חודש: אפריל 2025

לאחר עיכוב ממושך על רקע מחלוקת פוליטית פנים-קואליציונית, חבר הכנסת צביקה פוגל ממפלגת עוצמה יהודית ישוב לעמוד בראש הוועדה לביטחון לאומי. המינוי מגיע בעקבות פתרון המשבר סביב חזרתו של חבר הכנסת צבי סוכות למשכן.

התפקיד היוקרתי, שאויש בתקופה האחרונה על-ידי חבר הכנסת בועז ביסמוט, חוזר עתה לידיו של פוגל במסגרת הסכמים קואליציוניים שנדחו ביישומם בשל מחלוקת פנימית בין השותפות הפוליטיות.

הדרך לחזרתו של פוגל לתפקיד הבכיר בפרלמנט הישראלי הייתה רצופת מהמורות. לפני כחודש וחצי, עם שובה של מפלגת עוצמה יהודית לשורות הקואליציה לאחר פרישה זמנית, היה אמור פוגל לקבל מחדש את התפקיד ממנו הורחק. אולם הדבר לא התרחש בשל סוגיה שהפכה למשבר פנימי – אי חזרתו של חבר הכנסת צבי סוכות למושבו בכנסת, בניגוד להסכמות קודמות.

גורמים בכירים בקואליציה החליטו לעכב במכוון את המינוי של פוגל כאמצעי לחץ וענישה על הפרת ההבנות. "המינוי הוקפא עד להסדרת סוגיית חברותו של סוכות בכנסת," מסר מקור המעורה בפרטים.

בתקופת הביניים, במאמץ לפתור את המשבר, הועלתה הצעה לפיה פוגל יקבל את תפקיד שר המודיעין, מהלך שהיה מאפשר את כניסתו של סוכות לכנסת. אולם פוגל דחה את ההצעה בנחרצות, בטענה שאין בכוונתו "להיות עציץ במשרד ולא להשפיע כלום". במקביל, גם בציונות הדתית לא הסכימו למהלך, בטענה שמדובר בחריגה ממפתח חלוקת התיקים.

הפתרון נמצא לבסוף כאשר חבר הכנסת אלמוג כהן הסכים להתמנות לתפקיד סגן שר, מהלך שאפשר את חזרתו של סוכות לכנסת. עם הסדרת עניין זה והשבת היציבות לקואליציה, ניתן האור הירוק גם לחזרתו של פוגל לראשות הוועדה לביטחון לאומי.

ועדה זו נחשבת לאחת מהמשמעותיות בכנסת, במיוחד בתקופה הנוכחית המאופיינת באתגרים ביטחוניים מורכבים. העברת שרביט הניהול מביסמוט לפוגל צפויה להתבצע בימים הקרובים, עם השלמת ההליכים הפורמליים הנדרשים ובסביבתו של פוגל מציינים כי הוא מתכוון לשוב לפעילות מלאה בוועדה ולקדם סדר יום ביטחוני התואם את עקרונות מפלגתו.

אירוע דרמטי התרחש אמש באיראן, כאשר פיצוץ עז במתחם נמל בנדר עבאס הוביל למותם של לפחות שמונה בני אדם ולפציעתם של יותר מ-550 נוספים. הנמל, המהווה עורק חיים לכלכלה האיראנית ומטפל בכ-90% מהיבוא למדינה, ספג נזק משמעותי.

הפיצוץ האדיר מעלה תהיות לגבי מקורו, כאשר מומחים מצביעים על קשר אפשרי לחומרים כימיים מסוכנים שיובאו מסין. במוקד החשד נמצא נתרן פרכלורט, חומר המשמש בתעשיית הטילים הבליסטיים, שהגיע לנמל בתקופה האחרונה.

עדי ראייה דיווחו על פטריית עשן שחור וכתום שהתרוממו לגובה רב מעל אזור האסון, כאשר הדי הפיצוץ נשמעו עד לאי קאשם, המרוחק כ-26 קילומטרים מהנמל. תמונות מהשטח חושפות הרס נרחב, כולל מבנה משרדי הנמל שקרסו חלקית וחלונות שהתנפצו במרחק של קילומטרים רבים מנקודת הפיצוץ. התיעוד מעלה השוואות מטרידות לאסון נמל ביירות שהתרחש באוגוסט 2020.

גורמים רשמיים באיראן טוענים כי מקור הפיצוץ הוא אחסון לקוי של חומרים כימיים במכולות, והדגישו כי האירוע לא פגע במתקני אנרגיה או במאגרי דלק. יחד עם זאת, בכירים איראנים אישרו שהיו התרעות מוקדמות בנוגע לסיכונים בטיחותיים הקשורים לאחסון החומרים הללו, אך לא פירטו מדוע לא ננקטו צעדים למניעת האסון.

תיעודים שהופצו ברשתות החברתיות מהדקות שקדמו לפיצוץ מתעדים להבות גדולות בסמוך לאזור פריקת מכולות, כאשר באזור נראו משאיות עמוסות בשקים שעשויים להכיל חומרים כימיים. בעקבות האירוע הושבתה כל הפעילות בנמל ובוצע פינוי דחוף של כלי רכב מהאזור המסוכן.

לפי דיווח שפורסם בעיתון פייננשל טיימס בחודש ינואר, שתי אוניות סיניות היו אמורות להגיע לנמל בנדר עבאס עם מטען של כאלף טון נתרן פרכלורט. על פי מומחים, כמות זו עשויה להספיק לייצור של כ-270 טילים בליסטיים. ההערכה היא שהיבוא נועד לסייע לאיראן להתמודד עם הנזק שנגרם בתקיפה ישראלית באוקטובר.

חוקר ומומחה מודיעין, עורך הבלוג "אינטלי טיימס", העלה השערות לגבי הקשר בין הפיצוץ לבין משלוחי הנתרן פרכלורט מסין. לדבריו, הממצאים מעלים ספקות חמורים לגבי השימוש שעושים משמרות המהפכה בנמל אזרחי למטרות צבאיות, ומדגישים את הסכנות הטמונות בהובלה ואחסון של חומרים מסוכנים באזורים מאוכלסים.

פחות מחודש לפני האסון, דווח כי האונייה "ג'יראן" עגנה בנמל בנדר עבאס, והיא זוהתה כספינה השנייה שנשאה כימיקלים הקשורים לדלק רקטי שיצאה מסין לאיראן. הגעתם ואחסונם של כ-2,000 טון נתרן פרכלורט בנמל מעלים שאלות קשות בנוגע לנסיבות שהובילו לפיצוץ העצום שהתרחש בשבת, ה-25 במאי.

בעוד שגורמים איראניים אישרו כי היו מעורבים חומרים כימיים באירוע, טרם פורסמו פרטים מדויקים לגבי זהות החומרים, ועדיין לא ברור האם החומרים שיובאו מסין לצורך ייצור דלק רקטי היו אכן המקור לפיצוץ הקטלני.

ברקע הביקורת ההולכת וגוברת על התנהלות צה"ל מאז תום הפסקת האש והדשדוש בצל חוסר ההחלטיות של הדרג המדיני והצבאי, בפיקוד הדרום טוענים כי הם משיכים לפעול בעוצמה ברצועת עזה נגד ארגוני הטרור.

על פי נתונים שנחשפים הערב, במהלך מבצע ׳עוז וחרב׳, הותקפו עד כה יותר מ-1,800 מטרות טרור ברחבי הרצועה וחוסלו מאות מחבלים, בהם עשרות מפקדים ופעילים בדרגי ביניים וכן פעילי ממשל, שחוסלו בעיקר בפתיחת המבצע.

בפיקוד הדרום מציינים כי צה״ל פועל כעת עם שלוש אוגדות מתמרנות: שתי אוגדות בדרום הרצועה ואחת נוספת בצפונה באמצעות שמונה צוותי קרב חטיבתיים.

בצפון הרצועה, אוגדה 252 ממשיכה בפעולתה. במהלך 48 השעות האחרונות, כלי טיס תקפו מחסן אמצעי לחימה של הג’יהאד האסלאמי בשכונת דארג’ תופאח. המחסן, שאיחסן עשרות אמצעי לחימה, הושמד. הכוחות ממשיכים לחסל מחבלים ולהשמיד תשתיות טרור.

בדרום הרצועה, אוגדה 36 פועלת במרחב רפיח ובציר ׳מורג׳. במהלך הלחימה, הכוחות איתרו ציוד ואמצעי לחימה ששימשו את ארגוני הטרור, חיסלו מחבלים והשמידו עשרות תשתיות טרור ותוואים תת-קרקעיים. הכוחות ממשיכים בפעילות במרחב וחישוף השטח.

אוגדת עזה (143) פועלת במרחבי “שאבורה” ו”תל סולטאן” שברפיח. עד כה, הכוחות השמידו עשרות תשתיות טרור, פירים ומצבורי אמל״ח, העמיקו את השליטה במרחב וחיסלו מספר מחבלים.

במקביל, חיל האוויר ממשיך לסייע באש לכוחות המתמרנים. במהלך 48 השעות האחרונות, תקף למעלה מ-120 מטרות טרור, בהן מבנים צבאיים, תשתיות טרור, בורות שיגור, מטרות תת-קרקעיות וחוליות מחבלים.

במרכז הרפואי מעיני הישועה מעדכנים כי מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו ממשיך להתחזק ולהתאושש מהניתוח ומקיים את סדר יומו בחדרו שבבית החולים.

במהלך השבת שהה מרן ראש הישיבה בבית הרפואה שם ערך את תפלות השבת במנין מצומצם וקיים את סדרי לימודיו כרגיל, לאחר שביום שישי עבר ניתוח בשל השבר שנוצר כתוצאה מהמעידה בביתו.

על פי המלצת הצוות הרפואי מרן שליט"א ישאר להשגחה במחלקה האורתופדית ובעז״ה מחר תתקיים התייעצות נוספת לגבי שחרורו של רה״י מבית החולים.

הציבור נקרא להמשיך ולהעתיר בתפילה להמשך התחזקותו השלמה של מרן רבי אפרים דוב בן דבורה לרפו"ש.

הותרו לפרסום שמותיהם של שני לוחמים, שנפלו במהלך סוף השבוע, סמ"ש נטע יצחק כהנא הי"ד, מסתערב במג״ב דרום, וסרן עידו וולוך הי"ד, בן 21, מירושלים, קצין שריון, מפקד מחלקה בגדוד 46, עוצבת ׳עקבות הברזל׳ (401).

האירוע הראשון התרחש ביום שישי בשעה 16:00 בשכונת תל סולטאן, סמוך לציר פילדלפי כאשר כוח מאוגדה 143 נתקל בחוליית מחבלים. ככל הנראה הכוח נכנס לזירת מטענים ובמקביל המחבלים ביצעו לעברם ירי מנשק קל. כתוצאה מההיתקלות נפצעו ארבעה לוחמים – אחד במצב קשה, אחד במצב בינוני ושניים במצב קל. כל הפצועים פונו לבית החולים איכילוב בתל אביב, וחיל האוויר תקף את האזור מיד לאחר האירוע.

האירוע השני התרחש בסג'עיה, כקילומטר וחצי מגדר ישראל, במהלך פעילות התקפית לטיהור המרחב. כוחות מחטיבה 16 ולוחמי יחידת המסתערבים של משמר הגבול (ימ"ס) סרקו והרסו תשתיות טרור באזור. הכוחות הציבו מארב למחבלים, ובשעה 16:40 אירעה היתקלות עם כוח מחבלים שנכנס לתוך המבנה. במהלך ההיתקלות נפל לוחם ימ"ס נטע יצחק כהנא הי"ד.

לאחר ההיתקלות של ימ"ס החל מבצע חילוץ מורכב שהתפתח לסדרה של חמישה אירועי חילופי אש עם מחבלים במשך כשעתיים. רבע שעה לאחר ההיתקלות הראשונה, בסביבות השעה 16:55, הגיע רכב האמר לחילוץ. מחבלים ירו טיל נ"ט לעבר הרכב, וכתוצאה מכך נפצע לוחם במצב בינוני.

באיזור השעה 17:39 נורה טיל נ"ט נוסף לעבר טנק של חטיבה 16. כתוצאה מהפגיעה, נהרג סרן עידו וולך הי"ד. לאחר מכן, המשיכו המחבלים לירות טילי נ"ט ולבצע ירי מנשק קל לעבר כוח החילוץ, וכתוצאה מכך נפצעו שני לוחמים נוספים במצב בינוני.

"בקיעים בקואליציה", דיווחה השבוע התקשורת הכללית בחדווה בלתי מוסתרת. "מחלוקת פנימית שמטלטלת את הממשלה", "גפני נגד סמוטריץ' ולהפך", קבעו הפרשנים בכותרות גדולות. היה זה לאחר האמירה שנויית המחלוקת של שר האוצר, לפיה "להחזיר את החטופים זה מאד חשוב, אבל זו לא המטרה הכי חשובה".

דבריו של סמוטריץ', עוררו תגובות רבות בעיקר של משפחות החטופים, שהביעו זעם וכאב לנוכח הדברים, מהם השתמע כי הצלת החטופים אינה הערך הראשון במעלה. "חלק מהאזרחים נחטפו מתוך בתיהם, חיילים אחרים נחטפו במהלך הלחימה. איך אפשר לטעון שזה לא הכי חשוב להחזיר אותם", אמרו ההורים בכאב.

חלקם אף ציינו כי הם אינם מדברים מתוך פוזיציה נגד נתניהו, כפי שמנסים אנשי המחאה להשתלט ולהפוך את כאבם האישי לפוליטי. "אנחנו רוצים לראות את יקירנו חזרה בבית ללא שום קשר לפוליטיקה כזו או אחרת, ולכן אנו סבורים שדבריו סמוטריץ הם בושה", אמרו.

מי שהסתייג מדבריו של שר האוצר היה יו"ר דגל התורה ויו"ר ועדת הכספים, ח"כ הרב משה גפני. "החזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר. כך הורו לנו גם גדולי ישראל וכך אנו מצהירים ופועלים לכל אורך הדרך". גם סגן השר הרב אורי מקלב, הביע ביקורת על דברי סמוטריץ, וציין כי אי אפשר לשים את החזרת החטופים במקום משני ולהתעלם מסבלם ומדאגתם של בני משפחותיהם. הדבר גורם לפירוד וקוטביות בעם ישראל".

התגובות הללו גרמו לסמוטריץ' ולחבריו לצאת באופן פופוליסטי נגד נציגי הציבור החרדי בכל הקשור לחוק הגיוס והמהומה רק גברה. כל זה שימח כאמור את התקשורת שהביטה בהנאה על "הסדקים שנפערו בקואליציה".

כך או כך, היו בתקשורת הכללית והדתית, שניסו לומר כי עמדתו הנחרצת של הרב גפני בעד החזרת החטופים, הינה ספין פוליטי, כדי למצוא חן בעיני הציבור והשמאל, על מנת להעביר את חוק הגיוס וכן את תקציבי החינוך. לצורך כך פנינו (שלשום בלילה) לח"כ הרב גפני לשמוע מכלי ראשון את חילופי הדברים שהיו השבוע בינו לבין שר האוצר.

מי מוביל את ההתנגדות וההסתה נגד החוק להסדרת מעמדם ולימודם של בני הישיבות?

"הקוראים כאן יודעים את עמדתי וזה לא חדש להם. החזרת החטופים קודמת לכל. זו ההוראה שקיבלנו מגדולי ישראל וזה מה שאנו אומרים בכל הזדמנות, ללא שום קשר לחוק גיוס או לתקציבים כאלו ואחרים", אומר הרב גפני. "זה ממש לא ספין ולא ניסיון למצוא חן בעיני אף אחד. זו עמדתנו העקרונית. מדובר בפיקוח נפש. יש 59 חטופים, מהם יותר מ-20 בחיים, אם לא נחזיר אותם הם ימותו. הם ייהרגו".

אבל לכל הסיפור הזה יש השלכה רוחבית: מה יותר חשוב – המשך המלחמה או החזרת החטופים. והרי יהדות התורה נמנעת מלהתערב בענייני חוץ וביטחון, אני שואל, ומזכיר שבזמנו יצאה דגל התורה נגד חברות בקבינט בדיוק מהסיבה הזו.

"כאן זה פיקוח נפש של ממש, ואין שום דבר אחר שדוחה אותו", מסביר הרב גפני. "אני אלך אתך עוד יותר: גם אם נקבל את חוק הגיוס ונקבל תקציבי עתק לישיבות, אני עדיין אמשיך לצעוק מעל כל במה שצריך להחזיר את החטופים כדבר ראשון לפני הכול. זה מה שהורו לנו וזו גם עמדתי האישית ואנו מבטאים זאת ללא מורא".

בישיבת הסיעה הבעתם ביקורת על מפלגת "הציונות הדתית" ועל עמדותיה שיובילו לפירוק הקואליציה ופירוק גוש הימין. האם הם אשמים יותר מאחרים באי קידום החוק שמסדיר את מעמדם של בני הישיבות? אני שואל.

"לצערי ממש כך" משיב הרב גפני. "הם הפכו להיות המסיתים הגדולים ביותר בנושא, אף שאנו תמכנו בכל מה שהם ביקשו להעביר בקואליציה, גם בנושא המלחמה וגם בעוד נושאים. אנחנו בולעים ותומכים, גם אם אנחנו לא מסכימים על הכול, כי אנחנו בשותפות קואליציוניות. היה מצופה מהם שהם יתנהגו בהתאם בנושאים שהם ציפור הנפש שלנו, ולא לנהוג בפופוליזם. כך לא מתנהגים שותפים".

אבל יש גם בליכוד קולות נגד, כמו משה סעדה, דן אילוז ואולי עוד כמה, אני מנסה לחדד. "השניים שציינת הם חובשי כיפות סרוגות והם ניזונים ממפלגת הציונות הדתית ודוחפים אלו את אלו במלחמה נגדנו", משיב הרב גפני.

השאלה שתישאר בסופו של דבר בחלל האוויר: מי פירק את גוש הימין והפיל את הממשלה

האם העמדות הללו של סמוטריץ' קשורות אולי למצבו בסקרים, בהם אינו עובר את אחוז החסימה? אני תוהה. אולי לכן הוא מקצין עמדות ומנסה להתחרות בבן גביר? "כנראה שכך המצב", משיב הרב גפני. "הוא אמר לנו בעבר שיש עליו ביקורת פנימית ויתכן שמכאן נובעות עמדותיו הנוכחיות. יש לנו גם לא מעט בעיות עם משרד האוצר. אבל גם בוחריו בסופו של דבר יראו מי פירק את גוש הימין, ומי יודע אם בכלל אפשר יהיה להקים בעתיד את הגוש הזה. לכל זה הם אחראים, ועל כך הרחבנו בישיבת הסיעה".

האם זו גם עמדת השותפים: אגו"י וש"ס? אני שואל. "בוודאי" משיב הרב גפני. "זו עמדת סיעת יהדות התורה על כל אגפיה, וזו גם עמדת ש"ס".

מה הולך להיות הלאה? אני מנסה לסכם. "הגענו לקו פרשת המים", משיב הרב גפני. "בהחלטת הסיעה השבוע נקבע כי בעקבות אי כיבוד ההסכמים הקואליציוניים, הרי שמעתה ואילך בכל הצבעה עם הקואליציה, ייוועצו עם גדולי ישראל כיצד להצביע. גם הדבר הזה תואם עם ש"ס. הרב אריה דרעי, יו"ר ש"ס חוזר על כך בכל הזדמנות, והוא אומר זאת מעל כל במה. יש בין כולנו שיתוף פעולה מלא בנושא הזה. אנחנו יחד גוש של 18 ח"כים.

יכולתם להפיל את הממשלה על התקציב, אני מזכיר. "ההוראה שקיבלנו הייתה שלא לנהוג כך", משיב הרב גפני. "אם היינו נשארים ללא תקציב זה היה פוגע בכולם, גם בנו".

ולסיום – האם לפני ישיבת הסיעה השבוע, קיבלת טלפון מראש הממשלה? הרב גפני מהסס רגע, אבל נכנע ומשיב: "אכן היה טלפון, אבל הייתי באמצע ישיבת ועדת הכספים ולא יכולתי לענות. היו שניסו לפרש את זה כאילו דחיתי אותו. זה לא כך. אני מכבד אותו".

עולם כמנהגו: התגובות לתצהיר ראש השב"כ – על פי מידת היריבות או התמיכה בנתניהו

ושוב כמו כל דבר שזז במדינת ישראל, גם התצהיר שהגיש השבוע ראש השב"כ רונן בר לבג"צ נגד הדחתו, נחלק לשניים: אנשי הרל"ב והמחאה משבט קפלן מול תומכי נתניהו ה'ביביסטים' וכל השאר.

מחד, טוענים הרל"ביסטים שהתצהיר "המטלטל והמאשים" משקף את "מותה של הדמוקרטיה". מנגד, מאמצים תומכי נתניהו את גרסתו של ראה"מ, שמדובר ב"תצהיר שקרי" מתחילה ועד סוף. הכול אפוא בעיני המתבונן בהתאם להשקפתו הראשונית ללא שום קשר לתוכן הדברים.

ובכל זאת אם מנסים לצלול לתוך ים הפרטים שמופיעים בתצהיר של רונן בר, מזהים כמה דברים שחשוב לנתחם. הראשון שבהם זו "הגרסה המתפתחת" ממכתב למכתב ומתגובה לתגובה. במכתב הראשון ששיגר נתניהו, כאשר החלו ההליכים להדחתו, לא הזכיר בר, ולו במילה אחת את טענתו העכשווית, לפיה נתניהו דרש ממנו, שבעת משבר חוקתי, יהיה עליו לציית לו, ולא לבג"צ. הדבר הזה גם לא הוזכר במכתב השני שצורף לתגובת היועמ"שית בנושא ההדחה. רק השבוע ב"תצהיר המטלטל" נזכר בר לספר על זה. מעניין מדוע רק עכשיו נזכר בכך.

וזה לא הכול. גם באירוע המסתמן כמרכזי: השעה בה העירו את נתניהו, נרשמו כמה גרסאות. בהקשר זה צריך להזכיר תחילה את מה שכתבנו כאן מיד לאחר הטבח: הנחת היסוד היא, שנתניהו לא נוטל סיכונים מאז "מהומות מנהרת הכותל", אירוע שהתמשך שלושה ימים (בין מוצאי יו"כ לסוכות בתשנ"ז), בו נהרגו 17 חיילים וכמאה פלשתינים. מאז אותו אירוע הפך נתניהו לחשדן (ויש שיגידו פחדן) בכל הקשור לאירועים ומהומות דמים דומים.

לפיכך ההנחה היא, שאם היה מקבל את ההתראה כמה שעות קודם, כאשר רונן בר, ידע שעומד להתרחש משהו חריג בעזה, הוא (נתניהו) היה דואג להעיר את כל הגזרה ולהעמיד את כולם על הרגליים. נתניהו לא היה עושה זאת כמעשה גבורה, אלא ההפך. דווקא מתוך חשש ורצון להימנע מכל סיכון.

זו אפוא הנקודה המרכזית מאז ליל הטבח: אם בשעה 11 בליל שמחת תורה זוהתה פעילות חריגה בעזה, מדוע לא נעשה כל מה שניתן כדי לבלום אותה. למה ומדוע לא העירו את נתניהו בזמן. לו הייתה קמה ועדת חקירה (אובייקטיבית), זו הייתה אחת השאלות המרכזיות שהיא הייתה עוסקת בהן.

נקודה נוספת שראויה לבירור קשורה למשפט בתצהיר של ראש השב"כ, לפיה "בליל השבעה באוקטובר, השב"כ הוא זה שהעיר את המערכת כולה". השאלה את מי בדיוק העיר: האם את ראש אמ"ן חליווה, שהיה בחופשה באילת? האם את ראש הממשלה? האם העיר את שר הביטחון גלנט? האם התריע והעיר את החיילים שנרצחו במיטותיהם? האם הזעיק את חיל האוויר? האם עורר את כיתות הכוננות? האם שיגר מסר לרבש"צים להתכונן לפשיטת החמאס? מי זו "המערכת כולה", שהעיר השב"כ, ואם אכן העיר, מעניין כיצד כולם המשיכו לישון.

השתלשלות הדברים בליל בטבח: מ"מדרג ההתרעה הנמוך" ועד שיחת הטלפון המאוחרת

בימים הראשונים לאחר הטבח נפוצו כזכור תיאוריות קונספירציות שונות, כאילו ראש השב"כ ידע על הפשיטה הצפויה של החמאס, אך העריך שהיא תהיה על ישוב או שניים, ולכן לא טרח במכוון להעיר את נתניהו, אם בגלל שלא סמך עליו, אם בגלל שביקש למדר אותו מהעניין, או אולי להכשילו. התיאוריות הללו לא מחזיקות מים, אך יש שמתעקשים לחזור עליהן בכל הזדמנות. פרשת ההדלפות (לקמן בהרחבה) נותנת להם סיבות טובות לחשוב כך.

התצהיר של ראש השב"כ נועד בין השאר להפריך את הדיבורים הללו, תוך הדגשה שלשב"כ לא הייתה ידיעה מקדימה על הטבח הצפוי. השתלשלות העניינים לפי בר, החלה ב-11 בלילה, ליל שמחה תורה, כאשר "זוהו חריגות בעזה". השלב הבא התרחש בשעה 03:03 כאשר השב"כ הפיץ התרעה לכלל הגופים המלמדת על הערכות חריגה ואפשרות לכוונות התקפיות של חמאס. בתצהיר נאמר כי "מדרג ההתרעה היה שגוי". במילים אחרות: ההתרעה לא הייתה במידת החומרה הראויה.

"אין כזה דבר 'מדרג התרעה נמוך'", טען השבוע רונן כהן, ראש חטיבה לשעבר באמ"ן. לדבריו, משמעותה היחידה של התרעה היא 'הוראה לביצוע' וזה לא היה. "אם הייתה יוצאת התרעה, היה אפשר למנוע את כל הטבח. ראש השב"כ אינו אומר אמת ודבריו סותרים את התחקיר הראשוני של השב"כ וגם את התחקיר של הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, שלא הייתה התרעה".

בהמשך התצהיר מספר בר כי שלח "צוות טקילה", כוח ייעודי משולב של אנשי מבצעים מהשב"כ ולוחמי ימ"מ, בשעה 01:30. דבריו סותרים את התחקיר הראשוני של השב"כ שם עלה שהצוות נשלח בשעה 04:30 בבוקר. לאיזו גרסה להאמין.

כמו כן מספר בר כי החליט להגיע למטה השב"כ ולבצע הערכת מצב בהסתכלות רב זירתית בשעה 04:30. וכאן שוב עולה שאלה: מדוע רק ב-4 וחצי, אם הסימנים החלו כבר ב-11 בלילה. בהמשך כותב בר שתמונת המודיעין שהכיר השב"כ הצביעה על מתקפה ופשיטה נקודתית של החמאס. גם המשפט הזה מעורר שאלה: מדוע לא הקפיץ מיד את כל הכוחות למנוע את אותה "פשיטה נקודתית".

בר ממשיך ומספר כי בשעה 05:15 לצד ההנחיות השונות, "הנחיתי לעדכן את מזכירו הצבאי של ראש הממשלה". אלא שעל פי הרישום ביומן לשכתו של ראש הממשלה, הגיעה שיחת הטלפון רק בשעה 06:13, 16 דקות לפני פתיחת המתקפה הרצחנית. מדוע רק אז הגיעה השיחה? מדוע היא הייתה למזכיר הצבאי הממשלה? מדוע בר לא התקשר בעצמו ישירות לראש הממשלה? ובכלל: במשך לילה שלם ישנם סימנים על פשיטה קרובה, ובר אפילו לא טורח לעדכן בכך את הדרג המדיני הקובע – ראש הממשלה, שר הביטחון, או שרים אחרים מהקבינט.

אם בליל הטבח היה אחד מעובדי השב"כ עושה את מעשה ארי רוזנפלד יתכן שהכול היה נמנע

אמירה בעייתית נוספת של בר בתצהיר: "איש לא העריך שתפרוץ מתקפה שכזו". מדובר באמירה שסותרת את אמירתו הקודמת, לפיה העביר התרעה לגורמים השונים. "לא הוסתר דבר, לא מהמערכת הביטחונית ולא מראש הממשלה", מסכם בר את דבריו בתצהיר. "המציאות והשתלשלות הדברים מוכיחות כי מדובר בתצהיר שקרי מתחילה ועד סוף", טוענים בלשכת נתניהו.

שורה תחתונה: לא פלא שיותר ויותר חיילים ואנשי מילואים התפכחו מאז השבעה באוקטובר, כשהם רואים מה ארע בליל הטבח – כיצד מנעו מראש הממשלה ומשר הביטחון את ההתרעות שהיו לאורך כל הלילה בידי ראש השב"כ. ארי רוזנפלד וכן בכיר השב"כ א' קמו ועשו מעשה. הם משלמים על כך מחיר ועומדים לדין. אולם אם באותו לילה היה אחד מעובדי השב"כ "מדליף" את המידע בשעה מוקדמת לראש הממשלה, הוא אמנם היה עומד לדין משמעתי, אך ייתכן שהכול היה נמנע.

כך או כך העניין כולו הפך לפוליטי. התצהיר מבהיר מעל כל ספק כי רונן בר שייך לצד המתנגד לראש הממשלה, עד שיש המכנים אותו: "ראש התנועה להפלת הממשלה". הדבר מתבטא בעדותו של בר, לפיה נתניהו הבהיר לו שבעת משבר חוקתי, עליו יהיה לציית לממשלה ולא לבג"צ.

הדברים היו צריכים להיות ברורים מאליהם, כיוון שבר מונה על ידי הממשלה ואליה הוא כפוף, כאשר היא יכולה גם לפטרו. אולם עוד קודם פרוץ המלחמה, צוטטו בכירי שב"כ לשעבר, כי יש לציית ולהישמע לבג"צ ולא לממשלה. בר לא היה שונה מהם וכנראה שכבר אז עוד לפני המלחמה, איבד נתניהו את האמון בו. ייתכן אפוא שבר גמל לנתניהו, כאשר החליט יחד עם הרצי הלוי, שלא להעיר אותו באותו לילה ולא לשתף אותו בהתייעצות הטלפונית לפני התקפת חמאס, כדי שלא לתת לו לגיטימציה.

בר קרא גם את המאמרים של פרשני השמאל (ב"הארץ"), שקראו לו שלא להתפטר מתפקידו, למרות שכשל, כדי למנוע מנתניהו למנות מועמד שנוח לו. "המשטרה כבר נפלה בידי בן גביר, אסור שהשב"כ גם ייפול", כתבו אותם פרשנים שגובו על ידי ביטחוניסטים ו'לשעברים' נוספים, מאנשי המחאה. בר נפל בשבי המילים הללו ונאחז בכיסא בכל כוחו. כאשר הבין בכל זאת שעליו ללכת, הוא התנה זאת בשני סעיפים: הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי הטבח ומינוי אחר מסגניו תחתיו, כאילו מדובר באחוזתו הפרטית.

"רונן בר נלחם את המלחמה של כולנו" כותבים הפרשנים ולוקחים מנדט על "כולנו". לא נותר אלא להיזכר בנאום הצרחות של לפיד: "אנחנו הרוב".

מאבק השב"כ: הצד השווה של רונן בר, נדב ארגמן, יורם כהן עמי איילון ורוני אלשיך

אז מה הלאה: במדינה מתוקנת ראש השב"כ שלקח אחריות על כישלונו, היה צריך לסיים זה מכבר את תפקידו, בדיוק כמו שעשו הנכשלים האחרים – הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד דרום. אם בר היה מאמץ את דרכם, הוא היה מייתר את הדיונים בבג"צ ובמשבר החוקתי שבפתח. נדמה שגם השופטים עצמם, היו מעוניינים שבר יציין את תאריך פרישתו ובכך יביא לסיום הדיון הזה, שמעורר מחדש את המחלוקת על הרפורמה המשפטית וכל השלכותיה – למי יש לציית בסופו של דבר – לממשלה או לבג"צ.

נתניהו, שאמור היה להגיש אתמול את תשובתו לבג"צ, בה יענה על הטענות שהפנה ראש השב"כ נגדו, ביקש דחייה ליום ראשון. הנימוק: גם התצהיר של ראש השב"כ הוגש בעיכוב. כמו כן עורך דינו של נתניהו, ציון אמיר, משתתף בימים אלה ב"מצעד החיים" בפולין ולכן הדחייה מתבקשת.

במסמך שיגיש נתניהו, הוא יטען כי בניגוד לדבריו של בר, כאילו הוא (נתניהו) ביקש פגישות בלתי מתועדות עמו, הרי שהאמת היא שבר ביקש את הפגישות הללו בארבע עיניים. בר טוען כי באותן פגישות הובהר לו שבמידה ויהיה משבר חוקתי, יהיה עליו לציית לממשלה ולא לבג"צ. נתניהו יטען מנגד, כי בר לא אמר "נתניהו הבהיר לי", אלא ציין בכלליות – "הובהר". יתכן שבאותן פגישות הפנה את בר אל חוק השב"כ שמכפיף אותו לממשלה.

כמו כן בניגוד לדבריו של בר, כאילו נתניהו ביקש ממנו להכין חוות דעת ביטחונית נגד המשך עדותו במשפט האלפים, הרי שהאמת היא שונה לחלוטין. נתניהו דרש כן להעיד במשפטו, אבל לאחר פגיעת הכטב"מ בחלון ביתו בקיסריה, ולאחר שפעילי שמאל ירו לעבר ביתו פצצות תאורה, הוא ביקש להגביר את האבטחה עליו במקומות פומביים ולמצוא מקומות חלופיים להגשת עדותו, ואף הציע שני מקומות כאלו.

כמו כן יטען נתניהו כי מעולם לא הנחה את בר לעקוב, להאזין או לנקוט פעולות לא חוקיות נגד מפגינים ספציפיים, כפי שטען בר. ראש הממשלה יציג את הפרוטוקולים והשיחות בנושא, המראים כי דרישותיו הכלליות היו לגיטימיות כחלק מעבודת השב"כ השגרתית של איתור ומיגור איומים של אישים וארגונים המאיימים עליו, בדיוק כמו שהשב"כ פעל בהתנתקות במעקב נגד פעילי ימין.

יש להניח שהסבב בין השניים לא נגמר. בר ימצא את עצמו בעתיד לבטח במחנה הפרשנים והביטחוניסטים התוקפים את נתניהו, בדיוק כמו קודמיו, נדב ארגמן, יורם כהן ועמי איילון. אם מצרפים אליהם גם את סגן ראש השב"כ (עוד לפני שמונה למפכ"ל), רוני אלשיך, הם יוכלו להקים יחד את מפלגת "מאבק השב"כ"

ניגוד עניינים: ראש השב"כ חקר את ההדלפה נגד עצמו והפעיל "אמצעים דרקוניים"

ימי חול המועד נחשבים בדרך כלל לימים שקטים מחדשות פוליטיות (וטוב שכך). המערכות הפוליטיות והמדיניות שובתות כמעט כליל מפעילות והפוליטיקאים מעדיפים לעשות את החג בקרב משפחותיהם, כך גם אנשי התקשורת. באופן זה אין מי שיזין את אלו נגד אלו ולכן החדשות הכלליות עוסקות בעיקר בעומסי תנועה, פקקים בכבישים ו"אין כניסה לנחלים, ואדיות ופארקים עקב עומס מבקרים".

בס"ד ובחסדי שמים מרובים לא היו בחוה"מ גם אירועים ביטחוניים משמעותיים, ולכן החדשות אמורות היו להיות "יבשות" וקרות. בפועל התרחשו שני דברים משמעותיים שהפרו את שלוות הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, בפרט שמדובר היה באירועים של הדלפות – לחם חוקם של העיתונאים.

שני האירועים (שסוקרו בעיתון סיכום החג בידיעות נפרדות ומורחבות) מדגישים את ההבדל בין הדלפה להדלפה, שבמרכזה אכיפה בררנית, המוכיחה עד כמה המושג "דמוקרטיה" הפך למילה גמישה ובלתי מחייבת, כאשר מדובר בצד מסוים של המפה הפוליטית. הכוונה כמובן לצד שמאשים קבוע את הממשלה והעומד בראשה ברמיסת הדמוקרטיה באמצעות מה שהם מכנים "המהפכה המשפטית". בפועל מתברר כי דווקא אותו צד, הוא זה שרומס ברגל גסה את הדמוקרטיה ואת חופש העיתונות, והכל ממניעים אישיים לחלוטין של ראש השב"כ והיועמ"שית.

שתי ההדלפות עוסקות בראש השב"כ עצמו. הראשונה היא בדיקת שערורייתית וחמורה של דרג מדיני בטענה של "השתלטות כהניזם על המשטרה". השנייה מראה כי תחקיר השב"כ על הטבח לא עמד במבחן המציאות, לאור המסמכים שהראו כי ראש השב"כ פעל בדיוק ההפך לפני הטבח ותמך ברעיון שהחמאס מורתע ויש לפטם אותו כלכלית.

עובד השב"כ א' (שכולם יודעים את שמו לאחר הפרסומים ברשתות החברתיות), שנחשף למסמכים הללו הבין, שראש השב"כ מבצע לשיטתו מעשים חמורים (אחד מהם בידיעת מערכת האכיפה והיועמ"שית), וזיהה את הצורך להעביר את המידע הזה לשר שקלי ולשני עיתונאים (עמית סגל ושירית אביטן). המטרה שלו הייתה ליידע את הציבור ולחשוף אותו למידע הזה.

חשוב לציין שלא היה כאן שום דבר שמהווה סיכון של מקורות מודיעיניים ביטחוניים, מלבד המידע שהביך את ראש השב"כ. הראייה: הצנזורה אישרה לשני העיתונאים, סגל ואביטן, לפרסם את הדברים הללו.

המפליא הוא שגם היועמ"שית וגם פרקליט המדינה, התקשו לזהות את ניגוד העניינים של ראש השב"כ, שחוקר את ההדלפה נגד עצמו ומפעיל לשם כך אמצעים דרקוניים ומניעת מפגש של עו"ד עם החשוד.

לא עבר יום והתברר שיש עוד הדלפה, הנחשבת לחמורה פי כמה משתי ההדלפות הנ"ל. ההבדל: איש לא חקר אותה באותה אגרסיביות ובאמצעים דרקוניים. הסיבה לכך בקטע הבא.

ההדלפה נגד בר נחקרת, בעוד ההדלפה על בלימת התקיפה באיראן עברה בשקט מוחלט

אחד הסודות השמורים ביותר במדינת ישראל נוגע לתקיפה האפשרית באיראן. כל ידיעה כזו עוברת צנזורה יסודית ורק לאחר שהיא מקבלת אישור, היא משוחררת לפרסום. לא פלא אפוא שההדלפה שפורסמה בהבלטה ב"ניו יורק טיימס" על "כוונה ישראלית לתקוף בחודש הבא את מתקני הגרעין של איראן", זכתה להרמת גבות של כל גורמי הביטחון.

היו שטענו כי מדובר בהדלפה החמורה ביותר בנוגע למבצע החשוב ביותר בתולדות המלחמה, אם לא החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל. ההדלפה כללה פרטים על אופי ההתקפה, שתבוצע באמצעות כוחות קומנדו קרקעיים, משולבים עם כוחות תקיפה ישראלים ואמריקאים מהאוויר ועוד פרטי פרטים על ההתקפה המתוכננת. במילים אחרות: ההדלפה בעצם מזהירה את האיראנים להיזהר מפשיטה ישראלית קרובה על אתרי הגרעין שלהם.

אופן ההדלפה בוצע בשיטה הקבועה במטרה לעקוף את הצנזורה: מדליפים למקורות זרים, במקרה זה, ל"ניו יורק טיימס", ומשם מצטטים בתקשורת הישראלית. על החתום עיתונאי ישראלי.

אך טבעי היה, שהעניין ייחקר עד תום כיוון שמדובר בהדלפה חמורה ביותר המהווה סיכון ביטחוני ברור. בפועל: אין חקירה ואין אכיפה. כלום. אף אחד לא נזרק לצינוק השב"כ (עם עכברושים) ואף אחד לא נחקר מי הדליף את הידיעה לעיתונאי רונן ברגמן.

כך היה גם בהדלפות על "שדה תימן" – סרטון מבושל, שגרם לנזקים תדמיתיים קשים ביותר למדינת ישראל, במיוחד לאחר שצפו בו מיליונים בעולם. כך היה גם בהדלפות מתוך צוות המו"מ של החטופים, וכך בהדלפות מתוך הקבינט (בתקופה בה היו חברים בו שרים אחרים וד"ל). אפילו "מבצע הביפרים" הודלף יום קודם, ורק בניסים החיזבאללה לא עלה על כך. נתניהו דרש אז לחקור את ההדלפות, אולם בקשתו לא אושרה ולא נעשה דבר, והכל בשם "חופש המידע", "דמוקרטיה", "חיסיון מקורות עיתונאים" וכו'.

האבסורד הוא שכל העת הזהירו בסביבת היועצת המשפטית לממשלה את העיתונאים, שהממשלה הנוכחית עלולה להגביל את חופש העיתונות, להרוס את הדמוקרטיה, לשנות את החוקים ובקיצור להפוך לדיקטטורה.

והנה דווקא היועמ"שית היא זו שאישרה לשב"כ ולמשטרה לחקור באזהרה עורך עיתון (צבי קליין), ולאחר מכן אף הכפישה אותו פומבית בהודעה לא הוגנת ומטעה, כאילו קיבל טובות הנאה מקטאר. ולא זו בלבד, אישרה היועמ"שית לראש השב"כ לחקור מי הדליף מידע (שעל פי שופט ביהמ"ש המחוזי – אין בו חשיפת מקורות מודיעיניים או מידע מאוד סודי), רק בגלל שהציג באור שלילי את התנהלות ראש השב"כ עצמו.

סיכום: אפשר לחקור הדלפות וזה אפילו נדרש. אולם החקירה צריכה להיות רוחבית ולא חקירה סלקטיבית, רק כאשר היא מביכה אישית את ראש השב"כ.

דו עט: המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

תצהיר מטלטל: ממש כצפוי, התייצבה כל התקשורת (כמעט) מאחורי התצהיר של ראש השב"כ, וציינה כי מדובר ב"מסמך מצמרר", "מטלטל", אני מאשים", "קץ הדמוקרטיה", "כפסע מהדיקטטורה" ועוד. לעומתם צוטטה לשכת נתניהו באופן מינורי עם התגובה שמדובר ב"תצהיר שקרי". הגדילה לעשות דינה זילבר, זו שפעלה בעת כהונתה בתפקיד המשנה ליועצת המשפטית לממשלה נגד האירועים הנפרדים במגזר החרדי, שתיארה את המסמך של בר כ"שיעור באהבת המולדת". כל אחד (ואחת) עם המולדת שלו.

מטרת העל: הוויכוח מה קודם למה: החזרת החטופים או המשך הלחימה טרם הוכרע. אם בעבר היה ברור שמדובר בשתי מטרות, שאפשר לעבוד עליהם בו זמנית, הרי שעכשיו גם בתוך הקואליציה יש דעות לכאן ולכאן. הוויכוח הפומבי השבוע בין השר סמוטריץ לח"כ הרב גפני, (ראו לעיל) חידד מאד את הנקודה של "מטרת העל".

סיוע הומניטרי: בתקופת ממשל ביידן נאלצה ישראל להעביר סיוע הומניטרי לאחר שהממשל כפה זאת עליה. הסיוע הפך לכלי שרת בידי החמאס שהשתלט עליו למטרותיו. לאחר החילופי ממשל בארה"ב ולאחר מינוי רמטכ"ל חדש בישראל, נראה היה שגם כאן יגיע שינוי והסיוע ייפסק. בישיבת הממשלה השבוע עלה הנושא לדיון, כאשר הרמטכ"ל זמיר התנגד להצעה שחיילים יחלקו את הסיוע לתושבי עזה. סמוטריץ' בתגובה: "אם אתה לא מסוגל נביא מישהו אחר שכן". הוויכוח התלהט והיו שאמרו כי מצבו הפוליטי של סמוטריץ' בסקרים עם פחות מאחוז החסימה, מצריך אותו לקבל סיוע (הומניטרי) ומכאן התקפותיו.

מתקפת כרישים: האסון הטראגי בחוף חדרה, העלה לדיון את מה שהישראלים מוכנים לעשות כדי לתפוס תמונה טובה, במקרה הזה לצד הכרישים. ההרוג, אמנם לא פעל ממניעים אלו, כפי שהעידו בני משפחתו, אולם בה בעת הופצו תיעודים רבים של ישראלים המצטלמים באופן מסוכן לצד כרישים, רק לצורך התמונה. סכנה נפשות.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'

אירוע היסטורי התרחש אמש בשכונת קראון הייטס בניו יורק, כאשר השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, הגיע לביקור ראשון מסוגו במרכז חב"ד העולמי – 770, בית מדרשו המרכזי של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.

הביקור נפתח בפגישה מיוחדת עם רבני השכונה ובראשם המרא דאתרא וחבר הבד"ץ, הגאון רבי יוסף ישעיה ברוין שליט"א. בפגישה השתתפו גם חברי ועד הקהל ועסקנים מרכזיים בשכונה. המשתתפים חיזקו את ידי השר על עמידתו הנחרצת בשלושת השלמויות – שלמות העם, שלמות התורה ושלמות הארץ – ערכים אותם הוא נושא בגאון לאורך כל שנות פעילותו הציבורית.

המפגש התקיים בביתו של העסקן ר' חנינא שפרלינג, שתרם רבות להצלחת הביקור ותיאומו.

"הרבי לא רוצה שנעמוד בצד ונחכה לנס," אמר השר בהתרגשות. "הרבי רוצה שנהפוך אנחנו עצמנו לנס – לאות ולמופת של מסירות, עשייה ואהבת ישראל. הוא דורש תעוזה, דורש לפעול, לזעוק: עד מתי?!"

בהמשך, נשא השר בן גביר נאום מרגש באולם המרכזי של 770 בפני קהל חסידי חב"ד, בו שיתף על הקשר האישי העמוק שלו עם הרבי ועל תחושת השליחות שמובילה אותו בפעילותו הציבורית.

"הפוליטיקה עבורנו אינה מטרה – היא שליחות," ציין. "שליחות של אמת, של אהבת ישראל, ושל שמירה אמיצה על ערכי הנצח של תורת ישראל."

השר הדגיש כי מפלגת עוצמה יהודית היא היחידה שפועלת ללא פשרות על פי דרכו של הרבי – בשלמות הארץ, בשלמות התורה ובשלמות העם. הוא הזכיר כי כאשר נשקלה אפשרות של הפסקת אש מול חמאס, עמדו הוא ומפלגתו בתוקף נגד המהלך, ואף התפטרו מהממשלה כאשר עמדותיהם לא התקבלו.

במהלך הביקור פגש השר גם את מתנדבי 'השמירה' – כיתת הכוננות של שכונת קראון הייטס. הוא שיבח את פעילותם לשמירה על ביטחון התושבים, הביע הערכה על מסירותם, והביע תקווה לחיזוק הקשרים ושיתופי הפעולה בעתיד.

הביקור צפוי להימשך גם במוצאי שבת, אז יגיע השר לקווינס לביקור בציונו הקדוש של הרבי, שם יתפלל להצלחת עם ישראל, לשלום חיילי צה"ל, ולביאת הגאולה השלמה – תיכף ומיד ממש.

ל"ג בעומר מתקרב, ובמשרד ירושלים ומסורת ישראל נערכים בקצב מוגבר לקראת הילולת רשב"י ויוצאים לדרך בקמפיין הסברה, תחת הסלוגן המנצח מתשפ"ג: "בתפילה, בשמחה ובבטחה".

במקביל לעבודות הנרחבות בשטח והשיפורים הרבים שבוצעו, יוצאים במשרד ירושלים ומסורת ישראל בקמפיין נרחב לציבור, בו בין היתר מציינים כי במסגרת עבודות השיפור שנעשו השנה, כולל הקמת תשתיות קבע ושיפור הבטיחות, חידשו והגדילו משמעותית את מתחם ההילולא המורחב, שם יתקיימו מרבית מעמדי ההדלקות, התזמורת והריקודים, לצד אוהלי הכנסות אורחים ומתחמים מיוחדים לילדי החלאק'ה.

כן הקימו אוהלי תפילה ושטיבלא'ך מרווחים וממוזגים הן ברחבי הר מירון והן במתחם ההילולא המורחב, והכל כדי שהתפילה והשמחה תהיה בצורה הטובה ביותר, בהשתתפות רבבות העולים מירונה.

אך מעל הכל מדגישים במשרד ירושלים ומסורת ישראל את הצורך בשמירה על הסעיף השלישי. בבטחה. השנה, חל ל"ג בעומר ביום שישי, כמו בשנת האסון. בשל השעות המצומצמות, מתבקש הציבור לנהוג בעריבות הדדית, ולהקפיד על שהייה של עד 5 שעות.

"ויפה שעה אחת קודם" – על מנת לאפשר למספר גדול יותר של מתפללים להשתתף בהילולת רשב"י, עדיף לשהות בהר גם פחות מחמשת השעות. נוהגים בערבות הדדית, ומאפשרים את קיום ההילולא בתפילה, בשמחה ובבטחה.

הצגת התחקיר המבצעי של הקרב בקיבוץ ניר יצחק הושלמה, וממצאיו הוצגו לתושבי הקיבוץ, משפחות החטופים והמשפחות השכולות. התחקיר סוכם על ידי מפקד פיקוד הדרום לשעבר, אלוף ירון פינקלמן.

צוות התחקור קבע כי צה"ל כשל במשימת ההגנה על הקיבוץ ותושביו. לחימתם בגבורה ובאומץ לב של לוחמי ומפקדי כיתת הכוננות, לצד תושבי הקיבוץ וצוות החירום היישובי, תוך חתירה למגע ופגיעה באויב, ראויה לכל הערכה. לחימה זו צמצמה את היקף הפגיעה בקיבוץ.

בהתקפה האכזרית על הקיבוץ נחטפו חמישה אזרחים, שלושה מהם שוחררו בהסכם הראשון בנובמבר 23' ושניים חולצו בחיים במבצע חילוץ.

לוחמי כיתת הכוננות שלחמו בקיבוץ פעלו תוך חירוף נפש. במהלך הלחימה נפלו בגבורה רבה שישה מחברי כיתת הכוננות, שניים מהם עדיין מוחזקים כחללים חטופים בעזה. כמו כן, נפצעו חברי כיתת כוננות ואזרחים.

מממצאי התחקיר עולה כי בהתקפה על הקיבוץ השתתפו כ-85 מחבלים בסך הכל, רובם חדרו לשטח הקיבוץ דרך השער הראשי בשלושה גלים, שבמהלכם ביצעו מעשי הרג, חטיפות וביזה.

התחקיר בוצע על ידי תת-אלוף איתמר בן חיים ואלוף-משנה איילון פרץ עם חברי צוות תחקור נוספים.

התחקיר ארך כעשרה חודשים וכלל שעות רבות של ראיונות ושיחות עם תושבי קיבוץ ניר יצחק, חברי כיתת הכוננות, כוחות ומפקדי צה"ל שלחמו במרחב. במסגרת התחקיר נאספו ונבחנו פריטי מידע, הודעות וחומרים גלויים וסמויים, על מנת לגבש ציר זמן באופן בהיר ומדויק ככל הניתן של השתלשלות האירועים בקיבוץ כפי שקרו. נוכח הנסיבות הקשות והמורכבות, ייתכן ונפלו בתחקיר אי דיוקים וכי פרטים נוספים יתגלו בעתיד.

התחקיר הינו תחקיר מבצעי אשר מתמקד בהשתלשלות האירועים בקיבוץ ניר יצחק והלחימה בסביבתו, שהיה מוקד אחד מתוך עשרות מוקדים במתקפת הפתע בשבעה באוקטובר. חדירתם של אלפי מחבלים בעשרות מוקדים במקביל, היא הגורם המרכזי שהקשה על הגעת כוחות הביטחון למוקדי הלחימה, ובהם קיבוץ ניר יצחק. סוגיה זו נמצאת במרכז התחקירים המטכ"ליים.

ערב מתקפת הפתע פעל בגזרה גדוד 934 של חטיבת הנח"ל, שהוגדר כגדוד 'כרם שלום'. אחת מפלוגות הגדוד הוגדרה כפלוגת עתודה והוצבה בשגרה במחנה 'אמיתי' והייתה תוספת לכוחות בשגרה. כוחותיו היו פרוסים בעמדות קדמיות עם פרוץ ההתקפה.

בשעה 06:29 ארגון הטרור חמאס פתח במכת אש מרצועת עזה לעבר יישובי הנגב המערבי, ובהם גם קיבוץ ניר יצחק והמוצבים הצבאיים במרחב. המחבלים חדרו לשטח מדינת ישראל על גבי כלי רכב ובאופן רגלי. תוך דקות ספורות, הגזרה ובה לוחמי הגדוד הגזרתי, היו תחת מתקפה מאורגנת בה הגדוד היה מצוי בנחיתות מספרית משמעותית.

שלב א' – לחימת כוחות צה"ל במרחב הקיבוץ (משעה 06:29 עד השעה 06:50)

בשעה 06:29, בעקבות התרעות "צבע אדום", חברי כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק היו במוכנות ללחימה בבתיהם. משעה 06:31 החלו דיווחים על פריצה ופשיטה של מאות מחבלים חמושים לעבר שטח מדינת ישראל ממספר רב של נקודות בכל מרחב יישובי עוטף עזה, ובהם מרחב ניר יצחק.

בשעה 06:41 מפקד פלוגת 'סופה' הורה לכוחותיו לצאת להגנת המרחב בין היישובים ולחבור לקיבוץ. בשלב זה, כל המפקדים היו בעמדות קדמיות במחנה ונלחמו, לרבות טנק שהתמקם בעמדה שולטת במרחב והחל לפגוע במחבלים. במהלך הלחימה, צוות הטנק פגע וחיסל יותר מ-100 מחבלים חמושים, וכן פגע בטנדרים ואופנועים, ובכך צמצם באופן משמעותי את היקף ההתקפה והפשיטה של המחבלים מנקודה זו. הקרב נמשך עד שאזלה לצוות הטנק התחמושת והוא נפגע.

שלב ב' – לחימת כיתת הכוננות בקיבוץ (משעה 06:52 עד השעה 10:00)

בשעה 06:50 לערך, כיתת הכוננות של הקיבוץ החלה להתמקם בעמדות הגנה בנקודות היקפיות בתוך הקיבוץ.

בשלב זה, מחנה 'סופה' בו שהו הכוחות הגזרתיים היה תחת מתקפת מחבלים וכמחצית מחייליו נותרו נצורים בחדר האוכל במחנה. בשעה 07:10 כיתת הכוננות והרבש"ץ היו ממוקמים בעמדות ההגנה ובנקודות היקפיות בתוך הקיבוץ, על פי תרגולת שנקבעה מראש.

בשעה 07:33 לערך, חדרו לקיבוץ 7 מחבלים חמושים בטילי כתף, רימונים ונשקים, רכובים על אופנועים וטנדרים. בשלב זה נהרג חבר בכיתת הכוננות מירי המחבלים, בעת שנלחם מולם כדי לבלום את כניסתם לקיבוץ. המחבלים הציתו אש בסמוך למפעל הממוקם בכניסה לקיבוץ.

בשעה 07:45 לערך, המחבלים עזבו את הקיבוץ. מהשעה 07:45 ועד השעה 09:06 לא היו מחבלים בשטח הקיבוץ. בזמן הזה, ערכו חברי כיתת הכוננות סיורים, ושיפרו את היערכותם באזור השער הראשי ובעמדות בקיבוץ.

בשעה 09:06 לערך, כ-25 מחבלים חמושים, רכובים על אופנועים וטנדרים, הגיעו לשער הראשי של הקיבוץ. שני חברי כיתת הכוננות, אשר הגיעו לשער בעקבות היעדר מענה מחברם שנפל קודם לכן, נלחמו בגבורה מול המחבלים במשך יותר מ-20 דקות, תוך שהמחבלים ירו וזרקו לעברם רימוני רסס. במהלך הקרב, שני חברי כיתת הכוננות נפגעו, אך הם המשיכו להילחם באופן עיקש למרות פציעותיהם ומאוחר יותר נפלו בקרב על שער הקיבוץ.

יתר חברי כיתת הכוננות, שניים מתושבי הקיבוץ והרבש"ץ, ניהלו קרב ממושך מול המחבלים לבלימת כניסתם לקיבוץ, לבקשת לוחמי כיתת הכוננות שנלחמו בשער. המחבלים הקיפו אותם ממספר כיוונים. הרבש"ץ ושני חברי כיתת הכוננות נפלו בקרב זה.

לאחר נפילתם של מפקדי כיתת הכוננות, שאר חברי כיתת הכוננות נסוגו לשכונת המגורים במטרה להגן על התושבים מפני התקפת המחבלים, תוך ניסיון להזעיק תגבורת צבאית.

בין השעות 09:56-10:05, לא נצפו מחבלים בתוך הקיבוץ.

שלב ג' – פריצת המחבלים לבתים בקיבוץ (משעה 10:05 עד השעה 13:28)

מהשעה 10:05 ועד השעה 13:28, חדרו עשרות מחבלים לקיבוץ דרך השער הראשי וביצעו הרג, חטיפה, ביזה ופשעים אכזריים נוספים. לאורך היום, המחבלים נכנסו לעשרות בתים בקיבוץ וחטפו אזרחים ושלושה חללים מכיתת הכוננות שנפלו בקרב. בשעה 11:04 פרצו המחבלים לאחד מבתי הקיבוץ וחטפו חמישה בני משפחה. עד השעה 13:28 עזבו כלל המחבלים את הקיבוץ.

שלב ד' – הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ (משעה 13:30 עד השעה 20:00)

אף שנשלחו כוחות תגבורת למרחב הקיבוץ, לא הגיע אף כוח עד השעה 13:30 לאחר נסיגת המחבלים. הקרב הקשה במחנה 'סופה' וקרבות נוספים בגזרה מנעו את הגעת כוחות ההגנה הגזרתיים, ובעקבות נפילתו של הרבש"ץ והפגיעה במערך הפיקוד ושליטה הגזרתי מצבו של הקיבוץ לא היה ברור בזמן אמת, אף שהתקבלו ידיעות שונות על כך שהותקף.

מהשעה 13:30 החלו להגיע כוחות תגבור מבית הספר ללוט"ר ולאחר מכן הגיעו גם צוות ערבה מיחידת לוט"ר אילת וכוח של יחידת דובדבן. הכוחות חברו לחברי כיתת הכוננות והחלו יחד בסריקות לאיתור מחבלים. הכוחות לא נתקלו במחבלים במהלך הסריקות. באותו הזמן פעל כוח שריון מחוץ לקיבוץ וחיסל מחבלים, שהסתתרו בשדות הסמוכים אליו.

לאחר סריקות צה"ל בקיבוץ, בשעה 20:00 פונו כלל התושבים מבתיהם למבני ציבור במרכז הקיבוץ.

מעיקרי מסקנות תחקיר הקרב בקיבוץ ניר יצחק עולה כי צה"ל נכשל בהגנה על קיבוץ ניר יצחק ותושביו. צה"ל לא נערך למתאר חדירה נרחב כפי שקרה בשבעה באוקטובר, הכולל ריבוי מרחבי חדירה על ידי אלפי מחבלים, התוקפים בעשרות מוקדים במקביל. ריבוי אירועי הלחימה, לצד נחיתות מספרית של כוחות צה"ל, הקשתה על הגעת הכוחות להגן על הקיבוץ.

בנוגע להגעת הכוחות לקיבוץ – שרשרת הפיקוד והשליטה נפגעה מרמת הפלוגה ועד החטיבה עם תחילת המתקפה. בנוסף, היתקלות בעשרות מחבלים וניהול לחימה עיקשת וממושכת בצירי ההגעה ובצמתים המובילים, עיכבו את הגעת הכוחות לקיבוץ. מרבית הכוחות הגיעו מכיוון צפון וכוחות התגבור של אוגדה 80 הגיעו מכיוון דרום לצפון, כאשר קיבוץ ניר יצחק היה הצפוני ביותר בציר התקדמות כוחות אוגדה 80.

עוד נכתב כי הגעת כוחות צה״ל לקיבוץ בפועל הייתה מאוחרת. מעט לאחר תחילת המתקפה שלחה אוגדה 80 כוחות לגזרת החטיבה הדרומית הסמוכה. לאור היקף התקפות המחבלים וריבוי מוקדי הלחימה, לצד היעדר קבלת תמונת מצב עדכנית על המתרחש, כוחות תגבור של האוגדה הגיעו בדרכים חלופיות למרחב, תוך היתקלות במחבלים רבים בדרכם, ועל כן הגעתם התעכבה.

צוות התחקור קבע כי החלטת מפקד פלוגת 'סופה', ששימש כמפקד הגזרה, לשלוח את הטנק למרחב הגדר בתחילת ההתקפה, צמצמה משמעותית את מספר המחבלים שהגיעו לקיבוץ ניר יצחק. כמו כן, לחימתם של צוות הטנק הפחיתה משמעותית את עוצמת והיקף התקפת האויב.

בנוסף נכתב בתחקיר כי עד השעה 13:30, הלחימה בתוך הקיבוץ נוהלה על ידי כיתת הכוננות והתושבים. צה"ל הכשיר ואימן את כיתת הכוננות לתרחיש ייחוס של אירוע חדירה עם מספר מוקדים מצומצם ולכן כשירותה של כיתת הכוננות לא תאמה את גודל המתקפה. יחד עם זאת, חתירתם ללחימה באומץ לב, לצד פעולות צוות החירום בקיבוץ, ראויה לציון לשבח והיא ששיבשה את כוונת המחבלים לפגוע ולחטוף חברי קיבוץ נוספים.

צה"ל התקשה לייצר תמונת מצב ברורה ובהירה של המתרחש בקיבוץ בשל היעדר דיווחים שוטפים מכוחות ההגנה של הקיבוץ. אנשי צוות החירום היישובי ניסו ככל יכולתם ליצור קשר עם גורמי הצבא, אך ללא הצלחה בעקבות חוסר מענה מהצבא. עם זאת, תקיפות חיל האוויר פגעו בעשרות מחבלים סביב הקיבוץ ודרכי הגישה אליו, ובכך הפחיתו את היקף הפגיעה בקיבוץ ניר יצחק.

רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל כיהן כרב ואב בית דין בלונדון.

מתוקף תפקידו תיקן תקנות חשובות בענייני שמירת התורה, הקפיד מאד על ענייני כשרות, לא נשא פנים לאיש, ולא ויתר אף על קוצו של יו"ד.

מובן, כי הדבר היה לצנינים בעיני בעלי ענין. לא מצא חן בעיניהם שהרב החדש מצר את צעדיהם, ומוסיף להם חומרות הלכתיות שמעולם לא היו נהוגות במקום, וגורמות להם להרוויח פחות ולהשקיע יותר, מה עשו? הלכו והגישו נגדו קובלנה בבית המשפט.

תלונתם היתה, שרב זה מחמיר על כל צעד ושעל, אינו מתחשב ואינו מתגמש. הביא איתו דעות חשוכות ונאחז בהן, אינו מתקדם ואינו צועד עם הזמן. הוראותיו נוגדות את הדמוקרטיה ואת הליברליות של הממלכה.

מקורבי הרב, שהכירו את עמדותיו התקיפות ואת סגנונו החד, חששו מכך שהוא עצמו יופיע בבית המשפט ויאמר את דברו. השופטים היושבים על כס המשפט בלונדון הינם אנשי רוח מנומסים, משכילים ונאורים, הם רגילים לדיבורים אדיבים ושקטים, ולא יאהבו נאומים חוצבי להבות אש.

המקורבים ניסו לומר לרב, שעדיף שהם ידברו בשמו. הן הם מורגלים בסגנון הדיבור המקובל בממלכה הבריטית, ויוכלו לייצג אותו בכבוד. אולם הרב סרב בתקף. ובקש ליצג את עמדתו בעצמו.

ביום המשפט הגיע הרב לבית המשפט. התובעים אמרו את דבריהם כמנהג המקום, בשפת חלקלקות, מתוך נימוס ודרך ארץ, שמע השופט את טענותיהם, ופנה אל הרב בבקשה שיגיב על הדברים. פתח הרב אברמסקי ואמר: "חיים אנו במדינה דמוקרטית, וגאוותה של הממלכה הבריטית היא שהדמוקרטיה היא נר לרגליה, ובכן – אין דבר דמוקרטי יותר מאמירת האמת כפי שהיא… תפקידי כרב במדינה דמוקרטית, הוא לומר לצאן מרעיתי את האמת לאמיתה, ללא כחל ושרק.

"בכל עניני ההלכה רק רב יהודי יכול להכריע. הוא בקי בכל ענין יותר מכל אחד אחר, רק מה שכשר על פי התורה הוא כשר, ומה שאינו כשר – איש אינו יכול להכשיר. לומר על דבר שאינו כשר שהוא כשר זהו מעשה אנטי-דמוקרטי בעליל. דבר שלא יעלה על הדעת במדינה נאורה, שבה זכותו של כל אדם לדעת את האמת.

"אני חייב להדגיש באופן חד משמעי, לצאן מרעיתי שיש להתרחק כמטחווי קשת ממאכלות אסורים, משום שהם טמאים ומשוקצים" הוסיף הרב ודיבר בפאתוס, בנותנו לאמת לדבר ולנהום מתוך גרונו.

כשמדברים מתוך הלב הדברים גם נכנסים ללב ובסיכום הדיון כתב השופט: "מי יכול לשמוע את הנמר הזה ולא לקבל את עמדתו?!".

לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל: [ויקרא פרק י"א מ"ז]

ידועים דברי חז"ל [פסחים ג ע"א] על הפסוק "מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה [בראשית ז, ה]": לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות, ולא הוציא דבר מגנוה מפיו.

הקשה המגיד מדובנא זצ"ל: אם התורה כה מקפידה שלא להוציא דבר מגונה, כמו המלה 'טמא', כיצד יתכן הדבר שבפרשת שמיני אנו מוצאים עשרות פעמים את המילה הזו? שוב ושוב חוזרת התורה "טמא הוא לכם", ואפילו כותבת "שקץ הוא לכם".

המגיד מתרץ שאלה זו כדרכו, על פי משל: על דלת בית אחד התדפקה אשה זרה, ושאלה: "היכן גרה פלונית"? אמרה לה המשרתת: "פלונית"?! אותה דברנית?! אותה סכסכנית?! זו שכל השכונה שונאת ומדברת בגנותה?! היא מתגוררת שם, בקצה הרחוב"…

שמעה בעלת הבית את תשובתה, והוכיחה אותה: "מדוע את מדברת בגנותה? לא נאה ולא יאה לעשות כן". לא חלפו ימים רבים, והנה דפקה שדכנית על דלת הבית, והציעה את בתה של אותה פלונית, לבנה המוצלח והמוכשר של בעלת הבית, קצפה עליה בעלת הבית: "וכי אינך מתביישת? לבני המושלם, הלמדן והעילוי, את מציעה את בתה של אותה דברנית, סכסכנית, זו שכולם מתעבים?!" ולא נתקררה דעתה עד שגירשה אותה וטרקה אחריה את הדלת.

משנרגעה מעט, פנתה אליה המשרתת בתמיהה: "גברתי היקרה, מדוע כאשר אני אמרתי על אותה אשה דברי גנות, הוכחת אותי ובצדק – ואילו את עצמך אמרת את אותם דברים, ואף הוספת עליהם כהנה וכהנה?"

אמרה לה בעלת הבית: "הכיצד לא תביני? אותך שאלו לכתובתה של אותה אשה ותו לא. לא הציעו לך להשתדך עמה, ולא לעשות עמה שותפות. מה לך ולה? מדוע לדבר בגנותה ללא כל סיבה? אך כאשר באה השדכנית ורצתה ליצר בינינו קשר של קיימא ולשדך את בני לבתה, חייבת הייתי לומר במלים הבוטות ביותר שהיה לא תהיה. אין על מה לדבר, אי אפשר לחבר את הטמא לטהור.

התפוח אינו נופל רחוק מהעץ. מי שגדלה בבית כזה, ודאי ספגה גם היא מהתכונות השליליות של האם, ולכן אינה ראויה להדבק בבני, בן הישיבה, התלמיד חכם, המתמיד ובעל המידות הטובות. כדי שאף אחד לא יעלה על דעתו להציע שוב רעיון עוועווים כזה, אמרתי את המלים הבוטות והקשות ביותר אודות אותה אשה".

אומר המגיד מדובנא: כאשר ציווה הקב"ה לנח להכניס לתיבה בעלי חיים, אמר לו להכניס משני סוגים, שתי קטגוריות: טהורים ושאינם טהורים. המטרה בזה היתה לקיום העולם, ומשום כך אין כל צורך לדבר בגנותם של בעלי החיים שאינם טהורים. בפרשת שמיני, לעומת זאת, עוסקת התורה באזהרה להתרחק מבעלי החיים הטמאים, ובאיסור החמור שעליו עובר מי שאוכל אותם.

כאן מדגישה התורה באופן ברור "טמא הוא לכם", "שקץ הוא לכם" על מנת להדגיש באופן חד משמעי, שיש להתרחק כמטחווי קשת ממאכלות אסורים, משום שהם טמאים ומשוקצים.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל.

הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל, רס״ר (מיל׳) אסף כפרי הי"ד, בן 26, מבית חשמונאי, נהג טנק בגדוד 79, חטיבת ׳המחץ׳ (14), שנפל אתמול בצפון רצועת עזה.

התקרית שעליה דיווח דובר צה"ל כבר אמש, אירעה מוקדם יותר במהלך היום כחצי ק"מ מהגבול עם ישראל. הלוחמים, שרובם לוחמי שריון במילואים, נסעו בטנק באזור הציר המנהלתי, באזור החיץ בצפון רצועת עזה, סמוך לבית חאנון. בשלב מסוים, הלוחמים יצאו מהטנק – לטובת משימה מבצעית, וכך היו חשופים.

⁠כשנחשפו, מחבלים ירו לעברם טיל נ״ט – שלא פגע, ובמקביל ביצעו ירי צליפה – שהרג את אחד הלוחמים ופצע שלושה נוספים. שניים מהפצועים באורח קשה, והשלישי באורח בינוני. כולם פונו לבית החולים ובני משפחותיהם עודכנו.

⁠מפרטים של תחקיר צה"ל עולה כי הציר המנהלתי שבו קרה האירוע הוא אותו הציר בדיוק שבו קרה גם האירוע בשבת שעברה, שבו נפל גשש צה״ל ר׳אלב נסאסרה ז״ל. האירוע קרה מאות מטרים ספורים מזירת התקרית ביום שבת, בצמוד למוצב אחר שצה״ל מחזיק באזור החיץ, מאות מטרים ספורים מגבול הרצועה ובתוך מרחב שנשלט בידי כוחות צה״ל כבר חודשים ארוכים.

⁠בצה״ל בודקים האם חוליית המחבלים שעומדת מאחורי המארב לכוחות הצבא בשבת והרגה את הגשש – היא אותה חולייה שביצעה גם את האירוע אתמול. אחרי האירוע בשבת, צה״ל לא הצליח לחסל את החוליה – ולכן ייתכן שהיא חזרה היום לאותו אזור כדי לבצע פעולה דומה.