חודש: אוגוסט 2025

בפרשתנו, התורה הקדושה מדברת על מצוות לימוד התורה: "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". התוצאה והשכר על כך מצוינים מיד בפסוק: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ".

הרב אליהו לופיאן זצ"ל, בספרו "לב אליהו", מסביר את הפסוק בצורה מפתיעה. הוא טוען כי "ירבו ימיכם" אינו מתכוון לריבוי ימים מבחינה כמותית, כלומר אריכות ימים. מדוע? מכיוון שמספר הימים של האדם קצוב וסופו להיגמר.

במקום זאת, הוא מפרש את המילה "ירבו" מלשון "רב ועצום". כלומר, הכוונה היא שהימים יהיו ימים גדולים, ימי איכות, ולא ימים קטנים.

ימי קטנות מול ימי גדלות
ימי קטנות: יש תקופות בחיים של האדם שהן "ימי קטנות מוחין" – תקופות שבהן הכול לא כל כך מסתדר, השמחה אינה שרויה, והכול נראה לא ברור.

ימי גדלות: לעומת זאת, יש ימים שהם "ימי גדלות". אלו ימים שהאדם מרגיש ורואה את ההשגחה העליונה מרימה אותו ומקדמת אותו, ולבו מתמלא בשמחה אמיתית.

זהו הפירוש, אומר הרב: "למען ירבו ימיכם" – שהימים שלכם יהיו גדולים.

הפסוק ממשיך ומבאר: "כימי השמיים על הארץ", כלומר, הימים יהיו שמימיים וגדולים, אך עדיין בעודנו כאן על הארץ.

כדי להמחיש את הנקודה, מספרים על ראש הישיבה הגדול, הרב אהרון קוטלר זצ"ל, שהיה הולך לבתי נדיבים כדי לחזק את ישיבתו. באחד מביקורים אלו, הוא ראה את בן הבית מבזבז את זמנו במשחק. הרב פנה אליו בדאגה ושאל: "אני רואה שהזמן שלך מתבזבז, מה יהיה עליך?"

הבן השיב בביטחון: "כבוד הרב, אני ואבא מתלווים אליך כבר שנים, ואנחנו שומעים ממך על יששכר וזבולון, שמי שמחזיק תורה, יש לו קניין בתורה. אז מה יש לי לדאוג?"

הרב קוטלר הבהיר את כוונתו: "אני לא התכוונתי על העולם הבא שלך. העולם הבא שלך ודאי גדול ועצום. אני התכוונתי על העולם הזה שלך. אדם שמתבטל מלימוד תורה צריך לדאוג על איך ייראו החיים שלו בעולם הזה."

סיפור דומה מובא על האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל שאמר: "העולם הבא למי שייך? אני לא יודע. אולי לצדיקים, אולי לרשעים, כי המשפט לאלוקים הוא. אבל מי שזוכה לחיים בעולם הזה – אני יודע בוודאות: זה רק הצדיקים."

איכות החיים אינה תלויה בתענוגות החומריים. כשהאדם עוסק בתורה, מתגדל ביראת שמיים, מתדבק בביטחון אמיתי בה', ואינו מבזבז את חייו לריק – חייו בעולם הזה יפים, מתוקנים וגדולים.

כך גם הרב שך זצ"ל אמר פעם לאחד מגדולי הנדיבים: "בעולם הבא שלך אני מקנא, אבל דבר אחד ברור לי: שאתה צריך לקנא בעולם הזה שלי."

לסיכום, הליכה בדרך התורה שהתווה משה רבנו, אינה רק עבור העולם הבא, אלא בעיקר עבור העולם הזה: "למען ירבו ימיכם". שיהיו לכם ימים יפים, גדולים, מלאי התעלות ושמחה, שבהם מרגישים את יד ההשגחה מלטפת ומלווה.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את פני משיח צדקנו, שהם הימים הגדולים שכל צדיקי הדורות ציפו להם.

שבת שלום ומבורך.

צביקה מור, יו"ר פורום תקווה המייצג משפחות חטופים ואביו של איתן בן ה-25, שנמצא בשבי חמאס מאז שמחת תורה אשתקד, במתקפה חריפה נגד הקריאה לשבות ביום ראשון הקרוב. הוא הטיל ספק ביעילותה של השביתה ותהה כיצד היא אמורה להחזיר את החטופים הביתה.

"קוראים לנו לשבות ביום ראשון," אמר צביקה, "אבל בואו נבחן את זה קצת. איך בדיוק השביתה הזאת מחזירה את החטופים? התשובה היא שהיא לא מחזירה אותם." הוא המשיך והעלה את השאלה: "אז בשביל מה היא? אולי כדי להעלות מודעות לחטופים?"

לדבריו, אין צורך להעלות את המודעות לנושא: "אין לכם מודעות לחטופים? אתם כאלה אנשים ריקים ואכזריים? ברור שלא. לכן, אם היא לא מחזירה את החטופים וגם לא צריכה להעלות מודעות, אז בשביל מה השביתה הזאת? למי היא באמת תורמת?" הוא הדגיש כי לדעתו, "השביתה הזאת רק הורסת."

בשלב זה הוא פירט את הנזקים הפוטנציאליים של המהלך. "תחשבו על ההורים בחודש אוגוסט שצריכים חנויות פתוחות," אמר, "על המילואימניקים שחוזרים הביתה לאפטר וצריכים לצאת לסידורים. למה להפנות את החיצים אלינו?"

לקראת סיום דבריו, התייחס צביקה למטרה שלדעתו עומדת מאחורי השביתה: "אולי הקמפיין הזה נועד לרתום אתכם לכניעה לחמאס." הוא הביע התנגדות נחרצת לכניעה: "אתם רוצים שמדינת ישראל תיכנע לחמאס? בבקשה. תעברו 500 משפחות שכולות שהבנים שלהן נפלו בעזה, ותבקשו מהן רשות. הדם שלהם יישפך לחינם?" הוא סיים במסר חד וברור: "תעברו אלפי פצועים ותשאלו אותם אם הפציעה שלהם הייתה לחינם. כל הידיים, הרגליים, האוזניים והעיניים שהם השאירו בעזה – הכל יהיה לחינם? מה פתאום להיכנע?"

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. (דברים יא, יג)

עבודה שבלב

הנה מבואר בגמ' בתענית (ב, א) שנאמר 'לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם', איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפלה.

והנה מצינו בגמ' בברכות (לד, ב) במשנה שם, המתפלל וטעה סימן רע לו, ובגמ' שם הק' מתי ובאיזו מן הברכות הרי"ז טעות וסימן רע, ומתרצי' שהמתפלל צריך שיכוון בכל הברכות ואם אינו יכול לכוון בכולם יכוון בברכה אחת ואמר ר' חייא אמר רב ספרא שיכוון בברכת אבות שהיא תחילת התפילה, וכתב רש"י שאם אינו מכוון בתחילת התפילה יש בזה רמז שאינו חפץ בה, ובתוס' שם כתבו שהרי מצינו שלעולם ימוד אדם דעתו אם יכול לכוון יתפלל ואם לאו לא יתפלל, ותי' שכל מה שיכול לכוון היינו באחת מהברכות.

וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' תפילה ה"א), חמשה דברים מעכבים את התפילה אע"פ שהגיע זמנה, והם, טהרת הידיים וכיסוי הערוה וטהרת מקום התפילה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב, וכתב (הט"ו – טז) כוונת הלב כיצד, כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, כיצד היא הכוונה, שיפנה לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה כדי לכווןאת לבו ואח"כ יתפלל בנחת ותחנונים, ולא יעשה תפילתו כמי שהיה ונשא משוי משליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה ואח"כ יפטר, חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה אחת אחר התפילה ומאריכים בתפילה שעה אחת.

וכתב שם עוד (פ"י ה"א), מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך, מי שטעה באחת משלש ברכות הראשונות חוזר לראש ואם טעה באחת משלש אחרונות חוזר לעבודה, ואם טעה באחת מהאמצעיות חוזר לתחילת הברכה שטעה בה ומשלים תפילתו על הסדר.

כוונת הלב שמתפלל וקורא אל ה'

וכתב החינוך (מצוה תלג) וכן מענין המצווה, מה שהזהירו אותנו בכוונת הלב הרבה בתפילה, ויותר בברכה הראשונה שאמרו שמי שלא כיוון בה מחזירים אותו, וענין הכוונה זו שחייבו בשבילה חזרה לפי הדומה שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא, ויפנה מחשבותיו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה, מבואר בחינוך שעניין הכוונה שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא ויפנה מחשבתו מכל ענייני העולם.

ולכאורה מקור דברי החינוך מדברי הגמ' בסנהדרין (כב, א) אמר רבה בר ביזנא אר"ש חסידא, המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר 'שיויתי ה' לנגדי תמיד'.

ובבית אלוקים (שער התפילה פ"ה) כתב, שעיקר תפלותינו הם י"ח ברכות שאנו מתפללין ג"פ בכל יום, ותקנו אותם כאילו מדבר עם השכינה לנוכח, ברוך אתה, אתה גבור, אתה קדוש, אתה חונן, השיבנו וגו', רצה, מודים אנחנו לך וגו', ולזה צריך ג"כ שיהפוך פניו אל מקום שכינתו, כמדבר איש אל חבירו שמדבר לו פנים אל פנים, בפרט בתפלת י"ח שהוא לנכח, כי במה שמתפלל האדם בישיבה כמו ק"ש וברכותיה אין צריך להיות נכח השכינה, וכן תקנו הברכות קצתם לנכח וקצתם בנסתר, ומבואר שצריך שיתפלל אל ה' בבחינת נוכח לפי שהוא עומד לפני ה'.

ובמשנה ברורה (או"ח צא, סק"ו) הביא מדברי הזוהר שהמתפלל צריך לכסות את ראשו ואת עיניו, והביא מהפרי מגדים דהיינו בטלית של מצוה וכן נוהגין כהיום לכסות ראש עד עינים בטלית מצוה בשעת תפלת י"ח, והאריך שם במי שפוקח את עיניו בשעה שמתפלל, ומבואר שכשמתפלל צריך שיהיה כולו מונח בתפילה שהרי הוא עומד לפני ה'.

וכן כתב במסילת ישרים (פי"ט), עיקר היראה היא יראת הרוממות שצריך האדם לחשוב בעודו מתפלל או עושה מצוה, כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה ההוא, והוא מה שהזהיר התנא (אבות פ"ב), וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל, שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו.

עיון תפילה

בגמ' בבבא בתרא (קסד, ב) מצינו, אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפילה ולשון הרע, וכתב רש"י, עיון תפילה, יש מפרשים שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב"ה שכרו ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפילתו לפי שהתפלל בכוונה, וכתב שם בתוס' שהרבה בני אדם אינם מצפים מתי יבא תפלתם שאינם מכוונים כל כך שיצפו תפלתם, ונראה לרבי שעיון תפלה שהוא רע שאינם מכוונים תפלתם, ומזה אין אדם ניצול בכל יום שאין שום אדם יכול לכוון בתפלתו היטב.

כוונה בפרוש המלות ובמה שעומד לפני ה'

בחדושי הגר"ח (הלכות תפילה פ"ד) כתב, שמסתימת לשון הרמב"ם מבואר שדין כוונה הוא על כל התפלה שהכוונה מעכבת בה, וקשה ממה שפסק הרמב"ם (פ"י), מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך, ומבואר שהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה, וייסד בזה הגר"ח, שיש שתי סווגי כוונות בתפלה, האחת כוונה של פירוש הדברים ויסודה הוא דין כוונה, ושנית שיכוון שהוא עומד בתפלה לפני ה' שאי"ז מדין כוונה אלא מעצם התפלה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד ומתפלל לפני ה' אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל מתעסק שאין בו דין מעשה ודינו כאילו לא התפלל, ולענין עצם התפלה כל ברכה בפ"ע מעכבת, וצריך שיכוון ויידע שהוא עומד בתפלה, ומלבד דין שצריך שידע בכוונתו שאינו מתעסק, צריך גם כוונה כללית בכל הברכות משום שמצוות צריכות כוונה וכל הברכות הם בכלל מצות התפילה.

וא"כ מה שכתב הרמב"ם שאם התפלל בלא כוונה צריך לחזור ולהתפלל ואם מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, שהוא מדבר בעיקר הכוונה של עומד לפני ה' שלא יהיה מתעסק וכן משום שצוות צריכות כוונה, משא"כ לעניין כוונת המלות, אי"ז מעכב ולכך אם התפלל בלא כוונת המילות אינו חוזר ומתפלל, כיון שהוא דין כווונה רק בתפילה שצריך גם כוונת המילות.

וכתב, שהרי דעת הרממ"ם שמצוות צריכות כוונה מדאורייתא וגם מי שחולק מ"מ סובר שקיומה הוא מהתורה, וא"כ מתעסק הוא ג"כ מדאורייתא שאינו כלום וכן דין שמצוות צריכות כוונה הוא בכל התורה לכך לא יתפלל, משא"כ בדין הכוונה ששייך רק בתפילה בפירוש המילות, הרי כיון שנוסח התפילה הוא מתקנת חכמים לכך מהתורה זה נחשב תפילה ויתפלל גם אם אינו יכול לכוון במילים.

כל אדם שמתפלל יש לו ידיעה כהה שהוא בתפילה

ובגליונות החזו"א כתב, שאי אפשר לומר כן, לפי שבשעה שמתעשת ולבו מהרהר בדבר מהדברים בודאי יש כאן היסח הדעת מכוונה שכתב הרמב"ם, וכבר אמרו בגמ' בב"ב שעיון תפילה אין אדם ניצול מהם בכל יום, וכתב, לולי דברי הגר"ח יש לומר שהרמב"ם (פ"ד) דיבר בעיקר התפילה ועניינה, ואת שיעורו שחייבו לעכב כתב בפרק י', וכל אדם שעומד להתפלל לא שייך בו מתעסק שלעולם יש לו ידיעה כהה שהוא בתפילה לפניו יתברך אלא שאין לבו ער על כך, ובידיעה קלושה זו יוצא בדיעבד אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך.

ובאבי עזרי (פ"ד הל' תפלה הט"ו) כתב, שבפשוטו משמע בדברי הרמב"ם שעיקר הדין שתפילה צריכה כוונה, ומ"מ לא כתב כמה צריך לכוון בתפילה ודין זה ביאר (פ"י ה"א) שמי שהתפלל בלא כוונה צריך לחזור ואם כוון בברכת אבות אי"צ לחזור, וכן מוכח בדברי השו"ע (צח, א) שאם כוון באבות יצא, ופשוט שאם מכוון בתחילת התפילה לקיים את מצוות תפילה יצא גם אינו מכוון בעת התפילה אתת פירוש המלות, וכתב לחלוק על דברי הגר"ח שאם לא מכוון שהוא עומד בתפילה כל הברכות לא יצא שהוא מתעסק, וכתב בזה האבי עזרי שכמו שמצינו בקריאת שמע שצריך לכוון בפסוק ראשון ואם לא כיון לא יצא, ואם כיון בפסוק ראשון ובשאר הפרשיות קרא כמגיה בתורה הרי יצא, וכתב רבינו יונה שאפי' שהוא מתעסק הוא יצא כיון שעיקר קר"ש הוא בפסוק ראשון ושאר הפרשיות שיהיה לעול מלכות שמים על מה לחות, וא"כ ג"כ בתפילה העיקר זה בברכה ראשונה והכוונה בשר ברכות שיהיה לשבח לחות על בקשות צרכיו.

שכח רצה בברכת המזון

בעמק ברכה (תפילה סי' א) כתב, בדברי הגמ' בברכות (מט, ב) א"ר הונא א"ר שאם טעה ולא הזכיר בברכת המזון של שבת אומר ברוך שנתן שבתות וכו' ודוקא אם לא התחיל ברכת הטוב והמטיב אבל אם התחיל ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש, וביאר רש"י, כמו שמצינו לגבי תפלה שאם עקר רגליו חוזר לראש, וכן היא דעת הרמב"ם (פ"ב הל' ברכות הי"ב), והראב"ד שם השיג ע"ז, שהטוב והמטיב בברכה"מ הוא כמי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ולא עקר רגליו שאם טעה אינו חוזר אלא למקום שטעה, וכתב לבאר ע"פ דברי הגר"ח שיש שתי סוגים של כוונות, א. כוונת פירוש המלות והעניינים, ב. שצריך לכוון כאילו שכינה נגדו, ולפי"ז נראה, שמה שמצינו שאם האריך בתחנונים ולא עקר רגליו שחוזר למקום שטעה, כל זה לא שייך אלא בתפלה שענינה הוא שכינה נגדו ולכך אם עדיין בתוך התפילה הרי"ז תפילה ארוכה, אבל לענין ברכה, כיון שגמר את נוסח הברכה, אף שמוסיף אחריה דברים, שוב אינו עוסק בברכה.

דין המדבר באמצע המתפילה

והביא את דברי האבודרהם (הובאו בב"י סי' קד), שכתבו, שהשח בתפלה צריך לחזור לראש התפלה שהכל כברכה אחת, והקשה הב"י, שהרי בגמ' מבואר שרק ג' ברכות ראשונות וכן ג' אחרונות הם ברכה אחת ולא האמצעיות, ואם טעה באחת מהן אינו חוזר אלא לאותה ברכה שטעה בה, וכתב לבאר את דבריהם שרק לענין אם טעה באמצע התפלה שאי"ז כברכה אחת אבל אם שח שהוא הפסק בשכינה כנגדו הרי כל התפילה כברכה אחת, וחוזר לראש התפלה.

נתעורר בשאלה באמצע התפילה

כתב החיי אדם (כלל כה, ט), שהעומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר והסתפק אם מותר לשאול מה הדין וכתב שמותר, כיון שהיא שיחה לצורך אותו דבר ואינה הפסק, וכן כתב הריטב"א בתענית, שאם טעה ואמר מוריד הגשם בקיץ ולא נזכר עד שאמר ברוך אתה ה', שיסיים למדני חוקיך ויחזור לראש הברכה, וכתב העמק ברכה שאין כן הדין, שאסור להפסיק באמצע התפלה לצורך התפלה לא לשאול ואפי' לעיין בספר אסור, ואין לדמות כלל תפלה לברכה, שבתפלה צריך שיהיה שכינה נגדו, וזהו כל עיקר ענין התפלה, ואם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה כנגדו וכאילו סיים את התפילה, ואין דומה לדברי הריטב"א ששם אינו הפסיק בשכינה כנגדו אלא שהוסיף פסוק בתפלתו, משא"כ כשמפסיק בשיחה שלא מענין התפלה ובקשה.

אם כוון רק בסוף ברכת אבות

בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' כב) הביא לדון במי שלא כיוון בתחלת ברכת אבות בתיבת ברוך אתה ה' ואח"כ כיוון אם יצא, והביא מדברי החינוך (מצוה תלג) שכתב, שמה שצריך לכוון בברכת אבות אין הכוונה לכוון פירוש המלות אלא שידע לפני מי הוא עומד, וענין כוונה זו שחייבו בשבילה חזרה הוא שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא, ומשמע שפירוש המלות אף שהוא חיוב גמור לכוון מ"מ אינו חוזר, וכיון שבכל מלה ומלה הוא עומד לפני ה' בברכה ראשונה אם לא כיוון אפשר שצריך לחזור בשביל זה, אמנם אחר העיון נראה שלדברי החינוך אפשר שמועיל כוונה בסוף הברכה כיון שצריך כוונה כללית לדעת לפני מי הוא עומד, וא"כ יועיל כשמכוון בתפלת הש"צ בברכה שלא כיוון בה, ומי שבזמנינו לא כיוון באבות אין מחזירין אותו, נכון לכוון בשעת תפלת הש"צ ובעניית אמן על ברכת אבות ומתקן קצת מה שלא כיוון באבות.

והקשה שבזמנינו אם יודעים שלא יכוונו איך מתפללים בפעם הראשונה כיון שהכוונה מעכבת, ועוד הק' שאם התחיל להתפלל ויודע בבירור שלא כוון באבות יצטרך לעקור רגליו כיון שהכוונה באבות מעכבת וא"כ יהיו כל ברכותיו לבטלה, והביא את דברי תוס' בפסחים (קטו, א) , שגם למ"ד שמצוות צריכות כוונה מ"מ גם בלא כוונה יש עליהם שם מצוה, והביא מדברי ההקדמה לתקוני הזהר (דף יג, א) שנראה שכוונת הלב באבות הוא כמו כל מצוות צריכות כוונה וכוונה באבות הוא כמו כוונה לפני המצוה, והביא דברי שבלי הלקט השלם ענין תפלה (סי' יז) שאפי' שצריך לחזור ולהתפלל בשביל חסרון כוונה מ"מ גם אם לא חזר והתפלל יצא יד"ח, וא"כ כתב לבאר שגם אם לא כוון באבות פרוש המלות אלא שהתכוון להתפלל לפני השי"ת ובמחשבה זו עמד בכל ברכות אבות ג"כ די בכך ויצא בדיעבד כיון שעיקר חיוב כוונה באבות משום כוונה לפני המצות.

וכתב, שתפלה בלא כוונה נחשבת אינה שלימה והוא כעין חצי שיעור, וא"כ לפי"מ שהעלו האחרונים דאם אין לו כזית מצה מ"מ יאכל חצי זית כמו שחצי שיעור אסור מהתורה כמו כן חצי שיעור מצו' יש עלי' קצת מצו' וכן דעת האבני נזר או"ח (שפג סק"ט) ע"כ אף שכוונה מעכבת בתפלה ובלא כוונה צריך לחזור ולהתפלל מ"מ מוטב להתפלל בלא כוונה משלא להתפלל כלל.

אם לא כוון באבות שיכוון במודים

ובקהילות יעקב (ברכות סי' כז) הקשה, שמי שנזכר באמצע התפילה שלא כיון איך יכול להמשיך ולהתפלל כיון שאינו יוצא בזה, והביא את דברי הביאור הלכה, שאפי' שצריך לחזור מ"מ מה שהתפל אי"ז ברכה לבטלה אלא שחסר בזה כוונה, והביא מדברי הרוקח (שורש עבודת התפילה) שצריך שיכון לבו לשמים שנא' תכין לבם תקשיב אזנך' שהמתפלל צריך שיכוון את לבו בכולם ואם אינו יכול שיכוון באחת או באבות או בהודאה, ולפי דברי הרוקח נראה שגרס בגמ' שמועיל גם במודים, וכן הביא מדברי הספר חסידים (סי' קנח), ולכך מי שלא כיון בברכת אבות יזהר לכה"פ לכוון במודים.

הליכות שלמה (תפילה פ"ח, ט) הביא שמי שלא כיון באבות ונזכר באמצע התפילה, שאפי' שנוהגים שלא לחזור כיון שזה נקרא תפילה וכן אסור לעבור לפניו, מ"מ ראוי להחמיר כמו שמובא בשם החזו"א, שיהרהר בלבו מברכת אבות עד מקום שנמצא וכן ישתדל לכוון בברכת מודים, שכל מה שאפשר לתקן ראוי לעשות.

אם לא כוון שימתין עד שישמע מהש"ץ ויכוון

וכתב הרמ"א (או"ח קא, א) שבזמנינו אין חוזרים בשביל חסרון הכונה שאף בחזרתו קרוב הדבר שלא יכוון וא"כ למה יחזור, וכתב בביאור הלכה, שאם עומד בברכת אתה גבור ולא כוון באבות שאין יכול להמשיך להתפלל כיון שאיך שייך שיברך עוד ברכות שלא יצא בהם מלכתחילה, והביא עצה שימתין עד שיאמר הש"ץ אבות ויכוון ואח"כ ימשיך אתה גבור, ובמ"ב (סק"ד) כתב בשם החיי אדם, שאם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה' בסוף הברכה יחזור לומר מאלוקי אברהם.

היגיעה והטורח בכוונה

בפסקי תשובות (או"ח צח, א) הביא, שהיגיעה והטירחא שהאדם עושה ומשתדל בעבודת התפילה יקרה מאד, ואפילו נאנס ולא עלה בידו להתפלל כראוי, עולה כקרבן אשה לה', ואפילו מי שהוא בשפל המדרגה מאד, ידע באמת שגם התשוקה הזאת שהוא חפץ ומשתוקק להתפלל כראוי, רואה השי"ת וחשוב לפניו, ויבקש מאתו ית"ש רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו כראוי וכדת, ובודאי יעזרהו השי"ת, ואל יאמר אדם יודע אני קטנותי ושפלותי, תולעת ולא איש, ומי אני שהקב"ה יביט ויתבונן בתפילתי, ובפרט בתפלה על הגאולה וקיבוץ גלויות ובנין ירושלים שקדושי עליון ושרפי מעלה ביקשוהו ולא השיגוהו, שאין זה אלא מחשבות יצר הרע שצריך האדם להרחיקם מעליו בחוזק יד, והקב"ה שומע תפלת כל פה, ואפילו מי שנמצא בדיוטא התחתונה שבתחתונות, וכנאמר (תהילים קב, יח) 'פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם', ובפרט בדורות עקבתא דמשיחא, וכהמשך הפסוק 'תכתב זאת לדור אחרון', וכל תפילה ותפילה מצטרפת להשלים את קירוב הגאולה, ובח"י כתב ברכאן דצלותא תליא פורקנא.

וכתב ביערות דבש (ח"א, ד) בדוק ומנוסה, שאם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה, בו ביום יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקיו, ואף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא, ואין צריך לומר שיצליח בו ביום בתורה, ומצוה גוררת מצוה.

כוונות בפרוש המילות

ובמשנה ברורה (סק"א) כתב, שלא יכוון בשמות ויחודים רק יתפלל בפשוטו להבנת הדברים בכונת הלב, אם לא מי שהוא בא בסוד ה' ויודע לכוון בדחילו ורחימו, והביא ממהרש"ל שאחרי שלמד סתרי הקבלה היה מתפלל כתינוק בן יומו, ובפני יהושע כתב שכל הכוונות יכוון קדם התפילה ובשעת התפילה יכוון רק פרוש המלות.

ומצינו בשל"ה (מס' תמיד עניני תפלה נר מצוה ז) שכתב, שיחשוב בכל תיבה פירושה, וקודם שיצא הדיבור מפיו יחשוב פירוש ביאורו, וכתב בליקוטי מהרי"ח, שצריך להקדים הכוונה לאמירה, שאחרי שכבר אמר את התיבה בלא כוונה הוא כגוף בלי נשמה, וכמש"כ באיגרת הרמב"ן, והסר כל דברי עולם מלבך בעת התפלה, וטהר רעיונך, וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, וכן בס' הרוקח (בהקדמה) קודם שיצא הדיבור מפיך חשוב ביאורו.

ובש"ת הרשב"א (ח" א סי' תכג) כתב, שיש שאמרו שתפלה בלתי כוונה נחשבת כמאומה, כי הכוונה יסוד הכל, אבל הכוונות רבות הן, מן הקטן שבאישים עד משה רבינו, והמדרגה הראשונה בכוונות שכל ישראל עומדים עליה היא, שהשי"ת מחוייב המציאות, חידש העולם ברצונו, ונתן תורה לעמו ישראל בסיני, ולו אנחנו, ולפניו נעבוד, ואליו נודה, ולפניו נתפלל, כי מאתו נמצא הכל, והוא המשגיח והמשקיף על מעשינו לגמול ולשלם שכר, ועל כוונה זו יתפלל כל מתפלל בישראל, ואפילו נשים ועמי הארץ, וכולם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים, ואפילו מי שאינו יודע לכוין המלות, ומחליף מלה במלה, מקבל שכר על הכוונה הכללית, ואמרו חז"ל (מד"ר שיה"ש א') ודילוגו עלי אהבה, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com—

מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם, התייחס היום (שישי) לכוונת ממשלת לבנון לפרק את הארגון מנשקו והבהיר באופן חד משמעי: "ההתנגדות לא תתפרק מנשקה. אנחנו מוכנים לקרב, לא משנה מה יהיה המחיר". קאסם אמר את הדברים בנאום שנשא לרגל העלייה לרגל ביום הארבעין.

קאסם תקף בחריפות את הממשלה ואף האשים אותה שהיא משרתת את האינטרס הישראלי ופועלת בלחץ חיצוני. הוא שאל בלגלוג: "מה דעתכם על זה שהרמטכ"ל הישראלי מסתובב בלבנון עם חייליו?", וטען כי החלטת הממשלה לפעול לפירוק הארגון מנשקו היא "מסוכנת מאוד" ומכניסה את לבנון למשבר. הוא הדגיש כי "אין זכות לממשלה לשלול את הלגיטימיות של ההתנגדות הלבנונית" וכי הממשלה תישא באחריות לכל משבר פנימי שייגרם.

בנוסף, הוא הציב תנאי לשיתוף פעולה עם הממשלה: "תוציאו את הישראלים מלבנון ונוכל לשתף פעולה". לדבריו, "אין ריבונות לבנונית ללא התנגדות", וחיזבאללה הוא שמנע את כיבוש לבנון. הוא פנה למבקרי הארגון ושאל: "איפה הייתם? מה עשיתם?".

בסוגיית ההפגנות שהתקיימו לאחרונה, בעיקר בביירות, קאסם אמר כי כרגע לא צפויות הפגנות נוספות כדי "לתת הזדמנות נוספת" להידברות. עם זאת, הוא איים כי אם ההפגנות יחודשו, הן "יכולות להגיע גם לשגרירות האמריקנית".

שר המשפטים הלבנוני הגיב לנאום הלוחמני של נעים קאסם ואמר כי "האיומים של אנשים מסוימים להרוס את לבנון כדי להגן על הנשק שהם מחזיקים שם קץ לטיעון שלהם שהנשק שלהם משמש להגנה על לבנון".

בהתנהלות הציבורית שלנו חסרה מילה אחת חשובה: ממלכתיות. השבוע היו מספר מקרים שבהם גורמים שונים לא נהגו בממלכתיות.

המקרה הראשון הוא זה של שר הביטחון, ישראל כץ, והרמטכ"ל, זמיר, בסוגיית מינוי קצינים בכירים וקידומם. לדעתי, שר הביטחון צודק בכך שאינו אמור לשמש כחותמת גומי של הרמטכ"ל כאשר מדובר בשורה ארוכה של קידום קצינים.

יחד עם זאת, השר לא היה צריך לפרסם את כעסו על דרך הפעולה של הרמטכ"ל. גם הרמטכ"ל לא היה צריך לפרסם את התייחסותו לדרך פעולת שר הביטחון. זאת ועוד: כאשר הרמטכ"ל הגיע באופן אישי ללשכת שר הביטחון כדי לדון איתו בסוגיה, לא היה זה מעשה נכון למנוע ממנו להיכנס בטענה ש"לוח הזמנים של השר מלא להיום".

אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, ומצופה משני הבכירים ביותר בניהול המלחמה – שר הביטחון והרמטכ"ל – לשמור את חילוקי הדעות לעצמם. החצנתם מקרינה החוצה אווירה לא טובה.

היסטורית, אנחנו יודעים על חילוקי דעות בצמרות הביטחוניות גם בעתות חירום, אבל דברים אלו לרוב נודעו בדיעבד, לא בשידור חי. חברים, התגברו על היצר ותתעלו אותו למקומות האמיתיים. אגו הוא חבר לא טוב.

הקרב על המנעול

כך גם בסוגיית שר המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה. באופן מסורתי, לשכת שר המשפטים בתל אביב משמשת גם את היועמ"שית, אך שר המשפטים החליף את המנעול. על פניו, לכאורה, זהו צעד לגיטימי, אבל הוא אינו צעד ממלכתי.

לדעתי, עניינית, הממשלה צודקת בדרישתה להחליף בעלי תפקידים שאמורים לסייע בידה לבצע את תפקידה. בכלל זה ראש שב"כ, מפכ"ל משטרה, רמטכ"ל, נציב שירות המדינה ויועץ משפטי לממשלה.

הממשלה צודקת בכעסה על בג"ץ שאינו מאפשר לה לממש את זכותה לעבוד עם אנשים שהיא מאמינה שיכולים להוציא לפועל את מדיניותה, שהרי בסופו של יום הציבור בחר בנבחרי הציבור כדי שהם יממשו את האני מאמין שלהם, ולא את זה של הפקידים.

ועדיין, אנחנו נמצאים במדינת חוק שבה המילה האחרונה מסורה לבית הדין הגבוה לצדק – בג"ץ. בין אם החלטותיו מוצאות חן בעינינו ובין אם לאו, עלינו לכבד אותן. כך גם צריכים לנהוג חברי הממשלה. כן, לעיתים בחריקת שיניים, אבל עליהם לכבד את פסיקות בג"ץ.

ולכן, הדרך לשנות את ההחלטות אינה, לדעתי, בפעולות סמליות של החלפת מנעולים, אלא בנקיטת צעדים ממשיים. למשל, עד היום אין בישראל חוק המסדיר את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. הגיע הזמן לחקיקת חוק כזה שמן הסתם יצמצם את מרחב המחלוקת.

השר לשעבר יועז הנדל, החל בהליך הקמת מפלגה חדשה שצפויה להתמודד בבחירות הבאות לכנסת.

על פי הדיווח בוואלה חדשות, הנדל החל בהליך רישומה וגייס את החתימות הדרושות, עוד לפני יציאתו לשירות מילואים כמג"ד למשך כחודש וחצי. כמו כן, הוא גייס את היועץ האסטרטגי אהרון שביב, שבעבר עבד עם בנימין נתניהו, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.

המפלגה של הנדל צפויה למתג את עצמה תחת הכינוי "מפלגת המילואימניקים" ועקרונותיה יתמקדו בשוויון בנטל השירות בצה"ל. עקרונות הבסיס של הנדל כוללים גם הקמת ממשלת אחדות ציונית שלא תסתמך על גורמים שאינם ציונים, כשלתפיסתו אלה כוללים מפלגות חרדיות וערביות. כך עולה מהדיווח בוואלה.

בנוסף לכך, הנדל מעוניין לקדם חוק שישלול תמורות מהמדינה ממי שלא ישרת, לרבות שלילת זכותו לבחור או להיבחר. לבסוף, הוא תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אירועי שבעה באוקטובר.

ח"כ מאיר פרוש, הגיב על הדיווח ואמר כי "ההצעה האנטישמית של יועז הנדל מזכירה לי שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".

נזק כבד נגרם הלילה לתשתית החשמול של רכבת ישראל בשני מוקדים מרכזיים, מה שגורם לשיבושים נרחבים בתנועת הרכבות ברחבי הארץ.

ברכבת ישראל אומרים כי "מבדיקות שנעשו במהלך הלילה עולה כי רכבת משא אשר נסעה על תוואי המסילות המחושמלות, פגעה מסיבה שנבדקת כעת, בכבלי תשתית החשמול בשני מוקדים עיקריים: באיזור צומת גנות מדרום לת"א, וכן בין חדרה ונתניה. לתשתית נגרם נזק כבד המתפרס על פני מאות מטרים. האירוע מתוחקר".

צוותי רכבת ישראל פועלים לאיסוף ופינוי חלקי התשתית מתוואי המסילות, ונערכים למתן פתרונות שירותיים כגון הפעלה של כל רכבות הדיזל בימים הקרובים, תוך מאמץ לצמצם את הפגיעה בשירות הרכבתי באופן ככל הניתן. לצורך תיקון התקלה מוקדם ככל האפשר, תגברה הרכבת את צוותי העבודה בשטח.

לצורך המשך העבודות לטובת חידוש התנועה, הבוקר (שישי) לא תופעלנה רכבות בין תחנות בנימינה ונתניה, ובין תחנות ת"א ההגנה ולוד/נתב"ג.
קווי הרכבת יופעלו במתכונת הבאה:

• קו ב"ש עד לוד וחזרה
• קו בית שמש עד לוד וחזרה
• קו אשקלון בנימינה מצד דרום עד לוד וחזרה
• קו ראשונים עובד באופן מלא
• קו יצחק נבון עד נתב"ג וחזרה
• קו אשקלון הרצליה עובד מלא.
• קו נהריה ב"ש מצד צפון עד בנימינה .
• קו מודיעין יצחק נבון עובד באופן מלא.
• קו העמק עובד באופן מלא
• קו כרמיאל חוף עובד באופן מלא .

רכבת ישראל מפעילה היסעים בתחנות: ת"א סבידור מרכז, לוד, נתב"ג, נתניה, בנימינה, חיפה חוף הכרמל, מודיעין מרכז.

לנוסעים בין ת"א וחיפה והצפון מומלץ להשתמש בקווי אוטובוס מתוגברים ממסוף 2000, תחנה מרכזית חוף הכרמל ומרכזית המפרץ.

לנוסעים בין ירושלים ות"א מומלץ להשתמש בקווי אוטובוס ממסוף 2000 והתחנה המרכזית בירושלים.

יצויין כי נכון להבוקר הצפי הוא כי תיקון התקלה ימשך כמספר ימים.

יהודי מסכן היה בעיר ליוורנו שבאיטליה, שאשתו עשתה לו צרות צרורות ומיררה את חייו, אך מסיבות שונות לא הייתה לו אפשרות לגרשה. אותו אדם היה שבור מאוד וכמעט קץ בחייו. יום אחד הציע לו חברו ללכת לרב חיד"א שהתגורר בעיר, לשאול בעצתו ולבקש ממנו ברכה. האיש קיבל את העצה, ונכנס לבית מדרשו של הרב חיד"א לפני תפילת ערבית. הוא התפלל עם הרב ועם התלמידים, ולאחר מכן ישב בצד כאשר הרב חיד"א למד עם תלמידיו, ופניו היו כפני מלאך ה' צבאות.

לפני שהתחיל השיעור ביקש הרב מהשמש שיכין ליהודי האורח תה עם הל וקינמון ועוד כמה סממנים. היהודי שתה את התה, ותוך כדי לגימה הקשיב לקולו של הרב, אף שלא הבין את הפלפולים העמוקים בגמרא וברמב"ם. לאחר שסיים לשתות את התה, נרדם האיש וחלם חלום מוזר. בחלומו, הוא נפטר מן העולם. ערכו לו הלוויה, ועלתה נשמתו לבית דין של מעלה. הוא הובל על ידי מלאכים ושמע את הכרוז מכריז: "היום מת פלוני מעיר ליוורנו. כל מי שיודע על מעשיו של האיש הזה, יבוא ויעיד".

מלאכים רבים התקבצו סביבו. אימה וחרדה אפפו את האיש, שהרי עכשיו עומדים לגזור את דינו: האם יזכה לקבל שכר נפלא בגן עדן, או שמא יובל, חלילה, לגיהינום כדי להתייסר בייסורים נוראים. לדאבון ליבו, עוד ועוד מלאכים רעים, לבושי שחורים, מיהרו ובאו לכיוונו. הם התחילו לספר על עוונותיו, שרבו מִסְּפוֹר, על חטאים שחטא במשך שבעים שנה – במעשה, בדיבור וגם בהרהור.

שום דבר לא נשכח ולא אבד. אחר כך מנו המלאכים את מצוותיו, אך כולן היו מלאות פגמים וחסרונות. התפילה נאמרה ללא כוונה, ולעיתים אף בחיפזון ובהבלעת מילים. הצדקה לא ניתנה בלב שלם ולא כפי יכולתו. את הסוכה לא בנה כהלכה ולא הקפיד כראוי בכבודה. "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה". האיש היה נתון בצער גדול ובחרדה נוראה: מאין יבוא עזרו? גדודים-גדודים של מלאכים אכזריים ליטשו בו עיניים, מחכים כמו כלבים רעבים לרגע שייגזר דינו וייפול לידיהם, ויעשו בו שפטים.

פתאום נשמע הקול בבית דין של מעלה: "שקלנו את הזכויות ואת העוונות של איש פלוני בן פלוני, ונמצאה כף המאזניים מלאה עוונות ומעוטה בזכויות. אם יש למישהו עוד לימוד זכות על אותו אדם, שימהר ויבוא כי כמעט כילתה אליו הרעה". מן הצד קרתע ומדדה מלאך אחד קטן וכחוש, ואמר בקול חרישי: "יש לי דבר סנגוריה לומר עליו". האיש הביט בו ורוחו נפלה: "זה בא להציל אותו? אוי ואבוי לו, הרי בקושי הוא יכול לדבר…". המלאך פתח ואמר: "לאיש הזה הייתה אישה קשה, שעשתה לו צרות צרורות". הוא התחיל לספר איך ציערה האישה את בעלה בבוקר, ואיך הקניטה אותו בערב, איך עשתה לו בושות בחתונה של הגיס ואיך צעקה עליו בבית חמיו, ואף שרפה את האוכל שהכינה לו בכוונה תחילה.

אמרו הדיינים: "אכן, ייסורים קשים ומרים הם. הכניסו את הייסורים לכף הזכויות!" הכניסו את הייסורים, והכריעו את הכף לזכות. מיד פסקו הדיינים: "לאיש הזה היה גיהינום בעולם הזה. יש לשלוח אותו כעת לגן עדן". אך אז בא מלאך והקשה: "מה יעשה איש זה בגן עדן? הרי אינו יודע ללמוד תורה. אפילו את השיעור של הרב חיד"א הוא לא הבין…".

אמרו לו הדיינים: "נשלח לו צוות מלמדים. מלאך אחד ילמדו תורה, והשני ילמדו נביאים. מלאכים ילמדו אותו פירוש רש"י ורבנו בחיי, ואחר כך גם גמרא ותוספות, ומהרש"א ומהר"ם שיף, ושאר ראשונים ואחרונים, ויוכל לקבל שכרו מושלם בגן עדן". מיד החלה תזמורת לנגן ניגונים מְרַטטי לב, ומלאכי חסד ורחמים התקרבו לעברו עם אפריון מפואר, כדי לקבל את פניו ולהובילו לגן עדן. רגע לפני שהוכנס בכבוד גדול ובשמחה עצומה לגן עדן, התעורר האיש – והנה חלום.

הוא ראה את הרב חיד"א מולו, מביט בו במאור פנים. לפליאתו, הוא נוכח לדעת שחלפו רק כעשר דקות מאז שהחל לשתות את כוס התה. האיש הבין את הרמז שנרמז לו, ולאחר שהסתיים השיעור נישק את ידיו של הרב חיד"א והלך לביתו. מיד בבואו החלה אשתו לצעוק לעומתו, אך הוא לא איבד את עשתונותיו ולא נשבר ליבו בקרבו. הוא קיבל עליו את הדין באומרו: "אשרי, שצרות וביזיונות מכפרים לי על עוונותיי, מצילים אותי מגיהינום ומזכים אותי בחיי העולם הבא".

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ… וְיָדַעְתָּ עִם־לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת־מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (דברים ח, ב-ז).

לימוד המוסר העולה מסדר הפסוקים הללו: טעם הדרך הקשה אשר הוליכך, ותכלית כל העינויים והייסורים, הם כדי לבסס ולבנות יסוד איתן של אמונה בה'. להודיע כי "לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר" (קהלת ט, יא) ורק על מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם. רק לאחר לימוד זה, בעמידה איתנה בכל הקשיים והניסיונות, ניתן לזכות אל המנוחה ואל הנחלה. אבל בסוף, כשה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, שם תזכה לברך את ה' על הטובה אשר נתן לך. "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ" ואז תראה שהניסיון והקושי הם חלק מהדרך.

נסתרים דרכי ה', ואין אדם יודע שורש הברכה, מנין תתגלגל. לעיתים עמל האיש ומתייגע קשות במקום אחד, ופתאום שולח לו השם יתברך צמיחת ישועתו ממקור אחר, בלתי צפוי לגמרי – כי "על כל מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם".

היה זה לפני כמה עשרות שנים, בזמן קום המדינה. יהודייה אמריקאית, מבוגרת מאוד, התרגשה ושמחה עד מאוד לשמוע כי בארץ ישראל הוקמה מדינה בה מתגוררים יחד יהודים רבים, החיים תחת שלטון יהודי. אותה יהודייה אמריקאית הייתה בעלת הון רב, ומאז נהגה לתרום מיליוני שקלים מדי שנה לצבא, כדי לשמור ולהגן על העם היהודי היושב בארץ. כך עשתה שנה אחר שנה.

פעם אחת ביקשו ראשי מערכת הביטחון לערוך לכבודה טקס הוקרה על תרומתה החשובה מדי שנה, ועל כן היא הוזמנה לסיור כבוד בארץ. מיד כשהגיעה ארצה התקבלה בכבוד גדול על ידי ראשי המנהל והצבא, אשר ערכו לה סיורים בבסיסים וחיילות שונים, ואף הראו לה טנקים וכלי נשק רבים שנקנו בכספים שתרמה. לסיום, התכבדה התורמת באירוע יוצא דופן ומיוחד: צפייה באימון מיוחד וסודי של אחת מיחידות העילית החשובות ביותר של הצבא.

התורמת נעמדה על אחת הגבעות וצפתה בלוחמים העורכים אימונים קשים ומפרכים. היא ראתה כיצד הם מתגלגלים וזוחלים בתנאי שטח קשים, שאף גרמו לכמה מהם להיפצע ולמעוד. בסיום הטקס, פנה שר הביטחון אל התורמת ושאל אותה כיצד היא מרגישה אחרי כל מה שראתה באותו יום. התורמת לא הסתירה את התרגשותה ואמרה: "התפעלתי והתרגשתי מאוד מדברים רבים שראיתי, אך דבר אחד היה קשה לי מאוד לראות, ולמענו אני מוכנה לתרום עוד מיליון דולר ובלבד שתשנו אותו".

"על מה גבירתי מדברת?" שאל שר הביטחון בבהלה. "אני מתחננת שתיישרו את השטח ללוחמים המסכנים המתאמנים בתנאי שטח קשים, ובגלל זה הם נופלים ונחבטים ואף נפצעים. ולשם כך, אני מוסיפה מיליון דולר".

מי שזוכר, באותה תקופה, דבריה התפרסמו בכל הארץ וגרמו לחיוכים רחבים… התורמת התמימה לא הבינה דבר אחד: חייל ולוחם שמיישרים עבורו את השטח, לעולם לא יהפוך ללוחם עז ומיומן. דווקא תנאי השטח הקשים, ודווקא המעידות והנפילות, הם אלו המכשירים והופכים אותו להיות מוצלח וחד. רק דרך קשה ועמידה בניסיונות מולידה אדם מוצלח.

אך האמת היא שרבים מאיתנו דומים לאותה תורמת. לכל אחד יש ניסיונות ותנאי שטח קשים שמזמנים לנו מן השמים, וכל זאת רק כדי לחשל אותנו ולפתח בנו את האמונה והביטחון בה'. ואנו, במקום להתמודד מול הניסיון ולהתחזק באמונה בה', בוחרים לבכות ולהתחנן שמישהו יישר לנו את הדרך, ושרק נזכה לחיים קלים. עלינו לזכור, כי דווקא הניסיונות ששולח לך הבורא – הם האימונים הטובים ביותר להפוך אותך ללוחם ולזכות בחיים טובים ומאושרים.

הייסורים שאדם עובר בעולם הזה, הינם לטובתו, וייטיב לו בעבורם בעולם הבא.

יהיו הדברים לע"נ מו"ר אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

אתמול (ה׳) התקבל במוקד דיווח מאזרח ישראלי, תושב גן יבנה, שנסע מאזור בנימין לכיוון ירושלים ונכנס בטעות לכפר פלסטיני עוין. האזרח דיווח כי הוא ללא דלק, נמצא בעומס תנועה כבד ואינו יכול להסתובב, מרגיש מאוים ומזהה כי הוא בשטח עוין.

לוחמי מג״ב עוטף ירושלים, שקיבלו את הדיווח, קפצו לנקודה, נכנסו במהירות לשטח, חתרו למגע, איתרו את האזרח וחילצו אותו בבטחה דרך שער גדר הביטחון. החילוץ בוצע בליווי רכבים ממוגנים לשם הבטחת שלומו ומניעת פגיעה בו.

בחסדי שמים האזרח חולץ בשלום, הודה ללוחמים על שהצילו אותו והמשיך לביתו. האירוע הסתיים ללא נפגעים.

במג״ב ובמשטרת ישראל שבים ומדגישים: הכניסה לשטחי A ולכפרים עוינים בשטחי יהודה ושומרון מסוכנת ואסורה על פי חוק, ומהווה סיכון ממשי לחיי אדם. בכניסות לשטחים אלה מוצבים שלטים אדומים בולטים המתריעים בפני כניסת ישראלים, האוסרים על כך באופן מוחלט. הציבור מתבקש לגלות ערנות, להישמע לאזהרות אלו ולהימנע מלהיכנס לשטחים אלו מכל סיבה שהיא.

"לוחמי משמר הגבול פועלים בכל עת ובכל גזרה בנחישות ובמקצועיות, ותוך סיכון ממשי על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל ולהבטיח את ביטחונם – בכל מקום ובכל זמן" נמסר.

איחוד בני הישיבות, פרסם קריאה דחופה לבני הישיבות והוריהם מפני סכנות רוחניות חמורות האורבות באוהלים הפרוסים בחופי ישראל.

במכתב, שהגיע למערכת 'המחדש', מתריע האיחוד מפני תופעה מדאיגה של "אנשי דלא מעלי" המגיעים במכוון כדי לפתות בני ישיבות צעירים. על פי האזהרה, אותם גורמים מנסים ללכוד את הבחורים באמצעות "דיבורים רכים" והקמת "שולחנות משחק כביכול לרווחתם". המכתב מדגיש כי הדבר "גובל בעבודה זרה וג"ע" ומתאר את התופעה כ"הרסנית כארס של עכנאי" שנועדה "להורידם בבאר שחת רח"ל".

"באנו כאשר שמענו מאנשים נאמנים," נכתב במכתב, "שבכמה מקומות הנ"ל באים אנשי דלא מעלי במכוון לצוד את בני הישיבות."

לאור זאת, קורא איחוד בני הישיבות לכל מי שיודע על בחורים המתכננים לצאת למקומות אלו, להביא את הדבר בדחיפות לידיעתם כדי שימנעו מלהגיע לשם.

המכתב פונה גם להורי התלמידים ולרבני הישיבות וקורא להם "להתריע להרחיקם מעל אוהלי הרשע בכל תוקף". האיחוד מציין במכתבו את בני הישיבות כ"נזרי הבריאה שנרדפים על מסירות נפשם בלימוד התורה ומתבדלים כחומה בצורה בהתרחקות מקומות כיעור כאלו, שבזכותם קיים העולם".

"ועל ידי זה," מסכם המכתב, "יזכו לסייעתא דשמיא מרובה."

האזהרה מגיעה על רקע תופעות חדשות בימי "בין הזמנים", כאשר בחורים רבים נוהגים לשהות באוהלי לינת לילה בחופים אשר אין רוח חכמים נוחה מהם.

לפני מספר ימים, צה״ל ושב"כ תקפו וחיסלו במרחב חאן יונס, בהובלת פיקוד הדרום, את נאצר מוסא, מחבל מרכזי בחטיבת רפיח ששימש כראש מחלקת הבקרה הצבאית של ארגון הטרור חמאס. מוסא היה אחראי על כשירות ואימוני המחבלים בחטיבה, שתכננו וביצעו מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל במהלך המלחמה.

בצה"ל מצביעים על מוסא כמי שהיה ממקורביו של מוחמד שבאנה, מפקד חטיבת רפיח שחוסל במאי 2025, ובנוסף שימש בתפקידים רבים בחטיבת רפיח של ארגון הטרור חמאס, בהם אחראי המודיעין הצבאי ואחראי מערך התצפיות. "חיסולו מעמיק את הפגיעה בחטיבת רפיח וביכולת מחבלי חמאס להוציא לפועל מתווי טרור נגד כוחות צה״ל במרחב" אומרים בצה"ל.

בתוך כך, אתמול (ה'), מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו מבנה של ארגוני הטרור בחאן יונס ששימש לאחסון רקטות שיועדו לשיגור לעבר מדינת ישראל וכוחות צה״ל.

במקביל, כוחות צה״ל בפיקוד הדרום ממשיכים לפעול בהכוונת אמ״ן ושב"כ נגד ארגוני הטרור ברחבי רצועת עזה. אוגדה 36 ממשיכה בפעילות ההתקפית בעיר חאן יונס, הכוחות איתרו והשמידו מבנה טרור וחיסלו חוליות מחבלים. כמו כן, אוגדת עזה (143) השמידה עשרות תשתיות צבאיות בדרום רצועת עזה, ובהכוונת מכלול האש, חוסלו מספר מחבלים מהאוויר באמצעות כלי טיס של חיל האוויר.

בצפון הרצועה, אוגדה 99 ממשיכה להגן על תושבי עוטף עזה בגזרתם. הכוחות חיסלו מחבלים והשמידו פירים שאיימו על כוחותינו.