חודש: פברואר 2025

סיפר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל אב"ד לוצק: בתקופה בה כיהן מרן הגר"ח מבריסק כראש ישיבה בוואלוז'ין, המצב הכלכלי בישיבה היה קשה מנשוא, והישיבה הייתה שקועה בחובות גדולים, עד שהוכרח הגר"ח זצ"ל לנדוד ולנסוע למינסק לערוך שם מגבית למען העמדת הישיבה.

בעיר מינסק התגוררו שני גבאי הישיבה שהיו שותפים בעסקיהם, האחד הוא הר"ר ברוך זלדוביץ זצ"ל והשני הוא גיסו זקני הר"ר דובער פינס זצ"ל, והם היו עשירי העיר ומופלגים בנדיבות ליבם. מיד בבוא מרן הגר"ח למינסק, סר אל בית אחד השותפים הר"ב זלדוביץ וסיפר לו את מצב הישיבה, שבאו מים עד נפש, והישיבה שקועה בחובות ואף פירט לו את גובה הסכום העצום שצריך כדי להעמיד ולהחזיק את הישיבה. הר"ב זלדוביץ הבטיח לו מיד שיתעסק בדבר, וישתדל להשיג עבורו את כל הסכום הנצרך עבור הישיבה.

כאשר שמע כן הגר"ח, עזב מיד את כל תכנית פעולותיו בעניין גיוס הכספים לישיבה והתיישב בבית הר"ב זלדוביץ, ולמד עד שישיג עבורו את כל הסכום. לאחר שחלפו כמה שבועות, שאל הגר"ח את הר"ב זלדוביץ, מה נשמע בדבר אסיפת הכסף להצלת הישיבה והשיב הר"ב זלדוביץ שיש בידו ב"ה כבר מחצית מגובה הסכום. הגר"ח שמח מאוד ושב אל לימודו, וכעבור כמה שבועות שאל הגר"ח בשנית מה בדבר הכסף, והשיב לו הר"ב זלדוביץ שב"ה כבר נמצא בידו כל הסכום, ושמח הגר"ח שמחה גדולה ויצא לוואלוז'ין ופרע את חובות הישיבה.

ברבות הימים נזדמן הגר"ח לווילנא וביקר אצל גאב"ד וואלוז'ין וסיפר גאב"ד וואלוז'ין להגר"ח על דין תורה משונה, שבא אצלו ומעולם לא נשמעו כמוהו. המעשה אירע עם שני שותפים עשירים ממינסק שבאו אצלו לדין תורה ולדבריהם הם שותפים בכל עסקיהם, אך לאחרונה כאשר ביקר גדול אחד בבית אחד השותפים, הציע אותו גדול 'עסקה' טובה לאחד מהשותפים: לתרום סכום כסף גדול להציל את ישיבת וואלז'ין. השותף, הוציא מכיסו הפרטי את כל הסכום, ועתה בא השותף השני ותובע את חבירו, היאך עשה ה'עסקה' לבדו ולא שיתף אותו ב'עסקה' זו. כעת, הוא דורש מחבירו שיקבל ממנו חצי מהסכום, כדי שיוכל אף הוא לזכות בזכות הצלת הישיבה.

הגר"ח הבין מיד שהמדובר הוא בהר"ר דובער פינס שתובע את שותפו הר"ב זלדוביץ, על שלא שיתף אותו בזכות להציל את ישיבת וואלז'ין, ואמר לגאב"ד וואלז'ין בשמחה: פוק חזי, אנו מתאוננים שהגדולים בדורינו אינם גדולים כמו גדולי הדור הקודם, אבל האמת היא שיש לנו לשמוח שישנם אפילו בעלי בתים כאלו, שמוכנים לילך לדין תורה בשביל להיות שותף בצדקה חשובה.

והנה לאחר זמן פגש ראש ישיבה הגר"ח את הר"ב זלדוביץ, ושאל אותו מדוע עיכב אותו בביתו יותר מירח ימים, והלא כעת נתברר לו שכל הכסף שנתן לו הוא כסף פרטי שלקח מכיסו ולא לקחו מנדיבים אחרים, וא"כ מדוע החזיק אותו בביתו זמן רב ולא שקל תיכף ומיד את כל הסכום הדרוש. השיב לו הר"ב זלדוביץ בפשיטות, שהמתין זמן רב עד שירגיש בנפשו שהוא נותן מתוך כל הלב בשלמות ובשמחה וברצון, ורבות עמל לכבוש את תאוות הממון שבלב כל אדם, ולתת מחצית מהסכום. אחר כך, ניהל במשך זמן נוסף מלחמה פנימית נוספת עם יצרו, עד שהצליח לתת גם את מחצית הסכום השני בשמחה וברצון.

" דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי:" [שמות פרק כה,ב]

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל- בלשון פיוס כמו דברו על לב ירושלים, בשביל שהיה בו חסרון כיס פייסם [בעל הטורים כאן בשם המדרש]. מבואר בדברי חז"ל, שמשה רבינו היה צריך לפייס את עם ישראל ולעוררם לקיים המצווה, כדי שלא יצטערו בחסרון כיס שיש בתרומת המשכן. והדברים צריכים ביאור, שהרי עם ישראל היו באותו זמן עשירים גדולים, וכדאיתא בגמ' בכורות [ה' ע"ב] "אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים", וכמו כן אף אמונתם הייתה חזקה מאוד שהרי ראו הרבה ניסים ונפלאות בכל משך זמן יציאת מצרים וכן במדבר, וא"כ מדוע היו צריכים "לפייסם" ולדבר על ליבם, והרי לכאורה חסרון כיס זה, כאין וכאפס ייחשב אצלם.

ובפשוטו נראה לפרש , שלא היו צריכים לעוררם על עצם הנתינה, אלא היו צריכים לעוררם לתת "לי – לשמי" וכמבואר ברש"י, וכן מתוך כוונה טהורה שאינם נותנים כלום משלהם, אלא הם נותנים את החלק ששייך לקב"ה, וזהו מדרגה גדולה מאוד, ולכן משה רבינו היה צריך לפייסם ולעוררם בזה, ומה שאמרו חז"ל "בשביל שהיה בו חסרון כיס", היינו שכיון שהוא נוגע לממונו של אדם, קשה מאוד להרגיש שהממון אינו שלו כלל אלא של הקב"ה ואינו נחסר כלום.

עוד ראיתי בעיקר הקושיא דלעיל מדוע היה צריך משה רבינו לפייסם. אמרו בעלי המוסר דקושיא מעיקרא ליתא, שכן היצר הרע כוחו גדול מאוד להסית את האדם בטענות שונות לפטור עצמו מחובתו אפילו אם יש לו מלא ביתו כסף וזהב, שפעמים יטען שיש הרבה יהודים יותר עשירים ממנו שיכולים לתת, או יטען שאין כאן צורך מרובה כל כך, או שפוטר עצמו במשהו מועט, או יטען "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", וכיו"ב בכל מיני טענות והעיקר לפטור עצמו מחובתו.

ראיתי להגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל שלמד מדברי חז"ל במדרש כאן דבר נפלא, שגם כאשר באים להתעסק בעניינים הגדולים ביותר כבניין המשכן, עדיין יש לשים לב לכל הפרטים הנוגעים בבין אדם לחבירו שלא לפגוע בזולתו ואין זו דרכה של תורה לבנות על גבי צער חבירו ולכן הוצרך משה רבינו לפייסם כדי להסיר כל צער ליבם.

ו-"משפטי ה' תהום רבה", שאפילו חלק קטן של צער הנגרם ליהודי בתוך עסק מצווה רבה, מכניס הקב"ה בחשבון המשפט. והביא הגרמ"ש שפירא דוגמא לזה מהא דאיתא בגמ' בכתובות [ח' ע"א] שבסעודת מילה אין אומרים שהשמחה במעונו' משום צער התינוק בשעת הברית, [ובדומה לזה גם נוהגים בחוץ לארץ כדעת הקדמונים שאין מברכים ברכת שהחיינו בברית מילה משום צערא דינוקא].

הרי לנו שאע"פ שעוסקים כאן במצווה גדולה ועצומה של כניסה לברית עם הקב"ה, מ"מ צריכים לקחת בחשבון גם את הפרט של השתתפות בצער התינוק, ואין אנו אומרים יצא צערו בשכרו, והעיקר שזכה להיכנס בברית עם הקב"ה, אלא יש לנו להתחשב בצערו ולהשתתף עמו בצערו.

ואייך יזכו כל עם ישראל לתורה? ידועים דברי הזוהר הקדוש על הכתוב "ויקחו לי תרומה". רבי שמעון בן יוחאי אומר, כי האדם החפץ להשתדל במצווה יעניק תרומה לה', ועל ידי זה תשרה שכינה. "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" – איש זה, המתגבר על יצרו, שעל ידי זה זוכה לתת תרומה , ובכך הוא זוכה לקבל חלק בתורה הק'.

ונראה שכמו שללומדי התורה יש את הניסיון בלימוד התורה כך יש גם למחזקי התורה. כאשר אדם מוזיל מהונו לצדקה, הוא צריך להרגיש שהוא אינו נותן רק את כספו, אלא מעניק חלק מחייו לה' יתברך, שהרי קודם לכך הוא הקדיש זמן יקר בו עמל וטרח על מנת להשיג את הממון. לכן, על כל אדם הנודב תרומה להרגיש כי אינו נותן רק את רכושו אלא נתח מחייו, הוא קם השכם בבוקר, הלך למקום עבודתו, התייגע והזיע, ועתה הוא מוסר את היזע והעמל לשם שמים, כדי לפרנס את העניים או על מנת להרבות תורה בישראל.

כשאדם מבין כי במצוות הצדקה הוא מקריב חלק ניכר מחייו בעבור ה' יתברך, הוא מסוגל להרגיש את הפנימיות של מצות הצדקה.

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

חמאס פרסם היום (שישי) הצהרה רשמית בה התייחס להמשך המגעים: "עם סיום השלב הראשון של הסכם הפסקת האש, אנחנו מדגישים את מחויבותנו המלאה ליישום כל סעיפי ההסכם על כל שלביו ופרטיו. אנחנו דורשים מקהילה הבין-לאומית ללחוץ על ישראל להתחייב באופן מלא להסכם ולהיכנס מיד לשלב השני, ללא כל עיכוב או התחמקות".

בכיר חמאס טאהר א-נונו הרחיב בנושא בראיון לערוץ אל-ערבי הקטארי: "אנחנו מקווים שהאווירה בקהיר תהיה טובה, אבל אנחנו לא חלק מזה. מבחינתנו המשא ומתן על השלב השני עדיין לא החל כי אנחנו לא צד בו. מקווים שישראל לא תציב כל מכשול חדש, כפי שאנחנו שומעים ממנהיגיה בתקשורת. אנחנו מחויבים להסכם על כל פרטיו, סעיפיו ושלביו, על המתווכות והגורמים הבין-לאומיים מוטלת האחריות – לחייב את ישראל ליישמו ולא לחזור למלחמה".

א-נונו הדגיש כי "הפתרון אינו שלב מעבר או שלב בין שני השלבים, אלא מעבר ברור ומיידי לשלב השני. המשא ומתן עליו אמור היה להתחיל מהיום ה-16 להסכם. עדיין לא הוזמנו למשא ומתן על השלב השני, ולכן אנחנו לא חלק ממנו. אנחנו בהחלט מוכנים להתחיל אותו, לפי התנאים המוזכרים בהסכם, שהם: המשך הליך שחרור האסירים (בתמורה לחטופים), הפסקת אש כוללת (סיום המלחמה) ונסיגה מוחלטת מרצועת עזה".

לפי מקורות ביטחוניים מצריים שדיווחו לרויטרס, המשלחת הישראלית בקהיר מנסה להאריך את השלב הראשון של הפסקת האש בעזה ב-42 ימים נוספים. אמש הוחלט בישראל על יציאת משלחת לקהיר כדי לדון בהמשך העסקה.

גורם ישראלי הודה בשיחה עם חדשות 12: "אין מחויבות למסגרת ההסכם בלי הסכמות ברורות על עתיד עזה, פירוק חמאס והזזתו מהשלטון. ארה"ב מגבה את ישראל באופן מלא". לדבריו, "אנחנו מוכנים להמשיך את הפסקת האש, אבל רק בתמורה לדיונים מהירים, ברורים ותחומים בזמן על המשך שחרור חטופים חיים כבר בימים הקרובים".

הגורם הישראלי הוסיף כי בינתיים לא יוזרמו אספקה לוגיסטית וסיוע הומניטרי: "אין הפסקת אש בחינם, הפסקת אש תינתן רק עבור פעימות נוספות". "נהיה קשוחים מאוד בנושא המפתחות", הבהיר הגורם שהדגיש כי לחמאס יש אינטרס בהסכמות. "אנחנו יודעים, וגם חמאס יודע, בדיוק מיהם האזרחים. הניסיון לצייר אותם כ'חיילים' מופרך".

עיתון "וושינגטון פרי ביקון" האמריקני חשף תוכנית ישראלית לפתיחה מחודשת של הלחימה בעזה במהלך החודש הקרוב. לפי הדיווח, התוכנית תכלול הפעלת כוח צבאי משמעותי יותר מבעבר.

על פי המקורות, המהלך יתבסס על הפעלת למעלה מחמישים אלף חיילים, ויכלול פינוי אזרחים למרחבים הומניטריים טרם תחילת הפעילות הקרקעית המשולבת נגד ארגון חמאס.

המידע שפורסם בעיתון האמריקני מצביע על שינוי משמעותי באסטרטגיה הישראלית. גורמים בכירים בישראל מסרו לכתבים כי האלוף אייל זמיר, העתיד להיכנס לתפקיד הרמטכ"ל בשבוע הבא, עוסק בתכנון מבצעי מקיף בהנחיית ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ.

העיתון מדווח כי המתקפה המתוכננת תהיה שונה מקודמותיה בכך שתתרחש בכל אזורי הרצועה בעת ובעונה אחת. יו"ר הביטחוניסטים, תא"ל במיל' אמיר אביבי צוטט בכתבה באומרו: "ישראל תשתמש בכל הכלים העומדים לרשותה כדי לכבוש את עזה ולהשמיד את חמאס".

הפעילות המבצעית צפויה להתחיל בסדרת תקיפות אוויריות נרחבות לצד הגבלת הסיוע ההומניטרי המועבר לרצועה. במסגרת התוכנית, ישראל תשלח יותר מ-50,000 חיילים לעזה – המספר הגבוה ביותר עד כה במערכה, ותעביר את האוכלוסייה האזרחית לאזורי חיץ הומניטריים לפני יציאה למתקפה קרקעית כוללת על כוחות הטרור.

על פי המקורות, זמיר עתיד להציג את פרטי התוכנית להנהגה המדינית מיד עם כניסתו לתפקיד ביום חמישי, וההערכה היא שניתן יהיה להשלים את המהלך הצבאי בתוך מחצית השנה.

העיתון האמריקני מציין כי ההחלטה על המבצע החדש התקבלה לאחר חילופי גברי בצמרת הביטחונית, ובפרט החלפתם של שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, שנחשבו למתנגדים למעורבות צבאית מעמיקה יותר בעזה.

"מאחורי הקלעים ישנם דיונים עם זמיר, שהרבה יותר פרודוקטיביים", כך לפי גורם ממשלתי ישראלי שצוטט בכתבה. "אנו מקווים שהוא ייקח את הפיקוד על הצבא ויוציא לפועל את תוכניותיו".

התוכנית המתגבשת מקבלת גיבוי פומבי גם מצד בכירים ישראלים. ראש הממשלה רמז לכך בטקס סיום קורס קצינים שנערך השבוע כשאמר: "אנו מוכנים לחזור בכל רגע ללחימה אינטנסיבית. תוכניות המבצע מוכנות". גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התבטא בנושא באירוע בירושלים באומרו: "אנו מתכוננים, צוברים יכולות, וכאשר נהיה מוכנים – נפתח שוב את שערי הגיהנום על חמאס".

השבוע הגיע לסיומו שלב א' בעיסקת החטופים, כל 33 החטופים החיים ושאינם בחיים הוחזרו לישראל.

זה היה שבוע מטלטל לנו אזרחי המדינה. רבים רבים היו מרותקים לשידורים והדיווחים השונים בכלי התקשורת על הגעת החטופים החיים וגם לצערנו על החזרת החללים. כמובן שהדרמה הגדולה ביותר והעצימה ביותר היתה הלוויה של בני משפחת ביבס ("הג'ינג'ים") שהפכו לסמל. מסע לוויה בו אלפים רבים ליוו את הביבסים בדרכם האחרונה.

הביבסים, הפכו לסמל גם בעולם – במדינות רבות הצבע הכתום הואר כאות הזדהות. כל האירועים הללו ומאבק העצום של המשפחות ושל מדינת ישראל לקבל חללים מוכיחים שוב את היותנו עם שונה מכל העמים, עם שאכפת לו, עם שמזדהה עם הסבל של אחיו, עם שמקדש לא רק את החיים אלא גם את המתים.

אירוע קטן שהדגיש את השונות שלנו משאר העמים היה כאשר נשיא ארה"ב, טראמפ, דיבר מלשכתו בבית הלבן וציין בהשתאות את המאבק שישראל עושה כדי להחזיר גופות חללים. הוא הדגיש כמה פעמים בדבריו שאנחנו נאבקים להחזיר אנשים שאינם בין החיים. היה לו קשה לעכל על מה עם שלם נאבק. כאלה אנחנו, הישראלים וזו סיבה לגאווה. בעניין הזה אנחנו מעל כל העמים האחרים.

השבוע התפרסמו חלק מהתחקירים הצהליים על אירועי 7 באוקטובר. התחקירים לא יוכלו לעולם לתת תשובה הגיונית לשאלה הפשוטה: איפה היה הצבא ב7/10? אין האונות של צה"ל באותו יום, בכל הדרגים, בכל החזיתות, בכל החיילות מדהים באופן בלתי נתפש. איך יכול להיות שבכל הגבול עם עזה פשוט לא היה מספיק צבא?! איך יכול להיות שגם אחרי שמתקפת חמאס החלה – צה"ל לא היה מסוגל להביא כוחות עוצמתיים למגר את האויב.

זה אירוע בו הצבא היה משותק לגמרי. כל הצבא. המציאות עלתה על כל דמיון. גם בסרטים השחורים ביותר בהוליווד לא ניתן היה להעלות על הדעת תסריט הזוי כל כך. יש האומרים שהמודיעין אשם, יש האומרים שהדרג המדיני אשם כי הוא חי בקונספציה שגויה על כוונות החמאס. יש המתפלאים כיצד החומה לא מנעה את הפלישה. ואני טוען שצבא אמור להיות כה חזק עד שהוא יחפה על טעויות של המדינאים.

למדינאים מותר לחשוב שהדרך הנכונה לטפל באויבים היא באופן מסוים (שיתברר אחר כך כשגוי), אבל לצבא אסור להישאב לקונספציה הזו. הצבא אמור להכין את עצמו לכל תרחיש ובעיקר לתרחישי הפתעה. מאכזבת אותי מאד היתה מסקנות השיחה הלילית ב 6 באוקטובר בין הרמטכ"ל ראש השב"כ אלוף פיקוד דרום ושאר הבכירים שבסיומה הוחלט לא לעשות דבר.

יש כלל מאד בסיסי: "אם יש ספק – אין ספק". כלומר, ברגע שעלה הספק הקטן ביותר באשר לכוונות האויב – עדיף לעשות את השגיאה של כוננות שווא, מאשר את השגיאה של לא לעשות דבר. לצערנו צה"ל בחר באופציה השניה ועל כך כולנו משלמים מחירים גבוהים מאד.

סגן יו״ר הכנסת ח״כ ניסים ואטורי קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח ה-7 באוקטובר, אך כדי לפתור את הפלונטר ואי האמון במערכת המשפט, הוא מציע רעיון חדש: בראשות הוועדה יכהן שופט אמריקאי.

״לאחר שראיתי את התחקירים שפרסם הצבא על מחדל ה-7 לאוקטובר, השתכנעתי: חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. המחדל זועק לשמיים וניתן יהיה להגיע לחקר האמת ולמסקנות כואבות רק דרך הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט, אבל שופט אמריקאי״.

ואטורי הדגיש כי ״אין לי אמון ביצחק עמית שיבחר בשופט אובייקטיבי. אחת הסיבות שאני מתנגד שבראש ועדת חקירה הממלכתית יעמוד חבר של יצחק עמית היא שמערכת המשפט הישראלית מצויה בניגוד עניינים זועק. המערכת הזו על פסיקותיה והחלטותיה חייבת להיות בעצמה חלק מהגורמים הנחקרים ולא החוקרים. עכשיו, כל מי שבאמת רוצה להגיע לחקר האמת ותיקון כל הכשלים כולל הטלת מסקנות אישיות, יהיה שותף לעמדתי שתוקם ועדת חקירה ממלכתית אבל בראשה יעמוד שופט בית המשפט העליון של ארה״ב״, הדגיש ח״כ ואטורי.

הח"כ מהליכוד הוסיף כי ״יש לנו היום ידיד אמת בבית הלבן . אני בטוח שהוא ישמח לעזור לנו ולשלוח את השופט הכי אובייקטיבי, מקצועי, אמין, רציני ונטול פניות שיש לו בבית המשפט העליון של ארה״ב״.

כחלק מהיערכות משמר הגבול לקראת חודש הרמדאן, פעלו אתמול לוחמי ובלשי מג״ב עוטף ירושלים לסיכול חדירת שוהים בלתי חוקיים ומעצר חשודים שמסייעים בידם.

במהלך הפעילות, בסמוך למעבר ׳חיזמא׳, זיהו הכוחות רכב הסעות שהעלה את רמת חשדם, ואלו החליטו לעצור אותו, לבדוק את תכולתו ואת יושביו. בעת בדיקת הרכב, איתרו הכוחות בדופן כפולה בגג, 4 שוהים בלתי חוקיים שהתחבאו על מנת לחדור לשטחי מדינה.

המסיע, תושב מזרח ירושלים בן 35, יחד עם ארבעת השוהים הבלתי חוקיים, נעצרו והועברו לחקירה באגף חקירות ומודיעין של מג״ב עוטף ירושלים. בנוסף, הרכב נגרר למגרש משטרתי.

ממשטרת ישראל נמסר: "לוחמי משמר הגבול ימשיכו לפעול, לקראת ובמהלך חודש הרמדאן ובכלל, לסיכול חדירת שוהים בלתי חוקיים לשטחי מדינת ישראל, ולמעצר חשודים שמסייעים בידם".

כלי טיס של חיל האוויר תקפו אמש (ה'), בהכוונת אגף המודיעין, במרחב אלהרמאל וחיסלו את מחמד מהדי עלי שאהין, מחבל חיזבאללה שעסק בריכוז עסקאות טרור של רכש אמצעי לחימה בגבול סוריה-לבנון מאז שההבנות בין ישראל ללבנון נכנסו לתוקף.

בצה"ל מצביעים על כך שאהין הינו מחבל מרכזי ביחידה הגיאוגרפית האחראית על מרחב הבקעא בחיזבאללה, שעוסק בעת האחרונה בהעברת אמצעי לחימה מסוריה ללבנון.

במסגרת תפקידו קיבל שאהין אחריות לבצע עסקאות טרור של רכש אמצעי לחימה עבור ארגון הטרור ולתווך בין הגעת המשלוחים לחלוקתם ליחידות השונות, למען המשך התבססותו מחדש של חיזבאללה. בשל כך, עבד שאהין מול סוחרים או מבריחים שונים הנמצאים בגבול סוריה-לבנון ומשתפים פעולה עם ארגון הטרור חיזבאללה.

בצה"ל אומרים כי "פעילותו של שאהין היוותה איום על מדינת ישראל ואזרחיה, והפרה באופן בוטה את ההבנות בין ישראל ללבנון".

זה היה הסוד הכי גלוי במדינה. לא היה איש שלא ידע מה עלה בגורלם של משפחת ביבס – האם ושני ילדיה הג'ינג'ים החמודים. גם בני גנץ פלט את הדברים באחד מנאומיו בכנסת. כולם ידעו שהם לא בחיים כבר מהימים הראשונים של המלחמה. אולם הלב סירב להאמין.

כאשר החלו העסקאות והפעימות, ציפינו לראות את הראשים הכתומים מבצבצים חיים בתוך הרכבים של הצלה"א. זה לא קרה. בני המשפחה הוחזרו בארונות והלב נשבר. האמא הוחזרה יום אחרי (לאחר התרגיל, או הטעות של החמאס), דבר שרק הוסיף לכאב וכך עמדו להם שלשום רבבות רבבות של אנשים בצדי הדרכים כאשר רכב החברא קדישא עובר בתווך נושא בתוכו את האם וילדיה.

מאוחר יותר בשעות הלילה נמשך מסע הכאב עם החזרתם ארצה של ארבעה חללים נוספים שנלקחו חיים מבתיהם ונרצחו בשבי. הפעם המסע היה מכובד ללא טקסים משפילים ומבזים של החמאס. נתניהו התעשת (מאוחר מידי), עצר את שחרור המחבלים והתנה את שחרורם, בקיום העסקה ללא אותם טקסים מזוויעים. חבל שלא נזכר קודם, מיד לאחר הטקס המשפיל הראשון.

בדרך כלל אנו פותחים את הטור הזה בסיקור אירועי השבוע, אולם אי אפשר להתעלם ממה שארע בסוף השבוע הקודם (לאחר שהעיתונים ירדו לדפוס). מדובר במגה פיגוע, שתוכנן בגוש דן ובניסי ניסים נמנע ברחמי שמיים מרובים. אם חס וחלילה הוא היה מתרחש, הרי שהיום היינו במצב שונה לחלוטין, עם אירוע קשה, שרק הטבח היה גדול ממנו.

במערכת הביטחון התייחסו לאירוע כאילו הפיגוע אכן בוצע, ותמונות הטנקים שהוצבו לראשונה בצפון השומרון מוכיחים זאת. גם באוויר נרשמה השבוע התפתחות מעניינת, כאשר מטוסי חיה"א חלפו בקול רעש גדול מעל ההלוויה ההמונית של נסראללה בבירות. התקשורת הלבנונית חגגה את המטס הישראלי והספידה את החיזבאללה עם כותרות על "מפגן כוח של ארגון מוכה". מההלוויה נעדרו מנהיגים הבכירים של לבנון, מנהיג איראן חמינאי וכמובן הנשיא הגולה (במוסקבה) אסאד.

השבוע גם גברו הדיבורים על מתקפה אפשרית באיראן. הדיבורים החלו בדיון החסוי במשפט של נתניהו, שביקש לדחות למחרת את הדיון "מסיבות ביטחוניות". השופטים חתמו על צו סודיות ושמעו את הדברים. מאוחר יותר פורסם כי השם איראן עלה יותר מפעם אחת בדיון, כמו גם התבטאויות נוספות של בכירים ישראלים בנושא. האיראנים מצדם נערכים למתקפה ועל פי דיווחי התקשורת הזרה, מערכות ההגנה האווירית (הפגומות שלהם מאז התקפת חיה"א) הועמדו בכוננות גבוהה.

"הניצחון המוחלט"

השאלה שכולם שואלים: מה הלאה. האם הפעימה תימשך? האם יהיה המשך לעסקה או פנינו לחידוש הלחימה? כרגע, לאחר השלמת שלב א' של העסקה, נותרו בעזה 59 חטופים, יותר ממחציתם מתים. בשבועות האחרונות התקבלו אותות חיים מאלו שנותרו בחיים.

המגמה היא להאריך את שלב א' כדי לקבל עוד חטופים, אך קיימת פסימיות באשר לאפשרות להשלים את כל העסקה, עקב דרישת החמאס לנסיגה ישראלית כוללת מעזה. מלבד זאת אין כל ודאות שניתן יהיה לקבל את כל החטופים, כיוון שזו תעודת הביטוח היחידה של בכירי הארגון, שנותרו ברצועה, להגן על עצמם.

עמדת ממשלת ישראל תואמת לחלוטין את עמדת הנשיא טראמפ עם הקו האדום המרכזי: אין שום מצב ואפשרות שהחמאס יישאר בשלטון בעזה. ולכן אי אפשר יהיה להגיע לעסקה של "כולם בעד כולם", כל זמן שהחמאס לא יעזוב את עזה.

הפתרון האפשרי הוא כאמור להמשיך את הפסקת אש לעוד חודש וחצי במתכונת של הפעימה הראשונה עם המשך החזרת החטופים. במהלך התקופה הזו יימשכו השיחות עם המתווכות כדי למצוא פתרון לדרישת ההגליה מהרצועה של הנהגת החמאס.

סעודיה, האמירויות, מצרים וירדן מבקשות להעביר החלטה של הליגה הערבית, שתתכנס ביום שליש הקרוב לפרז את עזה מנשק. במילים אחרות: לפרק את החמאס מנשקו. סעיף נוסף הוא הדרישה שהחמאס יעזוב את עזה. מדובר במהלך דרמטי שלא חשבנו שיקרה אי פעם: העולם הערבי מסלק את החמאס מהרצועה. בחמאס כבר אומרים שהעולם הערבי עלול לעשות "את מה שמדינת ישראל לא הצליחה במלחמה של שנה וחצי". מדינת ישראל שמחפשת מאז תחילת המלחמה את "הניצחון המוחלט", יכולה להגיע אליו ולקבל אותו דרך העולם הערבי. מי היה מאמין.

כך או כך, מחר מסתיים רשמית השלב הראשון של העסקה והמתווכות מבקשות לקיים עוד דיונים להמשך הפסקת האש, כאשר מדינת ישראל מבקשת עוד שחרור חטופים. מצרים מנסה ללחוץ על החמאס בטענה שישראל זוכה לגיבוי מלא של ממשל טראמפ לחזור ללחימה עצימה ללא שום הגבלות, במידה והחמאס לא יאריך את שלב א'. הרמטכ"ל המיועד איל זמיר כבר הכין תכנית למתקפה מחודשת על עזה, שאמורה להוביל לעסקה בתנאים נוחים יותר למדינת ישראל.

בחמאס מצדם החלו להיערך לקראת חידוש הלחימה ובמקביל למינויים החדשים של בכירים בצמרת הארגון במקום אלו שחוסלו, מגויסים צעירים חדשים לארגון תוך עבודה מואצת של ייצור נשקים מנפלים. אולם נראה שבחמאס החלו להפנים, שגם אם המתקפה הישראלית תימשך זמן קצר, יש למדינת ישראל את היכולת להשמיד אזורים שלמים בצפון הרצועה ולפגוע במעוזים שלהם. המצב השתנה לחלוטין מאז תחילת הלחימה: לחמאס אין את איראן, ולמדינת ישראל יש מאחור את טראמפ עם "שערי הגיהנום" שהבטיח לפתוח על עזה.

בין גלנט לברנע

היסטוריונים שיכתבו בעתיד על מה שאנו עוברים כאן מאז הטבח, יציינו את "מבצע הביפרים" בלבנון, שהיווה בס"ד את התפנית בשתי החזיתות גם יחד – בצפון ובדרום. אחרי אותו מבצע הגיע חיסול נסראללה ובהמשך חיסול סינואר ונפילת סוריה. ההיסטוריונים כבר יידעו לקשור את הכול יחד.

השבוע התייחס ראש המוסד דדי ברנע, בפעם הראשונה בפומבי למה שארע מאחורי הקלעים של המבצע. דבריו שנאמרו בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, צוטטו שלשום ביתד נאמן (ע"י כתבנו משה צבי), ולכן נחדד רק את הדברים המרכזיים וההשלכות מהם.

בדבריו חשף ברנע את ההכנות למבצע, ופירט מדוע הוא לא הופעל בתחילת הלחימה. "תשתיות המבצע הראשונות הוקמו בשלהי 2022. המשלוח הראשון ללבנון ובו 500 ביפרים בלבד, הגיע שבועות ספורים לפני טבח השבעה באוקטובר. באותו זמן, אלפי מכשירי קשר מהמבצע הוותיק יותר, אופסנו ברובם במחסני החיזבאללה. לפיכך אם היו מפעילים בתחילת הלחימה את שני המבצעים יחד – הביפרים ומכשירי הקשר – זה לא היה מביא להישג העוצמתי בשדה הקרב, כפי שזה הושג בהמשך לפני כחצי שנה".

דבריו אלו של ראש המוסד, שהוא הגורם המוסמך ביותר בנושא, סותרים את הדברים שאמר לא מכבר שר הביטחון לשעבר גלנט, שאפשר היה להגיע לאותו הישג ואף יותר, אם מבצע הביפרים היה מתבצע מיד בתחילת המלחמה, ארבעה ימים לאחר הטבח. בכך מתח גלנט ביקורת על נתניהו, שלא עשה את המבצע הזה מוקדם יותר.

כאמור ראש המוסד סותר את דברי גלנט ונקל לתאר שאם הוא היה תומך בעמדתו של שר הביטחון לשעבר, דבריו היו מצוטטים בכותרות הראשיות, ולא מוצנעים בתוך שלל עמודי החדשות.

ברנע סיפר עוד כי הדילמה הסופית רגע לפני מבצע הביפרים הייתה גדולה מאוד. בדיון שבו אושר המבצע הוצגו שתי אסכולות, בעד ונגד, ששתיהן היו נכונות לשעת הצגתן. לדבריו, נתניהו קיבל בסופו של דבר את ההחלטה בניגוד מוחלט לדעה הרווחת בדיון. במילים אחרות: רוב המשתתפים היו נגד, ורק נתניהו תמך במבצע.

בהקשר זה חשוב להיזכר בהדלפה שהייתה בנושא, עוד קודם המבצע לכמה כתבים צבאיים, על "הצעדים הפזיזים שעומדים לעשות בצפון". ההדלפה נועדה לסכל את המבצע ועד היום לא נחקרה. גלנט והלוי, שהתנגדו למבצע אף קראו לו "מבצע הצעצועים".

כך או כך מדברי ברנע עולה כי נתניהו קיבל את ההחלטה בעניין הביפרים בניגוד לעמדת כל מערכת הביטחון ובס"ד הצליח. בסביבתו של נתניהו ציינו כי זה שוב מראה, שאם היו מעירים את נתניהו בליל הטבח, הוא היה מציג עמדה שונה מכל מערכת הביטחון (הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן) ומעיר את כל החזית הדרומית.

אם נלך עוד יותר לאחור עד 2011, נזכיר שנתניהו כראש ממשלה, תמך יחד עם שר הביטחון דאז אהוד ברק, בהפצצת מתקני הגרעין באיראן. אולם ראשי מערכת הביטחון דאז, אשכנזי, דיסקין ודגן התנגדו וסיכלו את התקיפה. התקשורת שקיבלה הדלפות על המחלוקת, יצאה בכותרות על "צעדים מסוכנים שעומדים להתרחש", והמבצע אכן סוכל. ההיסטוריה תשפוט.

שתיקת התקשורת

זה כבר הפך להרגל קבוע כל שבוע: נפתלי בנט, מוצג בסקרים כאלטרנטיבה היחידה שיכולה לגבור על נתניהו בבחירות הבאות. כל שבוע עם הסקר הקבוע. הבעיה היחידה: החתן טרם הודיע אם הוא מתכוון להגיע לחתונה של עצמו.

בנט יודע שכאשר הוא יכריז רשמית על הצטרפותו וחזרתו למרוץ, יפתחו עליו "שערי הגיהנום" הפוליטיים. ההתקפות עליו יהיו מכל עבר. מימין יזכירו לו סמוטריץ', בן גביר וכמובן הליכוד את הפרת הבטחות הבחירות שלו בעבר, שלא להקים ממשלה עם הערבים ועם לפיד. "מי ששיקר פעם אחת, ישקר לכם הלאה. אי אפשר להאמין לו. הוא נוכל", יטענו כלפיו.

מנגד, גם במרכז-שמאל לא יניחו לו: גנץ, ליברמן ולפיד, קוראים סקרים ורואים כיצד בנט, נוגס להם במאגר האלקטוראלי. הם יציירו אותו כאיש ימין מחופש למרכז, ויעשו הכול כדי לעצור את הסחף כלפיו, ביודעם שזה מקטין אותם משמעותית.

כל זה ידוע לבנט, ולכן הוא נמנע בשלב הזה מלהכריז רשמית על חזרתו למרוץ. כמו כן הוא נמנע מלהביע עמדות חד משמעיות לכאן או לכאן בסוגיות שעל סדר היום. הדבר היחיד בו הוא מגלה עמדה נחרצת הוא גיוס חרדים. כך יעצו לו יועצי הקמפיין כשהם מבינים שזה יהיה אחד מהנושאים המרכזיים שיעמדו במוקד הבחירות הבאות, על ידי מפלגות השמאל, המרכז וכמובן ליברמן.

השתיקה של בנט מכעיסה את כלי התקשורת, שמבקשים לראיינו ונתקלים בסירוב מוחלט. כעסם גובר, לאחר שבתחילת המלחמה נתנו לו במה רחבה להשמיע את דעותיו ועמדותיו, בהן ניסה להציג אלטרנטיבה לממשלה. במסגרת זו התנגד לתמרון קרקעי בעזה, התנגד לכניסה לרפיח וחאן יונס, וכן התנגד למלחמה בתוך המנהרות. תחת זאת הציע לקיים מצור על צפון הרצועה, להעביר את כל האוכלוסייה לדרום וללחוץ על החמאס. אלא שמהר מאד התברר שהתוכנית של בנט לא ישימה. הצבא פעל בדיוק הפוך ממה שאמר והגיע להישגים בלתי מבוטלים.

בנט אימץ מתוך תוכניתו את המילה "מצור", רק שבמקום להטיל אותה על עזה, הטיל אותה על עצמו. מאז הוא לא מופיע בתקשורת ומגיע רק לבקר פצועים, לנחם אבלים ולהביע מסרים נגד "חוק ההשתמטות". פופוליזם על מלא.

השתיקה הזו מכעיסה כאמור את התקשורת אך הם בכל זאת סולחים לו בהבינם, שרק הוא יכול להגשים את חלומם ולהפיל את נתניהו משלטונו.

מסרים חסרים ממחנה "רק לא ביבי"

הפרשן רביב דרוקר, שאינו נמנה (בלשון המעטה) על תומכי נתניהו, כתב השבוע כי הרעיונות שנפתלי בנט, זרק בשנה האחרונה בשיחות סגורות, על מה שהיה עושה אם היה ראש ממשלה בעת הזו, היו לא מבושלים והצביעו על מידת הבלבול שהוא נתון בה.

לדבריו, השתיקה הנוכחית של בנט היא מופע אנטי מנהיגותי מובהק ובריחה מהשאלות הקשות, כדי להימנע מהברחת בוחרים, בעיקר מצביעי אנטי נתניהו. "הוא עושה הכול לדחות את הצורך בהצגת עמדות כדי לשמור אצלו את מצביעי גנץ, לפיד וליברמן. המוטו העכשווי שלו: ככל שנדע עליך פחות, כך נאהב אותך יותר".
ואכן מסתבר שהשתיקה הזו משתלמת בינתיים לבנט. מחנה הרל"ב שמחפש בנרות את המנהיג שיוכל לגבור על שנוא נפשם, התאכזב מגנץ ולפיד, וגם לא רואה את איזנקוט מזיז הצידה את יו"ר המחנה הממלכתי. לפיכך תולים אנשי המחנה את תקוותיהם בראש הממשלה הכושל של "ממשלת השינוי".

אלא שבינתיים בנט צריך להתגבר על כמה בעיות. הראשונה שבהן היא איוש וגיבוש רשימתו, שעל פי הסקרים מקבלת 20-25 מנדטים. בנט שכשל בעבר בבחירת אנשים (שקלי, סילמן ואורבך) יבחר אותם עכשיו בפינצטה בדגש על נאמנותם כלפיו. מדובר במשימה לא פשוטה.

בעיה נוספת שלא כולם מודעים לה, קשורה לירידה מהארץ של רבבות ישראלים מאז הטבח. יש הטוענים כי מדובר בכ-80 אלף יורדים, רובם ככולם ממתנגדי נתניהו, שהתייאשו מהמצב והחליטו שאין להם מה לעשות כאן, כל עוד הוא בשלטון. בנט יזדקק לקולותיהם, ואין כל ודאות שהם יגיעו להצביע.

עורך עיתון השמאל "הארץ" אלוף בן, שכתב על כך מאמר השבוע, ציין בעיה נוספת הקשורה לבנט, בעיה הנחשבת לחריפה מכל האחרות. לדבריו, למתנגדי נתניהו יש היום שני מסרים: השבת החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית. אולם אין להם מסר מה לעשות הלאה. לעומת זאת לאנשי נתניהו, יש מסר עתידי: לאמץ בעזה את תכנית ההגירה של טראמפ.

דף המסרים הזה נשמע בכל ראיון של השרים ואנשי נתניהו וזה גם מה שיקרה במערכת הבחירות הבאה. טראמפ מצדו יסייע עם המסר הזה לנתניהו, כאשר ממול אין שום מסרים ברורים.

"הטרגדיה של השמאל והמרכז היא היעדר מועמדים שיחזרו לבסיס הרעיוני של חלוקת הארץ לשתי מדינות ושוויון מלא בין הישראלים מכל העמים", כותב אלוף בן, ומציין שאפילו מועמד השמאל הקיצוני, יאיר גולן, מתנהל עם מסר מורכב, שקשה להסביר אותו.

שורה תחתונה: למרות כל הבעיות, עדיין הסקרים מראים שרק נפתלי בנט, מסוגל לאתגר את נתניהו. בסקרים הוא תמיד הצליח.

ירי בנגמ"ש

מאז ומתמיד ידע הליכוד מאבקי כוח פנימיים, שסיפקו המון חומר לכתבים הפוליטיים. הדבר מתרחש בעיקר בתקופות הבחירות הפנימיות, מאז "השביעיות" המפורסמות ועד ימי הפריימריז הנוכחיים. המאבקים הללו נמשכים על אש נמוכה לאורך כל הקדנציה, כאשר כולם בליכוד יודעים מי נגד מי, כמה ולמה.

בימי שגרה, מפנים בליכוד את עיקר המרץ למאבקים נגד השמאל, התקשורת והאופוזיציה. אולם השבוע פרצו לאוויר כמה מאבקים פנימיים בליכוד, שהצביעו על אי שקט במפלגת השלטון. המאבקים הפומביים הללו לוו בהתבטאויות קשות אלו נגד אלו, עד שנדמה היה כי מדובר ביריבים ממפלגות שונות. המאבק הראשון היה בנושא מינויים (ג'ובים), והשני בעניין הרפורמה בתקשורת.

ההתכתשות הראשונה התמקדה בטענות שהשמיע השר דוד אמסלם, מעל בימת הכנסת נגד שר הביטחון ישראל כץ, על עיכוב במינוי השר והשגריר לשעבר, גלעד ארדן, לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית. מדובר בתפקיד בכיר שאינו מאויש מאז סיום כהונתו של עמיר פרץ לפני מספר חודשים. ארדן שסיים את כהונתו כשגריר באו"ם לפני חצי שנה, אחרי ארבע שנים בתפקיד, חזר ארצה ומאז הוא מחכה לתפקיד ראוי, מעבר למינוי הכבוד בו הוא מחזיק "נשיא מד"א העולמי".

שר הביטחון הקודם גלנט תמך במינויו ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, משרה הנחשבת לחשובה ביותר במערכת הביטחון. מי שדחף את ארדן לתפקיד, היה חברו הטוב השר אמסלם, שנפגש עם נתניהו וקיבל את אישורו לכך. בפועל המינוי מתעכב. השבוע סיפר ארדן כי לצערו, התהליך נעצר אחרי החלפת שר הביטחון גלנט, מבלי שנאמר לו מהי הסיבה ולמרות שהיה לו סיכום חיובי עם ראש הממשלה.

בפועל גם נתניהו וגם כץ לא ממהרים לחתום על המינוי כל אחד מסיבותיו. נתניהו כבר ניסה בעבר למנוע את קידומו של ארדן לתפקידים בכירים בממשלה, אולי בגלל שהוא מוזכר כאחד מיורשיו הפוטנציאליים (נתניהו כידוע לא אוהב יורשים). גם ישראל כץ לא מפרגן לארדן, ורואה בו יריב עתידי על ראשות הליכוד. הוא יודע היטב ששליטה על התעשייה האווירית מהווה מאגר קולות ענק על כל המשתמע מכך. כל זה הביא את אמסלם השבוע לתקוף באופן חריג את כץ: "עד שאנחנו מצליחים להביא מועמד שלנו לתפקיד מסוים, אתה עוצר את זה במשך שלושה חודשים. בושה וחרפה. אתה מפחד שגלעד ארדן יהיה יותר פופולרי ממך".

ציר המאבק השני ניטש בין שר התקשורת שלמה קרעי ליו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן סביב הרצון של קרעי לקדם את הרפורמה התקשורתית. ביטן מתנגד וטוען שמדובר בחוק מיותר ומזיק. לפיכך מבקש קרעי לעקוף אותו באמצעות הקמת ועדה מיוחדת שתדון בכך. גם המאבק הזה לווה בביטויים חריפים. לכל זה ניתן להוסיף את הריב הפומבי בין הפרשן המקורב לנתניהו, יעקב ברדוגו, לבין שרי הליכוד יריב לוין, מיקי זוהר ושלמה קרעי.

במערכת הפוליטית מנסים לטעון שהמריבות הפנימיות הללו מבשרות על אפשרות של בחירות מוקדמות, וניסיון של חברי הליכוד להתחיל כבר עתה במסע הפריימריז של עצמם. מכאן המאבק על המינויים, נושא שבליכוד מאד אוהבים.

מיהו הפוליטיקאי שכבר מתחפש עוד לפני פורים?

פורים מתקרב ויש כאלו שכבר נמצאים בעיצומן של התחפושות. כזה הוא ח"כ אביגדור ליברמן, שמקפץ ומזגזג בעמדותיו בנושא החטופים, ציר פילדלפי, הסיוע ההומניטרי והיום שאחרי בעזה. רגע הוא כאן ורגע שם.

כזכור סירב ליברמן להצעתו של נתניהו, לפני כחצי שנה להצטרף לממשלה ולקבל את תפקיד שר הביטחון. היה זה עוד לפני שנתניהו פנה לגדעון סער. ליברמן היה בטוח שימיו של נתניהו בשלטון ספורים. מלבד זאת הסקרים חזו (וחוזים) לליברמן, מספר דו ספרתי של מנדטים, כפול ויותר ממה שיש לו היום (6 מנדטים). לפיכך בחר להישאר בחוץ וקרא להקצין את פעולות המלחמה, כשהוא מצייר עצמו כאיש ימין. הקולות בסקרים זרמו בהתאם.

בד בבד מנסה ליברמן להשכיח את העובדה, שהוא כשר ביטחון בין השנים 2018-2016, היה חלק ממחדל הטבח, כאשר היה שותף לתזה של "חמאס מורתע". לשיא הגיעו הדברים כאשר ליברמן מצדד לפתע בהחזרת החטופים בכל מחיר, כשהוא מצהיר: "עוד יבוא היום להתחשבן עם חמאס". לצורך כך הצטרף לחבריו באופוזיציה, לפיד, גנץ וגולן, בהבטחה לתת לנתניהו רשת ביטחון אם ילך על מהלך החזרת כל החטופים. המחיר: שחרור גדול של מחבלים ונסיגה מציר פילדלפי.

עד כה התחמק ליברמן מנקיטת עמדה ברורה בעניין החטופים ואמר כי הוא משאיר את ההכרעה בידי הצוות שמינה נתניהו, ראש המוסד, ראש השב"כ ואלוף במיל' ניצן אלון. לפיכך לא התייצב גם להפגנות להחזרת החטופים. עתה כאמור הוא החליט להתחפש, והוא תומך בהסדר להחזרת החטופים, גם אם צריך לסגת מפילדלפי. בשבוע שעבר הגיע אפילו לכיכר החטופים. "לא זכור לי שהוא ביקר שם במשך כל השנה הזו", כתב אחד הפעילים, שהסתייג מהביקור.

אז מה עובר על ליברמן: הפרשן הוותיק שלום ירושלמי, שניתח את העניין כתב כי ליברמן הגיע כנראה למסקנה, שהוא מיצה את הקולות מימין ופניו לגיוס קולות במרכז. בסקרים המונחים לפניו הוא מתרשם, שרוב הציבור רוצה בהחזרת החטופים ועמדותיו נגזרות בהתאם.

ירושלמי מזכיר כי במהלך המלחמה ליברמן התחפש לבן גביר וסמוטריץ' ותבע לכבוש טריטוריה בצפון הרצועה, ואילו היום הוא מבקש לפנות את הרצועה. כמו כן תבע להפסיק את הסיוע ההומניטרי ולנתק כל קשר עם עזה, בעוד עסקת החטופים שהוא כרגע תומך בה מחייבת אספקת סיוע הומניטרי גדול הכולל הכנסת אלפי קרוואנים לרצועה.

עוד קודם גילה עמדות בעד ונגד הרפורמה המשפטית, וכן בסוגיית חוק הגיוס, בו תמך בעבר והיום הוא מתנגד לו. המסקנה של ירושלמי: "הדימוי הקשוח והיציב שליברמן מנסה לשדר, הוא בסך הכול סחרחורת אופורטוניסטית".

שבת היא מלזעוק

בשבוע שעבר פרסמנו כאן נתונים שנכתבו באתר התקשורת "העין השביעית", המוקדש לסיקור תקשורת ועיתונות, בעניין חילולי השבת של לשכת נתניהו, לצרכי יחסי-ציבור בכל הקשור להחזרת החטופים. הנתונים היו עגומים וקשים, תוך פירוט ההודעות שיצאו בשבת מתוך לחץ לצרכי יח"צ. הנתונים הללו יחד עם הביקורת שהופנתה כלפי לשכת ראה"מ בנושא, הגיעו כנראה לאוזניים הנכונות, ובשבת האחרונה בה שוחררו 6 חטופים חיים, לא נשלחו ברכות או ציטוטים מטעם נתניהו.

ב"עין השביעית" שבו, בדקו ומצאו כי 15 מההודעות שכן נשלחו בשבת הגיעו מ"מערך ההסברה הלאומי", ולצדן נכתבה מילת הקוד "פדיון שבויים". עם זאת מצא כתב ה"עין השביעית" שבי גטניו, שהודעה אחת, שנשלחה בשבת בצהרים הכילה מאפיינים של הודעות, ששוגרו בשבועות הקודמים בשבת. רק בצאת השבת, נשלחה הודעה ראשונה בשם נתניהו, שבירך רשמית על שחרור החטופים.

חשוב לציין כי לפני פעימות שחרורי החטופים, נמנעה לשכת נתניהו מלשלוח הודעות לכתבים במהלך השבת, גם לא במסווה של שמות קוד. החומות נפרצו לצערנו בפעימות הנוכחיות שבוצעו במהלך השבתות האחרונות. גטניו, שבדק כאמור את הנושא המשיך וכתב השבוע כי מעבר לעניין התדמיתי החשוב לנתניהו עצמו, אין בהודעות שום צורך ממשי, כיוון שכל המידע הכלול בהן מתפרסם ממילא על-ידי דובר צה"ל.

כאן המקום לספר אנקדוטה על הדברים שנכתבו כאן בשבוע שעבר, לפיהם "העין השביעית", שחשף כאמור את הנתונים, אינו "נחשד" בדאגה יתרה לכבודה של השבת ולכבודו של הציבור החרדי. הנ"ל, מגיע מזווית אחרת ונראה לכאורה, שנושא ההודעות בשבת מנוצל על ידו כדי להמריץ את המפלגות החרדיות לפרוש מהממשלה ולהפילה.

ביום שישי בו פורסמו הדברים כאן, קיבלתי הודעה מכותב הכתבה שבי גטניו, בה ביקש להעיר ולהאיר את עיני, בעניין ההערה הנ"ל. ביקשתי וקיבלתי את אישורו לפרסם את הדברים והנה הם בתמציתיות.

"ראשית תודה על ההתייחסות לנתונים שפרסמנו. שנית, בפן האישי, אגיד לך שיש בדברים שכתבתי גם מעבר לניצול הנושא לניגוח נתניהו וממשלתו: אני בא מבית ספרדי. סבי היה שמש בית כנסת בשכונת שפירא (בשנות ה-70), ולמדתי ממנו לכבד את האחר. אחת מאחיותיי אף חזרה בתשובה, ואני וילדי מגיעים אליה ומכבדים אותה מאד וכמובן שומרים שבת בביתה.

"בהתייחס למאמר: מבחינתי אם בחרת להקים יחד עם אדם שומר שבת בית משותף (ממשלה), אז אתה מחויב לכבד אותו בעניין השבת, כמו שהוא מחויב לכבד אותך ואת הבחירות שלך. נושא השבת מבחינתי היה "הקרבת כבוד" הגיונית של ראה"מ עבור השותפות הזו, ללא מרמה, טריקים ושלל העמדות פנים. פשוט יש לכבד. לא יקרה כלום אם היה מוציא הודעה לעיתונות במוצ"ש, אם הוחלט שזו ההגדרה של כבוד הדדי".

לסיום כותב גטניו: "היה חשוב לי להבהיר שהדברים נכתבו מהמקום הזה, עם חוסר היכולת שלי להבין אנשים שלא מכבדים ולא עומדים בהסכמים. שבת שלום ותודה".

דו עט

צבע כתום: לא רק מדינת ישראל נצבעה השבוע בכתום כצבע הג'ינג'י של ילדי ביבס הי"ד. ברחבי העולם הוארו בניינים רבים בכתום, שגרירויות, בנייני ממשל ואפילו האמפייר סטייט בילדינג המפורסם בארה"ב. כולם ביקשו דרך הצבע הכתום להזדהות עם הכאב של המשפחה. כותרות התקשורת נצבעו גם הן בכתום ולאורך מסע ההלוויה הגיעו אנשים על שלטים ובגדים בצבע הזה, שהזכיר כמובן את צבע המאבק נגד ההתנתקות מעזה.

תחקירי המחדל: צמד מילים שיעסיק אותנו זמן רב, לאחר שהשבוע החל הצבא בפרסום התחקירים על הטבח והמחדלים שקדמו לו בכל המישורים המודיעיניים והמבצעיים. זה החל אתמול ויימשך ביתר שאת בתקופה הקרובה.

פורסם לראשונה במדור מקור נאמן, בגיליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'