ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם אחר הצהריים (שישי) הודעה באנגלית, בה התייחס למבוי הסתום במשא ומתן לשחרור החטופים.
נתניהו ציטט את דברי השליח המיוחד למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, שאמר אמש כי חמאס אינו מעוניין בהסכם הפסקת אש, וקבע: "חמאס הוא המכשול לעסקה לשחרור חטופים."
לדברי ראש הממשלה, "יחד עם בני בריתנו בארצות הברית, אנחנו שוקלים כעת דרכים אלטרנטיביות להשיב את החטופים הביתה, לסיים את שלטון הטרור של חמאס ולהביא שלום בטוח ובר קיימא לישראל ולאזור."
וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. (במדבר לב, כב)
והנה מצינו במשנה בשקלים (פ"ג, מ"ב), שהיו מפרישים את השקלים מן הלשכה שהיו השקלים מונחים שם, ונוטלין מהן בשלש קופות, וכל קופה מהן של שלש סאין, וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל, ורבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א, משום שנאמר 'יפת אלוקים ליפת' שלשונו יפה, ואין התורם נכנס לתרום, לא בפרגוד חפות [שהוא כפל שיש בשולי בגדו], ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע [שלא יאמרו שנתן לתוכן מעות], שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל', ואומר (משלי ג) 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם'.
כל מקום משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור
והנה מצינו בשבת (קמו, ב) במשנה, מי שנפלו בגדיו למים בדרך, מהלך בהן ואינו חושש, וכשמגיע לחצר החיצונה שסמוכה למבוא העיר שהיא בתוך העיר יכול לשוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם, שמא יחשדוהו שכבסן בשבת, ובגמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ומה שמצינו במשנה ששוטחן בחמה הוא תלוי במחלוקת ור"א ור"ש אוסרים, וכן מצינו שם בגמ' (סד, ב), וכתב שם רש"י שלא יצא בשריון וקסדא ומגפיים, או שלא יקשור גמלים זה בזה שנראה שהולך בשבת, וכן לא בפעמון שעל בהמה ואפי' שאינו מוליד קול, ומבואר שחלקו האם מה שאסרו חכמים משום מראית העין מותר בחדרי חדרים כשלא רואים.
ובתוספות שם הביאו, שיש מפרשים שאין הלכה כרב, שהרי מצינו בגמ' בחולין (מא, א) שאין שוחטים לתוך גומא שלא יראה כצדוקים לעבודת כוכבים ובחצר מותר, אמנם כתבו שאין ראיה משם שיש לחלק בין מקום שבתוך חצרו נראה שמנקר את חצרו ואין חושדים בו למקום שאם יראו אותו בחצרו יחשדו בו כמו בשוק שאסור.
ובתוספות בחולין הביא שבירושלמי מצינו שיש ראיה במשנה דלא כשיטת רב, ונראה שהבבלי אין סובר כן שלא הקשה מהמשנה שם, וכן מה שהקשו בגמ' בעבודה זרה (יב, א) לגבי מי שנתפזרו לו מעותיו לפני עבודת כוכבים וכן מי שישב לו קוץ ברגלו לפני העבודה זרה שאם אינו נראה מותר, ומיישבים שאינו נראה כמשתחווה לעבודה זרה, ובירושלמי הוכיחו מזה שאין הלכה כרב, ובתוס' בעבודה זרה (יב, א) הביא, שרבינו נסים גאון נקט שאין הלכה כרב, ור"י סבר שהלכה כרב, וכן הביא ברא"ש בשבת (פכ"ב סי' ט), וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח שא, מה) לגבי מי שנפלו בגדיו במים שאסור גם בחדרי חדרים, וכתב במשנה ברורה (ס"ק קסה), שדוקא מדאורייתא אסור בחדרי חדרים אבל בתקנות חכמים לא אסרו בחדרי חדרים, ובביאור הלכה כתב, שבאיסור דרבנן יש לסמוך על סברא זו וכן בדברי רבינו ניסים גאון מותר גם מדאורייתא.
מראית העין בכלאים
ובשולחן ערוך (יו"ד רחצ, א – ב) כתב, שאין אסור משום כלאים, אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן, אבל צמר של שאר מינים, מותרים בפשתן, וכן קנבוס וכו', וחכמים אסרו מפני מראית העין משי עם צמר, לפי שדומה לפשתים, וכיום שמשי מצוי והכל מכירים בו, אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן, וכתב הרמ"א, שאסור לתפור בגד קנבוס מתחת בגד צמר במקום שלא מצוי קנבוס, משום מראית העין, ובמקום שמצוי מותר, ובש"ך (סק"ב) כתב, שבמדינותינו נוהגים היתר בבגד קנבוס כי הוא מצוי לרוב, וכתב הב"ח שכיון שמצוי נוהגין היתר אף על פי שלא נמצא מי שמכירו להבין שהוא בגד קנבוס.
ובחידושי רבי עקיבא איגר כתב, שהב"ח הסתפק בדין זה כיון שאין הכל מכירין בו שמשמע שצריך שהכל ידעו שהוא קנבוס, אמנם כתב שבמקום שתופר בענין שאינו נראה וכשאין חש מדאורייתא יש להקל בדרבנן בחדרי חדרים, והוסיף רעק"א שיש לדון להקל גם בדאורייתא אם התפר מתחת הבגדים וכדברי התוספת בשבת (סב, א) שכשהוא בהצנע גם בשוק מותר כיון שאם ידעו שהוא קנבוס, אין בזה איסור כלל.
אם באיסור דרבנן אסרו בחדרי חדרים
והנה מצינו בגמ' בכתובות (ס, א), נחום איש גליא אומר, צינור שמקלח מים מהגג שעלו בו קשקשין, וסותמים את קלוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים לגג ודולפים לבית, ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש, ומבואר שהוא מתקן כלאחר יד הוא, כיון שעושה כן ע"י שינוי, ובמקום הפסד לא גזרו רבנן, ואמר רב יוסף, הלכה כנחום איש גליא, ובתוספות הקשו, לשיטת רב שמפני מראית אסור גם בחדרי חדרים, היינו דווקא באיסור מלאכה מדאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת, אבל במקום שיראו רק מלאכה כלאחר יד שהיא מדרבנן לא גזרו חכמים לאסור בחדרי חדרים.
והנה המגן אברהם (או"ח שא, סקנ"ו) הקשה, לדברי התוס' שלא אסר רב בחדרי חדרים באיסור דרבנן, והרי מצינו שאסר בפעמון של הבהמה שנראה כיוצא לשוק והרי זה איסור מדרבנן ומה הקושיא לרב, וכתב הצל"ח (ביצה ט, א) לתרץ קושייתו, שתוס' כתבו שלהלכה אין איסור מדרבנן אבל רב סבר שיש איסור גם מדרבנן, אמנם בגמ' בחולין (מא, א) מבואר שרב סבר שאין איסור מדרבנן.
ובמנחת אליהו (ח"ב סי' יא) כתב לבאר שחלקו הבבלי והירושלמי, שמה שאמר רב שכל מקום שאסרו משום מראית העין אסור גם בחדרי חדרים, שאינו אותו איסור בחדרי חדרים כמו בחוץ, אלא שיש איסור של מראית העין בחוץ, ורב הוסיף שחכמים אסרו גם בחדרי חדרים ואינו אותו איסור אלא גם במקום שאין מראית העין.
העברת סולם לשמחת יום טוב
ובגמ' בביצה (ט, א) במשנה, בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ובית הלל מתירין, וכתב הר"ן (ד, ב מדפי הרי"ף) שהוא סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך והטעם של ב"ש מפורש בגמ' שהרואה אומר שהוא צריך להטיח את גגו ועושה מלאכה ביום טוב וב"ה מתירין משום שמוכח שהסולם של השובך, ומבואר בגמ' שחלקו ב"ש וב"ה בדברי רב שכשאסרו משום מראית העין אסרו בחדרי חדרים, וברשות הרבים ודאי אסור, והרי"ף שפסק כדברי רב והרי הלכה כב"ה הרי סברו שגם ברשות הרבים מותר, ורבינו ניסים גאון כתב, שאין הלכה כדברי רב, ולכך סבר שברשות הרבים אסור ומ"מ התירו ב"ה ברשות היחיד.
והנה ברמב"ם (פ"ה הל' יום טוב ה"ד) כתב שאין מוליכים את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו, אבל ברשות היחיד מוליכו, ואף על פי שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יום טוב, ובראב"ד השיג עליו שהרי לא מצאנו דין זה בגמ' רק שתלו במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן ביאר הרמב"ם בפי' המשנה (ביצה ט, א) ומבואר שהאיסור שבחדרי חדרים אסור התירו מפני שמחת יו"ט, ולא את האיסור של מראית העין ברשות הרבים, וכ"ז בדברי הבבלי, אבל לפי הירושלמי יש את אותו איסור גם בחדרי חדרים, כיון שאסרו משום מראית העין, וכן כתב לבאר את שאר קושיות הירושלמי, ולכך כתבו תוס' לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן לפי שלא אסרו חכמים בחדרי חדרים באיסור מדרבנן.
דם דגים
הנה מצינו בגמ' בכריתות (כא, ב), אמר רב, דם דגים שכינסו אסור, והקשו בגמ' שהרי מצינו שדם דגים, ודם חגבים מותר ואפילו לכתחלה, ומתרצת הגמ' שמדובר שלא כינסו, ורב אמר כשכינסו, ומקשים שהרי מצינו שמותר בכינסו, ומתרצי' שיש חילוק אם יש בדם קשקשים שנראה שהוא דם דגים, ורב אסר כשאין בדם קשקשים, וברש"י כתב שמחליף בדם בהמה והרואה יאמר שמותר לאכול דם.
ובשולחן ערוך (יורה דעה סו, ט) כתב, דם דגים אע"פ שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מראית העין, לפיכך אם ניכר שהווא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר, והביא בחדושי רבי עקיבא איגר, שמבואר בדברי רש"י שדוקא אם היה בדם קשקשים אבל אסור להניח שם קשקשים מתחילה עבור זה, וכן מבואר שם בתוס'.
ובדרכי משה (סק"ט) הביא מתשובות הרשב"א, שמכאן אנו לומדים שאין דמים אלו אוסרין כשנתערבו עם אוכל אחר כיון שאם ידוע שהם של דגים הם מותרים וכל מה שאסור משום מראית העין לכך מותר בתערובת.
בשר בחלב שקדים
והביא שהמהרש"ל (יש"ש פכ"ה סי' נב) למד מכאן לאסור לאכול בשר עוף בחלב שעושים משקדים, אלא אם כן הניחו מן השקדים אצלו משום מראית העין, אמנם כתב, שאין הכרח בדבריו לפי שדם איסורו בכרת ולכך יש להחמיר משום מראית העין, משא"כ בשר עוף בחלב שהוא רק מדרבנן, וכן המנהג פשוט להתיר.
וכתב הרמ"א (יו"ד פז, ג) שנהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן, אבל בשר בהמה, יש להניח שקדים ליד החלב, משום מראית העין, והוכיח מכאן רע"א שמשמע שמותר להניח קשקשים בתוך דם דגים.
ובש"ך (סק"ו) כתב, שמדובר בבישול שאל"כ גם בבשר בהמה אין איסור מדאורייתא ואי"צ להניח שקדים, וכן מוכח בתורת חטאת, אבל במהרש"ל (פכ"ה סי' נב) נקט, שגם בעוף יש להחמיר ולהניח שקדים שגם בדרבנן חוששים למראית העין, וכן הוכיח מהגמ' בשבת (דף סד, ב) שאין יוצאים עם פעמון שבצוואר הבהמה ואפי' שאין משמיע קול, ופירש"י דהיינו למכור בשוק ואפי' שאיסור מקח וממכר בשבת אינו אלא מדרבנן.
ובט"ז (סק"ד) הביא, שהגם שדברי הרמ"א נכונים וכבר התפשט המנהג כן, מ"מ נראה שיש להניח לכתחילה שקדים גם ליד עוף, ובמקום שאין לו שקדים אין לאסור לאכול בשביל זה שכל מה שאפשר שיתקן וכמו שמצינו לגבי חלב אישה שחששו למראית העין ובדיעבד מותר, וכן משמע בלשון הרמ"א שכתב שיש להניח, ובפתחי תשובה (סק"י) כתב, שיש לחלק בין סעודה גדולה שיש יותר לחוש למראית העין, משא"כ כשמבשל בביתו ויודעים שזה שקדים שיש פחות לחוש, ובפלתי (סק"ז) כתב להקל בחלב שקדים, לפי שאינו חלב אלא מי פירות ואינו כדם דגים ורק דומה לחלב שהוא לבן, וכן שכיון שמצוי הרואה לא יחשוד.
ברכה מדרבנן
בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקכה) הקשה השואל, לגבי עיסה שיש בה שותפות של ישראל וגוי, שאם יש בה שיעור של הפרשת חלה בחלק של הישראל חייב להפריש חלה, והקשה האם חייב לברך על ההפרשה כיון שכל מה שחייבו ברכה הוא משם מראית העין ולא מן הדין שנאמר 'עריסותיכם', והשיב הרשב"א, שיש לברך לפי שכל שהצריכו חכמים להפריש או לשחוט מאיזה טעם הרי"ז מצוה מדרבנן ומברכים.
איסור מפני החשד ואיסור מראית העין
באגרות משה (או"ח ח"א סי' צו) כתב, לגבי נסיעה ברב שבת סמוך לשקיעה , שאין בזה איסור משום מראית העין כיון שאין שום איסור לעשות מלאכה לאנשים שלא הדליקו נרות שבת, שכל מה שאסרו משום מראית העין היינו כשיש איסור בדבר משא"כ כשיש נשים שטועות וחושבות שמזמן הדלקת הנרות אסור אף לאנשים, לא שייך לאסור בזה משום מראית העין, שהרי יכולים לברר את האמת שלאנשים מותר כיון שעדיין לא קבלו שבת.
וכתב (או"ח ח"ד סי' פב) לייסד, שיש איסור חשד מדאורייתא בפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל' שמחויב שלא לעשות דברים שיחשדוהו, וכן מצינו בגמ' בשבת (כג, א) באחד מהטעמים שצריך להניח פאה בסוף שדהו משום חשד, שעצם ענין החשד הוא האיסור, ויש עוד איסור משום מראית העין, באופן דלא שייך חשד לפי שהוא עושה דבר היתר והכל רואים מה שעושה רק שיבואו לדמות לדבר האסור, והוא דין מדרבנן כמו שמצינו (שבת יז, ב) לענין שיעבוד גוי עבורו בקבלנות שאין לחשוש מצד חשד כיון שיכול להראות כשכיר יום, מ"מ אסרו שלא יהיה מקום לבעלי לשון הרע לדבר עליו, וכן מי שנפלו בגדיו במים בשבת, שרש"י כתב שיחשדוהו שכבסם שהאיסור מצד עצמו ולא משום החשד, וכשאמרו בגמ' שהאיסור מפני החשד הוא דין מדאורייתא משום 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.
ובאגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יב) כתב לגבי מה שמותר לגלח את הזקן במספרים כעין תער ולא אסרו משום מראית העין אף ששם הוא מאיסורי לאוין, שהם חמש לאוין, ואולי הטעם משום שברוב הפעמים ניכר למי שרגיל להתגלח שאינו גלוח של תער, לא אסרו בשביל פעמים רחוקים שלא ניכר, ואף שהם מצוים גם בין אנשים שאין מתגלחים, מ"מ כיון שניכר למי שמתגלח הרי"ז כידוע לכל, דחברך חברא אית ליה, וידעו שמתגלח במספרים ובסם וכדומה ולא בתער, ועוד יש לומר, כיון שידוע שאפשר לגלח כעין תער בדבר המותר לא יחשדוהו, ואף שבעוה"ר יש שמגלחים בתער, מ"מ אין לאסור עתה מה שלא אסרו מתחלה, וגם למי שמכיר אותו לא יהיה שום חשד כיון שהוא בחזקת כשרות ומי שאין מכירו אין חשש שילמד ממנו כיון שכבר יש עבריינים.
מאכל פרווה שנראה חלבי
בשו"ת חשב האפוד (ח"א סי' כ) כתב לדון אם מותר לאכול לחם ממורח במרגרינה עם בשר, וכתב שלדעתו זה מותר בלי ספק כיון שכל מה שהקפידו חכמים הוא בחלב שקדים עם בשר בלי היכר שקדים, כי סתמא דמילתא חלב אינו עשוי משקדים, אבל מרגרינה כיום מצויה כמו חמאה והרואה אוכל לחם ממורח נופל תכף ספק בלבו אם זאת חמאה או מרגרינה ואם כן אין בזה שום צד מראית עין.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קנז) כתב, האם מותר לאכול שניצל פרווה עם גבינה, אם יש בזה משום דין מראית עין, כיון שהיום מפורסם מאוד שאינו בשר כלל, לא שייך בזה מצוה, וכתב, שהרי שאפשר לומר שלא גזרו רק בדבר שהוא חלב באמת אלא שהתורה לא אסרה, אבל חלב שקדים נקרא רק כן בשם משאל, וכיו"ב כאן שאינו לא בשר ולא נקרא בשם בשר והוא ק"ו משקדים ואם גזרו שם בבשר בהמה אין הכרח לחדש גם כאן גזרה, וכן נקט בדרך למוד זכות על אלו שעושים כן.
לכבס בתשעת הימים מפני מראית העין
וכתב עוד (ח"י סי' פא), בענין מכבסה של יהודי אשכנזי, מראש חודש אב עד שבוע שחל תשעה באב, אם מותר לכבס לצורך ספרדים, שיראה להחמיר, ואפילו לפי מה שהקל בערוך השולחן בכובסת ישראל לצורך נכרים דוקא אם מפורסם שהיא כובסת שלהם, משא"כ כשמכבס גם לאשכנזים שיש מראית עין, וגם לאלו שמצדדים באחרונים להקל באיסור של מראית עין משום חשש אבוד פרנסה בשאלה זו לא שייך סברא זו, כי לפי המציאות גם כשלא יכבס ימים ספורים בין ר"ח לשבוע של ט"ב, לא יאבד את פרנסתו מזה, ואם נתנו למכבסה לפני ר"ח אב יש מקילים גם לצורך ישראל כיון שבכביסה לאחרים אין מנהג איסור, וצריך לעיין בזה למעשה, עכ"פ לא יעשו בפרהסיא.
אפיית פת ומיני מזונות בגבינה וחלב
כתב בשו"ע (יו"ד צז, א) אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאכלה עם בשר ואם לש כל הפת אסורה אפילו לאכלה לבדה מפני הרגל עבירה, והוא עפ"י הגמ' בפסחים (ל, א), וכתב הט"ז, שיש גם איסור בכלים פרווה שהשתמשו בהם בבשרי שמא יבוא לאכול בחלב, וצריך להכשירה ואפי' בדיעבד אסור, אמנם בפרי חדש (סק"א) כתב, שרק בלחם יש חשש שיתערב עם בשר וחלב כיון שיכולים לטעות, אבל דברים אחרים כגון מדוכה וכדו' כשחוזר ומייחד הרי זהיר בזה, ויש שכתבו שאין מחלוקת שבמקום שיש ספק שיבוא ויכשל אסור ואם ייחדו לכך ולא יטעה בזה מותר, וא"כ לכאורה יש את הטעם גם במיני מזונות שבחזקת פרווה יש לגזור עליהם.
סימן ושינוי צורה
בגמ' (שם לו, א) נקט רש"י שאם אוכלו מיד מותר, והרי"ף והרמב"ם נקטו שאם שינה את הצורה וניכר שהוא חלבי מותר, וכ"כ הרשב"א בתורת הבית הקצר, ופסק בשו"ע כשני הפירושים שע"י שינוי צורה וכן דבר מועט מותר אפי' לכתחילה לאפותן ולאכלן, ומסיק רמ"א ע"ז ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות גם בשומן לכבוד שבת כי כ"ז נחשב כדבר מועט גם כי צורתן משונה משאר פת.
ובהגהות שערי דורא כתב, שיש לחוש לכתחילה לעשות במילוי של בשר סימן שהוא של בשר דהיינו שיניח עליו קצת עצמות ובשר, ובשל חלב יעשה סימן שהוא של חלב שיניח עליו קצת גבינה, והביא בדרכי תשובה (סקכ"ב) בשם שו"ת תפארת אדם להקל בזה אלא שכיון שעושה סימן שמשונה מכל פת מותר כיון שיבוא לשאול, משא"כ בנחתום לא יועיל שיעשה שינוי כיון שלא ישאלו אא"כ מפורסם שהוא חלבי.
ובגליון מהרש"א (אות ב) הביא מתשובות דת אש, (סי' יב) להתיר לחתוך בו אותיות 'חלב' על הפת לאחר האפיה, אמנם כתב שלא ישגיח בסימן, ולכאורה להניח עליו פתק שהוא חלבי דומה לנידון זו דיש חשש פן לא ישגיח בסימן, איברא ובדרכי תשובה (סקי"ט) וכתב שמועיל שינוי כל דהו שיהיה ניכר לעין הרואים, אמנם יש לחוש שיאכל מקודם הצד שיש בו השינוי וההיכר ואח"כ יאכל הנשאר עם בשר, ואפשר לחלק כיון שאין אוכל את המדבקה תשאר עד שיגמור לאכול, ובכתב סופר (חיו"ד סי' סא) כתב לחלק אם לש מתחלה שאסור לחלק ואם זב תחת התבשיל חלב יש מקום להתיר בזה כיון שינו עושה כן מתחילה.
גודל הזהירות ב'והייתם נקיים'
ובשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' נט) כתב, שכל ימיו היה מצטער על המקרא הזה 'והייתם נקיים מה' ומישראל' שיש שני חובות של נקיות מה' יתברך ונקיות מישראל עמו, ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון בידי שמים מלצאת בחובת נקיות הבריות, לפי שהם חושבים מחשבות זרות ועונשו קשה יותר עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים ח"ו, כמו שמצינו ביומא (פו, א), בענין חלול ה' שאין לו כפרה כלל, וכתב שמה שמצינו בקהלת (ז, כ) 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' שכוונתו שאפי' כשעושה טוב א"א שלא יחטא, וכן בני גד שנאמר להם דין זה, לא יצאו מחובת המקרא ולכך גלו ראשונים לפני כל השבטים כמו שנא' (משלי כ, כא) 'נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך', וכן מבואר במדרש (במדבר רבה כב, ט).
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
סערה חדשה סביב חברת התעופה הספרדית וולינג (Vueling): החברה פרסמה היום (שישי) את זהותו של הטייס שהיה מעורב בתקרית האנטישמית בוולנסיה, במסגרתה הורדה קבוצה של כ-50 ילדים יהודים מטיסה בשל שירת שירים בעברית.הטייס, איוון צ'יריבאייה, שימש בעברו כמדריך טיס לשניים ממחבלי ה-11 בספטמבר 2001, שהתרסקו אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק.
לדברי חברת התעופה, צ'יריבאייה, במקור מהאיים הקנריים, הוא טייס בוולינג מאז שנת 2006, וצבר בקריירה שלו יותר מ-12,500 שעות טיסה. בנוסף, הוא עובד כמדריך טיס בבית ספר לטיסה עצמאי, שם, לטענת וולינג, "הכשיר יותר מ-100 טייסים מרחבי העולם בתפעול טיסה".
הקשר המטריד בין צ'יריבאייה לפיגועי ה-11 בספטמבר נעוץ בעברו כמדריך טיס בחברת "ג'ונס תעופה". שם, כך דווח, "נעזרו" בשיעורים שקיבלו ממנו שניים ממחבלי אל-קאעידה: מוחמד עטא, ראש החוליה שריסק מטוס לתוך מגדל התאומים הצפוני, ומרואן אל-שהי, שריסק מטוס לתוך המגדל הדרומי. השניים, שהגיעו עם ידע מסוים בטיסה מבית ספר אחר, "היו זקוקים לשיפור המיומנויות" לשם ביצוע פיגוע הטרור הקטלני.
צ'יריבאייה נחקר בעבר על ידי ה-FBI במסגרת הקשר שלו לפרשה, אך לא נמצא אשם בדבר. עם זאת, רישיון הטיס שלו לא חודש בארצות הברית, והוא נאלץ לחזור בשל כך לספרד בשנת 2002.
הכאב, ובעיקר תחושת האכזבה, ניכרים היטב בקולו של הרב משה גפני, גם כשחלף כבר למעלה משבוע מאז הכריזה יהדות התורה על פרישה מהקואליציה, בעקבות פגישת הפיצוץ בלשכת יולי אדלשטיין. "לא הפרישה היא שמכאיבה לי", מבהיר הרב גפני בשיחה עמי שלשום – שעות ספורות לאחר החלטת הליכוד להדיח את אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון ולמנות תחתיו את ח"כ בעז ביסמוט. "מה שמכאיב זו ההתנהלות של יולי. על כך האכזבה".
מדוע אתה כה מאוכזב ממנו, האם תלית בו תקוות מיוחדות? אני שואל. "אני אישית לא הייתי בוועדה שעסקה בזה", משיב הרב גפני (חברי הכנסת הרב מקלב והרב אשר היו מטעם דגל התורה – א.ז), "אבל אני חבר של אדלשטיין שנים ארוכות בכנסת. ולכן הרמתי לו פעמיים טלפון ושאלתי אותו ישירות: 'יולי. מה קורה. מה עם החוק'. הוא ענה לי: 'מחר אני מציג אותו', והמחר הזה נמשך ונמשך, ונדחה בכל פעם בתירוצים אחרים. בינתיים עד לרגע זה, למרות שכבר התפטרנו, הוא לא הציג את החוק. האיש לצערי לא דיבר אמת".
במשך שנים קימת מחלוקת סמויה בכנסת – איזו ועדה חשובה ויוקרתית יותר – ועדת חוץ וביטחון או ועדת הכספים. בשני המקרים, ראשי הוועדות הללו שקולים לתפקיד של שר בממשלה. אדלשטיין שהבין לאחר הקמת הקואליציה שלא יקבל תפקיד שר בכיר (נבחר בפריימריז רק במקום ה-18 בליכוד), ביקש להתמנות ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, ונתניהו נענה לבקשתו. בדיעבד יש להניח, שהוא מתחרט על כך.
גפני שכיהן עד התפטרותו כיו"ר ועדת הכספים, שכאמור נחשבת בסדר גודל דומה לוועדת חו"ב, מנדב מניסיונו כדי להסביר את המחדל של אדלשטיין. "בכל חוק, לבטח בחוק עם משמעות ציבורית רחבה, מגיש היו"ר נייר מסודר עם נוסח הדברים כדי שהצדדים יראו, יתרשמו, יביעו הערות ויתקדמו. והנה כאן במשך יותר משנה, אין כלום. המשמעות: במשך חודשים ארוכים ויותר, לא התקדמנו לשום מקום. כאשר הגענו לגדולי ישראל, הם ביקשו מאתנו שנציג את החוק ולא היה לנו שום נייר מסודר. הכול היה בעל פה. אנשים חשבו שהמצאנו ובדינו מליבנו את הפרטים. כך לא עובדים".
אני מחזיר את גפני לאותה ישיבה סגורה, שבה נדרשו הנוכחים להשאיר את הטלפונים בחוץ, ולצפות במסמך רק על מסך מחשב. מדוע, אני שואל, נקט אדלשטיין בצעדים קיצוניים כאלה? "הוא פחד", עונה הרב גפני. "זו דעתי. הוא ידע שהחוק הזה יקומם עליו גם את הציבור החרדי וגם את נציגי המילואימניקים. אז הוא התחמק. כאמור אפילו אחרי ההתפטרות, כשנדרש להציג את הנוסח הוא סירב. אמר: 'תביטו במסך, אבל לא תקבלו עותק'. אינני מכיר דבר כזה. גם לא אחרי כל כך הרבה שנים בכנסת".
המפלגות החרדיות לא היו מעורבות בהדחת אדלשטיין ובבחירת ביסמוט תחתיו
כאמור, הרב גפני מדבר על הדברים הללו במרחק של שבוע וחצי, ועדיין הוא נסער. "אני ממש לא מבין מדוע הוא התנהג באופן הזה. לא עשינו לו מעולם כל רע והוא נהג בחוסר שקיפות ובצורה לא הוגנת, כאשר נמנע מלומר לנו את האמת. אף אחד לא מבין את זה. אין הסבר ברור. אני לא מחדש בדברים הללו שום דבר. אלו העובדות שהיו וגם אתה מכיר אותן".
בסביבתו של אדלשטיין ניסו להמציא השבוע גרסה מחודשת על מה שהיה. הדברים נשמעו גם בתקשורת על ידי כתבים (מטעם) שתודרכו כנראה על ידו. לדבריהם, אדלשטיין הסכים ערב התקיפה באיראן לחלק מפרטי נוסח החוק, רק כדי לצמצם את חילוקי הדעות כמה שאפשר, על מנת למנוע את פיזור הכנסת. אולם הוא לא הסכים לכל פרטי החוק.
אלא שגרסה זו סותרת את עדותו המפורטת של ח"כ הרב יעקב אשר, שאמר כאן. בשבוע שעבר: "כל הסעיפים, לרבות השנויים במחלוקת, נדונו באותה ישיבה, אני מוכן לעבור בדיקת פוליגרף", הדגיש אז.
שאלתי את הרב גפני אם הוא מכיר את גרסת "ליל התקיפה". "שמעתי", הוא משיב ביובש, "אבל איני מבין את הקשר. הרי מדובר במחדל של שנה שלמה. לא נייר, לא נוסח, לא כלום. זה לא עניין של ערב התקיפה. החוק היה אצלו זמן רב קודם. אז על מה אנחנו מדברים?"
הוא ממשיך ומחדד: "תאר לעצמך אותי כיו"ר ועדת הכספים, מקבל חוק מהממשלה ומתדיין סביבו שנה שלמה בלי לפרסם שום דבר. לא מתקבל על הדעת. אבל זה בדיוק מה שהיה. ומה התוצאה? הסתה גוברת נגד לומדי התורה ונגד הציבור החרדי. זו הייתה הפגיעה האמיתית".
על השאלה האם היו מעורבים מאחורי הקלעים בהדחתו של אדלשטיין, משיב הרב גפני בפשטות: "אנחנו לא מינינו אותו, ולא דרשנו את הדחתו. דרשנו רק דבר אחד: שיעביר את החוק שעליו התחייב נתניהו בהסכם הקואליציוני. אם יולי מסוגל בבקשה. אם לא שיבוא מישהו אחר".
גם על הפרסומים לפיהם החרדים העדיפו את מינויו של ח"כ ביסמוט, מבהיר גפני: "הוצאנו הודעה מפורשת שאין לנו שום העדפה. איננו קובעים לליכוד ולא מעורבים בשיקוליו. רק דרשנו את העברת החוק. התקשורת ייחסה לנו עמדות שלא היו, דיווחים שקריים. גם אנחנו וגם ש"ס הודענו שאין לנו יד ורגל במינויים הללו".
הסיטואציה החריגה בוועדת הכספים וחידוד המסר לנתניהו: "נחזור רק עם חוק"
מאז פרישתו הדרמטית מראשות ועדת הכספים, זוכה הרב משה גפני, לשטף של מכתבים ושיחות טלפון מראשי המשק, אישי ציבור, מנכ"לים ובכירים במשק הישראלי, כולם מבטאים צער על עזיבתו. התדמית שהותיר אחריו בראשות הוועדה הנחשבת למורכבת ביותר בכנסת, של ניהול מקצועי, מיומן ואחראי מחלחלת היטב גם מחוץ לגבולות הפוליטיקה.
השבוע, ביום שני, נצפה לפתע ח"כ גפני כשהוא יושב על כיסא היו"ר באולם ועדת הכספים. הדבר עורר מיד גל ספקולציות תקשורתיות: האם ההתפטרות הייתה סמלית בלבד? האם פרישת דגל התורה מן הקואליציה הייתה מהלך טקטי ותו לא? לאור הדברים הללו, אין מנוס מלשאול: האם אתם באופוזיציה על מלא?
בפעם הראשונה מאז תחילת השיחה, הרב גפני מעלה חיוך. "לא נשארתי לשבת על שום כיסא. פרשנו לאופוזיציה על מלא, ולא נחזור לקואליציה עד שהחוק יעבור. עם זאת, נשארתי חבר ועדה. לא עזבתי את הכספים, עזבתי את ראשותה".
ומה באשר לישיבה הנשאלת? הרב גפני מסביר: "זה היה דיון על חוק הפיצויים לאזרחים בעקבות המלחמה. חוק שאני עצמי קידמתי עוד בטרם הפרישה. היו"ר הזמני, ח"כ אופיר כץ, ביקש ממני לנהל את הדיון בהיעדרו, עם ח"כ הרב ינון אזולאי. היה לי עניין לגמור את זה. הציבור מחכה לפיצויים. לאחר שהחוק עבר, חזרתי למקומי כחבר ועדה מן המניין, כפי שיהיה מעתה והלאה עד העברת חוק הגיוס".
ההומור לא נעלם מעיניו. "קראו לזה 'מ"מ של המ"מ', בדיחה נחמדה. אבל אנו באופוזיציה, ולא נשוב כל עוד החוק אינו עובר".
האם בינתיים מתקיימות שיחות בינך לראש הממשלה? אני מנסה להבין. "נתניהו רוצה שנחזור. הבהרנו לו שנחזור רק בתנאי אחד: העברת החוק. אין לנו עניין להיות סתם באופוזיציה, אבל אין לנו עניין להיות גם בקואליציה ללא חוק הגיוס. הוא מנסה לקדם את החוק. מעבר לזה אין לנו שום דיבורים אחרים".
אתה מאוכזב ממנו? אני שואל בהקשר של נתניהו. "בוודאי שכן. הוא האחראי. אמרתי לו את זה ישירות. זה נכון שיותר ויותר התברר שיולי אדלשטיין עיכב ומעכב. אבל נתניהו נושא באחריות לדברים. איתו יש לנו דין ודברים וממנו אני מבקש את החוק. לא מיולי".
איך זה מקרב אותנו לבחירות? אני מנסה לחדד. "אם לא יהיה חוק, יהיו בחירות. חד משמעי. אבל אני עדיין מקווה שלא נגיע לבחירות מוקדמות. אני לא רוצה שאנחנו נגרום לממשלה ליפול. ואני לא אוהב את זה. אבל ברור לכולם: אם לא יהיה חוק, אין ממשלה ויהיו בחירות".
כיצד השיב גפני על השאלה הישירה: האם ידע מראש על התקיפה באיראן?
מיד לאחר בחירתו ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, התייצב ח"כ בעז ביסמוט בפני המצלמות והצהיר כי מטרתו הראשונה היא להעביר את חוק הגיוס. האם להערכתך הוא אכן יוכל לעמוד במשימה? אני שואל את ח"כ הרב משה גפני. "אדלשטיין נמנע מלעשות זאת, כי כנראה נבהל מהלחצים ומההפגנות הקשות שהופנו נגדו. אף אחד לא אוהב שמפגינים לו מול הבית. גם נגד ביסמוט כבר החלו הפגנות. אגב, הם מפגינים גם ליד ביתי. אלה התקפות לא פשוטות. אני מקווה שביסמוט יעמוד בלחץ ויביא את החוק".
שעה קלה לפני שיחתנו, התפרסמה ב"כאן 11" ידיעה של הכתב מיכאל שמש לפיה יו"ר ש"ס, ח"כ הרב אריה דרעי, שוקל לפנות למועצת חכמי התורה כדי לדון בחזרה לממשלה, לאחר שאדלשטיין הודח סופית ובאם ייקבע מועד מוסכם לאישור חוק הגיוס. אני שואל את הרב גפני: האם גם אתם שוקלים לפנות לגדולי ישראל בבקשה לחזור לממשלה באותם תנאים?
"למיטב ידיעתי, הרב דרעי הכחיש את הדיווח", משיב הרב גפני ומוסיף: "למדנו מהטעויות של תחילת הקדנציה. לא שמנו את נושא הגיוס בראש סדר העדיפויות, לפני הרפורמה ולפני התקציב. זה התגלגל כפי שהתגלגל, כי לא היינו נחרצים די הצורך מול ראש הממשלה. זו הייתה טעות – ולא נחזור עליה".
לדבריו, "גם אם נגיע למצב של חקיקה, נשאל את גדולי ישראל האם לחזור בתחילת התהליך או רק לאחר אישור סופי. מה שיורו לנו, נעשה. אבל כל עוד לא החלה חקיקה של ממש, ההוראה היא: לא לחזור. גם לא לאחר הדחת אדלשטיין".
לקראת סיום השיחה, אני שואל את השאלה שרבים רצו לשאול: האם ידע מראש על התקיפה באיראן, והאם הדבר השפיע על המשא ומתן הלילי עם ח"כ אדלשטיין? לרגע, קצב הדיבור נעצר. הרב גפני בוחר את מילותיו. "לא הייתה שום השפעה על החוק או על ההשלכות הפוליטיות שלו. לגבי מה שידעתי או לא ידעתי, לא דובר על כך בפגישה".
אני מזהה התחמקות, אז אשאל אותך ישירות לסיום: לפי מקורות חוץ, חתמת על פי בקשת נתניהו על מסמך סודיות ואז הוא גילה לך מראש על התקיפה. היו מתי מעט שידעו. האם היית ביניהם? "תשובתי היא כזו", משיב הרב גפני: "אני מודה לקב"ה על הניסים והנפלאות שהוא עשה עמנו. כולם אומרים את זה, ואני אומר זאת ביתר שאת בגלל מידע נוסף, ולא אוסיף".
לא הרבנים ולא הנציגים החרדים: מי באמת עומד מאחורי הדחת אדלשטיין?
למרות ההכחשות התקיפות מצד יהדות התורה וש"ס על כל מעורבות בהדחת חה"כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון, בחרו גופי תקשורת מהשמאל ובראשם עיתון "הארץ" לקבוע כעובדה מוגמרת כי הרבנים הם שהחליטו, והנציגים החרדיים הם שביצעו.
הכותרת הראשית בעיתון נוסחה כך: "הרבנים החליטו ונתניהו הדיח את אדלשטיין כדי לקדם השתמטות". שורות הכתבה נכתבו בטון עכור שנשאב, כך נדמה, משיח תעמולה משנות השלושים של המאה הקודמת. רק החליפו את המילה "יהודים" ב"חרדים" וקיבלתם את אותה תבנית ארסית: "מאחורי הקלעים במחשכים, החרדים ניהלו את התהליך כולו".
ואם לא די בכך הושלם הדמיון בקביעה המקוממת שזו הפעם הראשונה בה יו"ר ועדה ביטחונית בכנסת מונה "בידי כמה רבנים ישישים" לצורך קידום חוק "השתמטות המוני". גם אם לא היה שום קשר בין הרבנים לבין ההדחה, מה חשוב? השנאה כבר הופצה, והכתם הוטבע.
אלא שמי שטרח לבדוק, שמע גרסה אחרת בתכלית: לא הרבנים, אלא ראש הממשלה עצמו, הוא שיזם את ההדחה, בין היתר בשל משקעי עבר מול אדלשטיין, שניסה לייצר מהלך עצמאי (פוטש עם גלנט) אחרי השבעה באוקטובר. בליכוד, אגב, לא מכחישים זאת. אלא שזה לא מפריע למהנדסי התודעה לשוב ולהצביע על החרדים, כי הם תמיד אשמים, גם כשאין היגיון.
כך בדיוק הפך גם חוק הגיוס ל"חוק ההשתמטות", בדיוק כמו שהרפורמה המשפטית הפכה בזמנו ל"מהפכה המשפטית". הדבר נעשה בדיווחים רשמיים בערוצי החדשות, כאשר המאזינים מתרשמים בתמימות, שכך באמת נקרא החוק. מכאן ועד לסקרי דעת הקהל הדרך קלה והתוצאות בהתאם נגד החוק.
מי שניסה לקעקע את הטענה הזו השבוע היה השר מיקי זוהר. בראיון לחדשות 12, כשהופנתה אליו השאלה על "חוק ההשתמטות", השיב בשקט: "זה בדיוק ההפך. החוק מדבר על ערך לימוד התורה, ובמקביל כולל יעדי גיוס". זוהר אף טרח להביא נתונים.
המראיין, עודד בן עמי, נותר ללא מילים. הכינוי התקבע, אבל לא תאם את המציאות. הכתבת הפוליטית ניסתה לחלץ אותו עם הסבר מגומגם, אך המספרים שהציב זוהר לפניה דיברו בעד עצמם.
חוק הגיוס כקפיץ פוליטי: מי מתלהם, מי מתקדם, ומהן ההערכות למועד הבחירות?
לצד לוח הזמנים הצפוי להעברת חוק הגיוס, נרשמת בזירה התקשורתית תופעה מקבילה של "הנדסת תודעה" מסוג אחר: קידום אישי של דוברים, פרשנים ומרואיינים קבועים שמצטיינים בהתלהמות אנטי-חרדית או בביקורת בלתי מרוסנת נגד הממשלה.
כך, למשל, הפך הפרשן ברק סרי, לדובר שטוף מסרים בנושא חוק הגיוס. סרי, שניסה בעבר את כוחו באשדוד ונכשל, מסתמן כמי שמבקש לפלס את דרכו לכנסת הבאה ברשימתו של בנט, ואולי אף ברשימת ליברמן. את תעודת הכניסה הוא מנסה להרוויח דרך קמפיין אגרסיבי נגד חוק הגיוס.
לצידו בולטת עו"ד שבות רענן, מהציונות הדתית, שהתבלטה בשיח תקשורתי חריף בנושא הגיוס. גם היא, כך נראה, תמצא עצמה באחת ממפלגות המחאה, אולי בזו של יועז הנדל, המכונה "מפלגת המילואימניקים". גם שמות כמו שקמה ברסלר ודומיה כבר מסומנים כמי שישוריינו על ידי יאיר גולן ב"הדמוקרטים".
התהליך כולו לגיטימי כמובן, אך כשהוא מלווה בהסתרה ובהכחשה תקשורתית, יש בו טעם מר. הציבור סבור כי מדובר בפרשנים "אובייקטיביים", בעוד בפועל מדובר במועמדים פוליטיים בהכנה מוקדמת.
ובחזרה לעיקר: לפי גורמים בכנסת, יו"ר ועדת חוץ וביטחון החדש, ח"כ בועז ביסמוט, מתכוון לכנס את הוועדה גם בימי הפגרה בניסיון להכשיר את הקרקע להצבעה על חוק הגיוס כבר בפתיחת כנס החורף בעוד שלושה חודשים.
פרשן חדשות 12 עמית סגל העריך השבוע כי ראש הממשלה נתניהו פועל להעברת החוק במהירות, כחלק מתכנית מקיפה להקדמת הבחירות לספטמבר 2026, מעט לפני המועד המקורי. ככל שהחוק יועבר מוקדם יותר, כך יוכלו לחלוף מספיק חודשים עד שיגיעו למערכת הבחירות, ובכך לדלל את ההשלכות התקשורתיות והציבוריות של ההכרעה.
בינתיים, סקר חדש שערך יוסי טאקיטה עבור "זמן ישראל", מגלה סדרי עדיפויות ברורים בקרב הציבור: בראש עומדת המלחמה בעזה. רק אחר כך ניצבים להם חוק הגיוס, יוקר המחיה, המאבק במשילות והדיפ סטיט, נושא שמקדם נתניהו. תוצאה אחת בלטה במיוחד: לפי הסקר, הליכוד שב להוביל עם 30 מנדטים, עם גוש חוסם. ממשלה חלופית בראשות האופוזיציה? רק עם עבאס.
בשמאל ובמחאה החלו במסע תירוצים והאשמות מפני הפסד אפשרי בבחירות הבאות
עד לאחרונה עוד היו בטוחים אנשי השמאל והמחאה, כי הניצחון בבחירות הבאות מונח בכיסם. ביטחונם ניזון מסקרי הערוצים (כולם חוץ מ-14), ובעיקר מהשכנוע העצמי לפיו "רוב העם איתנו", כך נטען שוב ושוב. אלא שבזמן האחרון, ניכרים בקיעים ראשונים בתודעת הניצחון. הביטחון מפנה מקומו להיסוס, והשיח משתנה: לא עוד ודאות לניצחון, אלא תחילתה של מסכת תירוצים: אם נפסיד, זו תהיה אשמת הימין ונתניהו. כמובן.
מובילת התזה, שקמה ברסלר, שיתפה השבוע את תכניותיה לשלוש משימות מרכזיות בשלוש חזיתות: הראשונה – עצירת "מלחמת השולל בעזה", כהגדרתה. השנייה – "הבטחת מערכת בחירות דמוקרטית ללא הדרת ציבור". השלישית – "גיוס 'צו שמונה דמוקרטי' כדי לממש את שלטון הרוב ולהחזיר את ישראל למסלול הנכון". במילים אחרות: מחאה פוליטית במדים.
האירוניה היא, שעד לא מזמן הביע השמאל "חשש", שנתניהו יבטל כליל את הבחירות הבאות בנימוק ש"לא עושים בחירות באמצע מלחמה". עכשיו יש כבר תזה חדשה: הבחירות יתקיימו, אך לא יהיו "דמוקרטיות באמת". הנרטיב משתנה לפי הצורך, אבל הפאניקה נשארת.
לפי התרחיש המדומיין החדש, מביעים בשמאל חשש מפגיעה בטוהר הבחירות לקראת, במהלך, ולאחר הבחירות הבאות לכנסת. הדבר עלול מבחינתם להיעשות באמצעות "השתלטות" של הקואליציה הנוכחית על ועדת הבחירות המרכזית. או בפגיעה ביכולתן של מפלגות ערביות להתמודד בבחירות הבאות.
עוד פורסם כי אם הליכוד יחוש שהוא מפסיד את הבחירות, הוא יטען לזיופים בקלפיות, וינסה לבצע מהלך אלים למנוע את פרסום התוצאות, על פי מודל ההשתלטות של אנשי טראמפ על גבעת הקפיטול, לאחר ניצחנו של ביידן בבחירות הקודמות בארה"ב.
מדובר כמובן בהאשמה של "הפוסל במומו פוסל", כיוון שזה בדיוק מה שעשו אנשי השמאל והמחאה מיד לאחר הבחירות האחרונות, כאשר סירבו להכיר בתוצאות והחלו בהפגנות על הגשרים, עוד לפני שהחלה החקיקה המשפטית.
כך או כך, ה"חשש" הזה, מגובה כמובן (וכרגיל) ב"סקרי אמת" המותאמים במדויק לרוח הדברים. תרשים הזרימה מוכר וידוע: קודם ממציאים "תזה" הזויה, אחר כך מזמינים סקר "מדעי" שיתאים את הנתונים לאותה תזה, ואז מגיעים לציבור ומכריזים: "גם הסקרים מוכיחים שאנחנו צודקים". כך פועלת מכונת התעמולה.
מי שמתעקש להביט בעובדות מגלה שהתמונה הפוכה לחלוטין: מדד השוואתי שניתח מערכות בחירות ב-170 מדינות בינלאומיות בין השנים 2013–2022, מעניק לישראל ציון ממוצע של 8.7 מתוך 10 – מהגבוהים בעולם. ישראל דורגה במקום ה-23, מעל מדינות רבות. לשם השוואה: ארצות הברית דורגה במקום ה-60 בלבד, עם ציון 7.3, ואילו דנמרק, במקום הראשון המכובד, עם ציון 9.8.
אלא שכל זה אינו מונע מראשי השמאל ומחנה הדמוקרטים לפתוח כבר מעתה בקרב מנוסה והכנה לתבוסה בקלפי בטענות של "זיופים אפשריים" ו"גניבת קולות בקנה מידה נרחב", שיגיעו כביכול ממפלגת הליכוד והימין הפוליטי. הקמפיין כבר החל. התירוצים מוכנים, הכתובת ברורה, והנרטיב מגובש: אם הימין ינצח, זו תהיה אשמתו.
מחלת רל"ב כרונית: כך הפכה דלקת מעיים שגרתית לקונספירציה פרועה והזויה
קבלו את הדילמה הבאה: מצד אחד קיימת כאן נטייה טבעית קבועה ובסיסית, להגן ולהזדהות עם ראש הממשלה נתניהו, שנרדף שוב ושוב על ידי התקשורת והשמאל. מדובר במעין אחוות נרדפים על ידי אותם רודפים.
מצד שני – הנרדף הזה, לוקה בבעיה חמורה של חוסר יכולת (שמא חוסר רצון) לקיים את הבטחותיו והתחייבויותיו, מה שמוביל להצדקת אותם שטוענים נגדו (במישור של אי קיום ההבטחות). הדילמה הזו מלווה אותנו שנים, אך בתקופה הנוכחית לאור האירועים מסביב היא גוברת ומתחדדת. תמצית הדילמה בקטע שלפניכם.
דלקת מעיים תמימה ושגרתית בעקבות אכילת מזון מקולקל, הפכה השבוע לקונספירציה בקרב חלק מאנשי התקשורת הישראלית. היה זה לאחר הודעת לשכת ראש הממשלה כי "נתניהו חש ברע עקב אכילת מזון מקולקל, קיבל טיפול רפואי בבי"ח הדסה עין כרם, יצטרך לנוח שלושה ימים בביתו בהתאם להנחיית הרופאים, וינהל משם את ענייני המדינה".
ההודעה הזו גרמה לפרץ תיאוריות קונספירציות בקרב אנשי התקשורת הנמנים על אנשי הרל"ב ("רק לא ביבי"), שהיא כידוע מחלה חשוכת מרפא. בזה אחר זה הם החלו להתלוצץ על המחלה של נתניהו, תוך שהם מציינים כי מדובר במחלה מדומה לצורך אי הגעה למשפט.
כך לדוגמא העיתונאי רביב דרוקר, "אוהד" נתניהו ידוע, סיפר לשומעיו כי "נתניהו אכל במכוון אוכל מקולקל… והכל כדי לא להיפגש עם יותן תדמור" (התובע במשפטו). החרה אחריו "אוהד מושבע" אחר של נתניהו, בן כספית, שציין בהתלהבות ש"דרוקר צודק". כספית נידב זיכרונות ילדות, כשסיפר שבבית ספרו, נהגו ילדים לאכול גירים כדי להעלות את החום ולהשתחרר הביתה. הנמשל ברור.
רל"ביסט נוסף, גיא פלג, לעג (במילות רחוב) על מחלת המעיים של נתניהו וכמו דרוקר, ייחס אותם ל"משפט שיוצא לפגרה". ג'קי לוי, עוד עיתונאי מהסוג הנ"ל, הביע תמיהה, כיצד המחלה הזו לא תוקפת אף פעם את נתניהו, כאשר הוא נדרש לטוס לחו"ל. לוי התעלם כמובן מהעובדות: בעבר דחה נתניהו נסיעה לגרמניה בשל מחלה. אבל למי אכפת מהעובדות, אם אפשר להתעלם מהחסינות הרפואית וללעוג לבעיות בריאותיות. כשזה מגיע לנתניהו ההיגיון יוצא לחופשה, והעובדות הולכות לישון.
והנה אנו שבים לדילמה שהצגנו לעיל: אפשר וצריך למתוח ביקורת על נתניהו, ובעיקר על מחדליו והפרות הבטחותיו. שלא תטעו: הוא האשם המרכזי והעיקרי באי העברת חוק הגיוס. אבל כאשר ביקורת לגיטימית הופכת לרעל קונספירטיבי, קשה שלא להתרעם על מפיצי השנאה, שהפכו הודעה רפואית תמימה לקונספירציה פרועה. לא כל כאב בטן הוא תרגיל פוליטי, אלא אם כן אתה חולה במחלת רלב"ת.
שורה תחתונה: גם אם נתניהו היה מגיע השבוע למשפט, היו מוצאים בו פגם. אם היה מתעטש במהלך העדות, היו כותבים שהשיעול נועד להשפיע על השופטים. זו לא ביקורת, זו תסמונת, שנכון להיום אין לה תרופה ואין לה חיסון.
האם תושבי עזה רעבים באמת לאוכל, או שתקשורת השמאל רעבה יותר לכותרות?
הנה שוב זה קורה: קמפיין חדש, ישן, מטעם השמאל והפעם על "הרעב בעזה". הכותרות דרמטיות, הנתונים "קשים", והכל מלווה בתמונות נבחרות שממחזרות עצמן בגלים. מאחורי הקמפיין הזה ניצבים אנשי תקשורת בכירים, ובעיקר עיתון "הארץ", שיוצא בכותרות הנשענות על "משרד הבריאות בעזה", גוף שתכליתו להעצים שקרים, לנפח מספרים ולהפיץ תעמולה. וכך, על בסיס גוף תעמולתי של ארגון טרור, מביא "העיתון לאנשים חושבים" טענות על "רעב מתגבר", "תת־תזונה" ו"מחדל הומניטרי".
לקמפיין הזה שותפים עוד אנשי תקשורת משמאל, חלקם מחזיקים בתפקידים בערוצי החדשות הגדולים. כך לדוגמה פורסמה תכתובת פנימית ב"חדשות 12" בה דנו הכתבים על המצב בעזה, תוך שהם מציינים כי אין די בדיווחים על הרעב בעזה, "גם אם משפחות החטופים לא מגלות אמפטיה למתרחש שם". כך, לפתע, גם החטופים מאבדים את הבכורה התודעתית, כאשר נרטיב הרעב נדרש לחיזוק.
באותו קו ממש צועדת גם "התחנה הצבאית", בה מהדהדות כותרות כמו "רעב מחריף", "משבר חמור" ו"ילדים גוועים ברעב". די בכותרת כזו והיא כבר משוכפלת עשרות פעמים בכלי תקשורת זרים, משמשת חומר בערה בקרב הדה-לגיטימציה הבינלאומי נגד ישראל.
ומה עם העובדות: הן נותרות מחוץ לשיח. אותם כתבים ופרשנים אינם טורחים לשאול שאלות בסיסיות: מי מחלק את הסיוע (חמאס), מדוע מחסני אונר"א עדיין מלאים (חמאס), ואיך ייתכן שאין כל תיעוד של מקרי רעב אותנטיים ברצועה? גם ארגוני הסיוע עצמם, אם בודקים לעומק, אינם טוענים לרעב המוני. יש מחסור, יש קושי, יש אזורים מורכבים, אך אין רעב המוני, ודאי לא כזה שתואם את מה שמציירים כלי התקשורת משמאל.
האבסורד מגיע לשיאו כאשר מתברר כי מדובר בקמפיין שקרי, מבוסס תעמולה, המשוכתב בעברית רהוטה ועטוף באנגלית מתוקנת. ככל שהוא שקרי יותר, כך קל יותר להפיץ אותו. בסופו של יום, מדובר בשקר אחד גדול, שמשרת צד אחד בלבד: את החמאס.
ראוי אפוא להזכיר למי ששכח: חמאס הוא שפתח במלחמה אכזרית נגד ישראל והוא זה שמרעיב את תושבי עזה ואת החטופים שבידיו. מדינת ישראל מתירה הכנסת סיוע הומניטרי, והצבא עצמו מאבטח שיירות סיוע. העיכובים, כמעט כולם, מקורם בהשתלטות חמאס על המחסנים, או בהתפרעויות מקומיות.
דובר צה"ל בערבית, אף פרסם השבוע תיעוד מתוך המנהרות, בו נראים מחבלי חמאס כשהם מתפארים בארוחות שלהם במנהרות, מנותקים מסבלם של תושבי הרצועה ומשווקים שקרים לעולם על הרעבה מכוונת מצד ישראל. "המחבלים הללו הם גנבים שדואגים לעצמם על חשבון תושבי עזה ומתחבאים במנהרות מחשש להשלכות על מעשיהם", כותב דו"צ.
העובדות האלו פחות מעניינות את המחנה שזועק "רעב". הם רעבים, אך לא ללחם, אלא לכותרת, שמהדהדת את תעמולת האויב.
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
ריבונות ביו"ש: לראשונה מאז מלחמת תשכ"ז, הכנסת מצהירה ברוב מובהק כי מדינת ישראל תומכת בהחלת ריבונות ביהודה ושומרון. ההצבעה סמלית והצהרתית בלבד, אך משמעותית מבחינה מדינית: 71 ח"כים משני צדי המתרס הפוליטי תמכו, 13 התנגדו.
פגרת הכנסת: הכנסת יצאה לפגרה רשמית, אך במערכת הפוליטית יודעים: הפגרה הנוכחית עשויה להפוך לתקופת רתיחה. ועדת חוץ וביטחון תמשיך לפעול וממנה עשויים להגיע מהלכים שישפיעו על כל הקואליציה.
אולי הפעם: גם השבוע נרשמת אופטימיות זהירה, רמזים דיפלומטיים ודיווחים זהירים שמרמזים כי עסקה קרובה. אך כמו בכל סבב, גם הפעם מרחפת התחושה שמדובר בעוד ניסיון שיתפוגג ברגע האמת. האם הפעם תהיה פריצת דרך אמיתית?
הצבעה גלויה: ההצבעה על הדחתו של ח"כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חו"ב הפכה לקרב אמון אישי. דרישה להצבעה חשאית נדחתה, וההצבעה הייתה גלויה לעין כל. רק ארבעה תמכו בו בגלוי, הוא עצמו והח"כים ביטן, דלל ורביבו.
רעבים לפייק: תמונות ממוחזרות, מספרים מנופחים, ודיווחים ממשרד הבריאות של חמאס. כך נראה קמפיין הרעב החדש מעזה. מחסני אונר"א מלאים, סיוע נכנס, אבל הכותרות ממשיכות לזרום. גם אם הן רעבות לאמת.
עשרים שנה להתנתקות: עברו שני עשורים מאז גירושם של אלפי יהודים מגוש קטיף. השמאל מנסה להשכיח, הימין מתקשה לשכוח. עזה הפכה מאז לממלכת חמאס וישראל משלמת עד היום את מחיר ההתנתקות.
מתנקשת פוטנציאלית: גבולות המחאה מיטשטשים. אישה בת 70 נעצרה בחשד שתכננה לפגוע בראש הממשלה באמצעות מטען חבלה. תיעוד מהפגנות עבר מעלה כי מדובר בפעילת מחאה בולטת. שוב מתברר כי הסכנה איננה רק בתוכן ההסתה, אלא גם באלה שעלולים ליישם אותה.
מסר לטראמפ: שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, ביקר השבוע בביתו רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, והוזמן להעביר לנשיא טראמפ מסר כפול: תודה על התמיכה הנחרצת בישראל בזירה הבינלאומית, ובעיקר מול איראן; ותזכורת לפיה כל פגיעה בעולם התורה פוגעת בעם ישראל ובעולם כולו.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
תקופה מבצעית אינטנסיבית ביהודה ושומרון מגיעה לסיומה, עם סיכום פעילות מרשים של גדודי המילואים: בשלושת החודשים האחרונים, שבעה גדודי מילואים מחטיבות מנשה, אפרים, שומרון ויהודה, פעלו בגזרה במטרה להגן על תושבי יהודה ושומרון ואזרחי ישראל. כעת, הם מוחלפים על ידי כוחות מחטיבת הצנחנים, שימשיכו את המאמץ הביטחוני.
במהלך תקופה זו, גדודי המילואים ביצעו מאות מבצעים ממוקדים לסיכול טרור, ורשמו הישגים משמעותיים: מעצר של יותר מ-200 מחבלים, החרמת מאות אמצעי לחימה שונים, חיסול מחבלים וסיכול של עשרות פיגועים.
הכוחות ביצעו מבצעי סיכול טרור מגוונים, כולל פעילות במרחב שכם ובצפון השומרון, וחשפו תשתיות טרור בעומק חברון. פעילות זו כללה פשיטות, סריקות ומודיעין מדויק, שהובילו לפגיעה משמעותית ביכולותיהם של ארגוני הטרור באזור.
הצהרת נשיא צרפת, עמנואל מקרון, בדבר כוונתו להכיר במדינה פלסטינית, ממשיכה לעורר תגובות חריפות, כעת גם מצד נציגי ארצות הברית. שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, לעג הבוקר (שישי) להכרזה בסרקזם משתלח.
"ההכרזה החד-צדדית של מדינה 'פלסטינית' לא אמרה היכן היא תהיה. כעת אני יכול לחשוף באופן בלעדי כי צרפת תציע את הריביירה הצרפתית והמדינה החדשה תיקרא 'פראנס-אן-סטין'," כתב האקבי.
הביקורת לא איחרה לבוא גם מצד שגריר ארה"ב החדש בצרפת, צ'ארלס קושנר, שנכנס לתפקידו לאחרונה. קושנר כתב כי "החלטתה של צרפת להכיר במדינה פלסטינית היא מתנה לחמאס ומכה לשלום. הגעתי זה עתה, ואני מאוכזב מאוד. עמנואל מקרון, אני מקווה לשנות את דעתך לפני ספטמבר. סייע לשחרור החטופים, התמקד בהפסקת האש. זו הדרך לשלום אמיתי".
עיריית ירושלים פנתה הבוקר (שישי) במכתב התראה רשמי וחריף למשטרת ישראל, בדרישה להפסיק באופן מיידי את השימוש במכת"זית ה"בואש" ברחובות העיר. במכתב, שנשלח למפכ"ל המשטרה ולמפקד מחוז ירושלים, הציבה העירייה אולטימטום ברור: אם השימוש ב"בואש" באזורים מאוכלסים לא ייפסק, היא תפנה להליכים משפטיים נגד המשטרה.
"השימוש באמצעי זה הינו בלתי סביר, אינו מידתי, וגורם לפגיעה קשה באוכלוסייה חפה מפשע, ובהם ילדים, קשישים ותושבים שאינם מעורבים באירועים," ציינה העירייה במכתבה. "ככל שהשימוש יימשך, נפעל בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותנו על מנת להפסיק את הפגיעה בתושבים."
מעבר לפגיעה בתושבים, טוענת עיריית ירושלים לנזקים כלכליים עצומים שנגרמו לה בעקבות השימוש ב"בואש", בסכומים המגיעים ל"מיליוני שקלים". המכתב מציין כי מדובר ב"מפגע ומטרד אשר פוגע משמעותית בכלל תושבי העיר, שאינם נמנים כלל על מפרי הסדר". עוד הודגש כי ניסיונות של אגף שפ"ע ותברואה בעירייה לטפל ולצמצם את נזקי הריח לא צולחים, ולראייה העלויות הרבות לעירייה בניסיונות אלו.
מבצע צבאי מוצלח: צה"ל ושירות הביטחון הכללי תקפו וחיסלו מוקדם יותר השבוע (רביעי) בצפון רצועת עזה את המחבל אמג'ד מחמד חסאן שאער, מי ששימש כראש מנהלת הריגול הנגדי במנגנון הביטחון הכללי של ארגון הטרור חמאס.
מנהלת הריגול הנגדי, בראשה עמד שאער, היא גוף מרכזי בארגון חמאס, האחראית על דיכוי מתנגדי שלטון, סיכול ריגול, ואבטחת בכירי חמאס ונכסיהם ברצועה ומחוצה לה. גוף זה מהווה חלק חיוני בבניית תמונת מודיעין המסייעת לבכירי חמאס בקבלת החלטות ובהוצאה לפועל של מתווי טרור נגד ישראל. חיסולו של שאער מהווה מכה משמעותית ליכולות המודיעין והאבטחה של חמאס.
במקביל לסיכולים הממוקדים, כוחות צה"ל בפיקוד הדרום ממשיכים לפעול באופן אינטנסיבי ברחבי רצועת עזה, בהכוונת אמ"ן ושב"כ, נגד ארגוני הטרור.
במהלך היממה האחרונה, חיל האוויר תקף עשרות מטרות טרור ברחבי רצועת עזה, תוך מתן סיוע אווירי צמוד לכוחות הקרקע. בין המטרות שהותקפו: חוליות מחבלים, מבנים צבאיים, מנהרות לחימה, עמדות ירי נ"ט, מחסני אמצעי לחימה ותשתיות טרור נוספות.
ח"כ מאיר פרוש משתף בראיון לעיתון "המבשר" לאחר התפטרותו מהממשלה על התחושות האישיות כלפי ההתנהלות בחוק הגיוס, על המחלוקות בממשלה ועל הרצון להשיג כמה שיותר הישגים עבור הציבור החרדי.
"אנחנו במצב של רדיפת הדת", אומר פרוש בראיון. לדבריו, "תחושת הגלות בארץ ישראל מעולם לא היתה כל־כך קשה ומוחשית. יושבים להם קבוצת פקידים אשר איש לא הסמיך אותם, ובראשם היועצת המשפטית לממשלה, ומחליטים לצאת למלחמה. זה כבר לא מאבק, זה כבר לא מבצע, זו מלחמה של ממש בכל מי שחרדי יכונה. הם מנסים לייצר פה מצב שלא יהיה אפשר לשמור תורה ומצוות בארץ ישראל – להם אני אומר: היינו כאן לפניכם, היישוב היהודי היה פה לפני המדינה. אם אתם לא מסוגלים להכיל אותנו, רדו מהארץ, אנו נשמור על ארץ ישראל בכוח התורה.
"ברור", מוסיף פרוש, "איני רואה שבידי אדם נקבל חוק שמסדיר את מעמד בני הישיבות, ולכן אנחנו הולכים לעימות חריף וקשה. אני מקנא בדור הצעיר, אני קיבלתי דיחוי מהצבא, כי לפי ההסדר שהיה בני הישיבות היו זכאים לדחייה מהצבא. הדור הצעיר יצטרך מסירות נפש לקבל דיחוי".
למה בעצם שתקת עד היום?
"לאורך השנתיים האחרונות היינו בתקופה לא פשוטה בכלל בעם ישראל, וגם דברים שאני ואתם מרגישים כמובנים מאליהם, אנשים אחרים בעם ישראל, ולא חלילה כאלו שמונעים משנאה אותם לא צריך 'לספור', הסתובבו עם תחושות קשות. האם צריך לפעול במלוא התוקף להסדרת מעמד בני הישיבות בכל מצב? כן! האם צריך לדבר על זה בקול רעש גדול בזמן שחיילים נהרגים בעזה? פחות…
"אני אף פעם לא סברתי שנכון לנהל את הדיונים על הסדרת מעמד בני הישיבות בתקשורת, ותמיד כשהיו דיונים בחדרים הסגורים אז בחוץ המעטתי בדיבור על כך. זה נכון בימי שגרה, ובטח ובטח בימי מלחמה. שונאי הדת ניצלו את השיח בענין למסע הסתה מתוזמר וכמעט אנטישמי נגד לומדי התורה, והדבר לטעמי היה בעוכרנו בבואנו להסדיר את מעמד בני הישיבות".
וכעת, למה לדבר?
"מגיע השלב בו אי אפשר לשתוק יותר. מאותה הסיבה שגם קיבלנו הוראה ממרנן חברי מועצת גדול התורה שליט"א להתפטר מהתפקידים הקואליציוניים. מגיע השלב שבו הלב היהודי זועק די. זה לאו דווקא קשור לנושא עצמו ולא בהכרח מקדם פתרון, אבל זה בא ואומר שיש את הקו האדום, שאחריו אי אפשר יותר להתנהג בשלוות נפש והנשמה היהודית זועקת הצילו".
האם לא טעינו כשלא התעקשנו על חקיקת החוק שיסדיר את מעמד בני הישיבות עוד בטרם הושבעה הממשלה – וכפי שעשו מפלגות אחרות בדרישות שחשובות להן? מדוע לא הלכנו עד הסוף באותה נקודת זמן?
"לעמדתי האישית, בהחלט זו טעות. יותר מפעם אחת ויותר מפעמיים זעקתי באותה העת כי יש לנצל את המצב החריג לחקיקת בזק של הסדרת מעמד בני הישיבות, כולל סעיף עוקף בג"ץ. לצערי הרב מאוד, באותה עת בתוך המחנה פנימה לא היה קשב לדבר הזה, וזה הסתיים כפי שזה הסתיים. אני מסתובב עם תחושת האכזבה הזו מהיום הראשון של הקמת הממשלה, אני חושב שטעו אלו שהסכימו לחכות עם החקיקה הזו. הגם שלא ידעתי לאן זה יתדרדר, אבל כבר באותה העת חשתי לא בנוח ולא בטוב מדחיית הסדרת מעמד בני הישיבות. באותם ימים התרענו על כך בריש גלי מעל דפיה המכובדים של עתון 'המבשר'".
כאן עובר שלוחא פרוש לפרוש לראשונה את המצב בשנים האחרונות כפי שהוא מכיר באופן בלעדי מתוך החדר פנימה, הן מהחדרים בהם היה והן מהחדרים בהם הודר בניגוד לעמדת מועצת גדולי התורה.
"בתחילת הקדנציה פעלתי מתוקף המשימה שהוטלה עלי כשליח מועצת גדולי התורה לנושא הסדרת מעמד בני הישיבות וקיימנו ישיבות רבות בנושא הזה אצל מזכיר הממשלה עם מערכת הבטחון, וכן היינו במספר פגישות אצל ראש הממשלה. בכל הפגישות הצגתי דרישה נחרצת לחוקק במידי חוק המסדיר את מעמד בני הישיבות.
" אלי לא פנה מעולם ראש הממשלה לבקש דחיות בחקיקת החוק, בכל פעם שהיו בקשות כאלו הן לא עברו דרכי ולא בתיאום אתי. היו מי שבחרו לקדם הסכמה על דחיות ותמכו בבקשת לדחיה. זה בדרך־כלל אושר בישיבת ראשי מפלגות, ואתם יודעים מי חבר שם…
"כל זה היה נכון עד לפרוץ המלחמה, לאחריה נעצרו המגעים לתקופה. כאשר הם חודשו עודכנתי עליהם מהתקשורת, ושמעתי שהם מתקיימים בחלקם עם השתתפות של עסקנים צעירים וחסרי נסיון אשר מתיימרים לייצג את עמדת אגודת ישראל. אין כאן המקום להרחיב בענין, אבל עדכנתי בזמן אמת את חברי מועצת גדולי התורה בנידון.
"את המקורות שלי בחדרים הפנימיים יש לי, וכאשר נתבקשתי על־ידי אחד האדמו"רים לברר על הנעשה היה לי את הדרכים שלי לעשות זאת, אבל בשום שלב בשנה האחרונה לא הייתי שותף למגעים על תוכן החוק שדן במעמד בני הישיבות וההסכמות אליהן הגיעו משתתפי הדיונים, ולכן אני לא יכול לקחת שום אחריות על השיחות האלו. מבחינתי, שיחות שמתקיימות בלי הסכמה של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אינן מחייבות אותנו.
"אני מרגיש כי מחובתי להציג בפניכם, הציבור, את הדברים כהווייתם מכלי ראשון", הוא עובר לתת מונולוג החושף לראשונה לפרטי־פרטים את מה שקרה בחדרים הסגורים. "נשאלת השאלה, איך ייתכן שהגענו למצב החמור הזה? את התשובה שלי לשאלה הקשה הזו אני מבקש להביא בפניכם כאן היום.
"כידוע, בטרם הבחירות האחרונות והקמת הממשלה הנוכחית, ולאחר שבג"ץ פסל את החוק הקודם להסדרת מעמד בני הישיבות, במשך תקופה ארוכה היתה היהדות החרדית בדילמה מתמשכת אשר נמשכה מספר שנים, במהלכם היו דיונים שונים בחוקים שונים, כולל מספר מערכות בחירות, וגם תקופת אופוזיציה בעת ממשלת בנט־לפיד – כאשר בכל הזמן הזה נותן בג"ץ פעם אחר פעם ארכה לביטול החוק הקודם.
"במערכת הבחירות האחרונה, כאשר כבר היה נראה ומסתמן כי יש היתכנות להקמת ממשלת ימין בשותפות עם המפלגות החרדיות, היה ברור לכל, וכך גם הבטחנו לציבור הבוחרים, כי בראש סדר העדיפויות שלנו יהיה הסדרת מעמד בני הישיבות.
"עם פתיחת המשא ומתן הקואליציוני הבהרנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי קודם־כל צריך מבחינתנו להסדיר את מעמד בני הישיבות. למרות שבקואליציה לא היתה אז בעיה עם הענין, וגם בציבור הנושא לא עורר סערה גדולה, ידענו כי יש בפנינו אתגר גדול – אז כמו היום הובילה מערכת המשפט את המאבק בתורת ישראל, והבנו שצריך פתרון מיטבי שיתגבר גם על העתירות הצפויות בבג"ץ.
"בשליחות מרנן ורבנן שרי התורה והחסידות חברי מועצת גדולי התורה שליט"א, אשר מוניתי על־ידם כבר לפני מספר שנים לרכז מטעם אגודת ישראל את כל ענין הסדרת מעמד בני הישיבות, קיימנו שיחות ודיונים רבים בנושא זה – כולל מספר פגישות מעמיקות שקיימתי עם עו"ד יצחק מירון, אשר זכה לאמונם של גדולי ישראל כמומחה משפטי לענין זה.
"המתווה אשר גובש בזמנו חולק לשניים, כפי שבא לידי ביטוי לאחר מכן בנוסח ההסכם הקואליציוני: 'לאור החשיבות שהעם היהודי העניק ומעניק ללימוד תורה לאורך הדורות, תושלם חקיקת חוק יסוד: לימוד תורה הקובע שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי, וזאת עד להעברת תקציב לשנת 2023. מוסכם שיש להמשיך במורשת זו במדינת ישראל. בד בבד, עד העברת התקציב לשנת 2023 יושלם תיקון לחוק שירות בטחון להסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בהסכמת כל סיעות הקואליציה. סיעת יהדות התורה מודיעה, שענין זה הנוגע בנפשה אמור היה להיות מוסדר מבחינתה כתנאי עוד קודם הקמת הממשלה. אך מתוך מודעות להליכים המתבקשים נקבע כי חקיקת חוק יסוד: לימוד תורה והתיקון לחוק שירות בטחון תושלם עד להעברת התקציב לשנת 2023'. סוף ציטוט.
"המטרה היתה מצד אחד לגבש נוסח חוק המוסכם על דעת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, ומצד שני להבטיח כי יעמוד במבחן בג"ץ אשר פסל את כל החוקים העוסקים במעמד בני הישיבות בטענה כי הדבר נוגד את עקרון השוויון המבוסס על חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. חקיקת חוק יסוד: לימוד תורה נועדה לתת מענה לחשש זה.
"כבר בימים ההם ההסכמה להמתין עם חקיקת החוק לאחרי הקמת הממשלה היתה לא לרוחי, וזעקתי גם מעל דפי 'המבשר' כי אנו עושים טעות. באותם ימים העבירה הקואליציה הטריה בהליך בזק ארבעה חוקי יסוד שונים, אשר נגעו כל אחד מהם לענינים פרסונליים של ראשי המפלגות השונות – נתניהו, סמוטריץ', בן גביר ודרעי.
"יתירה מזו, באותם ימים ראשונים של נצחון הגוש הימני־אמוני, השמאל עוד היה מוכה הלם מצדו והימין שש ושמח, ולא היתה כמעט שום התנגדות ציבורית להסכמות שהוגשו על דעת כל חברי הקואליציה. ניתן היה לקדם את המהלכים להסדרת מעמד בני הישיבות בשקט פוליטי חסר תקדים.
"בהכירי את המערכת הפוליטית אי אלו שנים, התרעתי כבר אז ואפשר לומר שממש התחננתי לחבריי: 'אל תיתנו להם למרוח אותנו'. עכשיו זה הזמן להעביר את החוק. הוכח כבר כי כאשר רוצים גם הליכים מסובכים מסתדרים תוך זמן קצר יחסית. לצערי, קריאתי לא נענתה.
"בתקופה שאחרי הקמת הממשלה, בעודי ממשיך לשמש בתפקיד אותו הטילו עלי כאמור חברי מועצת גדולי התורה שליט"א לייצגם בעניני הסדרת מעמד בני הישיבות ובשליחותם, השתתפתי בשורה ארוכה של דיונים עם הצוותים הרלוונטיים, יחד עם נציגי דגל התורה וש"ס, וגם אנשי הייעוץ המשפטי במשרד הבטחון, אשר אז הביעו את עמדתם המשפטית להסכמות שהושגו בהסכם הקואליציוני.
"בפגישות שקיימנו אז עם ראש הממשלה בנימין נתניהו דרשתי כי יש להעביר את החוק בהקדם האפשרי ואסור להתמהמה בכך. התרעתי נגד הפרת ההסכם הקואליציוני בהעברת התקציב של 2023 למנינם לפני שמסדירים את מעמד בני הישיבות. ההחלטה להסכים להפרה זו לא התקבלה על דעתי ולא בתיאום אתי".
פרוש ממשיך: "תקופת־מה לאחר האסון הנורא בשמחת תורה ופרוץ המלחמה, אשר מטבע הדברים שינתה גם את כל סדר היום הציבורי ביחס לענין הצבא, החלו דיונים בקבוצת עבודה שכללה נציגים מהמפלגות החרדיות, מאחורי גבי, בענין נוסח חדש של חוק הדן במעמדם של בני הישיבות. למרות שידוע ידעו היטב כי אני נציג מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לענין זה, בחרו מי שבחרו להדיר אותי מהדיונים.
"במהלך אותה תקופה גם נתבקשתי לחתום כמורשה חתימה של אגודת ישראל על צ'ק בסך כ־60 אלף ש"ח עבור עורך דין חדש אשר איני מכיר, ואשר לכאורה שימש כיועץ משפטי לנוסח החדש של החוק, ומשום־מה לא שכרו את שירותיו של עו"ד מירון שכאמור נלקח בתקופת המשא ומתן הקואליציוני על דעת גדולי ישראל. עד היום הזה איני יודע מה היה מהותו של אותו ייעוץ משפטי, ולמרות בקשותיי איני מקבל גם כיום פירוט על שירותיו והייעוץ שנתן לענין הסדרת מעמד בני הישיבות.
"במקביל, התקרב המועד בו פקע החוק הקודם ובג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה החלו לנצל מצב זה כדי להתחיל במסע רדיפה נגד עולם התורה. באותם ימים ביקש ראה"מ ייצוג עצמאי בבג"ץ ולשם כך הביא את הדבר לאישור הממשלה, בישיבה שהתקיימה בתחילת חודש ניסן תשפ"ד.
"באותה ישיבה הוצג לשרים המענה הצפוי בבג"ץ, הכולל אמירה של ראש הממשלה כי יש התקדמות משמעותית עם החרדים בגיבוש נוסח חוק. לשם כך ביקשתי לדעת בעת ישיבת הממשלה מה היא אותה התקדמות משמעותית עליה מדובר.
"במענה לשאלתי אמר מזכיר הממשלה יוסי פוקס את הדברים הבאים: 'זה יעדי גיוס משמעותיים וסנקציות כלכליות על אי עמידה ביעדים. זו החבילה'. בתגובה לדבריו ציינתי כי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לא נשאלה בחודשים האחרונים על יעדים וסנקציות. 'אני אומר ליריב (שר המשפטים יריב לוין), לא נשאלה ואין הסכמה של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל', הוספתי. השר לוין השיב לי במילים אלו ממש: 'ועוד איך היתה, של כל שלושת המועצות'. שבתי וביקשתי לחדד בישיבת הממשלה: 'אני מדבר על מה שאתה מציע היום'. השר לוין התעקש והטיח בי: 'אי אפשר לשכתב את ההיסטוריה'. כדי להסיר מכשול, ומאחר והדיוק בפרטים אלו בנפשי – בפרט כאשר מדובר על דיבור בשם מועצת גדולי התורה, סרתי לאחרונה למזכירות הממשלה וביקשתי לראות את הסטנוגרמה כלשונה. הציטוטים שאני מביא כאן בפניכם הם ציטוטים מדויקים שתועדו בפרוטוקול של מזכירות הממשלה.
"ומהי אותה היסטוריה שאי אפשר לשכתב? ביררתי באחרונה אצל אלו שהיו בחדרי המשא ומתן והם סיפרו לי כי כך סוכם על־ידי נציגים משלושת המפלגות החרדיות: יעד של 4,800 מתגייסים בשנה ראשונה; יעד של 4,800 מתגייסים בשנה השניה (עודכן בהמשך על־ידי משרד הבטחון ל־5,700); יעד של 50 אחוז מתגייסים בתוך 10 שנים; סנקציות מוסדיות על עולם התורה במקרה של אי עמידה ביעדים; סנקציות אישיות (הוסכם שיהיו סנקציות אישיות, טרם נכנסו אז לפרטים – כפי שקרה בהמשך בוועדת חוץ ובטחון).
"אלו הדברים כהווייתם", מסכם פרוש, ומוסיף: "אישים מתוך אגודת ישראל יושבים ומסכמים, ואף מטעים את הליכוד לחשוב שזה על דעת מועצת גדולי התורה, על 50 אחוז יעדים וסנקציות על עולם התורה וסנקציות אישיות על לומדי התורה. כבר אז הזהרתי כי הבנתי שזה מדרון שיוביל לדרישות על התגמשויות נוספות.
"בזמן אמת פניתי במכתב למזכיר מועצת גדולי התורה, הזכרתי לו את החלטת המועצת בעניני, ויתירה מזו שהדבר אף עבר מסמוך מחדש לפני מספר שנים בודדות, והתרעתי בו כי הדבר לא יעלה על הדעת. לאחרונה אף התברר בפומבי כי לא רק שהמזכיר ידע ושתק על פועלם של אלו אשר עסקו בענין ללא סמכות, אלא שהוא בעצמו עסק בענין. בעיניי זה חמור מאוד".
אתה מעלה פה דברים חמורים מאוד, בוא נפתח את זה פעם אחת ולתמיד. אני מתנצל על השאלה החצופה, אבל התשובה מספיק חשובה – יש המון טענות ביחס למשמעת של ר' מאיר פרוש למועצת גדולי התורה. כיצד אתה מגיב לטענות כאלו?
"אני פוליטיקאי ואני רגיל שמשמיצים אותי. אבל אם יש השמצה שכואבת לי זה הטענה השקרית והמופרכת הזו. הנחמה שלי זו הידיעה שחברי מועצת גדולי התורה עצמם יודעים היטב את האמת, אבל אולי זה בהחלט הזדמנות שגם בני קהילותיהם ישמעו אחת ולתמיד את האמת.
"אני מחזיק בלשכתי קלסר 'מועצת גדולי התורה'. יש שם רישום של עשרות רבות של מקרים ממהלך השנים עם העמדות של כל חברי מועצת גדולי התורה ביחס להחלטות ציבוריות משמעותיות. רק בשנים האחרונות: שתי עסקאות חטופים, עמדתנו ביחס להדחת ח"כ איימן עודה, רק השבוע בהצבעה על החלת ריבונות ביו"ש, וכמובן בפרישה מהממשלה.
"אגב, גם אם יש חברי כנסת שאני ממעט לדבר אתם, לפני ההצבעה על עסקת החטופים שאלתי את נציגו של כ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א בממשלה על עמדת האדמו"ר שליט"א. אין שום הצבעה משמעותית שאני מצביע עליה בלי לדעת את עמדת כל חברי מועצת גדולי התורה.
"אם בהסדרת מעמד בני הישיבות עסקינן, החוק הנוכחי נמצא בכנסת בעקבות אישור הממשלה להחיל עליו דין רציפות. אני לא הצבעתי על אותה הצעה מאחר ולא היתה לי את עמדת חברי מועצת גדולי התורה שליט"א בענין. אני לא יכול להצביע בכנסת או בממשלה בענין אקוטי כזה בלי לקבל דעת תורה".
פרוש מוציא קלסר ומראה לנו כיצד רשם בכתב־ידו מיד לאחר ישיבת הממשלה את הדברים הבאים: "השרים הדתיים לא נכחו משום־מה בישיבת הממשלה בעת שדנו בסעיף הזה. אני נוכחתי בדיון, לא השתתפתי בהצבעה, ולשאלתו של סגן מזכיר הממשלה מה אני מצביע, אמרתי לו שאני נגד דרישת השר טרופר שמבקש לא להחיל דין רציפות על החוק הזה, ואני לא מצביע בעד חוק כזה כי לא קיבלתי הנחיה כזו ממועצגה"ת". כך בכתב־ידו מאותו היום.
מעניין לציין, כי באותם ימים יש מי שאמרו לחברי מועצת גדולי התורה שיש לתמוך בהחלת דין הרציפות על־אף שמדובר בחוק שבממשלה הקודמת המפלגות החרדיות התנגדו לו, מהסיבה שבדיונים שיהיו בוועדת חוץ ובטחון הוא "יעבור שיפורים".
"יתירה מזו", מסכם פרוש את הנושא החשוב ומוסיף: "אפילו בבחירות לרשויות המקומיות, שיש כאלו שחושבים ששם אפשר לעשות ככל העולה על דעתם, אצלנו זה לא כך. לא היה שום מהלך משמעותי בכל תקופת הבחירות המקומיות שעשינו בשלומי אמונים בלי לקבל דעת תורה".
אתה מצוי בנושא שנים ארוכות. אם הדברים היו נשארים בידיים שלך, מה המתווה שהיית מגבש?
"אני לא יישב כאן וייתן תרחישים היפותטיים. כאשר השליחות היתה בידי פעלתי בהתאם להכוונה מדוקדקת של מרנן חברי מועצת גדולי התורה שליט"א, וכנראה שאם המשיכו לסמוך עלי בענין הזה אז עשיתי את המוטל עלי לשביעות רצונם. הטלת המשימה בעינה עומדת, ואף חודדה שוב למי שהיתה צריכה להיות מחודדת. אך לצערי, כאמור, יש שבחרו לפעול בניגוד אליה והתוצאות בינתיים הן כפי שהן, וחבל שכך.
"יש כאלו שמסתובבים היום ומחלקים הצהרות ביחס לדרישות כאלו ואחרות, בו בזמן שהם או עוזרים שלהם הסכימו על דעת עצמם לדברים אחרים לגמרי בחדרים הסגורים, והדברים כיום ידועים וברורים. אותם אנשים מאשימים כעת את מי שהם סגרו אתו דילים מאחורי גבם של חברי הסיעה במצב. אני לא יודע לשפוט ואני לא עוסק בכך, אבל אני בהחלט מציע לציבור לחשוב היטב מה עומד מאחורי כל מיני כותרות של כל מיני אישים פוליטיים".
את עיקר האש הצולבת בענין הצרת צעדי לומדי התורה אתה מייחס דווקא ליועמ"ש. מדוע?
"מי שלא רואה כיצד היועצת המשפטית לממשלה הפכה את רדיפת הדת לנושא עיסוקה המרכזי – כנראה לא חי פה בשנה האחרונה. מדובר ביועמ"ש אשר חוטפת מימין ומשמאל על סחבת בלתי נגמרת בכל נושא שנמצא על שולחנה, אבל יש רק נושא אחד שבו היא לא מפספסת אף דיון, לא מוותרת על כל הזדמנות אפשרית, ולא תדלג על אף כותרת – מעמד בני הישיבות. שם היא העובדת הכי חרוצה בממשלה. פתאום יש לה זמן לדיונים חודשיים קבועים, להוציא הנחיות, לשלוח את המשנים שלה לבג"ץ, את העוזרים שלה לדיונים בצבא, להכל יש לה זמן. זה נראה שזה יותר חשוב לה אפילו מנצחון ישראל במלחמה.
"כשאתה מצרף לאובססיה הזו את העובדה שהיא מנצלת כל הזדמנות לפגוע בעולם התורה – למשל, בסיפור של אופק חדש, ובעוד שלל מקרים מהסוג הזה, היא למעשה מנצלת כל הזדמנות לרדיפת הדת. זה לא יועצת משפטית לממשלה. אני לא מצליח להבין מאיפה זה מגיע, אבל זה פשוט מרגיש כמו ריצת אמוק מטורפת. פשוט רדיפה לשם רדיפה".
אתה לא מעט שנים בזירה הציבורית. האם אתה זוכר יועץ משפטי כל־כך לעומתי למדיניות הממשלה כמו זו הנוכחית?
"ייעוץ משפטי תמיד היה ענין בעייתי. עוד כשהייתי חבר בעיריית ירושלים נאלצתי להתמודד עם נסיונות של הייעוץ המשפטי להילחם בפעילות שלי למען הציבור החרדי בעיר. גם בממשלה זה תמיד היה מכשול, אבל ללא ספק זה רמה אחרת לגמרי. זה כבר לא הרמת מכשולים, אלא מלחמה של ממש נגד רצון נבחרי הציבור.
"אני חייב לציין, שבתפקידי כשר עבדתי מול יועצים משפטיים שונים, גם במשרד שלי וגם מול גורמים בייעוץ המשפטי לממשלה – וצריך לומר את האמת, רובם אנשי מקצוע אשר מבקשים רק לעשות את עבודתם נאמנה ומסייעים רבות בביצוע המשימות. זה נכון בין היתר בחקיקה אליה נדרשנו במירון, ובנושאים אחרים.
"כך, למשל, ואני לא מביע עמדה אישית בענין אלא רק מציג את העובדות – היועצת המשפטית של משרד הבטחון, אשר מטבע הדברים תמיד היתה שותפה לדיונים בענין מעמד בני הישיבות, נאמר לי שנאסר עליה להיות מעורבת בענין כולל איסור לשוחח על כך עם בכירים במשרד. איפה נשמע כדבר הזה? מעולם לא היה דבר כזה".
האם לדעתך היא תודח בסופו של יום? או שמא יעצור בג"ץ את כל התהליך ויקפיאו, שוב, בניגוד למדיניות הממשלה הנבחרת?
"אני תולה מעט מאוד תקוות בהליך ההדחה. כבר הוכח שבג"ץ הוא זה שבאמת מנהל פה את המדינה, ואני לא רואה מצב בו ההחלטה הזו לא נפסלת. למעשה, עד שלא נטפל בבעיה של בג"ץ לא יהיה לנו פתרון אמתי".
אולי הבעיה היא בהחלטה של הנציגות החרדית ללכת לממשלה עם הימין ותנועת הליכוד בישראל. אולי אם הנציגות החרדית היתה הולכת עם המרכז הפוליטי ואולי אפילו עם השמאל ר"ל, תלמידי הישיבות והאברכים היו נהנים מדחיית שירות בלי שאיש היה פוצה פה?
"בעצם ניסוח השאלה שלך יש טעות. לא הנציגות החרדית מחליטה עם מי ללכת ועם מי לא, שאלות הרות גורל שכאלו נקבעות על־ידי גדולי ישראל, ומפעם לפעם בהחלט דנים בהן ומקבלים החלטות בהתאם למצב.
"כפרשן בלבד, אני לא חושב שעם החברים כיום באופוזיציה יש לנו פרטנרים, בוודאי לא עם ליברמן שהקדיש את חייו בשנים האחרונות לרדיפת הדת, ולא עם ח"כ קריב שמאיים לפגוע במוסדות החינוך שלנו, ולא עם לפיד שמחפש לעשות הון פוליטי על גב עולם התורה.
"אני לא יודע להיכנס לשאלה של 'מה היה אילו'. ההחלטה ללכת עם הימין שמייצג את הציבור המסורתי בישראל היתה מושכלת מכיון ששם אין במצע שלהם תחבורה ציבורית בשבת, הריסת מוסד הנישואין כדת משה וישראל, פגיעה בקודשי ישראל, וכדו'. אני לא חושב שהשמאל היה נותן לנו על מגש של כסף כל מה שאנחנו רוצים, בטח לא כאשר רואים את השנאה היוקדת שלהם לכל דבר שבקדושה.
"האם זה מלמד על העתיד? לא. בכל קונסטלציה עתידית נצטרך לשקול מחדש את מכלול השיקולים ולהביא את הדברים להכרעת מרנן ורבנן שרי התורה והחסידות שליט"א".
למען האמת אין לציבור החרדי ענין בימין או בשמאל. אנחנו הציבור החרדי נמצאים מאז הקמת המדינה במערכת הפוליטית במטרה שנוכל לחיות את חיינו ללא שהמדינה תפריע לנו. אז אולי העובדה שהלכנו מאז שנת 77 עם הליכוד היתה בדיעבד שגיאה? עלינו ללכת עם מי שיש בכוחו לאפשר לציבור החרדי להמשיך לשמור את אורחות חייו ללא הפרעה, וזה למרבה הצער המרכז והשמאל?
"ראשית, בתשל"ז, רק לאחר שהיה ברור שלשמעון פרס אין סיכוי להקים ממשלה, הורו לנו גדולי ישראל לשבת עם הליכוד למו"מ. אבל גם אחרי זה לא תמיד הלכנו עם הימין. מאז עליית מנחם בגין לשלטון היו גם קואליציות אחרות. אבל אני לא חושב שאפשר להתעלם מכך שברוב השנים היה לנו נוח יותר עם הימין.
"עצם זה שנכנסו לראשונה לקואליציה (למעט הממשלה הראשונה בהקמת המדינה) היתה יוזמה של מנחם בגין, אשר רצה את החרדים כשותפים. היינו עם אהוד ברק בקואליציה בממשלה בראשותו ונאלצנו לצאת ממנה כי הוא זלזל בקדשי ישראל. מנגד, בממשלה הראשונה של נתניהו הייתי שר שיכון בפועל וזכינו לעשות רבות למען פיתוח היהדות החרדית בכל ארץ ישראל – כך שיש למטבע שני צדדים.
"בנוסף, אי אפשר להגיד שאין לנו בכלל ענין. זה לא סוד שרבים מגדולי ישראל החסידיים הביעו לאורך השנים עמדות נחרצות ביחס לארץ ישראל. שוב, אני לא מדבר על העתיד, אבל אם אתה שואל על העבר – אני לא חושב שזו היתה טעות. לגבי העתיד, ימים יגידו".
מה התשובה לנציגי הציבור הדתי־לאומי שטוענים שהם מקריבים את חייהם במלחמה מצד אחד ומצד שני לומדים תורה בישיבות ההסדר בשונה מהציבור החרדי?
"אחלק את תשובתי לשלושה. 1 – יש כאלו שמדברים מתוך שנאה, אתם אין לי שום שיג ושיח. 2 – אני מכבד מאוד את מי שנמצא בכאב אישי על נפילת קרוב משפחה במלחמה ולא מתכוון חלילה להתווכח אתו. 3 – ביחס לאישי הציבור שאני כן בשיח אתם, אני אומר דבר פשוט ומתבקש: כשם שאני גיביתי אתכם במהלך השנים בדרישות ימניות מאחר והם נחשבים למומחים בענין הזה, אני מצפה שתגבו אותנו בדרישות תורניות שבהן אנחנו מומחים.
"כשהיתה שאלה האם השרים סמוטריץ' ובן גביר צריכים להיות חברי קבינט המלחמה, העמדה שלי היתה ברורה – מי שמייצג את אלו שלוחמים מתבקש שיהיה סביב שולחן מקבלי ההחלטות. אצלנו ביהדות התורה אף פעם לא ישבו בקבינט ואני גם אף פעם לא דרשתי.
"באותו מטבע אני מבקש ומצפה מהם, תגבו אותנו בדרישה לכבד את הדרך שאנחנו רואים לנכון בלימוד התורה. לציבור החרדי יש את הדרך שלו לקיים את עולם התורה והישיבות, ואני דורש מכל מי שרוצה להיות שותף שלי לכבד את זה ולגבות אותי ולסייע לי בשמירה על הדרך הזו".
חרף העובדה שהסוגיה האקוטית של הסדרת מעמד בני הישיבות לא באה לפתרון – הורו גדולי ישראל להישאר עד יום שני שעבר בקואליציה כדי להוציא יקר מזולל בשלל נושאים החשובים ליהדות הנאמנה. האמנם הצלחנו?
"אני לא יושב פה בשביל לכתור כתרים, לא לראשי ולא לראשם של חבריי לסיעה או למפלגות החרדיות. כנראה שאם נשארנו היו לכך סיבות טובות, והכל על דעת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א.
"זה לא המקום ולא הזמן להתחיל לפרט אחד לאחד מה כל אחד מהחברים בסיעה הצליח לבצע בכל שבוע בו המשכנו לכהן בתפקידים מהם פרשנו בשבוע שעבר בהוראה משולחן גבוה. את זה נעשה ערב הבחירות. אבל בהחלט – ומבלי לשכוח לרגע את העובדה שבראש סדר העדיפויות של כולנו עמד כל הזמן הסדרת מעמד בני הישיבות – פעלנו יומם ולילה כדי למקסם הישגים בשביל הציבור ששלח אותנו, כל אחד בתחומו ויחד בנושאים הנוגעים לציפור הנפש שלנו".
האם אפשר לסכם על קצה המזלג את פועלכם במשרד ירושלים ומסורת ישראל לטובת הציבור החרדי?
"לא באנו כאן לעסוק בסיכומים, אנחנו בעיצומה של מערכה היסטורית על עתיד עולם התורה, במלחמה של ממש נגד כוחות רעים המבקשים לפגוע בתורת ישראל ורודפים את הדת.
"בתמצית, בהחלט אפשר להגיד כמה מילים על האחריות שנטלתי ביחס להילולת רשב"י במירון. כידוע, מלכתחילה לא רציתי להיות שר, ההסדר של סגן שר במעמד שר עבד היטב עבורי במשרד השיכון לפני שנים רבות ומבחינתי היה עדיף שכך יהיה גם הפעם. אך בעקבות המלצות ועדת החקירה התעקש ראש הממשלה שיהיה שר אחראי, ועל כן, לאחר שבדקתי את עמדת חברי מועצת גדולי התורה, מוניתי במסגרת האחריות שלי גם לשר האחראי על הילולת רשב"י במירון.
"לצערנו, בתשפ"ד היתה הילולא מצומצמת, שגם בה פעלנו לשמר את המסורת ככל הניתן, אבל ההצלחה הגדולה היתה בסייעתא דשמיא בשנים תשפ"ג ותשפ"ה, אז עלו מאות אלפים למירון ביום ההילולא, בשמחה ובבטחה.
"אנחנו מדברים כאן במסגרת ראיון ל'המבשר', אשר הוקם על־ידי אבי הרב מנחם פרוש ז"ל בדי להיות כלי ביטוי לכל קהילות ישראל. אז אפשר לומר שבאותה מסורת המשכנו גם במירון, כאשר כל קהילה וכל עדה קיבלה את הביטוי הראוי בהילולא קדישא, ועשינו כל אשר לאל ידנו כדי להוציא לפועל הילולא בשמחה ובבטחה לרווחת כלל ישראל.
"מה שעשינו במירון הוא בעיניי סמל ודוגמה כיצד אנשי ציבור בכלל ומאגודת ישראל בפרט צריכים לנהוג. זו היתה הדגמה והראה לכולם כיצד פועלים לטובת כ־ו־ל־ם. כל קהילה, כל חסידות, כל עדה, כל אחד והאופן שבו הוא נוהג לקיים את המסורת שלו, בשביל כולם פעלנו והתאמצנו ועשינו את המקסימום ובדרך־כלל גם ב"ה הצלחנו.
"לצד ההדלקה המרכזית של כ"ק מרן אדמו"ר מבאיאן שליט"א, אשר מדליק את האבוקה בגג הציון כחזקת אבותיו מזה דורות, ואשר זכינו לפעול למען קיומה באופן המיטבי ביותר, פעלנו כך גם עבור כלל קהילות הקודש, הגדולות והגדולות עוד יותר, אשר בעיניי לכולן ראוי לקבל מקום של כבוד אצל רשב"י זי"ע.
"אני לא יודע מה יהיה בהמשך, אבל ללא ספק היסודות שהנחנו בשנתיים האלו, ואשר על־פיהם כבר התוויתי את הדרך בימים האחרונים במשרד לקראת ההילולא של תשפ"ו, חייבים לבוא לידי מימוש מכאן והלאה בכל שנה בהילולת רשב"י ובכל מעמד ציבורי יהודי גדול.
"לשמחתי המתווה שלנו אומץ בהילולות קטנות יותר, כולל רק לאחרונה בהילולת ה'אור החיים' הק', שם היה משרד ירושלים ומסורת ישראל שותף למערך ההסעות החינמי שהוקם לשירות הציבור הרחב.
"לצד מירון, יש גם את הפעילות היומיומית, גם בסור מרע וגם בעשה טוב, שמטבע הדברים רובה נשארת מתחת לרדאר, אחרת היא היתה נכשלת. זה נכון גם ביחס לפעילות בתוך המשרד, וגם בפעילות הציבורית שלנו כסיעה מול הנהלת הקואליציה.
"כאמור, לא ארחיב ביחס לפעילות ספציפית, אבל אזכיר דברים שאמרתי ביום כניסתי לתפקיד: 'תושבי ירושלים מהווים את הפסיפס של עם ישראל. יש פה דתיים, יש פה מסורתיים, יש פה חילונים, יש פה גם בני מיעוטים ויש גם ציבור חרדי גדול – כולם אהובים, כולם רצויים, אנחנו עובדים אצל כולם, ואנו נדאג שכולם יקבלו ויהיו שותפים באופן ובהתאם לגודלם באוכלוסיה. בבחירות לכנסת שהתקיימו לפני כחודשיים, ואחרי שספרו את הקולות, הציבור החרדי מהווה למעלה מארבעים אחוז מהמצביעים, ולצד הפעילויות הקיימות במשרד אין סיבה שגם בקרב הציבור החרדי לא יהיה פעילויות, זו הסיבה שנפעל להגדיל את הפעילות גם בקרב אוכלוסיה זו, כך שכל הציבורים יוכלו ליהנות מהם'. סוף ציטוט. האם המשימה הושלמה? לא. האם עשינו כברת דרך גדולה בדרך לשם? כן", חותם פרוש את הראיון ומרמז כי יותר ממה שאמרתי פה לא אמרתי, ודי לחכימא ברמיזא.
חבר הכנסת חנוך מילביצקי מהליכוד זומן הבוקר לחקירה בלהב 433. מהמשטרה נמסר כי מילביצקי זומן לחקירה באזהרה "לשם בירור העובדות" לאחר ש"התבסס חשד סביר" נגדו. החשדות מתייחסים לעבירות מתחום שיבוש מהלכי משפט, אשר בוצעו, על פי החשד, לפני בחירתו לכנסת.
בתגובה לזימונו, תקף ח"כ מילביצקי בחריפות את ההחלטה והפנה אצבע מאשימה כלפי הייעוץ המשפטי לממשלה. "הזימון מגיע בתזמון לא מקרי, מיד לאחר שפורסמה הכוונה על המינוי כיושב ראש ועדת הכספים," אמר.
מילביצקי המשיך בביקורתו החריפה: "הרדיפה הפוליטית חצתה כל גבול. היועצת המשפטית לממשלה והמערכת בראשה היא עומדת ממשיכות לדרוס ברגל גסה את הדמוקרטיה ולהשמיד את אמון הציבור."
בפעילות משותפת של שירות הביטחון הכללי ומשטרת המחוז הצפוני, נעצר במהלך חודש יוני 2025 אחמד דיאב, תושב טמרה בן 36, בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות חמורות של מגע עם סוכן זר וסיוע לארגון טרור.
עם הפיכת החקירה לגלויה, פשטו הכוחות על ביתו של דיאב בעיר טמרה ועצרו אותו לחקירה. במהלך החיפוש בביתו, נתפס סכום כסף משמעותי במזומן: למעלה מ-70 אלף ש"ח ומאות דולרים.
חקירת השב"כ והמשטרה העלתה כי דיאב עמד בקשר ואף נפגש פיזית באופן קבוע, מזה מספר חודשים, עם "מתווך" תושב השטחים, במקור תושב עזה. באמצעות מתווך זה, העביר דיאב כספים רבים בסך כולל של כמיליון וחצי שקלים לאורך התקופה. הכספים הועברו במסווה של "תרומות לילדי עזה", אך בפועל יועדו לארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי. החקירה חשפה כי דיאב ידע על הקשר בין המתווך לבין פעיל בכיר בארגון הטרור.
בתום חקירה אינטנסיבית שנמשכה כחודש, הצליחו חוקרי המשטרה לקשור את דיאב באופן חד-משמעי לעבירות המיוחסות לו. עם סיום החקירה, פרקליטות מחוז צפון הגישה נגדו הבוקר כתב אישום חמור, המייחס לו עבירות ביטחון כבדות.
שר החוץ גדעון סער יצא הבוקר במתקפה חריפה נגד נשיא צרפת עמנואל מקרון, בעקבות הודעתו כי בכוונתו להכיר ב"מדינה פלסטינית" בעצרת האו"ם בספטמבר. סער טען כי מדובר ב"מהלך חמור" שאינו רק ניסיון לכפות על ישראל סכנה ביטחונית, אלא גם "פרס לחמאס ולטרור בעקבות ה-7 באוקטובר".
"מדוע בחר הנשיא מקרון להודיע ביולי שבכוונתו להודיע על כך בעצרת האו"ם בספטמבר? פרומו לפרומו?" תהה סער. "הנשיא מקרון הרי יודע שבימים אלה ממש מתקיים מו"מ למתווה לשחרור חטופים ולהפסקת אש. מו"מ קשה."
השר סער הדגיש כי הכרה ב"מדינה פלסטינית" בשלב זה, אותה הגדיר כ"וירטואלית כמובן", אינה מסייעת להשגת הסכם: "התשובה הברורה: ההיפך מכך הוא הנכון. מתנה כזאת, עליה מהר החמאס לברך אמש, רק צפויה להביא להקשחת עמדותיו במו"מ."
לדברי סער, השלכות מהלך כזה הן חמורות ביותר: "המשמעויות הן: הארכת המלחמה, המשך ההתעללות בחטופים וגם הארכה בסבל של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה."
סער סיכם את ביקורתו בשאלה רטורית: "אז מדוע בחר הנשיא בעיתוי רגיש זה? במקרה הטוב – פשוט לא איכפת לו."
