חודש: ינואר 2025

בג"ץ ממשיך להתערב במשבר חוק הגיוס והורה היום (ו') למדינה להגיש עד סוף החודש תשובות מפורטות לשורת שאלות בנוגע לאופן יישום גיוס החרדים. זאת לאחר שבדיון שהתקיים השבוע התברר כי מתוך כ-80,000 תלמידי ישיבות שהגיעו לגיל גיוס, רק 916 התגייסו בפועל.

בית המשפט דורש מהמדינה להבהיר, בין היתר האם מעתה יישלחו צווי גיוס לחרדים על בסיס גיל בלבד והאם יישלחו צווים ראשונים לכלל החייבים בגיוס ללא הבחנה. כמו כן, מה ייעשה עם מי שלא יתגייסו במסגרת המכסות בשנתיים הקרובות ואיזו היערכות קיימת לשימוש באמצעי אכיפה, כולל במעברי הגבול.

בית המשפט הדגיש כי לא יתקבלו בקשות ארכה נוספות, וקבע כי על המדינה להגיש את תשובותיה עד ה-30.1.25.

כמה מהר חזרנו לשגרה המדממת והמסוכנת. אז נכון שאין השבוע (לפחות עד כתיבת השורות) טילים של החות'ים, אין אזעקות במרכז וגוש דן, גם לא טילים ורקטות של החיזבאללה בצפון. אבל השגרה מהעבר חוזרת: רקטות וטילים מעזה לעבר יישובי עוטף הדרום. נפילה בשדרות, פיגוע דמים רצחני בשומרון ליד קדומים והרבה התרעות נוספות מפני גל טרור ברחבי יו"ש. שגרה כואבת ומדממת, שאסור להתרגל אליה. שגרה זה רע – במלא מובן המילה.

בתווך נמצאים החטופים בעזה עם המון שמועות ורשימות. רגע אחד מדווחים על התקדמות ממשית במו"מ לשחרורם ועל עסקה המתקרבת בצעדי ענק. רגע לאחר מכן מספרים כי החמאס שוב מקשיח את עמדותיו ושוב מעלה תנאים חדשים ואין שום עסקה קרובה. בינתיים הצליח הצבא לחלץ השבוע שתי גופות נוספות של חטופים. 

חלפו כבר 15 חודשי מלחמה והחמאס עדיין שולט בעזה. החמושים משתלטים על האספקה ההומניטרית ומוכרים אותה במחיר מופקע לעזתים. התמורה משמשת לגיוס עוד מחבלים ולמימונם. הכול נעשה בחסות ממשל ביידן, שאוסר על ישראל להטיל מצור על עזה. 

מי שמנסה לעשות סדר הוא הנשיא טראמפ. שבוע וחצי לפני כניסתו לבית הלבן, והוא כבר נוהג כנשיא בפועל ומשגר שליח לדוחא כדי להאיץ את העסקה, עם איום נוסף על הצפוי לחמאס אם לא ישוחררו החטופים עד תחילת מועד כהונתו הרשמית. "שערי הגיהנום יפתחו בעזה".

גם האיראנים מחכים לטראמפ והשבוע הציגו לראווה תרגיל צבאי אווירי להגנת מתקני הגרעין שלהם. החשש שלהם מוצדק מבחינתם: ישראל וארה"ב לא מסתירים את כוונתם להשמיד את מתקני הגרעין שלהם, במוקדם או במאוחר.  

גם המערכת הפוליטית הפנימית ממשיכה לגעוש ולרחוש. נתניהו טרם חזר לאיתנו, בן גביר ממשיך עם המשחקים הילדותיים, שר הביטחון כץ, בעימות חזיתי מול הרמטכ"ל הרצי הלוי, (שמונה כזכור בהליך בעייתי על ידי בני גנץ לאחר נפילת "ממשלת השינוי") והמערכת המשפטית שמסבכת עוד יותר את חוק הגיוס.

גם בתחום החקירות והמעצרים אין חדש: הנגד ארי רוזנפלד טרם שוחרר למעצר בית, ח"כ טלי גוטליב מוזמנת לחקירה על חשיפת זהותו של איש שב"כ, בעוד שקיימת סחבת משפטית באי זימנם לחקירה של שלושת חברי העבודה ("הדמוקרטים"). גלעד קריב נחשד בהדלפת מסמכים סודיים מועדת חוץ וביטחון. נעמה לזימי בחסימת כביש ואוטובוס והשלכת קרש למדורה על הכביש, ויאיר גולן באיום על מפכ"ל המשטרה. שגרה מסוכנת. כבר אמרנו.

לא באמת רוצים לשלב חרדים

הנה נקודת מבט מעט שונה, מדוע כל נושא חוק הגיוס חצה מזמן את הגבולות של "צרכי הצבא" כביכול והפך לנושא פוליטי. המקרה של הנגד ארי רוזנפלד מוכיח את הדברים בצורה ברורה וחדה.

מדובר לכאורה בהתגשמות חלומות השמאל והתקשורת: בחור שהגיע לטעמם ולשיטתם מחינוך חרדי, בן למשפחה חרדית, שהתגייס לצבא, הגיע ליחידת מודיעין מובחרת, שירת בה במסירות ובנאמנות, עשה חודשים ארוכים של ימי מילואים מאז הטבח, ובקיצור "סמל ודוגמא" של שירות צבאי.

והנה כאשר הבחור "נתפס" בהעברת מידע לראש הממשלה, תוך דילוג על מפקדיו, כשהוא עושה זאת מתוך אידיאולוגיה והבנה, שמסתירים מידע חיוני וחשוב ממי שצריך לקבל את ההחלטות, עטים עליו כמו כלבי הטרף אנשי הפרקליטות והמשפט (כולל שופט בג"צ), כשהם מגובים באנשי תקשורת, ומגלים את דעתם האמיתית על "שילובו" בצבא. רבים מהם מגבים את ההחלטה להשאיר אותו עוד ועוד במעצר בנימוק של "סכנה לביטחון המדינה", תוך רשעות ואכזריות גדולה.

הפרקליטות מתגלה בחדלונה, כאשר היא נמנעה מלערער על שחרור ארבעת אנשי המחאה –  מקיצוני השמאל, יורי הנורים לעבר בית נתניהו בקיסריה. בעוד שבמקרה הנוכחי של רוזנפלד, היא נעמדת על רגליה האחוריות נגד שחרורו. ברקע מנשבות נגדו כל העת אמירות על היותו "חרדי" בשל חזותו וכיפתו.

זה בדיוק מה שצפוי לקרות אם הצבא יהיה מלא ב"חרדים". או אז ידברו על "הדתה", "צבא שנתון למרות הרבנים", "חשודים בריגול", "העברת מידע" וכו'. כבר היום זה קורה עם הביקורת משמאל נגד הציבור הדת"ל (החרד"לי). "הם הופכים את הצבא למשיחי ולוקחים אותו למקומות הזויים", כותבים הפרשנים משמאל בלשון כזו או אחרת.

ואם לא די בדוגמא הזו, קחו עוד אחת (עם הסתייגות קלה). אין בשורות הבאות תמיכה במהלך, אלא רק בהליך העובדתי: לאחר שנים רבות, הכריזה לפני כשש שנים מערכת המשפט על "בחירת שופטת חרדית". אותה שופטת, ניסתה בפסיקותיה לגלות התחשבות בציבור החרדי בנושא האכיפה הבררנית בזמנו של הקורונה, כמו גם במעצרים שימנעו חילולי שבת ועוד.

מדובר בצדדים, שעד כה לא הייתה בהם שום התחשבות בבתי המשפט. והנה השבוע "חטפה" אותה שופטת שני עמודי דאבל בעיתון "ישראל היום" (שהיה פעם ימני) עם ביקורת קטלנית נגד פסיקותיה ונגד ניסיונה למנוע חילולי שבת בקרב עצורים וכו'. ללמדנו: אין שום דבר אמיתי בדיבורים של השמאל והתקשורת על "רצון לשלב את המגזר החרדי בתוך הציבור הכללי ובצרכיו". הכול דיבורים. ושמא טוב שכך. 

כשבלינקן הפך לאויב הקפלניסטים

מזכיר המדינה האמריקאי טוני בלינקן, שלאורך כל המלחמה, הפגין עמדות נוקשות נגד הממשלה בעניין הסיוע ההומניטרי, בסוגיית רפיח, מסדרון נצרים וציר פילדלפי וגם בהצעה לפרוס כוח רב לאומי ברצועת עזה, הפך השבוע לאויב המחאה.

בראיון פרידה שהעניק לתקשורת האמריקאית, הטיל בלינקן פצצה, כאשר הודה במילים ברורות כי הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי על ישראל, גרם לחמאס להקשיח את עמדותיו ולסגת מהעסקאות להשבת החטופים. ההיקש מדבריו ברור: הלחץ של הפגנות המחאה בישראל והקריאות "עכשיו", "עכשיו", "בכל מחיר" וכדו', פעלו גם הוא לרעת החטופים. הנה כל האמת על רגל אחת.

הדברים הללו קשים מאד לשמאל ובעיקר לאנשי הרל"ב, שמטפחים מאז תחילת המלחמה את התזה, כאילו נתניהו הוא שמונע את העסקה, ולכן כל הלחץ צריך להיות מופעל נגדו. והנה מגיע לו בלינקן, שאינו חשוד בחברות בליכוד, ו"מעז" להרוס להם את הטיעון.     

במקביל, מזה שנה וחצי טוענים בימין, כי הלחץ שמופנה כלפי ישראל משרת את האינטרסים של סינוואר (כשהיה בחיים) ושל החמאס, וגורם להעלאת מחיר החטופים. הדברים הללו מקבלים משנה תוקף וחיזוק ישיר מדברי בלינקן, אף שלא נקט בשמם המפורש של מפגיני קפלן. ההיקש כאמור ברור וגלוי.

גם התקשורת לא יוצאת נקיה: לאורך כל המערכה, היא תפסה צד ברור וליבתה את האש והקרע, כאשר הבליטה את עמדת המפגינים בעד העסקה, ללא אזהרה שהלחץ מקשיח את עמדת החמאס. התקשורת התעלמה כמובן מהעובדה שהמפגינים למען החטופים, הם אותם מפגינים שהפגינו ב-2020 נגד הממשלה על הקורונה, ולאחר מכן ב-2021 על הצוללות, ובהמשך על "חוק הארנונה", והרפורמה המשפטית. כאשר ראו שדבר לא ארע מההפגנות, אימצו את משפחות החטופים וניהלו על גבם את מאבקם נגד הממשלה, למרות שזה בדיוק מה שגרם לאי החזרתם.

די להביט באימו של מתן צנגאוקר, כדי להבין כיצד הם משתמשים באשה האומללה והכואבת הזו לצרכיהם, ובכך מרעים לה. האמא משוכנעת שהיא מקבלת תמיכה בחזרת בנה, בעוד הם נהנים לראותה תוקפת את נתניהו, נלחמים שתוכל להיכנס לכנסת, מהדהדים את דבריה, והופכים אותה לגיבורה.

ראיון הפרידה

אם מנתחים את דברי בלינקן, צריך לשאול: היכן היה עד עכשיו? מדוע נזכר לומר את דבריו,  רגע לפני סיום תפקידו. המחשבה, שאם הממשל היה מתנהג בדרך אחרת ללא לחץ על ישראל ובכך היה מקדם את עסקת החטופים, אינה נותנת מנוח.

השאלה כאמור, מתי הבינו בלינקן וביידן שהתנהגותם מרחיקה את עסקת החטופים, ואם הבינו בזמן אמת, מדוע נהגו ההפך. התשובה האפשרית: בעוד שבוע וחצי יכנס טראמפ לבית הלבן ואז יוכל לגלות את כל המסמכים שיעידו מה באמת קרה בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל. טראמפ, מן הסתם לא ישמור את הגילויים הללו לעצמו, אלא יחשוף בפני כולם מה ארע מאחורי הקלעים וכיצד התנהלו הדברים בין מדינת ישראל לממשל ביידן.

יתכן אפוא שבלינקן הקדים תרופה למכה וגילה מעצמו את זה כדי להוציא את העוקץ מהדברים שטראמפ יחשוף. הכול יכול להיות. 

בכל מקרה, השבוע התבטא בלינקן באומרו כי צפויה הפסקת אש מול עזה תוך מספר ימים, שתביא להחזרת החטופים. דבריו קשים להבנה לאור העובדה שכרגע אין שום עסקה שמונחת על השולחן, ובמקביל אין לחמאס שום רצון לוותר על הדבר היחיד שעדיין נשאר בידו.

"עוצמה" וכלימה 

אין שבוע בלי סיפורי בן גביר – הילד הבעייתי של הקואליציה. השבוע זה שוב קורה לאחר הקרע בתוך "עוצמה יהודית" עקב העצמאות והאחריות שממשיך ח"כ אלמוג כהן להפגין.  

במסגרת מאבקו של ב"ג בקואליציה, הוא ניסה להכשיל בוועדת הרווחה, חוק להעלאת דמי הביטוח הלאומי. אולם ח"כ אלמוג כהן נמנע ובכך מנע מבן גביר להפיל את החוק. עוד קודם דרש בן גביר להחליף את כהן באותו דיון בח"כ לימור סון הר מלך. אולם הדבר נמנע ממנו על פי תקנון הכנסת (המליאה כבר נסגרה בעת בקשת המפלגה).

בן גביר זעם על כהן, והקרע הפנימי בעיצומו. הח"כ "הסורר" לא הוזמן השבוע לפגישת חברי הסיעה, וכן הוצא מכל הטלפונים של המפלגה. מנגד קיבל כהן טלפון ישירות מראש הממשלה, שהודה לו על הצבעותיו עם הקואליציה.  

השבוע חשף אלמוג כהן את מה שהתחולל בשבוע שעבר, כאשר נתניהו הגיע ממיטת חוליו בבית החולים להצבעה על התקציב, וח"כ ביסמוט הגיע מתוך "השבעה" על אמו. כהן סיפר כי כבר כאשר נודע לו באותו בוקר שמפלגתו מתכוונת להצביע נגד, הוא הביע את דעתו ואמר שזו טעות. "אי אפשר להביא להצבעה ח"כ שיושב שבעה על אמו", אמר לחבריו.

כמו כן חשף כי נתניהו, אמור היה להגיע לכנסת בכיסא גלגלים. "אסור היה לו ללכת כי יש לו פצע פתוח". כהן אמר כי אם זה היה קורה, הרי שזה היה פיגוע הסברתי. "עוד באותו יום התמונה הזו הייתה מתפרסמת באיראן במיליוני עותקים, בסוריה ובלבנון וראש הממשלה היה מוצג באופן שברירי, דבר שהיה פוגע בכולנו". כהן התנגד אפוא להצביע נגד. "אמרתי ליו"ר הסיעה, שאנו לפני הכול בני אדם".

הדברים של כהן לא עזרו ובן גביר כזכור עמד במריו והצביע יחד עם שאר חבריו נגד התקציב, שעבר על חודו של קול. בעקבות האירוע זכה בן גביר לביקורת נוקבת מימין, והדבר התבטא בסקרי סוף השבוע הקודם. לראשונה "עוצמה יהודית" ירדה ל-6 מנדטים, מספר שבן גביר לא ראה מאז הבחירות. 

בן גביר הבין שטעה ומיד במוצאי שבת שעברה, פרסם התנצלות על שארע. "עשיתי בשבת חשבון נפש והבנתי שטעיתי כשראיתי את ראש הממשלה ואת בועז במליאה ולא קיזזנו אותם. אני מתנצל בפניהם. מעתה נקזז את ראה"מ עד להחלמתו המלאה בעז"ה".

יש להניח ש"חשבון הנפש" נעשה לאחר שבן גביר, נוכח לראות את הסקרים, בעודו חוטף הלאה מהבייס שלו. כמו כן הוא נוכח לראות את המאמרים בעיתוני סוף השבוע, בהם ספג ביקורת גם מהכותבים מימין. את החשבון המהיר של המנדטים שנפלו לו, הוא תרגם מיד ל"חשבון נפש".

תפסו אומץ

יש דבר אחד שלא עושים בליכוד: לא חותרים אף פעם תחת המנהיג. בכל המפלגות זה קיים. בליכוד לא. כך היה אצל בגין, ובהמשך אצל שמיר, שרון ונתניהו. מי שחותר, בא על עונשו (הפוליטי) דוגמאות לא חסר. זה קרה לשמואל תמיר מול בגין. זה קרה לדוד לוי מול שמיר וגם לנתניהו עצמו מול שרון. החותרים, מופרשים החוצה. גדעון סער חש זאת על בשרו, ולפניו סילבן שלום. אנשי הליכוד לא אוהבים התמודדות מול המנהיג ורואים בכך "חתירה".

וכל ההקדמה הזו נועדה לספר על סקרי פריימריז שנעשים לאחרונה בליכוד, עם השאלה שבעבר היו נזהרים מלעלות על השפתיים, לבטח לא על הכתב: מי המועמד המועדף להחלפתו של ראש הממשלה נתניהו.

עורכי הסקר תפסו אומץ, אולי בשל העובדה שבני משפחת נתניהו הדומיננטיים (הבן הבכור והאם) מצויים בחו"ל ומאריכים שם את שהייתם. ואולי בגלל האירועים האחרונים בקואליציה. מדובר בטלטלות שיוצר בן גביר, התפטרותו של גלנט מהכנסת (וכוונתו להתמודד בליכוד), וכן חזרתו של גדעון סער לשורות המפלגה. כל זה מגביר את הלחץ הפנימי במפלגה ומכאן סקר הפריימריז בו התבקשו רבים מהמתפקדים, לציין מי לדעתם צריך לעמוד בראש הליכוד אחרי נתניהו ומי הח"כים המובילים.

בשאלת המועמדים להחליף בבא היום את נתניהו, אם יחליט לפרוש מתפקידו כיו"ר התנועה, צוינו 12 שמות של מתמודדים אפשריים. ההערכה היא שמזמין הסקר נכלל ברשימה הזו, שהורכבה לפי סדר א'-ב' וכך היא נראית: אבי דיכטר, אלי כהן, אמיר אוחנה, גלעד ארדן, דני דנון, יואב גלנט, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, יריב לוין, מירי רגב, ניר ברקת ורון דרמר. השאלה השנייה המתייחסת לחברי כנסת מובילים נשארה פתוחה ללא ציון שמות, לשיקול הבוחרים.

כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, הח"כ הפורש יואב גלנט, הודיע כי הוא נשאר בליכוד וינסה להתמודד על ראשות המפלגה. בשונה מאחרים, יש להניח שהוא יעשה זאת גם מול נתניהו. גלנט, שהיה מזכירו הצבאי של שרון, למד ממנו שיש להישאר על הגלגל. לשרון זה הצליח, ספק רב אם זה יקרה לגלנט. 

בפריימריז הקודמים נחשב גלנט למועמד פופולרי במיוחד, ונבחר במקום השלישי, אחרי יריב לוין ואלי כהן. שר הביטחון לשעבר בונה על האהדה הזו ומקווה שיש ליכודניקים שאינם ביביסטים, שיתמכו בו. לצורך כך הוא מתכוון לחרוש את הארץ ולנסות להגיע אליהם במהלך השנתיים הקרובות, עד הפריימריז. 

הפוזה הביטחוניסטית שלו (כולל החולצה השחורה), סייעו לו בעבר, אבל לאחר שהוא "מרד" בנתניהו ופוטר, קשה להאמין שצפוי לו עתיד פוליטי בתוך הליכוד. בד בבד חשוב גם לזכור, שכל ועדת חקירה שתקום, תמצא את גלנט כאחד האחראיים המרכזיים למחדל הנורא, דבר שלא יוסיף לו פופולאריות. 

אלוף הגלגל

בשונה מגלנט, לשר החוץ, גדעון סער, יש סיכויים טובים למצוא את עצמו בצמרת רשימת הליכוד. יהיו אמנם כאלו שלא ישכחו לו את "ממשלת השינוי" בה כיהן כשר המשפטים ואת דבריו נגד נתניהו. אולם סער ביצע תפנית בזמן הנכון, וחיזק את הממשלה והקואליציה, דבר שאמור להיזקף לזכותו ב"יום הבוחר".

אם בקטע לעיל דובר על הגלגל הפוליטי, שצריך לדעת להיאחז בו, הרי שסער הוא "אלוף הגלגל". לאחר שהקים מפלגה חדשה וזכה עמה בששה מנדטים, שהעניקו לו את תפקיד שר המשפטים בממשלה הקודמת, נוכח לראות שהוא צונח מטה ואינו עובר את אחוז החסימה. לפיכך בבחירות האחרונות חבר לגנץ וקיבל שם ארבעה מקומות.

לאחר פרוץ המלחמה נכנס לקואליציה יחד עם גנץ ואיזנקוט, אך היה הראשון שיצא ממנה, כאשר לא מונה לחבר בקבינט המצומצם. סער המשיך להיאחז בגלגל, חזר לקואליציה וכיום הוא שר החוץ.

כמי שספג חיצי לעג ובוז (מכונות רעל) מימין כאשר היה בממשלת השינוי, מעיד סער (יחד עם בני משפחתו), שמכונות הרעל משמאל, שמציקות לו היום, הן הרבה יותר אכזריות וקשות. בבחירות הבאות בליכוד הוא ינסה כאמור להשתלב בצמרת, והגם שיש לו מתנגדים מבפנים, דוגמת ח"כ גוטליב שמכנה אותו "גייס חמישי", עדיין יש לו תמיכה פנימית.

יש להניח שבסתר ליבו יש לסער תקווה ("חדשה") להחליף את נתניהו בבוא היום. אם הוא לא היה פורש בזמנו בטריקת דלת, סיכוייו היו גבוהים. אולם עתה קשה לראות כיצד תומכי נתניהו בליכוד, ובהם הח"כים גלית דיסטל אטבריאן, יריב לוין, דודי אמסלם, מירי רגב, אריאל קלנר וגוטליב שהוזכרה לעיל, יתמכו בו בהתמודדות על ראשות המפלגה. אצל חלקם אפשר לשמוע גם את הביטוי "הרצחת וגם ירשת".

הגלגל עגול והפוליטיקה היא התחום היחיד בעולם, בה הכול יכול לקרות, גם הבלתי צפוי בעליל.  סער בונה על זה.

מהפח אל הפחת 

עוד לפני שנפתלי בנט, הודיע רשמית על חזרתו לפוליטיקה (והוא כמובן חוזר), מתנהל לו ויכוח עז במחוזות השמאל, האם יש לתמוך בו, כמי שרק הוא מסוגל, לטעמם, לנצח את נתניהו.

המתנגדים לבנט, מזכירים את עברו כאיש ימין, שהקים יחד עם איילת שקד ב-2010 את העמותה "ישראל שלי", שתרמה רבות לביצור שלטונו של נתניהו. כמו כן הם מזכירים את כהונתו של בנט כשר החינוך, כאשר תרם לדעתם רבות להעצמת ההדתה של החינוך הממלכתי. כל עצם מושג  ה"הדתה", היה בתקופתו.

טענה נוספת של השמאל נגדו: בזמן היותו "ראש ממשלת השינוי", הוא עקף מימין את ממשלת נתניהו והגדיל את המימון והתקציבים להתנחלויות. בכך הזכיר בעצם את תפקידו בעבר – מנכ"ל מועצת יש"ע. לאור כל זה טוענים אפוא אותם אנשי שמאל, כי התמיכה בו תהיה מהלך אובדני בבחינת מהפח אל הפחת, גם אם זה יוביל לניצחון על נתניהו.

מנגד סבורים, אחרים בשמאל הקיצוני, שאמנם היה רצוי וראוי לתמוך ביאיר גולן לראשות הממשלה, תוך שיקום המחנה ליברלי-דמוקרטי. אולם ב"תקופת ההבראה" הנדרשת להשתחרר מ"טראומת נתניהו", אפשר וצריך לבחור בבנט, לאור העובדה שהציבור ברובו זז ימינה. לפיכך ייקח שנים "לאזן" אותו חזרה. בנט, מבחינתם הוא הרע במיעוטו.

לפי דעה זו, לבנט יש מבט שונה מנתניהו על השמאל: "הוא לא חושב שהשמאל הם בוגדים ולא מכנה אותם 'סמולנים'. הוא סבור שאנשי שמאל מסורים לעמם לא פחות מאנשי ימין", סבורים תומכי בנט מקרב השמאל. לצורך כך הם מזכירים את דבריו של בנט לאחר ההפסד בבחירות האחרונות: "אנשי שמאל אוהבים את המדינה לא פחות מאנשי ימין, רק שהם אוחזים בדעות שונות, מהו הכיוון הנכון".

הנימוק הנוסף של השמאל בעד בנט: "בהיותו ראש ממשלה הוא שיתף מפלגה ערבית בקואליציה ופיתח יחסי אמון וכבוד עם מנהיגה מנסור עבאס". לאור כל זאת מסכמים תומכי בנט באגף השמאלי, כי רק לו יש פוטנציאל אלקטורלי לקבל קולות מקרב מצבעי המחנה הממלכתי, האגף המתון בליכוד וכן כארבעה מנדטים (לפחות) מקרב חובשי הכיפות הסרוגות. רק הוא יוכל לקבל מצבור כזה של קולות, ולא גנץ, לבטח לא לפיד.

בנט כאמור לא הודיע עדיין על חזרתו לפוליטיקה, אבל כל צעדיו מוכיחים שהוא כבר נמצא עמוק בתוכה.

ראש ממשלת הסקרים

אם היו ממליכים ראש ממשלה על פי הסקרים, אין ספק שבנט היה זוכה בתפקיד. מפלגה חדשה בראשותו שוברת שיאים ומקבלת (על פי הסקר האחרון ב"מעריב" בשבוע שעבר) 26 מנדטים. אחריה הליכוד 22, המחנה הממלכתי 10, יש עתיד 10, הדמוקרטים 9, ישראל ביתנו 8.

בנט קורא את הסקרים ורואה גם את טור המנדטים של חבריו ממפלגות האופוזיציה – גנץ, לפיד, גולן וליברמן. כל אחד מהם רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה, אך בנט מחזיק בנתונים הכי טובים. הבעיה "היחידה" שלו: תמיד הוא טוב בסקרים, אך מתגלה כחלש במציאות. 

עד כה טרם הכריז בנט, רשמית על חזרתו לפוליטיקה. הסיבה: לאחר שיכריז יהיה חייב לחשוף את התורמים שתומכים בו ואת התרומות שהוא מקבל. לפיכך הוא מתכוון לדחות את מועד ההכרזה ככל שיוכל. בינתיים הוא מתכונן לרגע הזה ולצדו כבר עובדים ראש מטה ודובר.

לפי הדיווחים (של טל שניידר), ראש המטה של בנט הוא ניר נובק, לשעבר יו"ר ושותף בחברת "טרגט מרקט". לפני שנתיים מכר נובק את החברה שלו לחברת אלקטרה, לפי שווי חברה של 160 מיליון שקל. מדובר בחברה לניהול פרויקטים, שניהלה את יום הבחירות המוניציפליות כקבלן משנה עבור משרד הפנים.

בד בבד עובד בנט על איתור 30 מועמדים שיאיישו את הרשימה שלו, אותה הוא מתכוון לצבוע כמפלגת ימין-מרכז ולא מפלגת ימין-אידיאולוגית. לאור כישלונו בעבר בבחירת אנשים, שברחו ממנו דוגמת עמיחי שיקלי, עידית סילמן, ניר אורבך ואחרים, הוא בודק עתה לעומק את נאמנותם כלפיו. אם בעבר שיבץ ברשימה אנשי מפד"ל לשעבר, הפעם זה יהיה שונה.

היחידה שתקבל מקום גבוה תהיה כנראה איילת שקד. השניים ממשיכים לשתף פעולה פוליטית גם היום, וגם היא תחזור לפוליטיקה יחד עמו. השאלה היא מה יעשה מתן כהנא, שהגיע לפוליטיקה דרך בנט ומצא את עצמו אצל גנץ. כהנא ובנט הם חברים טובים וההתלבטות מבחינתו קשה. האם יחזור לחבר הנעורים, או שיישאר אצל מי שהעניק לו מקום ברשימה. 

חבר נוסף של בנט מימי ממשלת השינוי הוא היועץ שלום שלמה, שגם הוא יגיע לעבוד עמו. בשלב זה משמש יותם בן יצחק, שהיה דוברו של בנט כראש הממשלה בתפקיד זה. מעבר לכך יש לבנט יועץ אסטרטגי מעבר לים, שזהותו נשמרת בסודיות רבה. הכול מוכן לקראת ההכרזה. מה שברור הוא שאם הבחירות יערכו במועדן, בעוד שנתיים – ההכרזה תידחה ותידחה. 

רשימה מתעתעת

במסגרת המלחמה הפסיכולוגית שמנהל החמאס, פורסמה השבוע רשימת 34 חטופים שארגון הטרור העזתי טוען שהסכים לשחרר ב"פעימה הומניטרית". הרשימה כוללת 10 נשים, 22 מבוגרים ו"חולים" וגם ילדי משפחת ביבס – בלי לפרט אם הם חיים. מדובר ברשימה שנועדה לתעתע ולשחק ברגשות המשפחות. זאת משום שישראל היא זו שהעבירה בעבר לחמאס את הרשימה הזו תוך דרישה לדעת מה עלה בגורלם של הרשומים בה. בחמאס ציינו כי יסכימו לשחרר את החטופים המצויים בה, אך לא ציינו כאמור כמה מהם חיים או מתים.

לחימה עצימה

השבוע, כמעט יום אחרי יום, דיווחה התקשורת על "לחימה עצימה" ו"קרבות קשים" ברצועה. כאשר מגיעים דיווחים מהסוג הזה, כולם כבר מבינים את המשמעות: חיילים הי"ד הרוגים בעזה. ואכן כעבור כמה שעות הגיעו השמות. לפי שעה הצנזורה טרם אסרה את השימוש במילים "לחימה עצימה" אבל לא נתפלא אם זה יקרה.  

עימותים בצמרת

מה עוד צריך לקרות כדי שהרמטכ"ל הרצוי הלוי יבין שהוא חייב ללכת הביתה. העימותים בינו לשר הביטחון ישראל כץ גוברים, והשבוע טיפסו עוד מדרגה. כץ הורה  לרמטכ"ל לשתף פעולה עם מבקר המדינה בכל הנוגע לתחקיר אירועי הטבח. כמו כן הודיע כי עד לביצוע התחקירים, לא יאשר מינויים בכירים בצבא.

דובר צה"ל השיב: "השיח עם כץ לא צריך להתקיים בתקשורת", ובלשכת כץ זועמים על הדובר הגרי, באומרם כי "דובר צה"ל, שהתנצל לא מכבר על שחרג מסמכותו, ותקף את הדרג המדיני, שוב חורג מסמכותו, תוקף ומטיף מוסר לדרג המדיני. התנצלות הפעם לא תספיק".

העימותים הללו יגמרו רק כאשר הלוי יניח את המפתחות וילך הביתה לאחר כישלונו המרכזי במחדלי הטבח.

בקצרצרה

מה צפוי להיות בדיון בממשלה ביום א', על מי נאסר להיכנס למדינות רבות בחו"ל, ומה בין ראש אמ"ן לנציב שירות המדינה?  

• לאחר שכתבנו כאן בעבר, על צווי המעצר של בית הדין בהאג נגד גלנט ונתניהו, בשבוע בו ביקשה המערכת המשפטית להוציא צווי מעצר נגד תלמידי הישיבות, ראוי לשים לב השבוע לנקודה נוספת: מתברר שכל עוד תלמידי הישיבות אינם רשאים לצאת מהארץ כיון שאינם  משרתים, החיילים חוששים להיכנס למדינות רבות בחו"ל דווקא משום ששירתו בצה"ל!

• הבג"צ וחיילותיו טוענים שמינוי נציב שרות המדינה (כחלון) למ"מ הוא פסול, משום שאין דבר יותר קבוע מאשר זמני. מנגד הם לוחמים בכל הכוח נגד השר יריב לוין ולא מסתפקים בממלא-מקום לנשיא ביהמ"ש העליון.

• הורים שכולים עתרו לבג"צ נגד מינויו לראש אמ"ן של שלומי בינדר, שכשל בתפקידו ביום הטבח כראש אגף המבצעים. הבג"צ לא שעה לעתירתם. אולם הקדיש זמן רב לדיונים במינוי נציב שירות המדינה, וכן במינוי נציגים למליאת רשות השידור בניגוד לשר התקשורת קרעי.

• אל נתפלא אם ביום ראשון בישיבת הממשלה, אותה ינהל שר המשפטים יריב לוין, במקומו של נתניהו החולה, יעלו נושאים שראה"מ מנוע מלטפל בהם, דוגמת פיטוריה של היועמ"שית. צפוי להיות מעניין.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן', בעיתון 'יתד נאמן'

שר הביטחון הנחה את צה"ל להציג לו תכנית להכרעה מוחלטת של החמאס בעזה, במידה והחמאס לא ישחרר את החטופים עד למועד כניסת הנשיא טראמפ לתפקידו.

בהערכת מצב ביטחונית שקיים אתמול (חמישי) שר הביטחון ישראל כ"ץ עם הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל׳) אייל זמיר, ראש אמ"ן, ראש אמ"ץ, ראש אגא"ס, ואלוף (מיל׳) ניצן אלון, הדגיש שר הביטחון כי נושא שחרור החטופים עומד בראש סדר העדיפות של מערכת הביטחון מאז נכנס לתפקידו ויש לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה.

במקביל, שר הביטחון הדגיש כי אסור להיגרר למלחמת התשה מול החמאס בעזה, בזמן שהחטופים נשארים במנהרות תוך סכנה לחייהם וסבל קשה. שר הביטחון ביקש מצה"ל לציין מה הנקודות שעשויות להקשות על ביצוע התוכנית, בין היתר הנושא ההומניטרי ונושאים אחרים, ולהשאיר לדרג המדיני לקבל את ההחלטות הנדרשות.

שר הביטחון התייחס גם לתדרוכים מצד גורמים בשב"כ ובצה"ל, בנוגע ליום שאחרי. השר כ"ץ הדגיש כי עניין הפתרון הפוליטי לעזה לא רלוונטי לנושא התוכנית והפעילות הנדרשת כעת, משום שאף גורם ערבי, או אחר, לא ייטול אחריות לניהול החיים האזרחיים בעזה כל עוד החמאס לא רוסק לחלוטין.

שר הביטחון ציין כי מפקדי צה"ל וחיילי הסדיר והמילואים מנהלים מלחמת גבורה ועושים עבודה מדהימה, אך לצד זאת חייבים לשנות את שיטת הפעולה כדי להביא לחיסול החמאס ולסיום המלחמה בעזה. שר הביטחון הוסיף כי "אסור להיגרר למלחמת התשה שתעלה לנו במחירים כבדים ושלא תביא למימוש פירות הניצחון ולהכרעה אסטרטגית מוחלטת של החמאס וסיום המלחמה בעזה".

במהלך השבוע האחרון הובילו כוחות הביטחון פעילות מבצעית מקיפה באזור יהודה, שומרון והבקעה, במסגרתה נעצרו 73 מבוקשים ונתפסו אמצעי לחימה רבים. המבצע כלל פעילות אווירית וקרקעית משולבת.

במוקד הפעילות עמד מבצע מיוחד של חטיבת הבקעה והעמקים שנמשך שתי יממות, במהלכו חוסלו מחבלים ונעצרו מבוקשים, במקביל לפעילות נרחבת באזורים נוספים תחת פיקוד המרכז.

במסגרת פעילות חטיבת הבקעה והעמקים, שהחלה ב-7 בינואר, הופעל סיוע אווירי שהוביל לחיסול שני מחבלים. במקביל, צוותים מסוערבים מיחידת דובדבן השלימו מעצר של תשעה מבוקשים. במהלך הפעילות נתפסו אמצעי לחימה, מטענים וציוד צבאי.

הפעילות המבצעית התרחבה גם לגזרת אוגדת יהודה ושומרון, שם נרשמו עימותים שהובילו לחיסול שני מחבלים בקרב פנים אל פנים. כוחות הביטחון עצרו עשרות מבוקשים נוספים והחרימו שבעה כלי נשק לצד מאות אלפי שקלים המיועדים למימון טרור.

במקביל למבצעים אלו, ממשיכים כוחות הביטחון בחיפושים אחר המחבלים שביצעו את פיגוע הירי באזור פונדוק שבגזרת חטיבת אפרים ב-6 בינואר.

לישיבה קטנה של חסידות קרלין בעיר מודיעין עילית, בשכונת קריית ספר, הוכנס השבוע ספר תורה מיוחד ויוצא דופן, שנכתב על דעת כך שלעתיד לבוא, לאחר ביאת המשיח, יוכנס לבית הכנסת שיוקם בהר הבית סמוך לבית המקדש.

את האותיות האחרונות בספר התורה של כתב בן הגאון הרב ישראל חיים שוחט שליט"א, בן כ"ק מרן האדמו"ר מקרלין. במעמד השתתף גם סגן ראש העיר מודיעין עילית, טוביה פריינד, ורבני חסידות קרלין במודיעין עילית.

את ספר התורה תרם הרב ישראל אלבום, חסיד קרלין, לצורך בית כנסת שיבנה בהר הבית ועד לביאת המשיח הפקיד את ספר התורה בישיבה של חסידות קרלין בקריית ספר.

בעיצומם של הריקודים והשמחה עם ספר התורה נכנסו לבית הכנסת כהנים ורקדו לבושים בבגדים הדומים לבגדי הכהונה בהם ישמשו הכהנים בבית המקדש שייבנה בעזרת ה' לאחר ביאת המשיח במהרה בימינו אמן.

צילומים: רובי שם טוב

העיר מודיעין עילית התעטפה באבל כבד עם היוודע דבר פטירתו של הרה"ג רבי שמואל בנימין משה טולנפלד זצ"ל, מייסד ומנהל רשת החינוך המפוארת "נתיבות התורה". הרב טולנפלד, שהיה מדמויות המפתח בעולם החינוך התורני בעיר, השיב את נשמתו ליוצרה בבית החולים שיבא בתל השומר לאחר שלקה בדום לב, והוא בן 60 בפטירתו.

הרב טולנפלד זצ"ל, שנולד בארגנטינה בכ"ד אייר תשכ"ד להוריו הרב יצחק אריה ז"ל ומרת יוכבד ע"ה, הקדיש את חייו לחינוך הדור הצעיר. בצעירותו התחנך בישיבת חברון המעטירה, ולאחר נישואיו עם הרבנית בתיה תבדל"א, בתו של הגאון רבי יהושע שקלאר זצ"ל, החל את דרכו החינוכית.

תחילת דרכו בחינוך הייתה כמלמד בתפרח, ומשם עבר לתלמוד תורה 'לקח טוב' בבני ברק. עם המעבר למודיעין עילית, היה בין מייסדי העיר והקים את מפעל חייו – רשת "נתיבות התורה", שהפכה לאחת ממוסדות החינוך המובילים בעיר, המחנכת אלפי תלמידים.

המנוח זצ"ל נודע באישיותו המיוחדת, המשלבת תורה וחסד. מכריו מתארים אותו כאיש חסד מופלא, שתמיד האיר פנים לכל אדם. הוא התאפיין בחוש הומור מיוחד ורגישות יוצאת דופן לצרכי תלמידיו. בין עיסוקיו הרבים בניהול המוסדות, הקפיד על קביעת עתים לתורה בכל רגע פנוי.

משפחת טולנפלד ידעה כבר אבל כבד בעבר, עת נפטר אחיו, הרב אהרן דב טולנפלד ז"ל, איש החסד המפורסם, בחודש ניסן תשע"ח והוא בן 55 בלבד. אחיו הנוסף הוא הגאון רבי יוסף נח טוננפלד, המכהן כרב קהילת חניכי הישיבות בפרדס כץ, בני ברק.

הרב טולנפלד זצ"ל הותיר אחריו משפחה מפוארת של 11 ילדים, מתוכם שלושה שטרם הספיק ללוותם לחופה. מורשתו החינוכית והערכית תמשיך להאיר את דרכם של אלפי תלמידיו ובני משפחתו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בשעות הערב המאוחרות של אמש (חמישי), הגיע האלוף דוד זיני, העומד בראש פיקוד ההכשרות והאימונים בצה"ל, למסעדה מוכרת בבני ברק. זיני הגיע למקום בליווי יועצו, רס"ן מולי בוימל ותמונות מביקורם במסעדה הופצו במהירות ברשתות החברתיות, מה שגרם לכך שבתוך זמן קצר החלו להתקהל במקום עשרות קיצוניים שהגיעו למקום.

המתקהלים, שהביעו התנגדות חריפה למעורבותו של האלוף זיני בגיוס חרדים, החלו לקרוא קריאות מחאה, ביניהן "רוצח נשמות". המצב הידרדר במהירות לכדי הפרת סדר, מה שהצריך התערבות משטרתית מיידית וכוחות המשטרה שהגיעו למקום, פעלו לחילוץ האלוף ויועצו מהמסעדה. שלושה חשודים נעצרו.

בהודעה שפרסמה המשטרה הבוקר נמסר כי "שוטרי תחנת בני ברק-רמת גן עצרו שלושה חשודים במעורבות באירוע הפרת הסדר וחשד לתקיפת שני קציני צה"ל במהלך הלילה בבני ברק. הבוקר יובאו החשודים לדיון בבימ"ש השלום בת"א".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, הגיב בחריפות לאירוע ותקף: "אני מגנה בחריפות את התקיפה האלימה של האלוף דוד זיני בידי קומץ מתפרעים קיצוניים בבני ברק. זוהי חציית קו אדום חמור. פגיעה במפקדי וחיילי צה"ל, המקדישים את חייהם למען ביטחון המדינה – לא תתקבל בשום אופן, ועל רשויות החוק לפעול כדי למצות את הדין עם המתפרעים".

גם שר הפנים משה ארבל התייחס לאירוע בחריפות ואמר: "תקיפת האלוף דוד זיני ורס"ן הרב שמואל בוימל אמש בבני ברק על ידי אספסוף מופרע ולא מחונך לא מייצגת את הערכים עליהם גדלים רבבות עמלי התורה בטהרתה. אל יהא חלקנו עמהם".

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הממונה על המשטרה אמר: "מגנה בכל תוקף את תקיפת האלוף דוד זיני על ידי קומץ קיצוני שאינו מייצג את החברה החרדית בשום צורה. כל תקיפה של לובשי מדים ולא משנה באיזה צבע ובאיזה דרגה – מגונה ותטופל בכל האמצעים ובמלוא העוצמה. סמוך ובטוח על משטרת ישראל שתניח את ידה על הפורעים".

יו״ר הציונות הדתית שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ אמר אף הוא: "האלוף זיני הוא גיבור ישראל ואת הפרחחים שתקפו אותו צריך לתפוס ולמצות איתם את מלוא חומרת הדין. הם לא מייצגים את תורת ישראל. הם מבזים את התורה ומחללים שם שמיים. תתביישו".

שר התקשורת ד״ר שלמה קרעי: לא נקבל ולא נסבול תקיפה של לובשי מדים בשום מקום במדינת ישראל! האלוף זיני, שהקדיש את חייו לביטחון המדינה, אינו צריך לשמוע קריאות “רוצח” מאלו שנהנים מההגנה שהוא וחייליו מספקים. מי שתקף אותו – כנראה שתורתו אינה אומנותו, ואם יש לו זמן להשתלח בלוחמים, יש לגייסו במהרה לחטיבת ״החשמונאים״ שהקים האלוף זיני כדי שילמד מהי מסירות לעם ישראל ולארצו".

דובר צה"ל פרסם גינוי לתקיפה וציין כי "הרמטכ״ל מגבה ומחזק את עשייתו החשובה של האלוף דוד זיני. צה״ל רואה בחומרה ומגנה כל התנהגות אלימה כלפי משרתיו העושים לילות כימים לביטחון המדינה ואזרחיה".

יומיים לאחר ששירות הביטחון הכללי וצה"ל הודיעו על חילוץ גופתו של יוסף אלזיאדנה והביעו חשש לחיי בנו חמזה, בצה"ל מודיעים רשמית גם על חילוץ גופתו של הבן.

בהודעה משותפת לצה"ל ושב"כ נמסר: "לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המכון הלאומי לרפואה משפטית ומשטרת ישראל, נציגי צה״ל הודיעו הבוקר (ו׳) למשפחת אלזיאדנה כי בנם חמזה ז״ל, אשר נחטף לשטח רצועת עזה, נהרג בשבי חמאס. במסגרת פעילות צה״ל ושב״כ בימים האחרונים בשטח רצועת עזה, הכוחות איתרו והשיבו את גופותיהם של יוסף וחמזה אלזיאדנה ז״ל, ממנהרה תת קרקעית במרחב רפיח, לשטח ישראל".

בצה"ל מדגישים כי חמזה ויוסף נחטפו חיים בשבעה באוקטובר ונהרגו בשבי חמאס. "צה״ל ושב"כ משתתפים בצער המשפחה בשעה קשה זו ופועלים בכל המאמצים להשיב את כל החטופות והחטופים מהר ככל הניתן".

נזכיר כי לפני יומיים, דובר צה״ל התיר לפרסום כי צה"ל ושב״כ איתרו והשיבו אתמול ממנהרה ברפיח, את גופתו של יוסף אלזיאדנה מהפזורה הבדואית שנחטף בשמחת תורה ונהרג בשבי. בהודעת צה"ל נכתב אז כי "במסגרת מבצע החילוץ, הגיעו ממצאים המקושרים לבנו של יוסף, חמזה אלזיאדנה, שמעלים חשש כבד לחייו". מנגד, שר הביטחון ישראל כ"ץ פרסם הודעה בה נכתב כי גופות שניהם נמצאו.

עם מציאת הגופה, ירד מניין החטופים המוחזקים בעזה ל-98, מתוכם 36 הוכרזו כחללים.

שנת תש"ז, ירושלים.

יעקב צבי עמד מאחורי הדלת ואצבעותיו החלשות דפקו עליה קלות. הרבה מאוד עבר עליו עד שהגיע לכאן, ועכשיו ליבו דופק, הולם, הרבה יותר חזק מהדפיקות המהוססות שלו בדלת.

את הדרך לחדרו של ראש הישיבה עשה יעקב צבי, פליט השואה, בצעדים כושלים. את הכול הוא עבר, הכול הוא ראה. הנסיבות לימדו אותו לא לפחד משום דבר בעולם. את המוות ראה מול העיניים לא פעם ולא פעמיים. אבל עכשיו, דווקא כאן בארץ החלומות, הוא מפחד. רועד מפחד. "ומה אם לא יקבלו אותי לישיבה?" הלמה הדאגה בראשו והטריפה את דעתו.

מסביב ראה בחורים עליזים, בני גילו, בחורים שלהם יש בית, אבא ואימא, בחורים שלא העבירו את שש השנים האחרונות במצור ובמצוק, בעבודת פרך ובמכות רצח. בחורים שלא חוו שכול ואבדון. את המסלול הרגיל הם עברו, כמו כל ילד ונער עלי אדמות.

הם, הבחורים שמתרוצצים סביבו, טבעי שילמדו בישיבה. אבל הוא, יעקב צבי בן ר' אברהם חיים הי"ד, שלא למד בכיתה ז', לא בכיתה ח', לא בכיתה ט' ולא בישיבה קטנה, למה שיקבלו אותו כאן בישיבה הגדולה. סביר להניח – כך הרהר בתוגה – שכל המאמץ הזה הוא לשווא.

הציפייה הזו דמתה בעיניו לנצח. ספק אם בשורה הארוכה ההיא, כשחייו היו תלויים לו מנגד, אם לימין אם לשמאל, חש במתח כזה. אז התערפלו לו החושים והוא לא ציפה לכלום כשם שלא פחד משום דבר, אבל עכשיו, אם אחרי כל זה, הוא, השריד למשפחה האיכותית והתורתית, לא יתקבל לישיבה, הוא עלול להישאר ברחוב ולהיות עם הארץ. יעקב צבי לא יכול היה לחשוב על רעיון כזה.

יושב בחור צעיר מול ראש ישיבה בא בימים בחדר קטן שקירותיו מחופים ארונות ברזל ומתקרתו משתלשל מאוורר בעל שלוש צלעות. ראש הישיבה אינו מכיר את הבחור, אבל מה שברור לו שמקומו לא כאן. לא "אצלנו". הוא שמע מלמעלה על שריד השואה שמילא טופס רישום. אין לו ספק שמבחינת הרמה הלימודית שלו אין לבחור הזה מה לחפש בישיבה מצוינת זו, והשאלה היא רק איך להסביר לו את זה יפה בלי להעליב את הנער היתום שכבר עבר מספיק בחיים.

אם לסכם את הדילמה שעינתה את שרעפיו של ראש הישיבה במשפט קצר, ייאמר כך: איך אפשר לא לפגוע לא בבחור פליט המלחמה ולא בשמה הטוב של הישיבה. ראש הישיבה הביט בעיניו הגדולות של יעקב צבי. בטעות הוא זיהה בהן עצבות וייאוש, אבל ויגון קודר. אני לא יכול להכניס אותו לכאן, אבל מה אני אומר לו, למען ה'. אין לי את הכלים להתמודד עם נפש מרוסקת כזו. ובכלל, ספק אם הבחור למד פעם דף גמרא שלם. מה בדיוק הוא הולך לעשות כאן בישיבה? שקט ארוך שרר בחדר הקטן. ראש הישיבה ידע שכבר אי אפשר להמשיך את השקט הזה. חייבים לסיים את השיחה ויפה שעה אחת קודם.

הגאון, איש החסד וההגות, הרגיש שאזלו המילים מאוצרותיו. אין לו מה לומר. ובמצב כזה, כשאין לו מה לומר, כך השגרה, מתחיל לגרד לו בפנים. ובריסי העיניים. בסוף נפלטה שאלה מפיו: ממ, המממ, מה אתה יודע?

יעקב צבי, מהשאלה הזו חשש. והוא כבר יודע כי כלתה עליו הרעה. דמעות נקשרו בעיניו, חנקו את גרונו. תמיהה עצומה מילאה את ליבו: למה? מה אני אשם שהקב"ה הועיד לי דרך אחרת מכל הנערים כאן? הרי לא התרשלתי ולא התעצלתי. רק אתה יודע, ה' יתברך, כמה שעות הייתי יושב עם אבא בלילות הקרים בבוידעם שבגטו לודז' וביחד למדנו דפי גמרא רש"י ותוספות מתוך מסירות נפש.

שקט שרר בחדר ודמעה עקשנית התגלגלה במורד לחיו של יעקב צבי. ראש הישיבה הביט בעיניו של יעקב צבי ולא ידע את נפשו. הוא רצה לנחם, להרגיע, לברך, אבל מפיו יצאה שוב השאלה המעליבה: וואס קענסטו? מה אתה יודע…

אני יודע מסכת שבת ומסכת יומא, מסכת בבא קמא, מסכת בבא מציעא ומסכת בבא בתרא. בעל פה! כך ענה יעקב צבי והתבייש. הוא היה בטוח שכל הבחורים בני גילו יודעים כהנה וכהנה וראש הישיבה, עיניו התעגלו בתימהון. הן המסכתות האלו ארוכות, קשות ויסודיות. מהיכן הוא יודע אותן "על בוריין"? אין כאן ולו בחור אחד שיודע את המסכתות הללו בעל פה. ראש הישיבה לא האמין והתחיל לבחון את יעקב צבי.

ואם נאמר ש"ראש הישיבה הוכה בתדהמה" זה יהיה משפט חיוור לעומת מה שהתחולל בליבו של ראש הישיבה שאינספור תלמידים כבר למדו תורה מפיו, ועדיין אף אחד מהם לא הפגין בקיאות כזו בחמש מסכתות כה קשות וארוכות. יעקב צבי אכן ידע את כל המסכתות האלו ככתבן וכלשונן, בבקיאות נפלאה ובהבנה יסודית!

יעקב צבי התקבל לישיבה, וגדל להיות תלמיד חכם עצום. לימים, עת היה נכנס אל מרן הבית ישראל, היה הרבי הקדוש קם לקראתו מלוא קומתו. הרבי הקדוש, רשכבה"ג, שהיה מבוגר ממנו בקרוב לארבעה עשורים, היה קם ממקומו לכבודו.

וכשהיה ר' יעקב צבי בן 28 שנה, כתב עליו מרן הסטייפלר מכתב מלא ביטויים נדירים, מהם נשקפת ההערכה העצומה שגדול הדור רחש כלפי אברך צעיר זה: היות שהמאור הגדול, החריף ובקי, מופלא בתורה ויראת ה' טהורה, ר' יעקב צבי שליט"א מוכרח לנסוע לחוץ לארץ להתרפא מפני חולשת גופו הטהור, לכן הנני להכירו במקום שאין מכירין אותו, כי רב תלמיד חכם נעלה כמותו יקר למצוא, וגם אני עני מכירו היטב, אשר ידיו רב לו ללון בעומק הלכה ובעומק העיון ללחום מלחמתה של תורה בשכל הישר. הכו"ח לכבוד התורה, אור ליום ה' פרשת חוקת תשי"ז

צנוע ושקט היה ר' יעקב צבי, ומעולם לא סיפר את מה שעבר בימי הרעה ואיך הוא עצמו העביר את ימיו ולילותיו אז, בגטו לודז' ולאחר מכן באושוויץ. ויהי כאשר זקן וקרבו ימיו למות, סיפר לבנו אהובו את פשר התעלומה המופלאה הזו, מניין ידע להיבחן על חמש מאות וחמישים דפי גמרא רש"י ותוס' ומפרשים, דוגמת הגאונים של פעם שהיו בבחינת "סיני ועוקר הרים".

כדי לקלוט את הסיפור הזה יש לפתוח את שערי הלב וכך סיפר ר' יעקב צבי בן ר' אברהם חיים, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו שם, במקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. "חמש שנים חייתי בצל החיה הנאצית. מתחילת המלחמה שהיתי שלוש שנים בגטו לודז', ושם, מדי לילה, עם שובי מעבודת הכפייה המפרכת, הייתי עולה עם אבא לעליית גג (בוידעם) ויחד היינו יושבים עם עוד כמה בחורים ולומדים כמה שעות.

כוח לא היה לנו, ואפילו טיפה אחת, אבל מהתורה משיבת נפש לא היינו יכולים להתנתק. למדנו בנעימות ובמתיקות. ידענו שאם יגלו אותנו ניהרג בלי משפט כאן במקום, אבל למדנו. מתוך גמרות קטנות היינו יושבים ולומדים מדי ערב אחרי יום שלם של עבודת פרך עד כלות הכוחות, והרעב היה מענה את כל גופנו, והקור היה קורע מאיתנו חתיכות. לפעמים כשהיינו פותחים את הברז לא הספיקו המים להגיע אל הארץ עד שקפאו והתנפצו על הרצפה כמו אבנים. עד היום אני שומע ברוחי את קול ה"אבנים" האלו המתנפצות על הארץ.

שלוש שנים למדנו בגטו לודז' מתוך צער וייסורים ואימת מוות. בשלוש השנים האלו סיימנו את מסכתות שבת, יומא, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. וחזרנו עליהן עוד ועוד והתייגענו עליהן בלי סוף, עד שכשגלינו מלודז' לאושוויץ, בשנת תש"ג, כבר היו המסכתות האלו בשר מבשרנו ועצם מעצמותינו. הן היו בלולות בדמנו, ואני כבר ידעתי שאת חמש מאות וחמישים הדפים האלו לא אשכח לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

לא אשכח, סיפר אז ר' יעקב צבי, את אותו הלילה הקר והקודר שבו ישבנו ולמדנו יחד בנעימות, ולפתע שמענו את הצוררים נכנסים לבית שלנו, וידענו כי אנחנו אבודים. שמענו אותם צורחים כמו חיות טרף, ומעמידים סולם לעליית הגג שבה הסתתרנו. נשימותינו נעצרו ורעדנו מפחד. כבר התכוננו לגרוע מכול. אחד מהם כבר נגע בידית הדלת שמאחוריה ישבנו, אך אירע נס ולפתע, בלי כל סיבה נראית לעין, הסתובבו הרשעים וירדו למטה, ואנחנו, המשכנו ללמוד… וגם למחרת המשכנו ללמוד. מעולם לא הפסקנו. את הדפים האלו למדתי מתוך מסירות נפש, אמר ר' יעקב צבי לבנו, ולכן הם הפכו להיות חלק ממני.

ר' יעקב צבי היה בפרוץ המלחמה נער כבן אחת עשרה, וכשהעבירו אותו הרשעים לאושוויץ היה בן ארבע עשרה, ובאושוויץ עבר את מה שעברו יהודים באושוויץ… אבל את המסכתות האלו, שהן כרבע מהש"ס כולו, לא שכח. הן היו חלק מהווייתו.

וכשסיפר ר' יעקב צבי, "תחת אחת השיחים", על הקדוש ר' זיסמן לייזרזון הי"ד שהיה לו חברותא קבועה בגטו, חוץ מהלימוד הלילי באותו הבוידעם, נהרו פניו וזלגו עיניו דמעות. הקדוש ר' זיסמן בן ר' אברהם יוסף הי"ד היה גאון מופלא והיה עתיד להאיר את העולם בתורתו וקדושתו, ועימו למד ר' יעקב צבי עוד כמה מסכתות כשהיה מצליח להתגנב לביתו בחשאי ולהיבלע בין כתליו לעוד שעות ארוכות של תורה במסירות נפש.

יהיו הדברים לעילוי נשמת הקדוש ר' זוסמן בן ר' אברהם יוסף, שנהרג בידי הנאצים ולא נותר ממנו זכר, ולעילוי נשמת החברותא, הגאון ר' יעקב צבי בן ר' אברהם חיים, שהיה בקי בכל התורה כולה, ובייחוד בחמש מאות וחמישים הדפים שעליהם מסר את נפשו במצור ובמצוק.

(מקור: רבי צבי מאיר זילברברג, "קובץ מאמרי חיזוק", גיליון שעט)

על פי דיווח של ברק רביד באתר האמריקאי "אקסיוס" ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי מתכננים שצה"ל ימשיך להחזיק בשלושה אזורים מרכזיים בדרום לבנון גם לאחר סיום הפסקת האש, הצפויה להסתיים ב-27 לחודש.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מביע התנגדות למהלך זה, אך מקורות מדיניים מעריכים כי נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, עשוי לתמוך בהחלטה הישראלית, במיוחד לאור כניסתו הקרובה לתפקיד ב-20 בחודש, זמן קצר לפני סיום הפסקת האש.

גורם אמריקאי ציין כי בחירתו של ג'וזף עאון לנשיא לבנון מגבירה את הלחץ על ישראל מצד ארה"ב, מדינות מערביות וערביות להוציא את כוחותיה מדרום לבנון עד תום הפסקת האש. "המסר לישראל ברור: אין סיכוי שהם יוכלו להישאר בלבנון", אמר הגורם.

הדרג הביטחוני בישראל סבור שהמשך הנוכחות הצבאית בדרום לבנון חיונית למניעת התחמשות מחודשת של חיזבאללה והבטחת יציבות בגבול הצפון. שלושת האזורים שבהם מתוכנן להמשיך את נוכחות צה"ל כוללים נקודות אסטרטגיות המשמשות כמרכזי פעילות של הארגון.

השר לשעבר יזהר שי מתח הערב (חמישי) ביקורת חריפה על הודעת הגינוי שפרסם יאיר לפיד בעקבות מתווה שהציגו שרי המשפטים והחוץ לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולחקיקת חוק יסוד: החקיקה, שיגביל את סמכויות בג"ץ.

שי, יחד עם תא"ל במיל' דדי שמחי, שניהם הורים שכולים, יזמו את המתווה בעקבות המשבר החוקתי שהחריף בשבועות האחרונים.

שרי המשפטים יריב לוין והחוץ גדעון סער הודיעו על המתווה שכולל שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים והגבלת יכולתו של בג"ץ לבטל חוקים. לדברי שי, הוא ושמחי עבדו על ההצעה במשך חודשים, בשיתוף גורמים מכל הקשת הפוליטית. "מדובר בתהליך שהחל מזמן, מתוך הבנה שהמשבר החוקתי מחייב פתרונות רחבים," אמר שי.

בהתייחסו להודעת הגינוי של לפיד, שי הגיב בזעם: "אני מקווה שהדובר של לפיד יתנצל בפני שני אבות שכולים שנפגעו קשות מהתגובה. אל תשתמש בשכול שלנו לקידום טיעונים פוליטיים. אם ניסחת את ההודעה הזו בעצמך, כדאי שתפרסם התנצלות מסודרת שמתייחסת לגופו של עניין."

שי הדגיש כי המתווה גובש תוך דיונים מעמיקים עם משפטנים מכל הקשת הפוליטית, כולל שמרנים וליברלים. "הרעיון הוא לאפשר פסק זמן, כך שהחוק ייכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות. המטרה היא להפחית מתחים ולמנוע משבר חוקתי נוסף," הסביר.

בית הנבחרים האמריקני אישר היום (חמישי) הצעת חוק להטלת סנקציות על בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) בעקבות הוצאת צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט.

ההצעה צפויה לעבור בשבוע הבא לדיון והצבעה בסנאט, שם נדרשת תמיכה כדי להיכנס לתוקף רשמית.

החקיקה החדשה מעניקה לנשיא ארה"ב סמכות להטיל עיצומים, לרבות הקפאת נכסים ושלילת ויזות, על כל אדם או גוף שסייע לבית הדין הפלילי הבין-לאומי "לחקור, לעצור, לעכב או להעמיד לדין אדם מוגן". "אדם מוגן" מוגדר כבכירי צבא וממשל מכהנים או לשעבר מארצות הברית ומבעלות בריתה, כולל ישראל, אשר אינן מכירות בסמכות בית הדין בהאג.

החקיקה באה בתגובה לצווי המעצר שהוציא ה-ICC נגד נתניהו וגלנט, בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה באירועי 7 באוקטובר ובמהלך הלחימה ברצועת עזה.

ישראל, מצידה, דחתה את סמכותו של בית הדין הפלילי, וטענה כי החלטותיו אינן חוקיות. תל אביב הגישה התנגדות רשמית לסמכות השיפוט של בית הדין ולהליכים נגד בכיריה.

מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, שיזם את החקיקה, הדגיש כי מדובר בהגנה על בעלות בריתה של ארה"ב ועל ריבונותה. "ארצות הברית לא תאפשר לבית דין בינלאומי לערער את הלגיטימציה של מדינות דמוקרטיות כמו ישראל, שהן שותפות אסטרטגיות", הצהיר.