הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות יב, ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. (שמות מ, ב)
וכתב רש"י שהראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי, שנתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש.
והנה בהמשך הפסוק כתוב 'ראשון הוא לכם לחדשי השנה', ולפרש"י צריך ביאור שהרי זה כבר נאמר בתיבות 'ראש חדשים', ואפשר לומר שהפסוק בא לפרש שהוא ראש חדשים לענין זה שהוא ראשון לחדשי השנה, ובאור החיים כתב בעניין הכפילות שחודש זה הוא ראש, שהוא מובחר שבחודשים, ודקדק לומר לכם כי אינו משובח ומעולה שבחדשים אלא לישראל, ותמצא שאמרו רבותינו (ראש השנה יא, א) שבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, כי החודש מסויים לטובת ישראל ועל זה ראשון הוא ראוי להיות לכם שיהיו מונים מניסן לצד מעלתו, וביאר בעוד דרכים.
והנה מצינו בגמ' בראש השנה (ד, א) שאחד בניסן הוא ראש השנה לרגלים, ומק' שהרי החג הוא בט"ו בניסן, אמר רב חסדא שהחג שבניסן הוא ראש השנה לרגלים, ונפקא מינה לנודר קרבן שאם לא מביא קרבן בתוך שלש רגלים עובר ב'בל תאחר', ולרבי שמעון מונים את הרגלים באופן שפסח הוא הראשון ופעמים שעובר רק אחרי ה' רגלים, הרי נ"מ אם ניסן הוא ראשון לחודשים.
מצות קידוש החודש ומצוות חשבון החדשים
והנה הרמב"ם בספר המצוות (עשה קנג) לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים. וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה (בא יב) החדש הזה לכם ראש חדשים. ובא הפירוש (ר"ה כב א) עדות זו תהא מסורה לכם. כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי, וכ"כ הרמב"ם בהל' קידוש החודש, שכלל את מצוות קידוש החודש ואת החשבון של החודשים באותה מצוה.
והנה מצינו ראיה לדברי הרמב"ם מדברי המדרש (שמות רבה פרשה טו סימן ב) 'החדש הזה לכם', אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות, אמר להם אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה שנא' (תהילים נז) 'אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי', וכן הוא אומר (ויקרא כג) 'אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו' אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל לשעבר היה בידי שנא' (תהלים קד) 'עשה ירח למועדים' אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו מ"מ יהא החדש הזה לכם, ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם לכך כתיב 'החדש הזה לכם', ומבואר שלומדים את שתי הדינים מפסוק זה.
אמנם הסמ"ג (עשין מו) חילק את מצות קידוש החודש נלמד מהפסוק 'ראש חדשים', ואת מצות חישוב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה במצוה אחרת (מז) ולמד מהפסוק (דברים ד, ו) 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים', איזוהי חכמה ובינה שהוא לעיני העמים, זו היא חישוב תקופות ומזלות (ע"פ יראים סי' תס) לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות החמה הם הולכים ועוד כי על ידי חישוב התקופות ומולדות יודע מתי יצטרך לעבר החדש ולעבר השנה כמו שנאמר (דברים טז, א) 'שמור את חדש האביב' שיהא הפסח בחדש האביב ונאמר (שמות לד, כב) 'וחג האסיף תקופת השנה' שיהא החג בזמן האסיף (ע"פ סנהדרין יג, א) ותקופת השנה היא לחשבון החמה כמו שנאמר (תהילים יט, א) 'מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו'.
והרמב"ן בספר המצוות (עשה קנג) כתב בשם בה"ג כתב שהם שתי מצוות ומקור המצוה של העיבור הוא ממש"נ 'ושמרת את החוקה' (שמות יג, י).
סדר החדשים מתחיל בניסן
והנה כתב רש"י שאמר לו על חדש ניסן, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי, וכ"כ רש"י בראש השנה (ז, א) אחד בניסן ראש השנה לחדשים, למנין חדשי השנה.
וברמב"ן (שמות יב, ב) כתב, שטעם שהוא ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס של גאות מצורים נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י, יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט, א) וכן כלם, (וכ"כ בריטב"א ר"ה ז, א).
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו, והנה למ"ד (בר"ה י, ב) בתשרי נברא העולם, י"ל שבא לומר שלא ימנו את מנין החדשים מתשרי, אבל למ"ד בניסן נברא העולם מה נתחדש עכשיו, ואולי עד עכשיו לא היו מונין חדשים.
והוסיף הרמב"ן, שאמרו בירושלמי (ר"ה א, ב ובבראשית רבה מח, ט) שעלו עמנו שמות חדשים מבבל, כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד – טו) 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון', חזרנו לקרוא לחדשים בשמות שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י, כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל ובמגילת אסתר, ולכן אמר 'בחדש הראשון הוא חדש ניסן', והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה.
ובתורת משה (שמות יב, ב) כתב, שיש חילוק בין ראש לראשון, ראש נקרא מי שהוא רק מוסכם מהמון עם להיות זה להם לראש, משא"כ ראשון הוא מי שיש לו מעלה מצד עצמו להיות ראש, ומצד שבבוא השמש למזל טלה אשר עולה בחודש ניסן אז צומח הכל מן הארץ והולך וגדל הסכימו לקרוא זה ראש, אמנם לישראל שנעשו בזה החדש ניסים ונפלאות ובם בחר ה' מאז להיות לעם קרובו, הנה החדש הזה קדוש להיות נקרא בעצם ראשון, והיינו החדש שהי' עד עכשיו ראש חדשים ראשון הוא יהי' 'לכם' לחדשי השנה, ועוד כתב כי הוא ראש וחשוב וכל העולם לא נברא אלא בשביל חדש זה והוא התחלת מתן תורה, ועוד הוא ראשון במספר ירחים, נמצא הוא ראש וראשון. אך אם יחטא אדם ויצטרך כפרה ביה"כ א"כ נהי ניסן הוא ראשון למספר ירחים מ"מ תשרי הוא ראש וחשוב כי במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
מניין החדשים למניינם
וכתב באיילת השחר שכתבו הפוסקים שלא למנות התאריך למנין הגוים, ויש שכותבים את התאריך שלהם ומוסיפים לכתוב למנינם (דהיינו כאומר אני לא סופר כך), ואומרים עצה בשם החת"ס לחתום תחילה את שמו, ואח"כ לכתוב את התאריך למנינם, ואז חתימתו אינה על התאריך שלהם ואינו נראה כמודה בזה (וכשאין ברירה אולי יש גם תועלת בכיסוי התאריך ביד בשעת החתימה).
האם השתנה המצוה כשעלו מאשור
וכ"כ בספר העיקרים (מאמר ג פרק טז) וכן מצינו בימי עזרא שבטלו מנין החדשים מניסן, שהיו מונין כן כפי משפטי התורה, לפי שכתוב 'החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה' (שמות יב, ב), והיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, כי אף על פי שתשרי ראש השנה למנין שנות העולם כמו שאמר הכתוב וחג האסיף תקופת השנה, וחג האסיף בצאת השנה, צוותה התורה למנות מנין החדשים מניסן בכל חשבונותיהם, לפי שאז יצאו ישראל ממצרים והיתה תחלת צמיחת האומה, וכן תמנה היא גם כן כל חשבונותיה מניסן, ואין לחדשים שמות במשפטי התורה, וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים, האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם, וכן עשו דבר אחר, שהניחו מלמנות מנין החדשים מניסן כמו שהיו רגילין למנות זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מנין אחר לחדשים, וזהו שאמרו שמות החדשים עלו עמהם מאשור, ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמני, רוצה לומר כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית ונגאלו משם הניחו את המנין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר מתשרי לשנות העולם.
אמנם בספר גט פשוט (אבן העזר קכו, לה) הקשה על דבריו איך אפשר שיתבטל שום מצוה על פי ה' כי בודאי התורה היא נצחית וכל המצות הם נצחיות סמוכים לעד לעולם ומה שרצה להוכיח שתתבטל מצוה ממה שנתבטלו מנין החדשים מניסן ורצה לתלות דבריו בדרברי הרמב"ן, אלא כתב לבאר את דברי הרמב"ן שודאי דין התורה שחודש הראשון הוא ניסן לא השתנה כלל גם לאחר שגלו לאשור ומה שהשתנה הוא רק לגבי השמות של החודשים ולעולם מונים את החודשים מניסן שהוא הראשון ואייר השני וכו'.
והק' הרמב"ן (דרשה לראש השנה) היאך תשרי הוא חודש השביעי והלא כל ישראל קורין אותו ראש השנה, והכתוב עצמו מורה שזה החודש הוא ראשון וראש לשנה, ואל יתפתה אדם להפריש ביניהם ולומר שזה לחדשים וזה לשנה, כי הראשון לשנה על כל פנים הוא ראשון לחדשי השנה למי שיודע הדבר בלי שבוש, וביאר הררמב"ן וכ"כ בריטב"א (ר"ה ז, א) שמצד השנה תשרי הוא תחילת השנה והוא ראש השנה רק שמונים את ניסן תחילה היינו רק למלכים ולהודיע את הניסים שהיו ביציאת מצרים שיצאו בניסן.
שיטת הרמב"ם זכר ליציאת מצרים
והנה הרמב"ם לא מנה מצוה זו של מנין השנה מניסן בספר המצוות ולא נקט כשאר ראשונים, והנה בשו"ת בנין שלמה (או"ח סי' כב) נקט שאין מניין לתחילת החודשים, ואפשר שכן סבר הרמב"ם ולכך לא מנה דין זה.
והנה ברשב"ם על התורה כתב, שבכל מקום שאומר לכם בחדשים שמיני תשיעי, לחודש ניסן הם, ולר' אליעזר שאומר בתשרי נברא העולם, היינו אע"פ שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים למנות ממנו שתמנו להיות לכם זכרון כי בו יצאתם ממצרים, וכשנאמר בתורה ובחודש השביעי, פירושו לחודש יציאת מצרים, וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליציאת מצרים, כדכת' בחודש השלישי לצאת בני ישראל וגו', וכן בבנין הבית ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים.
ואפשר שהרמב"ם נקט שבתשרי נברא העולם ולכך אין זה תחילת השנה לחודשים רק לעניין הזכרת יציאת מצרים ולכך אי"ז דין למנות את השנה שהרי תחילת השנה היא בתשרי.
עיקר קביעת החדשים לפי חשבון
ברבינו בחיי כתב שענין 'החדש הזה לכם ראש חדשים', אין כוונת הכתוב להזהיר אותנו לעבר שנים ולקבוע חדשים על פי ראית הלבנה, כי בקביעות החדשים אין עקר בתורה לחוש לראית הלבנה, שלא נצטוינו בתורה לקבוע החדשים על פי ראית הלבנה כי אם על פי החשבון, והביא בשם רבינו חננאל, שקביעות החדשים אינו אלא על פי החשבון ולא על פי ראית הלבנה, והראיה שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה ולא ראו שמש ביום ולא ירח בלילה, וודאי שלא היו קובעים חדשים על פי ראית הלבנה, אלא על פי החשבון.
והנה מסורת בידינו לעולם, כי י"ב חדשי השנה ה' חדשים מהם כל אחד ל' יום וה' חדשים מהם כל אחד מהם כ"ט יום, ושנים מהם פעמים שניהם ל' יום ופעמים ששניהם כ"ט, פעמים אחד מהם ל' והשני כ"ט, ושני חדשים הללו הם מרחשון כסלו, ומסורת בידינו כי ר"ח תשרי ראש השנה לשנים, ומפורש תמצא בכתוב: (דברי הימים – א יב, לב) 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם', ואין לך דבר שצריך חכמה ובינה לקבוע עתים ומועדים כי אם החשבון שהוא סוד העבור, אבל ראית הלבנה דבר ידוע, כי כשהלבנה נראית הכל יודעין שהוא ראש חדש וחג המצות בט"ו, וראש השנה באחד בתשרי, ויום הכפורים בעשרה בו וסוכות בט"ו בו, אבל החשבון אינו אלא לחכמים מחשבין ומודיעין לישראל והם עושים על פיהם, וזהו שכתוב (שם) 'לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם יצאו ועל פיהם יבאו'.
וכן תמצא מדברי דוד ליהונתן שאמר (שמואל – א, כ, ה) 'הנה חדש מחר' ומהיכן היה יודע דוד שמחר חדש לולא שעל פי החשבון היו קובעים, וכך אמר רבן גמליאל אל תחושו לראיית הירח כי החשבון הוא העקר, ולדברי הכל דת חק העבור הלכה למשה מסיני, שהרשות ביד ב"ד הגדול כשהוא גדול שאין למעלה ממנו בחכמה וביראת חטא ובקי בחדרי תורה ובקביעות השנים, הרשות בידו לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחקי סוד העבור, וזו היא הדת שצוה הקדוש ברוך הוא למשה 'החדש הזה לכם'.
איסור תענית בחודש ניסן
'ראשון הוא לכם לחדשי השנה', באילת השחר הביא בשם הגר"א שנרמז בפסוק זה דיני תענית בחדש ניסן, דבשאר החדשים מותר להתענות בכל ימי החדש חוץ מר"ח, אבל בחדש ניסן מותר להתענות בר"ח (עי' שו"ע או"ח תקפ, ב), אבל בכל ימי החדש לא מתענים (עי"ש סימן תכט), וזה נרמז בפסוק, 'החדש הזה' (היינו כל החדש) לכם ראש חדשים (שדינו ככל ראשי חדשים שלא מתענים), אבל ראשון (היינו ר"ח ניסן) הוא לכם כחדשי השנה (כשאר ימי חדשי השנה שמותר להתענות).
חידוש הלבנה עיקר האמונה
ודרשו חז"ל (סנהדרין מב, א) אלמלא לא זכו ישראל למצוה אחרת אלא לזו שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחדש דים, שנא' 'החדש הזה' ונאמר 'זה א-לי ואנוהו', וענין המדרש הזה הוא רמז לכנסת ישראל הנקראת עטרת המקודשת ומיוחדת לישראל שהם עמוסי בטן, ולכך תקנו בברכת הירח 'עטרת תפארת לעמוסי בטן', ומפני שהמברך ברכת הלבנה הוא מקבל פני שכינה, לכך תקנו לברך אותה מעומד ולא מיושב מפני אימת מלכות שמים, וידוע כי כשיראה האדם הלבנה בחדושה ומברך עליה, הנה הוא מעיד על חדוש העולם שהוא עקר האמונה, ומודה על אלקותו של יוצר בראשית שחדש העולם כשם שמחדש הלבנה בכל חדש וחדש.
מזל טלה כנגד קרבן פסח
בכלי יקר כתב שצריכין ליתן טעם למה התחיל כל המצוות בקידוש החודש, ולמה נסמכה מצוה זו למצות קרבן פסח, והביאור בזה לפי שאמונת המצרים היתה שמזל טלה רועה לכל המציאות (שבת קנו, א) לפיכך תועבת מצרים כל רועי צאן, ועל כן צוה ה' לשחוט הפסח לפי שמזל טלה הוא ראשון ובכור לכל המזלות ועל ידי שחיטת הטלה יפקוד ה' על צבא מרום במרום ואחר כך על אדמה תרד על כל בכורי מצרים, והנה חודש ניסן הוא זמן כניסת השמש במזל טלה, ונעשה חודש זה ראש לחודשי השנה כדי שיהיה זכרון יציאת מצרים נגד עינינו תמיד, ויש לחוש שיבואו לומר שמתוך מזל טלה נגאלו, לכך אמר להם לשחוט את הפסח לעין כל, ולקיחתו בעשור לחודש בשליש הראשון של החודש כי אז המזל יותר בתוקפו ידי זה יכירו וידעו כי יש אלוה גבוה מעל כל גבוה, ועל כן הקדים מצות קידוש החודש למנות עשרה ימים ללקיחת השה, וזה טעם שמסר להם מצוות להתעסק בהם דם פסח ודם מילה, כי דם פסח היינו לבטל דעת המאמינים במזל טלה, ודם מילה לפי שנאמר בפסח כל ערל לא יאכל בו.
הקמת המשכן בניסן ובנין ביהמ"ק
בעמק דבר כתב שבחודש ניסן נוצר בראשונה סגולת עם ה' ביציאת מצרים, ע"כ אותו החודש מסוגל להתחזק בעבודת ה' ע"י ספור יציאת מצרים שגורם אמונה ובטחון כמש"כ בפי' חדש האביב, שבזה החודש שעת הכושר לגאולת ישראל, ולכך נקרא שמו ראש.
בערוך השולחן (סימן תכט) כתב שמפני גדולת החודש הזה גם המשכן הוקם בראש חודש ניסן, כמש"כ 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד', וכן לעתיד לבוא עתיד בית המקדש להבנות בניסן, כדתניא בפרק בתרא דמסכת סופרים. ואומר שם דלפיכך אין אומרים תחינות כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, לבד הבכורות שמתענין בערב פסח.
לרפואת האשה החשובה חנה בת יהודית לרפו"ש
לתגובות והערות: pilpul613@gmail.com
