים אלו ממאסר. בעבר עשו זאת הנשיאים חיים הרצוג, ולאחריו עזר ויצמן, וזו העת לעשות זאת שוב."
בתקופה בה שרר עוני גדול בירושלים וכמעט שלא היה מה לאכול, עלה רעיון בדעתו של רבי זליג ברוורמן, מיקירי קרתא דירושלים.
בימי שישי, לאחר שכל בעלי המכולת סגרו את החנויות, הוא אסף את החלות שנותרו בחנויות, ובמקום שיישארו עד יום ראשון כאבן שאין לה הופכין ואז יזרקו, הוא פתח גמ"ח, בין השעות שלוש לארבע חלוקת חלות חינם אין כסף לעניי ירושלים.
שבת קייצית אחת, בשעה שבע בערב, דקות ספורות לפני כניסת השבת, דופק אצלו יהודי: "ר' זליג! אני צריך חלות לשבת". "תאמין לי", השיב לו רבי זליג, "הייתי רוצה לתת לך, אבל אין לי מה. הגמ"ח הוא בין שלוש לארבע עכשיו שבע, כל החלות נגמרו".
"לא הצלחתי בשום אופן לבוא בין שלוש לארבע ועכשיו נותרתי בלי חלות. אולי בכל זאת תמצא משהו בשבילי", התחנן היהודי. "תבין אותי", ביקש ר' זליג. "חילקתי את כל החלות, ולעצמי השארתי בצמצום. עם כל הרצון הטוב שיש לי לעזור לך – חלות אין לי לתת לך".
"אין לך??" פראך!… נתן לו סטירה מצלצלת על לחיו, וברח החוצה. רבי זליג ההמום קרא לעברו: "חכה! חכה! אל תברח", ורץ לכיוון המטבח. הלה היה בטוח שרבי זליג הולך להביא איזה מטאטא או מגב, והגביר את מהירותו.
אך רבי זליג היה מהיר יותר: הוא לקח את כל החלות שלו, ארז אותן בסל, רץ אחרי האיש ונתן לו אותן עם חיוך על הפנים, תוך שהוא מאחל לו שתהיה לך שבת יפה, שמחה וטובה.
כשהעני התרחק ניגשה הרבנית לבעלה ושאלה: "בעלי היקר! אני לא מבינה אותך. ממה נפשך, אם לדעתך יש לתת לו את החלות שלנו – למה לא נתת לו אותן מיד? למה חכית לסטירה שלו? ואם אתה סבור שלא צריכים לתת את החלות שלנו – למה בגלל סטירה כן נתת?"
"יש לך טעות", השיב רבי זעליג. "את חושבת שנתתי את החלות בגלל הסטירה? מה פתאום! ממש לא! נתתי את החלות בגלל מה שמסתתר מאחורי הסטירה. אדם נורמטיבי לא מרים ידיים כלל, ובפרט לא על בעל גמ"ח. וכי אני חייב לו משהו? אם הוא נתן סטירה סימן שסלעים יושבים לו על הלב. משהו מעיק עליו, וזה התפרץ, כמו הר געש. מי יודע, אולי למשל, אשתו אמרה לו: 'אם השבת אתה לא מביא חלות – תישאר בבית כנסת, אל תחזור הביתה'… נתתי לו את החלות לא בגלל הסטירה אלא בגלל מה שמסתתר מאחריה".
כתב רש"י: "וירא בסבלתם – נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם" . משה רבנו נבחר להיות מנהיגם של ישראל משום המדה הזו שהייתה בו, נושא בעול עם אָחיו.
וזה לשון רבותינו במדרש [שמות רבה א, כז]: "מהו 'וירא' -שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שאין לך קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפו ומסייע לכל אחד ואחד מהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל, והנהגת להם מנהג אחים – אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב: 'וירא ה' כי סר לראות ', ראה הקדוש ברוך הוא שסר משה מעסקיו לראות את סבלותם של ישראל, לפיכך: ויקרא אליו אלקים".
הסבא מקלם זצ"ל מצביע על אותו מטבע לשון, שמלמד אותנו מהו יסוד הגאולה: אצל משה רבנו נאמר "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם" ומה התוצאה? "וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים" [שם, כה], ופירש רש"י: "וידע אלקים – נתן עליהם לב ולא העלים עיניו".
משה רבנו נתן את לבו ועיניו לבני ישראל, ובזכות כך גם הקב"ה נתן את לבו למענם ולא העלים את עיניו מהם. נתינת הלב לזולת הוא היסוד והשורש לגאולה. וזהו מה שאמר ה' למשה "אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם" . [שמות רבה (וילנא) שמות פרשה ג] כלומר הזכות שלך – היא זו שגואלת את ישראל.
רבי זליג ברוורמן, ממחיש לנו מה זה נקרא לתת עיניים ולב. לזהות מה קורה עם השני, מה עובר עליו, מה מסתתר מאחורי המסכה. לחיות אותו, להרגיש אותו ולשאת ביחד אתו את החבילה. זוהי נשיאה בעול, שהיא אחד מקנייני התורה.
למה לא להחליף לדלת פלדלת?
הרבה פעמים במהלך חייו של מרן ראש הישיבה, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בקשו ממנו להחליף את דלת הכניסה. הדלת הייתה עשויה מעץ, וכל דפיקה היו שומעים.
לא אחת דפקו באמצע הלילה וזה הפריע לראש הישיבה. "נחליף לדלת פלדלת", הציעו, "הדפיקות עליה פחות נשמעות". אך הוא התנגד. "בשום אופן אינני מסכים".
"מה פשר ההתנגדות הנחרצת הזאת?" שאלו וראש הישיבה הסביר: "לפעמים יכול להיות שתהיה אשה במעייני הישועה שהיא מקשה ללדת. שלוש לפנות בוקר. אשה נמצאת בצער, מתייסרת, כואב לה, בוכה לקב"ה. בעלה לא יודע איך לעזור לה. הוא רץ אלי ומבקש שאתפלל… אברך נמצא במצוקה, אשתו נמצאת במצוקה, הוא ידפוק באמצע הלילה, ואתם מבקשים שלא אשמע את הדפיקות ? שלא אתפלל עליהם?"
משה רבינו היה סבור שלא הוא הדמות הראויה להנהיג את עם ישראל, ואמר לפני השי"ת: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" , [שמות ד, א]. טענתו היתה שאחיו, אהרון, מתאים יותר לתפקיד זה בהיותו מצוי וקרוב מאד לעם, והוא גם אוהב שלום ורודף שלום. "אבל אני", טען משה, "גדלתי בבית פרעה, וכשאחי התענו תחת יד המצרים התהלכתי אני בגלימות משי". במילים אחרות, משה טען לפני השי"ת שהוא אינו מרגיש דיו את העם, בעוד שאהרן עונה בהחלט על הדרישות הללו.
על זה השיבו השי"ת שיקח את המטה שבידו וישליכהו ארצה, "ויהי לנחש וינס משה מפניו" , ואז אמר לו השי"ת: "שלח ידך ואחוז בזנבו" . והנה טבעו של הנחש הוא שכאשר אוחזים בזנבו – הוא מתהפך וראשו ניצב למעלה.
בכך – אומר הנצי"ב ב"העמק דבר" – בקש השי"ת להמחיש למשה רבינו שניתן תמיד להתהפך להיעשות לראש! כלומר, אל לך, משה רבינו, לחשוב שכדי להיות מנהיג צריכים להיוולד מנהיג. לא ולא! גם מי שחושב שאינו מסוגל להנהיג את העם, יש בכוחו להתהפך, ולנווט את תכונותיו במאפיינים של מנהיגות.
וזו לשון הנצי"ב: "והתבונן בזה, שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה, בהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב. ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל המה הראשים, ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה כשראו אות המטה, הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל, ועל ידו יעשה הקב"ה גדולות".
ולמה זכה לכך? בזכות "וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם" – נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם".
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל ולהבדיל לרפואת בתי היולדת הדסה שולמית בת חנה שתחי' והיולדת אודליה אסתר בת צפורה שתחי'.
אם צריך להגדיר את השבוע החולף, ניתן לעשות זאת בשלוש מילים: סערת רגשות אמיתית. לחילופין אפשר גם להשתמש בשלש מילים נוספות: "תקוות לצד חששות". שני הדברים מבטאים יותר מכל את מה שמתחולל כאן בשבוע האחרון: תפילה ותקווה להחזרת החטופים שבים לבתיהם, לצד חשש גדול מהצפוי לאחר שחרור המחבלים תמורתם.
בתווך נמצאות משפחות החטופים, שרובן אינן יודעות מה מצב יקיריהן – האם הם חיים אם לאו. האם הם בריאים בגופם ובנפשם. המשפחות עטות על כל דיווח ומנסות לשאוב ממנו תקוה. הן מנסות לדלג על הפוליטיקאים שעושים בהם שימוש ציני. חלקם אפילו לא מודעים לכך.
בינתיים, מי שכבר החלו בקמפיין פוליטי הנושא את השם, "אפשר היה קודם", הם "אנשי הטרלול" הקבועים, המסתייעים כמו תמיד בתקשורת. מבחינתם, ממש לא משנה מה יקרה, תמיד נתניהו יימצא אשם. אם יש עסקה, הם מותחים ביקורת: מדוע היא לא כוללת את כולם. אם היא תכלול את כולם, הם יגידו בידענות: אפשר היה לבצע את זה מזמן. מדוע היה צריך לחכות לטראמפ. עולם כמנהגו נוהג.
איש מהם לא יבקש סליחה ולא יתנצל בפני נתניהו, על קביעתם שאין סיכוי שהוא יקבל עמדה נגד הבייס הפוליטי שלו, ויתקע את השיחות. להפך. לטענתם נתניהו פוחד מטראמפ הרבה יותר מכל הבן גבירים ולכן נכנע ללחציו. לפתע מקבלת עמדת בן גביר נגד העסקה, סיקור נרחב, רק משום שעמדתו היא נגד נתניהו.
ה"גיהנום" של טראמפ
שיתוף הפעולה בין שני הממשלים – היוצא של ביידן והנכנס של טראמפ בעניין האצת העסקה, הוביל השבוע למחלוקת שקטה ביניהם על הקרדיט. כתבים מדיניים יודעים לדווח כי בממשל ביידן סבורים, וגם אומרים, כי הלחץ שלהם והתנהלותם לאורך כל השנה, הם שהביאו לעסקת החטופים. מנגד, אומרים אנשי טראמפ, שהם אלו שהאיצו בצדדים להגיע לעסקה. מי צודק.
התשובה חד משמעית: אם שואלים את המערכת המדינית ואת הגורמים המעורים בפרטי הפרטים, הם מצביעים על טראמפ. העסקה לא הייתה נולדת, אלמלא החליט נשיא ארצות הברית הנכנס, להיכנס לאירוע בכל כוחו. טראמפ, מביט לאחור ורוצה להיכנס לתפקידו בכניסה מלכותית כפי שעשה בזמנו הנשיא הרפובליקני, רונלד רייגן ב-1980, עם שחרור בני הערובה האמריקאים מטהרן. טראמפ שואף לחקותו ולראות לכל הפחות את כל החטופים הישראלים בעלי הדרכון האמריקאי משתחררים סמוך למועד כניסתו.
בשבועות האחרונים הצהיר טראמפ קבל עם ועולם, שהוא רוצה מאוד את העסקה הזאת לפני כניסתו לבית הלבן. אצה לו הדרך לנקות את השולחן, להגיע להפסקת אש ולהחזיר את החטופים. המטרה המרכזית שלו היא להתמקד באמריקה ובתחלואיה. על הכרטיס הזה הוא נבחר ולכן הוא רוצה שקט בכל החזיתות האחרות, כולל כמובן במזרח התיכון. לפיכך הודיע לכולם, שאם לא יוחזרו החטופים, "ייפתח גיהינום במזרח התיכון". השבוע חזר על כך והזהיר כי אם העסקה הזו תתפוצץ ברגע האחרון, "יהיו צרות כפי שלא נראה בעבר".
תחילה נטען כי האזהרות שלו מיועדות לחמאס, והן אלו שהניעו את התהליך. אולם מתנגדי נתניהו, ציינו באירוניה (ובסיפוק) כי האזהרה שלו על ה"גיהנום", לא הייתה רק נגד החמאס, אלא גם נגד נתניהו. בהקשר זה הזכירו את ה"דונט" המפורסם של ביידן, שלא כוון רק נגד החמאס והחיזבאללה, אלא גם נגד ישראל, לבל תעז להיכנס למערכה בצפון (בתחילת המלחמה).
כך או כך, ברור לכולם שטראמפ הוא שהניע את המהלכים האחרונים. זאת למרות שעקרונות העסקה היו כבר ב"מתווה ביידן", שכונה גם "מתווה נתניהו". מסתבר שהמתווה הזה היה על השולחן כבר לאחר פסח וביתר שאת בחודשי הקיץ. אבל היו בו פערים שלא ניתן היה להתגבר עליהם.
כך לדוגמא דרשה ישראל להישאר בשטח הרבה יותר נרחב לאורך ציר פילדלפי. כמו כן דרשה לקבל את רשימת השמות של המשוחררים ובעיקר לדעת מראש מי מתוכם חי ומי לא. מנגד, בחמאס סירבו להכניס לרשימת משוחררים, שנחשבו "הומניטריים" ופצועים, והתעקשו על מבוגרים ונשים בלבד. מלבד זאת נותרו עוד חילוקי דעות רבים, בין השאר על זהות המחבלים שישוחררו ולאן ילכו.
ממשל ביידן לא הצליח להתגבר על הפערים הללו והעסקה הלכה והתרחקה. אולם טראמפ החליט כאמור להיכנס לעניין עוד טרם כניסתו לבית הלבן. כפי שיפורט בקטע הבא.
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. צילום: מרים אלסטר/פלאש 90
פגישה בארבע עיניים
טראמפ לא הסתפק באיומים ובאזהרות, ומינה את חברו הקרוב זה שלושים שנה, סטיב וייטקוף לשליח מיוחד לצורך קידום העסקה. מדובר ביהודי, איש עסקים, שאינו מגיע מהתחום הדיפלומטי ומכיר את המזרח התיכון בקווי מתאר כלליים מאוד. בממשל בידן העניקו לשליח של טראמפ את ברכת הדרך, ואפשרו לו להיכנס לעניין, עוד טרם חילופי השלטון בבית הלבן. "אנחנו לא רוצים לקבוע דברים, שאתם אחר כך תצטרכו להתמודד איתם", אמרו בהגינות. (אם הרצי הלוי היה נוהג כך בתחום הצבאי, הוא לא היה ממנה מפקדים חדשים ופורש מתפקידו זה מכבר) ואכן וייטקוף נכנס לעניין בכל הכוח.
תחילה טס לקטאר, שם הוא מכיר את הנפשות הפועלות מעסקיו. לאחר ששמע מה שהיה צריך לשמוע, הגיע ארצה ונפגש עם נתניהו בירושלים. קיום הפגישה הזו בעיצומה של השבת ראוי שיעורר מחאה. מדובר בשני יהודים, שיכלו להמתין עוד כמה שעות עד לצאת השבת.
בפגישה עצמה דאג וייטקוף להבהיר, בדיוק כמו שאמר בקטאר, שכל הדברים שהוא אומר – "מילה במילה", מגיעים הישר מטראמפ. התחושה שהעניק לצדדים הייתה שהנשיא הנכנס "לא יראה בעין יפה" את מי שיעכב את העסקה. ייתכן מאד שנתניהו שמע עוד כמה דברים בפגישה, שעוד יתבררו בעתיד, דוגמת התחייבות של הנשיא הנכנס בעניין השמדת הגרעין האיראני.
כך או אחרת, בסוף הפגישה התברר שנתניהו נתן את הסכמתו לוויתורים שעד כה סירב להם. מדובר בין השאר בנסיגה מליאה מציר נצרים, לצד פריסה מחודשת ומצומצמת בפילדלפי ובאזורי החיץ. כמו כן קיימים דיווחים סותרים באשר להצבת כוחות צה"ל במעבר רפיח, שצפוי להיפתח למעבר חולים וסחורות במסגרת הפסקת האש בת 42 הימים. בד בבד נסוג נתניהו מהדרישה לדעת מראש מי מרשימת החטופים נמצא בין החיים.
וייטקוף הבין כי משימתו צלחה: הפור נפל והולכים על העסקה עם כל הבעייתיות. מבחינת נתניהו, העסקה הנוכחית היא חלק מעסקה רחבה להשבת כל החטופים. כך התחייב גם בפני המשפחות עימם נפגש השבוע. כמו כן הצהיר כי מטרת המלחמה: השמדה ומיטוט החמאס, נותרה כשהייתה. השאלה האם זה בר ביצוע. המשפחות חוששות שלאחר השלב הראשון, החמאס לא ימשיך הלאה והחטופים שיישארו בעזה יהפכו כולם ל"רון ארדים".
נתניהו סבור אחרת. בשונה מממשל ביידן שאילץ אותו לשגר סיוע המוניטרי רחב היקף, עליו השתלט החמאס, הרי שהגישה של טראמפ שונה. הנשיא החדש לא ילחץ על ישראל בכיוון הזה וגם לא ימנע חימושים. עם זאת טראמפ לא ימהר לאשר לישראל לחזור ללחימה לאחר הפעימה הראשונה בגלל אותו אינטרס שהביא אותו לביצוע העסקה מלכתחילה.
מדובר בתסבוכת לא פשוטה, שרק מגבירה את הלחץ והקולות השוללים את העסקה. גם לפוליטיקה יש הרבה מה לומר בנושא, בפרט כאשר מדובר בבן גביר.
ראש הממשלה נתניהו עם סטיב ויטקוף. צילום: תקשורת ראה"מ
הציבור ישפוט
הפינה הילדותית הקבועה, שייכת שוב לשר בן גביר, שמרוב אזהרות ואיומים שהוא משמיע תכופות, קשה לקחת אותו ברצינות. התרברבותו השבוע כי הוא זה שבעבר סיכל עסקאות לשחרור חטופים, זכו להבלטה רבה בתקשורת ובשמאל. מבחינתם הייתה זו "הוכחה", שנתניהו נכנע ממניעים פוליטיים לבן גביר והוא זה שסיכל את העסקאות, ולא החמאס. בפועל, צריך לזכור שמזכיר המדינה בלינקן הטיל את האשמה על החמאס ולא על שום גורם אחר. בן גביר יכול להתפאר ולהתרברב, אבל המציאות שונה.
בצר לו פנה השבוע בן גביר באופן פומבי לסמוטריץ', וקרא לו לעמוד יחד מול נתניהו ולסכל את העסקה עם איום משותף לפרוש מהממשלה. המטרה של בן גביר הייתה להראות שהוא זה שמוביל את ההתנגדות לעסקה, ובכך לבדל את עצמו מהממשלה. לאחרונה מדרדר בן גביר בסקרים, לאחר הצבעותיו נגד הקואליציה, ולכן חשב שהוא ימצא כאן הזדמנות לקבל תמיכה מהימין, שמתנגד לעסקה.
נתניהו לא חושש שבן גביר יתפטר. גם בלעדיו יש רוב לעסקה. החשש של נתניהו הוא מסמוטריץ', שמגלה יותר רצינות ויותר אחריות לקואליציה. אם גם סמוטריץ' ילך, הממשלה לא תחזיק מעמד ותתפרק, בדיוק ברגעים הטובים של כניסת טראמפ לבית הלבן.
יו"ר הציונות הדתית באמת מתלבט. הוא אמנם יצביע בוודאות נגד העסקה, אותה הוא מכנה קטסטרופה, אבל טרם החליט האם לפרוש. הדילמה שלו: האם מדובר בעסקה טקטית לצרכי החזרת החטופים תוך רצון לרצות את טראמפ. או שהעסקה מסיימת בפועל את המלחמה. אם זו רק עסקה טקטית, הוא יצביע נגד ויישאר בממשלה, תוך קבלת ערבויות מתניהו שהמלחמה תימשך. אם יתרשם שהעסקה נועדה לסיים את המלחמה, הוא יפרוש. כרגע אין רוב בתוך "הציונות הדתית" לצעד של פרישה.
מי שנמנע עד כה מלהביע עמדה ברורה, בעד או נגד העסקה הוא "ראש ממשלת הסקרים" נפתלי בנט. ברגעים הקריטיים הוא בוחר להיעלם, למרות שיש לו מטה, דובר ויועצים. הציבור יידע וישפוט בבא העת.
נפתלי בנט // צילום: אוליבייה פיטוסי/FLASH90
סיכול לא ממוקד
אם לא עסקת החטופים, היינו עוסקים השבוע בהרחבה בנושאים המרכזיים האחרים ובעיקר בתחקיר העיתונאי שנחשף בעינינו של מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון. אולם העסקה הצילה את עמית, ולמרות שגם בלעדיה היה זוכה לגיבוי תקשורתי מלא, הרי שעצם העיסוק המורחב בנושא, היה מסב לו נזק תדמיתי. עמית צריך אפוא לשגר זר פרחים גדול לטראמפ, שדחף ועודד את העסקה ובכך הוסטה תשומת הלב מהתחקיר נגדו.
על פי החשיפה של העיתונאי נטעאל בנדל ב"ידיעות אחרונות", התנהלו הליכים משפטיים נגד עמית, בגין שורה של ליקויי בנייה בשל היותו אחד הבעלים (יחד עם אחיו) בנכס בדרום תל אביב. פרשת הנדל"ן המשפחתי חושפת לכאורה שורה של ליקויים בהתנהלותו של השופט עמית, עד כדי עבירות אתיות, משמעתיות ואולי אף פליליות.
לפי התחקיר, עמית, ששם משפחתו בעבר היה גולדפריינד, ירש יחד עם אחיו חנות בבניין בדרום תל אביב. עמית חתם על ייפוי כוח לטובת אחיו, והאח שכר את שירותיהם של עורכי דין, שפעלו לחתימת עסקת פינוי-בינוי בנוגע לבניין. לאורך השנים נוהלו כמה הליכים משפטיים בעניין זה, שבהם היה עמית צד להליך (לדבריו, ללא ידיעתו). עיריית תל אביב אף הגישה נגד בעלי הנכסים ונגד עמית עצמו כתב אישום בשל מפגעי בטיחות בבניין.
החשדות נגד עמית נוגעות לשורה של הפרות חוקים וכללים החלים על שופטים. התחקיר מציג את השאלות: מדוע נעשה שימוש בשם נעוריו ולא בשמו. האם הדבר נעשה על מנת להסתיר את זהותו האמיתית? מדוע לא עדכן את הנהלת בתי המשפט בהליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו? מדוע חזרה בה עיריית תל אביב מכתב האישום נגדו? מדוע לא פסל עצמו מלדון בתיקים שבהם מעורבת העירייה, וכן עורכי הדין ממשרד עורכי הדין שייצג אותו? מדוע דן עמית כחבר הוועדה לבחירת שופטים בעניינו של השופט המחוזי שדן בעתירה שעמית היה צד לה?
בקיצור מדובר בשורה של שאלות לא פשוטות, שעל הרבה פחות מהן, סוכלה בזמנו מועמדתו של יואב גלנט לרמטכ"ל. גם אז היה מדובר בתחקיר עיתונאי, אלא שגלנט לא היה אז בצד הנכון של התקשורת, והוא נאלץ לוותר על חלומו להתמנות לתפקיד הצבאי הבכיר ביותר.
עמית לעומתו זוכה לאיתרוג תקשורתי מלא. כתבי המשפט התגייסו אחד אחרי השני להגן עליו, וכל אחד מצא נימוקים להסביר מדוע הוא בסדר. לאותם כתבים היה קשה לפרגן לכתב שהביא את התחקיר והם כתבו נגדו בבוז: "חבל שחלקים בתקשורת מתמסרים למאמצים לטרפד את מינויו עם סיפורים שאין בהם דבר".
היוצא מהכלל היה פרופ' יובל אלבשן, שהודה בגילוי לב, שאם לא היה מדובר ביצחק עמית אלא בשופט אחר שלא ממש אהוד בקרב החוגים המתהדרים בתואר "לוחמי שחיתות", דוגמת יוסף אלרון, נקל להניח שהם היו ממהרים לבג"צ לעתור נגד מינויו לנשיא ביהמ"ש העליון. שורה תחתונה: כשיש חברים בתקשורת ובמערכת, אפשר להיות גולדפריינד, להגיד "לא ידעתי" ולקבל גיבוי מלא.
Supreme court justice Isaac Amit arrives for a petition filed by Families of Israelis held hostage in the Gaza Strip against Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu, at the Supreme Court in Jerusalem, November 14, 2024. Photo by Chaim Goldberg/Flash90 *** Local Caption *** יצחק עמית
עתירה
בית
משפט
עליון
חטופים
חרבות
ברזל
דיון
"אנחנו הרול"
קו ישיר עובר בין הכישלון הפוליטי של נפתלי בנט, שלא ידע לשמור על שלימות מפלגתו בקדנציה הקודמת (סילמן, שקלי אורבך), לכישלונו של יאיר לפיד. בדיוק כמו בנט, גם לפיד לא יודע לקרוא מהלכים פוליטיים פנימיים.
השבוע זה הגיע לשיא עם פרישתו של ח"כ עידן רול, מסיעת "יש עתיד". קודם לכן זה קרה כאשר לפיד כיו"ר האופוזיציה, לא הצליח לעצור את חבירת גדעון סער וחבריו לקואליציה. אם מביטים עוד יותר לאחור, מגלים כי לפיד כשל כבר לפני הבחירות, באי הצלחה לאחד את מפלגת העבודה ומרצ (מיכאלי וגלאון) ובכך נשרפו קולות רבים לגוש שלו. תזכורת: בשעת הגשת הרשימות, במקום שלפיד יעזוב הכול ויתמקד רק בזה, הוא העדיף לבצע פגישה מדינית זוטרה, שניתן היה לדחותה. ההשוואה בלתי נמנעת: נתניהו היה עוזב הכל, ולא היה נותן לזה לקרות.
המגוחך הוא שלפיד מתהדר כבר תקופה ארוכה, שהוא או-טו-טו מצליח לפרק תמיכה של ח"כים מהליכוד בנתניהו ומספר שיש "קולות בליכוד", שעומדים לעשות את זה. בפועל: בשעה שלפיד מזהה "קול", בורח לו רול. מדובר בכישלון מודיעיני של יו"ר יש עתיד, שלא זיהה את מה שעומד להתרחש מתחת לאפו.
מזה זמן משמיע רול קולות של אופוזיציה פנימית, ולא מתפקד כחבר סיעה פעיל. לפיד היה צריך לזהות את זה ולמנוע ממנו לפרוש באמצעות פגישות עמו, וניסיון להבין מה מציק לו. פגישות "תיחזוק" שכאלו מונעות בעיות פוליטיות פנימיות. אבל יאיר היהיר לא נהג כך. מתחת לכבודו להיפגש עם ח"כ פשוט בסיעה. מבחינתו, כל ח"כ שכזה חייב לו אישית את מקומו, כיון שאין שום ועדת מינויים. הכול על פיו. בכך החמיץ לפיד את המרד הפנימי של רול שהסתיים בפרישתו מהמפלגה.
קדם לרול ח"כ לשעבר, עופר שלח, שבזמנו גם הוא יצא נגד לפיד ועזב בטריקת דלת את המפלגה. אם מוסיפים לזה את הביקורת שיש נגד לפיד בתוך המפלגה, בין השאר של ח"כ אלעזר שטרן, ואת העובדה שח"כ רם בן ברק, היה קרוב מאד לנצחו בפריימריז הפנימיים, מבינים שמצבו של לפיד לא מהמשובחים.
היחסים המעורערים ב"יש עתיד", לא נעלמים מראשי המפלגות באופוזיציה ומשפיעים על הקשר בינם ללפיד. היחסים עם גנץ צוננים מאז כניסת "המחנה הממלכתי" לממשלה אחרי השבעה באוקטובר. לפיד מתקשה לסלוח על כך לגנץ, וזה מצדו יצא נגד לפיד, שהעדיף לראות את טובתו האישית מעל חובתו הממלכתית. גנץ ספג מהלומות מילוליות רבות כשהיה בממשלה, והוא יודע לזהות מהיכן הן מגיעות ומי עומד מאחורי התדרוכים נגדו.
במקביל גם היחסים בין לפיד לליברמן אינם מהמשובחים, על רקע אי הסכמות – "מי בראש" ועקב צמידות שתי המפלגות בסקרים והתחושה שכל אחד לוקחת מנדטים וקולות מחברתה. שורה תחתונה: "אנחנו הרווווב", צרח לפיד. "אנחנו הרול" – ענה לו ההד המהדהד.
יאיר לפיד בישיבת הסיעה. צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
פרישה נחושה
עוד קודם פרישתו של ח"כ רול מ"יש עתיד", ניתן היה להתרשם מהטלטלה שאחזה בדעותיו לאחר האירועים הקשים של הטבח. רול, שכיהן בקדנציה הקודמת כסגן שר החוץ, והשקיע אז רבות בהסברה, ביקש לנצל את הניסיון שצבר, וימים ספורים לאחר הטבח, הקים מרכז הסברה פרטי, בו ריכז יוזמות אזרחיות שונות לצורכי הסברה בעולם.
דעותיו שהיו עד אז נטועות בשמאל זזו ימינה. כאשר הבחין באחד השרים משוחח עם ח"כ אחמד טיבי, התקשה לשאת את המראה וקרא לעבר השר: "מה אתה יושב עם תומך טרור". דוגמא נוספת: בהמשך כאשר פורסם על ניסיון מחודש להכנסת פועלים פלשתיניים לשטחי ישראל, כתב רול: "במקרה של קריסת הרש"פ או תרחיש של "היפוך קנים", נמצא עצמנו לא רק בבעיה ביטחונית קשה אלא גם בבעיה כלכלית". המסקנה לדבריו הייתה שהמשק חייב להיגמל מעבודת פועלים פלשתינים.
גם בתחומי המלחמה, חל שינוי בעמדותיו של רול. בתחילת השנה, הביע התנגדות נחרצת להפסקת האש בצפון וכתב: "אסור להסכים להפסקת אש בשלב זה. הלגיטימציה שלנו לפעול נובעת מהירי הבלתי פוסק מצד חיזבאללה על ישראל מאז אוקטובר. עכשיו העת להגביר תקיפות ולגרוע יכולות אסטרטגיות שצבר הארגון, כדי שלא נצטרך לבנות על יושרתו של נסראללה בכיבוד הסכמים".
מלבד זאת תמך רול ביצירת אזור חיץ בעזה, ולא נחה דעתו עד שתקף את דובר צה"ל כאשר ביקר את חקיקת הכנסת (חוק פלדשטיין), ותמך בצעדים של אנשי ימין. כל זה מוכיח כאמור עד כמה דעותיו השתנו ועד כמה לא מצא את מקומו ביש עתיד.
ואכן לאורך כל 15 החודשים האחרונים מאז פתיחת מושב הכנסת שאחרי שמחת תורה תשפ"ד, הציג רול את עמדתו האישית ולא נשמע למשמעת הסיעתית. זה קרה באופן בולט בדיון על תיקון הסעיף, שמונע מחברי כנסת תומכי טרור מלרוץ לכנסת. היה זה כאשר הח"כים הערבים נמנעו מלקרוא לחמאס ולחיזבאללה "ארגוני טרור". לפיד ומפלגת "יש עתיד" הצביעו נגד החוק, אבל רול הצביע בעד.
פרישתו הייתה בלתי נמנעת והשבוע כאמור הודיע על עזיבת סיעת יש עתיד, והקמת סיעת יחיד בשם "הרוב הלאומי". בדבריו יצא נגד לפיד שגינה אותו "לא הגון" עקב אי החזרת המנדט למפלגה. "לשיטתו של לפיד, לחבר כנסת אין מעמד, רק למפלגה. מפלגות מהסוג הזה מתקשות להכיל התנהלות מצפונית", אמר.
רול נקט בצעד מעשי ועוד לפני ש"יש עתיד" תכריז עליו כפורש, הוא הכריז זאת על עצמו. המשמעות: הוא לא יוכל להצטרף לליכוד כפי שהעריכו רבים ולא יוכל להיכלל בבחירות לכנסת הבאה בכל רשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהייתה מיוצגת ע"י סיעה בכנסת היוצאת. כמו כן הוא לא ימונה לשר או סגן שר במהלך תקופת אותה הכנסת, הוא לא יצטרף לסיעה אחרת באותה כנסת ולא יהיה זכאי למימון הוצאות שוטפות או מקדמת מימון בחירות.
"ההחלטה שקיבלתי חוסמת את דרכי מפני הצטרפות או ריצה עם כל אחת מהמפלגות הקיימות בכנסת, אך אני שלם עמה", סיכם.
סגן שר החוץ עידן רול | Hadas Parush/Flash90
בין סילמן למיכל שיר
בשולי פרשת הפרישה של רול, נרשמו כמה תגובות מעניינות. הראשונה הייתה של השרה סילמן, שיצאה נגד לפיד וחבריו שכינו את רול "גנב קולות" וגינו אותו על אי פרישתו מהכנסת ועל אי החזרת המנדט למפלגה.
"אני מבינה שלפיד מכנה כעת את עידן רול גנב קולות" כתבה סילמן והזכירה: "כשלפיד רקח קומבינה פוליטית עם בנט וגנב קולות של מפלגה שלמה, שהתחייבה לבוחריה בכתב 'רק ימין', כדי להקים ממשלה עם השמאל והערבים, זה היה בעיניו ראוי. אבל עידן רול, שעושה בחירה ערכית, זה בעיניו פסול. כי אצל יאיר, שקר הוא אמת, חושך הוא אור, ומיעוט הוא רוב".
התגובה של סילמן לא מצאה חן בעיני השמאל, ועד מהרה הזכירו לה שהיא עצמה הייתה יו"ר הקואליציה של ממשלת לפיד-בנט עד שפרשה ממפלגת בנט ולא החזירה את המנדט.
תגובה מעניינת נוספת הגיעה מח"כ מיכל שיר מ"יש עתיד", שכתבה לח"כ רול לנהוג כמותה. "כמי שעזבה בית פוליטי בעבר, עשה כמוני את הדבר הנכון ותחזיר את המנדט לבוחרי יש עתיד. זכותך המליאה לעזוב, אך חובתך הציבורית היא לא לגנוב את המנדט הציבורי של המפלגה"
תגובה זו המגיעה מח"כ שיר, מגוחכת ביותר לאור עברה הפוליטי. כתב "כאן" מיכאל שמש, התעמת מולה והזכיר לה את עברה הפוליטי ההפכפך: זה החל לפני ארבע שנים כאשר גדעון סער פרש מהליכוד והתפטר מהכנסת. מי שלא פרשה באותו יום יחד עמו, הייתה ח"כ שיר. היא המתינה לשעת כושר אחרת.
שמש, מזכיר כי שבועיים לאחר מכן, רגע לפני הצבעה דרמטית במליאה, תקפה את שיר מחלה מסתורית והח"כית מהליכוד אמרה שאינה חשה בטוב. אלא שבסיבוב השלישי להצבעה, פרצה שיר מרכבה למליאת הכנסת במה שכונה "ליל החניונים" וגנבה את המנדט שקיבלה מהליכוד כדי להצביע על הפלת הממשלה.
"אני שלימה עם המצפון שלי", הגיבה לאחר ההצבעה. מאוחר יותר בצעד אופורטוניסטי נוסף, התברר שלפיד סגר איתה מאחורי הגב של בנט וסער, שבמידת הצורך, היא תפיל את בנט בתמורה למקום משוריין ברשימת יש עתיד. והנה עתה, מטיפה ח"כ שיר מוסר לרול. שיר לכת נוגה.
"המצפון שלך לא בדיוק הנחה אותך כאשר גנבת את המנדט מהליכוד בהצבעה הדרמטית, וההסכמים עם לפיד לא היו בדיוק לפי 'צו מצפונך", כתב לה שמש. שורה תחתונה: כאשר שיר מחליפה מפלגות כמו גרביים (הליכוד, מפלגת סער ומפלגת יש עתיד), כנראה קשה לך לזכור ולסקור את האירועים לאחור.
סער ולפיד. צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
"רשימת שמירה"
שנתיים לאחר הקמת הממשלה ובעקבות כל האירועים שעברה, היה צפוי שהקואליציה תתחיל לרעוד ולקרוס. אולם מלבד בן גביר והמריבות הילדותיות השבועיות שלו, היא נראית יחסית יציבה (בהמתנה לתוצאות העסקה).
לעומת זאת, דווקא האופוזיציה שהייתה צריכה לאחד שורות, מתפרקת מנכסיה. לפיד יכול לזעוק בנאומים "אנחנו הרוב" (לדעת רבים – "מכת ערוב"), אבל הוא הולך ומתכווץ בסקרים. פרישת רול מוכיחה כיצד הסדקים בתוך מפלגתו הולכים ומתרחבים.
במקביל גם בני גנץ, לא מותיר שום חותם. מאז שעזב את הממשלה הוא הולך ושוקע. לפי הסקרים של 14, הוא במגמת ירידה ניכרת. גם הסקרים "היותר טובים" מבחינתו, עדיין מותירים אותו מאחור ואינם מחמיאים לו
בדומה ל"יש עתיד" גם ב"מחנה הממלכתי" לא חסרות בעיות פנימיות. האחרונה שבהן קשורה לדרישה של גדי איזנקוט, לקיים פריימריז פנימיים לראשות המפלגה, בדיוק כפי שהובטח לו כאשר הצטרף לגנץ.
איזנקוט ער לנעשה סביבו ושומע את הקריאות, כי עליו להתמודד בעצמו מול גנץ. בראיון לתקשורת אמר: "אנחנו צריכים סוג של פריימריז שיבטא תמיכה רחבה יותר – ולא הקמת רשימות כמו רשימת שמירה בבסיס טירונים". באותו ראיון הזכיר כי בכניסתו למפלגה, חשב שזה הדבר הנכון לעשות. "היום אני אפילו חושב שמדובר בחובה. אנחנו עוסקים בנושא הזה בצורה אינטנסיבית בתקופה האחרונה, ואני מקווה מאוד שזה יבוא לידי ביטוי".
בדבריו התייחס גם ליחסים בינו לגנץ והעניק לו חיבוק דב. "גנץ מקבל את הדרישה לדמוקרטיזציה ולמה שחתמנו. אני חושב שהוא אדם רגיש מאוד לקיום הסכמים. יש בינינו יחסים מצוינים, הוא ראש המפלגה. אני מקווה שנצליח ללמוד מהעבר ולהביא להצלחה בבחירות הבאות".
הראיון הזה עורר כאמור את המחנה הממלכתי וגובר שם הלחץ להיענות לקריאה של איזנקוט. עם זאת גורמים במפלגה ציינו כי הם לא מעוניינים בפריימריז כדוגמת הליכוד, אלא במפקד או במנגנון לבחירות לרשימה. גנץ עצמו לא ממהר לאשר בחירות לראשות הסיעה, ועל רקע זה עוד צפויים ויכוחים פנימיים רבים.
ח"כ לשעבר גדי אייזנקוט במליאת הכנסת. צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90
התנהלות חובבנית
המצב ב"יש עתיד" ובתוך "המחנה הממלכתי" גורמים לתחושה קשה בקרב מתנגדי הממשלה. קשה להם עם העובדה, שהם לא מסוגלים להעמיד אלטרנטיבה ראויה לנתניהו. כל זה מביא גורמי חוץ מאנשי "רק לא ביבי" למתוח בקורת עליהם.
רונן צור, שעמד בראש מטה החטופים, ציין השבוע כי התפרקות האופוזיציה הייתה צפויה והיא תתעצם בקרוב. לדבריו, המנהיגות הנוכחית מותשת, ולא יצירתית ונטולת תחכום ורצון לנצח. צור, מוחה על כך שמנהיגי האופוזיציה חוסמים כוחות חדשים ובמקום בחירה דמוקרטית הם דורשים צייתנות. "הגיעה העת למפלגת שלטון אחת, דמוקרטית, תוססת ומנהיג אחד נבחר ואהוד. תם עידן, תרתי משמע".
כדי לחדד את חידלון האופוזיציה הנוכחית, אי אפשר שלא להיזכר כיצד פעלה האופוזיציה בקדנציה הקודמת. מי שהזכיר זאת השבוע היה הכתב הפוליטי הוותיק יואב קרקובסקי, שנידב סיפור מהעבר.
"את הסיפור הזה שמעתי רק לאחרונה מאנשי יהדות התורה, וזה מראה כיצד הצליח בנימין נתניהו כראש אופוזיציה לשמור על האופוזיציה, מה שלפיד לא הצליח לא כאופוזיציה וגם לא כראש ממשלה", סיפר קרקובסקי.
לדבריו, לפני העברת תקציב 2022 בממשלת השינוי, הגיעו אנשי בנט ולפיד לנציגי יהדות התורה וביקשו מהם להיעדר מההצבעה. "אם תיעדרו נצליח להעביר את התקציב ואתם תקבלו את כל התקציבים כאילו אתם בתוך הממשלה. תקבלו הכול: קצבאות ילדים, מעונות, תקצבי ישיבות, הקלות בחוק הגיוס, הכול. רק תיעדרו מההצבעה".
"הלכו אנשי יהדות התורה, התייעצו ביניהם חזרו ואמרו: 'אנחנו בבלוק עם נתניהו. תודה על ההצעה'. מעדיפים להפיל אתכם ולהקים ממשלה עם נתניהו'. בכך איבדו הרבה מאד כספים על ידי ממשלה שהיא יריבה להם, כשהם באופוזיציה. כך הצליח בנימין נתניהו לשמור את הבייס בתחזוקה יומיומית של חברי הכנסת שלו, במתן תקווה שהוא יכול להפיל את הממשלה".
חברי יהדות התורה במליאה// צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
המילים המרכזיות של השבוע
מצוקה מילולית: התקשורת עשתה השבוע שימוש נרחב בכל המילים האפשריות לתאר עד כמה העסקה קרובה. כאשר נגמר ארסנל המילים היא החלה למחזר עצמה וחזרה שוב ושוב על אותם צמדי מילים, לעיתים בסדר הפוך. המצוקה המילולית מובנת.
להלן המילים שהדהדו השבוע שוב ושוב: "בנשימה עצורה", "מדינה בהמתנה", "כפסע מעסקה", "מחכים להם", "בין שעות לימים", "על סף סיכום", "סופרים את הדקות", "במרחק נגיעה", "שעות מורטות עצבים", "שעות מתוחות בדוחא", "קרובים מתמיד", "המתנה מורטת עצבים". ואנו נוסיף את המילים שמסכמות את הכול יחד: רק בסיעתא דשמייא.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'.
לאחר יותר מיממה של עיכוב, בקטאר נחתמה הלילה עסקת הכניעה של ישראל לחמאס, בתמורה לשחרור מועט של חטופים. בעקבות כך, הקבינט המדיני-ביטחוני, יתכנס הבוקר (שישי) כדי להצביע על ההסכם והממשלה תתכנס במוצאי שבת, כדי לאשרו.
הפסקת האש ושחרור החטופים תחל ביום שני בשעות הצהריים, זאת בשל הצורך לאפשר הגשת השגות, כמתחייב על פי החוק. בשל כך, השחרור שהיה אמור לצאת אל הפועל כבר ביום ראשון, יתעכב ליום שני.
בוושינגטון מודאגים מעיכוב ואף הביעו חשש מההשלכות האפשריות של הדחייה ומזהירים כי “כל דחיה מצד ישראל תגרור שרירים גם מחמאס – ועשויה לפגוע בהוצאת העסקה לפועל”, לדברי גורם בכיר בבית הלבן. “ישראל התחייבה על תחילת ההסכם ביום ראשון ולכן כל תזוזה מההסכמות עלולה להביא לקריסה והצדדים דנים על המשמעויות”.
בלשכת ראש הממשלה, אישרו את ההסכם ואמרו: "ראש הממשלה בנימין נתניהו עודכן על-ידי צוות המשא-ומתן כי הושגו הסכמות על עסקה לשחרור חטופים. ראש הממשלה הורה לכנס מחר (יום ו') את הקבינט המדיני-ביטחוני. בהמשך תכונס הממשלה על-מנת לאשר את העסקה". בתוך כך, "ראש הממשלה הביע את הערכתו לצוות המשא-ומתן ולכל מי שסייע בידו".
בהודעת לשכת נתניהו נכתב עוד כי "משפחות החטופים עודכנו לפני זמן קצר על השגת ההסכמות על-ידי מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד ראש הממשלה. עוד הנחה ראש הממשלה את מתאם השבויים והנעדרים לתאם את ההיערכות לקליטת החטופים עם שובם ארצה. מדינת ישראל מחויבת להשגת כל מטרות המלחמה ובהן השבת כל חטופינו – החיים והחללים כאחד".
אלי אלבג, אביה של לירי המוחזקת בשבי חמאס ברצועת עזה, פנה הערב (חמישי) במכתב אישי לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרי הממשלה, בקריאה נרגשת שלא לדחות את ישיבת הממשלה לאישור העסקה לשחרור החטופים.
"כל עיכוב מצד ישראל עלול ליצור סיכון ממשי שהצד השני, חמאס, ינצל זאת ויעורר קשיים או עיכובים ביישום ההסכם כולו," כתב אלבג. לדבריו, דחייה נוספת פירושה יום נוסף ומיותר עבור בנותיהם של המשפחות הכלואות בגיהינום.
במכתבו, אלבג פנה לכל שר באופן אישי: "אני מתחנן אליך, בשם המשפחות שממתינות בקוצר רוח למימוש ההסכם ולחזרת בנותינו, להפעיל את מלוא השפעתך כדי להבטיח שהדיון יתקיים מחר – ללא דיחוי נוסף – ולהתחיל בשחרור החטופות והחטופים מהראשון ועד האחרון ללא הפסקה".
משה פייגלין, יו"ר מפלגת זהות, הכריז הערב (חמישי) בכנס בפתח תקווה, על התמודדות המפלגה בבחירות הבאות.
בנאומו מתח פייגלין ביקורת נוקבת על התנהלות הממשלה. "חמישה עשר חודשים לאחר אסון השביעה באוקטובר, התברר פער בלתי נתפס בין דור הגבורה שעושה את המלחמה הזאת, לבין דור התבוסה שמוביל אותה. ראש הממשלה הבטיח לכולנו ניצחון מוחלט, אך במקום זאת הוביל אותנו לסבב נוסף של עסקאות שבויים ותבוסה. כולנו עומדים יחד ואומרים לנתניהו – עד כאן".
הוא הדגיש כי "כדי לנצח צריך חזון, צריך להאמין שזו ארצנו, צריך להאמין בייעוד ובמסורת של עם ישראל. כדי לנצח צריך לא לפחד מחלום כל הדורות – חלום תיקון עולם".
לדעתו, "אין ניצחון מלבד כיבוש, גירוש, ריבונות והתיישבות. לפני 30 שנה עמדנו בראש המאבק נגד הסכמי אוסלו. היום, אחרי שראינו את התוצאות הקטלניות, אנו מתייצבים להשלים את המלאכה".
פייגלין פנה לראשי מפלגות הימין וקרא להם לפרוש מהקואליציה, להפיל את הממשלה ולחבור יחד לשיתוף פעולה למען העמדת מנהיגות עם חזון למדינת ישראל.
"במשך שנים, אף ממשלה לא טיפלה כראוי בקריית שמונה והאזור. אנחנו כאן כדי לשנות את המצב ולשקם את האזור. צריך להחזיר את התושבים, לחזק את הביטחון, החינוך והתעסוקה. הצפון, עם ענף התיירות, יכול להיות מנוע צמיחה חשוב, וההסתדרות תעשה כל שביכולתה לעודד את התיירות ולחזור לשגרה", כך אמר יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בכנס מיוחד של ההסתדרות ונשיאות המגזר העסקי בנושא: "ביחד למען הצפון". הכנס, שמתקיים היום במלון 'גליליון' שבעמק החולה, ואשר נפתח היום לראשונה לאחר שהיה סגור בצל המלחמה למעלה משנה, עסק בגיבוש מענים מיידיים וארוכי טווח, שיחזקו את חבל הארץ הצפוני ויבטיחו את יציבותו הכלכלית והחברתית.
עוד אמר יו"ר ההסתדרות: "המשימה הלאומית שלנו היא לשקם את כל מדינת ישראל, ולמנוע חקיקה מיותרת שתעכב את ההשקעות והשיקום. אנחנו זקוקים לשקט תעשייתי מצד הממשלה ולפוקוס על פיתוח, כדי לבנות חברה יציבה וחזקה יותר. אני מאמין בכוחה של הכלכלה הישראלית ובכוחו של העובד הישראלי, שעובד קשה. תנו לנו שקט ויכולת לקדם את המדינה, במיוחד את הפריפריה, ויחד נצא מחוזקים".
במהלך הכנס, ההסתדרות והמגזר העסקי הודיעו על הקמת מטה תיאום למען הצפון, עם השקעה משותפת של קרוב למיליארד שקל, בשיתוף עם משרדי הממשלה השונים וגופים פילנתרופים. תוך 3 שבועות צפוי להיחתם עם משרד האוצר הסכם ההקמה.
בליכוד מגיבים להצהרה של השר איתמר בן גביר על פרישה צפויה מהממשלה לאחר אישור עסקת החטופים ותוקפים אותו.
"מי שיפרק ממשלת ימין יזכר לדיראון עולם", אמרו בליכוד.
עוד הוסיפו: "בניגוד לדבריו של בן גביר – העסקה הקיימת מאפשרת לישראל לחזור ללחימה בערבות אמריקנית, לקבל את הנשק ואמצעי הלחימה הדרושים לה, למקסם את מספר החטופים החיים שישוחררו, לשמור על שליטה מלאה בציר פילדלפי ובחיץ הביטחוני שעוטף את כל רצועת עזה, ולקבל הישגים ביטחוניים דרמטיים שיבטיחו את ביטחון ישראל לדורות".
הקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל צפוי להתכנס במוצאי שבת ולאשר את העסקה המתגבשת לשחרור החטופים ולאחריו תתכנס גם הממשלה. דחיית ישיבת הקבינט עלולה להוביל לדחיית יישום העסקה ליום שני.
במקביל, בדוחא שבקטאר, צוותי המשא ומתן הישראלים והמתווכים מסיימים את סגירת הפרטים האחרונים של ההסכם. צוות המו"מ הישראלי צפוי לחזור לארץ הלילה כדי להשתתף בדיונים בממשלה ובקבינט.
גורם בכיר בבית הלבן הביע דאגה מהכוונה הישראלית לדחות את יישום העסקה. הוא טען שבממשל ביידן זעמו על המהלך וציין כי "כל דחייה מצד ישראל עשויה לעורר תגובה של חמאס ולהקשות על הוצאת העסקה לפועל". הגורם טען שישראל התחייבה להתחיל בביצוע ההסכם ביום ראשון, וכל שינוי במועדים עלול להביא לקריסה של ההסכמות הקיימות.
